אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן לח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן לח

סימן לז

שלום וכ"ט למהולל ברוב מעלות ה"ה הרב הגאון היושב על מדין בראש בי דינא כבוד הרב פלוני בק"ק אלמוני יע"א. ברם זכור אותו איש לטוב ה"ה כהדר"ג נ"י מאוד שמחתי בראותי אותיותיו המאירים טרחתי מאוד לדרוש ולחקור בעבור איש הידוע אשר הדר"ג נ"י מבקש ולא מצאתי ואת קו' הדר"ג נ"י ראיתי ואחלק לו אשר נמצא בכחי לחקור וגם אודיע להדר"ג נ"י דבר מחידושי בעזה"י. מה שהתפלא הדר"ג נ"י בקו' אחת על הב"ש סי' ק"ל ס"ק ח' שפוסק שיש הבדל אם תפר שני קלפים קודם שכ' הגט עליו שכשר אבל אם תפר אחר הכתיבה הוא פסול ותמך עצמו על דברי תו' סוטה דף ח"י ונתקשה מאוד וז"ל הא שם בתו' למדו שופר מגט והרי בשופר נעשה הדיבוק מקודם שנעשה השופר ואפ"ה פסול ובגט הוא כשר עכ"ל. ראיתי בבית מאיר סי' ק"ל שחלק על הב"ש דתפירה קודם הכתיבה ג"כ לא מהני וכ' וז"ל ותדע דהא דיבוק שברי שופרות ונעשים גוף אחד למה יופסלו הא בשעת תקיעה הוי כמו דיבוק והדר כ' כמו דכתוב וכתב ספר ה"נ כתיב בשופר יתקע ואפ"ה אף שנדבק עד שאינו ניכר פסול וה"ה די"ל גבי גט דלא חשיב ספר אחד עכ"ל ובער אנכי מאיש להבין דבריו הקדושים התקיעה הוי עשיית הפעולה הגורם קיום מצוה כמו שפועל נתינת הגט מהבעל לאשה הכריתות ושופר הוא הכלי שע"י נגמר התכלית כמו שהגט הוא הכלי שע"ו נגמר התכלית וכמו שבקש הקב"ה שהכלי אשר ע"י יהי' נעשה הכריתות אם הבעל יתן לאשה יהי' ספר אחד כך ביקש הקב"ה שהשופר שהוא הכלי שע"י יהי' נעשה מכל איש ישראל מעשה התקיעה יהי' שופר אחד וא"כ כמו שהכנת הכלי לגירושין צריך להיות בשעת היכנו ספר אחד כך צריך להיות כל שופר מעת שיקבל שם זה שופר אחד והוי שופר כמו לר"מ שמצאו באשפה כשר דכל גט ראוי לגרש אבל בוודאי ספר אחד בעינן מתחילת הויתו שקבל שם ספר כריתו' שמוזכר בו כריתות וה"ה שופר משעה שקיבל שם שופר צ"ל שופר א' וא"כ איך מדמה מדבק והדר כתב שהוא דיבוק קודם שיתהוה הכלי להכנתו שראוי אח"כ לגרש בו אפי' אחר ימים רבים לדיבוק קודם התקיעה שהוא גמר מעשה קיום המצוה הוא דומה ממש לאם יתפר אחר הכתובה קודם הנתינה שהוא פסול ולכן לא אדע מה הי' לו עם שמואל הרמתי. והנה עלה בדעתי ליישב ואקדים לחלק תפירת הגט קודם הכתיבה מדיבוק השופר דבוודאי קלף חלק אין עליו שם ספר דמי יכחיש שבלי אומר ודברים אשר נכתבים לא יוזכר שם זה דמורה על ספירת הדברים המוזכרים בתוך הקלף וע"י הענין הנזכר מקבל שם עצם ושם תואר כמו ספר תורה שנכתבים שם מצות ד' ספר כריתות שמוזכר שם הכריתות בין איש לאשתו או ע"כ יאמר בספר מלחמות ד' שמוזכר שם המלחמות וכן כתוב כתוב זאת זכרון בספר פי' הא"ע בתוך ספר מלחמות ד' ורמב"ן פי' בתוך ספר תורה כמו לקוח את ספר התורה הזה וכן במגילה ונכתב בספר פי' א"ע כמו בספר מלחמות ד' או בספר הישר ועיין ברש"י שם אמר עם הספר ובסוטה וכתב את האלות האלה בספר פי' הא"ע שהי' להם ספר האלות אבל חז"ל דרשו מזה דוקא בקלף ושירטוט ועיין ירושלמי הובא בתו' סוטה דף י"ז ע"ב ותו' מנחות דף ל"ז שיהי' ספר מיוחד אבל בוודאי השכל גוזר שאין על קלף בלי כתב שם ספר ובפרט בגט שאחז"ל ספר לספירת דברים רק שדרשו ג"כ ספר אחד ולא שנים וכדומה בדף כ"א וא"כ בשלמא בגט אם דבק קודם הכתיבה אז בטרם שמקבל שם ספר כבר הוא אחד אבל בשופר ברגע של הדיבוק נפעל שם שופר ודוק. אמנם עדיין הוא חסרון תבלין הדעת מאי איכפת לן אם הי' כבר נייר אחד קודם שיקבל שם ספר או שבא ביחד כמו בשופר עכ"פ בשעת דיבוקו נעשה שופר נתאחד ולא מקבל עניו שם שני שופרות שנאמר שאם יתקע בו לא יצא ידי חובתו דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' כקו' הדר"ג נ"י. ואמרתי להסביר הדברים דהנה בבית מאיר סי' ק"ל הפליא מאוד על הב"ש שפוסק דדיבוק או תפירה מהני מנ"ל זאת דוקא במנחות מהני דיבוק דעכ"פ אין ממשמש ביד אלא זכרון אחד אבל בכ"מ דצריך ספר אחד אז לא מהני דיבוק או תפירה דחיבור אדם לא הוי חיבור כמבואר פ"ג דאהלות ובתוספתא הובא בתו' זבחים דף ק"ה רק חיבור טבעי צריך להיות וצע"ג. ונלע"ד לתרץ בעזה"י דהנה הפר"ח סי' ק"ל התעורר הלא ס"ת הוי מכמה עורות ואפ"ה נקרא ס"ת וצע"ג אך אחרי העיון נכון נחזי אנן דלא אמרו בגמ' על ב' דפין היינו עמודים לפי' רש"י או ב' עורות לפי' תו' דפסול מטעם דספר אחד אמר רחמנא והאי לאו ספר הוא דאז הי' במשמע דב' עורות לא נקרא ספר ויהי' ק' מס"ת איך נקרא ספר בשני יריעות הם בחרו לומר דפסול דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים דתורה הקפידה שהמעשה יהי' נעשה ע"י ספר אחד ולא ע"י ב' ספרים ואם נכתב הגט או מגילת סוטה או מזוזה בשני עמודים לרש"י ובשני עורות לתו' אז מכל עמוד ועור נעשה ספר ותורה חפצה שלא יופעל ע"י שני ספרים (ותוס' חדשו יותר שאפי' ע"י ב' ספרים שלמים כגון ב' גיטין או ב' מגילות ג"כ פסול מטעם שני ספרים כמו וכפר בעדו ובעד ביתו ולא שני בתים והארכתי בחידושי לבאר דבריהם בעזה"י) ודוקא במקום שיצמיח הפעולה ע"י הכלי אז קפיד קרא שכלי אחד לתכלית הפעולה יוקח ולא ב' כלים כגון בגט שהוא כלי לגרש או במגילת סוטה שהוא הכלי למים המאררים וכן כתובת המזוזה הוא כלי לקבוע אח"כ בפתח לתכלית השמירה וילפי' או מגט או מסוטה עיין תו' מנחות דף ל"ד וכן בשופר הוי כלי להכנה לתקוע בו אח"כ ובקש הקב"ה שע"י כלי אחד יעשה המצוה אבל בס"ת שבקש הקב"ה מצוה שכל אדם יכתוב ס"ת אחת והמלך שני ס"ת והכתיבה מעצמה היא המצוה ומתחילת הכתיבה עד גמר הכל משך קיום מצוה אחת שכותב ס"ת אשר נכלל בו כל תורת ד' מסיני ומה איכפת לן אם כל יריעה נחשב ספר בפני עצמו עכ"פ לא נפטר עדיין מחיובו עד שכ' עוד כל הספרים הנצרכים לתרי"ג מצות ואטו בא אח"כ עוד מעשה שנאמר דתורה לא התיר לעשות פעולה בכלי הנ"ל חוץ אם הוא ספר אחד ולא שני ספרים הלא הכתובה עצמה הוא כל החיוב ולא הכנת כלי לדבר אשר צריך להיות ע"י ספר אחד במלך כתוב וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר ואטו אם כותב יריעות לא נקרא שכ' על ספר רק דהוי כאילו כ' ספרים הרבה ומאי איכפת לן בזה הלא מותר לכתוב ספרים הרבה ולכן מותר לכתוב ס"ת ביריעות ודוק כי נכון בעזה"י. היוצא מזה דאין פסול שני עורות מטעם דכל אחד לא נקרא ספר נהפוך הוא דכ"א נקרא ספר ופסול משום ב' וג' ספרים כמבואר ואם התפירה או הדבק יפעל להתיר ב' עורות ג"כ יפעל החיבור לעשות משני ספרים ספר אחד ויבוטל השם אבל אם יתפור ב' עורות קודם הכתובה אז יפעל התפירה או הדיבוק שאז אם יכתוב עליו לא יחודש רק שם ספר אחד כי טרם שיוכתב עליהם כתב לא קנה הנייר שם ספר כמו שביארתי למעלה ודוק. ולפ"ז אחדש דבר הגם דבחיבורי אדם לא הוי חיבור היינו הן לחדש שם או לבטל שם למשל אם צריך שיעור לטומאה או פרי שלם או פת שלם אז חבורי אדם לא יפעל לעשות מב' חצאים דבר שלם לקבל שם חדש ע"י החיבור וה"ה אם כ' בשני עורות וכבר חל על כ"א שם ספר בפ"ע אז ע"י דיבוק שהוא חיבורי אדם לא יבוטל מכ"א שם ספר ונשארו בשמם ופסול מטעם ב' ספרים אבל אם תופר עורות בלי כתב דלא קבלו עד עכשיו שם ספר יפעל הדיבוק שלא יחודש בו שם שני ספרים רק שהוא ספר אחד אז אין החיבור מחדש שום דבר דהלא שם ספר חל אפי' על עור אחד ופעל החיבור להיות כאחד שלא יתחדש על הכל רק השם אשר הי' חל גם על אחד וזה בוודאי מהני חיבור אדם עיין ר"ן בנ"ט בר נ"ט דהתירא והבן זה. אך כ"ז בגט ובמגילה או במזוזה אבל בשופר ממנ"פ אם הי' שברי שופרות היינו חתיכות שלא הי' לכ"א תמונת שופר ושיעור שופר בפ"ע א"כ ע"י חיבורי אדם יחודש עליהם שם שופר הלא חיבורי אדם אינו פועל לחדש שם חדש דבגט אפי' לא הי' מחוברין העורות והי' כותב עליהן הי' כ"א מקבל שם ספר אבל כאן לא הי' בכל שבר שופר שיעור שופר ודוק ואם הי' לכ"א תמונת שופר ושיעור שופר רק שחפץ בשופר גדול עיין בב"י סי' תקפ"ו בשם הכל בו אז בוודאי חיבורי אדם לא יפעלו לבטל שם הקודם דהלא כל שבר שופר הי' לו שם שופר בפ"ע ודומה לדבק שני עורות בגט אחר הכתיבה לכן תו' מדמה חיבורי אדם שלא מהני בשופר כמו דלא מהני בגט אחר הכתיבה חיבורי אדם ודוק. ויש להעמיק בזה למה הקשה הב"ש על חלוקו מסי' תקפ"ו ולא הקשה ממשנה דיבק שברי שופרות פסול שמשם הדין יוצא רק שאפשר לפרש באין שיעור שופר ואז אין הטעם משום שני שופרות כמבואר בתו' ר"ה דף כ"ז אבל ביש בכ"א שיעור שופר ויהי' פסול מבואר שם ודוק. ולהשלים אמרתי להעתיק מה שאמרתי במקו"א פי' חדש בדברי הר"י בתו' סוטה דף ח"י כי ראיתי שביאור מרדכי וחת"ס ומהר"ם מינץ שלשה עמודי עולם מתדנזים בדבר ואמרתי אענה חלקי מה שזממו מחשבותי בביאור הדברים בעזה"י. ואמרתי כי יש בדברי הר"י קו' ודקדוקים ואסדרם אחד לאחד הב"ש בסי' ק"ל הבין שתו' מחלקין בין אם תפר קודם הכתיבה ובין אם תפר אחר הכתיבה אז הוא פסול (א) הבית מאיר נתקשה מאוד בדבריו הלא הזכירו תו' בתחילה דצריך דוקא חיבור מתחילת ברייתו ומוסיף גלד בכל שנה לא הוי חיבור מתחלת ברייתו ולפי הבנת הב"ש דחדשו אח"כ דתפירה אחר הכתיבה דוקא פסול א"כ דברי תו' סותרין זא"ז ומנ"ל כסוף דבריהם דמהני תפירה קודם הכתיבה דלמא כתחילת דבריהם דצריך חיבור מתחילת ברייתו (ב) עוד הק' דתו' במנחות דף ל"ב ד"ה דילמא מתירין ליקח שיטה מס"ת שבלה למזוזה א"כ מוכח דמהני תפירה אפי' אחר הכתיבה א"כ דברי תו' סותרין זא"ז וצע"ג (ג) ג"ז פלא בעיני כיון דתו' נתנו טעם דלא הוי אחד מתחילת ברייתו א"כ למה הוסיפו עוד טעם אחר פסול דקרן פרה הוי מטעם דניכר התוספת של כל שנה הא די בטעם הראשון (ד) עוד הקשה הבית מאיר בהבנת דבריהם אטו אם תפר ב' עורות לא ניכר שהם אינם אחד ואפ"ה כשר ה"ה בגלדי שופר יהי' כשר הגם שניכר התוספת וצע"ג (ה) עוד פלא בעיני דכ' בתו' כאילו גט שכ' על ב' דפין שפסול עכ"ל והיא נפלאת בעיני דדרך הלימוד הוא לדמות דבר שלא נודע לדבר שנודע מפורש לאיסור אבל לדמות דבר שלא נודע לדבר שלא נודע אז מה יתרון להשני על הראשון הלא גם על הדמיון יש להקשות הא גופי' מנ"ל וא"כ איה מבואר דין גט שנכתב על עורות שנתפרו אחר הכתיבה שיהי' פסול הלא לפ"ד התו' מנחות דף ל"ב באמת יהי' בגט כשר להשלים אפי' ליקח אחר הכתיבה כמו שהעיר הב"ש שיהי' כשר בגט כמו שכשר במזוזה לפ"ד תו' מנחות וצע"ג (ו) עוד פלא בעיני להבין לשונם הזך שכ' שדומה לגט שכתבו על ב' דפין ותפרן יחד שפסול עכ"ל כך הי"ל לכתוב אעפ"י שתפרו יחד פסול כלשון הרמב"ם בה' מזוזה פ"ה ה"א כ' בשני עורות אעפ"י שתפרן פסולה עכ"ל כך הי' לכתוב בגט לאשמעי' שתפרו לא פועל כלל ונחשב כאילו לא נתפרו אבל עכשיו משמע שיען שתפרו יחד לכך הוא פסול כמובן וצע"ג (ז) עוד יש לדקדק בלשונם שכתבו וז"ל כאילו גט שכתבו בשני דפין, הי"ל לכתוב כאילו גט שכותב בשני דפין דמשמע שאחד כ' בשני דפין אבל תיבת שכתבו משמע שהי' ב' סופרים והוא משולל הבנה ועיין בח"מ סי' ק"כ ס"ק ט"ז ובב"ש שם ס"ק ט' שגט שנכתב ע"י ב' אנשים הוא פסול ע"ש והי' טוב להם לכתוב כאילו גט שכותב בשני דפין וצע"ג (ח) עוד צריך התבוננות הלא סוף דבריהם שחדשו מי שמוחק ב' מגילות או נותן שני גיטין פסול הוא ענין בפני עצמו ואין לו שייכות כלל לתחילת דבריהם וא"כ הי"ל לציין בד"ה בפני עצמו ולא לחבר הדברים כאלו הם מוקשים לדבר אחד וצע"ג. ונלע"ד לבאר בעזה"י פי' חדש דמסברה נ"ל הגם אם נאמר דחיבורי אדם הוי חיבור היינו דוקא להשלים שתי חצאין לדבר אחד למשל אם כותב גט או מזוזה או מגילת סוטה בב' עורות אשר כל הרואה הענין הנכתב בהם יכיר שהמה אחד שמסוף דבריו ניכר הראש דכ"א בפני עצמו אינו שלם בתכלית אז פועל הדיבוק או התפירה להיות אחד וה"ה בתפילין של יד שדיבוק הפרשיות זה ע"ז או בראש שדיבק הבתים זב"ז הגם שכל פרשה ענין שלם בפ"ע וכל בית הוא כלי בפ"ע עיין במשנה דכלים פי"ח מ"ח] תפלה ד' כלים אבל עכ"פ מי יכחיש שצריכין זל"ז לקיום המצוה שהקפיד הקב"ה להיות זכרון אחד ופועל הדיבוק לתכלית להיות חפץ שלם לקבל שם תפילין להיות כלי של קדושה לקיים בו מצות ד' אבל אם אחד כותב ב' מזוזות או ב' מגילות סוטה או ב' גיטין גמורין ויחברם אח"כ בתפר או בדבק אז לא מהני דיבוק ותפירה לעשות משני כלים גמורים אשר כ"א שלם בפ"ע הן במחשבת הענין והן בתכלית הענין דכל מזוזה או מגילת סוטה או גט בפ"ע ראוי לפעול התכלית הנרצה אז מהכ"ת יפעל הדיבוק לבטל מכלי שלם שמו אשר קנה לעצמו ולהיות משני כלים שלמים כלי אחד והבן. ומעתה דעת לנבון נקל אם הדין יהי' שממעטין מספר אחד ולא שנים ושלש ספרים שמי שנתן לאשתו שני גיטין הכתובין לשמה או שמוחק שני מגילות הנכתבין לסוטה אחת דפסולין אז אפי' אם יתפור או ידבק הגיטין טרם שיתן לידה או ידבקם או יתפרם טרם שימחקו לה מגילות האלות עדיין פסולין הם יען דכל גט בפ"ע יוכל לפעול גירושין וכל מגילה תוכל לפעול מים מאררים והם כלים שלמים גמורים לעצמן ורק היתרון פועל הפסול א"כ אין הדיבוק או התפירה יפעל לעשות מב' כלים כלי א' וז"ב בעזה"י. אמנם לענין שופר יש אומר ודברים בנידן דידן הנה קבלו חז"ל דיש שיעור לשופר כדי שיצא מכף יד ואם ארוך כשיעור זה אז חל שם שופר עליו וכשר לתקוע בו ובכ"ז אם השופר יהי' ארוך חצי אמה או אפי' אמה הגם שבכלל אמה יוכל להיות ב' שופרות אעפ"כ כשר לתקוע בו אפי' לכתחילה דיש שיעור למטה ואין לו שיעור למעלה דהוי כמו ציצית ארוכים ולולב גדול דיש בו אפי' הידור מצוה והגם אם הי' קטן הי' הקול נשמע ברגע אחת וע"י שהוא ארוך אמה ממשיך שתי רגעים טרם שנשמע הקול יוצא זה אינו מעכב כלל דעכ"פ הקול יוצא משופר אחד היינו ע"י כלי אחד כמובן אבל אם יקח שני שופרות הגם ששנים יחד אינם רק כחצי אמה כאורך שופר אחד ארוך אעפ"כ לא יצא ידי חובתו דתורה מבקש שישמע רק קול שופר אחד וכאן שמע קול ב' שופרות דעכ"פ יצא הקול משופר הראשון ונכנס לשופר הב' טרם שישמע לחוץ הקול שופר משופר הראשון הי' הקול נשמע מיד ולא יצא ידי חובתו וק"ל. אך אם דבק חתיכות שופרות אשר כל חתיכה לבד לא הי' בו שיעור שופר או שדבק שברי שופרות שנסדק שופר לארכו עד סופו אז אין זה פסול משום ב' וג' שופרות דהא אין על אחד מן החתיכות שם שופר שנאמר ע"י דיבוק הוי ב' וג' שופרות אלא פסול הדיבוק אינו פועל לחדש שם שופר שהוא שם חדש להיות נחשב כאילו הי' אחד בטבעו דדיבוק פועל רק לעשות שם שלם כמו ברצועה דצריך להיות שלמה וכן בס"ת דכל יריעה או דף נקרא ג"כ ספר רק שתורה אינה תמימה ואינה שלמה אז מהני תפירה או דיבוק לעשות חלקים לשלם אבל לעשות מחתיכות קרן ע"י דיבוק שם שופר זה ל"א דחיבורי אדם לא הוי חיבור ודוק. ואם כנים הדברים יש ליישב בזה סתירת התו' דבסוטה דף ח"י אמרו הטעם פסול על שברי שופרות משום ב' וג' שופרות ובר"ה דף כ"ז אמרו הטעם דאין עליו שם שופר וכבר דחקו בזה הגאון חת"ס ז"ל ולפמ"ש נכון דשם בר"ה חקרו על שברי שופר ממש דנסדק לגמרי או אין באחד שיעור שופר ואז הטעם דאין זה שופר כלל דחיבורי אדם לא הוי חיבור אבל בסוטה חקרו אם דבק שברי שופרות שהי' בכל אחד שיעור שופר דומי' דקרן פרה דמשכחת שהי' בקרן שנתגדל בשנה ראשונה שיעור שופר כאשר הוכיח הטו"א בר"ה שם דאל"כ למה לן שני טעמים דהוי ב' וג' שופרות וגם מפני שהוא קרן עיי"ש כי טוב פתר וכן מבואר בב"י סי' תקפ"ו שמביא בפי' הגם שיש בכל שבר שיעור שופר פסול משום ב' וג' שופרות עיי"ש היטיב והארכתי בזה לפרש דברי תו' בר"ה שסיימו ואפי' נפסלו מטעם ג' שופרות אין כאן קו' דמתחילה חדשו דלא תימא קנה חלול נקרא שופר קמ"ל דאם לא הי' בכל שבר שיעור שופר לא נקרא שופר ואח"כ חידשו אולי אם יש בכל אחד שיעור ואז ע"כ לא נשאר רק הטעם דב' וג' שופרות ודוק כי קצרתי. ועתה בא ברוך ד' ואעשה לך מטעמים בעזה"י בהבנת דברי התו' דהקדימו הך דאמרי' כתבה בשני דפין היינו שדפין מחולקים והם ב' עורות דאם שני דפים ממש בעור אחד נקרא ספר אחד דהא מעורה מתחילת הויתו ומפרש הר"י א"כ הא דקרן פרה פסול משום שופר אחד ולא ב' שופרות הא הוי מחובר ותי' דכמו שדיבק שברי שופרות פסול הגם אם יהי' בכל שבר שיעור שופר והטעם דלא הי' מתחילת ברייתו דשופר ארוך מתחילת ברייתו כשר אבל ב' שופרות כשרין שנדבקו יחד פסול יען דניכר התוספת שלולא שחבר עליו עוד שופר הי' הקול נשמע איזה רגעים קודם מעתה שיש לו לקול לעבור גם דרך שופר השני והגם שדבקם יחד אין הדיבוק פועל לעשות מב' כלים שלמים כלי אחד יען דהראשון לא הי' צריך להשני וה"ה דקרן הפרה הגם שהי' בגוף הקרן של שנה ראשונה שיעור שופר פסול דבכל שנה הגלד שניתוסף בו הוי כמביאו מעלמא ומוסיף על הראשון אשר הי' די לעצמו ול"צ לתוספת הנ"ל וע"י התוספת מתארך הקול ומתאחר לצאת וניכר ג"כ התוספת ודיבוק אינו פועל לעשות מב' דברים אשר א"צ זה לזה לאחד והוי כאילו אם כותבין גט בב' דפין היינו שהי' כותבין שני גיטין שלמים אשר כ"א הי' כשר לפני עצמו והוא תפרם ונתנם שוודאי פסול משום ב' וג' גיטין דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ודיבוק ותפירה לא יפעלו לעשות מב' אחד אם אחד דבר שלם בפ"ע וסיימו דלאו דוקא חצי' בדף זה וחצי' בדף זה פסול משום ב' וג' ספרים דאם כתב ב' מגילות או ב' גיטין ונתנם יחד בוודאי פסול משום ב' וג' ספרים דומי' דכופר אחד ולא ב' כופרים או פרי ולא ב' פירות ואז בוודאי תפירה לא מהני לעשות משני כלים כלי אחד ושברי שופרות וקרן פרה להא דמי' ודוק ומיושבים כל הקו' בעזה"י. וא"כ יש לדייק דוקא אם כ' מתחילה ב' גיטין שלמים לא מהני תפירה אח"כ לבטל שם ב' גיטין אשר קבל מתחילה שכ"א כשר לגרש בו אבל אם תפר מתחילה ב' עורות וכ' אח"כ ב' גיטין כשר דמעולם לא קבלו שם ב' גיטין שלמים אבל מן כתב גט אחד על ב' עורות ודבקם אח"כ לא הוזכר כלל בתו' ואפשר דכשר יען דאחד צריך לחבירו כמו שסברו תו' במנחות ודוק. ודע דכמו דלא מהני לדיבוק שני דברים שלמים לאחד ה"ה חצי' על דבר שלם בפ"ע דעכ"פ הראשון ל"צ להשני כמו אם דבק חצי שופר על שופר שלם ודוק ועיין דתו' מדייק וז"ל דכ"א שלם הוא וספר אחד בפני עצמו פסולין עכ"ל רמזו ששלם הוא ענין בפ"ע הוא וספר אחד הוא ג"כ ענין בפני עצמו כן עלה בדעתי לולא שדברי ב"ש מראין שתו' חולקין זה עם זה ודוק כי קצרתי ויש לי תל"י דברים יקרים בענין הנ"ל אך כעת תהי' פה שביתת קולמסי הדש"ת באהבה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה