אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן כח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן כח

סימן כז

שאלה אשה אחת אשר בעלה הכין לפניה בחצרו חדר מיוחד עם בית חורף שתבשל ותאפה לעצמה ע"י משרת שהכין לה כי מרוב טרדתו מעסקיו ועוד כמה טעמים לא מבקש שהיא תהי' בחדריו ולראות עסקיו ושבת ויו"ט או פורים תהי' בחדריו לאכול עמו והיא לא חפצה בזה כי יראה ורק כאשר ראתה כי גמר מחשבתו ואין לשנות היא ישבה בחדרה ואינה הולכת לטבילה כלל זה י"ב חדשים וכאשר קבל עליה בב"ד והתרו בה ע"י שליח ב"ד פעמים רבות שלא תעשה כזאת למרוד בבעלה ולצער אותו השיבה אמריה שלא תשנה דעתה עד כי היא תהי' בביתו תמיד כאות נפשה ותחת כי הימר לה להיות כאחת השפחות מרה יהי' לו מאוד למען יוסר על רעתו ושאל האיש אם מותר לגרשה בע"כ או אם רשאי ליקח אשה אחרת על אשתו או לא. תשובה לכאורה הדבר פשוט שיוכל לגרש אותה בע"כ דהא כבר עבר י"ב חדשים אשר מרדה בו ומצערו בתשמיש ואפי' כתובה אין לה דהא התרו לה הב"ד והיא נשארת במרדותה כמבואר בש"ע סי' ע"ז סעיף ב' שכ' המחבר וז"ל ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו ואמרה הרני מצער אותו בכך מפני שעשה לי כך וכך או מפני שקללני או מפני שעשה עמי מריבה שולחים לה מב"ד וכו' אם עמדה במרדה ולא חזרה נמלכין ותאבד כתובתה ולא יהי' לה כתובה כלל עכ"ל וכ' הרמ"א וז"ל וי"א דבזמן הזה שאין נושאין ב' נשים לא משהי' לה י"ב חודש אם רוצה לגרשה ואם אינו רוצה מתירין לו לישא אחרת וי"ח שאין להתיר לו לישא אחרת עכ"ל וכ' הח"מ בס"ק ט"ז וז"ל אבל לאחר י"ב חודש שכבר אבדה כתובתה צריכה לקבל גט עכ"ל ועיין בב"ש ס"ק י"ט וא"כ בנידן דידן מותר לגרש אותה בע"כ ודוק. אמנם כד דייקת מבואר דהיא אינה כמורדת דבשלומא אם אמרה שמונעת אותו מתשמיש רק כדי לצערו על העבר אשר אי אפשר לתקנו והיא מבקשת רק לנקום נקם על אשר חטא כנגדה מפני שקילל אותה או עשה מריבה או שעשה לה כך וכך וכן דבר ידוע אשר לא יעשה א"כ אין תכליתה רק כדי לצערו על העבר אז היא מורדת אבל בוודאי אם האשה מונעת תשמיש ממנו כדי שימנע מלהכות אותה או לקלל אותה ולא יענה עוד על להבא מאז אשר יבטח להיות כאיש עם אשה נוהג בטוב היא חפצה לשמש לפניו א"כ אין תכליתה לנקום נקם ממנו ולצערו ולהכאיבו אלא שמבקשת שיסיר ממנה צערה ומכאובה אז אין זה מורדת כלל שאין תכליתה למנוע תשמישה אלא ע"י שירגיש בצערו ישים ללבו שלא יצער אותה ולא יכאוב לה עוד א"כ אם דבר זה שמבקשת הוא דבר כדין וכדת אין עליה דין מורדת וא"כ האשה הזאת אשר מבקשת להיות בביתו כאשה עם בעלה לראות בעסקיו ולישב בשולחנו אפי' בימי חול ואם יקבל זה תשמש עמו אז אין עליה דין מורדת ודוק. וראי' לזה מדברי רמב"ן הובא בש"מ בכתובות דף ס"ג ולענין פסק שמביא בשם רמב"ן וז"ל תמיהני היכא קיי"ל דממלאכה לא הויא מורדת מ"ש מיני' דידי' דבאומר אינו זן ואינו מפרנס יוציא ויתן כתובה ובכמה מרדים פחותים מזה אמרו כן ונ"ל מפני שמרדו של איש קשה משל אשה לפי שיש סיפק בידו לעשות כדאמרי' עד שכופין אותו להוציא נכפהו לזון אותה ומהדרי' אין אדם דר עם נחש בכפיפה כלומר א"א לה להתענות עד שתבוא לב"ד ויהי' חיי' תלויין לה מנגד אבל כאן אפשר לכופה בשוטין לעשות מלאכה ואם נתבטלה עד שיכפוה לא הפסיד כל כך וגם אפשר לו למנוע מתשמישה ומזונותי' עד שתחזור בה עכ"ל הרי מפורש יוצא דבעל יכול למנוע תשמישה ומזונותיה עד שתעשה מלאכה ולא נחשב למורד על שמונע תשמיש ומזונות דהוא הבעל דין וגם הדיין עד שתעשה חיובה ה"ה כן רשאי היא לעשות דין לעצמה למנוע ממנו תשמישה עד שיעשה חיובו להחזירה לביתו ולהיות לו כבת מלך ולא כפלגש לישב בימי חול גלמודה דכן הלכה בש"ע סי' ע' סעיף ב' שכתב הרמ"א וז"ל וי"ח וסבירו להו שלא יכול לומר שהי' תאכל לבדה אלא א"כ קבלה מרצונה וכן נראה לי עכ"ל והוא שיטת רוב הפוסקים יעו"ש א"כ האשה עבדה דין לנפשה כדת וכהלכה ואין עליה דין מורדת ודוק. ועוד נ"ל ראי' מש"ע סי' ע"ז סעיף א' אם הבעל רוצה לגרשה וליתן לה כתובה והיא אינה רוצית לקבל הגט יוכל למנוע ממנה שאר כסות ועונה ועיין שם בח"מ וב"ש פלפול אפי' עכשיו דיש חדר"ג שלא לגרש בע"כ אעפ"כ יוכל למנוע ממנה עונתה כיון דמן התורה יוכל לגרש אותה שוב אינו נחשב כמורד ואפי' החולקים וסוברים דהוה מורד היינו משום עכשיו דיש חדר"ג א"כ נשתעבד לה בשעת נישואין עד שתקבל ברצון הגט א"כ הוה מורד אבל אי ליכא חדר"ג בודאי הוא אינו מורד אם מבקש לגרש אותה והיא מונעת אותו שלא יוכל לזרוק לה הגט דעביד אינש דינא לנפשיה ומכ"ש אם האשה מונעת אותו מתשמישה יען שהוא אינו עושה לה כדין וכדת לאכול עמו על שולחנו שאינה מורדת כנגדו יען שהוא התחיל למרוד כנגדה בשארה זו מזונות היא מרדה כנגדו בעונתה ודו"ק. הן אמת שהב"ש שם בס"ק ו' הביא ראי' דאינו מורד אעפ"י שיש חדר"ג דהא גם בזמן הגמ' הי' איסור לגרש אשתו ראשונה ומ"מ אם רצה לגרשה והיא אינה רוצית לקבל הגט לא הוה כמורד ה"ה אם יש עכשיו איסור חדר"ג לא הוה כמורד יעו"ש ודבריו נפלאים בעיני דבשלומא איסור שעושה הבעל אם מגרש אשתו ראשונה הוה עבירה כאלו אוכל חזיר אבל עכ"פ כנגדו אינו מורד דהא התורה נתן לו רשות שיוכל לגרש אפי' אשתו ראשונה בע"כ הגם שהיא אינה מרוצית ואטו יען שהוא חפץ לחטוא לאלקים יהי' נחשב למורד כנגדה אם כן אם היא עושה תחבולה שלא יוכל לזרוק לה גט א"כ היא מורדת כנגד זכותו והוא אנוס ואונס רחמנא פטרי' דהיא גרמה לאניסו אבל אחר שבא רבינו גרשון וזיכה לכל בת ישראל זכות שלא תגרש אלא מרצונה א"כ זכתה כל בת ישראל באותו זכות שמי שישא אותה לאשה לא יוכל הבעל לשלוח אותה רק אם היא מרוצת לגט א"כ מהכ"ת שלא יהי' הבעל נחשב כמורד אם מונע ממנה עונתה דהלא הוא אמריה תאמר אני מוכן לפניך גירשני בע"כ ואהי' מגורשת אטו תוכל אתה לכוף אותי לשקר ולאמור בפי שאני מרוצה לגט אם אני אוהב אותך אבל הנני שלחני כאות נפשך ולא כאות נפשי ומה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי למנוע ממני עונתי אטו יען שידיך אסורים מחדר"ג אפסיד אני זכותי והוה מורד ודו"ק. ואפשר דסובר הבית שמואל דאפי' בזמן הגמ' אם הבעל רוצה ליתן גט לאשתו והיא אומרת לו כופני ליטול אותו אבל ברצון לא אקח אותו אעפ"כ מיד פטור משאר כסות ועונה ולא נחשב למורד ואינו עובר על לא תגרע יען שהיא קנינו כספו של אדם יכול לצוות על קנין כספו שיש בו דעה לשמוע בקולו ולעשות רצונו והבעל מבקש מאשתו שהיא קנינו שתקבל גט ברצונה וזה חפצו שתעשה רצונה כרצונו ואם היא מסרבת מלשמוע בקולו ולמלאות רצונו היא מורדת בו וממילא אין הוא מורד כנגדה שהוא מבקש כדין כי הוא אדונה שהוא קנין כספו והיא עשתה כנגדו שלא כדין ולא כדת שהיא חייבת לעשות רצונו ודוק. ואמתיק הדבר בעזה"י כאשר אעתיק דברי רשב"א בגיטין דף ע"ה בד"ה מכלל כתב וז"ל תמי' לי אשמעתין אמאי לא דייקו מקרא דנתינה בע"כ הוה נתינה דהא גבי אשה כתיב ונתן בידה וקיי"ל בעכ"ח ומסתברא דלא אמר נתינה בעכ"ח לא שמה נתונה אלא בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהוא שלו כי הא דאמר לה לאשה הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז דאשה זו קנוי' הוא אצל הבעל וקנינו קרי' רחמנא כדכתיב כי יקח איש אשה וקנין כספו הוא וכדאמרי' לקמן בפ' המגרש דף פ"ה א' חוץ מתרומותיך מהו קנין כספו אמר רחמנא וביבמות פ' אלמנה והלכך כשאתה בא לסלקו משלו בעכ"ח אל תסלקנו ודכוותי' בית בבתי ערי חומה וכו' וכו' הלכך נתונה בעכ"ח בכי הא לא הוי' נתינה אבל גט אשה שאין בעלה קנוי לה שאינו מקיח את עצמו וגט שחרור נמי שאין הרב קנוי לעבדא אלא שיש לאשה שיעבוד על בעלה בעודו תחתיו כשהוא בא לסלק שיעבודו מעליו אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעת האשה נמצא שאתה מחייב את שלו בעל כרחו ואל תחייבהו עכ"ל מפורש יוצא מדברי רשב"א יען שהוא אינה קנינה אבל היא הוה קנינו א"כ אם אינו יוכל לסלק שיעבודו בע"כ של האשה והעבד נמצא אתה מחייב את שלו בעל כרחו ואל תחייבהו וה"ה אם הוא מבקש מקנינו היא אשתו שתשמע אליו לקבל הגט בלי כפיה והיא נותנת כתף סוררת הוא פטור מכל שיעבודי' כי היא מורדת בו בלי לשמוע בקולו ופטור מכולם כי היא עשתה שלא כדת והוא מבקש כדת שאדון יצוה על קנינו ודוק. ולכאורה הי' נראה שריטב"א חולק בזה דבש"מ בכתובות דף ס"ד בד"ה אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל כותבין אגרת מרד על ארוסה מביא בשם ריטב"א וז"ל היינו כשתובע לכנוס ואינה רוצה היא דאי כשתובע לגרש והיא אינה רוצית להתגרש מאי מורדת איכא הרי האשה יוצאה שלא לרצונה אלא ע"כ כשתובע לכנוס איירי עכ"ל וקשה הא הוא מבקש שתקבל ברצון הגט ולא מבקש לכופה ע"י סרדיוטים כי היא החביאה עצמה שלא יוכל ליתן לה הגט ובכל אופן לא יוכל לגרש אותה על כן כותבין אגרת מרד אלא פשיטא ליה לריטב"א הגם דתורה גילה ונתן בידה דבעל יוכל לגרש אותה אפי' בע"כ ועיין רשב"א גיטין דף ע"ה) היינו שיוכל לאסור אותה וליתן הגט בידה אבל הוא אינה מחויבת לשמוע בקולו לקבל הגט כאות נפשו יען שעל ידי זה יהי' נפסק שיעבודה וצע"ג. שוב ראיתי דלק"מ בודאי אי אפשר לכתוב אגרת מרד עליה להפסיד כתובתה דהא לא מתכוונה להכאיבו ולצערו נהפוך הוא שניתן להצילה בנפשה שכל מחשבתה להציל עצמה שהיא אוהבת אותו ואיך יכתוב עליה אגרת מרד הלא באישות לא חטאה כנגדו הלא אפי' אם מרדה במלאכה אין כותבין אגרת מרד ואפי' מאן דסובר דכותבין אם מרדה במלאכה שאני התם דגם זה חלק מאישות אבל אם היא חפיצה להיות אשה לשמור כל עניני חיובה אינה מורדת אבל עכ"פ גם הוא לא נחשב כמורד אם מבקש שתקבל הגט ברצונה דהיא קנינו ומחויבת לשמוע בקולו ואם לא תשמע אליו א"כ הוא כופה בזה שלא יתן שיעבודו שאר כסות ועונה דעביד אינש דינא לנפשיה עד שתשמע לקולו וצדקו דברי ב"ש בעזה"י (אחר ימים מצאתי ראי' בדברי ח"מ סי' ע"ז סעיף ו' אם מדירה בדבר שהוא לטובתה דהוא אינו מורד וגם היא אינה מורדת ויש לחקור בו). היוצא מזה בנידן דידן דאפי' לדברי ב"ש לא נחשב הבעל מורד אם מקפיד שתיקת גט ממנה בלי כפיה ע"י סרדיוטים אלא כופה במה שמונע ממנה שאר כסות ועונה עד שתשמע לו ולא נחשב מורד ה"ה במה שמונעת האשה ממנו תשמישה עד שתכפיהו לפרנס אותה על שולחנו עשתה כדין ואין בזה מרד כלל ודוק. וראה זה מצאתי להפלאה בקו"א סי' ע"ז ס"ק ג' על הג"ה שכתב שם אם רוצה לגרש אינו מורד וז"ל לכאורה קשה טובא דדבר זה פשוט מדינא דש"ס כמ"ש הח"מ ס"ק ג' ונראה דקמ"ל דאם הוא רוצה לגרש אותה והיא אינה רוצית להתגרש אע"ג שיוכל לכופה ולזרוק לה גט מ"מ אין הבעל מחויב לכופה וכיון שאמר שרוצה לגרשה והעיכוב מחמת שאינה רוצית תו לא ה"ל מורד וכן משמעות דברי רמב"ם אם שנאה ישלחנה משמע דאם רוצה לשלחה תו לא הוי ליה מורד עכ"ל וכן כתב אח"כ וז"ל ובזה נכון אפי' לאחר חדר"ג שאינה יכול לכופה אפ"ה ס"ל לרמ"א ז"ל דלא הוה מורד דהא אף קודם חדר"ג לא הי' צריך לכופה אלא כיון שרוצה לגרשה תו לא ה"ל מורד ה"ה לאחר חדר"ג ומה יוסף שאינה יכול לכופה הא אין צריך לכופה כנלענ"ד פי' הג"ה זו עכ"ל הרי שהגאון חידש הדין רק לא הסביר שום טעם מדוע יהי' הדין כן ובחסדי ד' זכיתי ליתן טעם לשבח בעזה"י. אך מה שהעיר הגאון שם דמחויב בשאר וכסות דהיא אינה מחויבת לרצות עצמה ליטול גט ברצון והביא ראיה דהא אשת אונס אם מרוצית לקבל גט מותר לו לבעלה לגרש וא"כ ימנע ממנה שאר וכסות עד שתתרצה לקבל הגט יעו"ש ולדעתי עפר אני תחת כפות רגלי תורתו נ"ל דשאר נשים אשר הם קנינו והוא יכול לומר דלא יחפץ עוד בממונו א"כ יכול אפי' לבקש שתקבל גיטה בלי כפיה ואם לא תשמע אליו תפסיד הכל אבל אונס אשר הקב"ה נתן לה זכות שלא יוכל הבעל לשלחה כל ימיו א"כ הדין הוא שלא יוכל לסלק שיעבודו מעליו א"כ אין יכול למנוע כלל ודוק. ואין להשיב כנגד מה שחדשתי דאין אשה מורדת אם מבקשת תפקידה שהוא עפ"י דין א"כ הב"י בסי' זה מביא תשו' רשב"א על אשה שנחלה ולותה ונתרפאת ולא מבקשת לשוב אל ביתו עד שישלם נחשבת למורדת שכתב הרשב"א וז"ל אבל אם הוא מעכבת אף מחמת פרעון מה שלותה בזה יראה שאינו חייב לזונה דקרוב הוא בעיני לומר זה אחד מדרכי מורדת באומרת בעינא לי' ומצערנא לי' דכל האמרת כך טענה יש לה על צער שהיא רוצה לצערו וגם זו עילה מצאה לצערו ותולה בפרעון מה שלותה עכ"ל ולכאורה למה לא אמרי' בהיפוך דמבקשת לעשות דין לעצמה כיון דהדין כך שהוא מחויב לשלם ויכולה למנוע תשמישה עד שישלם וצע"ג. נלע"ד דלק"מ דכל מה שמבקשת ממנו שלא יענה אותה עוד בעניני שאר כסות ועונה כאשר עינה אותה אז היא דיין לעצמה למנוע עניני אישות עד שיבטיח לה כדת הבנות בעניני אישות אבל לעוות עליו בתשמיש שהוא ענין אישות בעבור שאינו פורע לה מה שלותה ואוכלת אז הוה מורדת דהוא חייב לה ממון ואטו אם בעל יהי' חייב לאשתו ממון מה שיש לה ואין לבעלה רשות בה תהי' רשאי למנוע ממנה אישות הלא תוכל לשמש עמו ולתבוע בבית דין ממון שחייב לה על כן כתב הרשב"א דעילה מצאה ורוצית לצער אותו אבל אם היא מבקשת כופין על העתיד בענין חיובו בתורת אישות שאר כסות ועונה אין זה מורדת ודוק. וחפשתי בפוסקים אחרונים ומצאתי להגאון בית מאיר בסי' ע"ז על דברי ב"ש בסי' קנ"ד שחקר אם אינו זן אותה לא הוה מורדת אם מונעת ממנו תשמיש דתוכל לומר קים לי כטור דכופין אותו להוציא וכתב הבית מאיר וז"ל אבל לענ"ד בלא ק"ל אינה מורדת דבכה"ג שאינה מורדת כדי לצערו כ"א לכופו לזונה כראוי דהא קיי"ל בח"מ סי' ד' עביד אינש דינא לנפשיה וא"כ מי יכריחנה לילך לב"ד לכופו אם היא תוכל לכופו במורדה וכן מורה הלשון בסעיף ב' ואם מרדה כדי לצערו מפני שעשה לו וכו' וכיוצא בדברים אלו משמע דעיקר כיוצא באלו שהן אך נקמה על העבר אבל לכופו על העתיד מה שהדין עמה אינה מורדת עכ"ל הרי לפניך כי הגאון חידש דבר זה כל מה שעושה לו כדי לכופו לעשות כדין עמה אינו בכלל מרד ובחסדי ד' הרחבתי לעמוק בדין זה מתורת ראשונים וראיתי שהוא העיר ג"כ מתשובת רשב"א שהביא בב"י דשאני התם דתביעות מלוה על הבעל ולא עליה ולכן אמרי' עילה מצאה והוה מורדת ולפמ"ש לא צריך לזה כי לו יהי' שחייב לה ממון אין זה אישות בשלומא אם תובעת מזונות בהעתיד בביתו אז הוא נוגע לאישות אבל אם הוא חייב לה ממון אינה רשאי לענותו בתשמיש ודוק וזה ברור בעזה"י. שוב ראיתי לח"מ בסי' פ' ס"ק ל"ג שכתב על רשב"א הנ"ל וז"ל עילה מצאה לצערו ותולה בפרעון מה שלותה כלומר ולמה תהי' ידה על עליונה תבא אליו בתחילה ואח"כ יפרע מה שלותה עכ"ל הזהב משמע אבל אם יחלוט שאין רצונו לשלם מה שלותה גם רשב"א מודה דלא הוה מורדת וא"כ בנידן שאלתינו דהבעל עומד בדעתו שלא תהי' יושבת על שולחנו ובביתו חוץ משבת ויו"ט שפיר עשתה כנגדו ואין היא בכלל מורדת כנלע"ד. ולולא דמסתפינא אמרתי עוד דלא לחנם נקטו הפוסקים דהיא אמרה מפני שעשה לי כך וכך או שקללני או עשה מריבה עמי היינו דהוה מורדת דהא הוא לא ציער אותה בעניני אישות אשר הי' בשב ואל תעשה היינו שלא בעל אותה או לא נתן לה מזונות ומלבושים א"כ איך היא מורדת בו לצערו בעניני אישות עור בעד עור כל אשר לאדם יתן בעבור מחמד נפשו זו אשתו אבל אם הוא מצער אותה בשב ואל תעשה היינו שלא נתן לה החיובים באישות למה לא תהי' רשאי להשיב לו גמולו בראשו בשב ואל תעשה הוא הי' פוטר מים ראשית מדון א"כ אין לה דין מורדת אפי' אם עשתה בתורת נקמה כנלענ"ד להלכה למעשה בעזה"י בנידן השאלה הזאת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה