אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן מב

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן מב

סימן מא

שלום וכל טוב להרב הגאון החריף הרב ר' שמואל נ"י אב"ד דק"ק קוטב יע"א. אחד"ש אודיעהו כי קבלתי מכתבו אשר בו מודיע לי שקבל התשובות אשר שלחתי לו וגם מודיע שכמה גדולים מפולין מסכימים כן וגם כמה דברים אשר זכיתי עמהם להלכה שמחתי בו ואודה ד' בכל לבבי ובכל נפשי ופר"מ נ"י התפלא עלי על איזה דברים וגם עשוני יועץ להודיע דעתי בעתיד מה לעשות ואשיב בעזה"י כאשר עם לבבי (א ) כתב פר"מ נ"י וז"ל לא הבנתי שלא דיבר כבוד גאונו מענין שווי' נפשי' חתיכה דאיסורא ולאסור אותו לישא אשה מהאי טעמא ובאמת כמה גדולים שהתירו אותה ואסרו אותו קצתם התירו סתם ולא פרשו דינו כלל ואף די"ל דהוא מותר משום שהיא מותרת נמצא דלא אגידא בי' וליכא חדר"ג בכה"ג וכמ"ש הגאון מבראדי בספרו אנשי שם וגם הגאון מיאס בספר ברכת יוסף ועכ"ז כיון שהגאון בתשובת בית אפרים ובטיב גיטין אוסרו לישא קודם שתנשא א"כ הי' לכבוד גאונו לבאר שלא ישא הוא אשה עד שתנשא האשה עכ"ל אין אלו ספרים בידי ולא ראיתיו חוץ מספר טיב גיטין הוא בידי ולא זכיתי עליו אז וכעת עיינתי בלקוטי שמות אות כ' והדבר אינו נוגע לנידן דידן כאשר אבאר בעזה"י. נלע"ד שלא שייך כאן לחקור דהוא אסור לישא אשה משום שווי' נפשיה חתיכה דאיסורא דהא שורש שווי' נפשיה חתוכה דאיסורא הוא משני טעמים (א) דאמרי' אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים וכמו בממון דאמרי' הודאת בעל דין כמאה עדים דמי וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי הגם דיש עדים שפרע נאמן על עצמו יותר ממאה עדים עיין שבועות דף מ"א ובב"מ דף כ' ובקדושין דף ס"ה ברש"י אשר יאמר עליו כי הוא זה כך הוא באיסור אם אדם יאמר על דבר שהוא איסור לגבי עצמו נאמן אפי' אם עדים מכחישים והטעם בזה דעדים נאמנים רק מחק התורה מכח חזקת כשרות עיין רמב"ם הל' יסה"ת וברבינו בחיי פ' שופטים דגזרה התורה להאמין לעדים אפי' שאין אנו מכירין אותם דאוקמי אותם על חזקת כשרות הגם דיש מיעוט שמסהדי בשקרי והמה פסולים אעפ"כ נאמנים כ"ש הוא לכן אדם שאומר בברי שנאמן על עצמו יותר מעדים ודוק (ב) דאמרי' דאדם על עצמו יוכל לאסור איסור על נפשו באמירת פיו בכח נדר ושבועה הגם שלא התפיס ההיתר באיסור רק דיבר שהוא בעצמו אסור בכל זה יוכל לאסור לעצמו בדרך הודאה והוא כעין קנין אודייתא בממון עיין בב"ב דף קמ"ט ובש"ך ח"מ סי' מ' ועיין קצו"ח שם ובסי' קצ"ד שנעשה קנין בכח הודאה ה"ה נעשה איסור כח נדר ושבועה בהודאת פיו ועדיף מהתפסה ששם צריך לתפוס בדבר הנדר אבל לאסור בדרך הודאה מהני אפי' אם אומר דבר האסור פתי פת כותי וכדו' והדברים ארוכים בגדולי אחרונים במהרי"ט ובשעה"מ פ"ט מאישות ואחרון הכביד אדמ"ו ז"ל שר התורה בשערי תורה ח"א כלל ה' העמיק הרחיב ואם יעיין יראה פר"מ נ"י שרמזתי בקיצר אמרים השרשים בענין זה בעזה"י ואין כאן מקומו להאריך. אמנם דבר ברור דהך שווי' נפשיה חתיכה דאיסורא הן אם שרשו פתוח עלי כח נאמנות שהוא אמת או שרשו פתוח עלי כח נדר ושבועה הוא דווקא אם פתח פיו ודיבר דבר ברור כגון אשה שאמרה אשת איש אני נדה אני זונה אני או גרושה אני או קדשתני או השוחט אומר בהמה זו נבילה או טריפה וכדומה אשר הזכיר שם אשר בו החלטה לאיסור כי שם אשת איש ושם זונה ושם גרושה ושם קידושין או שם נדה הוא שם איסור ברור אז שייך לומר שווי' נפשיה חתיכה דאיסורא יהי' שווי' נפשיה חד"א מאיזה טעם שיהי' אבל אם אשה אומרת לבעלה אל תגע בי כי מצאתי כתם או אחד נגע באברו באותו מקום או אשה אומרת אחד נתן לי טבעת קידושין או שוחט אמר מצאתי בו טריפות ויש עדים על זה ועל דעתי אני נדה או זונה או אשת איש מכח זה או השוחט אמר לדעתו יהי' טריפה ואח"כ הגידו העדים מה שראו ומה ששמעו ומה שידעו ואנו ב"ד אומרים שמכח נגיעה בשפיות אין האשה נאסרת לא לבעלה ולא לכהן אפי' במזיד והכתם זה טהור או הקידושין אינם קידושין או הריעותא הזאת אינו מטריף וכדומה מי הוא זה ואיזה הוא אשר יאמר עליו כי הוא זה אסור מכח שווי' נפשיה חתיכה דאיסורא הלא לא החליט איסור רק אמר שבא לפניו כזה או עשה כזה או פגע בו כזה וכאשר יורו המורים כן יהי' וכיון שהמורים הורו להיתר א"כ מה אסור עליו וגדולה מזה החליט התשב"ץ הובא בשעה"מ פ"ט מאישות אם אשה אמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני עדים והם אמרו לא נתקדשה דלא שייך שווי' נפשיה ח"ד כיון דהיא אמרה בפני עדים הלזו נתקדשה אבל אם אמרה סתם נתקדשה אז ועדים מכחישים אז אמרי' היא נאמנת ביותר וה"ה בשוחט אם עדים מכחישים אותו והוא לא תלה איסורי' בעדים אז השוחט נאמן יעו"ש לתרץ קו' מ"ל דבריו נעימים ומתוקים ק"ו בנידן אם האוסר לא החליט רק אמר כך מצאתי או פגע בי או עשיתי ויש לי על זה עדים והב"ד מתירין אין בזה סרך שווי' נפשיה חתיכה דאיסורא כמובן וא"כ בנידן שאלתינו דיש לו עדים שאמר להם כך והאמין שבזה תהי' עוד אשתו רבות בשנים ואם נמצא בדין תורה שאעפ"כ שהאשה מותרת דלא הועילו דבריו מכח חוקי תורה אמרות טהורות איך ובמה נאמר שאסור לישא אשה אפי' אם לקיחות שתי נשים יהי' איסור כרת או מיתות ב"ד אין שייך כאן שווי' נפשיה חתיכא דאיסורא מכ"ש בחדר"ג לאחר אלף חמישי מי יחוש לאמור יען שחפץ לאסור אותה בדבריו עפ"י עדים שדיבר לפניהם ולא מהני דבריו יהי' הוא נאסר ליקח אשה ח"ו לומר כן לאמת אם יש מגדולים שכתבו זה אולי המה אותן שרצו שיתן האיש גט שנית אבל לפי פסק שלי חס ליה לזרעא בר אבא לומר כן ונהפוך הוא שמותר לו לישא אשה אחרת דאטו אמר הבעל שהיא אשתו עד אז יען שהתנה בשעת נתינת גט לידה ע"מ שתהי' מגורשת אחר רבות בשנים והב"ד מכחישים אותו שלא אמר שאז הי' לדין על שווי' נפשיה חתיכא דאיסורא אבל באמת אמר הבעל אשר דיבר לפני עדים ומה שהי' חפץ לעשות לה וכיון שגדולי תורה פסקו שלא מהני מעשיו א"כ מעולם לא אסר על נפשו דבר ודוק (ועיין תשו' נפלאה בנב"י מהד"ת א"ע סי' כ"ג). אך אמרתי מן השמים הוא להודיע לו אשר כתבתי זה איזה שנים הנה אדמ"ו הגאון ז"ל בשערי תורה כלל ה' פרט י"ג העיר על חקירה גדולה דמדברי הרמב"ם ור"י ורה"מ ובש"ע סי' קט"ו מבואר דעל שווי' נפשיה חתיכא אין ב"ד כופין להפריש אותו מן האיסור והתפלא תרי פליאות (א) מסברה מאי שנא ממון מי שעשה הודאת בע"ד הב"ד כופין אותו לשלם ולמה לא כופין אותו שיתן גט לאשתו (ב) הא מבואר בש"מ כתובות דף מ"ג בשם הריטב"א מדנקט נאמן לאסרה עליו אם אמר פתח פתוח מצאתי ולא אמרו נאמן לאסרו על עצמו ש"מ שהב"ד כופין אותו להוציא והתפלא על הבית מאיר סי' קט"ו שמביא בשם הגאון אחיו של הט"ז שגם בפ"פ אין הב"ד כופין אותו להוציא עכ"פ הקו' נפלאה. ואמרתי לתרץ בעזה"י והוא אם איש בא וטען פתח פתוח מצאתי הוא אינו יודע אם היא אסורה עליו דהא לא ראה שמץ זנות בעיניו וגם לא שמע שמץ זנות עליה רק הריעותא שמצא פתח פתוח הוא מוליד ספק בגופה דלמא זנתה ברצון ונאסרה עליו אבל יוכל להיות שנעשית מוכת עץ או דלמא אחד אנס אותה רק אנו הב"ד שופטים על הריעותא ואמרי' מוכת עץ לא שכיח ואנוסה יש לה קול ומחליטים עפ"י כללי תורה דהיא זנתה במזיד ואסרינן אותה אז ממילא אנו כופין אותה להוציא כמו אם אחד בא לשאול שאלה בב"ד על ריעותא טריפות שמצא ואנו הב"ד מטריפין עפ"י כללי תורה אז פשיטא דכופין אותו שלא יאכל אותו טריפות וה"ה אם אנו אוסרים אשה עפ"י כללי תורה שהיא אסורה לו כי נטמאה שכופין אותו להוציאה אבל אם אחד בא ואמר ראיתי אשתי זנתה והיא נטמאה או שבא ואומר אני מאמין לאיש הזה כבי תרי שאשתי זנתה וכדומה א"כ הוא בא לספר לפני ב"ד שאשתו אסורה עליו אבל לא בא לשאול לנו איזה ריעותא שמצא ומבקש מב"ד לשפוט שפוט את המעשה זה הוא איסור או טומאה כי הוא אמר שראה או שמאמין שאשתו היא זונה אז אמרי' לו אם ראית או תאמין תפרוש עצמך ממנה אבל אי אפשר לכופו להפרישו דהא אנן לא נעשין ב"ד לשפוט שפוט לדעת אם היא אסורה בשלמא אם מספר הריעותא ואנו אוסרים אז נגמר דהיא אסורה עליו אבל כאן אם הוא מחליט שהיא אסורה עליו אז אין אנו יודעים לאסור כלל ועל זה נאמר ויראת מאלקיך דבר המסור ללב אבל פתח פתוח (הוה כמו זה אחוה דמיתנא) הוא מביא שאלה ואנו פוסקים ודוק. ואוסיף נופך אפי' אם אינו אומר בפירוש שראה אשתו זנתה כמכחול בשפופרת רק ראה צורת מנאפים עיין מכות דף ו' ורמב"ם פ"א מ"ה א"ב ורא"ש ביבמות דף כ"ה בכל זאת הוה רק החלטה שהוא אומר שראה שזנתה שחזקת צורה זו היא ניאוף מכח טבע אנושי אש בנעורת ואינו מכבה ואין הב"ד לשפוט שפוט שהיא זנתה דגם הוא מחליט כן אבל אם יש רק ריעותא וצריכין אנו לשפוט עפ"י כללי תורה שהיא זונה אז כופין אותו להוציאה (ועיין רשב"א ופנ"י ותב"ש אם אדם על עצמו נאמן אם יודע ברי אבל זה אין כח ב"ד) אבל בממון אם הודה לפני ב"ד אז ע"י שהודה לפני ב"ד נעשה מחויב ולכן כופין לו לשלם אבל אמר אשתו זנתה אין הודאה לפני ב"ד פועל יותר מאלו לא הגיד א"כ אין לבית דין יד בדבר והדברים ארוכים ואין כאן מקום להאריך. תבנא לדינא דבנידן דידן נמי כיון דב"ד אין יודעים לאסור האשה מכח הדברים שדיבר הבעל לו יהי' שיש שמץ שווי' נפשיה חתיכה דאיסור מה איכפת לן הלא בגביות עדות שבא לפנינו שם לא מצינו ריעותא לדון ולגמור שהיא אשתו ומה שדיבר בשווקים שהיא אשתו אין אנו אחראין ולנו מה איכפת וק"ל. נחזור לדברים הראשונים שם בטיב גיטין שאומר הבעל שיש לו שם אחר אברהם אז לפי דבריו היא אשתו והוא אסור באחרת על כן החמיר הגאון שימתין עד שתנשא היא אבל בנידן דידן מאותו טעם שהיא מותרת לאיש אחר הוא מותר באשה אחרת ודוק. (ב) ראיתי שכתב פר"מ נ"י שגדולי פולין כתבו שראוי' לנדות האיש הזה על שהוציא לעז על הגט ועבר על חרם דר"ת חלילה לי להרהר אבל הדבר נפלאת מה פשעו ומה חטאו של האיש הזה הרי לא הוציא לעז על הגט כלל רק סיפר אשר עשה באמת והביא עדים על דבריו והגידו בתורת עדות שגילה לפניהם שהוא לא תהי' מגורשת רק אחר כ"ח שנים ואטו יען כי הדין התורה אומר שאח"כ נתבטלו דבריו ואין בזה איחור זמן הגירושין יקראו להבעל וגם להעדים שמוציאין לעז על הגט ח"ו שיאמר כזה א"כ אתה מכשיל לעדים בעתיד לבוא אם ידעו מודעה לא יגידו עדותן ועיין מה שחששו חכז"ל בעדים בקידש החודש מכ"ש שיצאו מכשול ח"ו להרבות ממזרים בישראל דאטו הבעל והעדים נביאים לדעת אם יפעלו לפסול הגט בעדותם או יצא מגדולי ישראל פסק שהוא כשר ואותן גדולים שכתבו לנדותו לא אחזו שער הדין ובודאי לא כתבו כן אלא לפנים לפחדו לבעל כדי שיחפץ עי"כ ליתן גט שנית ואני אומר חלילה לנדות הן אותו או העדים ולא יזכר כלל שעבר על חרם דר"ת דנהפוך הוא מעולם לא הוציא לעז על הגט רק האמין שיוכל להתנות על הזמן ודוק. ויתר מזה נפלאת בעיני הלא פר"מ נ"י כותב שכמה גדולים כתבו שיהי' טוב אם יגרש פעם שנית א"כ על כרחך יש במודעה שעשה שמץ פסול ואיך ינדה אותו על שהוציא לעז הוא תרתי דסתרי אהדדי ולולא שאני חלוש וגם טרוד הייתי כותב פסק כנגד דעת זה אבל לא אוכל כעת עיין בש"ע א"ע סי' קל"ד ובב"ש ובט"ז שם וק"ל. (ג) עוד יצא פר"מ נ"י לחקור יען כי כמה גדולים כתבו אם אפשר להשיג שהבעל יגרש פעם שנית מה טוב על כן הוא נבוך אם צריך לבטל מקודם ההתקשרות עם הכלה אשר נתקשר ואעתיק שכתב וז"ל ואני מסתפק אם צריך להתיר ההתקשרות השידוך לפני הגט כי אפשר הוה כמו גט באונס אחרי שהתקשר בתנאי בחרם לישא את כלתו ועי"ז מוכרח לגרש והוא אונס מפני החרם שקיבל עליו בתנאים ועוד שנתן הרבה מתנות להכלה והשליש הנדן וא"כ אם לא יגרש לא תחזור לו המתנות והנדן וא"כ הוה כמו אונס ממון וא"כ לפענ"ד הי' נכון להתיר ההתקשרות ולהקנות זל"ז כמ"ש בסדר הגט אך כי זה בקושי' ולכן שואל אם אפשר אין זה מעכב כלום דהדין נותן לכופה לגרש והוה גט מעושה ע"י ישראל כדין סי' קל"ד ס"ה וממנ"פ אם הגט פ"א כשר הרי טוב ובאם לאו כיון שהוא גרם וביטל גט הראשון בידינו לכופו ליתן גט שני כמ"ש רמ"א סי' קנ"ד סי' כ"א אך נ"ד ל"ד להתם דאולי גם הגט הראשון הי' כמו באונס ואין לכופו שנית ולכן אני שואל אם להקפיד על זה אי לא זה ת"ד. לא ידעתי במה נסתפק אטו יש מי שמאנס אותו לגרש את אשתו ראשונה רק הוא מאנס את עצמו בעבור כלתו השנית שאין לו רשות לישא אותה כי אז גם היא תעבור עבירה אם תנשא לו ובידו שלא לגרש כלל אשתו ראשונה רק הוא מאנס את עצמו הן בעבור שלא יפסיד ממונו אשר נתן לה מתנות וסבלונות והוא רוצה להציל ממונו אבל אין זה מוכרח לגרש את הראשונה ולא יפסיד על ידי זה שלא יגרש אותה רק יפסיד ביד הכלה השנית אשר נתקשר ולא דמי למה שנזכר בסדר הגט שם יקנס יען שאינו מגרש אותה והוה הגירושין בע"כ אבל אם איש מעולם יאמר לו אצילך מהפסד אם תגרש את אשתך אשר אני שנאתה בוודאי לא הוה אונס וה"ה כאן הכלה השנית שונאה את אשתו הראשונה ובקשה שיגרש אותה והוא חפץ באהבה השנית ומגרש לראשונה מה אונס יש כאן והדברים פשוטים וברורים בעזה"י ואטו מי שעבר חדר"ג ונשא אשה שנית לא יכול לגרש יען שהוא מוכרח לגרש אחת ולא יוכל לגרש הראשונה עיין בא"ע סי' א' אם הראשונה חפצה בגט יגרש אותה וע"כ יען דהוא בוחר יותר בהשנית מגרש לראשונה והוא מאנס עצמו ואין זה אונס כלל ודוק ויעיין בתשובה שלישית שלי על דברי המבי"ט. אבל חלילה לכופו כי אז יהי' שני פעמים באונס כאשר העיר פר"מ נ"י ואוסיף נופך עוד זאת הוא לא ביטל ולא גרם רק חפץ לעשות עיכוב בזמן ואם מהני מה שדיבר לפני עדים א"כ לא מעולם לא נתרצה לגרש רק בתנאי זה ומי יכוף איש לגרש אשתו שלא ברצונו שתהי' לאלתר מגורשת ודוק. (ד) גם ראיתי לפר"מ נ"י נבוך כדת מה לעשות וכתב וז"ל אני שואל כשיבא לגרשה עוד הפעם אם ניחש עוד לחשש ברירה שכתב הנב"י קמא חלק א"ע סי' צ"ו שצריך הדיין להטעות ולומר לו שהגט הא' פסול הוא וכן נהוגין תמיד כשנותן שני גיטין שמטעין אותו בגט הב' ואומרים לו שנפסל הראשון וא"כ אני שואל אם כאן נמי נעשה כן לומר לו שפסולים גיטין הראשונים או א"צ להטעותו ובאמת שבקושי כאן להטעותו כי יודע שהגאונים התירו את הגט (ואפשר יודע בנפשו כי לא מסר מודעא כלל) וכתבו שהאשה מותרת להנשא וקצתם כתבו שהוא אסור משום דשחד"א ודמי למ"ש הנב"י תנינא סי' ק"ך דכשיזמין צורבא מרבנן שא"א להטעותו לית לן בה ע"ש, ועוד שנית נ"ל שאין לומר לו באופן זה שנפסל הגט דכי משום שהוא הוציא לעז על הגט אחר שיצא בהיתר וגזר ר"ת] בח"ח על כל מוציא לעז איך נאמר אנחנו ג"כ שהגט פסול ופן ח"ו נפגע בחרם ובשלמא כשנותן ב' גיטין זה אחר זה ולא יצא הגט בהיתר עדיין לא חל החרם דר"ת כיון שמסדרי הגט מסופקים ולבם נוקפם והוא גירש על דעת המסדרים אבל כשכבר יצא בהיתר ואירע אח"כ שאלה בפרט מחמתו שהוא הוציא לעז ובא"א בגט אחר הוא כשר דאיך נוציא לעז לומר שהוא פסול ושגם האשה אסורה להנשא אפי' רגע חדא הר"ז בכלל מוציא לעז ובפרט דיש חשש אולי ע"ז יחזור בו מליתן גט אחר ונמצא שהוצאנו לעז על הגט ולכן דעתי א"צ לומר לו כלום רק לומר לו שלא יהרהר על הראשונים ויכוין בגט זה עכ"ל. ונלע"ד ליתן עצה אם יהי' אלקים עמדי לעזרני למען כבוד שמו וכבוד תורתו כי יש לחוש שלפי סדר הגט האשה מזכרת כמה פעמים שם בעלי ונעשה הודאת בע"ד שהוא בעלה ואולי יעשה עכשיו הבעל מסירת מודעה בכל אופנים ויהי' מכשול ח"ו. ונ"ל לעשות כן שהמגרש צריך לבוא לב"ד ויאמר כך רבותי אני נתקשרתי עם פלונית בת פלוני אבל יש לי אשה אשר קדשתי לי בעדים כדת משה וישראל היא פלונית בת פלוני ולא אחפץ לעבור על חדר"ג לישא אשה שנית כיון שיש לי אשה על כן אני חפץ לגרשה וישלחו הב"ד אחר האשה ויאמרו לה הנה האיש הזה העומד פה אומר את אשתו והוא חפץ לגרשך התחפצי לקבל ממנו גט פטורין אז היא תשיב אני מבקשת מהב"ד שישלחו את האיש הזה לחוץ אבל לא תאמר לשלוח בעלי לחוץ רק הב"ד ישלחו האיש כי יש לי לדבר לפני הב"ד מבלעדו אז תעשה מסירת מודעה לפני עדים אתם עדי אני רוצה לשמוע לדברי הב"ד אם יאמרו שאני אקבל גט מהאיש הזה יהי' מאיזה טעם שיהי' בלבם אבל אני מוסרת מודעא אם אמור שהוא בעלי ואני אשתו ואחפץ לקבל גט וכדומה מהדבר אשר יהי' נשמע שאני אשתו שאין בה הודאת בעל דין כי הקב"ה עד בדבר שלא קבלתי קידושין רק פ"א לפני כך וכך שנים על כן כל

הדיבורים שיהי' נשמעים שאני אשתו והוא בעלי ואקבל גט הכל רק שאני גומרת בלבי לקבל גט כאשר ציווני יען שפלוני בן פלוני אומר שהוא בעלי ואני אשתו ואשמע לקול ב"ד לדבר כל הדברים ולקבל הגט ברצון טוב כמו כל אשה המתגרשת מבעלה והעדים יכתבו ויחתמו מודעה הזאת והב"ד יקיים ואח"כ יהי' נכתב הגט ובזה הרווחנו שהוא עושה הודאת בע"ד שהיא אשתו ונאמן לגבי עצמו ואם יעשה עוד מסירת מודעה על הגט יהי' עליו חרד"ג לישא אשה והיא עשתה מסירת מודעה שאינה עושית הודאת בעל דין על עצמה שהיא אשתו ולא יוכל לקלקלה ואין כאן חשש שהב"ד עוברין על חדר"ג יען הוא עשה הודאת בעל דין שהיא אשתו אולי קדשה אותו מחדש על כן נותנים ומסדרים גט וגם לבעל יאמרו יען שאמרת שהיא אשתך וחפצת לפטור בגט אין אנו חוקרים איך ובמה היא אשתך רק תתגרשה בגט לגרש האישות ותתן גט כפי אשר כתבו גדולי ישראל ואח"כ יוציא הרב אגרת שכמה גאונים כתבו ליתן גט בשם האחר כנלע"ד. סוף דבר ראיתי במכתבו שהתפלא עלי למה בררתי פסק לברר שהאשה אינו מורדת תיפוק ליה שבפסק שני שלי כבר בררתי שמחל על הכל כאשר התפשרו עצמם עכ"ד ישמע פר"מ נ"י אם היתה מורדת לא מועיל פסק שני כי הגם בודאי חקר מקודם היינו שסופר שאשתו לא דר עמו וחפץ לגרשה אבל מאין יהי' יודע לספר מדין מורדת אשר לא שמע מעולם כלל וגם המחילה לא הי' מועיל כי הזכות בא למגרש בשעת גירושין לזכות בנדן שלה ולא מהני מחילה על דבר שלא בא לעולם כזה ודל"ב ואין כאן מקומו להאריך דברי הדש"ת עשיתי את שלי בעזה"י ויקבץ שני רבנים מפורסמים לצרף עמו ויגמור לטובה ויסתכל שלא יצא מכשול ח"ו בנתינת גט להחמיר כרצון דעת המחמירים דברי הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה