שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ו · סימן כג
שאלה איש אשר מחלל שבת לעיני כל רואי שמש שחורש וזורע בשבת כמה שנים ולפעמים בשעה שבני ישראל באים מן הכפרים במקום מיועד להם להתפלל וגערו בו ולא שמע אליהם ותדבק נפשו בבת עני בן טובים ירא אלקים ודבר על לב הנערה לפני ג' אנשים כשירים אשר מבקשים לסחור ממנו חטים שתהי' נשאת לו ואמרה לו אם תדבר עם אבותי ויתנו אותי לך אז ממני לא יהי' עיכב בדבר ואמר לה אני חפץ לישא אותך תן לי היד ונתנה לו ולקח טבעתו מידו ואמר לה הרי את מקודשת לי ושם הטבעת על אצבעה והאנשים העדים כשמעם וראו את המעשה פנו אליו מה עשית הלא ידעת כי העני ירא אלקים לא יתנה אותה לך ופנו גם אל הנערה ודברו אליה מה עשית הלא ידעת שאבותך לא ישיאו אותך אליו ואמרה הכי ידעתו שישים טבעת על ידי וכשהגיע הדבר אל אבותיה קפצו ונשבעו שלא ליתן אותה לו לאשה רק תשב כל ימי חייה צרורה בביתם ופושע הנ"ל ברח מאדונו הנכרי אשר הי' אצלו בריחוק מקום ואירע כאשר אכל טריפות נפל לארץ בחולי שלאג ר"ל ועכשיו נגלה מאח מומר אשר זה חמש שנים קודם לקידושין המיר דתו ר"ל ובאו האב והאם של הנערה המקודשת ומבקשים למצוא תרופה לבתם לישא לאיש כי לולא כן ח"ו תהי' עגונה כל ימיה כי אח המומר הוא עתיר נכסין ולא יועיל כל הון ליתן לה חליצה. תשובה לפום רהיטא אסורה לינשא בלא חליצה האמת דמחלל שבת בפרהסי' הוה מומר לכל תורה כולה אבל הא במומר גופי' מבואר בש"ע א"ע סי' מ"ד ישראל מומר שקידש קדושיו קדושין וצריכה ממנו גט יעו"ש סעיף ט' וגם לפטור אותה מחליצה יען שהיבם הי' מומר בשעת קידושין הלא מבואר בש"ע א"ע סי' קנ"ז הגם שיש מי שמתיר אותה בלא חליצה אבל מסיים המחבר ואין לסמוך עליו יעו"ש שצריכה חליצה מן המומר וא"כ אין רפואה למכתה ח"ו. אמנם אשר לא יוצדק מופרד יוצדק מחובר בהצטרף כי המקדש הי' מחלל שבת בפרהסי' וגם היבם הוא מומר זה כמה שנים יועילה להיות מותרת לעלמא בלא חליצה כאשר אבאר בעזה"י. (א) אם מחלל שבת בפרהסי' יכול לקדש בת ישראל או לא. הנה הטור בא"ע סי' מ"ד כתב וז"ל ישראל מומר שקידש קידושיו קידושין וצריכה ממנו גט וי"א דמומר לחלל שבת בפרהסי' ולע"ז דינו כגוי גמור ואין קידושיו קדושין ולא נהירא עכ"ל והב"י הביא דדעת הטור במומר הוא מפרק החולץ דף מ"ו והיש אומרים שהביא הטור הוא מבעל העיטור שהביא סברה זו יעו"ש אבל בש"ע סי' מ"ד סעיף ט' לא הביא דעת הי"א וכן הרמ"א לא הביא והוא פלא למה לא הביא עכ"פ לחומרא לחוש אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דצריכה גט משניהם והב"י בסי' מ"ד כתב וז"ל ישראל מומר שקידש קידושיו קידושין וצריכה גט בפ' החולץ תניא טבל ועלה הרי הוא כישראל ואמרי' הילכתא דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל ישראל מומר הוא וקדושיו קידושין והכי אמרי' נמי בפ' עד כמה וכתב העיטור דמדקאמר קידושיו קידושין ולא קאמר חוששין ש"מ מדאורייתא תפסו קידושין וכך הם דברי הרמב"ם שכתב בפ"ד הרי אלו קידושין גמורין ומ"ש וי"א דמומר לחלל שבת בפרהסי' ולע"ז דינו כגוי גמור ואין קידושיו קידושין בעל העיטור הביא סברה זו וכתב עליה ומסתברא דקי"ל דגוים בח"ל לאו עע"ז הם האידנא אינו מומר לע"ז ומחלל שבתות בפרהסי' ליתא אלא בעבודת קרקעות וקידושיו קידושין וגרושיו גירושין ובשם רש"י כתב דאפי' מומר לע"ז ולחלל שבתות קידושיו קידושין וגרושיו גירושין וכן דעת רמב"ם בפ"ד עכ"ל הרי דהב"י הבין דסתם מומר לכל העבירות הוה ודאי בר קידושין וגירושין אבל המחלל שבת בפרהסי' ועובד ע"ז על זה פליגי רש"י ורמב"ם עם קמאי הגאונים ז"ל דקמאי סברי שהם עכו"ם ממש ורש"י ורמב"ם והטור סוברים דלענין קידושין וגירושין הם ישראלים ואפי' אם מחלל שבת בעבודת קרקע בפרהסי' ופסק בש"ע כרש"י ורמב"ם והטור ואפי' אם מחלל שבת בפרהסי' בעבודת קרקע מהני קדושיו וגירושיו ודוק. אך הגט פשוט בסי' קכ"ט הביא דעת הרשד"ם ופני משה שדייקו מדברי הרמב"ם והטור שכתבו בסוף וצריכה ממנו גט שהוא כשפת יתר דפשיטא דכיון דקדושיו קידושין שלא תינשא לשוק בלא גט אלא דסוברים דמומר הוה כספק ישראל ספק עכו"ם וצריכה גט מספק קידושין ולכן כתב הרמב"ם קידושיו קידושין גמורין להצריכה גט דלא נימא דהוה חשש דרבנן אבל אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר צריכה גט מזה ומזה דהוה ספק אם מומר הוה בר קידושין ונתקשה הגאון א"כ כל הפוסקים מלאים דמומר יכול לגרש וקשה תינח אם קידש כאשר הי' מומר אז ממנ"פ אם הוה קידושיו קידושין הוה גם גטו גט אבל אם קידש בעודו שהי' ישראל ומגרש כשהוא מומר איך יהי' מועיל גיטו וצע"ג ותי' דצריך לומר דאפקיעו רבנן לקידושין מיניה בנתינת גטו דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש יעו"ש. והמעיין בלשון בעל העיטור בפנים יראה עין בעין דבעל העיטור הביא רק זאת דלא נימא חוששין מדרבנן אלא דתופסין קידושין מדאורייתא אבל בכל זאת כתב דגטו גט דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש הרי דאותן דסוברים דקדושיו קידושין היינו שהוא ספק דאורייתא והי' קשה לו א"כ איך מומר מגרש אם קידש כאשר הי' עוד ישראל ותי' דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש כתי' של גט פשוט. ואולי סובר הבע"ט מומר יצא מכלל ישראל ובכלל בן נח לא בא ולענין קידושין לא הוה עם דומה לחמור ומהני קידושין אבל לענין גט דצריך להיות ישראל דלא יחד הקב"ה שמו על הגירושין רק בישראל דכתיב בו אלקי ישראל כאשר אי"ה אביא דעת הר"ר דוד ונמ"י א"כ צריך לטעם דכל מקדש על דעתא דרבנן מקדש אבל קידושיו הוין קידושין וודאי אבל פשטות בעה"ט כתי' גט פשוט ודוק. וראיתי בבית מאיר שצווח מאוד על תי' של גט פשוט דא"כ אם אשת מומר הזאת זנתה בטרם שקבלה הגט יהי' הולד רק ספק ממזר דדלמא מומר לאו בר גירושין ואפקיעו רבנן לקדושין מיניה ולא הוה הולד ממזר ואם הוא בר גירושין ולא צריך לאפקעות קידושין והוה הולד ממזר דכיון דהוה האי מומר ספק בר גירושין יהי' הולד ספק ממזר וצע"ג ועוד הקשה דא"כ יהי' לקרובי בעלה דמומר תפיסת קידושין בה מספק דאם נתקדשו להם תהי' צריכה גט מספק דדלמא המומר לאו בר גירושין ועקרו רבנן לקדושין מינה והיא אינה אסורה לקרובי המומר ואיך הי' שתקו רבותינו נוחי נפש ז"ל מלהודיע כאלה וצע"ג. ולע"ד במחילת עוצם כבוד תורתו לק"מ דהדין אינו אמת דהולד הוה ודאי ממזר וקדושי מקרובי מומר לא תפסי' בה כלל וכלל כאשר אבאר בעזה"י. הנה כלל גדול אמרו חכז"ל דילפינן מקרא אוקי מילתא אחזקה דאם ידענו שהי' דבר ידוע באיזה כח הן באיסור או בהיתר הן בחיוב או בפטור הן בכשרות או בפסלות ונולד ספק אי נשתנה הדבר מחזקתו או נשאר בחזקתו אמרי' אוקי החפץ בחזקתו כאשר הי' במקודם כי הספק אשר בא לפנינו לא יכריע את הודאי כלל כנודע. ונחזה אנן אטו אם אחד נדר בנדר ונולד ספק בהתרת חכם אי מהני או לא דנימא יען דאם הי' מועיל התרת חכם הי' הנדר נעקר מעיקרו עכשיו שהיא ספק אם מהני התרתו או לא אין כאן נדר ודאי זה אינו אמת דהא הי' כאן חזקת נדר ויש ספק אם הותר או לא נשאר חזקת נדר, או בגט וספק אם בטלו בעל ואם בטלו חכמים עוקרים הקדושין למפרע ספק אם בטלו ועקרו החכמים הקדושין או לא בטלו בעל ולא נעקרו הקידושין היא בחזקת איסור אשת איש עיין גיטין דף ל"ג בתוס' ובמהרש"א ובט"ז הל' חלה וה"ה כאן דהיא היתה בחזקת אשת איש שאם תזנה יהי' הולד ממזר ותהי' אסורה עולמית על קרובי הבעל גם אם ימות בעלה וע"י הגט נולד ספק אי הבעל בר גירושין נמצא נכרת האישות מכאן ולהבא ואם לאו בר גירושין א"כ עקרו חכז"ל האישות למפרע ויש ספק אי נכרת האישות או נעקר האישות ואוקמי אותה על החזקה שהיתה בבטח אשת איש ונשארת בחזקת בתורת אישות הן במה שנוגע לה שתהי' בשם זונה ולולדה בשם ממזר ולקרובי בעלה בשם עריות הכל בחזקת קמייתא ומה שהיא מותרת לשוק הוא מכח ממנ"פ או שנתגרשה או שנעקרה הקידושין אבל לגבי הולד וקרובים היא בחזקתה ודוק. ואוסף נופך הלא מתחילה היתה אשתו קנינו קנין כספו וגם הי' לו כח שיש לו זכות שיוכל לכרות קנינו מעט שיחפץ לעשות בשלו ככל אשר יחפץ ועיין רשב"א גיטין דף ע"ה דמטעם זה הוה גט בעל כרחה של האשה יען שהיא קנינו וכי יאמר הקנין אתה תצטרך להיות אדוני א"כ עכשיו נולד ספק אם הבעל בר גירושין נמצא דהי' אדון על קנין הכסף אשר עשה זה רבות בשנים או לאו בר גירושין ועקרו הקידושין שלא היתה מעולם קנין כספו ואמרינן הלא טרם שנתן הגט היתה האשה בחזקת קנינו משעת קידושין אשר תהי' שלו עד שלא יחפוץ בה ועכשיו נולד הספק אי הוציא הקנין מרשותו או עקרו ואמרינן דנשאר בכח זכותו אשר הי' מוחזק בידו דעיין בתב"ש סי' ח"י על הסברת הט"ז דזכות שהי' אדם מוחזק בו הגם שנתהוה אח"כ ספק אם הי' עפ"י דין ודת של תורה אעפ"כ מה שהי' מצוי בידו הוה בגדר חזקה וא"כ הפסיד קנינו רק ע"י גט אשר נתן והולד ממזר ואסורה בקרוביו ודוק. ואין להקשות א"כ נימא דקדושיו הוין קידושין ודאי דהא מקודם הי' לו חזקת אותו כח שיוכל לקדש בת ישראל ואיך יפסיק מכח ספק לק"מ דהא עשה מעשה שהמיר דתו או שחילל שבת בפרהסי' אשר הוליד הספק אם לא הפסיד לעצמו ע"י מעשיו הרעים הכח לקדש אשה מבית ישראל ע"י כספו ועיין פרמ"ג סי' ק"י בשם מ"ל דספק בדין אין לו שייכות עם חזקה דמכח החזקה לא ישנה את הדין יעו"ש וא"כ הוה הוא בר ספק קידושין וגירושין אבל בוודאי לגבי האשה לענין זונה ולענין ולדיה לענין ממזרת ולקרובי בעלה לענין איסור עריות בוודאי מהני חזקה לאמור דנשארו בחזקתיהם כאשר הי' עומדים קודם נתינת הגט ודוק כי נכון וברור בעזה"י. היוצא מזה דנכון הדבר דמומר או מחלל שבת בפרהסי' שקידש הוה רק ספק מקודשת ומה דמהני גט מומר לאשתו אשר התקדש טרם שהמיר היא מכח ממנ"פ אם אינו בר כריתות עקרו רבנן להקדושין אבל הולד ממזר וגם לא תפסי' בה קידושין מקרובי בעלה ודוק. אמנם זה ברור דיותר מסתבר דמהני גט אם קידש וגירש בהיותו מומר דאז יש ממנ"פ אי קדושיו קידושין גם גטו גט אבל אם קידש בעודו ישראל ורוצה לגרש בהיותו מומר יש ספק אי מהני גטו דלמא עכשיו אינו בר גירושין וכן מבואר בתוספת מרדכי פרק י' יוחסין אות ל"ח שכותב וז"ל טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר למאי הלכתא דאי הדר ביה וקידש בת ישראל מומר הוא וקדושיו קדושין וה"ה גטו גט ונ"ל דאפי' קידש בעודו ישראל ושוב בהמרותו יהב גט הוה גט ויש מרבותינו שנסתפקו בזה עכ"ל הרי שטוב אם קידש בהיותו מומר בוודאי יכול לגרש אבל אם קודש ביהדות יש מסתפקים אם יוכל ליתן גט ודוק. ונקודה נפלאה ראיתי בנמ"י בפרק החולץ בד"ה דאי הדר ביה לגיותו ואח"כ קידש בת ישראל מקודשת וצריכה גט כישראל מומר קידושיו קידושין דישראל רשע הוא וה"ה דגטו גט ואפי' לקדושין שקידש בגיותו עכ"ל דבריו נפלאים מאי אפילו לקידושין שקידש בגיותו נהפוך הוא דבזה בוודאי מהני גטו דממנ"פ אי מומר בן ברית וראוי לקדש א"כ ה"ה ראוי לגרש אבל אם קידש כשהיה ישראל ומגרש כשהוא גוי שם יש חקירה אי מהני גיטו דלמא מומר אינו בן ברית ולא יוכל בגיותו לכרות הקידושין אשר עשה כשהיה בן ברית וצע"ג. ונלע"ד ליישב בעזה"י דנודע דקדושין של איש באשה הוא קנין כסף דכתיב כי יקח איש אשה וגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון ולכן אכלה בת ישראל שנשאת לכהן תרומה דהיא קנין כספו האשה נקנית בג' דרכים ובעבור זה יכול לגרש אותה בע"כ הגם דכתיב ונתן בידה ונתינה בע"כ לא שמה נתינה יען דהיא קנינו ויוכל כל אדם לעשות בקנינו שלא יהיה שלו עוד עיין רשב"א גיטין דף ע"ה ואפי' יבמה נקראת קנין אחיו עיין כתובות דף נ"ז ובתוס' שם כלל הדברים דהקידושין הם רק שהאיש קונה קנין הן בכסף או בשטר או בביאה. ונחקור אם מומר קונה דבר באיזה קנין הוא קונה אי בקנין ישראל או בקנין גוי דמבואר דהן ר"י והן ר"ל מודים דיש לישראל קנין בפני עצמו ויש לגוי קנין לפני עצמו כמבואר בבכורות דף י"ג ובב"מ דף מ"ו רק לר"י לישראל בכסף ולגוי במשיכה ולר"ל לגוי בכסף ולישראל במשיכה וא"כ המומר באיזה קנין יקנה אי כגוי או כישראל וצ"ע. ונראה מסברא הגם דנאמר דמומר לא הוה בן ברית דהא הוא הפיר הברית עכ"פ הוא מחויב להיות בן ברית ומונח עליו החיוב בכל רגע לשוב אל ד' ולקיים כל המצות א"כ עכ"פ לא בא לכלל גוי שיבוא לו מיד כח גוי לקנות בקנין אשר ישראל אינה זוכה בו ונשאר בכח קנינו לקנות בקנין ישראל. אסברה טעמא דמלתא דוודאי בכל יתרון ויתר שאת אשר יש לאיש ישראל ע"י התורה נוכל לומר שמומר אשר התנכר לאביו שבשמים אין לו אותו יתרון ומעלות מישראל דהא אינו שומר הברית אבל דבר אשר נתן מד' הן לגוי והן לישראל בשוה דכמו שיש לישראל כח קנין כן יש לגוי קנין עיין בכורות דף י"ג אבל הבדיל ד' שיהי' נפרד מעשה קנין בישראל ממעשה קנין בגוי אי לישראל בכסף לגוי במשיכה ואי לישראל במשיכה יהי' לגוי בכסף לישראל בחדא ולגוי בחדא ואין בתכלית הבדל בין ישראל לגוי וגם במעלה אין הבדל בין ישראל לגוי דכסף ומשיכה הם שני קנינים שווים במעלות עיין תוס' בכורות וא"כ מהכ"ת יען דנעשה מומר יפסיד מעשה קנין אשר היה לו בישראל ויתן לו תחתיו מעשה קנין אחר (ובלי כח קנין אי אפשר להיות דלכל אדם נתן ד' קנין) אז בוודאי אמרי' כיון שנולד בישראל וחלק לו ד' כח קנין במעשה קנין אשר חלק בישראל הוא נשאר בידו עד יום מותו דמעשה קנין אשר יש לישראל אינה מעלה ויתרון אשר יש לבן ברית ישראל לבד וזה ברור. והיוצא מזה דלו יהי' שמומר הוא נחשב כגוי היינו בדברים אשר יהי' לו יתרון בתורת ישראל אשר אין לגוי כח ההוא גם למומר אין לו הכח יען כי התנכר מעשיו לאביו שבשמים אבל בקנין כסף או משיכה לקנות קרקע או מטלטלין דיש לגוי קנין ולישראל קנין א"כ מה בצע שיתהפך מעשה פעולת הקנין מה לי פעולת משיכה או פעולת כסף כיוון שעכ"פ יש לו תכלית קנין הן בגוי כמו בישראל והבן. אך לפ"ז יש לחקור איך יוכל מומר ליתן גט לאשתו דהנה הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים הל' ח' כתב וז"ל ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו כשיוציאו מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אנא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין עכ"ל וכתב המ"ל שהוא מבואר כן בירושלמי עיי"ש והר"ן בחדושיו בסנהדרין הביא דברי רמב"ם בקיצור וכתב וז"ל אבל הר"ר דוד ז"ל כתב בחידושיו שקרוב הוא שנאמר שב"נ אין לו היתר לעולם בגירושין כמו שאמר אמר אלקי ישראל לא ייחד הקב"ה שמו על הגירושין אלא על ישראל אבל בשפחה זו שלא נעשית אשת איש בביאה כשאר ב"נ אלא בכח היחוד שייחדו לו בזו אמרו שהותרה בפריעת ראשה בשוק שהיחוד שאסרה מתיר' הפריעו' וזו אינה ראיה בעיני דאפשר לומר דאמרי' שלא ייחד הב"ה שמו על הגרושין היינו דווקא בגירושין שבכתב עכ"ל בדף נ"ח. וראה זה מצאתי בנמ"י פרק י"א דיבמות בגמ' בני יודן דכתב וז"ל אמר המחבר ומיהו עכו"ם שנתגיירו איש ואשתו אם רצה מקיימה אם רצה פוטרה ואפי' מחיים של גר מותרת לאחרים דאע"ג דבעולת בעל יש להם אפ"ה ליכא משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה משום דאותו אישות אין לו עיקר דכשנתגייר פקע דאל"כ אפי' בגט לא מישתריא לעלמא דאינהו לאו בני גט נינהו בגיותם וא"כ יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ותהא אסורה לישראל עולמית אלא ודאי ליתא דכל זמן שלא ידעה לאחר שנתגייר ההוא אישות דהוה ליה בגיותו פקע מיניה כשנתגייר וכ"ע ידעו הכי וכן דעת גדולי הפוסקים ז"ל עכ"ל הרי שפתי ברור מללו שסובר כהר"ר דוד דגוי אין לו גירושין כלל. ועיין זבחים דף ג' דאמר ר"י חטאת ששחט לשם עולה פסולה לשם חולין כשירה אלמא דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה ורמינהו כל הגט שנכתב שלא לשם גרושין פסול ואפי' לשם נכרי נמי פסול ומשני גט דל נכרית מיניה הוה ליה סתמא וסתמא פסול קדשים דל חולין מינייהו הו"ל סתמא וסתמא כשירין וכתב רש"י בד"ה לשם עכו"ם וז"ל דהא שלא לשם אשה קתני דמשמע שלא לשם אשה זו אלא לשום אשה אחרת כל דהו ואע"ג דנכריות לאו בת גירושין היא מהניא לפסול אלמא דלאו מינה מחריב בה עכ"ל דמשמע דנכריות לאו בת גירושין כלל דאם נימא דיש בה גירושין רק שלא צריכה כתב או דלא מהני בה כתב אלא במעשה פרישה שישלחנה מביתו א"כ עכ"פ בת גירושין היא רק דלא נעשה פעולת גירושין בכתב אלא אומר לה בעל פה שתצא מביתו משמע כסברת הר"ר דוד ודוק. היוצא מזה דלנמ"י והר"ר דוד נשמע דאין לעכו"ם גירושין כלל דכל זמן שהבעל חי היא נשארת באיסור בעולת בעל ועיין בירושלמי פ"ק דקדושין דר' חייא רבה אמר עכו"ם אין להם גירושין ומותר להחזירו וכן בא מעשה לפני רבי והכשיר ועיי"ש. ולפ"ז דיש מעלה בגירושין בישראל אשר אין זכות זה לעכו"ם יש לחקור דמי שהתנכר מעשיו לאביו שבשמים יש לו דין עכו"ם ולא יוכל לגרש כלל ולכל הפחות אין לו גירושין בכתב ואשתו ישראלית בוודאי אינה מתגרשת אלא בגט בכתב כדת משה וישראל ואיך יוכל מומר לגרש את אשתו בת ישראלית וצ"ע. ואחר עיון יש ליישב דהיא קדשה עצמה רק לישראל ולבן ברית וא"כ אם התנכרו מעשיו לאביו שבשמים ונמחה שמו מישראל שלא נקרא עוד בן ברית יהי' הקדושין ממילא בטילין דהא אין עוד אותו ישראל ובן ברית בעולם וכמו שגילה התורה מיתת הבעל מתירה יען שאין עוד בעלה בעולם כך יהי' המרותו מתירה שאין עוד בעלה ישראל בעולם דהוא נתהפך לגוף נכרי וא"כ למה צריכה גט כלל דלא שייך לומר קדושת הגוף לא פקעה בכדי ועיין נדרים דף כ"ט וברשב"א ובר"ן שם דאין זה בכדי דהוה כאלו מת בעלה. אמנם לק"מ דאעפ"י שחטא והתנכרו מעשיו בכל זה מהני תשובה ואם יתחרט אפי' רגע קודם שימות וישוב אל ד' ויתחרט בכל לבבו ובכל נפשו אז כל עונותיו ימחו כי אין לך דבר העומד בפני תשובה ויהי נגלה שהיא נשארה אשתו ואי אפשר להתיר אשתו וכן משמע מש"מ בב"מ דף ע"א ע"ב שכתב וז"ל ובפר"ח ראיתי הכי אמר רב שלום גאון ישראל משומד אין לווין ממנו ואין מלווין לו בריבית הואיל וכי קידש ליה בת ישראל קידושיו קידושין לא מישתרן מינה אלא בגט ולגבי גט יהב לאיתתיה ופטר לה ולגבי אחיו שמת חלוץ לה והואיל וה"ה כישראל לגבי גט וקדושין וחליצה דאמר שמא יתחרט ויעשה תשובה לפיכך אסור ורחמנא אמר לא תשיך לאחיך הילכך אסור עכ"ל הרי מבואר דמחמת חשש שמא יתחרט ויעשה תשובה דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי דאם מתחרט בלבו די להיות מן הנקראים רעים אהובים ולכך אי אפשר לפטור את אשתו בלא גט ודוק. ואם כן ממנ"פ מהני אם ניתן גט לאשתו דאם לא יתחרט גם לפני מותו וימות באולתו נגלה למפרע דמשעה שהתנכרו מעשיו נפקע האישות ואם יתחרט לבסוף באמת שכל עונותיו נעשה לו זכיות א"כ גם הגט היה מהני ודוק. אבל אם קידש בת ישראל כשהוא מומר דלא שייך דלא התקדשה אלא לישראל ובן ברית יש לחקור דקדושין יש לו כמו בן ישראל דאפי' גוי יש לו ג"כ קנין באשה להיות אשת איש לגבי נכרי חבירו דהא נכרי הבא על אשת חבירו חיוב מיתה דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו וגם כתוב והיא בעולת בעל עיין תוס' קידושין דף י"ג בד"ה לכ"ע באשה ועיין חידושי הר"ן בסנהדרין דף נ"ב בד"ה נפקא לי' הגם שלא ניקנת לי' בכסף ניקנת לי' בבעולה ואם ישראל בועל אשת כותי אינה חייב מיתה יען דכתיב איש אשר ינאף אשת רעהו וגוי לא נקרא רעהו אבל איסור דאורייתא יש ועיי"ש וא"כ כיון דיש לגוי ג"כ קנין באשה מה לי קנין בעילה או קנין כסף א"כ נשאר המומר בקנין ישראל אפי' בכסף וכל זה בקדושין אבל אם יחפוץ ליתן גט אשר זכות זה לא נתן הקב"ה רק לישראל לא היה יוכל לגרש וצ"ע. ולתרץ זה נ"ל דממנ"פ הלא אין לנכרי אישות בבת ישראל ואם גוי בועל בת ישראל לקנות אותה לאשה הוא רק זונה שלו אבל אישות אין בה וא"כ ממנ"פ אם המומר שהתנכר מעשיו לאביו שבשמים לא היה ישראל ובן ברית א"כ לא תפס בה קדושין ואם נחשב לבן ברית וישראל יהיה מאיזה טעם שיהיה א"כ מהני גם גיטו וד"ק. ועתה בא ברוך ד' דנמ"י לשיטתו אזיל בפי"א דגוי אין לו גירושין כלל וס"ד אם קידש בהמרותו לא יוכל ליתן גט דאם קידש כאשר היה יהודי אז יש ממנ"פ אם הוא עדיין כשישראל ובן ברית מהני גיטו ואם אינו כבן ברית וישראל א"כ נפקע הקדושין אבל אם קידש בהמרותו הוא נשאר בקנין ישראל דהא יש גם לגוי קנין לקנות אשה אבל כח גט אין לו וקמ"ל דיש ג"כ ממנ"פ דמהני גט ודוק. ודעת המרדכי דאם קידש בהמרותו אז יש ממנ"פ אם מהני קידושין בוודאי מהני גטו דגם גוי הוה בר גירושין וממילא נשאר הוא בגירושין של ישראל אבל אם קידש כאשר הי' יהודי ונעשה אח"כ מומר יש ספק דלמא יצא מכלל ישראל ובן ברית ולכלל עכו"ם לא בא דהא עכו"ם אם יחפוץ לגייר צריך טבילה לכל הפחות לפני ב"ד עיין יבמות דף מ"ו אבל מומר אעפ"י שחטא ישראל הוא לשוב אל ד' וירחמהו ולא צריך מדאורייתא אפי' טבילה עיין בש"ע ואיך יתיר קדושין דאורייתא ודוק. ובזה יש מקום אתי ליישב דעת רבינו טובי' שהובא במהר"י מינץ סי' י"ב דסובר דקדושי מומר הוה רק מדרבנן דהוא כעכו"ם גמור והתפלא עליו הגאון בית מאיר סי' קכ"ט דא"כ איך יגרש מומר אשתו אשר לקח ביהדות וצ"ע עוד התפלא על תוס' סנהדרין דף ע"ב דכתבו דמומר לא הוה בן ברית וקשה ג"כ א"כ איך יגרש מומר אשתו שלקח ביהדות ותי' יען דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וסתמא לא ניחא לרבנן בקדושין ומדינא ראוי' להיות בטלין ולחומרא בעלמא הוא דהניחם על דין תורה רק דא"כ קשה איך מהני קידושי חייבי לאוין יעו"ש ומאוד נפלאתי עליו דא"כ יקשה לא יהי' בניה ממזרים אם זנתה טרם שקבלה הגט ועוד דבשלמא אם מבטל הגט כנגד רצון חכמים אז יוכלו לעקור קנין קידושין שלו אבל אם לא עשה דבר כנגד רצון חכמים בענין גט איך יפקיעו קדושיו על לא דבר ואטו מי שיעבור עבירה דאורייתא מפקיעו חכמים הקדושין ממנו וצע"ג. והנראה לי בזה והוא דמשעה שנשתמר וכפר בד' אלקי ישראל ובכלל כל התורה כולה לא הוה בן ברית ולא ישראל ואם בא לזכות בדבר בכח ישראל להתקרב לעם בני ישראל לא יוכל להתקרב כי הוא ריחק עצמו ומובדל מקהל ישראל אבל אם נשאר לו עוד כח בישראל וחפץ להבדיל גם זה שלא יהי' לו שארית בישראל אז בודאי יש לו אותו כח לעשות הפעולה שיתרחק עוד וכלה יגרש מבית ישראל ומומר יש לו אותו כח באשתו אשר קנה ביהדות ורוצה לגרש אותה שלא יהי' לו עוד שאר בישראל מהני הגט לגמור שיהי' כולו מובדל ומופרש דהא היא נאסרת מכח קנינו לכל העולם וכל אדם יכול לפעול שקנינו לא יהי' עוד קנינו דבעבור כן מהני נתינת גט ביד אשה בעל כרחה עיין רשב"א גיטין דף ע"ה דאל"כ יהי' ממון של אדם נשאר לאדון בעל כרחו וזה אי אפשר שכל אדם יכול להפסיק קנינו ממנו יעו"ש וא"כ ע"כ צריך לכרות קנינו בגט כריתות עפ"י דין תורה כי אי אפשר לכרות קנין אישות אלא בגט כריתות ועי"כ ימחה שמו לגמרי מישראל דאותו חלק נשאר לו עוד בישראל אבל אם מומר מקדש בת ישראל רוצה לקרב עצמו לבית ישראל בקנין ישראל אמרי' כיון שהתנכר לאביו שבשמים אי אפשר לו לקרב עוד לישראל כמו שעכו"ם לא יוכל להתקרב עצמו לבית ישראל ואם נחלוט שהוא עכו"ם גמור א"כ נפסק האישות ע"י המרותו כמו שנפסק האישות ע"י מיתות בעלה ולא צריכה גט כלל וע"כ דאותו כח קנין אישות נשאר לו עוד בכח ישראל וא"כ כורת אותו בכח ישראל כדי להתרחק לגמרי שלא יהי' לו עוד שאר בישראל ועיין היטב תוס' בסוגי' דחוץ פ' המגרש ד' ע"ד בד"ה הלך שמעון וקדשה בסתם והבן בדברי ודוק. ואעתיק דברי בעל העיטור בדף ס"ג שכתב וז"ל ובר מומר דאיתיליד מגוי' לא תפסי קידוש' מומר גופי' תפסו קידושיו דגרסי' בבכורות סוף גמרא דעד כמה גר שקיבל עליו דברי תורה ונחשד לדבר אחד ואפי' נחשד לכל התורה כולה הרי הוא כישראל מומר למאי נפקא מינה שאם קידש קידושיו קידושין ובפרק החולץ גרסי' גר שחזר לסורו הרי הוא כישראל מומר למאי נפקא מינה שאם קידש קידושיו קידושין ומדקאמר קידושיו קידושין ולא קאמר חוששין ש"מ מדאו' תפסי קידושין והילכתא נמי גיטיה נמי גיטא דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואי נפלה לקמיה יבמה חלוץ לה דאעפ"י שחטא וכו' כדגרסי' בסנהדרין וכן מצינו בתשובת ר"ש ואפי' יש מומר ולחלל שבת אבל בתשובות דקמאי משום דחילל שבתות אינו כישראל שנאמר ביני ובין ישראל כל המשמר נקרא ישראל ותני' מקבלים קרבנות מפושעי ישראל תנן מן המומר ליי"נ ולחלל שבתות בפרהסי' הלכך מחלל שבתות בפרהסי' עכו"ם הוא וקידושיו לאו קידושין ומסתבר דגוים בח"ל שבח"ל לאו עע"א הן האידנא לאו מומר לע"א ודין מחלל שבתות בפרהסי' ליכא בעבודת קרקע וקידושיו קידושין וגרושיו גרושין עכ"ל (העתקתי עם כל שבושי הדפוס הניכרין אות באות כלשונו). ואבאר מתחילה בעזה"י דבריו דמפרק החולץ ומפרק עד כמה מבואר דהא דמומר אפי' לכל עבירות שבעולם מחמת תאבון והגר שחזר לסורו אפי' שעושה העבירות בנגלה אעפ"כ קידושיו קידושין והוסיף בעל העיטור מדלא אמר חוששין דיהי' משמע מדרבנן משמע שאפי' מדאורייתא יש תפיסת קידושין וממילא גיטו גט ולא מבעי אם קידש כשהי' מומר אז ממנ"פ גיטו גט דאם מומר בן ברית וישראל דמהני קידושין ה"ה דהוה בר כריתות ואפי' אם קידש כאשר הי' ישראל ומגרש אחר שהמיר דאז יש לחקור דלמא מומר לא הוה ישראל ובר כריתות אעפ"כ מהני דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וחכמים אמרו שיופקע הקידושין ע"י גטו ואם נפלה לפני המומר יבמה מאחיו ישראל חולץ לה הגם דצריך להיות נקרא אחיו של מת אעפ"כ מהני החליצה ולא מיבעי אם ליכא עוד אח מבעלה שמת דאי יש ג"כ ממנ"פ אם מומר בן ברית וישראל גמור מהני חליצה שלו ואם הוה עכו"ם גמור א"כ ליכא אחיו במצות בעולם אשר יקרא שמו בישראל ויבנה את בית אחיו דמכחו יהי' הולד עכו"ם רק יען דגם עכו"ם הבא על ישראלית הולד ישראל כמו האם והתורה אמרה שהיבם יבנה בית אחיו והמומר שלא יוכל לבנות מכוחו בית אחיו ממילא פטורה מיבום אלא אפי' אם יש עוד אח מבעלה בעולם אעפ"כ מהני חליצת המומר דהוא נחשב לישראל ולא לעכו"ם וכן כתוב בתשובות רש"י דאפי' ישראל מומר ומחלל שבת בפרהסי' נחשב לישראל ולא לעכו"ם. אמנם הביא שיטת קמאי דחולקים דבודאי מומר אפי' לכל התורה חוץ מע"ז או מחלל שבת בפרהסי' הוא הוה ישראל אעפ"י שחטא כגר שהתגייר ומאמין בד' אלקי ישראל אבל חוזר לסורו לכל שאר עבירות אבל עובד ע"ז או מחלל שבת בפרהסי' זה הוא המחלל שם שמים ברבים הוא עכו"ם ממש דכתוב כי אות היא ביני ובין בני ישראל כל המשמר שבת נקרא ישראל אבל המחלל שבת בפרהסי' לא הוה ישראל וכן תנן מקבלים קרבנות מפושעי ישראל דאעפ"י שחטא ישראל הוא אבל מעע"ז ומחלל שבת אין מקבלים קרבנות יען דאין זה פושעי ישראל אלא עכו"ם גמור וכתב בהע"ט דבזמן הזה ליכא עע"ז כלל דגוים שבח"ל גופיה לאו עובדי ע"ז הם ומחלל שבת בפרהסי' ליכא אלא בעבודת קרקע יען דכתיב בפירש בתורה בחריש ובקציר תשבות אבל מי שעושה משאר אבות מלאכות הגם שקבלה בידינו דגם הם אבות מלאכות עכ"פ אינם מפורשים בתורה שנימא אם כופר באחת מאבות מלאכות יהי' כעכו"ם גמור דלא יהי' תופסין קידושיו בבת ישראל דאם מודה בשבת בעבודת אדמה המפורשת בתורה בחריש ובקציר תשבות וכן מפורש במקושש עצים דנתחייב מיתה על עבודה באדמה א"כ הוא נחשב רק למומר בשאר עבירות דלא מאמין בפרטי מצות ד' אבל עכו"ם לא הוה רק נשאר פושעי ישראל אעפ"י שחטא כנלענ"ד לפרש דברי העיטור בעזה"י. היוצא מדברי בעל העיטור הגם מי שעובר על כל התורה לתאותיו הוא בודאי בר קידושין בבת ישראל דמה טעם אין לגוי קידושין בבת ישראל עיין רש"י יבמות דף מ"ו דכתיב שבו לכם פה עם החמור ומומר לכל העבירות לא נכנס לכלל בן נח שלא יהי' בר קידושין וה"ה גיטו גט וחליצתו חליצה דאעפ"י שחטא אינו מן העם הדומה לחמור רק נשאר בשם ישראל אבל במומר לע"ז ולחלל שבת בפרהסי' יש פלוגתא רש"י והטור סוברים דאעפ"כ ישראל הוא לענין קידושין וגיטין ורבנן קמאי סברו דחוטא כזה דעובר על שבת ששקולה כנגד כל המצות או ע"ז שקולה כנגד כל המצות יצא מכלל ישראל ונכנס לכלל בן נח והא דהמחלל שבת נעשה עכו"ם היינו אם עושה מלאכה בעבודת קרקע דומי' דמקושש שמפורש בתורה שעשה מלאכה בקרקע ונתחייב מיתה אבל המחלל בשאר מלאכות הגם שחייב מיתה עכ"פ כיון דמשמר שבת שנח מעבודת אדמה לא הוה בכלל עכו"ם שלא יהי' לו תופסין קידושין בבת ישראל ודוק. סוף דבר הכל נשמע דקידושיו של המחלל שבת אם הוא מחלל שבת בפרהסי' בעבודת קרקע הוה רק ספק קידושין דהוא כעכו"ם אשר לא יוכל לקדש בת ישראל דדעת כמה פוסקים שהוא עכו"ם גמור או ספק עכו"ם עכ"פ וכאשר הביא הבית מאיר ראי' מגמ' גיטין דף מ"ה במכרו למומר הו"ל ספק אי הוה כמכרו לעכו"ם וכדעת התוס' בסנהדרין וכאשר הבין הרשד"ם ופני משה ודוק. (ב) אם יבמה נפלה לפני מומר שהי' המיר דתו קודם שנתקדשה היא לאחיו צריכה חליצה או לא מי נימא דמומר הוה כעכו"ם גמור או נימ' אעפ"י שחטא ישראל הוא. הנה הדבר הוא בסבך חקירות אבות עולם ומהר"י מינץ בתשובותיו סי' י"ב הוא הניף יד לד' לדבר באריכות וגם בת"ה מילא ידו לד' ואשר חנן אלקים אותי בדבריהם אבאר בעזה"י בר"י מינץ סי' י"ב מביא תשובת הגאונים וז"ל ותורה כשכתבה כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם וגו' יבמה יבא עליה מי קאמר ואפי' הוה מומר יבא עליה והא כ' דרכיה דרכי נועם אלא מקיש ישיבת אחים להדדי ומת אחד להם ביהדות אף יבמה יבא עליה ביהדות וכ"ת לא יבא ולא תופטר מידי דהוה מומר שקידש התם הוא דבידים ואיסור כרת אבל הכא דממילא ואיסור לאו לא דאיכא למיחש לעיגון עכ"ל לכאורה דברי הגאונים נפלאים בעיני דכתבו מי קאמר ואפי' הוא מומר יבא עליה עכ"ל וקשה דלמא באמת רמזה התורה כיון שהוא יבמה יבא עליה ויקיים מצות יבום דבוודאי בקשה התורה מהמומר שיקיים כל התורה וגם זה הוא בכלל שיבא עליה ויקיים מצות יבום כמו שתורה מבקש ממנו שיניח תפילין ויטול לולב ויאכל מצה וישב בסוכה הלא התורה דבר עם כל איש ישראל שיקיים המצות ומי שהוא מומר ואינו מקיים ענש יענש על מצוה שביטל כן הטילה התורה עליו שיקיי' מצות יבום ואם לא יקיי' ענש יענש וצע"ג. ונלע"ד דמצות יבום אינה תלוי בזמן ידוע דאם היבם ממתין מיבם ארבעים שנה ואח"כ בועל אותה ג"כ קיים מצות יבום רק זריזים מקדימין למצות אבל בודאי אין זמן קבוע לחיוב אימתי יבא עליה וא"כ אם התורה הטילה החיוב יבום על המומר כמו שהטילה שאר מצות עליו א"כ אם היה מומר מ' שנה ואח"כ חזר בתשובה ובועל יבמתו קיים המצוה א"כ אותה יבמה שנפלה לפני מומר צריכה להמתין כל ימיה דלמא ישוב בתשובה ויקיים המצוה ועד יום מותו תחכה לו ואין זה דרכי נועם ועיין תוס' יבמות דף י"ז ד"ה אשת אחיו שלא היה בעולמו שהקשה תוס' דלמה לי קרא למעט דאין זה דרכי נועם ותירץ דצריך למעט אם חמותו מעוברת להמתין עד שתוליד יעו"ש וה"ה הכא בשלומא בשאר יבם דראוי' ליבם הגם שממתין כמה שנים עכ"פ ראוי הוא ליבם אותה מיד אבל מומר דבוודאי כל זמן שלא שב להיות ישראל וכופר בד' ובתורתו לא יחפץ ד' שיבא אל היבמה לשם ניאוף וזנות וע"כ יהי' מוטל עליו רק בתורת חיוב שאם ישוב אל ד' יחול עליו לקיים המצוה הזאת ואין זה דרכי נועם שתמתין עד שיהיה נעשה בעל תשובה ויחול עליו מצות יבום דהוה כאלו צוה ד' שתמתין עד שתהיה נולד יבם אח"כ וראיה לזה מדברי א"ז שהביא מהר"י מינץ וז"ל ונראה בעיני אני המחבר ראובן ושמעון אחים והימר ראובן ונשא שמעון אשה בשעת המרותו של ראובן ואח"כ חזר ראובן בתשובה ומת שמעון הואיל בשעת מיתת שמעון כבר הי' ראובן מחזיר בתשובה הרי היתה לו ישיבה אחת ביהדות וזוקק את אשת שמעון לחליצה וליבום שהרי קיי"ל מיתה מפלת והו"ל האי ראובן שחזר בתשובה כאלו נולד לאחר נשואי שמעון עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דתשובה יפעל כאלו נולד לעם נברא יהלל יה וזה שרמזו הגאונים דבוודאי דתורה לא אמרה שבתורת מומר יבא עליה אלא שישוב לד' ויקיים היבום וא"כ הא דרכיה דרכי נועם כתיב דמזה ידעינן שלא להמתין עכ"פ על ולד שתלד אח למת אלא בודאי התורה אמרה כי ישבו אחים יחדיו ומזה ילפינן ביבמות דף י"ז דדווקא באחין מן האב הוה מצות יבום דילפינן אחים אחים מבני יעקב ועיין בב"י סי' קנ"ז וז"ל בפ"ב דיבמות מייתו מקראי דאינה זוקק ליבם אלא אחים מאב עכ"ל ומה הם כולם ביהדות כך היבם מת אחד מהם ביהדות אף יבמה יבא עליה ביהדות מזה מרומז דכל זמן שהוא מומר לא צוה ד' שיבוא עליה וע"כ להמתין עוד שיהי' ישראל ואין זה דרכי נועם וכי תימא דעכ"פ מדרבנן לא יבא עליה ולא תופטר כמו מומר שקידש דסברו הגאונים שקידושיו קידושין רק מדרבנן וצריכה גט מדרבנן ותירצו דשאני התם בידים ואיסור כרת היינו דהאשה בעצמה גרמה שפשטה ידה וקיבלה קדושין מן מומר ואיסור אישות הוא כרת וחששו דלמא הרהר אז בתשובה דהא עשה מעשה יהדות שקידש אשה כדת משה וישראל אבל בממילא ואיסור לאו מהכ"ת שיעשו רבנן חששות דלמא בלבו הוא מהרהר בתשובה כדי שתחוש היא על איסור לאו שלא תהי' אשת המת החוצה כנלע"ד לאמת בעזה"י. ובתה"ד סי' רכ"ג כתב וז"ל וגם מה שחלקו הגאונים משום דבקידושין איכא צד כרת וביבום ליכא אלא לאו ק"ל מה דפריך פ"ב דיבמות מכדי האי דאורייתא והאי דאורייתא מה לי לאו מה לי כרת עכ"ל ולדעתי לק"מ דשם פי' רש"י היינו אם איכא חשש שנוגע באמת באיסור לאו אבל כאן שהקדימו הגאונים דתורה לא חייבו ביבום למומר וע"כ רק מדרבנן נחמיר גם אם היה מומר בשעת קדושין כמו שהחמירו אם לא הי' מומר בשעת קדושין ע"ז חלק בין לאו לכרת ודוק. ואורו עיני בעז"ה שמצאתי אח"כ בפי' הר"י מינץ על דברי הגאונים שכתב וז"ל או דס"ל בודאי מיתה מפלת אלא מדרבנן החמירו לחוש כמ"ד קידושין הראשונים מפילין ומה שכתבו ז"ל ומילתא דמומר מילתא דלא פסיקא דאיכא למימר דזוקק אף אשת אחיו ליבם כדפרשו רבנן דמתיבתא דקידשהו אחיו כשהיה אכתי ישראל דהנה קידושין ראשונים מפילין היינו מדרבנן משום חומרא כיון דאיכא מ"ד דסבירא לי' דאוריי' וניחא טפי לו' כך מדיחלקו בין איסור לאו ובין איסור כרת כדהא עכ"ל הרי שהרגיש בקו' תה"ד דבאוריי' ליכא נ"מ בין לאו לכרת אלא הגאונים סברו דכנגד איסור דרבנן יש לחלק וגזרו על קדושי מומר דאיסור כרת ולא גזרו באיסור יבם דהוא בלאו שישו בני מעי תלי"ת. ובזה יומתק להבין דברי הגאונים שהובא במהר"י מינץ שכתבו וז"ל מאי אמרת דילמא הדיר ביה וקא רמיא עלי' מצות יבום כיון דנשואין ראשונים לא הפילו מיתה נמי לא הפילה דאכתי מומר והאי דהדר ביה בתר הכי לא משכחי' דהא אמר ר"י אמר רב כל יבמה שאין אנו קוראין בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה עכ"ל ראה בעיניך דהגאונים הקדושים רמזו דמן התורה אין חיוב שיבא עליה בהמרותו ופטורה שעה אחת מן יבום וחליצה ומאי יש לחוש דלמא יהיה בסוף ימיו בעל תשובה ואז ראויה לקיים מצות יבום זה אינה דאז אסורה עליו כאלו היה לה בנים דהא בשעת מיתה היה הוא מומר ועכשיו הוא כקטן שנולד (הגם שהיה בידו לשוב ולא דמי לגר שצריך לב"ד עכ"פ אין זה דרכי נועם להמתין שיהיה נולד יבם בעולם) וא"כ נפטרה ממנו עכ"פ שלא יכולנו לקרוא לו שנפלה לפניו יבמה ליבום וכיון שנדחה שעה אחת אסורה עליו עולמית ודוק. עוד ראיתי בתשובת מהר"י מינץ שם שמעתיק דברי א"ז הגדול שמביא תשובת רבותינו אשר מביא השאלה אשר נשאל מישיבה דמתא מחסיא מי שקידש אשה והיה לו בשעת קדושין אח משומד ומת בלא בנים אין אשתו זקוקה למשומד והוסיפו הרברבתא וז"ל ומה יש להקשות בה אי משום ההוא דאמרי' גבי גר דאי הדר ביה וקידש ישראל מומר קרינן וקידושיו קידושין משום דהוא עביד מעשה אע"ג דפריש מן הצבור וקסבר שהוא כגוי מקרא צווח עליו כמו שנאמר העולה על רוחכם הי' לא תהיה אשר אתם אומרים נהי כגוים אלמא אי מקדש בת ישראל הרי הוא כישראל וצריכה גט מיניה עכ"ל ופי' מהר"י מינץ דכוונתה לתרץ קו' רש"י כדאיתא במרדכי וז"ל אעפ"י שחטא ישראל הוא לכל דבריו ואם קידש קידושיו קידושין ועוד הבין מהר"י מינץ שגאונים תירצו קו' זאת וכתב וז"ל הלא דתרצו הגאונים ז"ל משום דהוא עביד מעשה דאע"ג דפריש מן הצבור וקסבור שהוא נכרי מקרא צווח עליו וכו' ר"ל דקידושין שהמומר עשה בידים חמירא מזיקא דאתיא ממילא ועוד כתבו טעמים אחרים באופן מספיק שהקושי' שהקשה רש"י מתורצת וליתא לקושייתו כלל עכ"ל. ולע"ד יש לי לפרש פי' אחר בדברי הגאונים ז"ל בעזה"י דישיבות מתא דמחסיא סוברים דמומר הוא כעכו"ם גמור דכיון דהמיר הדת וקיבל עליו ע"ז א"כ יצא מכלל ישראל לגמרי ולכן אם בשעת נשואין של המת כבר היה האח מומר שהמיר דתו אין הנשואין מפילין דאין לו אח ישראל והי' קשה להם אטו מיגרע גרע מי שנולד בקדושה ונעשה גוי מאשר נולד שלא בקדושה הוא גוי אשר נתגייר ונעשה ישראל אעפ"י שחזר לסורו מהני קידושיו וע"כ דנחשב לישראל דגוי אין לו תפיסות קדושין בבת ישראל וא"כ מי שהיה ישראל מבטן ומהריון ונתגדל ביהדות והמיר עצמו יהיה כעכו"ם ותירצו דשאני הגוי שבא להתגייר ועביד מעשה בידים להיות ישראל ואעפ"י שחזר לסורו לכל עבירות שבעולם אבל עכ"פ לא בא לכומר ע"ז ואמר שרוצה להחליף דת יהדות בדת אל נכר רק הולך בשאט נפש לעשות כל אשר לא יעשה בישראל והוא כאשר הי' הכלל ישראל אשר חפצו לעשות כל העבירות שבעולם ככל הגוים אבל לא השתמדו ח"ו לכפור בד' צבאות אלקי ישראל ואמר הנביא העולה על רוחכם הי' לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים אבל לא בקשו בית ישראל להיות גוים ממש ח"ו רק נשארו בית ישראל וגם עובדי ע"ז מפני תועלת והנאת גופם כחכז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם עריות א"כ הגוי עבד מעשה להיות ישראל ואם סר לסורו הוה רק כישראל מומר לכל העבירות אבל מי שהמיר דתו ומחליף אמונת ישראל באמונת אלילים וכופר בד' צבאות אלקי ישראל הוא כעכו"ם ממש ואינו ישראל לבעול האשה משעת הקידושין ופטורה מן היבם ודוק. וראה דמתחילה כתבו הגאונים וז"ל משום דהוא עביד מעשה עכ"ל ולקמן כתבו וז"ל התם הוא דבידים ולא כתבו דהוא עביד מעשה וכן כתבו עוד אח"כ וז"ל וקדושי מומר בידים ליכא הכא עכ"ל והיא פלא להבין. אמנם נכון הדבר בעזה"י למעלה הוה הפי' דגר שחזר לסורו הוא עביד מעשה גירות להיות ישראל ועכשיו סר לסורו להיות בעל תאוה ועושה כל העבירות והוה רק פושעי ישראל אבל אח"כ דנו הגאונים אם יתקנו רבנן שאפי' היה מומר בשעת נשואין כמו שאמרו נשואין מפילין אם היה עוד ישראל בשעת נשואיו של אחיו דהקדימו דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש שאמרו לחומרא נשואין מפילין ואם אירע ח"ו שהשתמד אחיו אח"כ היה זקוקה ליבום שהדין כך אם כבר המיר בשעת נשואין ולא יבא עליה ולא תיפטרא מידו דהוה אם מומר מקדש ה"ה אם נעשה יבום בשעת נשואין היא צריכה חליצה דמה לי שחששו על קדושי מומר או שחששו על נשואין מפילין לקנין מומר דזיקת יבום הוה ג"כ קנין דאחיו עיין כתובות דף נ"ז ברש"י ותוס' שם ע"ז השיב דשאני אם מומר מקדש בת ישראל הוא דבידים דשני ידים עשו זה היא פשטה ידה וידו נתן לה המה גרמו הרעה אבל ביבמה היא קבלה קידושין מישראל כשר וממילא נפלה לפני יבום הרשע שהוא מומר ושם איכא איסור כרת וכאן רק איסור לאו כנלענ"ד לאמת בעזה"י ודוק. ולא אוכל למנוע עצמי מלהעתיק דברי הגאונים כאשר הם מובאים במהר"י מינץ וז"ל וכן אם מקדש בן ישראל אשה ויש לו אח ישראל והמיר כיון דבשעת קידושין הוה ליה ישראל אמרי' דזקוקה ליה דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואם ח"ו מתרמא מילתא תתקיים מצוה כדכתיבה ולהכי אמרי' נשואין ראשונים מפילין אבל אם בשעת קידושין אותו יבם מומר הי' איכא למימר אדעתיה דרבנן מקדש וקיימי רבנן ומתנו מילתא דאתי בה לידי תקלה עכ"ל ואבאר דבריהם בעזה"י. הנה סברו דהלכה מיתה מפילה ליבום וא"כ אם בשעת מיתה הוא מומר אעפ"י בשעת נשואין הוה ישראל אעפ"כ פטורה מן יבום וחליצה כאשר מבואר אח"כ התורה אמרה כי ישבו אחים יחדיו מה המת ביהדות אף היבם ביהדות אבל רבנן תקנו נשואין מפילין וא"כ מי שהיה ישראל בשעת נשואי אחיו אפי' אם המיר אח"כ כבר זקוקה לו בשעת שהיה ישראל כשר ולא תיפק אלא או בחליצה או ביבום דכל המקדש אדעתיה דרבנן מקדש והם אמרו נשואין מפילין ורבנן גופא לא חששו שמא ימיר האח אח"כ דכל ישראל בחזקת כשרות ולא חשו על שמא ימיר האח ואם ח"ו איתרמי מילתא דהמיר אחד תתקיים מצוה כדכתיבה ולהכי אמרי' נשואין ראשונים מפילין דבשעת נפילה היה הוא ראויה להיות יבמה ובא עני' דבזמן ההוא לא היה משומד והוה תקנתם כרצון התורה אבל אם כבר האח מומר בשעת קדושין ליכא למימר כל המקדש אדעתיה דרבנן מקדש שיהיה נשואין מפילין ותהיה זקוקה למומר אם ימות בעלה הגם שיהיה בהמרותו דלא יקומו רבנן לתקן מילתא דאתי בה לידי תקלה דע"כ יהיה בה זיקה או ליבום או לחליצה דאי אפשר לעשותו שתהיה זקוקה לחליצה ולא ליבום דאם היא זקוקה ע"כ זקוקה לשניהם ואם כן יבא מתקנתם תקלה אבל אם נשואין מפילין והיה אז וישראל כשר נחשב כאלו היתה זקוקה לאח ישראל ואירע מקרה שטרם שיבם אותה או חלץ לה המיר דתו ר"ל דאז בוודאי היא קשורה בו ולא נפטרה ממנו אלא בבעילה או בחליצה דהיה כמו אשה שנתקדשה לישראל והמיר עצמו אח"כ דלא נפטרה אלא בגט או במיתתו וה"ה אם עשאו רבנן נשואין מפילין והיבם היה אז ישראל ואח"כ איתרמי מילתא שהמיר ח"ו תתקיים כדכתיבא באסורא עד שתתייבם אותו כדת או שיחלוץ לה דעל זה אמרי' כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש אפי' להקל דעקרו רבנן לקדושין ואין כאן איסור אשת אח רק בעילת מומר בפנויה ודוק וראיתי בתה"ד סי' רכ"ג שהביא דברי הגאונים אבל לא שמר הסדר כאשר הביאם מהר"י מינץ רק מציג המוקדם לאחור אחר שהעתיק דברי הגאונים דבתורה כתוב שבת אחים יחדיו אח"כ הביא כל המקדש אדעתיה דרבנן וממילא משמע אם היה ישראל בשעת הקדושין והמיר דתו אח"כ היא זקוקה מדאורייתא וע"כ יש לו קו' על הגאונים ולפי אשר הבאתי לשון מהר"י מינץ מיושב הכל ודוק. והלום ראיתי במהר"י מינץ שנתקשה במה שכתב הא"ז בשם הגאונים דשומרת יבם שנפלה לפני מומר לא מישתרי לעלמא עד דחליץ לה דהא אע"ג דהמיר בקדושתיה קאי וקיי"ל דאי מקדש בת ישראל תופסין בה קדושין עכ"ל ונתקשה הא"ז אי הגאונים רמזו על תשובת רש"י או על דעת רב שרירא גאון אשר תולה הטעם דהורתו ולידתו בקדושה ורש"י כתב הטעם דאעפ"י שהמיר בקדושתו קאי דהא יכול לקדש בת ישראל ותי' הר"י מינץ דהכל חדא בקדושתו קאי לפי שהורתו ולידתו בקדושה כטעם רב שרירא גאון ועוד דאם קידש בת ישראל תופסין קידושין כטעם רש"י יעו"ש. נ"ל לבאר דלרב שרירא גאון דווקא מי שהורתו ולידתו בקדושה לא יוכל להיות עכו"ם הגם שממיר דתו דהא הי' נולד בישראל מבטן ומהריון ובע"כ נולד ליהודי אז כל מעשה שבעולם לא יתבטל מלהיות ישראל ואעפ"י שחטא והמיר דתו שהחליף טוב ברע והתנכר לאביו שבשמים לא מהני לו כאשר אמר משה "שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול" "הלד' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך" רמז להם אם ישחיתו שעבודת ע"ז נקרא השחתה ומבקשים שלא להיות בניו מומם רק דור עקש ופתלתול פושעי ישראלים אבל אעפ"י שחטא ישראל הוא יען הלא הוא אביך יוצרך בקדושה הוא עשה הורתך בקדושה ויכוננך לידתך ונתחזקת בקדושה ואי אפשר שימצא דבר אשר יפעל כנגד אלה להיות נעשה עכו"ם חלילה וחלילה אבל באמת מי שהיה הורתו ולידתו וגדולתו שלא בקדושה רק ע"י מילה וטבילה או ע"י טבילה לבד נעשה ישראל שהתגייר עיין יבמות דף מ"ו אז אם ישתמד וימיר דתו בא המעשה לע"ז ומבטל המעשה שעשה להקב"ה והוה עכו"ם גמור ודוק. אמנם תשובות רש"י סובר כיון שנעשה פ"א ישראל ע"י מילה וטבילה כמו שנעשו אבותינו גרים בהר סיני שוב אי אפשר להיות גוי הגם אם יחליף דתו ויעשה מאה מעשים שפוקר בדת ישראל הוא רק פושעי ישראל אבל לא יחזור להיות עכו"ם דמה מהני מעשיו לבטל היהדות שמזבח ומקטר לע"ז או משתחוה לה ומקבלה לאלהות הלא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עבוד לא מהני הוא ענש יענש מד' על המעשים הנ"ל כי הוא ישראל ואסור לו לעשות מעשים האלו ואיך יפעלו מעשיו לו לבעל ממנו שם ישראל להיות עכו"ם הלא הקדושה הזאת שנעשה ישראל היא קדושת הגוף אשר לא תתבטל לעולם כי קדושת הגוף לא פקע בכדי במעשה תוהו ובוהו אשר יצה"ר מבעתו להיות חוזר לסורו ומביא ראיה דאמרי' בגמ' דגר משעלה מטבילה ישראל הוא שאם חזר לסורו ומקדש בת ישראל מקודשת דישראל מומר הוא וקידושיו קידושין הגם שהיה הורתו ולידתו שלא בקדושה הר"ז בא ללמוד ונמצא למד דמשם ילפינן דה"ה מומר הוא נשאר ישראל אעפ"י שחטא וכאשר מבואר בתשובה אשר מביא מהר"י מינץ וז"ל מיהו ישראל מומר שקידש קידושיו קידושין כדתניא ס"פ דחולץ גבי גר שטבל וכו' ומסיים הא למדת דישראל מומר שקידש קידושיו קידושין וצריכה גט דישראל רשע הוא עכ"ל והוא פלא דהא בגמרא משמע שחדשו בגר שחזר לסורו הוא כישראל מומר משמע דמומר פשיטא להו שקידושיו קידושין אלא הוכיח דגם בישראל מומר אין הטעם משום הורתו ולידתו בקדושה דא"כ איך מדמה הגמ' גר שחזר לסורו לישראל מומר אלא פשיטא דגם במומר אין הטעם רק דאי אפשר לישראל להיות נכרי ע"י מעשיו הרעים דישראל רשע הוא אבל עכו"ם לא ודוק. היוצא מזה בוודאי האמת כמהר"י מינץ דהגאונים רמזו על תרי טעמים אחד אע"ג דהמיר בקדושתו קאי כי כל איש יהודי הוא קדוש לד' ואפי' מי שנתגייר או שנשתחרר גופו קדוש דישראל קדושים הם כדאמרי' בגיטין דף ל"ח המקדיש עבדו יצא לחירות דלהוי עם קדוש קאמר ועיין רש"י שם כנוסח כל הברכות אשר קדשנו במצותיו וציונו וזה רמזו בקדושיה קאי והיינו יען שתופסין בו קידושין אבל שיהיה מרומז שיהי' הורתו ולידתו בקדושה לא ידעתי ודוק ודברי כנגד דבריו רק שיחה ופטומי מילי דאורייתא בעלמא. ובתה"ד סי' הנ"ל מביא בשם גדול אחד וכתב וז"ל מצאתי בשם גדול אחד שחולק בראית רש"י וכתב ונהי דלענין קדושין כישראל הוא וכן לכל שאר דבריו כה"ג דלאו תלויין באחוה אבל ייבום דתלי' רחמנא באחוה ומשומד לאו אחיו של ישראל הוא והכי איתא בהדי' בסמ"ג בשם רא"ם במצוה לתת צדקה דמהאי יכול להלוות למשומד בריבית דלאו אחיך מקרי וכן אין מצוה להחיותו דכתיב וחי אחיך עמך והאי לאו אחיך ורוצה לומר אותו גדול דה"ה לענין יבום עכ"ל וקרוב בעיני דאותו גדול הוא רבינו טוביה שרמז במהר"י מינץ שכתב וז"ל וגם ר"ט הביא ראיה מן סמ"ג דגבי מומר נתבטל האחוה משא"כ בממזר עכ"ל ובתה"ד משיג על הגאון דריבית וצדקה תליא באחוה במצות המוזהרין על ריבית וצדקה ה"ה בגר שנתגייר הגם שאינו מזרע יעקב אבל מצות יבום תלוי בעצמו ובשרו שהם נולדים מאב אחד דהא בפ"ק דקדושין אמרי' עשו הוא ישראל משומד ואעפ"כ התורה קרא כמה פעמים אח ליעקב מפני שהם בני איש אחד והוא קושי' גדולה ונ"ל דעת גאון הנ"ל דבוודאי אם אנו חוקרים אם יעקב הוא אח לעשיו אמרי' דהוא אח לו דהא בטבע הם אחים דאותן מצות אשר שומר עשיו גם יעקב שמר אותו וא"כ הוה יעקב עכ"פ גם אח במצות אשר עשיו מחזיק בם ואחיו הוא גם במצות ועל כן אמרה התורה "כה אמר אחיך ישראל" ואמרה "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" ואמרה "את העם צו לאמור אתם עברים בגבול אחיכם בני עשיו'' וכדומה כמה וכמה פעמים כי יעקב בודאי אח לעשיו אטו שיעקב שומר תרי"ג מצות יהי' כל יתר כנטול דמי ח"ו ונשאר הוא להיות אחיו לעשיו אבל אם אנו חוקרים אם עשיו הוא אח ליעקב אז נאמר דלא הוה אח כי הגם שעצמו ובשרו הוא כיון שאינו אחיו במצות כמוהו שיעקב שומר תרי"ג מצות ועשיו רק שבע מצות ואיך יהי' עשיו אח ליעקב אם אינו שומר כל התורה כמוהו וגדול קדמון אשר הביא התה"ד כתב וז"ל ומשומד לאו אחיך של ישראל הוא וכן כתב הסמ"ג משומד לאו אחיך מיקרי ומותר לו להלוות בריבית וכן בצדקה דכתיב וחי אחיך עמך והאי משומד לא אחיך הוא הגם שישראל גמור יוכל לקרוא עצמו שהוא אח למשומד אבל המשומד אינו יכול לקרוא לעצמו שהוא אח לך והבן וביבום דכתיב כי ישבו אחים יחדיו שיהי' שווים והתורה מצוה לי' לאמור בא על אשת אחיך או יקיים זרע לאחיו והמומר לא יוכל לקרוא להישראל גמור שהוא אח לו ודוק. אך דמצינו במלאכי הלא אח עשיו ליעקב משמע דעשיו הוא אח ליעקב ולכאורה זה אינה דיעקב אח לעשיו כמו "כי יפגשך עשיו אחיך" אבל איך יקרא מלאכי בשם ד' הלא אח עשיו ליעקב וצע"ג. ולכן נראה לי להוסיף בוודאי אם כתיב שני שמות כגון אחיך ישראל או מחמת אחיך יעקב או אתם עברים בגבול אחיכם בני עשיו או כה אמר אחיך ישראל או הלא אח עשיו ליעקב אז מורה על קרבת בשר ודם אבל אם כתוב רק כי ישבו אחים או וחי אחיך עמך אז נכון מה שכתבתי דיעקב יוכל לקרוא אחיו "ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים אבל עשיו לא נקרא ליעקב שהוא אחיו ודוק ובאמת אמרו במדרש ויאמר יעקב כמה אחים היה לו חד והלואי קברו אלא אם הבן לובש מלבושי אביו נקרא לו אח ויעקב קרא לבניו ע"ש שהרגישו שבסתם לא ראוי שיעקב יקראו להם אחיו. ועוד השיג התה"ד על תי' של ר' אברהם דפטורה מחליצה דאם ישראלית נבעלת לגוי קנאים פוגעים בה והשיג התה"ד דתוס' פ"ק דיבמות דף ט"ו בד"ה נכרי ועבד כתבו דבצנעה מותר מדאורייתא יעו"ש ובאבני מלואים מחדש דישראל לנכריות מותר בצנעה וישראלית לגוי קנאים פוגעים בה אפי' בצנעה יעו"ש ולדעתי מחשבת הקדוש ר' אברהם דאיך תעלה היבמה השערה ותאמר מאי יבמי להקים שם אחיו בישראל לא אבה יבמי הא אם יאמר שם לפני יושבי שער שחפץ ליבם מה תעשה הא אז קנאים פוגעים בה דהוה בפרהסי' וכיון שאינו עולה ליבם לפני יושבי שער אינו עולה לחליצה לפני יושבי שער ואיך יקראו לו זקני העיר ליבם אשת אחיו דעדי יחוד יהי' עדי ביאה ואנן סהדי שבועל אותה הא אז הוה בפרהסי' ודוק וממילא פטורה מחליצה כנלע"ד ועיין רמב"ם ה' יבום וקצרתי. ובמרדכי הביא עוד תי' מהר"ם דאנן סהדי אדעתא דהכי לא קדשה נפשה דליפול לפני מומר הגם דבמוכה שחין אמרי' בב"ק דף ק"י דטב למיתב טן דו אבל ליפול לפני מומר לא קדשה נפשה וראיתי שהשיגו בהג"ה ומתוס' דף ק"י דזה דווקא מן ארוסין אבל בנשואין משום חיבת נשואין וחיבת ביאה מתרצה ומצאתי מבואר בש"מ שם בשם הרא"ש דבנישואין יש חזקה דהוא מקפיד שלא יהי' בעילותיו בעילת זנות יעו"ש וצע"ג. ונלע"ד דיש הבדל במוכה שחין דיש בידה להיות מקודשת אם התנה הבעל בפירוש א"כ גם בסתם שנשאה ונפלה לפני יבם מוכה שחין לא תוכל לטעון אדעתא דהכי לא נשאה דמי יאמר לנו זאת סתמא מקפיד הבעל על בעילותיו שלא יהי' זנות בשלמא על קידושין גרידא יש סברא אבל על נשואין לא דהא מצינו יצרה אלבשה ואמרה הניחו לו אלמלא שכרתי עיין כתובות דף נ"א א"כ ראינו שמחמת הנאת בעילה מבקשת להיות נאסרת עולמית לבעלה וכן מנאפת בהתראת עדים מתרת עצמה למיתה ומקבלת הכל בעבור הנאת בעילה שעה אחת א"כ ה"ה מקבלת בעבור הנאת בעילה מוכה שחין הגם שגופה בסכנה אבל במומר שתהי' אצלו באיסור עולמית עיין רא"ש סוף נדרים דאיסור שעה רוצית לעשות אבל לא איסור עולמית א"כ אמרי' בודאי אם הוא הקפיד בפירש על בעילותיו שלא יהי' בעילת זנות גם היא הקפידה כנגדו שלא תהי' עם מומר ולעבור איסור עולמית כנלע"ד. תבנא לדינא בנידן דידן דהוא מחלל שבת בפרהסי' והוה רק ספק קידושין והיבם מומר ולא הי' כאן נישואין רק קידושין אז לכ"ע אמרי' אדעתא דהכא לא קדשה נפשה הגם דנתקדשה למחלל שבת בפרהסי' דהוא כמומר בכל זאת בעיני המון מחלל שבת קיל כנגד מחלל הדת בפרהסי' ועיין בב"י ביו"ד [סי' קי"ט] דקל וחמור אזלינן בתר דעות המון עם כי בעיני עם הארץ החמור לפעמים קיל בעיניו והקל חמור יעו"ש כי מתוק וגם זאת שהי' היבם מומר קודם הקדושין וא"כ מותרת לשוק בלא חליצה ועיין ד"מ סי' קנ"ז ועיין ברמ"א שם כנלענ"ד ברור בעזה"י כי יש כאן כל היתרים של הראשונים כמו שבארתי תל"י. ואודה ד' בכל לבבי שאחר שעברו ארבעה שנים מצאתי תשובה נפלאה בזה בבאר עשק סי' ע"ג שהאריך להתיר בענין כזה וגם מצאתי לאדמ"ו חת"ס ז"ל בא"ע ח"ב סי' ע"ג וסי' ע"ד וסי' פ"ח שדיבר בזה הענין ופלא דלא הביא דברי שו"ת באר עשק והרואה יראה שזכיתי לכמה הערות וגם יראה ההבדל אשר חנן לי אלקים בזה שישו בני מיעי אשר לא יגעתי לריק תל"י: