אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן לה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן לה

סימן לד

רב שלומים ורב ברכות יעטה מורה להרבני המופלג העוסק בתהלוכות ההורי' ומורים בשבילי הפוסקים ה"ה כמה"ו ר' אלכסנדר קנאפלער נ"י בק"ק קאלאב. ימים רבים עברו אשר צפיתי לקבל דבר מפורש על עשרה דברים אשר דרשתי שיחקור לדעת גופא דעובדא היכי הוה במעשה הלז אשר בעל הביא קמיע לאשתו שתלד בנים ואח"כ כאשר הראתה הקמיע הוגד לה שזה הוא ספר כריתות לה וברח ולא נודע עקבותיו והיא ישבה גלמודה וכעת קבלתי מכתבו שמבקש לדעת דעתי בלי דרישות הנ"ל אגלה כי כפי ראות עיני היא אשת איש גמורה ומה שחקרתי אז אשלח לו. שאלה מעשה באשה אחת שבעלה דר עמה שני שנים ולא נפקדה בבנים ואמר בעלה שהיא אינה ראוי' להזדקק לו והולכה האשה עם בעלה ביחד לעיר פעסט לשמוע דעת הרופאים המומחים והיא נבדקה שם עפ"י ציוות הרופאים ואמרו היא בת בנים כדרך כל הנשים בעולם ואין שום השתנות בגופה ובחזרתם לביתם אמר לה הבעל שרוצה לגרשה והשיבה לו שאינה מרוצית לגרושין בשום אופן והלך הבעל שלא מדעתה לסופר וכתב לה גט והזמין לו עדים והלך עם העדים אל אשתו והעדים אשר הזמין לגט זה הכתיבה והחתימה הי' בפניהם אבל להאשה אמר לה בעלה שהביא לה קמיע מרב פועל ישועות אחד ואתמחי קמיע זו מרב פועל לאשה אשר היא חשוכי בנים עפ"י קמיע זו יהי' לה בנים וקבלה האשה בידה את הגט בפני העדים בסגולת הקמיע ולא בתורת גט ואחר איזה רגעים הראה האשה לשאר אנשים את הקמיע אשר בעלה הביא לה לסגולת בנים ואמרו לה האנשים שהוא גט ולא קמיע וזרקה האשה הגט מידה ויהי כראות בעלה שזרקה הגט מידה תיכף הלך הבעל ממנה נעלם מעין כל והאשה נשארת גלמודה מבעלה מה דינה של אשה זאת אם מותרת להנשא לאיש אחר ע"י גט זה שקיבלה עכ"ה. תשובה הדבר קשה מאוד כי לא ידעתי תרופה לעגונא העלובה הזאת מכמה פנים היא בחזקת א"א רק לא מספיק הזמן לבאר כל חמירא דאיכא בזה רק אדבר בשורש אחד מלבד דלא הי' ישיבת ב"ד בנתינת גט זה עיין בנב"י ובחת"ס ז"ל ומלבד שגירש בעכ"ח של האשה ועבר על חדר"ג עיין באחרונים לא אדבר מכל זה מאומה כי יסוד גדול שהיא אינה מגורשת מן התורה כאשר אבאר בעזה"י. הנה הגט בטל משני טעמים יען שאמר שנותן לה קמיע להוליד בנים ועוד דלא גילה דעתו מקודם לאמור ראו גט שאני נותן לאשתי ואבאר בקיצור דעתי בעזה"י. הרמב"ם פ"א מה' גרושין ה"י כ' וז"ל אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הר"ז כשר שהרי הודיע לעדים שנתנו בתורת גרושין וזה שאמר לה שט"ח מפני שנכלם ממנה עכ"ל ולכאורה יפלא בה' ט' כ' וז"ל אבל אם נתנו לה בתורת שהוא שט"ח או מזוזה וכו' אינו גט עכ"ל וא"כ למה שבק בה' י' תיבת מזוזה והי' לו לכתוב אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי שט"ח או מזוזה הר"ז כשר הלא דבר הוא שהניח מלכתוב בה' י' או מזוזה וצע"ג. ונלע"ד דבודאי דגט כריתות הוא חוב לאשה כנודע מחכז"ל גרושין דחוב הוא לה א"כ כשאמר הבעל לה כנסי שט"ח יש לפרש שטר שהוא חוב לה רק שלא פי' לה באר היטב שהוא גט א"כ כיון שאמר להעדים ראו גט שאני נותן לה ואמר לה כנסי שט"ח אשר ג"כ אפשר לפרש כאשר אמר להעדים אז אמרינן מה שלא אמר לה הר"ז גיטך הוא דנכלם ממנה ובחר לשון ערומים לאמור כנסי שט"ח והעדים מבינים שאומר לה כנסי שט"ח שלך כי הגט הוא שט"ח לה א"כ בוודאי יהי' הם עדים על הגרושין וסמכי' אלו הי' חוזר ממחשבתו ולא חפץ ליתן גט פטורין הי' מגלה להעדים שחוזר בו ולא יבינו מלשונם שט"ח היינו גרושין שהוא חוב לה ומדלא גילה להעדים אמרי' בודאי לא חזר ממחשבתו והאי דבחר לשון ערומים היינו שנכלם ממנה אבל אם אמר לה כנסי מזוזה אשר אין רמז בו שהוא נותן לה בתורת גרושין אז חיישי' שמא חזר מליתן לה גט פטורין ומה דלא גילה להעדים שחוזר מליתן גט להיות כריתות הוא יען דסמך הלא העדים ישמעו שנותן לה בתורת מזוזה ואיך לא יבינו שחזר מגרושין דאל"כ רק מפני הבושה לא רוצה לפרש לה הר"ז גיטך הי' לו לומר כנסי שט"ח וא"כ מדאמר מזוזה ירגישו העדים שלא שמעו לשון גרושין כלל ולא ידעו אם נתן בתורת כריתות ודוק. ובזה יש ליישב דברי ספרי אשר נתקשה עליו במ"ל פ"א ה' ט' שהספרי כ' וז"ל ונתן בידה ושלחה מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר כנסי שט"ח זה אינו גט עכ"ל ונתקשה המ"ל מאי ארי' דאמר לה כנסי שט"ח אפי' אם נתן סתם ולא אמר כנסי שט"ח ג"כ אינו גט בשלומא במתני' דידן שייך תי' הרשב"א דלרבותא דרבי נקט אפי' באומר כנסי שט"ח די באומר לה אח"כ הא גיטך ולא צריך ליטלה ממנה וליתן לה מחדש אבל בספרי דלא נזכר כלל מזה נשאר הקו' והוכיח מכאן לאשמעי' שאפי' בעסוקין מענין גרושין דהי' מהני נתינה בסתם אבל יען שאמר כנסו שט"ח לא הוה גט יעו"ש. ולפמ"ש רבותא אשמועי' אלו נתן סתם א"כ חסר שלא שמעו עדים שנותן לה בתורת גרושין אלא אפי' אמר כנסי שע"ח ועדים רואים שהוא גט א"כ יש לפרש שטר שהוא חוב לה אעפ"כ אינו גט כלל דבשלומא אם אמר מתחילה להם ראו גט שאני נותן לאשתי אז בודאי יבינו שהוא נותן שטר שהוא חוב לה ויש הוכחה אם חזר מגרושין הי' מגלה להם ומדלא גילה לא חזר ומה שלא גילה לה שהוא גט הוא שנכלם ממנה אבל אם גילה מקודם לעדים ואמר כנסי שט"ח אינו גט כיון דלא גילה דעתו מקודם לעדים שנותן בתורת גט ודוק. הנשמע מזה אפי' אם אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן ואח"כ אמר לה שנותן לה מזוזה אינו גט דבשלומא אם נתן לה בתורת שט"ח יבינו העדים שנותן שטר שהוא חוב לה אבל בתורת מזוזה לא ידעו העדים שנותן לה בתורת גרושין כלל ולא הוה נתינה לידה בתורת כריתות וכן אפי' אם אמר כנסי שט"ח ולא גילה לעדים מקודם לא מהני דאין כאן הוכחה דאם חוזר הי' מגלה לעדים דהא מעיקרא לא אמר לעדים שנותן לה גט והגם שראו שצוה לכתוב לה גט אין כאן עדות דנתן לה לגרושין ודוק וא"כ בנידן דידן שאמר לה שנותן לה קמיע לסגולת בנים היינו שנותן לה בתורת מזוזה לשמירה ולא הוה גט כלל והבן. (ב) בגיטין דף ע"ח בתוס' ד"ה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך כ' וז"ל ר"י הי' מצריך לנותן גט לאשתו לומר הי גיטיך וגם הרי את מותרת לכל אדם כדמשמע בהמגרש שהיו רגילים לומר גם כן והדין עכ"ל ולכאורה יפלא מה חידש הר"י כיון דאמרו במתני' אינו גט עד שיאמר לה הי גיטך וכי תימא דאשמועי' דאפי' אם נותן בסתם אעפ"כ הצריך לומר לה הא גיטך וכפי' המהרש"א שבעבור זה לא הקשה תוס' על המתני' מניזקין דף נ"ה מר"י בן גודגדא דשאני הכא דלא הודיע לעדים מתחילה אבל שם בניזקין מודיע לעדים מתחילה לכן אחר שהקדימו שר"י מצריך לנותן גט לאשתו לאמור הא גיטך אעפ"י שנותן בסתם הקשה תוס' הקו' יעו"ש א"כ שפיר חידשו התוס' בשם הר"י דאפי' בסתם צריך לומר הא גיטך זה אינו מספיק דלמה ציין התוס' על המתני' באמר לה כנסי שט"ח הי' לר"י לומר דבריו שם בגיטין דף נ"ה דר"י אמר דעכ"פ צריכין העדים או הבעל לומר לה אח"כ ולא להביא דברי ר"י על מתני' דהכא דאמר לה כנסי שט"ח אז צריך שיאמר הא גיטך וצע"ג. ונלע"ד דדבר גדול רמזו בעלי תוס' בזה והוא דיש הבדל בין אם נותן לה הגט בסתם ולא אמר מתחילה ראו גט זה שאני נותן לאשתי ובין אם אמר מתחילה להעדים ראו גט שאני נותן לאשתי ואבאר בעזה"י דבאומר מתחילה להעדים ראו גט שאני נותן לאשתי אז הוה הדין שהעדים צריכין להודיע לה שהוא מגורשת שלא תהי' משלחת וחוזרת אבל אין צריכין להודיע שהשט"ח שקבלה מיד בעלה הוא הי' גט שלה אלא די שיאמרו לה אנו ב' סהדי שאת מגורשת מבעלך (ועל פי שנים עדים יקום דבר) וממילא אם האשה תתן ללבה אימתי גרשני בעלי ע"כ שט"ח זה שנתן לי בעלי הי' גט פטורין שלי אבל אם לא אמר מתחילה להעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי ונותן לה הגט בסתם לפני עדים בלי דיבור כלל אז הדין הגם שיש כח לבעל לגרש אשתו בעכ"ח אבל עכ"פ צריך לומר לה הא גיטך והרי את מותרת לכל אדם למען תדע ששט"ח שנתן בעלה בידה הוא גט ובו מותרת לכל אדם שהוא ספר כריתות שכורת בו בינה לבינה אבל לא מהני מה שיאמר הבעל דעי שאת גרושה הרי את מגורשת לא מהני דמאין ידעה שהיא מגורשת שלא תהי' חוזרת אליו הלא הבעל לא דיבר בפיו שהוא כורת אותה ממנו בשלומא אם אמר מתחילה לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי א"כ דיבר עכ"פ לפני העדים שכורת האישות בגט זה שהוא נותן לה והעדים יגידו לה עדות שהיא גרושה אבל אם לא דיבר להעדים מתחילה שהוא נותן גט זה לאשתו רק הזמינם לשמוע מה הוא אומר לאשתו ושמעו שאמר כנסי שט"ח הגם שראו שהוא נותן גט עכ"פ לא דיבר הבעל כריתות בפיו ולא מהני אלא א"כ שיאמר לה אח"כ הא גיטך והרי את מותרת לכל אדם אז שמעה האשה מפי הבעל כריתות שהיא מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם שלא תהי' חוזרת אליו עוד אבל אם אמר לה הבעל דעי שאת מגורשת כאלו הוא מעיד עלי' שהיא מגורשת מכבר לא מהני אלא צריך לומר לה לשון אשר מורה על פעולת הגרושין ודוק. וזה שרמזו התוס' הר"י הי' מצריך לנותן גט לאשתו לומר הי גיטך וגם הרי את מותרת לכל אדם אבל לא שיתן הגט בידה ולומר לה הרי את מגורשת אלא צריך שיאמר לה לשון כריתות הנכתב בגט למען תדע שהיא מגורשת ולא תהי' חוזרת דבעינן למשלחה ואינה חוזרת ע"י הגט ואם לא שמעה מפי הבעל הכריתות א"כ לא פעל הבעל שלא תהי' חוזרת אליו וע"ז הקשה תוס' מפ' הניזקין דמהני אם אמר להעדים מתחילה ראו גט זה וכו' הגם שאמר לה כנסי שט"ח א"כ לא תדע מהגט שלא תחזור אליו ותי' בתוס' דהתם נמי יגידו לה העדים שהוא מגורשת דהם עדים בדבר שהיא מגורשת דהא הם שמעו מפי הבעל שהוא כורת אותה בגט זה שהוא נותן לה א"כ דבר הכריתות בפיו ודי שיאמרו לה שהיא מגורשת אבל בלא דיבר מתחילה להעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי אלא נתן הגט בסתם לפני עדים הגם דהמה קוראין הנייר ורואין שהוא ספר כריתות אבל עכ"פ לא דיבר הבעל דברים של כריתות ולא פעל הבעל שהיא משלחה ואינה חוזרת על כן צריך דווקא לומר אלה הדברים הי גיטך והרי את מותרת לכל אדם שתדע מפי הבעל שהיא מגורשת ולא תהי' חוזרת אליו עוד אבל לא די שאומר לה אח"כ דעי שאת מגורשת כי היא לא תדע מזה שהוא גורשה רק מתוך קריאת השט"ח שנותן בידה (ואפי' בסתם) תדע שהיא משלחת ואינה חוזרת והתורה אמרה שהבעל יפעל השילוח מביתו שלא תהי' חוזרת אליו עוד והבן בזה. ומה מתוק מדבש להבין סוף דברי תוס' שכ' וז"ל אעפ"י דהאשה מתגרשת בעכ"ח מ"מ צריך לומר לה הי גיטך והרי את מותרת לכל אדם שתדע שהיא מגורשת ולא תהי' חוזרת דבעינן שיהא משלחה ואינה חוזרת עכ"ל ולכאורה אריכות דברים יש כאן דהי' להם לכתוב אעפ"י שהאשה מתגרשת בעכ"ח מ"מ צריכה שתדע שהוא מגורשת וכו' מאי הוא זה שכפלו עוד הפעם שצריך לומר לה הי גיטך והרי את מותרת והוא פלא גדול. ולפמ"ש נכון דתוס' תירצו דשם אח"כ יאמרו לה העדים שהיא מגורשת אבל הבעל לא צריך לומר לה אח"כ הי גיטך והרי את מותרת דיאמרו לה העדים שהיא גרושה מבעלה דהא הם שמעו מבעל שדיבר דברים של כריתות ראו גט זה שאני נותן לאשתי אבל אם מגרש בסתם שלא דיבר מתחילה לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי הוה הדין שצריך שיאמר לה הי גיטך והרי את מותרת לכל אדם שתדע שהיא מגורשת ואינה חוזרת מכח דבריו שדיבר לה הבעל דבעינן שתהי' משלחת ואינה חוזרת מכח הבעל שהוא יפעל זאת ע"י דברי כריתות שאומר אבל במה שיאמר לה את גרושה לא מהני אעפ"י שהוא קראה הגט ורואית שהוא גט לא מהני עד שיאמר לה הבעל הי גיטיך והרי את מותרת ודוק. ומצאתי בב"ש סי' קל"ו ס"ק ג' שכ' בשם הש"ג וז"ל ואם אמר לה באותו מעמד אחר שאמר שהוא שט"ח אמר שהוא גיטה מהני ש"ג פ' הזורק עכ"ל והב"מ התפלא עליו מה חידוש יש בדברי הש"ג יותר מדברי ש"ע והביא שבש"ג כ' כלשון הזה אמר כנסי שט"ח זה וקראתו והרי הוא גיטה אינה מגורשת עד שיחזור ויאמר הז"ג ואפי' אחר שנתנה לה והוא שיאמר לה באותו מעמד מיד וסיים הבית מאיר וז"ל אבל צ"ע ראייתו כי סתימות הפוסקים לא משמע הכי עכ"ל ולפמ"ש אם הנוסח בש"ג כאשר הובא בב"ש הוא חידוש גדול שיהי' די אם אמר שהוא גיטה ולא יהי' צ"ל לה הר"ז גיטיך והרי את מותרת שהוא לשון כריתות אלא יאמר שם לפני אנשים העומדים שם ושמעו שאמר לה כנסי שט"ח שהוא גיטה ויהי' די בזה אעפ"י שלא מדבר עמה לאמור לה הר"ז גיטיך לדבר לנוכח כאשר מגרש מדבר עם אשתו ודוק ולפי הנוסח של הבית מאיר נכון דהש"ג מחדש דצריך לאמור לה הר"ז גיטיך ולא מהני מה שקראתה ויודעת שזה הוא גיטה יען דמכח הבעל לא נפעל שתהי' משלחת ואינה חוזרת ולכן צריך לאמור לה הר"ז גיטיך מיד באותו מעמד וזה באמת כוונת רמ"א אם אמר לה כנסי שט"ח צריך שיאמר לה אח"כ הר"ז גיטיך הוא לשון כריתות ואם הודיע לעדים תחילה לא צריך שיאמר הר"ז גיטיך אבל עכ"פ צריכה שתדע שהיא מגורשת או שהבעל אומר לה בעת שהיא קראתה או העדים יאמרו לה שהיא מגורשת ואין הבעל צ"ל לה הר"ז גיטיך אבל בלי שהודיע לעדים מתחילה צריך דווקא לאמור לה הר"ז גיטיך ודוק. וראיתי בט"ז ס"ק ב' לפרש דברי הטור ותמצית דבריו דאם נתן סתם או אפי' אמר כנסי שט"ח והיא קראה בעת נתינה מהני אפי' בלא אמירה של בעל ורק בלא ידעה בשעת נתינה צריך שיאמר לה הבעל אח"כ הר"ז גיטיך או שאמר לעדים מתחילה יע"ש ולענ"ד אפי' קראה בשעת קבלת הגט לא מהני דצריך שתהי' משלחת ואינה חוזרת מכח דיבורו של בעל שהוא אומר לה שמשלחה ולא תהי' חוזרת אבל מה שקראה מעצמה לא מהני דא"כ הוא פועלת מעצמה בקריאתה שלא תהי' חוזרת ולא מהני כלל דכתיב ושלחה מזה ילפי' שיעשה שילוח שלא תהי' חוזרת וזה דווקא אם אם הבעל אמר הר"ז גיטיך או לעדים או לה ודוק. היוצא מזה דלא מיבעי אם לא קראתה בשעת נתינה וגם הבעל לא אמר לה אח"כ הר"ז גיטיך וגם לא אמר לעדים מתחילה ראו גט זה שאני נותן לאשתו דלא מהני אלא אפי' קראתה בשעת נתינה לא הוה גרושין עד שיאמר לה הר"ז גיטך חוץ אם אמר לעדים מתחילה ראו גט זה שאני נותן לאשתי ובנידן שאלתינו דלא אמר מתחילה להעדים ראו גט זה אני נותן לאשתי רק הזמין העדים לראות מה יעשה ונתן לה הגט בתורת סגולת קמיע להוליד בנים ולא קראתה ולא אמר לה הר"ז גיטיך וגם העדים לא דברו מאומה א"כ אין כאן גרושין כלל והיא בחזקת א"א ומן השמים ירחמו עליה במהרה דברי הד"ש. ואגב גררא אעתיק דבר מחידושי גיטין דף ע"ח כ' הרשב"א וז"ל וטעמא דמתני' דקתני אמר לה כנסי שט"ח זה אינו גט יש לפרש משום דבטולי בטלי' כלומר בטל נתינה זו שלא תהי' כנתינת גט אלא רצה לשחק בה שתהא לה כנתינת שט"ח דאינו מגרש עכ"ל ולכאורה יפלא למה לי הטעם דבטולי בטלי' דשייך דווקא אם אמר כנסי שט"ח הלא אפי' נתן בסתם ולא דיבר מאומה ג"כ אינו גט כאשר ביאר שם הרשב"א מתחילה שכ' וז"ל וה"ה בדלא אמר לה כנסי שט"ח זה אלא דיהב לה סתם אינה מגורש' אלא א"כ עסוקים באותו ענין עכ"ל והלא בסתם ל"ש בטולי בטלי' ואעפ"כ אינה מגורשת וצע"ג. ונ"ל בשלומא אם אמר כנסי שט"ח א"כ הרי גילה שאין נתינת הגט לידה בתורת גט אלא כקבלת שט"ח א"כ אינו גט כלל דבטולי בטלי' ולא הוה אפי' ספק גט או ריח גט לפסול לכלן וזה שאמרו במשנה אינו גט כאלו לא גירש כלל אבל אם כתב גט ונתן לה בסתם הגם דאינה מגורשת להיות מותרת לעולם אבל עכ"פ עשה מעשה אשר מורה שנתן בתורת גרושין הגט ומסתבר שכשר מדאורייתא רק מדרבנן פסול כמבואר ברמב"ם פ"ה מה' גרושין ה' ט' בכנסי שט"ח כ' הרמב"ם אינו גט ובה' י"א בנתן סתם כ' הר"ז גט פסול וביאר הלח"מ אם אמר כנסי שמ"ח הגט פסול מדאורייתא ובנתן סתם הוה פסול מדרבנן יעו"ש ואפי' אם נאמר בסתם הוה ג"כ ספק פסול מדאורייתא יען דלא אמר בפה שמגרש אותה לשלחה לנפשה והתירה לעלמא אבל עכ"פ הוה כאלו אמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לעלמא והוה ריח הגט ולפסול לכהן עכ"פ וזה שכ' הרשב"א יש לפרש למה בכנסי שט"ח אינו גט כלל הוא הטעם דבטולי בטלי' הנתינה שלא יהי' קבלת גט אלא כקבלת שט"ח דאינו מגרש כלל אבל אם נתן סתם דחפץ בגרושין רק שחסר שלא דיבר שתדע להיות אינה חוזרת לו אלא תהי' לאיש אחר בעולם אז לא שייך לומר אינו גט אלא אינה מתגרשת להיות מותרת בעולם ודוק. אך זה א"א לפרש בהבנת רשב"א דהלא כ' מקודם וז"ל ותמי' לי אמאי נקט לה באומר לה כנסי שט"ח לשמועי' בנותן לה סתם דאינו גט וכ"ש באומר לה כנסי שט"ח עכ"ל הרי שסובר דאפי' בנתן לה סתם אינו גט כלל וא"כ הדרה הקו' לדוכתי' וצע"ג. וחדאי נפשי שקבלתי בשורה טובה תדשן עצם שד' פקד את העלובה שנמצא בעלה באמעריקא ושלח לה גט כריתות ויצאה מחבלי עיגון:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה