שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ו · סימן כט
שאלה בא לפניו בכהן א' עם אשתו וספרה האשה ממקרה לא טהור אשר פגע בה כי בשבוע העבר אשר באו אנשי צבא מלחמה ועברו דרך מקומם ולנו שם לילה אחת ובא שופט הכפר והביא איש אחד מן הצבא להיות בביתם בלילה וכן נתן בבית כל א' איש אחד ולהזוג שני חדרים חדר לפנים מחדר ובחדר הב' הי' ב' מיטות באחת שכבה היא ובמיטה הב' שכב בעלה ויהי בחצי הלילה והיא ישנה ולא הרגישה שאיש בא עליה במיטה רק כאשר הגיע באברו באותו מקום והגיע פיו אל פיה נערה והרגישה שאין לו זקן וצעקה על הבעל ובתוך כך נער קשתו בה וברח מן המטה ועד שהבעל עשר נר וקרב אל מעתה ושאלה מה צעקתה ואמרה לו הנה איש בא אלי בתשמיש ומיד הגביה את כתונתה והי' מלא זרע איש ויצא אל החדר לראות אם האיש מלחמה שוכב במטתו ומצאו שהוא לובש בגדיו והכה אותו על לחיו כי טמא את אשתו והי' מריבה ובאו לשר הצבא וכיחש שלא עשה מעשה בה כי האמין שהאשה תהי' מרוצה וכאשר קרב אליה וצעקה ברח ממנה ולא טימא אותה אבל האשה אומרת שבעל אותה אבל מרוב פחדה לא ידעה עד היכן הגיע באברו ובתוך הצעקה הרגישה זריקת זרעו בה ובכו גם שניהם האיש עם האשה כי אהבת עולם ביניהם וגם יש להם ילדים קטנים ואמרה שטרם לקבל גט היא מבקשת תענית ושאר עינויים שלא לאכול בשר ויין וכדומה. תשובה לפום רהיטא אשה זו אסורה דהא מבואר בסי' קט"ו סעי' ו' דאם אשה אומרת שזינתה ויש רגלים לדבר נאמנת ועיין בב"ש ס"ק כ"ג שם שהביא שמבואר כן בתו' יבמות והבית מאיר הביא דברי הירושלמי בפ' המדיר וכולן אם הביאו ראי' לדברי' נאמנת עכ"ל ובית מאיר הי' לו הגירסא אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת היינו אם היא הביאה רגלים לדבר מכ"ש אם לפנינו רגלים לדבר שנאמנת ע"ש ומסתברא דק"ו אם נתנה רגלים לדבר שנטמאה באונס דנאמנת וכן נ"ל דזה כוונת המשנה האומרת טמאה אני לך תביא ראי' לדבריה היינו רגלים לדבר דאילו הפי' עדים א"כ מאי קמ"ל דאם תביא עדים שתצא ועוד א"כ מאי ראי' לדבריה לו יהי' שלא דברה כלום אעפ"כ עדים נאמנים אלא פשיטא תביא ראיה היינו רגלים לדברי' שאמרה אז נאמנת ונהפוך הוא אי אפי' לא מועיל רגלים לדבר באשת ישראל ברצון אבל באשת כהן חקר התה"ד בפסקיו סי' רכ"ב דמשום מ"ע וקדשתו מחמירין וא"כ בנידן שאלתינו דיש רגלים לדבר שראה הבעל הכתונת כנגד מקום תורפה מלא זרע וגם מצא האיש מלחמה בחדר השני שלובש בגדים וגם לא כיחש להשר הצבא שקרב אליה וחפץ לבעול אותה רק שלא בעלה כיון שצעקה והיא אומרת שנבעלת ממנו כי האמינה שהוא בעלה א"כ היא נאמנת ואסורה עליו ומהכ"ת נימא דעיניה נתנה באחר ונחשוד אותה שנטלה לובן ביצה וזרקה על הכתונת שיהי' נראה כזרע איש עיין גיטין דף נ"ה וגם הלא בכתה ומבקשת להיות נשארת עמו כי אהבת עולם בינם וא"כ ברור דנאמנת ואסורה עליו וזה פשוט. אך קשה הגירושין שמתי ללבי לדרוש ולחקור אולי יש תקנה לעלובה האנוסה שלא תגרש מבית תענוגיה ואשר יתן ד' בלבי אותו אשמור לדבר בעזה"י. ירושלמי סוף נדרים וז"ל איסטרטיות נכנסו לעיר ובאתה אשה ואמרה אסטרטיות חבקני והטיל שכבת זרע בין ברכיי והתירה לאכול בתרומה אתא עובדא קומי ריב"ט באשה אחת שאמרה הביאם שלי פתני אמר לה אין הביאם אסור ואסרה הכא את אמר ואסרה הכא את אמר והתירה תמן באת ליסר עצמה והתירה ברם הכא באת להתיר עצמה ואסרה עכ"ל ודברי ירושלמי נפלאים כאשר האריך הנב"י מה"ת סי' י"ב שהשיג על הפני משה ע"ש וצע"ג. ונלע"ד לפרש בעה"י דיש לדקדק במעשה הראשון שהתירה מספר הירושלמי שאמרה והטיל ש"ז בין ברכי הוא דבר שפתים הי"ל לומר אסטרטיות בעל אותי וגם במעשה השני פלא מה ספרה האשה שהביאם פתני הי"ל לומר נבעלתי להביאם ברצון וצע"ג. ופתרון הדברים נ"ל כך דדבר גדול דבר הנב"י בסי' כ"ג דהשפיות של אותו מקום אינם מן המקום ביאה אלא הם פרוזדור החיצון לפני מקום הביאה והם רק חלק הירכים ואעתיק לשון הנב"י בד"ה ואמנם ידוע שבפגעו בין רגלי האשה אינו פוגע תוכף בפתח המקור רק קודם הפתח המקור יש שתי שפיות וביניהם קמט וסדק עמוק וארוך מלפניה ואחריה ואלו השפיות המה קצה הירכים ועומק הסדק זה הוא פרוזדור החיצון עכ"ל וכל הבועל בשפיות לבד לא התחיל לעשות העראה אפי' אם העראה הוי נשיקה היינו במקור אבל לא בשפיות וזה פי' הגמ' משם ואילך אינו אלא נשיקה ופטור וכ"ז באדם אבל בבהמה ליכא פרוזדור ופוגע מיד בהעראה וסיים שם שכיון בזה בתורת משה שבאשה כתוב את מקורה הערה ופסוק שקאי על בהמה כתיב שארו הערה ע"ש שהוא פלא. והנה כלל גדול הוא בתורת בעילות אסורות שאין נתינת הזרע גורע או מוסף כח האיסור בעילה במקום שהוי ביאה חייב אפי' לא נתן זרע ובמקום שלא הוי ביאה שלא הכניס רק מקצת עטרה אפי' נתן זרע לא הוי ביאה אפי' ירה זרע כחץ ודבר זה אברר מדברי רמב"ם בפי' משניות פ"י מסנהדרין וז"ל ואין להוצאות זרע בענין חיוב העונשים סרך בשום פנים אלא כיון שהכניס האבר יתחייב העונש עליה ואפי' פירש מיד עכ"ל וכן מצאתי בתו' יבמות דף נ"ה ע"ב בד"ה אינו חייב וז"ל נראה דמחויב בשפחה חרופה אפי' בלא הוצאת זרע אך שתהי' ביאה הראוי' להזריע כמו ביאת איש ולא בעינן הוצאת זרע אע"ג דכתיב בה שכבת זרע ולא אתי למעוטי בשפחה חרופה אלא העראה ושלא כדרכה בסוף פ' דכריתות עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בפ"א מה' א"ב ה' י' וז"ל וכל הביאות האסורות אחד המערה ואחד הגומר אעפ"י שלא הוציא ש"ז ואעפ"י שפירש ולא גמר כיון שהכניס ראש העטרה נתחייבו שניהם מיתת ב"ד או כרת או מלקות או מכות מרדות עכ"ל ועיין ירושלמי. היוצא מזה דעפ"י ד"ת אין הוצאת זרע מוסיף וגורע בחיוב עונשים בביאת האסורות והגם שעיקר הנאת הביאה הוא בנתינת זרע בכ"ז אינו מוסיף יען דמיד שהכניס העטרה חייב הוא והיא מיתה או כרת או מלקות ומה לי אם הוסיף הנאה באיסור או לא ועיין שבועות דף ח"י אבל בוודאי השכל אנושי סובר דבעילה אסורה תלי' בנתינת הזרע כפשטות הקרא דכתיב "ושכב איש אותה שכבת זרע" רק קבלנו שהך שכבת זרע בא להורות למעוטי דרך אברים אבל לא בעינן ש"ז ממש וגם בשכל האנושי דאותו מקום השפיות הוא מקום ערוה ומי שהכניס האבר שם עשה ביאת איסור כי קפיד גברא על אותו מקום כי הוא אש בנעורת אבל הנותן התורה שם חק ומשפט כנגד שכל האנושי אפי' אם נתן זרע בין השפיות לא הוי ביאה ואם הכניס עטרה אפי' לא נתן הזרע הוי ביאה ודוק. ואקדים עוד חקירה אחת אשר למדנו מתורת יחזקאל הנביא כי האשה אשר מנאפת בעבור אתנן היא נבלה בעצם וזונה במקרה אבל אם אינה מקבלת אתנן וק"ו שהיא תתן אתנן לזנות היא זונה בעצם (יחזקאל ק' ט"ז) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים לכל זונות יתנו נדה ואת נתת את נדניך לכל מאהביך ותשחדי אותה לבוא אליך מסביב בתזנותיך ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך לכן זונה שמעי דבר ד'" וכ' הבעל עקידה בשער מ"ב פי' הדברים וז"ל יאמר שהנשים אשר תזנינה לקחת אתנן הנה הן נבלות בעצם וזונות במקרה ואין ראוי' להחליט עליהם שם זונה כי אם מהנבלות ולזה קראם נשים לא זונות וכו' אמנם כשלא תקח כלום וכ"ש אם היא חוזרת אתנן לזונים הנה היא באמת זונה בעצם וראוי להחליט לה שם מהזונות שהיא תכליתה כמו שאמר לכן זונה שמעי דבר ד' עכ"ל וכן פי' במצודות דוד וז"ל לכן הואיל וכן עשית מאהבת הזנות לכן את קריאה זונה אמיתית עכ"ל אבל קבלה בידינו עיין ביבמות דף ס"א כל שנבעלה בלא פירצה היא בעילת זנות דכתיב אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו כל ביאה שאין בה פרצה אינה אלא ביאת זנות ר"א אומר זונה כשמה ועיין רש"י אשת איש שמזנה תחת בעלה ר"ט אומר זונה זו מופקרת אפי' אם זנה אשה בעבור אתנן או בעבור להציל נפשות או בפתויי הכל בכלל זונה. תמצית הדברים אפי' אם קבלה שם זונה במקרה לא בעבור למלאות תאותה רק נתפסה בעבור דבר אחר הכל בכלל אחרי הוטמאה לבעלה כחז"ל באסתר כאשר אבדתי אבדתי דתורה אמרה ואת כי שטית הכל בכלל זונה אפי' באונס עיין יבמות דף נ"ו רק בישראל התירה התורה מן והיא לא נתפסה הא נתפסה מותרת אבל ברצון אפי' אם הי' לתכלית להציל לקוחים למות היא זונה ואסורה הגם ששכל אנושי לא יגיד כי היא זונה כי נתפתה ע"י ממון או שאר תחבולה של הסתר אעפ"כ גזרה התורה שהיא זונה והיא נטמאה ודוק. ועיין רמב"ן בפ' משפטים על פסוק כי יפתה איש בתולה וז"ל ולכן אמר אונקלוס כי יפתה ארי ישדל יסובב את הבתולה בענינים רבים עד שישכב עמה ובעבור כי פתויי הבתולה בענינים רבים פעם בדברים פעם בממון פעם בשקר שיטעה אותה פעם באמת שרצונו לישא לו לאשה לא יחד לו לשון ועשאו השתדלות עכ"ל ועיין רמב"ם בפי' המשנה סוף נדרי' שכ' שכל פיתוי חלק מן האונס ע"ש ואין כאן מקומו כי דבריו צריכים ביאור. ועתה אבאר בעזה"י הירושלמי במעשה הראשונה שאמרה האשה אסטרטיות חבקני והטיל ש"ז בין ברכי דייקא היא ואמרה שהטיל גם ש"ז בשפיות כי האמינה שזה הוא גורם הטומאה והאיסור אם הטיל ש"ז באותו מקום אפי' בשפיות כאשר השכל אנושי גוזר א"כ באה לאוסרה עצמה והתירה אבל במעשה השני אמרה הביאם שלי פתני מאיזה פתויים אשר איש יפתה אשה הי' משדל אחריה עד שנתפתה לבה אבל מעולם לא עלה על דעתה לשטות מאחרי בעלה למלאות תאותה אז הבין שלא אמרה זניתי לרצון אלא פתני שהיא השכילה להתיר עצמה ואמר אין הביאם אסור לפי דבריך גם הביאם מותר בך כיון שאין את אסורה לבעל אין את אסורה לבועל עיין תו' יבמות דף נ"ה ובח"מ ובמ"ל ואסרה כיון שהיא באה להתיר עצמה ואסרה כנלענ"ד. נחזור ליסוד הדברים שדבר אלקים אמת בפי הנב"י שאם לא הכניס הבועל כל העטרה בתוך המקור היינו פי הרחם אשר הוא לפנים משפיות לא נאסרה לבעלה א"כ לפי דיבורה יש מקום ספק אם הגיע כ"כ ונימא נוקמה אחזקת היתר לבעלה ומה שנראה זרע איש אין ראי' יותר שהכניס כל העטרה דלמא רק מקצת ואין מוציאין אשה מבעלה מספק ואולי בכ"ז ערומי קא מערמא דבאמת עיניה נתנה באחר ויען כי אנה לידה מקרה לא טהור אמרה שלא ידעה עד היכן הגיע שאם תקבל גט לא תהי' מאוסה בעיני האיש אשר חפצה בו ומהכ"ת תהי' נאמנת על בעלה ואינו רשאי להאמינה מחמת חדר"ג וכיון שהוא אינו עושה איסור גם עליה אין איסור כשיטת ר"א ממיץ. ואעתיק דבר מחידושי נדרים דף צ' בתו' ישנים וז"ל וא"ת טמאה אני לך אמאי לא מהימנא הא שויתה אנפשה חד"א כדאמר בקידושין פ' האומר קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ותי' הרב ר' אליעזר דלא מצינו זונה שהיא אסורה לינשא לכהן דוודאי הוא מוזהר עליה אבל היא אינה מוזהרת עליו הלכך גם לדבריה אינה אסורה בו וק' דאמר פ' יש מותרות דף פ"ד כל היכא דאיהו מוזהר היא נמי מוזהרת וע"ק דבגמ' אמר דאוכלת בתרומה שלא להוציא לעז על בניה ואמאי יהא גבי תרומה שויא נפשה חד"א עכ"ל. הכונה נ"ל הך איסור דשויא אנפשה חד"א היא דוקא אם אשה פנוי' אומרת א"א אני או אשה טהורה אמרה נדה אני או אדם אומר בשר זה נבילה וכדומה דעכ"פ שייך אותו איסור לגבי גוף אשר עשה הך היתר לחתיכה דאיסורא דהא פנוי' תוכל להיות א"א ואשה טהורה תוכל להיות נדה והבשר יוכל להיות נבילה כמו כשרה דהך אדם אסור בנבילה אז אפי' אם אדם אומר על חפץ היתר שהוא איסור בשם איסור שהוא מצוה עליו ושייך בו אז שייך לומר שוי' אנפשי' חד"א אבל איסור זונה הוא איסור דשייך רק לגבי כהן דהא ישראל מותר בשם זונה דאפי' א"א שזנתה ברצון אינה נאסרה לבעלה משום זונה רק משום טומאה דהא אם נתגרשה מבעלה יכולה להנשא לישראל אחר אף שיש עדים שזנתה ברצון יען דשם זונה לא נאסר בישראל וא"כ דלא שייך שם זונה להיות אסור בישראל אז אם אשת ישראל שזנתה ברצון או אשת כהן שאמרה נאנסה ואנו חוקרים שתהי' נאסרת מכח שאחד"א מכח שם זונה אז אמרי' כיון דליכא עליה שם איסור זונה כלל איך נימא שוי' אנפשה חד"א באיסור דלא שייך גבה לעולם רק אם באמת זנתה ונעשית זונה לגבי כהן שהוא לא יבעול זונה אבל אי אפשר שהיא תשוה נפשה חתיכה דאיסורא מכח שם זונה דהא לעצמה לא הוי שם זונה שם איסור ולא שייך לאסרה עצמה בדבר דלא שייך בה וזה שסיים וז"ל הלכך גם לדברי' אינה אסורה בו עכ"ל דהא היא לא נעשית חתיכה דאיסורא והבן והקשה תו' עליו הא אם באמת זנתה אז גם היא מוזהרת עליו א"כ יש משכחת שם איסור גם עליה וא"כ הגם דלא זנתה והוא לא נאסר נימא שווי' אנפשה חד"א דהא יש משכחת גם עליה איסור אם באמת זנתה ור' אליעזר כיון דלפני עצמה לא משכחת איסור זונה רק משום דכהן עכ"פ לא שייך שאחד"א והבן והקשה תו' בתוקף עכ"פ אם באמת נאנסה אסורה בתרומה מכח עצמה א"כ נימא עכשיו שוי' נפשה חד"א והבן ור' אליעזר סובר דאיסור שוי' נפשה חד"א הוא רק במה שאמרה טמאה אני לך לאסור לבעלה אבל איסור תרומה בא אם יש עליה שם זונה וע"י איסור שלה לא קבלה שם זונה והבן ובזה מיושב חקירת שב שמעתתא ש"י פ' י"ט שחקר אם בכל שוי' נפשה חד"א יש איסור על איש אחר למשל אם פנוי' אומרת א"א אני אם יש גם איסור על הבועל והביא ראי' מר"א ממיץ הנ"ל דליכא איסור ולפמ"ש שאני איסור כהונה דאין עליה הך איסור בעולם אבל בא"א אני הוא איסור ישראל א"כ לגבי האיש יש איסור ודוק: