אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן לז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן לז

סימן לו

שאלה בגט שנכתב על קלף וניתן ע"י שליח הבא מארץ רחוקה ואחר הנתינה הורגש שהקלף הוא עב באמצע כל האורך הגט וחקרו על הדבר עד שנתגלה שזה הי' שני חלקי קלף שוים בארכם וע"כ הודבקו יחד עד שכמעט לא הי' ניכר לעינים והשליח מעיד שאין לחוש כלל שהי' חלוק בשעת כתיבה כי ראה בעיניו הכתיבה מהסופר ומי יודע אם לא בשעת העיבוד נעשה הדבק וכן נראה מתוך הכתב שעבר עליו כמו על שאר הקלף וקשה הדבר מאוד להשיג גט שני וכאשר הודיע זאת למקום הבעל נשבע הסופר שלא ידע כלל מהדיבוק הקלף ואין ספק שאם הי' דבק הי' זה מימים רבים לפני הכתיבה איך תהי' נידונת אשה עלובה הזאת. תשובה לכאורה הדבר פשוט הגם שרמ"א בסי' ק"ל הביא דברי א"ז שאם דבק ג' עורות ביחד וכ' עליהם את הגט פסול מספק עכ"ל כבר השיג עליו הב"ש והביא ראי' דדוקא חיבור אחר הכתיבה לא מהני אבל חיבור קודם הכתיבה מהני עיי"ש והטעם לזה כבר העיר במהר"ם מינץ סי' א' דאם תופר אחר הכתובה יש לפסול מטעם שמחוסר תפירה בין כתיבה לנתינה והתורה אמרה וכתב ונתן שלא יהי' מחוסר מעשה עיי"ש ואני הסברתי טעם הדבר דחבורי אדם אינו חיבור כאשר העיר בבית מאיר רק בשלמא אם דבק או תפר קודם הכתובה אז פעל הדביקות שלא יחודש שם פסול דשני ספרים אבל אם כבר נכתבו וקבלו החלקים כ"א לעצמו שם ספר אז חיבורי אדם אינו חיבור לבעל שם אשר כבר עליו והארכתי בזה עכ"פ כיון דנתגלה מפי סופר ועד וגם אנן סהדי דחיבור ודיבוק ע"כ נעשה קודם הכתיבה אז בוודאי סמכי' במקום עיגון לתקנת בנות ישראל לסמוך על הב"ש שדיבק קודם הכתיבה כשר ובפרט כאן שכבר הי' נתינת הגט ועיין בפר"ח סי' קכ"ה ביאור התוספות דבמקום עיגון סמכי' אדיבוק ודוק. אמנם כי דייקת הדבר צריך עיון גדול אדברה וירויח לי בעזה"י ואקדים הלא נודע דרש"י בסוטה דף ח"י ובמנחות דף ל"ג כתבה על שני דפין היינו שהכל בעור אחד רק שעשה מן פ' מזוזה או מן האלות של סוטה שני עמודים ואעפ"כ פסול מטעם ספר אחד אמר רחמנא ותו' בד"ה כתבה התפלא מאוד הא בגט ג"כ פסול שנים ושלשה ספרים דספר אחד אמר רחמנא כמבואר בגיטין דף כ' ואפ"ה מבואר בדף פ"ז אם שייר מקצת הגט וכ' בדף שני כשר ולכן פי' בתו' שני דפין היינו שני עורות חלוקין ולא ראיתי מי שמאסף שיטת רש"י הביתה והוא פלא גדול איך יהי' נעלם מעיני רש"י גמ' מפורשת וצע"ג. ונלע"ד ליישב בעזה"י דנפלא בעיני על לשונו הזך בפ' הקומץ בד"ה על שני דפין כ' וז"ל חציה בדף זה וחציה בדף זה עכ"ל והוא פלא מי הגיד לרש"י שהי' משוער חצי' בדף אחד דלמא כ' הרוב בדף אחד רק הנשאר כ' בדף השני וצע"ג גם בסוטה דף ח"י כ' בד"ה על שני דפין וז"ל כדפין של ס"ת העשויין עמודים עכ"ל ג"כ פלא הכי לא נודע לנו מהו דף או עמוד מה יתרון יש לעמודי ס"ת משאר עמודים בכל ספר וצע"ג. ואחר העיון היטב בעזה"י הכל בכתב יושר ודברי אמת הנה מה דפסלי' בגט ומגילת סוטה וה"ה במזוזה דילפי' או מגט או מסוטה או מס"ת עיין ברש"י ותו' במנחות דף ל"ד בד"ה נאמר והוי כאילו נכתב גם במזוזה ספר ואמרי' ספר אחד ולא שנים ושלושה ספרים יש לחקור בטעם הדבר משני פנים (א) דספר נקרא אם הדברים אשר נכתבים לתכלית ענין אחד המה חקוקים ביחד מראש ועד סוף אז מקבל הקלף ההוא שם ספר כגון בגט אם מוזכר בעמוד אחד לרש"י ובעור אחד לתו' כל הענין שראובן מגרש את אשתו או בסוטה דמוזכר ביחד האלות אשר באו אם הבעל מקנא לאשתו שזנתה או במזוזה שמוזכר ביחד חיוב קבלת עול מלכות שמים והשכר הבא אז אם הענין כתוב ביחד נקרא ספר כריתות או ספר סוטה או מזוזה אבל אם אינו מוזכר ביחד כל הענין הנצרך לתכלית א' רק ע"י צירוף שני עמודים לרש"י או שני עורות לתו' יגיע לתכלית פעולה אחת לא חל על א' שם ספר כל שם ספר מורה שמספר התחלה וגם הגמר בדבר העוסק בו וחצי סיפור לאו שמו ספר ודוק (ב) דנאמר ספר מקרי שמוזכר בעמוד או בעור איזה רעיון ומחשבה אשר יודע בו איזה השגה לתכלית ידוע נקרא ספר כגון בגט שגם בחצי גט ידעי' שראובן מבקש לגרש אשתו הגם שלא נשלם בזה תכלית המבוקש שעדיין צריך עמוד הב' או העור השני להשלים הפעולה שתהי' אשתו מותרת לכל אדם וכן בחצי מגילת סוטה נדע שראובן מקנא לאשתו הגם שצריך לחצי הב' שמוזכר בו חנקי אם זנתה ונקי אם לא זנתה ובמזוזה נדע מפ' אחת חיוב קבלת עול מ"ש הגם שהתכלית לא נגמר רק ע"י החצי הב' של והי' אם שמוע עכ"פ נודע בו רעיון ומחשבה בענין ידוע והוי ספר שנזכר בו ספירת דברים של גט וסוטה ומזוזה רק גם חלק הב' מקבל ג"כ שם ספר שגם בו נזכר רעיון ומחשבה לתכלית ידוע שאשה מותרת לכל אדם ובסוטה חנקי או הנקי ובמזוזה קבלת שכר בשלוחי ד' עושה שמים וארץ וא"כ יש כאן ב' ספרים על תכלית מצוה א' או על תכלית פעולה א' והתורה מבקשת שיהי' נעשה ע"י ספר א' ודוק. וההבדל לדינא גדול מאוד אם נאמר דעמוד אחד או עור אחד בחצי דברים לא מקבל שם ספר יען דשם ספר מורה על סיפור ענין שלם מראש ועד סוף אז אפי' אם הרוב נכתב בעמוד א' לרש"י או בעור א' לתו' ג"כ פסול דעכ"פ לא נגמר ביחד בכתב כל סיפור הדברים ולא נתקבל על הכתוב שם ספר כמובן אבל אם נאמר דגם על חצי הענין המסופר חל שם ספר רק שיהי' הפיסול שגם חצי הב' ג"כ מקבל שם ספר זה דוקא אם הוא החצי כמו התחלה אז אמרי' מאי אולמא דחצי' הראשון יהי' נקרא ספר וחצי' הב' לא יהי' נקרא ספר אבל אם רובו ככולו נכתב בעור או בעמוד אחד רק תשלום גמר הדבר כתוב על עמוד או עור השנית וכל הרואה יבין שהוא רק לתשלום לגמור העיקר הדבר הכתוב בעמוד או בעור הקודם אז אין השיור מקבל לעצמו שם ספר דמיעוט נגרר בתר הרוב הטפל נגרר אחר העיקר ולא נעשה ספר לעצמו רק אם דומה בכמות ואיכות לעמוד או העור הראשון ודוק בזה. ולשון חכמים מרפא דלא אמרו כ' על שני דפין פסול דספר אמר רחמנא והאי לאו ספר הוא דאז הי' במשמע דחצי ענין הכתוב אינו מקבל עליו שם ספר המה אמרו כ' על שני דפין פסול דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' ספרים הודיעו בזה דהטעם הוא דכל עמוד לרש"י או עור לתו' מקבל עליו שם ספר לעצמו דעכ"פ יש בו רעיון ומחשבה והגיון וא"כ יש כאן ב' או ג' ספרים אשר פועלים לתכלית אחד ותורה מבקשת שפעולה אחת יהי' נעשה ע"י ספר אחד ודוק. ומעתה מה נעימים דברי רש"י שבא בחכמת לשונו לרמז דשני דפין היינו שני עמודים פסולים דכל עמוד הוי ספר לעצמו וזה דוקא אם כ' חצי' בעמוד זה וחצי' בעמוד הב' אז אמרי' מאי עדיף הך עמוד מעמוד הב' ויש על כ"א שם ספר וכן כתב בסוטה וז"ל שני דפין כדפין של ס"ת העשוי עמודים עכ"ל רמז בזה כמו שדפי ס"ת המה שוין עמוד אחד כחבירו במנין השיטות ומתחיל בתחילת היריעה ומסיים בסוף היריעה אז הוי ב' ספרים ופסול אבל אם כ' רוב הענין של גט או של מגילת סוטה או של מזוזה בעמוד אחד שהתחיל בראש הקלף וסיים בסוף הקלף והנשאר כ' על עמוד שני אבל סיים בחצי דף למשל בעמוד א' כתב כ' שיטין מן המזוזה ובעמוד הב' כ' חמשה שיטין הנשארים אז אין עמוד הב' נחשב לספר דכל הרואה יעיד שהוא רק תשלום לעמוד הראשון ולא מקבל על עצמו שם ספר ודוק. ולפ"ז מיושב קו' על רש"י דדוקא בכתב חצי' על עמוד זה וחצי' על עמוד השני ואין דיוקו חצי' תיבות או חצי' אותיות רק שעשו שני עמודים גמורים כדפי ס"ת שמתחילים בראש היריעה ומסיימים בסוף היריעה זה הוא פסול אבל בגיטין דף פ"ז שייר מקצת הגט וכ' בדף השני אבל לא גמר בסוף העמוד רק בחצי העמוד אז נגלה שהוא טפל לעמוד הא' וכשר ודוק וה"ה אם אמר בין השיטות יהי' שלי אז הוי שני ספרים דכל שיטה שוה לחברתה וגם בכלל מאתים מנה דעכ"פ הוי כאילו הגט נחתך לשנים ודוק. ובזה מיושב לי קו' אחת שהי' נפלאת בעיני על תו' במנחות דף ל"ב ד"ה להשלים שהביא שיטת רש"י שלקח שיטה אחת מס"ת שבלה להשלים למזוזה והקשו מירושלמי דמזוזה אין נכתבת אלא בעור אחד עיי"ש ולכאורה ק' למה לא הקשו מגמ' דלקמן דף ל"ג מזוזה שנכתבה על שני דפין פסולה והוי לרש"י הפי' בשני עמודים וא"כ איך מותר כאן אפי' בשני עורות והי' להם לתרץ דאיירי כאן בתפרם ולמה הביאו מירושלמי וצע"ג. ובמ"ש נכון דשם הוי שני עמודים גמורים ונחשב לב' ספרים אבל שיטה אחת בוודאי לא נחשב לספר בפני עצמו ויוכל להיות כשר אפי' בלא תפירה לולא שבירושלמי מבואר שמזוזה פסול אא"כ היא על עור אחת ותירצו שע"י התפירה הוי כעור אחד ודוק מאוד וממילא מיושב קו' ביאור מרדכי איך באמת מתיר רש"י להשלים שורה אחת אפי' דהוי שני עורות ולקמן פוסל רש"י אפי' שני עמודים בעור אחד ולפמ"ש ל"ק דשאני עמודים גמורים נחשבים שני ספרים אבל שיטה אחת בעמוד השני בוודאי כשר ודוק. ואוסיף נופך דבתלמוד שלנו נקט כ' על ב' דפין פסולה וממילא נשמע שיהי' על דף א' ובירושלמי אמרו אין נכתבת אלא בעור אחד וממילא נשמע בב' עורות פסול וה"ה כ' בירושלמי מזוזה אין נכתבים אלא בדף א' וממילא נשמע כתבה בב' דפין פסולה והלא דבר הוא למה אין השני תלמודים מדברים בסגנון אחד וצע"ג ולפמ"ש נכון דהגמ' דידן פוסל דווקא שני עמודים גמורים כדפי הס"ת שמתחילין בראש ומסיימים בסוף העמודים אבל עמוד וחצי עמוד אין בו פסול נמצא אין קפידא שיהי' בו דוקא עמוד אחד רק שלא יהי' שני דפין אבל בירושלמי נקטו שצריך להיות בדף אחד ובעור אחד משמע שתהי' נכתבת דוקא על עמוד אחד ואפי' עוד חצי עמוד ג"כ פסול ודוק. ובמ"ש מיושב לי מה שק' לי למה הקשה תו' מירושלמי ולא הקשו גם לשיטתם מבואר בגמ' דף ל"ג כתב על ב' דפין פסולה היינו שני עמודים עכ"פ מבואר דב' עורות פסול ואיך מכשרי' כאן ליקח שיטה אחת שכבר נכתבה ולהשלים דזה פסול אפי' לגמ' דידן ולתרצו ג"כ דכאן איירי בתפר ושם בלי תפירה ולמה הקשו מן ירושלמי וצע"ג ולפמ"ש נכון דמגמ' אין כאן קו' דלמא דוקא שני עורות הנעשים כשני עמודים שבכל עור יש עמוד שלם הוא פסול מטעם שני ספרים דלא לחנם נקט הגמ' על ב' עורות ב' דפין אלא להורות דדוקא ב' עורות כעין ב' דפין פסול אבל מירושלמי דמבואר מזוזה אין נכתבת אלא בעור אחד אז בוודאי שני עורות פסול אפי' בעמוד וחצי עמוד ותי' בתפירה כשר הדבר ודוק. ובזה נראה שמיושב קו' אחרונים שהקשו על תו' אי בתפירה כשר גם במזוזה א"כ מאי הבדל יש בין מזוזה לס"ת הא גם בס"ת פסול בלא תפירה וצע"ג ולפמ"ש נכון דבס"ת כשר בתפירה ב' עורות אשר כל עור הוא עמוד שלם בפני עצמו אבל במזוזה ב' עורות אשר הם שני עמודים פסולים אפי' אם יתפרם אחר הכתיבה כמבואר בסוטה דף ח"י בתו' שם ורק שיטה אחת כשר ע"י תפירה כי שיטה אחת לא הוי עמוד ודוק. ועלה בדעתי ליישב בזה סתירת תו' שבמנחות דף ל"ב מתירין ע"י תפירה לחבר ב' עורות אפי' אחר הכתובה ובסוטה דף ח"י פשיטא להו דאחר הכתובה לא מהני עוד תפירה ועיון בב"ש סי' ק"ל ובב"מ וצע"ג וחשבתי לתרץ דשם בסוטה איירי שני עורות ושני עמודים גמורים דתו' כ' שם וז"ל ולאו דוקא כשכ' חצי מגילת סוטה על דף זה וחצי על דף אחר אמרי' דחשיב שנים ספרים עכ"ל נגלה דאיירי בשני עורות ועל כל עור נכתב חציה של מגילה אז פסול בתפירה אחר הכתיבה דחיבורי אדם לא מבטל שם שני ספרים אבל בשיטה אחת דליכא עליו שם ספר רק דספר הראשון שחסר שיטה אחת אינו שלם אז בוודאי מהני חיבורי אדם לעשות שלם ודוק. אך א"כ ופלא בעיני על שדחו פי' רש"י דשני עמודים פסול מגיטין דף פ"ז דלמא גם שם איירי דלא כ' על דף השני רק חצי עמוד כמו שביארתי למעלה שיטת רש"י ואולי מצד הסברא דחאו לרש"י דמוכח מגיטין דף כ' דאם אמר והנייר שלי דאז הוי שני ספרים ואעפ"כ מהני מעורה מתחלת ברייתו ומהאי טעמא לא מחלק הגמ' בדף פ"ז אי עשה מהמקצת ששייר עמוד שלם ע"י אותיות גדולות עיין דוגמא במנחות דף ל' בסוף הספר עיי"ש ובש"ע יו"ד וא"כ שני עמודים בעור אחד יהי' כשר אפי' בשני עמודים גמורים יען דמעורה ויש לי לפלפל בזה למה התו' במנחות דף ל"ג הקדימו בקושייתם על רש"י להקשות מגיטין דף כ' ואח"כ חזקו הדברים מגיטין דף פ"ז ובסוטה הקדימו הקו' על רש"י מדף פ"ז והביאו מגיטין דף כ' ראי' דמעורה מהני כאשר העירותי בחידושי ואין כאן מקומו. אמנם דברי רש"י שפי' להשלים ליקח שיטה אחת מופלאים מאוד כאשר נתקשה בקרבן עדה שמבואר בירושלמי שאפי' בס"ת פסול אם השלים איזה שיטות וצע"ג עוד הקשה הנ"ל א"כ מכשרי' אפי' שני מטלית בס"ת הא מבו' בירושלמי שפסול בס"ת שני עורות בדף אחד עיי"ש וצע"ג. ונלע"ד בעזה"י לבאר פי' חדש דלא כאשר הבינו האחרונים דברי הירושלמי הנ"ל ואעתיק דברי הירושלמי פ"ק דמגילה וז"ל ריב"ל ולמה לית אנן אמרי' יש בספרים שאין בתו"מ שהספרים נכתבין בשני דפין ותו"מ אין נכתבין אלא בדף אחד השיב ריב"ח כתובה דרבה ספרים נכתבין בשני עורות תו"מ אין נכתבין אלא בעור אחד אמרי חבריי' קמי דר"י נאמר דף אחד בשני עורות לית היא דרבה א"ל שכן אפי' ספרים אין נכתבין כן עכ"ל מזה הבינו כל אחרונים שירושלמי פוסל אם דבק קלף על קלף לעשות עמוד אחד בס"ת והרעישו על תו' ורש"י מירושלמי הנ"ל כמובן. ובלבבי לא כן ידמה הנה במרדכי ה' קטנות גילה שירושלמי הנ"ל מפורש כדעת רש"י דשני עמודים בעור אחד ג"כ פסול במזוזה מדנקט מתחילה מזוזה בדף א' ובבבא השני' כ' מזוזה דוקא בעור אחד א"כ מבואר דרישא דמזוזה בדף אחד היינו עמוד אחד עיי"ש ולכאורה יפלא א"כ הוא ק"ו אם שני עמודים פסול במזוזה כ"ש ב' עורות וצ"ל דעכ"פ הוי גדולה מרישא דכשר בס"ת אפי' ב' עורות הגם שלענין מזוזה הוי ק"ו דפסול עכ"פ לענין ס"ת הוי רבותא דכשר בשני עורות אפי' ודוחק הוא. ולדעתי נ"ל לפרש בעזה"י במש"ל ריב"ל שאל למה לא תני הבדל שס"ת כשר בשני דפין דעושה מכל פרשה שני עמודים גמורים ובתו"מ דוקא בעמוד אחד ולא שיחלק לעשות שני עמודים גמורים משני פרשיות שמע והי' אם שמוע ואפי' עמוד וחצי עמוד לא נכתבין אלא דוקא בעמוד אחד והשיב ריב"ח תני' גדולה מזו דס"ת כשר בשני עורות היינו שכותב עמוד או עמודים הרבה בשני עורות הדבוקים זה בזה ברוחב למשל שיש לו קלף כל חתיכה מן רביעית אמה אז מדבק שני חתיכות יחד שיהי' אורך היריעה חצי אמה ובתו"מ לא נכתבין אלא בעור אחד ולא שידבק קלף עם קלף שיוכל אח"כ לכתוב המזוזה בעמוד אחד כל שתי פרשיות דהי' ס"ד דוקא על עמוד אחר יש קפידא במזוזה אבל אותו עמוד יוכל להיות מדובק ע"י שני עורות קמ"ל דלא. אך נשאר עוד אופן אחד כגון שמדבק שני עורות באורך היריעה שלקח ב' יריעות קלף שכל אחת אורך חצי אמה ורוחב חצי רביעית אמה ודבק ב' קלפים הנ"ל בארכם וכ' עליהם שיטה קרוב לרביעית אמה ברוחב שילך הכתב על ב' יריעות קטנות המדובקים יחד ושאלו חבריי' דליתני רבותא הנ"ל שגם זה כשר בס"ת הגם שהוא ב' עורות והכתב הולך ברוחב על הדביקות היריעות והשיבו שכן אפי' ספרים אין נכתבין כן מה שמותר בס"ת ב' עורות היינו דוקא דיבוק ברוחב הקלף ששם אין הכתב עובר על הדבק וגם אינו עומד לקרוע אם דבוק ברוחב אבל דבוק באורך והכתב ילך עליו פסול אפי' בס"ת שעומד לקרוע כאשר יתפשט הספר וגם אינו פועל הדיבוק ליחד האותיות אשר חציו בא על קלף זה וחצי' על קלף הב' והוי כאילו האותיות אינם מוקפות גויל וזה שדייקו בלשונם הזך שנקט בירושלמי וז"ל נאמר דף אחד בב' עורות לית היא דרבה עכ"ל ולא כ' בדף אחד שני עורות אלא הוא הדבר אשר דברתי בדף אחד שני עורות הוי במשמע שבעמוד א' נמצא ב' עורות היינו שדבק עור בעור ברוחב אבל דף א' בשני עורות משמע שהויות העמוד נתהוה ע"י ב' עורות היינו שדבק קלף עם קלף באורך וע"ז השיבו שפסול גם בס"ת והבן זה כי לדעתי מקום הניחו מן השמים בזה. ותוספות הבינו בירושלמי מתחילה אשמעי' דס"ת נכתב בב' דפין היינו אפי' פרשה אחת בב' עמודים גמורים בב' עורות ומזוזה אינה נכתבת אלא בדף אחד שני עמודים בעור אחד כשר אבל בב' עורות ובב' עמודים אסור ואח"כ הקשה לאשמעי' רבותא יותר דס"ת נכתב בב' עורות היינו שכל עמוד הוא מב' עורות ברוחב הקלף זע"ז חצי הפרשה על חצי עמוד וחצי השני על חצי עמוד האחרון אשר ישלים האורך היריעה ותו"מ אין נכתבין אלא בעור אחד אבל חצי מזוזה על חצי עמוד הראשון וחצי הב' על חצי עמוד התחתון ביריעה אסור הגם שיחברם לעמוד א' דדיבוק אינו מבטל שם שני ספרים הגם שדבקם יחד חוץ בשיטה אחת ותפרה או דבקה שלא הוי פסולו מטעם ב' ספרים רק משום שאינו שלם אז מהני אם תפרם או דבקם יחד ואח"כ הקשה נאמר רבותא אחד בב' עורות היינו דיבוק ב' קלפים באורך ותי' שגם בס"ת אסור כמש"ל וק"ל. היוצא מזה דמעולם לא נשמע מירושלמי שיהי' אסור בס"ת לדבק קלף עם קלף ברוחב שעכ"פ אין הכתב עובר על הדיבוק רק אם דבק הקלפים באורך וכתב השיטות עובר על הדיבוק זה שאסור גם בס"ת ול"ק קו' קרבן עדה שתו' התירו לחבר שיטה ברוחב וירושלמי אסרו באורך וכן מותר ליתן מטלית של איזה שיטות דזה הוא דיבוק ברוחב ולענין אם ילך הכתב מן המטלית על הקלף או איפכא עיין בשו"ע וסי' ר"פ] בטו"ז ובש"ך ודוק. ואגב גררא אזכיר ראיתי במהר"ם מינץ שנתקשה בהבנת דברי תו' שתי' דאיירי שתפר השיטה להשלים שא"כ פלא מאי הבדל יש בין ספרים לתו"מ הא גם בס"ת פסול בלא תפירה ואם תפר כשר אפי' במזוזה וא"כ מה חילוק יש ביניהם וצע"ג. ובעיני יפלא מאוד דמצות כתיבת ס"ת ילפי' מן וכתבו לכם את השירה הזאת ואין כותבים התורה מגילה וע"כ צריך לכתוב כל התורה עיין רמב"ם פ"א מה' ס"ת אבל מי שכותב כל ס"ת עד לעיני כל ישראל ולא תפר היריעות ג"כ קיים מ"ע הנ"ל ועיין במג"א סי' ל"ט ובתשו' מהר"ם לובלין סי' ס"ח אם תפרו נשים את היריעות רק לענין אם יהיו ליריעות הנ"ל קדושת ס"ת יותר מקדושת חומשים יש עשרים פסולים אשר פוסל בו וא' מהם שצריך להיות מחובר בגידים טהורים ולענין אם לקרוא בו בצבור עיי"ש ובמשנה דמגילה דתנן אין בין ספרים לתו"מ דקאי ספרים על תורה נביאים וכתובים כמבואר בגמ' א"כ מנ"ל דצריך להיות תפורי' כלל לקיום המצות כתובת ס"ת או לקדושת חומשים להיות ככתובים ונביאים אבל לגבי תו"מ לא נחשבו כלל בשם תפילין לקיים בהם מצות תפילין או לקדושת תפילין אם לא נתפרו דחצי פרשה לאו תפילין נקרא וא"כ חידש הירושלמי שהספרים אפילו בלא תפורים הויין ספרים ובתו"מ לאו תפילין הם ולכן לא נכתבין אלא בעור א' וע"ז תי' התו' דבתפורין מהני אפי' לשם תפילין ודוק. נחזור לפירושינו בירושלמי דדיבוק ב' קלפים באורך שהכתב יעבור על הדיבוק זה פסול אפי' בס"ת דאין חיבור פועל לעשות האותיות כאחד מטעם דאין לדיבוק כח לעשות האותיות כמוקפת גויל ומיושב בזה פליאה גדולה אשר נתקשה הגאון מהר"ם מינץ בתשו' הנפלאה שדברי א"ז סותרין זא"ז דבא"ח כ' אם כתב תפילין ב' דפין בעור א' אפי' בב' עורות ודבקן יחד כשר עכ"ל וע"כ הך ב' עורות היינו פרשה אחת בב' עורות דומי' דרישא בב' דפין דאיירי בפרשה אחת דאל"כ הא אפי' של יד שבכל פרשה בעמוד לעצמו ומכ"ש בשל ראש דנכתב אפי' בד' עורות מופרדים וע"כ הך ב' דפי' בעור א' היינו פרשה א' וא"כ ה"ה הסיפא אפי' בב' עורות היינו פרשה אחת בב' עורות אפ"ה כשר ובא"ע הביא הד"מ בשם א"ז וז"ל דבק ב' עורות ביחד וכ' עליהם את הגט פסול מספק עכ"ל ואיך הוא מסופק בגט אי כשר אפי' אם כ' אחר הדיבוק ובתפילין פשיטא לי' דכשר אם כתב אחר הדיבוק והניח בצריך עיון והוא קו' נפלאה מאוד ולפמ"ש נכון דבריו דבא"ח כ' אם דיבק ב' עורות ברוחב הקלף אז בוודאי כשר בין שדבק עמוד עם עמוד והוי ב' עמודים דבוקים יחד אבל הכתב אינו עובר על הדיבוק אבל בא"ע כ' שדבק ב' עורות היינו באורך הקלפים עשה הדיבוק ואח"כ כ' עליהם ברוחב את השיטות דזה פסול אפי' בס"ת אבל בגט יוכל להיות שכשר דאפי' אם לא הוקף גויל ג"כ כשר עיין בב"ש סי' קכ"ד אם נקרע בתוך הכתב היינו בתוך האותיות ועיין בפר"ח בהבנת אי נימא דגם בגט הוא כמו בס"ת ומזוזה ודוק ובכן מיושבים כל קו' הב"ש בסי' ק"ל איך מסופק הא"ז הא מבואר במנחות דף ל"ב דדיבוק מהני וכן בתו' סוטה מודים דדיבוק קודם הכתיבה מהני ולפמ"ש לק"מ דתו' ורמב"ם איירי בדיבוק רוחב הקלף וא"ז חקר אם מהני דיבוק לאורך הקלף אולי בגט יש להקל יותר מבס"ת אבל באו"ח איירי בדבק ב' עורות זע"ז ברוחב הקלף ואין הדיבוק נוגע לאותיות המכתב אז פוסק שהוא כשר ודוק. ובנידון שאלתינו שכ' המכתב של גט על ב' קלפים הנדבקים באורך הגט אז לכ"ע הוא ספק דאורייתא אם מהני הדיבוק ואין להקל בעלובה הזאת להתירה לעלמא ועיין בפר"ח סי' ק"ל ודוק כנלענ"ד:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה