אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן לא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן לא

סימן ל

המחי' חיים יתן חיים בריאים ומוצלחים לראש אחי הרהמה"ג החו"ב דורש נאה ומקיים כבוד הרב ר' זוסמן נ"י אב"ד ק"ק האלאש יע"א. אהובי אחי יישר כחך השגתך קבלתי ואודיעך כאשר עם לבבי לחזק דברי או להודות לך כי כבר משפט בחרנו לנו את הטוב נקבל זה מזה. (א) כתבת וז"ל כתיב כאשר זמם כמו שהוא עשה עבירה זו כך יעשה לו לא הבנתי הלשון ועיין ריש מכות קו' הסוקל עם דברי התוס' שם כי לא נעשה לזוממין המיתה שרצו לחייבו עכ"ל דבריך נפלאים בעיני הכי אין זה מפורש כל הזוממין מקדימין לאותו מיתה ורמב"ם בפי"ח מה' עדות ה' א' כ' וז"ל ומ"ע לעשות לו כמה שרצה לעשות בעדותו לחבירו אם בעבירה שחייבין עלי' סקילה העידו והוזמו נסקלין כולם ואם בשריפה נשרפים וכן שאר המיתות עכ"ל תמצית הדברים אם ראובן ושמעון העידו על לוי שעשה עבירה אשר נתחייב עלי' בב"ד סקילה או שריפה ואחר שנגמר דינו הוזמו העדים אז הם חייבים סקילה או שריפה ונחשב כאלו הם עשו אותה העבירה ויתחייבו על העבירה אותה מיתה כמו שרצו לעשות לאחיהם אותה מיתה על עבירה פלונית ובר פדא שרצה לעשות ק"ו מה המחלל אינו מתחלל וכו' השיב רבינא א"כ נתבטל עדים זוממים דנאמר מה הסוקל לחבירו באבנים והמית אותו בהם אינו חייב רק סייף העדים אשר רק רצו לסקול לחבירם והוזמו ק"ו שלא יסקלו וא"כ בטל עדות זוממים כי באמת מי שסוקל לחבירו אינו חייב רק סייף ואם עדים מעידים שסקל ראובן לשמעון לא רצו לחייבו רק סייף ואם הוזמו גם הם בסייף אבל אם העידו עדות על חבירם אשר הב"ד מחייב להעובר סקילה אז גם הם נסקלין כאלו העידו עדים עליהם שעשו עבירה פלונית אשר הב"ד מחייב עלי' סקילה ודוק. ודע דנב"י [סי' ע"ב] בד"ה הנה צריך הקשה על פי' ר"ת הלא למה צריך קרא בזוממי בת כהן דלא נדונין בשריפ' הלא בכל הזוממין הדין כן וע"כ דשאר זוממין חייבין אפי' שריפה וא"כ נשאר גם לר"ת הקושי' ע"כ מיעטא הקרא ולדעתי דש"ה דאשת איש שזנתה בחנק ובת כהן שמחללת אבי' עיין סנהדרין דף ע"ו נידונית בשריפה וא"כ ס"ד דעדים שרצו ג"כ לחלל אבי' ולהרוג אותה יהי' גם הם בשריפה קמ"ל ודוק ועיין תמורה דף ג' ע"ב מקלל דקעביד תרתי דקמפיק ש"ש לבטלה וקמצער לי' לחברי' לא תיסגי לי' במלקות יעו"ש ה"ה כאן רצו להרוג אותה ולחלל אבי' ודוק. (ב) כתבת וז"ל כתבת שקו' התוס' רק על זוממי כהנים ולא ישראל דלא שייך כאשר זמם בהם שיהי' בני גרושה וכו' פלא שלא דייקת ברש"י במתני' שפי' באמת בכהנים משמע כמוך אבל למה לא שייך לפסול גם ישראלים שיהי' כחלל לפסול אשתו ובניו לנשוא לכהנים וגם שם הקשה תוס' בד"ה בעינן ממצרי האיך שייך זאת בישראל עכ"ל. אחי אהובי נ"י יכולתי להשיב לך א"כ יהי' ועשיתם לאשתו ולבניו ולא לו והגמ' חידש דתורה אמרה לו ולא לזרעו או לו ולא לאשתו דס"ד דדי אם עשינו לו כאשר זמם קמ"ל דצריך להיות כולו כאשר זמם ולא די אם נפסלה לו לבדו אבל לפסול לזרעו או לאשתו ולא לו אין זה כלל ועשיתם לו טובי' חטא וזינגד מינגד ודל"ב. אך שמע נא בקצירת אומר מה שלא שייך איסור ב"ג או באשתו ובניו ואיסור חלל הוא אינו מכח מעלה אלא מכח גריעותא דכהן הבועל גרושה או זונה הוא מחלל מכח קדושת כהונתו וישראל שאין בגופו קדושה זו לא יוכל לעשות בבעילתו איסור חלל כי אין לו קדושה ככהן (דוגמא שקברי ישראל מטמאין וקברי עכו"ם אינם מטמאין או דוגמא עיין פי' משניות גיטין דף י"ב מה שאוכל עבד כהן תרומה לא הוה מעליותא דנימא שחוב הוא לו להיות משוחרר דאכילת תרומתו הוה יען שהוא בהמת כהן יעו"ש) ואיך נימא יהי' אשתו ובנותיו פסולים לכהונה הלא אין בבעל שלה ובאביהם אותו מעלה ויתרון שיהי' יוכל לחלל אותם אבל איסור מצרי או איסור ממזר ועיין תוס' בד"ה מעידין שהקשו שינקוט מעידים אנו שפלוני ממזר) אשר קדושת ישראל שיהי' איסור מצרי או ממזר פסול בישראל א"כ שייך לחקור ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אם העיד על בן ישראל שהוא ממזר או מצרי שני והוזם שיהי' הוא כמו מצרי שני או ממזר דהא שם זה פוסל בישראל והוצרך לתי' הגמ' או לו ולא לזרעו או כתי' התוס' לו ולא לאשתו ודוק ולכן התחכם תוס' להקשות הלא אם העדים כהנים ופוסל בקדושת כהונה פסול גרושה ואעפ"כ לא נעשה ב"ג אבל אין להקשות שלא נפסל אם העיד שאשה זנה יען דהוא לא נאסר על אשתו זה ל"ק דלא משכחת באיש שיהי' אסור בבעילת אשתו אפי' אם יבעול כל עריות שבעולם וא"כ הגם שנחשב לנו כאלו הוא זנה עכ"פ דווקא אשה נאסרת על בעלה ע"י זנות אבל אין איש נאסר על אשתו אם בעל כל עריות הגם ששם זנות אסור בישראל והבן זה (ג ) השגת על דברי וז"ל הארכת לחלק אם יאמר לשבועה באתי וכו' והלא סברת נב"י מבואר בגמ' סנהדרין דף ל' טעמא דרבנן עדות צריך בב"א מטעם לשבועה בא לבדו יעו"ש ועל זה בנה נב"י גם ר"נ מודה לרבנן שאין יוכל לעשות כאשר זמם וכו' עכ"ל נפלאת דבריך הנב"י לדר"נ מודה דאינו מתחייב בהזמה דיכול למיפטר נפשו כמו בסנהדרין דף מ"א בעידי נערה המאורסה וכן הקדים מגמ' בב"ק דף כ"ד אטו אנן ידעינן כל הני דקאי בי דינא לסהודי קאתי יעו"ש ועל זה אני משיג עליו בסברא דשאני במקומות בש"ם הנ"ל דיש לפני העד להעיד על שני דברים יוכל העד לומר אנו באתי רק על חצי נזק או אני באתי רק לאסרה על בעלה ולא כוונתו בעדות לפעול נזק שלם או מיתה לנערה אבל בע"א הבא להעד בממון יודע דאם יבוא עוד עד שני אז לא משכחת חיוב שבועה דאיך ישבע אם שני עדים מעידין דשבועה היא שקר ומתחילה ידע דעדותו מתלי תלי וקאי אם לא יבוא עוד עד והוא לבדו אינו נאמן לחייב לחבירו ממון אז יגרום לו שבועה להכחיש עדותו אבל אם יבוא עוד עד שני אז יהי' עדותו עדות ואיך יאמר אני לא באתי אלא לחייבו שבועה הכי זה ברור שיהי' שבועה בעולם וגם הלא השבועה יהי' להכחיש עדותו אטו יש ביד העד להעיד לפעול ההיפך של עדותו הלא עדותו הוא עדות כפי אשר הב"ד ישפוט שפוט לעשות דבר אחד עפ"י עדותו ודוק. ולולא דמסתפינא אמרתי בהא פליגי דרבנן סוברין דא"א לו הזמה ממילא אין מקבלין דהוה עדות שאין אתה יכול להזימה כדברי נב"י ור"נ פליג וסובר דהוה עשאי"ל דהא ידע אם יבוא עוד עד וכמש"ל ודוק. (ד) עוד השגת במכתבך וז"ל אתה משיג על נב"י בסברא ישרה רק אח"כ כתבת גם באין יכול לשבוע משלם אין זה מכח עדותו אבל באות ה' אתה משיג להיפך בד"ה ונ"ל אך הכוונה דע"א קם לשבועה ואם אינו יכול לשבוע משלם א"כ נגלה דקם גם לממון אבל פשט בר"י דאורלייניש ישר ונכון עכ"ל. ראיתי כי קצרתי במכתבי ההבדל הוא כך דתורה אמרה לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת ודרשי' אבל לשבועה הוא קם הגם דידע העד דלא יפעל לממון אבל יחייב שבועה א"כ הקמתו הי' לשבועה ואם האיש לא יוכל לישבע צריך לשלם א"כ מועיל עכ"פ עדותו לממון אבל במיתה כתוב לא יומת עפ"י ע"א גילתה התורה דלא יהי' משכחת שיצמיח מיתה ע"י הגדת ע"א א"כ מבואר דקראי לא קאי על ממון וזה שרמזו תוס' דע"א מועיל לממון דלשבועה מיהא איתא יעו"ש אבל שיהא נחשב דע"א חייב אותו ממון שפיר הקשתי על נב"י הכלל ע"א קם לשבועה ולא יקום לממון אבל מועיל עכ"פ שיצמיח ע"י עדותו ממון אבל מיתה לא יצמיח ע"י ע"א ודברי הרמב"ם בע"א יוחזק אינו ענין לכאן דשם יוכל להיות בן מות ע"י עדות עצמו וקצרתי כי דל"ב ודוק. (ה) כתבת וז"ל צעקת מגמ' יבמות הלא שכתבת זאת ואיזה מציאה מצאת כל התשובה בנה הנב"י על הגמ' זאת אבל יען דאין לך תשובת מהר"א ששון לעיין בו אבל יש לי ועיינתי היטב ומובן הנב"י עכ"ל והארכת להעתיק דברי מהרא"ש כדי להבין דברי הנב"י אהובי אחי נ"י חלילה לי לחשוב שנעלם דברי הגמ' מהגאון הנב"י רק השגתי לפי דבריו הקדושים שייך בדנ"פ יען דאסרה אבל בגט דמתירה לעלמא לא הוה כדנ"פ ואני אומר בהיפך להתיר הוה דנ"פ דגדול המחטיא יותר מן ההרגו אמרו חכז"ל ומיד שאמרו שאשה היא מגורשת הך דיבור הוה כמעשה להתירה לעלמא בין בזנות בין בנשואין ובדבורם עבדי מעשה עיין תוס' גיטין דף ס"ו בדבורם עבדי מעשה יעו"ש כי מתוק אבל בקידושין אמרי' דנהפוך הוא דכ"ע אסור עלי' ובודאי לא תבעל לאיש אחר והוה כמו חלב חתיכה זו דנאמן ע"א יען דע"א לא בא על מלקות ומיתה דהוא אמר להזהיר שלא יעשה איסור אבל בגט עיקר ההיתר הוא להתירה לעלמא וא"כ זה הוה דנ"פ ובעבור זה אמרו בגמ' כיון דשרי' א"א לעלמא כדנ"פ דמי' ופי' רש"י שא"א בחנק הגם אם לאסור אשה לעלמא לא הוה כדנ"פ להתיר א"א הוה כדנ"פ ודלא כנב"י שמפרש דלאסור אשה הוה כדנ"פ ולהתיר לא הוה כדנ"פ ובריטב"א אשר הביא הנב"י בדף פ"ב מסיים וז"ל ולית לן למיחש למה דאית בה דנ"פ ומוקמי' עדות נשואין בדין תורה ועדות כתובה בתקנה דרבנן עי"כ עכ"ל הרי דקורא הכל ד"נ ולא ידעתי למה חרה אפך. (ו) עוד השגת על מה שכתבתי דנ"מ אם ימות בעלה וכהן יבעל אותה למלקות דמ"ל קטלא כולי' או פלגא וז"ל אין השגה כי כעת הוא א"א ורק לאחר שמת בעלה וא"כ יש חילוק בקדושין תיכף יש בו ד"נ ודוק עכ"ל. אחי נ"י יכולתי להשיב דנ"מ דעדי גרושין יהי' רק לד"נ כגון שקבלה קידושין וזנתה תחת בעל שני ולולא הגרושין היתה בחזקת א"א בשעת קידושין ועכשיו כבר מת בעל הראשון וע"י עדי גרושין היא א"א מהשני וחייבת מיתה עיין תוס' חולין דף צ"ו וא"כ עידי הגרושין באים רק כדי לחייב אותה מיתה שמגידים שתפסו בה קדושין מהשני והיא א"א שזנתה שמחויבת מיתה ודוק. (ז) ועל מה שכתבתי פי' הירושלמי כתבת וז"ל יראתי לכתוב לך כי לא הבנתי שכתבת כי יש סתירה בדרישה א' אומר שחרית וא' אומר בין הערבים פלא כעת אנו הולכין מצד עדות מיוחדת אפי' א' יאמר שראה הבעילה בבוקר וא' יאמר שראה בעילה למחר ג"כ עדות אם מיוחדת כשר איך שייך הכחשה עכ"ל לא ידעתי לדון אותך לכף זכות הלא אני מפרש דברי הירושלמי לפי סברת הר"ן דהוה כדנ"פ ועדות מיוחדת פסול רק הנב"י משיג עליו דאשמועי' רבותא אם ראה א' מחלון זה וא' מחלון זה והב"ש נתקשה תיפק לי' דלא כיוונו לקדושין ופרשתי דירושלמי קאי אחד שחרית ואחד ברגע אח"כ בין הערבים דוק ותשכח. (ח) כתבת בשולי מכתב וז"ל חקירה גדולה עלי מה חילוק בין שאמרו עדים אשתך נדה או חתיכה זו חלב בודאי ל"צ דרישה וחקירה ועדות שיוכל להזימה ובין שאמרו אשתך זנתה ואסורה עליו זה איסור כזה מה מתקו דברי ריטב"א שמובא בנב"י שכתב באמת לא צריך באישות דרו"ח רק בעבור שנוגע לממון עכ"ל. אחי אהובי נ"י אם יאמרו באשתך נדה הוה איסור עובר דיש היתר לאיסורו לאחר זמן אבל אם יאמרו לאיש אשתך זנתה הוה איסור עולם וגבי אם אומרים חתיכה זו חלב א"כ הם מגלים רק שמעולם היתה חתיכה אסורה אבל לאסור אשה לעולם הגם בעבר היתה מותרת וא"כ אינו דומה לנדה וחלב וק"ל. אך אקוה בעזה"י לעשות לך מטעמים להסביר כי הן קידושין או גרושין יהי' בסברה שצריך עשאי"ל וגם צריך דו"ח ואבאר בעזה"י הנה כבר בארתי בספרי מ"ח סי' ס"ה דמה שאשת כהן אוכלת בתרומה מפני שהיא קנינו היינו שהאשה הוא שדה הבעל הוא לקח אותה לפירות שיכול לכופה ולשמש עמה הן כדרכה והן שלא כדרכה הן באונס אפי' שתשמיש קשה לה ולא ישלם לה פרוטה אחת בעבור הנאת בעילה וגם יכול למכור את בתה לאמה ויוכל ליקח קידושין בעדה ויעכב הכסף לעצמו שקנין אשה הוה כמו קנין שפחות רק קנין שפחות הוה כקנין שורו עיין גיטין דף י"ב ולקנין אישות נתנה התורה גבול וקץ ועיין רשב"א גיטין דף ע"ה שזה הטעם שיוכל לגרש אשתו בע"כ דאדם יכול לסלק קנינו מעצמו כפי אות נפשו יעו"ש מתוק מדבש וזה הוא פעולת קידושין כי יקח איש אשה שקונה גופה ממש ואם מת בלא בנים אז נשאר עוד קנינו לאחיו עיין כתובות דף נ"ז ובשעה שנותן גט כורת קנין ממונו וגם מתיר ההקדש שאסר אותה על כל העולם ויבוא לה רשות גופה עיין ר"ן נדרים דף ל' בתי' על קו' רשב"א באמר לה שתתקדש לאחר שיגרש אותה בפרוטה השני שנותן לה עכשיו ובספרי הנ"ל סי' פ"ד הארכתי לבאר בזה מה הוא ריח הגט אם אמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם שהבעל רוצה לכרות קנין ממון כמו במפקיר עבד וקנין איסור להתירה לעולם לא חפץ לכרות יעו"ש באריכות ויש לי ביאור בחדושי בעזה"י. ולפ"ז עדי קידושין מעידין להוציא ממון הוא גוף של האשה מרשותה ולהכניס ברשות הבעל ועדי גרושין מעידין להוציא ממון מרשות הבעל להכניס את הגוף ברשות עצמו עכ"פ מעידין על ממון וצריך דו"ח ועשאי"ל ודוק. וא"כ נחזי אנן אם באו עדים ואמרו לבעל שאשתו זנתה ותהי' אסורה לבעל לבעול אותה לעולם דומה אם באו עדים ויאמרו לאחד נתנסך יינך ונאסר בהנאה דנאמן אפי' ע"א אם אין הבעל דבר מכחיש (ועיין ש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ג' שנתקשה הא א"כ ע"א קם לממון להפסידו ממונו ובחדושי יש לי תי' על כמה פנים תל"י) וא"כ יהי' נאמן אפי' ע"א דמעיד לאיש שאשתו נאסרה בזנות רק התורה גילתה דילפי' דבר ערוה מממון דבעי שני עדים אבל לעולם ל"צ לא דו"ח וגם עדות שאי"ל ותלי' בפלוגתא דהרא"ה ועיין בנב"י סי' ע"ד דף פ"ט ומה שהעיר על זה. אמנם תלי' אי אשה זנתה ברצון אם הבעל מחויב לגרשה אשר נסתפק בו הנב"י מהד"ת א"ע סי' י"א ואם אמרי' שמחויב לגרשה א"כ הם באים להפסידו ממונו קנין שלו והוה דין ממון ממש אבל אם אינו מוכרח לגרש אז דומה כאלו הגידו שיינו נתנסך ודוק. ולא אוכל לעצור ברוחי להעלים ממך אשר הערותי במקו"א דגם בזנות העדים פועלים האיסור ומיש"ש ביבמות פ"ב דין ח"י נגלה רז זה שכ' וז"ל בשלומא שהאשה אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה שהתורה לא אסרה היכי שלא ידע שנטמאה אם לא בקינוי וסתירה וא"כ אפי' את"ל האמת שזינתה התורה התירה לו והיא משועבדת לו וקרקע עולם לפניו עכ"ל (אמנם בסוטה דף כ"ז אל ישא בת דומה ואל ישא דומה שפי' רש"י שתזנה ולא ידע ובא עלי' באיסור משמע דלא כיש"ש ודוק) מבואר מדבריו כל זמן שהבעל אינו יודע שאשתו זנתה אינו אסורה עליו כלל ולא הוה כאלו אכל חלב בשוגג אלא כאלו לא אכל חלב אבל בודאי אם הבעל ראה באשתו שזנתה אז לא תהי' שמיעה גדולה מראי' ונאסרת עליו (ועיין תוס' כתובות דף ט') ומה דלא מהני בגט וקידושין ידיעת הבעל והאשה יען דגט וקידושין הוא דבר אשר עיקרם ושרשם או לאסור או להתיר על כל העולם ולא מהני בלא עדים אשר נאמנים על העולם עיין ברמב"ם בה' אישות וגרושין דאתמול היתה אשת איש והיום תנשא לאחר או תמול היתה בחזקת פנוי' והיום תהרג והזנות אשר מגיע בין האיש ובין האשה אז ראית הבעל כמאה עדים וה"ה אם נאמן עליו כבי תרי עיין תוס' קדושין דף ע"ו וזה יסוד גדול בעזה"י. ולפ"ז על כל אסורים אשר מעיד העד אין ראי' שלו מחדש דבר דהלא אם האשה נדה כבר היא אסורה ואם החתיכה חלב כבר היא חלב או אם נתנסך היין כבר הוא אסור אז נאמן ע"א ול"צ דו"ח דל"צ הגדה בב"ד יען דידיעת העדים לא פועל על הדבר והאמיתת הדבר נאמן ע"א וק"ו תרי אבל בעדות אישות אשר העדים פועלים על הוויות האיסור בהיתר לא מבעי בקידושין וגרושין אלא אפי' בזנות פועל עדותם דלולא שהם ראו לא הי' איסור על הבעל וכל דבר אשר נתהוה בעדות הוה המקום עדות בב"ד וכל דבר המתהוה בעדות בב"ד צריך דו"ח אם אמת נכון הדבר ועיין בספרו פלס חיים בסוגי' דלשמה פלפול ע"ד החו"ד כנלע"ד לחדש בעז"ה. ואגב גררא אעתיק לך מה שמצאתי כתוב אצלי על הגליון הנב"י הערות קטנות (א) (בדפוס פראג דף פ"ב בד"ה ודע) סי' ע"ב בסתירת היתר א' ד"ה ואחר שביררנו] כתב וז"ל אבל גיטין וקידושין ודבר ערוה מנ"ל כלל בהו דרו"ח עכ"ל כ' וז"ל פלא בעיני דבגמ' כתובות דף ל"ג אמרו עדות בן גרושה לא בעי התראה דכתיב משפט אחד משפט השוה לכולכם וא"כ מבואר דמשפט אחד לא קאי על דיני נפשות ודיני ממונות לבד אלא גם על בן גרושה וה"ה על סוטה וערוה דעדות בן גרושה הוה רק עדות ערוה עיין קידושין דף ס"ו בתוס' רי"ד שם בן גרושה פסולו בשנים רק כבר האיר עינים הש"ש ש"ו פט"ו דיש הבדל פסול בתולדה כגון פסול בן גרושה או פסול ממזרת צריך שני עדים אבל פסול הנתהוה ע"י מעשה כגון זונה או גרושה או אשה ע"ז נאמן ע"א ומביא ראי' מרמב"ם יעו"ש אבל התו' רי"ד סובר דאפי' לפסול משום שם זונה הוה דבר שבערוה וא"כ מצינו דמשפט אחד קאי על בן גרושה שהוא דבר ערוה וה"ה על סוטה וצע"ג. (ב) בנב"י (בדף פ"ה) [שם בסתירת היתר ג' בד"ה] מדברי הר"ן וז"ל א"כ עדי זנות בלי התראה דג"כ אין שום חיוב מיתה בעדותן מועיל עדות מיוחדת כמו בדיני גיטין עכ"ל וכתבתי על הגליון וז"ל עיין בתשו' מיימנית ה' אישות סי' כ"ה שכ' וז"ל ואע"ג דכיעור דחזא האי לא חזא האי הא קיי"ל הלואה אחר הלואה מצטרפין ואע"ג דאמנה דקמסהיד האי לא קמסהיד האי מיהו תרווייהו אמנה קמסהידי ה"נ תרווייהו אדבר מכוער קמסהידי ותצא וכן משמע מדגרסי' בירושלמי פ"ק דסוטה נתיחדה עמו בפני שנים צריכה גט שני באחד אין צריכה ממנו גט שני א' בשחרית וא' בין הערבים וזה הי' מעשה ושאל ר"א בן תדאי לחכמים ואמרו אין זה יחוד וכו' עד אמר יובא כהדא דאין מקבלין מן העדים אא"כ ראו שניהם כאחד ריב"ק אומר אפי' ראו שניהם זא"ז אלמא דריב"ק כה"ג נמי הוה עדות ומצטרפין וקיי"ל כוותייהו עכ"ל ולדברי נב"י הלא אפי' אם בקידושין אין מצטרפין לאיסור זנות מצטרפין ודוק. (ג) (בדף פ"ט) [שם בסימן ע"ד] בד"ה ומה שדחה שהשיב הגאון ר"י בכ"ר דוד דלא יכול לומר לחייב שבועה דא"כ מאי אהני הלא ישבע ויפטר והשיב הנב"י וז"ל לא אדוני עדיין יכול לומר לחייבו שבועה באתי ולפוסלו אח"כ לשבועה אם יהי' עוד ע"א שנשבע לשקר עכ"ל וכתבתי על הגליון שנעלם באותו רגע דברי תוס' סנהדרין דף פ"ו ע"ב ד"ה גניבה אתחלתא דמכירה הוא וז"ל א"נ הש"ס לא חש בטעמא דלפוסלו לעדות באנו מדאצטריך לעיל למימר להלקותו ושמא איצטרך היכא דמיפסל מעיקרא וקאי עכ"ל הרי דתוס' מסופקים אי יכולים לומר לפוסלו לעדות באנו והתם בתרי דעכ"פ ברור פסול לעדות וק"ו בע"א אשר צריך צירף עוד ע"א ודוק דברי אחיך הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה