אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן כד

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן כד

סימן כג

שלומים אלף לתלמידי המה"ג לממשלת התורה והיראה נין ונכד לקדוש ישראל מחה"ש כבוד הרב ר' נתן נטע קעל נ"י הלוי אב"ד דק"ק באגאד יע"א. אחד"ש קבלתי מכתבך עם ח"ת הגם כי הקשית לשאול כי אני מוטרד מאוד והלואי שאוכל להשיב לשואלים דבר הלכה בכל זאת אהבה דוחקת את הבשר ואשיבך בקצירת אומר. אודות הקו' אשר כ' וז"ל הרא"ש בפ"ק דקדושין סי' כ' כתב וז"ל נ"ל אם יאמר לו השאלני טבעת כדי לקדש בו את האשה דהוי' מקודשת דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קדושין שתהא מקודשת בו כי אדעתא דהכי מסר לידו הטבעת ואם לא יועיל בלשון שאלה יהי' בלשון מתנה לכה"פ תהי' מתנה עמ"ל והוי' מקודשת עכ"ל ונפסקו דבריו לפסק הלכה בש"ע א"ע סי' כ"ח סעיף י"ט וכן ברא"ש פ' כל הבשר סי' כ"ו כ' וז"ל השואל טלית מצוייצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליו ואם אי אפשר לברך אלא א"כ תהי' שלו הוה כאלו נותנו לו במתנה עמ"ל ע"כ ונפסקו דבריו לפסק הלכה בש"ע א"ח סי' י"ד ס"ג ואינו מבין לפ"ז מאי בעי רמי בר חמא בגיטין דף כ' ע"ב הי' מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עלי' והרי היא יוצאה מתחת ידו מהו מי אמרי' אקנוי אקניתא לי' או דלמא לא ידעה לאקנוי ע"כ הא לרא"ש הנ"ל מסתמא נותנת לו כמו שהוא רוצה עכ"ל. ונלע"ד ליישב בעזה"י דהבדל גדול יש בין דיני הרא"ש ובין האי טבלא והוא דשאני התם אלו אמר תן לי במתנה טבעת כדי לקדש בו אשה או תן לי במתנה טליתך כדי שאקיים מצות ציצית בודאי הי' מהני הגם שיאמר הנותן לא הי' בדעתי אלא להשאיל לך הטבעת או הטלית כי האמנתי שדי בשאלה ונתתי לך לברך בטלית שאול או לקדש בטבעת שאול זה פשיטא דלא אמר כלום דהא דברים שבלב לא הוה דברים וכיון שביקש במתנה הטבעת או הטלית והוא השיב הא לך טבעת כדי לקדש בו אשה או הא לך טלית כדי לקיים מצות ציצית א"כ הוה מתנה לחלוטין או לכה"פ עמ"ל כפי אשר הוא עפ"י דין שיהי' פועל הקדושין ומצות ציצית דמאי מהני דברים אשר הי' לו בלבו דברים שבלב לא הוה דברים וחידש הרא"ש אפי' אמר השאילני טבעת כדי לקדש או השאילני טלית על מצות ציצית הוה כאלו ביקש במתנה והוא נתן לו במתנה דבמחשבתו אם לא יועיל לשון שאלה יהי' במתנה וזה שכ' הרא"ש דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קדושין שתהא האשה מקודשת בו כי אדעתא דהכי מסר לו הטבעת ואם לא יועיל בלשון שאלה יהי' בלשון מתנה עכ"ל הרי שדייק שנחשב בעיניה כאלו אמר לשון מתנה תחת לשון שאלה ולשון מתנה בודאי מהני כמובן אבל כאן בגיטין דחקרי' לו יהי' שאמרה לבעלה שנתנה לו הטבלא במתנה אעפ"כ אנן נאמר דכיון דידענו בנפשה שעתיד הבעל להחזירה לה הטבלא א"כ אינו נחשב בעיני' אלא כשאלה לזמן ואין החסרון בלשון רק חסרון בדעת דאנן יורדין לסוף דעתה שאין נותנת במתנה רק בשאלה וממילא לא הוה דברים שבלב אלא דברים גלוים וידועים לכל איש ולא מהני גם אם אומרה לשון מתנה בפי' דדעת אשה קצרה מלהבין אפי' אם תתן לו שיהי' מזה נתינה משלו ודוק. וראי' לזה דרמי בר חמא לא בעי אם אחד יקבל במתנה טבלא מאשה אחרת ויגרש בו אשתו אם מהני דנימא אשה לא יודעת לאקנוי דלו יהי' אם שאל ממנה טבלא הי' אמרי' דנותנת לו אם לא יועיל בלשון שאלה יהי' בלשון מתנה כסברת הרא"ש הנ"ל רק חקר אם המתגרשת נותנת לו הטבלא שיודעת שעתיד להחזיר לה הטבלא כאן נסתפק אם אשה יודעת לאקנוי קנין גמור הגם שיהי' רק כקנין לזמן ודוק. אך גם בסברא לא קשה קו' הנ"ל הלא גט להרחיקה בא מהכ"ת נאמר שמחשבתה שאם לא יועיל בלשון שאלה תתן במתנה כדי לקרב חובתה הלא אפי' גבי הבעל אמרו בפי' מי שאחזו דף ע"ד גט דלרחוקה בא אימא מודה לי' לר"י לכשתתן יעו"ש ומכ"ש דלא נאמר באשה הגם שהשאילה לו הטבלא כפי אשר שאל ממנה היינו שהיא מראה לו אם הוא יחפץ להרחיקה היא לא תתיצב כנגדו לקיים אני לדודי כמו שדודי לי אבל לא להתאמץ ביותר הוא ביקש לשאלה והיא נותנת לו גם במתנה כדי להתרחק הגם שפעמים הגט זכות לה מי יימר שגדול כל כך הזכות שהיא תקרב הגט בעבורו דשורש גט הוא חוב ושאני התם בקדושין וקריעה או בעלית שפלוני חפץ לקיים מצוה ולא יוכל למצוא זכות מצותו אלא ע"י חפצו ואמרי' גמר ומקנה להיות אחי עזר ואחי סמך לעשות לו אות אהבה בזה שמסייע לו אבל כאן מי יהי' אנן סהדי שמכוונת להתרחק מבעלה לפעמים טוב למיתב טן דו ועכ"פ לא תתאמץ ביותר ודוק. והי' בדעתי להאריך להבדיל דשם בקריעה ובקדושין ובטלית וספרים דיוכל להצמיח הפסד שמא יקדמנה אחר וחיוב קריעה עבר אם לא יקרע מיד וזמן תפילה עבר וזמן תורה אשר חיוב בכל שעה עבר על כן ניחא לי' ליתן באופן המועיל אבל כאן מאי הפסיד אם לא יהי' מועיל גט זה וכתב אחר על נייר שלו על כן לא אמרי' דגמרה ומקנה ליתן טבלא שלה באופן המועיל הגם שמשכחת בגט שכ"מ מזה לא דברו רק בסתם גיטין וק"ל וגם הי' בדעתי לחלק דשם מקנה לי' ברגע הקדושין וברגע הקריעה וברגע העיטוף כאשר נעשה המצוה אבל כאן בגט ג"כ תתן לו בשעת נתינה ולא מקודם א"כ בשעת כתיבה לא הוה על חפץ שלו והתורה אמר וכתב ונתן ודוק כי קצרתי הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה