שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ו · סימן כו
שמחת חג מתן תורתינו הקדושה להרב החרוץ המאור בתורה כבוד מה"ו הרב ר' יעקב יצחק הלוי איש הורוויץ נ"י אבדק"ק ראדעמישלע יע"א. אחד"ש מכתבו עם הערות וחקירות וקושיות קבלתי אבל אני מוטרד מאוד כעת רק חשבתי דרכי להשיב משני טעמים ראשית ראיתי שסיים וז"ל ולמחול בטובו להשיב וכו' ובפרט בעתים הללו אשר התורה מונחת בקרן זוויות ודורש אין לה מכלל דבעי דרישה וד' יתברך ירחמנו עכ"ל וזה אמת שצריך דרישה והשנית שכותב שראה תשובה אחת ממני ביד מכירו השאלה והתשובה כתובה בספר שואל ומשיב מהד"ת בהאמנה שלא ראיתי עד הנה ספר הנ"ל אפי' על רגע אחת ואני אשמח בו כי גדול האיש הוא הגאון מלעמבערג נ"י וזכיתי להיות בר גילו ואשיב רק בקצירת אומר על שאלה אחת להערה בעלמא ועלי לא יסמוך רק ישאל דבר הלכה מגאוני פולין. שאלה אם מקדשין אשה בבאנקנאטין וכן אם פודין בכור בהנך באנקנאטין דהגאון חתם סופר יו"ד סי' קל"ד פסק לחומרא לענין פדיון בכור ובהרבה מקומות נתפשט המנהג כן וכתב וז"ל ובאמת צ"ע דהא שטר כזה דנכתב לכל מי שמוציאו זה הוה גופו ממון ויעיין בש"ך ח"מ סי' ס"ו סק"י ועוד איזהו מקומן באחרונים ובאמת עפ"י הסברה אין דומה זה לשטרות דבבאנקנאטין קונים הכל כאשר לכל וגופו ממון הוי וכן ראיתי בשו"ת השיב משה להגאון מאוהעל ז"ל דפודין בן בכור בבאנקנאטין ואין רצוני לבוא בפלפולים בזה עכ"ל. תשובה הדבר צריך עיון עמוק וכעת לא אוכל לעיין אבל לדעתי גם בקדושי אשה הוא ספק אם מהני ואעתיק לו מה שכתוב אצלי על גליון חת"ס שלי סי' הנ"ל וז"ל לי התלמיד נ"ל הגם דפשיטא לאדמ"ו דמהני בקדושי אשה זה דווקא אם מקדש אותה בהנאת באנקנאטין אשר תשיג אבל לענין אם הוה קדושין אם מקדש אותה בתורת כסף צריך עיון אצלי דבהנך באנקנאטין אין תביעה על אדם פרעי רק המדינה לקח המעות וכל מי שמביא הבאנקנאט יקבל מעותיו בבאנק כאלו הפקיד שם מעותיו א"כ הוה שטר ראי' שיש לו שם בבאנק פקדון אבל לא כפקדון ממש אשר בכל מקום שהוא מונח הוא שלו עיין רא"ש פסחים דף ה' ועיין רמב"ן מלחמות הובא בש"ך סי' רנ"ט דכאן אין לו כסף ידוע אשר קנה מעולם א"כ אין כאן אפי' שט"ח ואפי' אם יהי' הדין פודין בשטרות של יחיד שהוא עכ"פ שט"ח אבל באנקנאטין גרוע שאין כאן איש אשר גופו ונכסיו יהי' משועבדים לו ודו"ק. ולפ"ז בקדושין מהני אם מקדש אותה בהנאה אשר יגיע לה מהנך באנקנאטין אבל אם מקדש אותה בתורת כסף שתתקדש בהם לבי נבוך מאוד דאין כאן שום שעבוד הגוף ושעבוד נכסים רק שטר ראי' שיש לו לתבוע סך הנ"ל כי קנה השטר ראי' ע"י גלגולים הרבה מי יודע מי הי' האיש הראשון אשר נתן הכסף בהאקאססע של השטאט אם הי' ישראל או גוי (וגוים לאו בני שטר נינהו בכה"ג להיות שטרו כסף לקיום מצוה ודו"ק) וכדומה וחלילה לי לחלוק ע"ד אדמ"ו חת"ס ז"ל רק אני נבוך מאוד אפי' בקדושין מכ"ש בפדיון הבן דלמא ביקש הקב"ה שיהי' עכ"פ כסף בכל העולם אבל שטר ממלכות זה אין עובר לסוחר במלכות אחרת אבל בוודאי אין לזוז מפסק אדמ"ו ז"ל ודו"ק. וחפשתי בספר השיב משה ומצאתי התשובה בסי' נ"ה שהביא מדברי תוס' בב"ק דף י"א שאצל גזלן צריך להשיב או הכלי או הדמים ולא סובין ונתקשה הגאון מה לי כסף או שוה כסף ועכצ"ל דבכסף יכול לקנות הכל ולא בשוה כסף וממילא דן בבאנקנאטין דיוכל לקנות בו הכל הווין כסף זה תמצית דבריו ולע"ד לולא דחדשה התורה איסור לא תחמוד הי' כל אדם רשאי ליטול חפץ חבירו וליתן לו הדמים כחכמז"ל בב"מ דף ה' לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע יעו"ש היינו דסברי אינשי אם יתן חפץ בעד חפץ חבירו הוא איסור לא תחמוד אבל אם יתן דמים מותר ליקח חפץ חבירו דאם לא יתן אפי' חפץ א"כ הוה גזילה ואיך סברי אינשי לא תחמוד בלא דמי הא בלא דמים הוה גזילה ולא תחמוד למה לי אלא סברו אם יתן חפץ בעד חפץ בע"כ אז עובר על לא תחמוד אבל אם יתן דמים לית בי' לא תחמוד ולכן באמת בגזלן אם הכלי בעולם צריך להשיב הכלי משום לא תחמוד ואם אין הכלי בעולם צריך להשיב כסף ממש עכ"פ אשר נתחייב בשעת גזילה וכסף טוב בעצמו דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע אבל שוה כסף הוה אפי' לאינשי בלא תחמוד דהא בסחורה שוה כסף צריך שומא ויש לחוש בו לרמאות אבל בכסף הוה כאילו נותן לו הגוף הכלי כיון דאין הכלי בעולם ליכא בו לא תחמוד אבל בשוה כסף לא קיים השבת גזילה ודוק ועיין בש"מ בב"מ דף ו' אם אי אפשר לתבוע ממונו בב"ד יוכל ליקח חפץ חבירו ולומר שלי ואינו עובר על לא תחמוד דהא לא חמד חפץ חבירו רק ליקח בעבור להציל ממונו ודו"ק ומה שהעיר הגאון יען שיוכל ליקח הכל בבאנקנאטין הוה כסף לפדיון לא ידעתי מנ"ל דלמא הקפיד הקב"ה שיהי' עכ"פ כסף בכל מקום אבל שטרות ממלכות זה לא עוברים לסוחר במלכות אחרת ודוק. ואודות אשר ביקש ממני להשיב לו על קו' אשר נתקשה בה מאוד על דברי רמ"א יו"ד סי' ס"א שפסק אם ישראל שוחט אצל עכו"ם אם ימצא טריפה הוא נשאר לעכו"ם ואם תמצא כשר הבשר לישראל שפטור ממתנות כהונה והמעיין בט"ז וש"ך ופר"ח יראה שמטעם ברירה הוא והתפלא עליהם הלא מבואר בעירובין דף ל"ו אם מניח עירב וכבר בא חכם ולא חסר אלא גילוי מלתא לא תלי' בברירה וא"כ הכי נמי בבהמה כבר הוא בעולם הטריפות ולא חסר אלא גילוי מילתא וכי תימא שם כבר נגלה בעולם לאיזה צד בא החכם ויוכל להתברר אבל כאן בחיי' של בהמה אי אפשר להודיע העצומים בבטן המליאה הלא המהרי"ט בח"מ סי' כ"ג מדמה באמר אם תלד אשתו זכר יטול מנה ואם נקיבה מאתים דומה להא דעירובין דהוה רק גילוי מלתא הגם שאי אפשר לדעת עד אחר הלידה והאריך בדבריו וביקש להשיבו דבר עכ"ד. יש לי לדון אחרי השורש שאין ברירה זה כשאר ברירה בש"ס ויעיין בלשון הט"ז וש"ך שמשונים זה מזה בלשונם ויעיין בפר"ח בשם מהרי"ק אם הבהמות של ישראל והגוי יקח הבשר אם נטרפה שחייב במתנות אבל אני אניח הדבר כפי הבנה של מעלתו נ"י ואתרץ בעזה"י. ונראה לי לתרץ והיא אם אנו חוקרים הברירה על הטריפות אשר יהי' נמצאים אחר השחיטה אז הי' מקום לקו' הנ"ל הא גם בחיי הבהמה הי' הטריפות מבוררים בתוכה אבל באמת אנו חוקרים אם הבהמה תהי' כשירה שיהי' מחויב במתנות כהונה וזה לא הי' מבורר ואסביר הדבר הלא חכמז"ל הצריכו בדיקה לריאה דשכיח בה טריפות ועיין בסי' ל"ט ומי יכחיד דרוב בהמות כשרות רק הכוונה שכיח בבהמות סרכות ושכיח מראות ושכיח אטום ושכיח נצמקה ושכיח חסרון בבשר ושכיח יתרות באונות וכדומה וכל רעותא צריכה בדיקה ובירור בסרכות צריך לראות אם הם כסדרן ואם לא יהי' כסדרן לראות אם תסלק ע"י משמוש עיין באחרונים בטעם מילול הסרכות דאם תלך הוה כאלו עור הי' פרוס עליה דפח"ח ובאטום צריך לראות אם יהי' חוט בשר מקיף וכדומה ובצמקה אונה אחת אם תהדר בבדיקות פושרין עיין תב"ש שם וביתרות ימין אם תטה למעלה או למטה ואם מטה מקמא או מגבה ובמראות שונות אם תתברר שמראות חוזרות למראה ריאה או למראה כשירה אשר תלוי בחכמת השוחט הנופח וכדומה כנודע למי שבקי בטריפות ואי אפשר לפורעם כי רבים המה מאוד. ולפ"ז בשלמא אם כבר בא חכם או אם תלד זכר או נקיבה הוא רק גילוי מלתא בעלמא דהדבר נתברר לעצמו או יתברר מעצמו אם בא חכם כבר נתברר ובאמר אם תלד אשתו זכר יתברר הדבר מעצמו בירור גמור אבל בבהמה הגם שבאמת רוב בהמות כשרות היינו אחר הבדיקה יתברר שהרעיתות לא הוה שאין כמוה חי' שתוכל להרפאות וממילא אינה טריפה אבל עכ"פ רוב בהמות יש להם ריעותות אשר אפשר שתהי' טריפות בריעותות כנ"ל וצריך בירור בחכמת השוחט לגלות אם באמת זה היא סרכה ע"י נקב שהי' או בנקב שתהי' אח"כ עיין רש"י ור"ן בזה או אם אטום זה יהי' מעכב רחיפת הריאה או תפליט הליחה והדם או תחזר לאיתנה בעתיד או אם הבועה תקרע העור או יש חוט בשר מקיף ולא תקרע בעתיד אם המראה הזה אשר מורה על טריפות יוכל לחזור לבריאות וכדומה לזה למאות למי שנודע לו מקור הסבר הדינים א"כ גם אחר השחיטה לא נגלה אם יש כשרות או טריפות רק בפעולות שונות במשמוש היד בנפיחה בשרי' במים פושרים א"כ אין ברירה הגם שנתברר בפעולות ונתכשר הבשר ודוק. היוצא מזה הגם דמשכחת שטריפות יהי' גלויות כיון דכשירות אינם שכיח שיהי' גלויות להיתר אלא ביתרון החכמה בפעולות שונות א"כ אין ברירה ודוק: