אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן לט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן לט

סימן לח

רב שלומים ורב חסד ורב טוב להרב הגאון היושב על כסא מדין הרב ר' יוסף שמואל גילרערנטער נ"י אב"ד דק"ק קוטב יע"א במדינת גאליצען. אחד"ש מאת ה' היתה זאת שיתאחר נסיעתי למצוה על כן פניתי מרוב טרדותי ולעיין בהשאלה אחר שלח לפני הדר"ג נ"י ותהי' מחולקת על שלושה ראשים (א) מה שנוגע בגט ע"י מסירת מודעא (ב) מה שנוגע בממון אשר קם מערער לבעל הפשר ולבטל הגט שהי' אונס מכמה פנים ע"י ממון שמגיע למגרש (ג) מה שנוגע בטענת ריבית המערער שהיא היתה מורדת ותפסיד נדוני' שלה ומבקש שבועות חמורות הן מאבי והאם המתגרשת וגם מבקש שבועה מהמגורשת עצמה וד' יאר עיני בתורתו לדין דין אמת לאמיתו שלא אבוש בעוה"ז ולא אכלם בעוה"ב ח"ו. שאלה באיש אחד שגירש ואח"כ נסע למקום שיש שם ב"ד והביא עדים שמסר מודעא הזאת וזה העתיק הגב"ע מפוסטין במותב תלתא כחדא הוינא ואתא ישראל בן מרדכי וחיים מרדכי בן משה מוויזניעצא ואסהידו קדמנא בזה הלשון מיר זענין געשטאנין בייא דער ברוק איז געקומן מ' הירש נ"י אין האט צו אונס געזאגט איר זאלט וויסן איך מוס מיך געטין מיט מיין ווייב איך מוס מיך געטין ווייל עס איז קיין וואנינג צווישין אונץ מיין געלד וויל מאן מיר ניכט ארויס געבען אובער דען קומט מיט מיר קיין קוטב איך דארף אייך האבען בשעת הגט זענין מיר געגאנגען קיין קוטב האט ער אונץ געהייסען ווארטין אין דרויסען וויר זאלין קיקין דורך דען פענצטער ביס ער וועט אונץ רופען וויא דער גט איס שאן געוועזען אפגעשריעבען איידער ער האט איהם געגעבן ליד השליח איז ער צו אונץ ארוס געקומען אונד האט צו אונז געזאגע בזה הלשון איר זאלט וויסען אז דער גט איז פארטיק נאר איך גט זיא באופן אז זיא זאל הערשט זיין גיגעט פון מיר הערשט נאך דרייסיג יאהר פין זמן הגט אח"כ הלך לבית ונתן הגט להשליח אזא זאג מיר בתורת עדות באליו"ע אין מיר קענען שווערין אויף דעם כ"ז העידו אחר שאיימנו עליהם בכל מיני אימה כחק חכז"ל ואנחנו מקיימים ובעה"ח כ"ג מנחם תרל"ב פה פיסטין הק' מרדכי יאליס אבדק"ק פיסטין ונאום יעקב בן אורי ונאום משה בן מרדכי עכ"ל הגב"ע ממסירת מודעא ושאל אם צריכה גט שני ופרטי השאלה יבוארים אי"ה בתוך התשובה. תשובה הדבר בסבך הספיקות וד' יאיר עיני לראות נפלאות מתורתו הקדושה להוציא לאור דין אמת לאמיתו בעזה"י. הנה לכאורה יפלא בסדר הגט אות כ' וז"ל יאמר הבעל בפני העדים הנני מבטל בפניכם כל מודעא ומודעא דמודעא ומודעא דנפקי מגוי מודעא דמודעא וכל דברי שמסרתי שהם כשיתקיימו גורמים לבטל הגט הרי הם בטלים וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי שום דבר על הגט שיופסל מחמתו והנני פוסל כל עד או עדים שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר על הגט שיורע כחו מחמתו עכ"ל וכן באות כ"ג כ' הרמ"א וז"ל גם שלא ידבר מעניני הגט עד אחר הנתינה כדי שלא ידברו דברים המביאים לידי ביטל הגט עכ"ל ובאות ע"ו כ' וז"ל ואם יצא הבעל מלפניו בין כתיבה ולנתינה ישביענו החכם המסדר בשבועה שלא ביטל הגט בשום ענין ושלא מסר שום מודעה ולא אמר שום דבר שיגרום ביטול הגט עכ"ל ועיין אות כ"ו הרי מבואר שחששו רק על ביטול או פיסול הגט ע"י מודעה או דיבור של בעל ולמה לא חששו על שמא עשה מודעה או דיבר דבר שלא יחול הגט מיד רק אחר מועד מועד וחצי אחר עשר שנים או עשרים שנים או שלושים שנים והוא פלא גדול. ונלע"ד לבאר הדבר בעז"הי כי הכל יפה עשו בעטם עט סופרים כי נמוקם עמם שעל זה ליכא חשש כלל אפי' מסר מודעה או דיבר לא יזיק לגט כלל ולא צריך הבעל לבטל אשר מסר מודעא או דיבר. הנה טרם כל נ"ל לעמוד בעזה"י על דברי הרמב"ם הנפלאים מאוד בפ"ו מגירושין בהל' י"ט והל' כ' שכתב וז"ל וכן אם אמר בפני שנים כל גט שאכתוב לפלונית אשתי בטל הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זאת הרי הוא בטל וכתב אח"כ ונתנו לה אעפ"י שביטל המודעא קודם שיכתב הגט הרי גט בטל א"כ מהו תקנת דבר זה שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל הגט הרי הן בטלים והוא אומר הן עכ"ל דבריו נפלאים מאוד ואסדר הקו' באותיות (א) כפי הבנת הרא"ש שהובא בכ"מ שכוונת הרמב"ם שביטול מודעה סתם לא מהני דנשאר אז מודעה דמודעה על כן צריך לעשות ביטל כל מודעא דמודעא יעו"ש א"כ מאי הוקשה לכתוב וז"ל א"כ מהו תקנת דבר זה עכ"ל דנראה כאלו כמעט לא ידע עצות בנפשו לחדש עצה עמוקה הלא דברים פשוטים כשם שהוא עשה מודעא דמודעא לבטל כן יעשה ביטל על כל מודעא דמודעא (ב) למה צריך הרמב"ם לכתוב וז"ל שיאמרו לו העדים וכו' עד הרי הן בטלים עכ"ל הי' לו לכתוב מהו תקנת דבר שיאמר הבעל קודם כתיבת הגט שכל הדברים שמסרתי שגורמים כשיתקיימו אותן דברים לבטל הגט הרי הן בטלים וממילא ידענו אם לא יודע מעצמו לדבר כן יהי' אומרים לפניו לאמור כן ולמה כתב הרמב"ם שיאמרו לו העדים וכו' והוא אומר הן וצע"ג (ג) דברי הרמב"ם אינם מסודרים ח"ו כך הי' לו לכתוב אמור לפנינו כל הדברים שמסרת כשיתקיימו אותן גורמים לבטל הגט למה כתב באמצע תיבת גורמים כל הדברים שמסרת שגורמים כשיתקיימו וכו' וצע"ג (ד) מאי זה הבנה שגורמים כשיתקיימו אותן דברים לבטל הגט עכ"ל הלא הרה"מ הביא בהל' י"ט דרמב"ם סובר כרמב"ן אפי' באמת לא הוי' אונס כלל אעפ"כ הגט בטל דעכ"פ לא חפץ ליתן גט וא"כ אין כאן דברים לבטל הגט והי' לו לכתוב שיאמרו העדים אם מסרת דברים שגורמים לבטל הגט הרי הן בטלים והוא פלא מאוד (ה) מאי זה דכתב דיאמרו העדים וז"ל שכל הדברים שמסרת עכ"ל הי' להם לאמור כל הדברים שדברת כי מסירה נקרא אם מסר להם דבר אבל כאן לא הי' רק שדיבר לפניהם שלא חפץ ליתן גט וצע"ג (ו) שכתב שעדים אומרים אמור בפנינו וכו' הרי בטלים עכ"ל הי' להם לאמור לו כל הדברים שמסרת וכו' יהי' הן בטילים שעכשיו הוא מבטל אותם אבל הרי הן בטלים משמע שהם בטלים מעצמם וצע"ג (ז) שכתב הרמב"ם וז"ל והוא אומר הן עכ"ל משמע שהבעל אינו אומר רק תיבת הן והוא פלא הלא העדים ציוו עליו אמור בפנינו וכו' והי' לו לרמב"ם לכתוב והוא אומר כן כדברים האלה אשר בקשו העדים שיאמר לפניהם וצע"ג (ח) דמשמע דהוא אומר הן שהדברים הן בטלים והי' לו לומר לכל הפחות יהי כן וצע"ג (ט) למה כתב הרמב"ם שיבקשו עדים שיאמר כל הדברים שמסרת שגורמין וכו' הי' להם לאמור כל הדברים שמסרת שפועלים וכו' או שהי' לאמור שפועלים או אפי' גורמים וצע"ג (י) למה כתב הרמב"ם בפ"י מהל' מכירה שאם מסר מודעה המכר בעל ולא כתב גם שם שיאמר כל דבר שמסר שיגרום ביטול המכר הרי בטלים רק יאמרו לו העדים והוא יאמר הן וצע"ג. ונלע"ד לבאר דבריו הקדושים ואקדים קושי' הקצו"ח ראיתי בקצו"ח סי' ר"ה שהקשה קו' על הרשב"ם בב"ב דף מ' בד"ה גילוי מילתא בעלמא וז"ל אבל הכא אם ברצון נפשו הוא נותן גט ומתנה בלא אונס למה כותב מודעה בחנם לא יתן גט ולא יצטרך לכתוב מודעה אלא וודאי אנוס הוא ומשו"ה תקנו בגיטין דלא למיכתב גיטין עד שיבטל הבעל כל מודעות שמסר עכ"ל והקשה קצו"ח מאי מהני ביטול המודעות שיבוטל המודעה הראשונה אבל מכח המודעה הלז ידעי' שהוא אונס והוא כמו בתלוי ויהב הגם שביטל המודעה המתנה בטילה דעכ"פ ידענו שהי' מתנה באונס כמו שמבואר ברא"ש בב"ב סברה הנ"ל במתנה ותי' בדוחק דרשב"ם קאי על הנך דכופין להוציא בגט וכל הרואה יראה דלשון הרשב"ם לא סבול דא דכתב ומשו"ה תקנו בגיטין דלא למכתב וכו' והקו' גדולה. ונלע"ד לתרץ בעזה"י דלכאורה קשה מאי מהני מודעה אם לא מפורש האונס מה הוא דנוכל לברר אם זה האונס הי' בשעת נתינת הגט דיש הוכחה שהי' אצלו אונס דאל"כ לא יתן גט ולא יצטרך לכתיבת מודעה דלמא באמת בשעת כתיבת מודעה הי' אונס לפניו שיצטרך ליתן גט אבל בשעת כתיבת הגט לא הי' עוד אונס ההוא לפניו וגירש ברצון ואפי' אי הי' העדים כותבים ידענו בהאי אונס דפלניא אעפ"כ יוכל להיות שנתבטל האונס וגירש אח"כ ברצון ותהי' עכ"פ ספק מגורשת חוץ אם נזכר האונס בשמו ונברר שהי' האונס בשעת הגע אז הגט בטל אפי' ריח הגט אין בו אבל אם אינו מפורש האונס יהי' ספק גט ומכל הפוסקים מבואר דבטל לגמרי והיא אשתו וצע"ג. אמנם לק"מ דחזקה דאורייתא כל דבר אוקמי אחזקה וכיון מכח כתיבת מסירת מודעה אנן סהדי שהי' אז אונס לפניו שמוכרח לגרש שלא ברצון נפשו ואוקמי האונס על חזקתו דבשעת הגט הי' האונס עדיין במקומו והיא היתה בחזקת אשתו ואמרי' האונס נשאר בחזקתו והיא נשארת בחזקת אשת איש הגם שאפשר שנתבטל האונס ונתבטל חזקת אשת איש אוקמי' הכל על חזקת קמא ודוק. אך כל זה אם לא ביטל המודעה קודם הגט רק אח"כ נודע שהבעל מסר מודעה מקודם אוקמי' האונס על חזקתו אבל אי מבטל המודעה קודם נתינת הגט ואומר שברצון מגרש אז אמרי' הן אמת בשעת מסירת מודעה הי' לפניו איזה אונס רק בשעה שבא ליתן הגט נסתלק האונס ומגרש ברצונו והגם שאח"כ בא לפנינו מסירת המודעה שעשה מקודם ולא מצינו בהמודעה שידעון ביה באונסו כדי לברר מפיהם איזה אונס הי' לדעת אם הי' האונס עדיין בעולם בשעת נתינת הגט והגם שידעינן שהי' בודאי איזה אונס בעולם אשר בעבורו צוה לכתוב מודעה זה לא יזיק דהא ביטל המודעה אח"כ ועשה הודאת בעל דין שנסתלק האונס ההוא טרם שנותן הגט והודאת בעל דין קודם המעשה כתיבת הגט התחלת מעשה הגירושין כמאה עדים והיה גט מעלי' אבל שם בתלוי ויהב הגם שביטל המודעה פעל כאלו לא הוה מודעה עכ"פ ידעינן מאונסו דתלוי ויהב וממילא בטיל המודע' דאלו לא ידעי' מאונסו אז באמת מתנותו הוה מתנה אם בטיל המודעה כמבואר ברא"ש ודוק. תמצית הדברים במתנה אנו ידעי' מאונס הגם שנתבטל המודעה האונס נשאר במקומו אבל בגט דלא ידעי' מאונסו רק מכח הוכחה שעשה מודעה ע"כ הי' אז לפניו איזה אונס וכיון שביטל קודם נתינת הגט המודעה הוא הודה על עצמו שנסתלק האונס ולא נשאר לפנינו שום מודעה ודוק. רק אי הי' מברר אז לפני עדים אונסו ויש לברר שבשעת הגט הי' עדיין אותו אונס בעולם אז בוודאי לא מהני ביטל המודעה שעשה כקו' הקצו"ח דעכ"פ נשאר האונס והוה תלוי ויהב ויתבטל הגט וכנגד זה לא תקנו חכמים ביטול המודעה קודם נתינת הגט דלא יהי' בטל הם תקנו רק אם אי אפשר לברר כגון שמסר מודעה רק שהוא אונס ולא גילה אונס לעדים דאז יהי' נקל לעורר בשקר אחר נתינת הגט דאולי נתבטל האונס ונתן גט ברצון ואח"כ עושה עלילות בשקר לקלקל אותה או לעגן אותה אבל אם הוזכר האונס ויש לברר שהי' בעולם האונס יתבטל הגט באמת ודוק. שוב התבוננתי לחקור שאפי' אם יגולה שידעו עדים באונס אעפ"כ הגט כשר כדת וכדין דאמרי' בגמ' בב"ב דף מ' מודעה דמאי אילימא דגיטא גילוי מילתא בעלמא היא ויש לנו ב' פירושים בזה (א) מדחזינן דטרח למסור מודעה ואי לא חפץ לגרש מי הכריח אותו לכתוב גט ולמסור מודעה אלא ע"כ שהוא אונס בדבר ואנן סהדי שיש אונס לפניו שיהי' מוכרח ליתן גט ומגלה דעתו במודעה שיהי' רבים יודעים באונסו שלא יחפץ לגרש ואעפ"כ הוא מוכרח במעשיו כאשר ביאר הרשב"ם בד"ה גילוי מילתא היא וז"ל כלומר הרבה בני אדם יוכלו לידע אונסו דכיון דאינו מקבל ממון במתנה וגט זה שנותן אם איתא דניחא ליה ליתנה מדעתו למה לו למסור מודעה ואי לא ניחא לו ליתן למה לו ליתן גט ומתנה אלא וודאי נאנס בגט ובמתנה זו עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דרבים יודעים באונסו מדטרח בכפלים למסור מודעה וליתן גט ולכן כתב הנמ"י וז"ל גילוי מילתא בעלמא כלומר בגילוי דעתו לחוד סגי ואין צריך לפרש עונשו דסברא הוא שאם אין לו אונס אלא מרצונו יהב אמאי מוסר מודעה לבטל הדבר ולא דמי לזבינא כדפרשנו לעיל עכ"ל (ב) מדמסר מודעה ואמר שהוא אונס על מעשה הגט אשר יעשה הגם דלא מגלה לעדים אונסו ואולי אין כאן אונס כלל שמחשב איזה דבר לאונס אשר אם גילה דעתו לפני עדים הי' שוחקים עליו לחשוב זה לאונס כלל או אפי' יגלה לן הוא בעצמו אח"כ שלא הי' לפניו אונס אעפ"כ שאמר שהו' אנוס הגם שאינו אנוס גילה לבו בדבריו שאין בלבו לגרש אותה וכל מעשיו אשר יעשו המה שלא לשם גירושין וא"כ אין זה ספר כריתות כלל ועיין בש"מ שהביא בשם ר' יונה גילוי מילתא בעלמא היא וז"ל והרב רבינו יונה ז"ל כתב אילימא בגט ומתנה גלוי מילתא בעלמא הוא כלומר הרי הוא מגלה דעתו במסירת המודעה שאינו נותן מתנה זו בנפש חפיצה ולא ניחא לי' דליקני' והרי המתנה בטילה בכך ולא דמי לזבינא דכיון דמקבל זוזי גמר ומקני ומה שהוא מוסר מודעה כדי שיוכל לבטל הדבר כשיהי' לו מעות ואפי' במתנה טמירתה אמרי' שהיא בטילה וכ"ש זו ואעפ"י שנודע הדבר שאותו מודעה שמסר בפני עדים דברי שקר הם הוי' מודעא לבטל המתנה וכן דעת הרמב"ם ז"ל ע"כ מתוס' לשון רא"ש עכ"ל הרי שביאר באר היטב הגם שידענו שהכל שקר שלא הי' אונם לפניו כלל אעפ"כ בטל המתנה שהרי גילה דעתו שאינו נותן המתנה בנפש חפיצה ולא ניחא ליה דליקנו וה"ה בגט כן הדברים כמו שכתב הרה"מ בפ"י מהל' גירושין הל' י"ט וז"ל וביאר רבינו בכאן שמסירת המודעה הוא שאומר שהגט שיכתב בטל הוא וכתב הרמב"ן וז"ל זה אמת ואין בו בית מיחש וכן מתבאר בגמ' פ' חזקת הבתים שמודעת הגט אפי' אין לו אונס כלל היא וכן כתבו מקצת מפרשים שאפי' תלה מודעתו בדבר ונמצא שאותו דבר אינו הרי המודעא קיימת עכ"ל הרי לפנינו שני טעמים דמהני מודעה חלושה בגט כמובן. ונחזה אנן אי לא ביטל המודעה ונתן גט אין בו אפי' ריח הגט לפסול לכהונה לטעם ר"י ורמב"ן בטל הגט לגמרי דלא הי' ספר כריתות כלל דהא גילה דעתו מתחילה על זה ולטעם רשב"ם דאנן סהדי דהי' אנוס אעפ"י דאפשר בשעת גירושין נסתלק אותו אונס אשר הי' לו לפחוד בעת שמסר המודעה אעפ"כ אוקמי' כל דבר אחזקה כיון שהי' כאן אונס פ"א כן הי' מסתמא בשעת נתינת הגט וא"כ בטל הגט דאנן סהדי דגירש ע"י אונס ואין איש מגרש אלא ברצון. אמנם אם ביטל הגט אותו מודעה שעשה מכבר אז באנו בסבך החקירה דיש הבדל בין פי' רשב"ם ובין פי' רבינו יונה. השכל גוזר אם לא מחליטין דאנן סהדי מדטרח לכתוב גט ולמסור מודעה ש"מ דהוא אונס ליתן גט הגם שאין לבו עמו אלא דאנו אומרים הגם דליכא אונס בדבר הוא רוצה לצער את אשתו או רוצה לשחוק בה או רוצה לנסות אהבתה בו לראות אם תבכה או תצחק וכדומה אבל עכ"פ גילה לפנינו שאין כותב ומגרש כלל שהכל יהי' שלא לשם גירושין וכריתות א"כ אם בטל המודעה אח"כ אמרי' אתי דיבור ומבטל דיבור ועכשיו מגרש ברצונו כי נתן ללבו שלא ישטה בה או שלא לצערה על חנם וגם כבר בא לנסיון כי היא לא תאהבו ומגרש ברצון הטוב ואפי' את"ל שגם עכשיו אין ברור שמגרש ברצון עכ"פ הדיבור ביטל הדיבור ודברים שבלב לא הוה דברים ודוק. אך אי אמרי' מדטרח ומסר מודעה אנן סהדי דיש כאן אונס אשר הוא מוכרח ליתן גט הגם שלבו אין עמו לגרש אותה באמת כמבואר בב"י ח"מ סי' ר"ה אות י"ב שכתב על דברי רשב"ם וז"ל משמע מדבריו דה"ט דלא בעינן למידע אונסיה במתנה וגט דכיון משהוא מוסר מודעה אנן סהדי דקושטא קאמר שהוא אנוס עכ"ל הרי שביאר דמדחזינן דטרח אנן סהדי דאמת הוא שהוא אנוס א"כ לו יהי' שדיבור מבעל דיבור עכ"פ אינו עוקר הדיבור הראשון למפרע רק מבטלו מכאן ולהבא א"כ נשאר עכ"פ הגילוי דעת מכח הדיבור הראשון שהי' כאן אונס ואוקמי' האונס על החזקה (כמו שמוקמי' הנגע על החזקה) ומחליטין דבשעת גירושין הי' כאן אונס והאיש אין מגרש אלא ברצונו ומאי מהני ביטל המודעה אפי' יבטל כל המודעות עכ"פ אנן סהדי על אונס והגט בטל וצע"ג. ואוסיף סברה אחת הגם דהרבה סוברים פי' הגמ' גילוי מילתא בעלמא היינו לו יהי' שאין אנן סהדי שיש לו אונס אבל עכ"פ גילה לבו שאינו מגרש את אשתו ברצון אבל לא מוכח שיש אונס לפניו דמה שטורח ומוסר מודעה הוא מחמת שרוצה לצערה או לנסות אותה אם תאהבו וכדומה מן תחבולות אדם ומחשבותיו היינו דווקא אם עשה מודעה על הגע אשר יתן אבל אם עשה מודעה על ביטל המודעה היינו אפי' אם יבטל המודעה לפני כתיבת ונתינת הגט לא יועיל אותו ביטל אז לכ"ע אנן סהדי דיש לפניו אונס שהוא מוכרח ליתן גט דאל"כ איך יעלה על דעתו שיבטל אז המודעה הלא כל מגרש ברצון לא חיישי' עליו שמא עשה מודעה לבטל את הגט דסמכי' דבודאי לא עשה מודעה דמי יכריח ליתן גט וכדי לקלקלה בידי שמים לא חשוד הבעל כמבואר ברשב"א שבעבור כן מהני אם פוסל כל העדים כמבואר בב"י סי' קל"ד בא"ע שמבואר בירושלמי בסוגי' דלשמה יעו"ש וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מהל' גירושין הל' כ"ז וז"ל וכן הכותב גט ונתנו לאשתו אין אומרים שמא מסר מודעה על גט זה אלא הרי הוא בחזקת כשרות ותנשא בו עכ"ל וכן כתב הטור בשם אביו הרא"ש בסי' קל"ד וז"ל והמגרש אשתו מרצונו אין כאן חשש אם לא יבטל מודעה דכיון דמדעתו מגרש אינו חשוד לקלקלה בידי שמים עכ"ל הרי משמע אפי' אם ימאן לבטל אין כאן בית מיחש דלא כתב הרא"ש אם לא ביטל אין כאן בית מיחש אלא אפי' אם לא יחפץ לבטל אין חשש ואעפ"י שהזכיר הטור ורה"מ דנוהגין בדורות הללו לבעל אבל בודאי בזמן הגמ' וגם אח"כ לא הי' דבר זה אפי' רגיל ושכיח וא"כ איך עלה בדעת האיש שלא די שמוסר מודעה לבעל הגט כי חפץ לצער אשתו או לצרף אותה באהבתה אבל למה לו לומר אם יבטל מודעה הזאת יהי' אותו ביטול בטול מהכ"ת שיבוא לזה לבטל מודעה הזאת אלא פשיטא לב יודע מרת נפשו שהוא אנוס לגרש שכופאהו ליתן גט ויפחדו אותו נוגשיו ויחשבו עליו שמסר מודעה ויכריחו אותו לבטל המודעה על כן זכר הבעל רישו ליתן עצות בנפשו למסור מודעה על ביטול המודעה א"כ לכ"ע אמרי' מדמסר מודעה על ביטול המודעה אנן סהדי דהוא אנוס לגרש וזה ברור בסברה בעז"ה וא"כ קשה לו יהי' שמבטל כל מודעא דמודעא עכ"פ נשאר אנן סהדי שיש כאן אונס הגם שמבטל בדיבור הדיבור אבל האונס נשאר במקומו ויהי' הגט בטל וצע"ג. ואחר העיון יש למצוא מזור לתרופה ואקדים דברי הגהת מיימנית בפ"י הל' מכירה שכתב בשם רבינו אפרים וז"ל אשר כתב רבינו אפרים בתשובתו אמר רבא לא כתבינן מודעא אזבינא משום טעמא דאין אדם יכול לבטל מה שעתיד לעשות ואח"כ נותן ואפי' הוא אנוס דכיון דעדים הראשונים ראו אונסו ועשה בפניהם מודעא ואח"כ מכר בפני אחרים בשתיקה וכתבו וחתמו הרי אלו מעידים שהיתה מכירה זו גמורה שנים הראשונים מעידים שהי' קודם לכן אונס הואיל ונוכל לקיים דברי כולן דאמת בסוף נתרצה הלכך מאי כתבי' מודעה אזבינא אלא הוא מעשה דפרדיסו שאותם העדים עצמם שיודעים אונסו אותם הם החתומים על המכירה עכ"ל והגם שהב"י בח"מ סי' ר"ה הביא חבל נביאים ראשונים והרמב"ם מכללם דסוברים דמהני מסירת מודעה מעדים לצרף אותם לעדים אחרים המעידים על הקנין והרמב"ם מכללם דסובר כן דלא צריכין להיות המודעה והקנין מפי כת אחת היינו טעמא דלא חששו על סברת רבינו אפרים דנימא אז בשעת מודעא הי' אונס ובשעת המעשה נסתלק האונס וכל שני כיתות קיימים יען כיון דהי' עידי מודעה על האונס אוקמי האונס על החזקה כאן הי' אונס וכאן נמצא גם בשעת הקנין וממילא לא פעלו עדי הקנין אבל בודאי אם הוא הודה בהודאת בעל דין שהי' לפניו אונס ומסר מודעה בעבור זה שיתבטל הפעולה אשר יעשה בעתיד רק מאז ועד עתה נשתנה הדבר שהאונס נסתלק וברצון נפשו חפץ לעשות הפעולה הזאת נאמן על עצמו שלא יהי' השני כיתות סותרין עצמן כאשר יתגלו אח"כ לפני הב"ד ולו יהי' שעדיין האונס בעולם והוא אומר בפה מלא שאינו בעולם הוא נאמן על עצמו שמוחל על אונסו ומבקש שיהי' הפעולה קיימת והגם דאפשר דלבו בל עמו הוה דברים שבלב ואינם דברים ודוק. וטרם אבוא לברך על המוגמר בעזה"י אעתיק שני דברי ב"י בח"מ אשר מבאר באות ז' דברי רבינו אפרים שכתב שם וז"ל מ"מ יש לתמוה על סברתו דאם הטעם שאין המודעא כלום כשהעדי המודעא אינם עידי מכר הוא מפני שאנו יכולים לקיים דברי כולם מהאי טעמא נמי כשהעדי מודעא הם עצמם עדי המכר הול"ל שהמודעא בטילה כיון שאנו יכולים לקיים דברי שתי העדיות וי"ל כשהעדי מודעא הם עצמם עדי המכר הרי הוא כאלו צווח בשעת המכר ואומר אינו רוצה כיון שהעדים עצמן שהמעידים על המכר יודעים כוונתו אלא שאין רשאי לומר כן בפיו מפני יראת האונס אבל כשהעדי המודעא אינם עדי המכר הרי עידי המכר מעידים שמכר מכירה גמורה כדרך שאר המכירות שהרי לא אמר להם שאינו מוכר ברצונו אלא אדרבה רוצה אני וכיון דאפשר לקיים דבריהם ולומר אגב אנסו גמר ומקנה ואין כאן סתירה לדברי עדי המודעא הכי עבדינן עכ"ל והאריך בביאור דברי רבינו אפרים וכ' עוד וז"ל לפי טעם זה ה"ה לגט דכשאין עדי המודעא הם עדי הגט אין המודעא כלום דכיון דעידי הגט מעידים על הגט ויש לקיים דברי עדי המודעא שלא יסתרו הכי עבדינן דכי אמרי' במתנה וגט דבגילוי בעלמא סגי לבטלם היינו כשעדי הגט והמתנה הם עידי הגילוי בלא"ה לא עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דלרבינו אפרים אפי' בגט ג"כ אמרי' דלא סתרו העדים כי לבסוף נתרצה כמובן ויש לי במקו"א אריכות דברים להסביר דבריו מכח דברי חכז"ל דדרשי' עפ"י שנים עדים יקום דבר ולא חצי דבר ודוק. ולפ"ז אני אומר הגם דרמב"ם סובר דלא צריכין להיות עידי מודעה בעצמם עידי אונסין זה דווקא אם לא עשה הודאת בעל דין שאותו אונס אינו עוד לפניו אז מצרפין עידי מודעה עם כת עידי אונסין אבל אם עשה הודאת בעל דין שאין עוד אונס לפניו אז נאמן לנו ומקיימים שני הכיתות בשעת מודעה הי' אונס ובשעת נתינה הי' ברצון אבל בודאי אם עידי המודעה הם עצמן עידי מכירה א"כ המה ידעו הגם שאומר אז רוצה אני דהוא אונס לומר כן אבל הוא אינו מקנה ואינו מגרש אז לא מהני אמירתו הגם שאמר שנסתלק האונס הא הם ידעו מה בלבו והוה כאלו שמעו לא נסתלק האונס ודוק. ועתה בא ברוך ד' כי זה עומק ד' רבינו הרמב"ם ז"ל מתחילה אמר כנגד מסירת מודעה מהני ביטול כי אתי דיבור ומבטל דיבור מתחילה גילה בדיבור דעתו שאינו רוצה לגרש ועכשיו בא הדיבור ומבטל דיבורו אבל אם מסר מודעה גם על הביטול המודעה א"כ נגלה ע"כ שהוא אונס לגרש דאל"כ שהוא ברצון ואעפ"כ משטה בה כאלו יחפץ לגרש אותה מי הכריח אותו לעשות מסירת מודעה על ביטול המודעה מי יוכל לבקש זאת מידו אם מגרש ברצונו הטוב אלא דאנן סהדי שיש לפניו אונס שיצרך לגרש א"כ שיער בנפשו שיבוקש ממנו ביטול מודעה על כן הקדים לרשע ומסר מודעה על ביטול מודעה שיעשה א"כ קשה איך אפשר למצוא דרך סלולה להגיע לתכלית הנרצה שיהי' גט והתחכם הרמב"ם שעידי הגט יאמרו לו כי הם לא ידעו ממודעה על כן יאמרו לו אמור לפנינו אשר אנו אין יודעים כלל משום מודעה על כן תאמר לפנינו שכל הדברים שמסרת שחוששין אנו שיש על לבך דברים שמסרת היינו סיפר לן אונס שיגרמו הדברים כשיתקיימו אותן לבטל הגט אם יבורר שהוא באמת אונס דבודאי כיון דבטלת לדיבור ראשון א"כ אין כאן חשש רק אם יש אונס ממש בדבריו דלאו כל אונס מבטל הגט שהרי אונסו דנפשיה לא מבטל גט אבל דלמא יש אונס דגופיה שאם יתקיימו אותן דברים יבטל הגט מכח האונס הגם דמודעה נתבטל ע"י הדיבור שדברת עכשיו אבל האונס גופיה יגרום לבטל הגט על כן תעשה הודאת בעל דין שהרי הן בטילין שאותם אונסין נתבטלו והוא משיב כן הדבר שנתבטלו אותן אונסין ואינם עוד בעולם שנסתלקו אז לא נשאר עוד חשש ביטול ומיושבים כל הקו' עד אות י' ודוק בעזה"י ותשכח כן. אך כל זה משכחת לה בגט דדומה למתנה דמהני מסירת מודעה הגם דבשעת נתינת הגט לא ראו עדים אונס כלל אבל במכירה דלא מהני מסירת מודעה חוץ אם יש ג"כ עידי אונס על המכירה כמבואר ברמב"ם פ"י שם בהל' ב' יעיין בסמ"ע ס"ק ז' בסי' ר"ה א"כ לא משכחת הך תקנה שיאמרו לו העדים כל דברים שמסרת וכו' והוא יאמר הן דהא הם ידעו שהאונס הוא בשעת מכירה בעולם וזה שדייק הרמב"ם בפ"י הל' ח' וז"ל ואם אמר לעידי מודעה היו יודעין שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעה ומודעי דמודעי שהכל בטל ואינו אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעין ואין בדעתי להקנות לזה האנס לעולם הרי המכר בטל עכ"ל הרי שדייק שהמוכר מזכיר שעידי מודעא יודעין אונסו גם בשעת מכירה וא"כ לא נמצא תקנה שיהי' המכר קיים ודוק. ובזה מיושב למה נקט הרמב"ם דינו דווקא במכר ולא הזכיר גם דינו אם מסר ביטול מודעה על מתנה דמהני ואם מסר מודעה על ביטול המודעה המתנה בטילה ועיין בטור ח"מ סי' ר"ה בש"ע שם סעיף י"א וברמ"א ולפמ"ש במתנה משכחת גם לרמב"ם תקנה כמו בגט שם די במסירת מודעה הגם דלא ידעי' מאונסו בשעת מתנה יש תקנה אם יאמרו לו העדים שלא ידעו מאונסו ורק במכר פסק הרמב"ם כן ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו בעזה"י. וחפשתי באוצר האחרונים ומצאתי להגאון בית מאיר סי' קל"ד האריך לחקור מה מהני ביטל המודעה הלא עכ"פ מדמסר מודעה יודעין שהוא אונס על הגט ונימא שאותו אונס מכריחו על ביטול המודעה בשלמא באותו שכופין להוציא ניחא מכח סברת הרמב"ם שכופין רק ליצה"ר וכן אם נימא דפי' גלוי מילתא היינו שמבטל הגט ניחא דמהני ביטל המודעה אבל מכל הפוסקים הב"י וריב"ש ורמב"ן והרשב"א משמע אפי' אי ידעי' שעשה מחמת אונס ואפי' אי לא הי' מאותן שכופין להוציא מהני ביטול המודעה בגט ולא במכירה והוא פלא גדול והניח בצע"ג יעו"ש. ולפי מה שבארתי הכל שריר וקיים דתקנת הרמב"ם הוא שיעשה הודאת בעל דין שהי' אונס בעולם אבל עכשיו כל האונסין בטילים וזה אפשר דמכח מסיר' מודעה אנן סהדי שהי' אז פחד אונס לפניו אבל אין אנו אנן סהדי שאותו אונס עדיין לפניו בשעת הגט אולי כבר אזיל והלך לו או הוא התנחם שאותו רעה הוא טובה לפניו ועושה הודאת בעל דין דהוה כמאה עדים אבל במכר דחזינן דהוא נאנס בשעת מכירה על כן אין מהני ביטול מודעה דגם הביטול הוא באונס ואנן סהדי דהוא אנוס ואין גומר בלבו למכור ודוק:

(הג"ה ונפלאת בעיני דבסדר הגט אות כ' כתב וז"ל ואמר הבעל בפני עדים הנני מבטל לפניכם כל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי דמודעי שמסרתי על גט זה וכל דברים שמסרתי שהם כשיתקיימו גורמים לבטל):

וראה זה מצאתי לנתיבות בח"מ סי' ר"ה ס"ק ז' שתירץ הקו' הקצו"ח הגם דאנן סהדי שיש אונס לפניו אבל יוכל להיות אונס בנפשיה רק אונסי' דנפשי' עם מודעה מהני ג"כ לבטל גט וכיון דביטל המודעה נשאר אונסיה דנפשיה בלא מודעה ולא מבטל גט יעו"ש הוא דבר נחמד אבל פלא בסברה כיון דאנן סהדי שיש כאן אונס הגם שאפשר הוא אונס דנפשיה אבל הא יכול להיות גם אונס גדול ואז לא מהני הביטול המודעה ונוקמא אותה בחזקת אשת איש וגם נימא אוקמי ממוניה על חזקתו הלא האשה היא קנין כספו של בעל ומספק לא תוכל להוציא עצמה מלהיות ממון הבעל ועיין ר"ן פ"ק דקדושין ועיין ר"ן נדרים דף כ"ט. ונלע"ד בעזה"י לעשות מטעמים לדבריו כי ישרים הם ונכונים מאוד ואעתיק דברי רשב"א בקדושין דף נ' שמסביר טעמא דתלוי' וזבין דמהני משום דאגב אונס וזוזי גמר ומקנה בכל לבו ולא נשאר אפי' דברים שבלב והקשה וז"ל ואע"ג דכי מסר מודעה חשבי' להו דברים התם לאו דברים שבלב נינהו אלא דברים מגולין הם לעדים אלא שהוא ירא לגלותם בשעת מעשה מחמת אונסו והיינו טעמא דאמרי' כל מודעה דלא כתוב ביה ידעי' באונסי' דפלניא לאו מודעה היא דאע"ג דמסר מודעה דברים שבלב נינהו עד דידעי' באונסי' דירא מגלגות בשעת מעשה עכ"ל הרי שביאר אם לא ידעי' באונסיה הגם דמסר מודעה הוה דברים שבלב וא"כ הא דמהני בגט איזה אונס ואפי' הוא אונסיה דנפשיה מהני עם מודעה וכיון דנתבטל המודעה ותלינן באונסי' דנפשיה אז אפי' יש אונס מחמת יסורים עכ"פ כיון דלא ידעי' באונסיה (בשטר) בשעת] מודעתו הוה דברים שבלב ודוק. והריטב"א ז"ל בקדושין דף נ' הקשה אי דברים שבלב לא הוה דברים יהי' גט מעושה בישראל שלא כדין נמי כשר ותי' וז"ל ומסתברא לי דבשלמא כדין הוה דברים שבלבו דהא אפשר דכיון דאונס כדין דגמר ומגרש ואי לא גמר בלבו דברים שבלבו הם ואינם דברים אבל כשהוא מעושה בישראל שלא כדין אנן סהדי דהוא אנוס מתחילה עד סוף והוה להו דברים שבלבו בלב כל אדם דהוה דברים עכ"ל הרי מפורש יוצא כיון דאפשר לתלות דגומר ומגרש אז אפי' לא גמר בלבו לגרש הווין דברים שבלב דהא סותרין מה שאומר בפיו שהוא מגרש ברצון ועיין בראשונים שם כלל גדול כיון שמחשב בלבו מה שאומר בפיו רק לבי' כואב לו לעשות כזאת לא הוה דברים ודוק ועיין עוד בריטב"א שם בד"ה ודלמא שאני התם שכתב וז"ל ושמעי' מהכא דדברים שבלבו ובלב כל אדם דהוה דברים אם הוא עוקר מה שהתנה (הגט הרי הם בטלים עכ"ל הרי שלא כתב שהוא מבשל אותם שאז הי' צריך לומר הם יהי' בטלים אלא אומר שאותן דברים הם בטלים דעושה הודאת בעל דין אבל בסדר הגט מהגאון ר' מיכלי ר' יוזפס ז"ל באות מ"ח כתב וז"ל און אלי ריד וואס איך האב מוסר גיוועזען אדער גירעט אז ווען די זעלביגע ריד מעכטין איין קיום האבען זא מעכטין זיא גורם זיין איין ביטל אדער איין פסול דעם גט דיא זעלביגע רעד בין איך מבטל עכ"ל ולדעתי יפלא שהי' לומר בלע"ז אללע רעד אונד יעדע אורזאכע וואס איך האב אנגעגעבען ווען דיא זעלביגע מעכטין איין קיום האבען זא מעכטין זיא גורם זיין איין ביטל אדער איין פסול דעם גט דיזע זינד בטל שעושה בזה הודאת בעל דין דאותו דברים אינם עוד דמהני אפי' אם מסר מודעה ויודעים העדים באונסו וגם מסר מודעה על ביטל המודעי אעפ"כ מהני הודאת בעל דין שנסתלקו האונסים ההם אעפ"כ בטל הכל מכח הודאת בעל דין ובכל אופן פלא למה שינה לשון סדר הגט שכתב הרי הם בטלים והי' לו לפרש בלע"ז דיא זעלביגע רעד זינד בטל אדער זיין בטל ולא כמו שפי' בין איך מבטל. אך ראיתי כי המחבר בסי' קל"ד כתב וז"ל ויאמר כן הרני מבטל כל מודעא שמסרתי על גט זה וכן אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותן הדברים ביטול לגט זה עכ"ל הרי שכתב שיאמר אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותן הדברים ביטול לגט זה והוא לשון דרשב"א שהובא בב"י סי' קל"ד יעו"ש אבל לשון הרמב"ם אינו כן ועיין בטור שהביא לרמב"ם שעדים יבקשו אמור לפנינו כל הדברים וכו' הרי הם בטילים והוא אומר כן עכ"ל משמע שהבעל אומר הרי הם בטילים כאשר אמרו העדים לפנינו הלשון שהוא יאמר כן אחריהם ודוק. גם ראיתי לט"ז בסי' קל"ד שכתב בס"ק ג' שביאר כוונת הרמב"ם וז"ל והשיב שבשעת ביטל המודעא צריך שיאמרו שהדיבור הראשון שהוסיף כח להמודעא היא בטל ועוקר מעיקרו וכאלו לא אמר כלום אותו פעם דוגמא לדבר גבי התרת נדר צריך שיעקרו מעיקרו ה"נ כן הוא אבל לא יועיל ביטול מודעי דמודעי כדעת הרא"ש דבזה לא עוקר דבריו הראשונים מעיקרו עכ"ל הרי לט"ז צריך ג"כ לומר הוא בטל מעיקרו ולא לומר איך בין מבטל דמשמע מכאן ולהבא כמו אתי דיבור ומבטל דיבור ועיין בנוסחת כל נדרי בפי' מה שפירשו שם סוף דבר שפלא בעיני למה בחר הגאון ר' מיכל לכתוב בלע"ז כלשון המחבר סי' קל"ד שהוא לשון רשב"א ולא כתב בלע"ז כלשון סדר הגט מהר"י מרגליות באות כ' שהם אפי' לשיטת הרמב"ם ולא באתי להרהר אלא לגלות צערי שאין הבן לי בזה. אחר זה בא לידי ברכת המים שנדפס לפני איזה שנים הוא חיבור הגדול של הגאון ר' מיכל יוזפס באות מ"ח בביאור הארוך כתב וז"ל ומש"כ וכן הדברים שמסרתי וכו' כתבתי ע"פ מש"כ בס"ג דש"ע ס"ב וקרוב לזה כתב רמ"י שם ובסי' קל"ד ס"ב וגם בסדר הגט מהר"י מרגליות ומו' מוהריל"ס עכ"ל ועפר אני תחת כפות רגלי תורתו הלא בש"ע סעיף כ' הנזכר הרי הם בטילין ולא שיאמר "דא בין איך מבטל" והוא פלא כעת בעיני וכן מצאתי בגט פשוט בסדר הגט הבא משאלנוקי סי' רי"ח ח"ל צריך שיבטל הבעל המגרש כל מודעות שעשה להגט הזה ומודעי דנפקי מגו מודעי רמב"ם ז"ל תיקן פ"ז מה' גירושין שיאמרו העדים אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמים כשיתקיימו אותן הדברים ביטול הגט הרי הם בטילים והוא אומר להם הן כי בזה לא ישאר שום ספק ובטל כל מה שיגרום פסול הגט עד סוף כל המודעות עכ"ל הרי מדייק היטיב שהעדים יאמרו לו הרי הם בטלים והוא אומר הן ולא שיאמרו אני מבטל ודוק שוב התבוננתי יען שבסדר הגט בלע"ז אות רי"ז מצינו שאומר הבעל וז"ל אויך זאג איך עדות אויף מיר אם איך האב ניט מוסר געוועזען קיין דיבור אין האב ניט גערעט אויף דען גט דאם ער זעלט דעסוועגען בטול זיין אדער פסול זיין אונד איך פסול אויך איטליכען עד וכו' יעו"ש בזה עושה הודאת בע"ד שעוקר מעיקרו כאלו לא הי' אונס מעולם) עליו בפירוש לא מהני ליה דברים שבלבו ותנאי קיים עכ"ל א"כ נלמד דבר חדש כאשר יבואר אי"ה בדברינו. ובזה יובן מה שלא חששו המסדרי גיטין לחוש פן מסר הבעל מודעה שהגט לא יחול רק אחר זמן זמנים טובא כי אז אין לחוש כלל כי בזה ליכא ביטול הגט כפי' רמב"ן בגילוי מילתא בעלמא וגם אין לחוש לפי' הרשב"ם בגילוי מילתא דבשלומא שלא לגרש כלל כי יאמר אהבתי את אשתי ע"ז נוכל להיות אנן סהדי אבל אם יחפץ לגרש רק שיהי' אחר זמנים טובא ע"ז ליכא אנן סהדי ודברים שבפיו סותרין מה שיש בלבו ולא הוה דברים ואין בו חשש כלל ומהני ביטול מודעה כל דהוא וזה ברור בעזה"י. ומעתה אני אומר בנידן שאלתינו בשלומא אם מסר מודעה סתם אמרי' אז שביטל הגט כסברת הרמב"ן או שאנן סהדי שהוא אונס מדמסר מודעה ולא טרח בחינם למסור מודעה אבל בעובדא דידן שלא מסר מודעה סתם אלא אמר וז"ל איהר זאלט וויסען אס דער גט איסט פערטיק נאר איך גט זיא באופן אז זיא זאלל הערש זיין גיגט פון מיר נאך דרייסיק יאהר ארום פון זמן הגט ואח"כ הלך להבית ונתן הגט לשליח עכ"ל גביות עדות א"כ מודה שלא ביטל הגט וגם אין אנוס על גוף הגירושין שלא יחפץ לגרש דהא אמר שיהי' גט רק גילה שיחפוץ שתהי' מגורשת אחר ל' שנים ובשעת הגט אמר הרי את מגורשת ממני שתהי' מגורשת מיד א"כ הוה דברים שבלב ואינם דברים דאין איש יודע אונסו דמי יהי' עד בדבר לדעת מדוע תהי' אח"כ מגורשת ולא קודם ולא נשאר רק שגילה דעתו קודם הנתינה שחפץ כך ואין עדים שירא לגלות אונסו בשעת הגט והווין דברים שבלב ודוק. ואין להשיב הלא נזכר בגביות עדות שאמר מקודם להעדים וז"ל איהר זאלט וויססען אז איך געה מיך געטין מיט מיין ווייב איך מוס מיך געטין מיט איהר ווייל עס איס שאן קיין ואהנוג צווישען אונס און מיין געלד וויל מאן מיר ניכט אראויס געבען איבער דען קומט מיט מיר קיין קוטב איך דארף אייך האבען בשעת הגט עכ"ל גביות עדות א"כ הרי גילה להעדים מקודם אונסו וקרא להם לקוטב שצריך אותם בשעת גט. אחר העיון לק"מ מה שאמר איהר זאלט וויססען איך מוס מיך געטען מיט מיין ווייב הי' במשמע שהוא אונס ליתן גט אבל כיון שאמר פעם שנית וז"ל איך מוס מיך געטין מיט איהר עס איז שאהן קיין וואהנונג צווישען אונס חזר ופירש מה שאמר איך מוס מיך געטין הוא מטעם עס איז שאהן קיין וואהנונג צווישען אונם שרואה שלא ישבו יחדיו לדור באהבה כדרך איש עם אשתו על כן בחר בנפשו לגרש אותה ומה שהוסיף און מיין געלד ווילל מאן מיר ניט אריוס געבען עכ"ל היינו גם זה פעל בו לגרש אותה מהרה כדי שאשיג ממוני כיון שלא אוכל לדור עמה עוד למה יהי' מעותיו בעלין טוב מזה לגרש אותה ופעל רק חיזוק למה הוא הולך ליתן גט באמת דהא לא אמר להם איך מוס איין גט געבען אן מיין ווייב דהא במשמע דעושה רק נתינת הגט אבל באמת הוא אינו מגרש אותה הלא אמר איך מוס מיך געטין מיט מיין ווייב משמע שבאמת הוא נותן לה גט פיטורין ומגלה דעתו למה משלחה אותה בגט חוזר ואומר איך מוס מיך געטין מיט איהר עס איסט קיין וואהנונג צווישען אונס משמע הן מצידה והן מצידו אין תקנה שידורו יחדיו בשלום ובאהבה וגם אמר וז"ל איך בעדארף אייך האבען בשעת הגט עכ"ל ולא אמר בשעה שאתן גט אלא אמר בשעת הגט משמע בשעה שיפטירנה בגט ומה שקרא לאותם עדים אולי הי' רוצה למסור מודעה גמורה אם לא יתן לו המעות נדן ויעשו ערמה כאשר באמת התעורר קודם נתינת הגט ואמר לו הרב המסדר אתן לך כתב אל השליש שיחזור לך ונתרצה הבעל ומצאתי ראי' לזה במהרי"ט ח"א סי' ל"א בד"ה יעו"ש א"כ אין כאן מסירת מודעה שלא יחפץ ליתן גט גמור שיחול מיד ועיין תשובת הריב"ש הובא בב"י א"ע קל"ז ולא נשאר רק מה שאמר אחר כתיבת הגט אשר אין עדים יודעין באונסו וגם אין אנן סהדי דיש אונס אשר הכריח אותו שתהי' מגורשת אחר שלושים שנה כיון שלא גילה כן בשעת נתינת הגט ליד השליח ואמר בפירוש כנוסח סה"ג שתהי מגורשת מיד הווין אותן דברים מה שאמר בחוץ לעדים בשעת הגט דברים שבלב כמו שביאר הרשב"א בקדושין דף מ"ט בד"ה בעידנא דזבין יעו"ש דאמרי' דלמא בשעת משעה חזר בו יעו"ש ומכ"ש כאן שדבריו שבפיו הם בהיפוך ממה שיש בלבו עיין ריטב"א קידושין דף מ"ט בד"ה ודלמא ודוק. ואוסיף נופך הלא לא הי' כאן מסירת מודעה על ביטול מודעה ואז בוודאי לכ"ע מהני ביטול מודעה כל מה שדיבר להזיק את הגט או שיגרע כחו מחמתו עיין בש"ע א"כ הרי ביטל כל מה שיגרע כחו ויזיק לגט ודוק. עוד נ"ל לחדש היתר חדש בעזה"י ואעתיק דברי הב"י באות י"ד סי' ר"ה שהביא לשון רבינו האיי בספר מקח וממכר שכתב וז"ל ורבינו האיי כ' במקח וממכר ותדע איך תבטל המודעא כגון שחידש כתב המכר פעם שנית ונסתלק בכל ודוקא בזביני אבל בגיטי אפי' מודעה דנפשי' מודעה היא ואי בטיל למודעה בפי' ואי נמי אנסוהו לבעל המודעה ה"ל כדין גט מעושה בישראל וכשר במתנה אי אונסי' דנפשי' בטל אבל אונסי' אחרינא דידיעא לא מהני ביטול עד דכתב ידעי' אונסא וידעי' סילוקא דידה והילכך הא דכתיב בשטר דזביני' ביטול מודעה שופרא דשטרא הוא דאי לא ידיע אונסו לאו מודעא ואי ידיע לא מהני ביטול סתמא עד דמתפרש מודעה וסילוק דידה אבל במתנה מהני לאונסא דלא ידיע ובגט אפי' באונס דידי' והכי הלכתא עכ"ל. ונקודה נפלאה דבריו דיהי' גט קל מממון הלא אונסי' דנפשיה דלא הוה אונס גבי ממון ונחשוב לאונס לגבי גט ולענין ביטול מודעה מהני ביטול מודעה דווקא באונסי דלא ידיע ובגט מהני ביטול המודעה אפי' באונסי דידוע וצע"ג. ונלע"ד ליישב בעזה"י ואקדים דברי רשב"א בגיטין דף ב' בד"ה הא שפי' רש"י איכא ביניהו דאתויה בי תרי שאלו יקיימוהו והקשה הרשב"א א"כ צריכין הב"ד לדעת שאלו מכירין חתם ידן של העדים דאל"כ מספיקא לא שרינן לינשא דדלמא אין מכירין וא"כ אפילו אתי בי תרי צ"ל בפני נכתב וליכא ביניהו אתיוה בי תרי ותי' הרשב"א וז"ל ונראה כמו שפי' ריב"א דאתיוה ביה תרי ואומר שהבעל שלחם ותו לא מהימן בעל לומר מזויף הוא ולא שלחתים משא"כ בחד וכטעמא דאמרי' דף ה' ומה אלו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני וכיון דודאי שלחם תו לא חיישי' שמא נתכווין לקלקלה והחתים את הגט בפסולי עדות כדאיתא בירושלמי וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולים אמר רבי אבין אינו חשוד לקלקלה בידי שמים אבל בב"ד הוא חשוד לקלקל שמתוך שהוא יודע שאם בא וערער ערעורו בטל אף הוא מחתימו בעדים כשרים עכ"ל וכן מביא הרה"מ בשם רשב"א דלבעל מודעה יאמר שיפסול כל עד שיעיד שמסר מודעה בפניו ומסיים וז"ל וא"ת מה הועיל לגבי איסורא אם יעידו וגם כבר העידו אני אומר כל שהוא פוסל לעדיו אף הוא מבטל מודעה לגמרי עכ"ל תמצית הדברים שכל איש ישראל אינו חשוד לקלקל אשה בידי שמים דהא עובר על לפני עור לא תתן מכשול וגם יגרום להרבות ממזרים בישראל על כן דעת כל מגרש שאם לא יאומנו דבריו בב"ד אף הוא גומר לגרש בכל לב כדי שלא יצא תקלה על ידו ודוק. וגם אעתיק סברה אחת מר"ן כתובות פ' הכותב דאמרי' בע"ח וכתובת אשה מגבינן לבע"ח דעל האשה אמרי' יותר מה שהאיש רוצה לישא אשה רוצית להנשא ומגבי' לבע"ח כדי שלא תנעל דלת בפני לווין וכתב הר"ן וז"ל וא"ת כיון שהדין נותן דיחלוקו האיך גוזלין את האשה ונותן לבע"ח י"ל דלוה ולוה אם קדם האחד וגבה מה שגבה גבה דבע"ח מאוחר דווקא אמרו שלא גבה אבל בשווי' מה שגבה גבה וכן כ' הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל בפ' כ"ב מה' מלוה ולוה הילכך כיון שאלו קדם ובא בע"ח לב"ד והגביהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין לבע"ח תחילה משום טעמא דיותר ממה שהאיש רוצה לישא ולאחר גבייתו זכה בהן מן הדין עכ"ל הרי אם יש טעם בדבר לעשות תיקן עולם כדי שלא תנעל דלת יוכלו חכמים לעשות לכתחילה שלא כהדין יען אם הי' כבר נעשה הוא כדין ומגבינן לבע"ח יען דאחר הגביה יהי' כדין ודוק. ועוד זאת אדרוש דבגניבה ובגזילה מהני מחילה אפי' אם רב שנים יהי' הגניבה או גזילה ביד הגנב והגזלן יוכלו הבעלים למחול לו ועיין ברמב"ם סוף פ"ב מהל' גזילה ועיין בגמ' קידושין ובש"ע ח"מ הל' גניבה ועיין בב"ק דף ס"ג ובא"ע סי' כ"ח והארכתי לברר דבר זה במקו"א דמעידן דגנב וגזל חל עליו חיוב השבה ואם מוחל לו בסוף אפי' אחר רוב שנים מהני מכח הפוכי מטרתא למה לי הן על גוף הגזילה והן על הפירות שאכל ודוק. ומעתה מיושב דברי רבינו האי דראו חכמים בעבור תקנת בנות ישראל שלא ירבו מכשולים שיבוא הבעל ויערער שעשה מודעה ועיין בב"י א"ע סי' קל"ז בסוף שרבו הקלי הדעת יעו"ש וא"כ גדר גדול גדרו בדבר יען שגט מעושה בישראל כשר שיתקנו בגט מי שמבטל המודעא יהי' אתי דיבור ומבטל דיבור והגם אם יתברר שהי' אונס בדבר לגרש אשתו אעפ"כ יהי' הגט מועיל כדין גט מעושה בישראל כשר אפי' מעושה שלא כדין דיש מצוה לשמוע דברי חכמים עיין בלח"מ בפ"ו מהל' גירושין שמברר דבר זה מלשון הרמב"ם שם הגם שהיה מעושה שלא כדין כשר בישראל מכח מצוה לשמוע דברי חכמים וכיון שהבעל יודע שלא יוכל לקלקל בב"ד אחרי ביטול המודעה אף הוא מכוין לגרש בלב גמור שאינו חשוד לקלקלה בידי שמים וממילא אין כאן אפי' פסול דרבנן דאמרי דגט מעושה שלא כדין יהי' פסול דהא גמר ומגרש א"כ ראו חכמים ותיקנו לעשות מתחילה שלא כדין יען שלבסוף יהי' כדין ותקנו כן בעבור תקנות בנות ישראל וכל זה בגט ע"כ הוא מגרש מיד ברצון דאל"כ הוא מקלקלה בידי שמים אבל במכירה או מתנה לו יהי' שחכמים יתקנו שמהני ביטול מודעה אעפ"כ אינו מוכר ונותן ברצון דמה יפסיד אם אינו מקנה בלב שלם ויהי' בתורת גזילה בידו דלמא יתנחם המאנס ויחזור לו את שלו ואם לא יתנחם כל ימיו הלא יש בידו למחול לו רגע אחת קודם מיתתו למה יהי' מקנה לו עכשיו א"כ אפי' אם יתקנו חכמים שיהי' מהני ביטול מודעה אעפ"כ אנן סהדי דלא מקנה לו א"כ גם החכמים לא תקנו כלל ודוק וגם לא ראו חכמים במכירה ובמתנה תיקן עולם כמו בגט שחששו על תקנות בנות ישראל שלא ירבו ממזרים בישראל ויכשיל גם בעל שני שלוקח אותה אבל בממון הלעטהו לרשע וימות על כן הניחו על דין תורה ובעל המכר ודוק. וראה שמיושב דברי רמב"ם שכתב תקנה לבטל כל אופני מודעה בפ"ו מהל' גירושין ובפ"י מהל' מכירה פסק דהמכר בטל וכבר השתוממו על זה כל חקרי לב ועיין בבית מאיר סי' קל"ז ולפמ"ש נכון בגט החכימו לעשות תקנה הגם דמודעה מבטל מודעה ונשאר הידיעה שהוא אנוס אעפ"כ אמרו שמועיל ביטול המודעה דאז מן התורה גט מעושה בישראל כשר אפי' אם העשוי הוה שלא כדין וממילא יגרש בלב שלם ולא יהי' גט מעושה כלל אפי' פסול דרבנן אין בו אבל במכר לו יהי' שביטל מודעה מבטל המודעה הקודמת נשאר האונס אשר אנן סהדי דאינו מוחל בלב ואינו מקנה כלל דידע בנפשו שלא יצא מכשול מידו וכי יראה ברוב ימים שלא ישוב להחזיר לו את שלו ימחול לו אז אבל בגט אם לא יגרש עכשיו מיד ברצון הוה מעוות שאינו יכול לתקנו אחר כך ודוק. ומעתה כיון דיש בנתינת גט ב"ד של שלושה א"כ לו יהי' שאנן הדיוטות הוינן בכל זאת שלושה הוה ב"ד ועיין בנועם דברי הלח"מ בפ"ב מהל' גירושין דשלושה הוה ב"ד אעפ"י שהם הדיוטות ומכ"ש ב"ד קבוע כיון שעשו שלהם ושאלו אם מגרש ברצון וביטל כל מודעות אז כח ב"ד יפה כנגד מי שעושה שלא כהוגן שהולך בערמה עם הב"ד ומהתל בם במילי דכזיבא ומשקר בם וחפץ להוציא פסול בגט ואמרו שיהי' הגט בכל אופן וכיון שכן גם הוא סתמא דעתו לגרש בכל לב שלא יקלקלה בידי שמים בישראל ובפרט כל ב"ד צדק המה שלוחים של ב"ד סמוכים ועיין קצו"ח סי' ל"ד ס"ק א' לכפות לגט וכיון שהבעל אמר רוצה אני ומבטל מודעות גומר ומגרש בכל לבו והגט כשר ממילא כנלענ"ד והארכתי בהערה הנ"ל על רעש אחרונים אם גט צריך ב"ד וגם שלא יהי' קרובים ודוק. ועוד נלע"ד לחדש דבר בנידן שאלתינו בודאי גירש אח"כ שתהי' מגורשת מיד וחזר ממה שמסר לעדים כאשר אבאר בעזה"י. הנה עידי מסירת מודעה מעידים ג"כ דעכ"פ חפץ לגרש אשתו בגט זה שנכתב והוא הולך לב"ד ליתן אותו רק גילה שלא יפעל גירושין רק אחר ל' שנים מיום הזה ובוודאי אנן סהדי דאשה לא תקבל ברצון גט מבעלה היום ולא תהי' מגורשת בו רק אחר ל' שנים דא"כ מה יהי' לה בגט זה הלא תהי' כאלמנה חיה א"כ פשיטא אם נשאלה את פיה אם מרוצית לגט היא אמריה תאמר שבשום אופן לא תקבל גט כזה א"כ אם נאמר שאמת כן שלא גירשה אלא על שלושים שנים עשה ערמה להחכים עליה לגרש אותה בע"כ שלא ברצונה וע"כ דעבר הוא חדר"ג שלא לגרש אשה בע"כ דאטו עשה ר' גרשון ז"ל חרם שלא לכפות ידיה ורגליה דווקא ויתן הגט בשעה שהיא צועקת דעת לנבן נקל דחרם דר"ג הוא שלא לגרש אלא אם היא נתרצית לקבל הגט ולהיות גרושה מאישה כמבואר בסדר הגט אות פ"א ברמ"א שישאל הרב את האשה אם מקבלת הגט ברצונה וגם מתירין לה אם נדרה או נשבעת שלא תקבל ברצון ועיין בסה"ג בלע"ז ובסה"ג הגדול מהגאון ר' מיכל ז"ל באות קע"ח מזה נדע כי חדר"ג הי' שתהא האשה מרוצית וחששו הגאונים אפי' אם נשבעת שלא תקבל אבל בודאי אם עושה ערמה שתקבל הגט אנן סהדי שאם ידעת מהערמה לא תקבל הגט האיש הזה עבר על חדר"ג והוא ברור כשמש בעזה"י. ומעתה הלא יש להבעל חזקת כשרות שלא יעבור על חדר"ג שהוא איסור דאורייתא כמבואר בכל ראשונים ופוסקים א"כ הגם שאמר לעדים שידעו שהוא ילך בערמה ויגרש אותה באופן שלא תהי מגורשת רק אחר ל' שנים הוה כאלו אמר דעו שאלך ואגרש אשתי בע"כ ואעבור על חדר"ג וכיון שגירש אח"כ ואמר סתם הרי את מגורשת ממני שהוא לשון אשר משמע לאלתר והיא מרוצית לקבל הגט אמרי' אוקמי לגברא על חזקת כשרות והתחרט בלבו על שאמר שיעבור על חדר"ג וגזים איניש ואמר שיעשה עבירה ואינו עושה וכן האיש הזה אמר שילך לעבור עבירה ולא עשה אלא הסכים בלבו לגרש בזו הרגע גירושין גמורין כאשר אמר בפה מלא הרי את מגורשת ממנו ואת מותרת לכל אדם דמשמע מזו הרגע א"כ אנן סהדי דגמר בלבו לגרש אותה מיד טרם שיעבור על חדר"ג ודוק. ואין להשיב דממנ"פ אם גמר בלבו לגרש אותה מיד א"כ איך הוציא לעז על הגט שהוא ג"כ חרם דר"ת ותלמידיו וכיון שאיתרע חזקתו חיישי' דעבר על חדר"ג וגירש בע"כ נ"ל דלק"מ דכלל גדול דאוקמי גברא על חזקתו והשתא איתרע ולא מקודם עיין ש"ך יו"ד סי' א' ס"ק ח' בשחט ואח"כ המיר דכל מה ששחט מקודם כשר ה"ה כאן אמרי' השתא איתרע ועבר על החרם ולא בשעת גירושין ודוק. ועוד דר"ת גזר שלא להוציא לעז שהגט פסול או בטל והבעל הזה לא מוציא לעז כלל על הגט נהפוך הוא שאומר כשר והיא מגורשת בו לאחר ל' שנים אבל אם אמת שלא גירש אלא לאחר ל' שנים עבר באמת על חדר"ג שגירש אשתו בע"כ ואמרי' אוקמי' אותו על חזקתו וגרש אותה מיד כפי רצונה ודוק אך אני נבוך אם אמת שגירש אותה על אחר ל' שנים ועד אז היא אשתו א"כ עבר עדיין חדר"ג דבשלומא אם כבר נפעל הפעולה שהיא מתגרשת אז עבר הוא על החרם שלא לגרש בע"כ אבל כל זמן שלא חל הגירושין עדיין לא עבר החדר"ג בכל זאת המעיין בצדק יראה שגזר הר"ג על מעשה נתינת הגט בע"כ כיון שנתן גט ליד אשה שלא מרצונה וק"ל. וגם זאת לא אכחד דאין לומר דנאמן לשווי' נפשו רשע להציל אותה וגם האיש אשר יחפוץ לקחתה או שלא תאמינה שהיא פנוי' לזנות וכדומה דוגמת סברת תוס' בב"מ לא אכלתי שוגג אלא מזיד כבר הארכתי דזה דווקא אם עכ"פ יש עדים שעשה המעשה העבירה רק לא ידעי' אם שוגג או מזיד אז לא נשאר רק לחקור איך נאמין לו שהי' מזיד ולא שוגג אמרי' דלא יחפוץ לחטוא עוד על כן מאמינים לו שהמעשה הי' במזיד כיון דראינו שאכל שנעשה ריעותא אבל אם לא ראינו ריעותא כלל ואחד יאמר אני עשיתי יינך נסך אינו נאמן לעשות עצמו רשע הגם שאומר שלא יחפץ לחטוא להציל חבירו משתיית נסך או אם אשה אומרת שזנתה אמרי' אין אדם משים עצמו רשע הגם שאמרה שלא תחפץ לחטוא בבעילתה לבעלה יען דהא לא ראינו בעינינו ריעותא שמביא לידי ספק ועיין פי' משניות סוף נדרים ורש"י בכתובות דף כ' שאין אדם משים עצמו רשע הוא מכח חזקת כשרות אבל אם ראינו שאשה נבעלת ולא ידענו אם תחילתה באונס או ברצון אז נאמנת שהוא היתה מזידה דהא ראינו ריעותא והארכתי בזה בתשובה כי לדעתי הוא יסוד גדול וק"ו בנידן דידן שמבקש ממון אז בודאי אין נאמן שהי' רשע וחפץ להציל אחרים מאיסור כי דמו בראשו ודוק (ועיין ברשב"א במשמרת הבית בשער התערובות ובמשנ' למלך הל' מלו' ולוה שנסתפק). ולא אוכל לעצור בקולמסי שלא אזכיר עוד הלא כבר בארתי דהא מודה בפיו דהלך לגרש כי לא יוכלו לדור יחדיו רק גילה לפני עדים שחפץ שהגירושין יחולו אח"כ ברוב שנים וכיון שזה היה גירושין בע"כ לא מהני שליחות דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כאשר העיר הנב"י בא"ע סי' ב' א"כ גט זה שהי' ע"י השליח על נתינה בע"כ יהי' הגט בטל מן התורה והלא חפץ שיהי' ע"י גירושין ואמרי' סתמא כיון אם לא יוכל להיות עכ"פ גט מעלי' ניחא לי' שתהי' מגורשת לגמרי כאשר אמר שלא דיבר דבר אשר יבטל או יזיק לגט ומהכ"ת שגזם וכיזב בב"ד (ועיין ברא"ש אם השאיל טבעת קידושין) ואין פנאי להאריך והי' בדעתי להעור בדיני תנאי ותנאי כפול אך אני חלוש וטרוד ויען שראיתי שהכל בטל בביטל מודעה ונשאר הגט כשר מנעתי מלהאריך. סוף דבר הכל נשמע שהוספתי הערות להעדפה כי במה שבארתי שאין מודעה כזאת מבטל גט כלל דהא סותרת ועוקרת מה שדבר בפיו והוה דברים שבלב אינם דברים ואין כאן אנן סהדי כלל דהא לא ביטל הגט לגמרי נהפוך הוא דחפץ לגרש ומה שמבקש שתהי' עוד אשתו על זמן לא שייך דאנן סהדי וגם זאת שאין במודעה הזאת מודעה על ביטל מודעה ואין כאן חשש כלל ובפרט לצרף שיטת רבינו האי גאון וגם שיטת הגהת מיימונית דצריך להיות כת אחת וגם אינו נאמן לעשות עצמו רשע שעבר על החרם דר"ג והתול בב"ד ולגרום להם להיות נטפלים לעבירה לכן אחרי אשר כתב פר"מ שכמה גדולים התירוה להאשה גם אני מצרף עצמי להיות נטפל לעושי מצוה אבל אם לא הורו הגאונים עלי לבדי אל יסמוך כי איננו כדאי דברי הדש"ת. אחרי ימים רבים זכיתי שבא לידי ספר דברי אמת ומצאתי בעניני גיטין סימן ד' שדעת רבינו ישעי' שגלה דעת בגטין מהני קודם נתינתו הוה כמו תנאי יעו"ש שהאריך והביא גם חולקים על זה אבל אפי' לרבינו ישעי' ודעמיה נ"ל היינו אם גילה דעתו בב"ד בשעת נתינה אבל גילה דעת חוץ לב"ד לא הוה תנאי כי עם מי התנה וק"ל:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה