אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן ל

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן ל

סימן כט

ברכת שמים מעל ראש גבר אחי האברך הרהמ"ג החו"ב כבוד הרב ר' זוסמאן נ"י אבדק"ק האלאש. אהובי אחי נ"י מכתבך בהשאלה וגם חידושי רעיונך הגיעני ומן השמים עכבוני שלא להשיב לך כאות נפשי ואמרתי להראותך שהתחלתי ללמוד ואכתב לך איזה השגות על הגאון נב"י אשר הפליא לעשות בסי' ע"ב ותשובת השייכים לזה ותשיבני דבר להצדיק דברי הנב"י ואולי עד אז יהי' בידי להשיב לך דבר ברור בעזה"י. (א) ראיתי בנב"י ח"ר סי' ע"ב שחידש דעדי זנות ל"צ עדות שאתה יכול להזימה דהרי אם הוזמו לא נאסרו על נשותיהם והוה עשאי"ל כקו' התוס' על בן גרושה ועכ"ח כתי' התוס' דדרשי' לו ולא לאשתו ולא קאי עלי' כאשר זמם וא"כ הוה בזנות כמו בבן גרושה דל"צ כלל עדות שאתה יכול להזימה דלא קאי עלי' כאשר זמם יע"ש. ולדעתי מופלא להבין חידושו דפי' הפסוק ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו היינו כאלו הוא יהי' חייב בדבר אשר העיד על חבירו למשל אם העיד שחבירו חייב על חילול שבת נחשב כאלו הוא הי' המחלל שבת ונסקל ולכן בנידון אם הי' העדים כהנים ומעידים על כהן חבירם שהוא בן גרושה הקשה תוס' שפיר למה יהי' מועיל עדותם הלא המה ראוים לקבל הזמה ולומר דיהי' נחשב פסולים לכהונה ואעפ"כ הוה הדין אם הוזמו דלא נפסלו לכהונה אז נגלה דהוה עשאי"ל אבל בודאי מעולם לא הקשה תוס' א"כ איך יהי' עדי ישראל נאמנים לומר על כהן שהוא בן גרושה הלא המה לא יכולים להעשות בני גרושה להיות פסולים מכהונה וא"כ איך יהי' עדים ישראל נאמנים לפסול כהן מכהונתו זה לק"מ דמה שאינו יכול להיות בעדים הזמה כאשר זממו לעשות אינו עושה דבר דתורה לא חידש ועשיתם כאשר זמם רק אם הגוף עכ"פ ראוי' לכך ובישראל לא שייך פסול כהונה לכן הקשה על המתני' הלא בעדי כהן דיכולים להיות פסולים משם בן גרושה ואעפ"כ לא נעשו בן גרושה תחתיו והבן וא"כ כאן בעידי זנות לו יהי' שנחשב לנו כאלו העדים זנו באשת איש ועברו עבירה מעשה זנות כמו האשה שמעידין עלי' מ"מ אם האיש זנה עם א"א לעיני כל רואי שמש אעפ"כ לא נאסר על אשתו ומהכ"ת אם העיד על א"א שזינתה והוזם יהי' הוא אסור באשתו הלא אין איש נאסר על אשתו אפי' אם זנה עם עריות וא"כ ל"ש בו לעשות כאשר זמם אבל עכ"פ צ"ל עדות שאתה יכול להזימה והבן. (ב) עוד ראיתי שם שהוכיח דבממון ל"צ עדות שאתה יכול להזימה דהא מצרפים עדות מיוחדת והלא עד הראשון יכול לומר לחייב שבועה באתי כמו בסנהדרין דף מ"א ובב"ק דף כ"ד. ונלע"ד לחלק בשלומא שם בנערה מאורסה לו יהי' שב"ד מקבל עדות להרוג אותה עכ"פ גם זה מקובל מעדות הנ"ל שהיא נאסרת על בעלה משעה שהעידו עד שנהרג אותה אסור לבעל לבעול אותה וא"כ בעכ"ח הב"ד מקבל עדותם לאסור אותה על בעלה וא"כ יוכלו העדים לומר רק זאת חשבנו שתהא אסורה ולא חשבנו להעיד גם להרוג אותה וה"ה בב"ק דעדים יאמרו אנן לא הווין יודעים שכולם הבאים לב"ד באים בעבור שור הנ"ל וחשבנו רק להעיד על השור להיו' תם ולשלם חצי נזק והגם שב"ד מקבל עדותם להיו' שור מועד ולשלם גם נזק שלם אבל בתוך נזק שלם נכלל גם חצי נזק כמו שמשלם התם וקיבל הב"ד חיוב חצי נזק בודאי וא"כ יאמרו העדים שרק על חיוב חצי נזק העדנו ולא חשבנו להעיד שישלם עוד יותר להיות נזק שלם והבן אבל בעדות מיוחדת שבא היום ע"א ואם יבוא עוד ע"א אז אין אנו פוסקים שבועה דמאי תכלית יהי' בשבועה אם חייב לשלם על פי ב' עדים ולא משכחת שבועה עם תשלומים ביחד וא"כ כל הע"א המעיד צריך להעיד על שתי מחשבות אם לא יהי' עוד ע"א אז יפעל שבועה ואם יש עוד ע"א לא אפשרות בשבועה דהא יש ב' עדים בעולם אשר יודעים דלא יוכל לשבוע כנגדם וע"כ אז פועל עדותו בצירוף השני לשלם וא"כ איך יאמר אני איני חייב בהזמה דלא באתי אלא לחיוב שבועה אטו זה ברור דיפעל שבועה הלא אם יבוא עוד ע"א לא משכחת שבועה וא"כ אם לא יחשב לפעול על תשלומי ממון א"כ עדותו בטל לגמרי כאלו לא העיד כלל ואין עד יכול לומר לב"ד שכוונתו להעיד רק על אופן א' והבן זה היטב כי נכון בעה"י. ומיושב בזה קו' תוס' בב"ב דף נ"ו בג' כיתות על חזקת שדה שהקשה תוס' שעדים יכולין לומר לחייבו פירות באנו שישלם מה שאכל ותי' יען שהוא הביא עדים מסתמא לא באו לרעתו יעו"ש ולפמ"ש מיושב דעדים צריכין לחשוב מיד אם יבואו ג' כיתות עדים על ג' שנים אז לא נשאר כלל שיהי' המוחזק צריך לשלם נהפוך הוא נעשה חזקה בידו ואם לא יכוונו על חזקה הוה כאלו לא העידו כלל ואין עד יכול להגיד באופן מתוך אופן אלא בכל אופן יפעל הגדתו עדות מעלי' ודוק. ואין להשיב מסנהדרין דף פ"ו דעדי גניבה אומרים אנו להלקותו באנו והגם דבאמת אם יבואו אח"כ עדי מכיר' לא יפעלו מלקות כמבואר ברש"י שם ואעפ"כ פוטרין עצמן שלא באו אלא להלקותו לק"מ דשאני התם דעל מעשה גניבה ליכא מיתה רק מלקות והם העידו רק על גניבה ורק אם באו אח"כ עדי מכירה שמחייבים אותו מיתה פטור ממלקות דמיתה חמור ממלקות ונכלל בו עונש מלקות שבא על הגניבה אבל בע"א שאומר שראה הלואה שהוא גוף החיוב תשלומין דהלא עד הב' ג"כ אינו מעיד רק זאת שראה את הלואה רק ע"א לא קם לממון וחייבו התורה שבועה אבל אם יבוא עוד ע"א נשאר עדותו לממון ולא בא כלל חיוב שבועה והבן. (ג) גם הביא הנב"י ראי' דל"צ עדות שאתה יכול להזימה בממון דהא ע"א מהני לשבועה ושם אין בו להזים שאם יוזם אין בו אפי' מלקות דהא העד לא חייב לא ממון ולא מלקות ולא נעשה הרשעה כמבואר ברמב"ן סנהדרין דף פ"ו וא"כ לא קאי קרא דמשפט אחד בממון על עדות שיכול להזים דהא ע"א מהני לשבועה דלא שייך בו שיכול להזים כמו שחידש מהר"י דאורלייניש כמ"ש תוס' דף ו' יעו"ש ועפר אני תחת כפות רגליו דנ"ל דתורה לא כתבה ועשיתם כאשר זמם לעשות לאחיו רק אם כבר גמרו הב"ד לעשות מה שבקשו העדים לעשות כגון שאומרים שהוא חיוב מיתה או מלקות או ממון יען שעשה עבירה פלונית או הלוה מעות וכדומה שנעשה בגמר דין אשר זממו לעשות אבל ע"א בא שראובן חייב לחבירו מאה זהובים ופוסקים הב"ד שבועה שישבע להכחיש את העד ולא ישלם א"כ לא גמרו את הדין לעשות כאשר זמם העד א"כ שלא נגמר לעשות כאשר זמם לא שייך שנעשה לו דין הזמה כאשר חישב לעשות לאחיו דהלא העד לא ביקש שישבע כנגדו רק אמר שחייב לחבירו לשלם והבן ומה שחיזק הנב"י דמשכחת אפי' חיוב ממון כגון במתוך שאינו יוכל לישבע לק"מ דזה לא בא ע"י אמירת עדות של העד רק מתוך שאינו יוכל לישבע משלם דממנ"פ אם נחשב כאלו חייב ממון ע"י הע"א א"כ בודאי אם הוזם צריך העד לשלם מתוך כאשר זמם או שחייב מלקות דהא הב"ד הרשיעו ממון ועכ"ח יען דלא נעשה הרשיעות ע"י העד רק ע"י הב"ד וע"י הבע"ד צריך לשלם יען שלא יוכל לישבע ודוק. ומה שדימה לדברי מהר"י במכ"ת של הגאון הנב"י לא דמי דכוונת תוס' כך דבממון א"א לומר שלא מקבלים עדות מיוחדת דבשלומא בנפשות דכתיב וע"א לא יענה בנפש למות וא"כ לא יקבל עדות ע"א כאשר בא לפני עצמו ממילא אם יבוא עוד ע"א לפני עצמו ג"כ אין מקבלים חוץ אם באו שנים ביחד דתורה אמרה לא יקום ע"א דכל אחד אינו עדות אבל בממון כיון דעדות ע"א חשוב שנקבל עדותו לשבועה א"כ כיון שעדותו חשוב גם אם ישאר ע"א ממילא חשוב עדותו שנצרף יחד עדות שנים מיוחדת לחייב ממון ולא שייך משפט אחד יהי' לכם שלא נקבל עדות מיוחדת ודוק. (ד) והלום ראיתי בנב"י שם סתירה שפי' דברי הר"ן שכ' וז"ל אע"ג דגבי ממון קיי"ל דמצטרפין לגבי אישות דשייך בד"נ בבת אחת בעינן להו עכ"ל ופי' הנב"י דבשלומא בעדי קדושין שתהא נעשה א"א ושוב הבא עני' במיתה זה שייך לד"נ אבל בגט שעדים באו להעיד שהבא עלי' עוד לא יתחייב מיתה זה ל"ש לד"נ ומהני עדות מיוחדת יעו"ש בד"ה ולא שהאריך בזה. ופלא גדול על הגאון הנ"ל הלא מבואר סוף יבמות דר"ע סובר דעדי נשים צריכה דרו"ח כיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ נמי יעו"ש ברש"י שפי' וז"ל דהבא על א"א בחנק עכ"ל א"כ מבואר להתיר א"א לעלמא הוא כד"נ ועוד מה לי להוציא מד"נ או להכניס לד"נ. ועוד נפלא הלא ע"י שאמרו שנתגרשה אז גם אם מת בעלה וכהן בעל אותה חייב מלקות והוה כד"נ מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא עיין כתובות דף ל"ח מלקות ומיתה הוה רק מיתה אריכתא. (ה) ומה שהביא שם הנב"י ראי' דעדות מיוחדת מהני לאסור אשה על בעלה דתוס' במכות דף ו' כתבו בשם מהר"י שהקשה כמו שקרובים פסולים בד"מ מדכתיב משפט אחד ה"ה נימא דעדות מיוחדת פסול בד"מ ותי' וז"ל ונראה דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי דע"א מועיל לממון דלשבועה מיהא איתא עכ"ל והקשה הנ"ל הא עדות מיוחדת כשר בד"מ ואפי' בדברים שאינן נשבעים עליהם כמו שטרות וקרקעות ועכ"ח יען דמשכחת ד"מ דשבועה א"כ עכ"ח האי קרא לא קאי בשום ד"מ וא"כ אחר קינוי וסתירה דנאמן ג"כ ע"א לאסור אשה על בעלה ועכ"ח דקראי לא קאי לאסור אשה על בעלה אפי' אם לא הי' קינוי וסתירה יעו"ש. ונ"ל בעז"ה דיש לדקדק למה האריכו בעלי תוס' וז"ל האי קרא לא בד"מ קאי דע"א מועיל לממון דלשבועה מיהא איתא עכ"ל רק הי' לכתוב האי קרא לא בד"מ קאי דע"א קם לשבועה למה הוסיפו דמועיל לממון הלא תוס' חידש זאת כמו דקם לשבועה כך קם לממון. אך הכוונה הוא דע"א קם לשבועה ואם אינו יכול לישבע צריך לשלם א"כ נגלה דמועיל ג"כ לממון עיין רא"ש והגהת אשר"י בב"מ דף ב' דהא ע"י עדותו בא תשלומין ובפסוק לא יומת עפ"י ע"א מגלה הקרא דלא יהי' משכחת מיתה עפ"י ע"א א"כ נגלה דקרא לא קאי על ממון אבל בסוטה דלא משכחת לאסור אשה על בעלה רק בב' עדות של קינוי וסתירה א"כ לא משכחת דנאסרת אשה על בעלה ע"י ע"א ודוק. ועוד נ"ל דשאני ע"א לשבועה דצריך להיות דווקא עד כשר ולא אשה וקרוב כמבואר ברמב"ם ה' עדות ועכ"ח דצ"ל עליו שם עדות דלא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת אבל ע"א כשר קם לשבועה א"כ נגלה דיש כח עדות ע"י ע"א בממון אבל בזנות אחר קינוי וסתירה דנאמן אפי' אשה אפי' קרוב באמת אין עליהם שם עדות רק דלא צריך עוד שם עדות יען דהי' עדות בקינוי וסתירה ויש רגלים לדבר אח"כ להאמין אפי' אשה אבל לא בתורת עדות א"כ אין שייך שאפי' בלא קינוי וסתירה יהי' עדות מיוחדת כשירה ויהי' עליו שם עדות יען שמצינו שע"א אחר קנוי מהני דשא"ה דלא צריך להיות עוד שם עדות אבל במקום דצריך להיות שם עדות אז עדות מיוחדת לאו שם עדות שיכול לאסור אשה על בעלה דאל"כ נימא שגם נשים וקרובים נאמנים וז"ב בעזה"י. (ו) ירושלמי פ' מי שאחזו הובא ברי"ף שם וז"ל נתיחדו בע"א שחרית וע"א בין הערבים זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין עכ"ל ופי' הר"ן שם הגם דבממון עדות מיוחדת כשירה אבל לגבי אישות דשייך בד"נ בבת אחת בעינן להו עכ"ל והב"י בח"מ סי' ל"ו ביאר טעם ירושלמי יען דבעל ואשה לא ראו עדים ולא נתכוונו לשם קדושין ובב"ש נתקשה באמת למה לי' להר"ן הטעם דאישות הוה כד"נ ולא אמר בפשטות כטעם הב"י דאין כאן חשש קדושין וצע"ג עוד הקשה הנב"י שם דאי כהר"ן דעדות מיוחדת פסול לגבי אישות א"כ למה לא השמיע הירושלמי חידש יותר אם ראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה לא הוה יחוד דגם זה נכלל בעדות מיוחדת הגם דראו השני עדים בזמן אחד אלא עכ"ח הטעם כמ"ש הב"י יען דבעל ואשה לא ראו השני עדים אשר צריכין לפעול על קדושין וצע"ג. ונלע"ד בעזה"י ליישב דיש לי לדקדק למה נקט הירושלמי ע"א שחרית וע"א בין הערבים ולא נקט א' ערבית כמו שנקט א' שחרית מאי הוא וא' בין הערבים וצ"ע לכאורה. אמנם נ"ל דמדוקדק היטב בעזה"י דבודאי מה דאמרי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה הוה הכוונה כן אם ראו שנתיחדו והי' למשל האיש ואשה ביחד בחדר סגור שעה או שתים ואח"כ יצאו והעדים לא זזו מן התחלת היחוד עד שנפרדו:

(הג"ה ואפשר עוד שיוכלו העדים לילך משם דדי שיש עדים שנתיחדו א"כ אנן סהדי שבעל אותה ואם ראו שיש עדים על היחוד א"כ יוכלו לפעול לשם קדושין דמה שידעו שיש עדים על היחוד הוה כאלו ראו עדים בשעת ביאה וממילא אם ראו עדי יחוד עד ששניהם נתיחדו א"כ יש עדי קדושין ועיין רש"י גיטין דף פ"ו ד"ה הן הן ודוק שם) אז המה עדים דבודאי בעל אותה באותה זמן שהי' ביחד הגם שא"א לדעת הרגע שנעשה הביאה אולי רוב הזמן נשתגעו בחיבוק ונישוק ומיעוך בין הדדים כחכז"ל כתובות אבל עכ"פ כיון שלבו גס בה מתחילה וגם הסתיר עצמו עמה לפני העדים אז בודאי לא פרש ממנה עד שבעל אותה והלא העדים לא פרשו כל זמן היחוד והאיש והאשה ראו אותם שהמה עומדים שם א"כ יהי' איזה רגע שיהי' שנעשה הבעולה בודאי בעל אותה לשם קדושין והלא העדים לא זזו משם כל זמן שהי' היחוד. והנה במכות דף ו' מבואר דיש זמן בבעילה אחת שע"א יראה מחלון ואח"כ יפרוש ויראה חבירו דעדיין הוא דש ועוסק באותה בעילה וא"כ אם ע"א רואה בסתירתם ובא עוד ע"א ורואה בסתירתם א"כ ידעו הבעל והאשה שראו שני עדים זה אחר זה הסתירה וכאלו ראו זה אחר זה הבעילה דכל אחד הוא עד שבעל אותה וכאלו ראו מעשה בעילה אחת זה אחר זה והי' עדות מעלי' אבל אם ע"א ראה הסתירה רגע אחת קודם חצות היום אז נקרא הזמן שראה הסתירה בשחרית והע"א הב' ראה הסתירה אחר חצות היום דאז נקרא בין הערבים כמבואר בשחיטת פסח אז צריך להעיד שראה הביאה אחר חצות שנקרא בין הערבים א"כ יש סתירה בזמן ודיני אישות דומה כדיני נפשות ופסול העדות יען כי סותרים העדים בחקירות אבל לעולם שניהם מעידים על בעילה אחת דהלא משכחת שחד בעילה יהי' נמשך בהוספות הכוחות בהעראה ובגמר ביאה עד שראו שניהם זה אחר זה כל בעילת הקידושין והוה יכולין לכווין לשם קדושין דהלא יש כאן ב' עדים על הסתירה על פעולת ביאה אחת ואפ"ה לא הצריכו גט אז יש רבותא יותר אם ראו זה אחר זה מאשר ראו בבת אחת והעדים לא ראו זה את זה כמבואר בגמ' מכות דף ו' ומיושב קו' הנב"י ומיושב קו' הב"ש ודוק כך עלה בדעתי לפום רהיטא ואי"ה אחקור עליו בל"נ. (ז) עיין נב"י סי' ע"ד שנתקשה בלשון התוס' בכתובות דף ל"ג בד"ה אלא שהקשה אמאי לקי אעדות דבן גרושה הא הוה עשאי"ל והוא פלא שלא הקשה איך נעשה הוא בן גרושה מתחילה הא הוה עדות שאין אתה יכול להזימה וכן הקשה באמת בתוס' מכות דף ב' יעו"ש שנדחק מאוד. ונ"ל דדברי תוס' במכות נפלאו בלשונם שכ' וז"ל ותימא כיון דאם הוזמו אינן נעשין ב"ג א"כ גם בשלא יוזמו איך יעשו על פיהם ב"ג דהכי הוא האמת ואמאי הא הוה עשאי"ל עכ"ל והוא מוקשה כך הי' להם לכתוב תימא כיון דאם הוזמו אינן נעשין ב"ג א"כ איך נעשה הוא ב"ג הא עשאי"ל ואין זה עדות ולמה האריכו גם בשלא יוזמו איך יעשו על פיהם ב"ג ומה שהוסיפו עוד דהכי הוא האמת הוא מחוסר הבנה מאוד. אך הכוונה בכתובות הוא איך ילקו העדים שהוזמו הא לא הוי בזוממי זוממין דאם יוזמו המוזממין מאי יחייבו הא הם לא רצו להרשיע אותם בגוף עדותם לעשות אותם לב"ג דהא המזימין לא נעשו ב"ג תחתיו א"כ לא רצו המוזממין לעשות דבר לעדים הראשונים וא"כ הוה עשאאי"ל ע"ז תי' תוס' דבשלומא בזוממי טריפה יכולין לומר גברא קטילא קטלנא ולא בא על הריגת טריפה לא מיתה ולא מלקות אבל הכא כיון שהמזימין רצו לגרום מלקות לעדים הראשונים א"כ יש לעשות להם הזמה במלקות וזה שסיימו התוס' אבל הכא נתקיימה הזמה במלקות ולא כתבו שיכול לקיים במלקות יען דכבר נתקיים במלקות ולא חקרו כאן איך מקבלין מתחילה עדות דב"ג הא הוה עדות שאאי"ל דהא לר"י דממון ומלקות אמרי' ממון ולא מלקות א"כ עכ"ח קאי קרא בב"ג דאיכא מלקות כמובן אבל במכות שהקשה על המשנה שהיא אליבא דכ"ע אפי' לעולא עיין כתובות דאמרי' מלקות ולא ממון א"כ הקשה בתוקף איך נעשה מתחילה הוא בן גרושה כנ"ל לפום רהיטא. (ח) עיין בנב"י סי' ע"ד שהוכיח דלפסול לשבועה לא בא לעד מלקות דאל"כ איך כתבו תוס' כאן בכתובות דגבי טריפה ליכא לא מיתה ולא מלקות וקשה הא בא מלקות דהא פסלו אותו לשבועה יעו"ש. ולע"ד לק"מ דשאני שם בטריפה דעדים יאמרו אנו לא היינו באים לפוסלו לשבועה רק לחייבו מיתה וע"ז לא בא לנו חיוב דגברא קטילא קטלנא והבן אחיך הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה