אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן יט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן יט

סימן יח

שאלה בכפר אחד באו הנוצחים במלחמה בערב ושלח הראש הגבורים להביא לו חמשה נשים מישראל בלילה הן אם הן בתולות או נשואות ואם לא יביאן הראש העדה יצוה לאנשי הצבא לטמאות כולן כאות נפשם כחק המלחמה שיוכל השר לצוות לעשות כאות נפשם עם הנשים ובחר הראש היהודים להביא לו חמשה בתולות שלא יטמאו נשים נשואות והבתולות מסרו דין לשמים עליו כי חרפתן מרובות פן יתעברו ואין להם מקום לכסות חרפת עולם ושאל הראש העדה אם יקרה לו עון בזה אשר עשה וחפץ לפזר ממונו ולתן אותן לאנשים ולפייסן כי את אלקים הוא ירא שמסרו דין לשמים עליו ומבקש דין למטה שלא יבא דין מלמעלה ח"ו. תשובה הדבר צריך התבוננות רב לדעת אם הראש העדה עשה כדת של תורה וגם אם בדיעבד צריך כפרה על המעשה אשר עשה וד' יאר עיני בתורתו שלא אכשל בדבר הלכה וישמור בית ישראל מכל צרה. הנה בפשטיות חטא מאוד דרמב"ם בפ"ה מהל' יסודי תורה הל"ה כתב וז"ל נשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת מכן ונטמאה אותה ואם לאו נטמא את כולכן יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל עכ"ל והוא ממשנה פ"ח דתרומות א"כ מבואר אפי' אם יטמאו כולן אסור להם למסור אחת מהן ומדלא קתני במתני' אם יחדוהו לאחת מהם מותרין למסור אותה משמע בכל אופן אסור למסור אחת מהן לטמאו' הגם דבאותו הלכה כתב הרמב"ם וז"ל וכן אם אמרו להם עכו"ם תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לא נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל ואם יחדוהו להם ואמרו וכו' יעו"ש ולמה לא כתיב בנשים הבדל אם יחדוהו לאחת מותר למסור להם ש"מ דברישא אפי' אם מיחדים אחת אסור למסור להם דלא שייך לומר דבלא"ה היא מחויבת למלכות דמיתה משכחת דהוה מורד במלכות וחייב מיתה מחק המדינה אבל אטו אפי' אם אותה אשה הות מורדת במלכות ונתחייבה מיתה עכ"פ לזנות לא נתחייבה וא"כ אסור למסור אותה לזנות אפי' ביחדוהו להאשה א"כ הך ראש העדה חטא בכפלים חדא דלא נתיחדו הבתולות מן הנשואות ושנית אפי' נתיחדו אסור למסור להם טוב שיתטמאו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל ודוק. אמנם יש לחדש זכות בעד ראש העדה דמתני' איירי תנו לנו אחת מכם דכל הנשים הי' שוות או שהי' כולם נשואות או פנויות א"כ אין הרוב יכולין למסור אחת מהם דמאי חזית למסור להם נפש אחת מהם אבל בנידן הזה דבחר ראש העדה בתולות ולא נשואות יפה עשה דבנשואות יש עון גילוי עריות כמבואר ברמב"ן במלחמות וכן פסק הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז ס"ק י"ד ובבתולות בדרך זנות לא הוה אלא גזיר' ב"ד של שם עי' רמב"ן ונמ"י סנהדרין [סופ"ח] והגם אם האשת איש לא עבדה מעשה והות קרקע עולם אינו בכלל גילוי עריות עיין ט"ז סי' קנ"ז ס"ק ט' היינו לענין חיוב למסור נפש אבל עכ"פ מעשה עבירה גילוי עריות יהי' עיין תוס' ע"ז דף נ"ד בד"ה אונס רחמנא פטריה ודוק ולא עוד מי יאמר דשר הצבא וראשיו אשר עמו לא יבקשו מהנשים שהיא תדבק עליהם ותעבוד מעשה א"כ בחר בבתולות שאפי' אם יעבדו מעשה בבעילה לא יתוסף איסור והבן. אך נ"ל לחדש דבר דמשנה נקט נשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת מכם וכו' דאז אם לא יתנו אחת תהי' כולן נטמאות א"כ אם ימסרו אחת אז שאר הנשים הצילו את עצמן עי"ז שמסרו אחת מהן אז אמרי' הלא כתיב "ואהבת לרעך כמוך" ומזה הי' בן פטרא אומר שנים שהלכו בדרך ויש ביד אחד מהם מים צריך לחלוק עם חבירו וימותו שניהם עד שר"ע דרש וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבריך היינו בעל המים שיש לו די ספוקו לעצמו אם לא יתן ממימיו לחבירו חייו קודמין אבל אם ימצאו מעט מים בכלי ועומד על הארץ בודאי אין ראוי שיחזיק אחד בזרוע וביד חזקה לשתות הכל וימות חבירו בצמא דהא כתוב ואהבת לרעך כמוך לזה גם ר"ע מודה דיחלקו ביניהם וה"ה אם הגוים אמרו לנשים תנו אחת לטמא אותה ואם לאו נטמאו כולכן אז אסור להם למסור אחת מהן ולהציל את עצמם דמאי חזית להציל קדושתך וטהרתך בקדושת חברתך הלא כתיב ואהבת לרעך כמוך. אבל אם העכו"ם אומר לאיש הביא לי אשה אחת לטמאה אותה ואם לא אטמא את כל הנשים א"כ אין האיש מציל עצמו כלל רק הוא חוקר אם לא טוב לגרום להביא לו אשה אחת משיטמא כל הנשים אז השכל גוזר להביא לו אחת דלא שייך לומר כל שמחטיא לאדם נכנס תחתיו לעונשו דהלא בכל אופן גם היא תחטא חטא זה באונס שתבעל מאחד מצבא החיל באונס ולמה לא יבחר הרע במיעוטו למסור אחת ולהציל רבות בשלמא להציל עצמה תאמר לה חברתה תמסור עצמה להציל אותי וכל יתר הנשים אבל האיש שאינו עושה הצלה לעצמו אז בודאי כטוב בעיניו יעשה למסור אחת ולהציל את יתר הנשים ויבחר למסור בתולות דאין בהם סרך גילוי עריות להציל נשואות דיש בהם סרך גילוי עריות והבן. ועלה בדעתי להביא ראי' לדין חדש שחדשתי ממה שמבואר ביו"ד סי' רנ"ב סעיף ח' שכתב וז"ל פודין האשה קודם האיש ואם רגילים במשכב זכר פודין האיש קודם ואם שניהם רוצים לטבוע בנהר הצלת האיש קודם עכ"ל ועיין הוריות דף י"ג כי תני' דמשוח מלחמה קודם להחיותו ועיין רש"י ותוס' נזיר דף כ"ג לפקח עליו הגל א"כ חזינן דאיש השלישי יכול להכריע להציל החשוב קודם וה"ה אם שנים הלכו בדרך ובא איש שלישי ובידו מים להחיות אחד יוכל להציל החשוב ויתן לו כל המים לר"ע דסובר חייך קודם לחיי חבריך ה"ה יוכל להציל איש שלישי למי שהוא חשוב ת"ח או משוח מלחמה או כה"ג קודם וה"ה כאן דיפה עשה ראש העדה ודוק. וכן עלה בדעתי להביא ראי' מר"י דביקש מטיטוס ר' צדוק ושושלתא דר"ג דירא לבקש על כל בני העיר דלמא לא ישמע לו עיין בגיטין פר' נזקין הרי שלא רצה להכניס בספק הצלת רבים פן יפסיד הצלת מועטין יעו"ש ועכ"ח דאיש שלישי אשר אינו בכלל הסכנה יוכל לבחור להציל כטוב וישר בעיני אלקים ואדם להציל החשובים המעוטרים במעלות. ואחר התבוננות אין מהנ"ל ראי' דשאני התם אם אין כח להציל הכל הוא מציל מעט ובוחר במוקדם במעלות והנשארים ממילא ישארו בסכנה אבל בנידן דידן למסור נפש אחת מישראל ביד שונא אשר יעשה בו עבירת זנות או רציחה וע"י מסירה של נפש אחת יבוא הצלה לאחרים זה אסור דמהכ"ת יהי' נפש זה מסור תחתיהם מי יגיד שנשמה דידה גרועה ותחטא להציל נשמות אחרות והגם שע"כ אז אדע כי מן השמים הושלח הרודף ח"ו וצרת צבור אינו צרה וצרת יחיד צרה אמרו חכז"ל וה"ה בזה מבקשה הזאת להיות דומה לחברותיה ודוק. ונהפוך הוא יש לי ראי' להבדל הנ"ל אם אנו דנין להרע לאחד כדי להציל השני הגם שהשני יש לו שלימות גדול אסור להרע לזה כדי להציל את זה הגם שאם לא יבוא הצלה ימותו שניהן מדתנן במשנה משיצא ראשו ורובו אין חותכין הולד דלא הוה רודף דמן השמים רודפין לה עיין במשנה פ"ז דאהלות וברמב"ם הלכות רוצח פ"א הלכה ט' ולפעמים היושבת על המשבר היא אשה חכמה אם בישראל מרבצת תורה ויראה בישראל עיין בתשובת מהרש"ל באם משפחתו תופסת ישיבה גדולה או היא נבואה כמרים ודבורה וחולדה ואם יושבת על המשבר וילדה בת שיצא ראשה ורובה הכי נאמר לחתוך העובר מפני להציל אמה שכל ישראל צריכים לה עכשיו ומי יודע אם ילדה תהי' כמותה אפי' ברוב שנים והלא בהוריות אמרי' לפקח הגל משוח מלחמה קודם יען כל ישראל צריכים לו עכשיו והי' למשנה באהלות לחלק אם היא גדולה היינו חשובה חותכין ולדה כדי להצילה אלא ע"כ דשאני בין להטיב לזה החשוב וממילא נשאר הפחות בסכנה אבל לשלוח יד להביא נפש מישראל למיתה כדי להציל החשוב הי' לא תהי' טוב שימותו שניהם מלשלוח יד לעשות מעשה בידים להרג לזה כדי להטוב לזה המעוטר במעלות וה"ה לא הי' לראש העדה לעשות מעשה בידים ליקח בתולות ישראל ולמסור אותם בידי ראשי הצבא ולטמאות אותם בבעילתם כדי להציל נשים נשואות ודוק. והגם שאפשר שיכופו להנשים להביא אותם עליהם ויהי' בנשואות ג"ע אשר לא משכחת בבתולות מה איכפת להם לבתולות אם הנשואות צנועות ימסרו נפשם ואם הם פרוצות שלא ימסרו נפשם על זה אין אומרי' לאדם חטא בשביל שתזכה חבירך מי שם לראש העדה שופט להביא לבתולות לחטוא בשביל לזכות הנשואות והגם שאם לא עשה כן הי' שר הצבא פוקד לבעול כל הנשים הן בתולות והן בעולות מ"מ לא הי' חרפתן גדולה שהי' מתביישין מאנשי הצבא ועכשיו נתביישו בפרט מיהודים (דוגמא בסנהדרין (דף מ"ב ע"א] אינו דומה המתבייש מעצמו למתבייש מאחרים) ודוק. ומה שהערותי דמשנה נקט שעכו"ם אמרו להנשים שימסרו אחת מהן משמע אם אמרו לאיש למסור אחת מהנשים רשאי ולבחור להציל החשובות ע"י אחת נ"ל דיש לומר בהיפך לא מיבעי שהאיש אסור לעשות כן דמאי חזית להרע לזאת ולהטיב לחברתה אבל הנשים בעצמן אשר הדבר נוגע להציל גופם מלהתטמאות יהי' רשאין להכריע ביניהם על ידי הפלת גורל להסכים על אחת ולמסור אותה כדי להציל עצמם כאשר עשו ביונה הנביא שהפילו גורלות ונפל הגורל על יונה להפילו לים או שהנשים יכתבו הדיעות איזה מהם למסור ועל איזה שתהי' רוב דיעות שיסכימו רובם למסור אותה שכבר נטמאת פ"א או שהיתה אחת שפחה ונשתחררה אשר בודאי נבעלת אז מערל בגיותה או בשעה שהיתה שפחה א"כ אין תולדה בקדושה וכבר נבעלת בטעם ביאת ערל עיין הוריות דף י"ג שפחה אינו בחזקת שימור שהיא לבדה תתטמא ימסרו אותה קמ"ל מתני' דאסורין לעשות כן רק יקבלו על עצמן להתטמאות כולן ואל ימסרו נפש אחת מישראל ודוק. וגם זה אדרוש דהלא הכ"מ מביא תשובת רשב"א דאפי' אם אחת היתה כבר מחוללת מביאה שנטמאת אעפ"כ אסור להם למסור אותה דלא דמי לככר תרומה שנטמא דמותר למסור להם דשם אין בהוספת טומאה איסור אבל באשה הגם שנטמאת פ"א כ"ש שתוסף על חטאתה פשע יעו"ש והבאתי ראי' לדברי רשב"א מלשון המשנה פ"ח דתרומו' שסיימו ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל והלשון פלא אם איירי שכל הנשים שווין ביחוסם ובמעלתם הי' לו לרבינו קדוש לקצר ולאמור יטמאו כולן ואל ימסרו להם אחת מה זה שהאריך ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל הכי על רציחה אנו דנין לומר אל ימסרו נפש אבל כאן על טומאה אנו דנין די לומר ואל ימסרו אחת מהם וצע"ג. ואמרתי דדבר גדול רמז אפי' אם ביניהם אשה אחת שכבר נטמאת בזנות כגומר בת דבלים או שהיתה אחת בנעוריה שפחה וסתם שפחה היא מופקרת כאשר אמרו חכז"ל בהוריות דף י"ג למה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא משוחררת מפני שזו היתה בחזקת שימור וזו לא היתה בחזקת שימור וכתב רש"י וז"ל סתם שפחה מופקרת עכ"ל והוסף עוד שם יען שאין בידה לשחררה לא שמרה נפשה וגויה היתה בידה לגיירה יעו"ש א"כ הי' בהשכיל שהנשים ימסרו האשה שכבר זנתה או מי שהית' מכבר שפחה שמסתמא היתה מופקרת וטוב שיתטמאו סיעת עכו"ם אלו משיטמאו נשים מזרע ישראל הצנועות והחשובות קמ"ל עכ"פ הם עכשיו נפש מישראל הגם שהמה אינם מזרע ישראל בתולדה רק שנעשה משוחררת או אפי' שכבר זנתה ונטמאת והיא מחוללת עכ"פ נפש מישראל המה ואסור להם למסור אפי' נפש מישראל הגרועים כמו שבכלל נפש אפי' נפש בהמה משמע ודוק. ולפ"ז אם אין רשות נשים יקרות והצנועות לבחור האשה אשר כבר זנתה והיתה מופקרת למסור אותה תחת נפשם א"כ איך בחר ראש העדה בבתולות תחת נשואות הלא אשה קרקע עולם ואין על נשואות עונש אם נבעלת הגם שיש בושה ומגונה על בעלה מכל מקום לא גרעו הבתולות מאלו שכבר זנתה או היתה שפחה בנעוריה והיתה מופקרת כלל גדול בני יעקב אמרו הכזונה יעשו אחותינו הגם שדינה היתה בתולה נהפוך הוא אין אשה אוגדת לבה אלא למי שעשתה כלי א"כ נפגמו הבתולות מאוד וראש העדה חטא מאוד ודוק. ובזה נראה לי ליישב תשובת רשב"א שהובא בכ"מ שאפי' אם יש בין הנשים אחת שכבר נטמאת אעפ"כ לא ימסרו אותה יעו"ש והתפלא בדג"מ בסי' קנ"ז דבירושלמי פ"ח דתרומות אמרו על הך משנה וז"ל לא מסתברא אם היתה כבר טמאה לא מסתברא אם היתה שפחה אחת עכ"ל וא"כ לרשב"א דסובר דאפי' אם אחת כבר נטמאת אעפ"כ אסור למסור אותה ע"כ צריך להיות הפי' בלשון בתמיה דאטו לא מסתברא אפי' היתה אחת כבר טמאה שג"כ הדין שיתטמאו כולם ואל ימסרו אותה וא"כ גם בסיפא הי' הפי' בלשון בתמיה לאסור למסור שפחה וקשה הרי רב ששת מסר להו לערבאי עיין בנדה דף מ"ז והניח בקו'. ולפמ"ש יש לתרץ דהלא כאן אין לנו לדון על עבירה דהא אשה קרקע עולם ולא עבדה איסור באונס והמתני' סתמא קתני שאמרו לנשים ואפי' כולם פנויות ואעפ"כ יטמאו כולם ולא ימסרו אחת מהן ואין כאן לדון על ביאת עבירה רק משום קדושת בנות ישראל נוגע בה שלא יפגמו בביאת עכו"ם והי' מסתבר למסור אותה שכבר זנתה או אותה שהיתה שפחה בנעוריה ואח"כ נשתחררה אשר היתה מסתמא בעודנה שפחה בחזקת מופקרת וגם אינה מזרע ישראל ואעפ"כ אסור למסור אותה דעכ"פ עכשיו היא נפש אחת מישראל ולכן דייק הירושלמי אם היתה שפחה ולא נקטו אם היא שפחה דיהי' במשמע שגם עכשיו היא שפחה אלא פשיטא דאם היא עכשיו שפחה מוסרין אותה אבל אם היתה נשתחררה הגם שבודאי כאשר היתה שפחה זנתה עם כל הבא לידה כאשה מופקרת אעפ"כ עכשיו היא נפש מישראל אבל אם היא עודנה שפחה בודאי ימסרו כי היא מותרת לערבאי כקו' הדג"מ ודוק. והלום ראיתי בספר סדר המשנה להגאון ר' וואלף באסקאוויטן שהקשה על תשובת רשב"א הנ"ל שני קו' אם הי' הפי' אפי' אחת שפחה אסור למסור אותה וקשה למה פסק הרמב"ם פ"ג מהל' אבל כהן ונזיר יטמא נזיר ואל יטמא כהן ומכ"ש כאן דלא דמי קדושת שפחה לקדושת בת ישראל יעו"ש שהניח בקו' עוד הקשה מגמ' קידושין דף ס"ו דהכניסו שפחה להגמון תחת אמו של ינאי וקשה איך עשה כן הא אסור למסור שפחה כדו להציל בת ישראל ותי' בדוחק גדול ולפמ"ש באמת מותר למסור שפחה אם היא עודנה שפחה אבל אם היתה שפחה דומי' אחת שכבר זנתה אז עכ"פ היא עכשיו נפש אחת מישראל רק היא אינה ברום המעלות כשאר נשים וזה לא מהני למסור אותה להציל המיוחסת ודוק. ואגב גררא אזכור שבמקו"א הערותי על קו' הגאון מנזיר וכה"ג יטמא נזיר דלק"מ דשאני התם דיש לנו פסוק ולאחותו דמת מצוה דוחה דגדול כבוד הבריות שדוחה כל ל"ת וכל מצוה כשחיטת פסח ומצות מילה ודוחה כל קדושה כטומאה כה"ג וא"כ המטמא עצמו אינו עושה עבירה נהפוך הוא עושה מצוה דמת מצוה דוחה ודומה כפקוח נפש שדוחה כל ל"ת בתורת היתר א"כ כמו דאמרי' בפקוח נפש מאכילין קל קל תחילה אם די לו בנבילה אין מאכילין לו חלב עיין יומא דאם אפשר להציל חיותו באיסור קל לא הותר לו החמור כך אם אפשר להציל כבוד הבריות בקדושה קלה כקדושת הנזיר לא נדחה הקדושה החמורה כקדושת כה"ג אבל כאן בגוי שבועל אשה יהודית הכי יש כאן מקום לומר שקדושת שפחה נדחית לגבי תאות רשע החומס נשים רק אנו דנין שקדושה נתחללה באונס ונעשה מעשה חמס רק שלא צריכה האשה למסור נפש דהות קרקע עולם אז אמרי' כיון דעכ"פ יהי' נעשה מעשה איסור מה לי קדושה קלה ומה ני קדושה חמורה דוגמא דאמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת אם פוגע בגוף העבירה עיין רש"י יבמות דף קי"ט וכן כאן מה שנתחלל בזרוע רמה ותוקף יד מה לי קדושה חמורה או קדושה קלה והבן. ובעובדא דשאלותינו יש עוד חקירה שהראש העדה עשה שלא כדת דיש כאן לומר אם לא הצניע הנשים והשר הצבא נתן רשות לאנשי הצבא לעשות כרצונם אולי אותן הבתולות החביאו עצמם בהחבא במרתף או בעליה או באיזה מקום סתר ולא הי' נבעלות כלל ובאופן זה אין היתר כלל למסור נפש אחת דשייך מאי חזית דדם דידך סומק טפי (וכן מצאתי בכפת תמרים דהוכיח מהאי מעשה דמרי דוראי שהובא בגמ' סנהדרין שאם אפשר שהוא יברח אז אפי' אם יחפץ להרוג את שניהם שייך מה חזית דדמך סומק) וכן כאן מאי חזית להציל הנשואות ולטמא הבתולות אילו מזלם הי' גורם להחבא שלא יתטמאו כלל א"כ חטא ראש העדה וצריך לפייס הבתולות ולהסיר חרפתן שתהיינה לאנשים וד' יסלח לו על שגגתו שטעה וחשב לעשות מצוה ואשם נפשו כנלענ"ד בעזה"י. עוד נפל ברעיוני לחקור הנך בתולות גדולות המה נדות שלא טבלו לנדתן ויש בהם עוד איסור נדה כיון דביאת גוי הוה כביאת אדם ולא כביאת בהמה עיין באריכות תוס' יומא דף פ"ד והוה אצל הבתולות ג"כ ג"ע אך דבר זה אי נדה בכלל ג"ע אין ברור ואין כאן מקומו ואולי יען שיוכל לבוא לידי הריגה כאשר יותן רשות לאנשי צבא לעשות כזדון לבם וקרוב הדבר בצניעות לבוא לידי איבד נשמה ועיין בט"ז ביו"ד סי' קנ"ז ס"ק ו' ובכה"ג עשה כדת וכהלכה ודוק כי קצרתי:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה