אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן מא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן מא

סימן מ

אלקים יענה את שלום הרב הגאון כבוד הרב ר' יוסף שמואל גילערנטער נ"י אב"ד ק"ק קוטב במדינת נאליציען. אחד"ש אודיעהו כי קבלתי מכתבו שמבקש גם דעתי כנגד טענת המערער בדיני ממונות אחלק לו מה שחנני אלקים ואקוה שכל מבקש צדק יראה אשר עם לבבי שלא אחפץ לילך בגדולות רק לברר הלכה ברורה בעזר ד'. טרם אענה על נידון שאלת פר"מ נ"י אשר קם איש טוען בעבור המגרש כמה טענות (א) שהמגורשת תקבל בח"ח שמאסה בו ברצונה בלא כפיה מאביה ואמה ואם לא שתתן למגרש כל קרן נדוני' ח"י מאות כסף (ב) טוען המערער שהגט הי' באונס כפיה ע"י אביה שלא רצה להחזיר הטראטין (ג) עוד טוען שהיא לא נתרצית כל מה שעשתה הי' מחמת אונס אביה ואמה עד שמרדה בו קרוב לשנה (ד) רצה המערער להטיל ח"ח על אביה ואמה אם לא העלים כלום מן חפצים ומתנות המגרש אדברה וירויח לי בשורש אחד במורדת בעזה"י. ונראה לבאר בעזה"י דנפלאת בעיני דאמרי' פרק נערה דף מ"ח אמר ר"פ האומר אי אפשר אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוצא ויתן כתובה כתב השמ"ק בשם הריטב"א וז"ל פי' ואעפ"י שעושה כן לצניעות ה"ה כשהיא אומרת כן מורדת מתשמיש חשובה שאין דרך חיבה וכ"ש בשאינו נזקק לה כלל שיוצא ויתן כתובה כדכתיבנא בשלהי נדרים הריטב"א ז"ל עכ"ל הרי מבואר אפי' אם מכווין הוא על צניעות או היא מתכוונת על צניעות אעפ"כ נחשב כמורד יען שדרך חיבה איש עם אשתו הוא בקירוב בשר ועיין רמב"ן פ' משפטים על פסוק שארה כסותה ועונתה לא יגרע וז"ל וענין הכתוב שאמר שאם יקח אחרת קירוב בשרה של זו וכסות מיטתה לא יגרע ממנה עכ"ל יעו"ש בביאר נעימות הבנת תיבות שאר בשר וכתב וז"ל וכך אמרו חכמים שארה זו קירוב בשר שלא ינהג בה כמנהג פרסיים שמשמשין בלבושיהן וזה פי' נכון עכ"ל א"כ הרי מבואר אפי' לא עושה זה לצערה אלא לצניעות אעפ"כ בין הוא נחשב למורד או היא נחשבת למורדת. ולכאורה פלא דרמב"ם פי"ד מהל' אישות כתב בהל' ז' וז"ל אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה ואם עבר ומנע כדי לצערה עבר בל"ת עכ"ל ובה' ט' כתב וז"ל ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו ואמרה הרני מצערת אותו בכך מפני שעשה לי כך וכך עכ"ל ובה' י"א כתב וז"ל כסדר הזה עושין לה אם מרדה כדי לצערו עכ"ל וכן בה' י"ב כתב וז"ל וכן ארוסה שהגיע זמנה להנשא מורדה כדי לצערו ולא נשאה הרי זו מורדת מתשמיש עכ"ל וכן כתב בספר המצות סי' רס"ב וז"ל הזהיר מענות אמה עבריה כשנקנה אותה אם נשאה ר"ל שנחסר ממנה מזונה כסותה ועונתה על דרך הענוי וההכאבה והוא אמרו שארה כסותה ועונתה לא יגרע וזאת האזהרה תכלול כל מי שישא בת ישראל שלא יענה אותה בדבר מאלו הדברים על צד ההכאבה והצער עכ"ל הרי שכפל ארבעה וחמשה פעמים שדווקא אם הוא או היא מורדין בתשמיש כדי להכאיב ולצער ולענות אז הוא עובר על לאו דלא תגרע ונחשב למורד בכל דיניו והיא גם היא נחשבת למורדת בכל דיניה ומשמע אם לא עשו כן כדי להכאיב ולצער לא נחשבו למורדין וא"כ למה אם חפץ הוא בבגדו והיא בבגדה לצניעות יהי' נחשבין למורדין הלא אין מכוונים לצער זה את זה וצע"ג. ונלע"ד לחדש דבר בעזה"י דיש שני מיני מורד ושני מיני מורדת (א) אם האיש מורד באשתו או האשה מורדת בבעלה על מרד תמידי שלא ישמשו זה עם זה בבעילה כלל כגון הבעל טוען היא אינה בת בנים ולמה יזרע זרעו לריק או היא שנואה בעיניו כי הוכחש יפיה עד שכעורה בעיניו ולבו אין עמה או היא טוענת עליו כי מאסה בו עד שאי אפשר לרצות בו שתבעל לו כי הוא כלי אין חפצה בו או טוענת כי רר בשרו ולא יוכל להתחזק להיות לאיש אשר יבוא אליה כדרך כל הארץ על כן יאמר הוא או היא למרוד לעולם (ב) אם איש מורד באשתו שמונע עונתה איזה שבועות או חדשים כי אהב כעת את השניה יותר מראשונה כי היא ילדה בנים או בהיפוך כי השניה לא ילדה ונשארה ביפיה או אפי' אין לו אשה אחרת הוא מונע תשמישיו ממנה כי היא בעלת כעסנית ובעלת מריבה והיא מושלת עליו ושולטת בו על כן יעץ בלבו שלא יבעול אותה זמן רב אז תכנע תחתיו או בהיפוך יען כי הוא ירב אתה או כועס עליה או אינו ממלא לה רצונה במה שבקשה ממנו על כן מונעת ממנו תשמישה כדי שיהי' מוכנע תחתיה אבל לא יאמר הוא לה או היא לו שלא ישמשו זה עם זה לעולם רק רבות מחשבות בלב איש ורבות הדיעות בלב אשה כאשר ישערו שיש בו די נקם זה כנגד זה אז ישמשו זה עם זה כדרך כל הארץ ועיין מדרש ויענה שרה מניעה מתשמיש. והבדל גדול ביניהם אם הוא יאמר שלעולם לא יבעול אותה כי היא שנואה בעיניו כי כעורה היא ותגעל נפשו בה או היא תאמר כן כי הוא בעיניה ככלי מאוס אשר אין נפשה אליו או הוא אמר מכח צניעות לא יבעל אותה רק הוא בבגדו והיא בבגדה או היא תאמר כן מכח צניעות לא תתרצה לו אלא היא בבגדה והוא בבגדו או הוא אומר שלא יבעל אותה לעולם כי אינה בת בנים ולא יתן זרעו לריק או היא תאמר כן שיש חולי בכלי זרע אשר לא יכול לבעול אותה מרוב חולשתו כי הוא חולה ודל ההרכבה וכדומה אז בוודאי כיון שהמה מורדים זה בזה מרד תמידיות הגם שלא נעשה מחמת כדי לצער זה את זה או להכאיב זה את זה עכ"פ נתבטל אצלם סדרי אישות וצריכין להתפרד זה מזה הגם דהוא או היא אנוסין מכח מיאוס או מכח צניעות או מכח יראת ד' ואונס רחמנא פטרי' ואין ראוי' לקנס אבל עכ"פ אונס רחמנא לא חייבי' וצריך הוא לגרש וגם היא לקבל הגט ולהפסיד מתנותיו כי על דעתא דהכא לא נתן לה כמובן בשכל אבל אם הוא יאמר אהבתי את אשתי ואשוב לה עוד ליתן לה עונתה אחר ימים או חדשים או שנים כאשר יהי' עם לבבי כשך חמתי עליה או כאשר תמשך לבבי אליה או היא מורדת מתשמיש ואומרת כאשר יושלם עונו וחטאו אשר אשם נגדי אתרצה לו אז יש להם דין מורד ומורדת בהוסיף לה על כתובתה או לגרעו כתובתה ולא נותנים להם לצער זה את זה בתשמיש ודוק. ובזה יובן מה שכתב הרמב"ם מי שנחלה לא צריכה להמתין אלא ו' חדשים ואח"כ יוציא ויתן כתובה הגם שלא מכווין לצערה כי הוא אנוס שלא יכול לבעול אותה אעפ"כ אונס רחמנא לא חייבי' כיון דנתבטל האישות וכן אם אמר איזון ואפרנס אותה אבל לא אבעל אותה כי שנאתי אותה הוא מורד כיון שלא יחפץ לבעול אותה עוד לעולם ועובר גם על לאו דלא תגרע כי הוא לצערה וכן בה' ט"ו שפי' מגדול עוז שאברהם לא רצה לבעול לשרה כי לא יהי' שפיכת זרעו כשפיכות דמים אבל קירב עצמו לה ונגעו זה בזה בשאר הנאת הגוף ועל כן אמרה השמים ביני לבינו כמו השמים נגעו בארץ אבל מורחקים זה מזה שאינם דבוקים כך אברהם הגם שנגע בשרה כיון דלא רצה לבעול אותה לעולם ודוק. וזה רמזו בגמ' היכי דמי מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה פי' בעינא ליה כי אהבתיו הוא יהי' לי לאישי אבל כעת מצערנא ליה כל זמן שאנקום בו בעבור (שעשה לי כך וכך) היינו שגם הוא ציער אותי בתשמיש שמנע תשמישו ממני או שעשה מריבה או קללני אבל אתרצה עמו כשאחפץ זה הוא מורדת וכן הוא מורד אבל בודאי מי שאומר שלעולם לא יבעול אותה אלא הוא בבגדו והיא בבגדה או היא אומרת כן הוה מורדין כיון שחפץ לבטל האישות עולמית ודוק. ובזה יופתח לי שערי דעת ליישב קו' הרה"מ בה' ט"ו שכתב הרמב"ם הרי הוא עובר בלא תעשה שנאמר ולא יגרע שאם שנאה שלח אבל לענות אסור עכ"ל וכתב הרה"מ וז"ל וכתב רבינו שהוא עובר בל"ת ודבר פשוט הוא וכבר הזכיר רבינו לאו זה למעלה עכ"ל והוא קו' עצומה. ולפמ"ש מיושב בעזה"י דבהלכה ז' דן הרמב"ם אם איש מונע תשמיש מאשתו שלא מקיים עונתו ת"ח כפי עונה שלו ועם הארץ כפי העונה שלו וחמרים וגמלים כפי עונתן הגם שלא יאמר שלא יבעול נהפוך הוא שאומר שהוא יהי' עמה עוד רק עכשיו מבקש הוא לצער אותה למעט עונתה אז עובר על לא יגרע עונתה שלא יפחת ולא ימעט מעונתה אבל כאן דן הרמב"ם בהיפוך שלא מכווין לצערה נהפוך הוא יפרנס אותה ויתן לה כל חמדת עולם אבל היא שנואה בעיניו ולא יבעול אותה לעולם כדי שלא לצער עצמו בבעילה שלה אז ס"ד כיון שלא עושה לצערה אינו מורד ולא עבר הלאו קמ"ל דהוה מורד וגם עובר על לא תגרע דאם שנאה שלח אותה לחפשי אבל לא לענות אותה עולמית כי מניעת תשמיש על לעולם הוה עינוי אפי' לא עושה כדי לצערה ודוק כי אקוה שמקום הניחו לי משמים בזה כי עמוקים וישרים דברי רבינו בעזה"י. ויומתק לי בזה דכאן בה' ט"ו הקשה הרמב"ם וז"ל ולמה לא ילקה על לאו זה מפני שאין בו מעשה ובה' ב' שכותב וז"ל אסור לאדם למנוע אשתו מעונתה ואם עבר ומנע כדי לצערה עבר בל"ת שבתורה שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע עכ"ל וכאן הי' לו להקשות ולמה אין לוקין על לאו זה למה המתין בקו' הנ"ל עד ה' ט"ו וצע"ג. אך הכל נכון בה' ז' כתב אם עושה כדי לצערה שהוא דבר מסור ללב עובר על ל"ת אפי' בפעם אחת אבל בודאי מי שעבר עונה אפי' איזה פעמים לא כדי לצערה רק שהי' לו טרחות או מחמת עצלות או מחמת שאוהב יין וישן או שחק עם חביריו אינו עובר על הל"ת הגם שגזל עונת אשתו אפשר בתשלומין שיבעול אותה כפי אשר חייב לה מה לי שגזל ממון או תענוג ואיך ילקה הא אפשר בהשב תשיב אבל בהלכה ט"ו שהוא אומר שהיא שנואה בעיניו ולא יבעל אותה לעולם כי היא שנואה ואין רשאי לבעול אותה א"כ בטל עונתה והי' ראוי למלקות דאי אפשר בתשלומי ממון רק בתשלומי ביאה והיא שנואה ודוק. ובזה יהל לי אור בירושלמי פ"ב דסנהדרין וז"ל אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך על שם ותהיינה צרורות עד יום מותן אלמנות חיות ריב"ק בשם ר"י מלמד שהי' דוד מקלעתן ומקשטתן ומכניסן לפניו בכל יום ואומר ליצרו תאבת דבר האסור לך חייך שאני מתאוה לך דבר המותר לך עכ"ל ולכאורה קשה איך רשאי לענותן לעולם הגם שעושה בעבור תשובה הא הוה עינת עולם וצע"ג אמנם לק"מ כיון שאינו נושאין גרושת המלך א"כ מאי איכפת בגט וזה רמזו אין נושאין גרושת המלך דאל"כ איך עשה דוד למנוע עונתם ואולי דוד לא קבל עליו שלא לבעול אותם לעולם נהפוך הוא בכל יום מקשטתן ומקלעתן כאלו היום תהי' נבעלות לו והתגר היצה"ר בנפשו וכאשר בא לבעול דיבר עם היצה"ר תאבת לדבר האסור וא"כ הי' לו פת בסלו והם מחלו עונתו ודוק. ומצאתי און לי בהפלאה בחדושיו ובקו"א סי' ס"ט דמביא דיעות אי עונה חשוב דבר שבממון והוא דעת המרדכי והוכיח מדברי רמב"ם שהקשה למה לא ילקה על לאו זה ותי' דהוה שוא"ת תיפוק ליה אי הוה דבר שבממון משלמין ואינו לוקין יעו"ש ולפמ"ש נכון ניהו בהל' ט"ו דלא נשאר אלא תשלומי ממון אז שפיר הקשה הרמב"ם דאמר שלמה "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" כחכז"ל שאשה בוחרת בבחור עני מזקן עשיר ומבקשת קב אחת תפלות מתשעה קבין ופרישות ואין ממון תשלומי בעילות עד שתפייס עמו ודוק (וכן משמע בהפלאה שיש תשלומין בביאה). שוב ראיתי בח"מ סי' ע"ו סעיף י"ג אות כ' שמביא דברי הב"ח שהאומר הוא בבגדו והיא בבגדה או אם היא אומרת כן לא הווין מורדין ממש לכל דבר והח"מ חולק כיון שנוהג מנהג פרסיים או היא נוהגת כן הווין מורדין ממש מה לי כולה שלא בועל כלל או פלגא שבועל בבגדיו יעו"ש ועיינתי בב"ח שמביא הטעם דמרדכי סובר דווקא אם מתכוונים לצער הווין מורדין וכאן עושין לצניעות יעו"ש והדבר ופלא למה לו להביא מהמרדכי הא מפורש יוצא מגמ' ומרמב"ם היכי דמי מורדת בעינא ליה ומצערנא ליה וכפל הרמב"ם בכל הלכות ובספר המצות אם עושה כן או היא עשתה לצער וגם זאת נ"ל דזה דווקא אם אמרו שעוד יתנהגו כדרך איש עם אשתו אבל אם אומר בפירוש שינהגו כן לעולם אז אפי' אם לא מכוונים לצער הם מורדין וה"ה אם אומרים אי אפשי רק הוא בבגדו והיא בבגדה אז הגם שלא מכוונים לצער הוויין מורדין כדברי ח"מ ודוק. היוצא מזה דג' חלוקים יש (א) מי שמבטל עונת אשתו כדי לצערה או היא מבטלת אותו מתשמישה כדי לצערו הגם שלא יאמרו שיהי' כן לעולם אלא יהי' זמן מוגבל לנקום נקם לשלם גמול ידיו או גמול ידיה הר"ז עובר הוא לאו דלא תגרע ונעשה מורד וה"ה ברגיל להוציא אשתו מביתו ואינו משמש עמה עי"כ בעונתה עיין סי' קנ"ד סעיף ג' בשם תשובת רשב"א אם עושה מתוך כעס ומריבה א"כ ביטל עונתה מתוך כעס יעו"ש וגם היא נעשית מורדת בהוספת כתובה וגירעון כתובה ובהכרזה לכל דיני מורדת (ב) אם הוא או היא אומרים לבטל האישות לעולם הן מטעם שהוא מאוס בעיניה או היא שנואה בעיניו או שלא רצה הוא או היא לשמש בקירוב בשר אלא מכוסים בבגדים כיון שהוא ביטל האישות לעולמית אז אפי' לא מכוונים לצער זה את זה אעפ"כ הוי מורדין אם יש בידם לבעול כדרך כל הארץ ואינם עושים כן ודוק (ג) אבל באונס מחמת חולה שלא יכול לבעול או היא אנוסה שאינה יכולה שתבעל לו הגם שהצד אנוס ואינו ראוי' לקנוס אבל עכ"פ אונס רחמנא לא חייבי' (עיין ש"ך ח"מ סי' כ"א) וצריך הוא לגרש והיא צריכה לקבל הגט כנלע"ד. אך בנידן שאלתינו שהאשה אנוסה ע"י אביה שלא הניח בעלה אצלה כי הוא מאס בו ולא יוכל לסבול אותו ופעל עד שברח ועזב את אשתו אבל היא אוהבת אותו בכל לבה ובעבור לעשות נחת רוח לאביה נתרצית לגט לא נתפרש מה יעשה בה אם נידון אותה כמורדת או לא. ומסברא נראה דכאן לא תקנו כלל דיני מורדת דאפי' במורדת מתשמיש קשה נימא כיון דעושה זאת לצערו א"כ נימא כופין אותה לשמש עמו רק לק"מ אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת לכוף אותה לתשמיש וגם הוא אין רשאי לשמש עמה בע"כ דלא יהי' לו בני מרד ועיין בגמ' ובש"ע א"ח סי' ר"מ ובש"ע א"ע סי' כ"ה ובב"ש סי' ע"ז ס"ק ג' דאי אפשר לשמש עמה יעו"ש ולכן חדשו דין מורדת אבל אם היא אוהבת אותו ואם הוא ילך לב"ד ויצוה עליה לשמש בע"כ אז יתקיים משכני אחריך ארוצה כאשר יהי' עמה במעה לא ימצא נחש בכפיפה וגם מותר לשמש עמה דהא היא אוהבת אותו א"כ למה יתקנו בה דיני מורדת הלא הב"ד יכפה לשמש וכיון שהבעל לא הלך לב"ד לכפותה נדע מזה כי לא חפץ בה ושמח בזה שאביה גרש יגרשנו מביתו ולא יצריך להיות עמה ביחד כי אם חפץ בה למה לא קראה בשם לב"ד הלא הבעל טוען שלא חפצה בגט ודוק. וראה שהב"י הביא בסי' ע"ז בשם רשב"א וז"ל ולפי שלא נתבאר לי מלשון השאלה מה שהיא טוענת שתשוב לבית בעלה אם נביאה אל ביתו ויפרע מה שלותה ונסתפקתי אם היא מתעכבת בלבד מחמת שהוא אינו קורא לה או שאינה רוצה לשוב אליו עד שיפרע מה שלותה ואח"כ יביאנה ואז תשוב אליו ע"כ אני אומר שאם מחמת שהוא אינו רוצה להביאה ולקרוא לה מסתברא שאינה מפסדת על זה כלום לפי שהוא אינו רוצה בשימושה כי שמא בושה ממנו אחר שלא הראה לה פנים בעוד שהיתה חולה ואחר שנתרפא מפני שיצאה שלא ברשות ואין כאן מרד כלל לא מתשמיש ולא ממלאכה עכ"ל מדבריו נתבונן איך שהחליט שהוא אינו רוצה בשימושה יען שאינו קורא לה כי יש לדון אותה לכף זכות שמא היא בושה ממנו אחר שלא הראה לה פנים וא"כ היא לא מרדה לא מתשמיש ולא ממלאכה כמובן א"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שהבת בושה מאביה ואמה ולא תוכל להיות כבת קמה כנגד אביה ואמה לעזוב אותם ולרדוף אחרי בעלה או לעמוד במשפט לילך לב"ד לשפוט עם אבותיה למה לא קרא הוא אותה לב"ד להזהיר אותה שתהי' עם בעלה ולא לחוש על דברי אבותיה והיתה שומעת לב"ד ולבעלה א"כ אין זה כי אם רע לב בעלה שלא חפץ בשימושה ואין כאן מרד מהאשה כלל כי לא נקראת בשם ונדע שלא ביקש אותה באמת ובלב שלם ודוק. וגם כפי מה שבארתי למעלה דאין מורדת רק באחת משתים (א) אם אומרת בפה מלא שלא תבעל לו לעולם אעפ"י שאינה מונעת תשמיש מחמת נקמה (ב) שמונעת תשמישה אפי' על זמן אם עושתה מחמת לנקום בו יען שעשה לה כך וכך או קילל אותה וא"כ בנידון דידן שלא אומרת שלא תבעל לו לעולם וגם אינה מונעת מחמת שנאה וכעס לנקום ובכל יום אשר יבנה בית תהי' לו לשוכנת באהבת עולם אין כאן מרד וקצרתי ודוק. ולא אכחד תחת לשוני שלבי אומר לי שאפי' אם הי' קורא לה לב"ד והי' אומרים לה שידוע תדע כי היא חייבת להיות עם בעלה כדרך כל הארץ כי גדול השלום בין איש לאשתו עד שתשמע לבעלה ולא לאבותיה והיא לא הטתה אזן לדבריהם אעפ"כ לא הוה מורדת כי איך תשא פניה להיות יושבת בבית אבותיה ולא לשמוע אליהם בשלומא אם הוא הי' הכין לה בית ומזוניה ותבע אותה לך עמי כל מחסורך עלי ולא שמעה אליו אז היתה נחשבת למורדת כי היא צריכה לקיים שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך אם לוקח אותה מבית אבותיה כחכז"ל רבה פ' לך לך על פסוק ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אמרו וז"ל ר' יצחק פתח שמעי בת וראי וגו' עכ"ל הבת תעזוב בית אביה אם תלך משם אבל שתשאר בביתם ותהי' למורת רוח בעיני אביה ואמה מי יוכל לבקש כזאת מבת ישראל הכשירה בנשים וכיון שלא הכין לה בעלה בית ונכסים שלא תסמוך עוד על שולחן אביה לא היתה יכולה למרוד באבותיה טבע אנושי אונסה והגם שאפשר שהבעל לא פשע כי לא הי' בידו מעותיו עכ"פ אונס רחמנא לא חייבי' ומה פשעה ומה חטאה כי ידלקו אחריה ליתן עליה דין מורדת הלא אין מורד אלא מזיד ופושע מלשון מורדים ופושעים כמבואר במרדכי הובא בהגהת אשר"י בכתובות דף ס"ג ודוק. וראי' לזה מדברי רבינו מאיר בר ברוך הובא בהגהת מיימנות פי"ד מה' אישות על ראובן שקיבל עליו וכו' ושוב נתפייסה עמו מרצונה ושהתה עמו שנה בחיבה עד שאמה גורמת שברחה ממנו ועתה הוא תובע אשתו וממונו וכו' כתב וז"ל ואעפ"י שכתב רב אלפס דינא דמורדת כדינא דמתיבתא להחזיר לה כל מה דעיילה ליה ה"מ דמרדה מחמת טעמא ואמתלא מעצמה אבל בנידן זה שהאם גרמה לבתה למרוד לא דיינין דינא דמורדת ועוד שהקהילות תקנו בהיותם ביחד בבירנבורק דכל כה"ג שמורדת מחמת קרוביה שמפתין ומסיתין אותה למרוד שהבעל נוטל הכל וזוכה בכל הנכסים ויזרוק לה גט בע"כ אם לא תחזור בה לאחר ההתראה שיתרו בה וראוי' לכל ישראל לשמוע תקנה זו דמיגדר מילתא עכ"ל הרי שדייק שהיא היתה עמו שנה בחיבה ואמה גורמת שתברח ממנו דאז היא מורדת גמורה אז דיינין לה יותר ממורדת משני טעמים (א) דסתם מורדת יש לה איזה אמתלא למה תבגוד בו שקילל אותה או עושה מריבה עמה וכדומה אבל זו מורדת בלי טעם למה נתקן לה כדינא דמתיבתא דעשאו רק פן ואולי תצא קלקול לבנות ישראל עיין רא"ש ור"ן אבל בלא אמתלא אין מתקנין לה תקנות (ב) הלא התקבצו הקהילו' וגדרו גדר שמורדת מחמת קרוביה שמפתין ומסיתין אותה להיות מורדת יטול הבעל כל נכסיה ויזרוק לה גט בע"כ כי ראוי' לעשות מיגדר מילתא למורדת כזו אבל דווקא אחר התראה שיתרו בה ולא חזרה ממרד יעו"ש וכל זה אם היא מורדת וברחה מבעלה וע"י מפתים ומסיתים נעשית מורדת כנגד בעלה. אמנם אם האשה אוהבת את בעלה ותחסה ותתלונן בבית אביה ואמה והם הטילו שנאה על חתנם וגרמו עד שהיא נשארת גלמודה בביתם והיא מר לה על בעל נעוריה ואין מושיע לה אך אם תצעוק אוי לה מיצרה ואוי לה לראות באבדן מולדתה כי אביה אמר שימות בקוצר זמן על ידי בעלה והביאה את קרבנה כדי שיחי' אבי' לקבל גט אם בעלה ישלח לה גט ברצונו אבל מעולם לא מרדה בבעלה ולא עזבה אותו לברוח ממנו אז אין כאן אפי' סרך מורדת וכל דברי הגהת מיימונית דווקא אם היא עשתה עכ"פ פעולת מורדת ודוק ועדיין צריך ביאור שיש לומר כיון שהיא אוהבת אותו ומה שקנה אשה קנה בעלה א"כ למה נפקיע הנכסי' ממנו חינם לק"מ שכבר העיר בזה הגהת מיימונית שם וז"ל וכ"ד דנראה בעין שדין גמור הוא ולא תקנה ולמה יפקיע כח בעל מנכסיה שמה שקנתה אשה קנה בעלה אחרי שהיא אוהבת בעלה ואין לחוש שמא תצא לתרבות רעה אלא שהמסיתים גורמין ומן הדין הי' לנדות המסיתין לכל הפחות ולא נעשה לה תקנה שיחזירו לה הנכסים דנמצא תקנתא קלקלתא וקלקלת כל בנות ישראל שיהיו כמו בזנות אצל בעליהן דכל כהאי גוונא מוקמי' אדינא דאורייתא וכו' כי אז יכנע לבבה הערל ואף אם הקנה לה בב"ד חשוב להחזיר חצי מטלטלין ובגדים וחצי הקרקע שלא הקנה לה לא יחזיר לה אחר שאין מורדת אך מחמת גירוי ופתוי ולא מעצמה בהא לא איתקון דינא דמתיבתא לאהודרה לה מה דעיילה שלום מאיר בר ברוך ז"ל עכ"ל מפורש יוצא דווקא אם היא מורדת שברחה מבעלה ולא מעצמה נעשית מורדת רק מחמת גירוי ופיתוי שם לא איתקן דינא מתיבתא דלמה נעשה לה תקנה הלא תקנתא קלקלתא אבל בנידן שהיא לא נעשית מורדת כלל ולא שייך שיכנע לבבה הערל כי היא אנוסה בדבר בוודאי שעושין לה אפי' תקנה ודוק. וכן מורה באצבע דברי מרדכי שהובא בח"מ בהשגה בשם מר"ם וז"ל אבל כל היכא דאמרה מאוס עלי והדברים מוכיחים שאינו כן אלא מחמת כעס שהי' לה עם בעלה או מחמת שאביה ואמה תקימה לקטטה ויאלפיה שתקרא לומר מאוס עלי ואינו כן יהבינן ליה כוליה לדידי' עכ"ל הרי שביאר שהיא מורדת בטענת מאוס עלי לפני ב"ד ונתברר דנהפוך הוא שמחמת כעס או מחמת שאביה ואמה ירגילה לקטטה וגם יאלפוה שתקרא מאוס עלי אז יהבינן הכל לדידיה אבל אם לא טוענת מאוס עלי הגם שאביה ואמה גורמין קטטות עד שאין תקנה רק להתגרש לא תפסיד כלל וק"ו אם לא קטטה עמו ולא קראה כלל מאוס עלי מהכ"ת להפסיד לה ודוק. וגם לשון רמ"א בסעיף ג' וז"ל וי"א עוד דמטילין חרם אם בני אדם למדוה למרוד או שעושה כך משום כעס וקטטה או להוציא ממונו ממנו אז אפי' מה שתפסה מנכסי' ניטלין מידה ומחזירה לבעל עכ"ל זה שדייק דדוקא אם מרדה היא בו או אם נתברר שבני אדם גורמים תפסיד הכל ודוק. ואוסף עוד נופך שאפי' אם יביא הבעל עדים שדיבר על לבה שתלך עמו לבית אביו כי יהי' לה כל טוב אצל אבותיו ולא שמעה לו לעזוב את אביה ואת אמה לא הוה מורדת יען וביען כי לא חפצה לאכול נהמא דכסופא בבית חמיה וגם לא תוכל לעשות חרפה לאביה ואמה לעזוב אותם ולשלם רע תחת כל הטוב אשר גמלו עליה מנעוריה ולהכניסה לחופה כבת מלך וגם כי יראה פן תפסיד חלקה וירושתה מאבותיה אם תבגוד בהם ודבר זה למדנו מתורה הקדושה אשר יעקב אבינו קרא לרחל וללאה השדה לדבר על לבן שיעזבו את אביהן וישבו עמו לבית אביו עיין רמב"ן ויצא פ' ל"א פסוק י"ג וז"ל יספר יעקב לנשיו על מה שאמר לו מלאך בחלום כי הכל פיוס להם שתלכנה עמו עכ"ל וספרה התורה שם "ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכל את כספינו" הרי יען שאין להם תקוה על נחלה בבית אביהם וגם לא עשה עמהם כמשפט הבנות רק מכרם כשפחות (ועיין תרגום ירושלמי וז"ל ארי זבן יתן והא לא בעי למיהב לחוד כתובתן עכ"ל) ועיין בא"ע שם על כן שמעו לקול יעקב אבל אם הטיב אביהם להם נדן גדול גם הי' תקוה לנחלה לא הי' שומעין לו לילך לבית אביו שלא ברצון אביהם הגם שהי' ליעקב עושר בידו מכ"ש אם דל הוא ואין בידו לפרנס אותם רק תשב על שולחן חמיה שלא תעזוב בית אביה ולהטיל עצמה על חמיה א"כ לא פשטה ולא מרדה כלל גם בזה ודוק. ומעתה בנידן שאלתינו שהבעל מודה שהיא היתה אוהבת אותו וכן האמת שלא מאסה בו כלל ולא היתה מורדת עליו רק אביה ואמה גרמו לו לצאת מביתם ולעזוב את אשתו והיא נשארת גלמודה ולא נשאר מנוח לנפשה רק אמרה בעבור שלא תראה באבדן מולדתה היא מרוצית לגט שעשתה למלאות רצון אביה א"כ לא די שמורדת אין כאן אפי' סרך מורדת אין כאן ואין מקום לגזור בח"ח או לפחות משלה אפי' פרוטה כמובן בעזה"י. וגם זאת שלא קרא לה לב"ד שידברו על לבה זה מראה שלא חפץ בה כלל וגם זה שלא התרו בה מהב"ד כלל שתדע שידונו בה דין מורדת ועוד זאת שלא היתה מורדת י"ג חודש גם זאת כל זמן שלא שמעה מפורש יוצא מפי ב"ד שהיא מחוייבת גם לרדוף אחריו בבית אביו שכך הוא דין תורה (אשר באמת לא ימצא ב"ד צדק אשר יצוה לה כן עפ"י התורה הקדושה) והכין לה בית לדור עמה ולפרנסה וגם אביה לא הי' נותן הנדן רק שטר הי' עכ"פ אונס בדבר על כן אין אני רואה להאריך עוד כי די בעזה"י. רק פן יחזק הבעל לאמור א"כ איפו שאמת שהיתה אוהבת אותו א"כ הי' הגט באונס שלה אומר אני מלבד שכבר גליתי דעתי במכתב שני שלא יוכל לבטל הגט בזה אגלה בעזה"י מה שחנני ד' עוד דבר לגלות שאין ערער הבעל כלום. ולכאורה יש לומר בשלומא אם האשה כופה לבעל בכפיות פחד או היזק שיתן לה גט זה הוה גט מעושה שלא כדין אבל אם אחרים גזלוהו ממונו ואמרו אין אנו נותנין לך ממוניך או שאמרו נזיק לך כך וכך כפי אשר בידינו להרע לך עד שתגרש אשתך א"כ הוא אנס נפשו ולא הוה אונס ומה לי אחרים או חותנו שהרע לו עד שיגרש את אשתו וצע"ג. אמנם משבשתא הוא שאפי' אם אחרים עשו כן והם אוהבים ורעים לחותנו ולמשפחתו הוה מעושה דמסתמא המה שלוחים של אשתו שמכוונים לעשות רצונה ולגרום לה נחת רוח ולזכות לה חפץ לבה והמה כולם שלוחיה וכן זכיתי לראות בספר המבי"ט אשר לא זכיתי לראות עד זה איזה חדשים שעמד בחקירה הזאת בח"ר סי' קל"ח ואעתיק לשונו הזהב וז"ל וזו היתה בשגגה היוצאת מלפני השליט והחזיק כי כל אונס שאונסין אחרים בבעל עד שיגרש וכ"ש אביה חשוב כאילו היא עצמה היתה אונסה אותו כי היא היא האונסת מדעתה ומכירה כי לא נקבה תסובב גבר ותכריחהו לגרש כי אם ע"י אחרים אביה וקרוביה ורעיה אשר לא יבגדו בה עכ"ל היקר מאוד כי הכל שלוחיה א"כ האשה אנסה את בעלה לגרש אותה ודוק. אך בנידן שאלתינו אשר נודע כי אוהבת את בעלה רק הביאה את חלב לבה על מזבח כיבוד אב למלאות רצון אביה אשר אנס אותה בדברים היורדים חדרי בטן שימות בלא עתו על דבר זה אז אנסוה את נפשה ואמרה בנועם שפתיה שלא אחפץ בזה רק חי יחיה אביה א"כ שאביה לא הי' שלוחה והוה אביה כאלו בא איש אחר שונא ועשה לו זאת שכפאו לגרש היינו שיאנס הוא את עצמו ודוק כנלענ"ד נכון בעזה"י אמת לאמיתה של תורה בחסדי ד' ומזה יצמיח היתר חדש בנידן שאלתינו שהיא אנוסה ולא מורדת וקצרתי ודוק. אודות שרוצה להטיל ח"ר אם אביה ואמה לא לקח מן החפצים או ממתנותיו גמרתי שלא להשיב כי מי יודע עצומים בבטן מלאה אם יש לו טענת בריא או שמא וכדומה מה לנו בזה מי בעל דברים יגש לב"ד לתבוע טענותיו הלא אין נוגע בגוף השאלה מי שרוצה לחשוד על גניבה ומצינו בתורה שלבן חשד את יעקב שגנב משלו אבל יעקב לא חשד ללבן על גניבה ודל"ב. ונחזור בסוף השיטה (א) האשה הזאת מגורשת גמורה ומותרת לכל איש חוץ מכהן וגם הוא יכול לישא כלתו אשר נתקשר עמה כי כבר גירש כדת הראשונה (ב) הפשרה קיימת ואין למגרש תביעה על שטראמעל ועל בגדיו וכדומה חוץ מדברים קטנים אשר נתן אם של המגרש להכלה אם לא ידע המגרש והאח או אם אמו נתנה שלא מדעת בעלה והי' כגניבה ביד הבן ואשתו (ג) האשה אינה מורדת ואין עליה אשם כלל ואין סרך להטיל עליה שום ח"ח או להוציא מנכסיה פרוטה אחת נהפוך הוא הפסידה במה שהי' חייב לה רק מסתמא מחלה כרצון אביה אשר הודיע לה בוודאי איך התפשר (ד) אם יש תביעה שאבי המגרש גנב משל חתנו וכיחש מחפצים אשר אינם תחת המגרש הוא דבר שחוץ ממני ורשות בידו לקבול עליו בב"ד שלו, ואם יסכימו עמו מגדולי פולין אני מצרף עצמי להיות נטפל לעושי מצוה אבל עלי לא יסמוך כי אינני כדי וגם אין לי רק מעט אחרונים ואני מוטרד שאין לי פנאי לחפש אחריהם על כן גדולי פולין המה יורו וידונו ולא אני ח"ו אך זאת לא אעלים מלהודיע כי היטב חרה לי על אביה של המתגרשת אשר גרם להפריד אלוף אשה מבעל נעוריה שאוהבת אותו הרי שקדו חכז"ל על בנות ישראל כי אשה בכל דהו ניחא לה ועיין בפוסקים בסוגי' דמורדת וחכז"ל אמרו שנענש יעקב על שלא נתן דינה לעשיו מכ"ש שלא להפריד אפי' אם ח"ו הי' בעל בתם איש רע מעללים הלא ברוב שנים נקבה תסובב גבר להיות איש כשר וירא אלקים וראוי' לגדולים שיענשו אותו באיזה מאות כסף לחלק לעניים להכנסת כלה. ואיידי אזכיר לו הערה חדשה בירושלמי כתובות פרק אעפ"י שפי' הטעם שהבעל נותן לה שלושה דינרין הוא כנגד שחייב לה שלוש שאר כסות עונה והקשה בירושלמי וז"ל הגע עצמך שהתנה עמה לא שאר ולא כסות ולא עונה הרי אינו חייב לה כלום מאי כדין כי דמר ר"י צערו של איש מרובה יותר מן האשה הה"ד ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו מהו ותאלצהו אריב"ל שהיתה שומטת עצמה מתחתיו ותקצר נפשו למות הוא קצרה נפשו למות היא לא קצרה נפשה למות עכ"ל וכתב בש"מ כתובות דף ס"ג בד"ה מתני' על דברי ירושלמי הזה וז"ל הגע עצמך שאמר לה על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי אינו חייב לה כלום כלו' שאין לך עלי שאר או כסות או עונה דליכא למימר כפשטה דאל"כ מאי הוה תו מורד אלא או קאמר עכ"ל והוא דוחק לומר או או קתני כמובן. ונלע"ד בהבנת דברי ירושלמי והוא דמה דנשתעבד איש לאשה או אשה לאיש במצות עונה הוא בשני דברים (א) ירדה תורה ללבו של בני אדם שדרך התקרבות לחיבת ביאה הוא השכיבה בקירב בשר בחבוקים יחדיו בנשיקות פיו וכדומה שגיונות היצר אשר נתנו מפי הטבע להנות בהם בני אדם אשר יגדל הנאת ההתקרבות כמעט כגוף הנאת ביאה או יותר כחכז"ל בילקוט קהלת סי' תקע"ב וז"ל אמר ר' שמעון בן לוי טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה עכ"ל ועיין תרגום על פסוק וירא הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים וכו' אשר אתן וגו' ועיין רש"י שם שפירש על שהביט ביפיה שילם ועל כן אם אמר שרוצה לבעול הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה שגם הנאות כאלה הם בכלל עונה ודוק (ב) גוף הביאה אשר קבלו חכז"ל שיש חיוב על כל איש שיבעל אשתו בעילה ממש אפי' אם היא מעוברת או אפי' אם כבר קיים פ"ו כי הוא תענוג בשרו ויש חיוב גמר ביאה ולכל איש כפי עסקו הבדל בין ת"ח לע"ה והבדל בין סוחרים בעיר או עובדים בשדה ובין חמרים וספנים ואפי' אם ירצה הבעל להיות ירא וחרד על דבר ד' אם יודע שאשתו לא תקבל הריון ולמה יהי' סוחט ילדים במקום אשר לא יזריע ולא יהי' לולד בן אדם לעולם אעפ"כ צריך לבעול אותה ועל כן אמרה שרה אמנו ישפוט ד' ביני ובינך הגם שאברהם שימח אותה בקירב גופו בחבוקים ובשמושים ולא רצה לבעול אותה שלא יזרע זרעו לבטלה מסרה דין עליו עיין כל זה במגדל עוז פי"ד מה' אישות הל' ט"ו יעו"ש פי' זה על ירושלמי שהביא הראב"ד שם. וכל זה מי שמורד באחד מאלו שני חיובים יש דין מורד הן אם חפץ בביאה אבל לא יחפץ בקרבת בשר אלא הוא והיא בבגדיהם או שיחפץ לעשות קירוב בשר בחבוקים ובמשמושים ולא חפץ בביאה ממש הוה כמורדים זה כנגד זה הוא השמים ביני לבינך ודוק. ולפ"ז חקרו בירושלמי אם התנה שלא תהי' לה עליו חיוב עונה שהוא מאן ימאן לבעול אותה רק יהי' יחד בקרבת בשר להנות גוף מגוף כאשר עשה דוד עם אבישג השונמית והוא מורד גם מזה א"כ לא יהי' עליו דין מורד וע"ז משני צערו של איש מרובה משל אשה במה ששימטה עצמה מתחתיו א"כ הוה גם זה בכלל מורד כנלע"ד בעזה"י בביאר ירושלמי ודוק ועיין ברמב"ם שכתב אשה שמרדה מתחת בעלה ודוק דברי הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה