אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן יג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן יג

סימן יב

שפעת ברכות ורב הצלחות לראש הרב המאור הגדול המפולפל ידיו רב לו היושב על מדין כבוד מו"ה ר' משה פריעד נ"י רב"ד בק"ק מונקאטש יע"א. מכתבו עם שאלתו קבלתי זה כמה שבועות ואמרתי בלבי לעת הפנאי אראה בו לדעת הדין אך גדול מלחמות ד' בגבול הזה כי בעיר מישקאלץ עמד הזקן להתיר להם הקאהר טעמפעל וכל מנהגיו ד' ירחם על עמו ויש כנגדי מלחמה פנים ואחור מלבד צרת גזירה לעשות סעמינאר הקב"ה ירחם על עמו ויען שבלבי ידמה שהאשה הנ"ל אסורה לשוק אמרתי לא אצא י"ש אם לא אגלה דעתי להדר"כ נ"י. שאלה זה רבות בשנים בא פה איש אחד ממדינת פולין עם שאר ארחי ופרחי ונשא אשה אחת באחד הכפרים והוליד ממנה בן ואח"כ גירש אשתו אשר לקח והלך לעיר אחרת עם בנו ונשא בתולה אחת ואחר זה מת בנו והוא אחריו ולא שבק זרע קיים ואשתו אומרת שבעוד שהי' בנו בחיים אמר לה בדרך התפארות שיש לו אח זקן ולמדן מופלג במדינת פולין ועי"ז היא צרורה ועגונה מחשש יבמה לשוק עכ"ל. תשובה לכאורה משמע דבאופן זה אין הבעל נאמן כפי המבואר בשו"ע סי' קנ"ז ומקורו מתשו' הרא"ש רק כפי המבואר בב"ש שם דלשי' רש"י ונמ"י נאמן ע"א וגם ע"ז פתח כ"ת נ"י בחוט משולש ג' היתרים ובאשר לדעתי האשה העלובה היא אסורה לכן אתחיל מתחילה להראות מדוע לא יעמדו היתרים של מעלתו לשיטת נמ"י ורש"י ואח"כ אבאר שגם להמחבר האשה הנ"ל אסורה בלאו דיבמה לשוק הכל כפי אשר יתן ד' בפי לסתור ולבנות אבל לא להורות ולהחליט רק לגלות לפני כ"ת נ"י דעתי שהגם אם בעיניו הדבר פשוט להיתר אנכי לא כן עמדי וזה החלי בעזה"י. היתר הראשון הוא דטעמא דנמ"י ודעמי' דע"א נאמן הגם דמוחזק דאין לו אחים הוא הגם דאין ע"א נאמן נגד חזקה היינו אם בא לסתור החזקה אבל כאן בא לעקור חזקה דוגמת סברת תשו' מיימונית שאם אמר השליח את מקודשת לי שנאמן שטעה בדיבורו הגם דאתחזק איסורא יען שלפי דבריו עוקר החזקה ולא נתקדשה מעולם לו ה"ה אם העד אומר שיש להמת אח א"כ מעולם לא הי' לאשת המת חזקת היתר אבל כאן בנידן שאלתו דהי' להמת בן והי' לה חזקת היתר לשוק אף לדברי הבעל בכה"ג לא משגחי' בעדות לסתור חזקת היתר וודאי עכ"ד וסיים וז"ל איתתא דא שרי עכ"ל. ואני אומר במכ"ת נ"י שהיתר הנ"ל לא נכנס באזני להתיר יבמה לשוק כאשר אבאר בעזה"י הגם התורה אמרה אם ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהי' אשת המת החוצה יבמה יבא עליה להקים זרע לאחיו א"כ הכל תלי' אם יש לו זרע בשעת מיתה או לא שאפי' אם הי' לו עשרה בנים ומתו כלם בחייו נשארה אשתו יבמה לפני אחיו של המת דהא צריך להקמת זרע ואם יניח זרע אחריו אז אין זקוקה ליבם דהא יש לו זרע אחריו חוץ אם יש לה צרת ערוה אז אפי' שלא יניח זרע אחריו וצריך להקמת זרע אפי"ה תהי' מותרת לשוק וא"כ אני אומר סברה אחת הא דאמרי' בגמ' יבמות דף ל"א ספק גירושין לא קתני דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואל תאסרנה מספק ופירש"י וז"ל אשה זו בחזקת היתר לשוק קודם לכן אם ימות בעלה הרי צרת ערוה היא עכ"ל היינו דשם הי' לה חזקת היתר לשוק הגם שלא יניח בעלה זרע ותהי' מותרת ליבם אעפי"כ תהי' מותרת לשוק משום צרת ערוה א"כ נתהוה לה היתר לשוק על אופן שתהי' ראוי לפעולת יבום דהא יהי' נשאר בעלה בלי זרע ואעפ"כ תהי' מותרת א"כ הגם שנתהוה אח"כ ספק גירושין ואתה רוצה לאסור אותה לשוק יען שבעלה לא הניח זרע אחריו אומרים הרי קבלה היתר לשוק מכח צרת ערוה הגם שלא יהי' לבעלה זרע אחריו אבל אם היתה בחייו עומדת בחזקת היתר לשוק אחר מיתת בעלה יען שוש לבעלה זרע ואח"כ מת הבן בחיי בעלה ונשאר ספק אם אין לבעלה אחים ולא שייך לומר שהי' לה פ"א בחיי בעלה חזקת היתר שהרי הי' לבעלה בן דמכח הבן הי' לה היתר לשוק כי לא יהי' מקום לפעולת היבם דיבום יהי' להקים זרע לאחיו והא יש לו זרע לאחיו ועכשיו שמת הבן והמת צריך להקמת זרע ודלמא יש אדם שהוא אח למת מי שיקים זרע וספק כזה אסור דמעולם לא הי' לה חזקת היתר לשוק אם יהי' בעלה צריך להקמת זרע ודוק אבל בצרת ערוה שהי' לה חזקת היתר הגם שימות בלי זרע ויהי' מקום להקמת זרע לאחיו ואעפ"כ תהי' מותרת לשוק ועכשיו שנתהוה ספק גירושין בערוה אנו רוצים לאסור היבמה דפן יש כאן מקום להקמת זרע אז אמרי' הלא הי' לה חזקת היתר הגם שימות בעלה בלי זרע ויהי' אצלה מקום להקמת זרע לאחיו ואעפ"כ תהי' מותרת לשוק לכן מספק אם נתגרשה הערוה אל תאסרנה לומר שצריך בה להקים זרע לבעלה והבן. וראי' לזה מקו' הגמ' יבמות דף ל"א א"ל אביי א"ה אפי' בקידושין נמי אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק ופלא בעיני מהיכן בא חזקת היתר ליבם הלא בחיי בעלה בוודאי אסורה על היבם בשני איסורין איסור א"א ואיסור אשת אח ורק הקו' שהי' לה היתר ליבם כשימות בעלה ועיין ברש"י שם שפי' כן וז"ל בקידושין נמי אמאי אסרי' לה ליבומי לימא אשה זו קודם שקידש בעלה את בת אחיו בחזקת היתר ליבם עומדת כשימות ומספק אתה בא לאוסרה עכ"ל וקשי' הלא יש רוב נשים מתעברות ויולדות ורוב אנשים אינם סריסים וא"כ מכח הרוב וודאי תלד האשה בנים לבעלה ועיין היטב בב"ש סי' קנ"ו ס"ק י"ג וא"כ יש כאן רוב שתהי' אשה הנ"ל אסורה ליבם אחרי מות בעלה ומאין יבא שאשה הנ"ל בחזקת היתר ליבם עומדת וצע"ג. אמנם הוא הדבר אשר דברתי אם יהי' לבעל בנים אז אין היא ראויה להיו' יבמה שיצרך האח להקים זרע אבל אז כאשר יהי' בעלה מת בלי זרע ונשארת אשתו בעולם להקים על ידה זרע לאחיו והמת צריך שיקים לו זרע אז היא בחזקת היתר ליבם שגם בחיי בעלה הי' לה חזקת היתר שאם ימות בעלה ויצרך להקים על שמו אז תהי' היא מותרת ליבם ודוק. ואם ישאל כיון שהי' לה פ"א חזקה להיות מותר לשוק אחר מיתת בעלה מה לי מחמת שיש לו בן ויש ספק אם יש לו אחים או מחמת ספק צרת ערוה עכ"פ נתחזקה שעה אחת בחזקה שוב לא תאסרנה מספק. אסברה טעמא דמילתא בעזה"י דבשלומא אם הי' בחיי בעלה החזקה מכח צרת ערוה ועכשיו אחר מות בעלה נשאר ספק צרת ערוה א"כ הספק הוא ענף מהחזקה שהי' לה וכן בהוחזק באין לו אחים אין חוששין שמא ניתן לחמותה בן במדינת הים אבל כאן אטו יש שייכות זה לזה יען דהי' לה חזקת היתר מכח הבן והבן כבר מת ופסק היתר זה דנימא דאין כאן אחים כמו דלא מחזקי' מאיסור לאיסור משני שמות כך אין מחזקי' מהיתר להיתר משני שמות דשם אחד הוא דלא צריך פעולת יבום והשם השני דאין איש שיעשה פעולת היבום לא הי' לה חזקת ממש רק תקנה להיתר אחר מיתת בעלה כאשר אבאר לקמן בעזה"י. ועוד הנה הגאון בש"ש שמעתא ד' פ"ה נתקשה על תו' שכ' שדוקא בכנס ואח"כ גירש הוי חזקת היתר ולא בגירש ואח"כ כנס והקשה הנ"ל למה לא נימא כסברת מהרי"ט דמתחלה היתה בחזקת היתר וכשנשאת נאסרה ובמיתת הבעל חזרה להיתרה הראשון דהלא לתו' אין מחזיקין מאיסור לאיסור ותי' דבר מתוק כי חזקת היתר הוא אם הי' ממש מותר אבל כאן עכ"פ עידן איסורא הי' דהא אסורה מכח איסור א"א ולכן פירש"י שהי' לה חזקה שאם ימות הבעל תהי' מותרת לשוק ואוקמה אותה על הך חזקה שתהי' מותרת במיתת הבעל לשוק אבל חזקת היתר דמעיקרא לא הזכיר רש"י משא"כ בגירש ואח"כ כנס מעולם לא זכתה בזכות זה שתהי' מותרת במיתת הבעל עיי"ש א"כ הרי יש טעם לשבח בנידון שאלתינו דהלא גם אז כשהי' הבן חי לא הי' לה חזקת היתר ממש דהרי איסור א"א עליה רק הי' לה חזקת היתר שתהי' מותרת לשוק אם ימות בעלה דהרי יש לו זרע על פני הארץ ולא יצרך לפעולת יבום אבל השתא דמת הבן בחייו וצריך לפעולת יבום להקמת זרע בשמו רק אנו חוקרים דלמא אין בעולם אח להקים לו זרע בשמו והא לזה שלא יהי' אח להקים זרע בחזקה זו לא היתה מעולם ולהחזיק מחזקת שלא יצרך לפעולת יבום לחזקת שאין אח בעולם לפעול פעולת יבום לא אמרי' יען דלא הי' חזקת היתר ממש דהא היתה באיסור א"א רק תקנה להיתר וכיון דתקנה ראשונה אזלא אין מחזיקין מחזקה לחזקה והבן זה. ואין להשיב שאני בגירש ואח"כ כנס הי' מתחילה ספק איסור דמיד יש חשש אם ימות בעלה תהי' זקוקה ליבום אבל בנידון שאלתינו הי' אצלינו וודאי שתהי' מותרת במיתת בעלה לשוק דאטו היינו חושבין שימות הבן דמוקמי' בחזקת חי כמו דמוקמי' אותה בחזקת היתר לשוק מכח צרת ערוה דבוודאי לא תמות ותהי' היא מותרת לשוק כמובן לק"מ דשא"ה דנשארת הצרה חי רק נעשה ספק בגירושין אז עכ"פ הי' לה חזקת היתר אם תשאר הצרה בחיי' תהי' מותרת לשוק והלא באמת נשארת חי ועומדת לפנינו (ועיין בזבחים דף ב' ע"ב דסתם אשה לאו לגירושין עומדת ועיין בתו' שם ובטורי אבן ר"ה דף כ"ח) אבל כאן מעולם לא הי' לה חזקת וודאי דאולי ימות הבן קודם לאביו ושמא ימות חיישי' והי' כל החזקה רק כשלא ימות הבן בחיי אביו אז תהי' מותרת לשוק במיתת בעלה אבל אם ימות בחיי אביו לא א"כ מעולם לא החזקנוהו להיתר (ובשעת נישואין הי' הדבר לפנינו שמא ימות הבן בחיי אביו) ובאופן זה לא נכנסה בחזקה שכל החזקה הנ"ל נתיסדה רק בתנאי אם לא יבוא בעולם מיתת הבן ועיין טו"ז יו"ד סי' שצ"ז וכיון שלא נתקיים התנאי נעקרה החזקה מעיקרא דנתגלה שלא זכתה בחזקת היתר והבן כי עמוק בעזה"י. ואוסיף נופך מיד בשעת נישואין אשר כל אשה מקבלת הכח שע"י מיתת בעלה תהי' מותרת מאיסור אישות אנו ידענו שצריך לראות על מצוה שלא ימחה שמו מישראל והוא יהי' משני פנים או שהוא בעצמו יניח אחריו זרע אפי' מאשה אחרת או שלא ימחה שמו ע"י אשתו היושבת בחיקו עד שעת מיתה שאחיו יבוא עליה להקים זרע לאחיו וא"כ שם חזקת היתר להיות מותרת לשוק הוא רק אם שם בעלה לא ימחה בשעת מיתה ועכשיו שמת הבן בחיי אביו א"כ נשאר שמו מחוי וצריך בירור אם לא אפשר להקים שמו ע"י אחיו וא"כ איך שייך לומר להחזיק מחזקת היתר לשוק ע"י בנו אשר הי' לו אז בשעת נישואין דנתיסדה שלא יהי' שם בעלה ע"י מיתתו מחוק מישראל לחזקת שאין לו אחים שאז נמחה שמו מישראל ואעפ"כ היא מותרת לשוק דאונס רחמנא פטרו מאי יש לה למיעבד באופן זה בוודאי אין לצרף להחזיק מחזקת היתר לחזקת היתר ודוק. סוף דבר הכל נשמע שאני בעניי לא אוכל למצוא בזה חזקת היתר כלל וביותר אני תמה על כ"ת נ"י דמדמה זה לשאר חזקת היתר שאין ע"א נאמן לאוסרו יען דמודה בחזקה דמעיקרא כמו שהסביר התשו' מיימונית אם העד מודה דהי' כאן חזקת איסור דאינו נאמן רק אם לפי דבריו עוקר החזקה וה"ה כאן אם העד אומר דיש לו אחים א"כ עוקר חזקת היתר שלה מעיקרא דהי' חזקה בטעות אבל כאן דהי' לו בן והי' חזק' גם לפ"ד העד הוא מלת' דמרפסין איגרא בשלומ' אם העד רוצה לחדש שנפסק החזקה דמעיקרא בין אם מעיד שנסתלק החזקת איסור או שנסתלק חזקת היתר ובלי דבריו הי' הדבר אצלנו בחזקתו מכח דאמרי' בחולין מנ"ל דאזלי' בתר חזקה אז אין ע"א נאמן לומר שנפסק חזקת קמייתא של חפץ אלא נשאר בחזקה אבל בנידון שאלתינו דאנו ידענו שמת הבן ועל זה לא מעיד העד כלל והעד מעיד רק זה שיש כאן אח ועדות זה אינו סותר החזקה רק עוקר החזקה דמעיקרא מה שחשבנו שאין למת אח הוא הי' בטעות וממילא נסתר חזקת היתר שלה אבל עכ"פ עדותו לא הוי לסתור חזקה ופשיטא דנאמן והוא הדבר אשר דברו בסוגי' הנ"ל כל הראשונים ואחרונים דבשלומא אם מוחזק שיש לו אחים ובא ואמר שאין לו אחים אינו נאמן דאז הוא סותר החזקה אבל אם בא ואמר יש לו בנים אין זה סתירת גוף החזקה או בהיפוך ועיין רמב"ן במלחמות ובר"ן וב"ש סי' קנ"ו הגם שממילא נסתר חזקת היתר או חזקת איסור עכ"פ הוא לא סותר בעדותו חזקה המוחזק לנו ודברי מעלתו הם הפלא ופלא לא ידעתי לדונם לכף זכות. וראיתי בדברי מעלתו שרוצה לדמות הדבר לכלל שהוכיחו גדולי הפוסקים אם הי' איתחזק איסורא ונעשה אח"כ ספק נקרא עכ"פ אקבע איסורא כמבואר בנב"י א"ע סי' מ"ג בד"ה הנה יפלא מתו' כתובות דף כ"ב בד"ה הכא ומכריתות דף י"ד וסיים כ"ת נ"י וז"ל וה"ה בנידון דידן נאמר כן להתיר כשהי' הבן חי היתה בחזקת היתר בבירור וגם לאחר מיתת הבן עדיין מידי ספיקא לא נפקא עכ"ל במחכ"ת שגם ברואה דשם הוי הספק דיש כאן ב' כתות עדים וכת אחת אומרת בעלה חי א"כ נשאר ספק ויש צד אחד דנשאר החזקה שהי' מקודם ולא נשתנה החזקה הראשונה דהא לפי דבריהם לא נעשה שינוי וכן בכריתות הי' מתחלה ב' חתיכות והי' כל חתיכה בספק דלמא היא חלב ולכן גם כשנאכל הראשונה נשארה השני' במעמד הראשון דלמא היא חתיכה של חלב כמו אם יהי' עדיין חתיכה הראשונה ג"כ בעולם אבל כאן דנעשה השינוי דהבן מת והכח חזקת היתר אשר הי' בראשונה שיש לבעל זרע ולא תוצרך לפעולת יבום בוודאי אזיל ואתה בא לדון שמא ליכא אחים בעולם אבל עכ"פ דבר המביא החזקה בתחלה בוודאי אזיל מעולם ודוק. ולא אוכל לשום ידי למו פי שלא להשיב לכ"ת נ"י שראיתי נקודה נפלאה במכתבו שיצא דרך אגב להביא ראי' דאין מחזיקין מאיסור לאיסור דאל"כ נשאר קו' התו' בכתובות הבא עלי' בחטאת קאי הגם דדיוקא ומינסבא מרעא לחזקה מה מועיל לנו כל זאת וסיים וז"ל והלא הדברים ק"ו ומה בשני איסורים שונים כשאזיל לה חזקה הראשונה ונשאר הספק מחזיקין הספק כוודאי ק"ו כשהכל מין אחד אף דאזיל לה החזקה עכ"פ נשאר ספק ופשיטא דראוי לומר דחזקת איסור הראשון מחזיק את הספק לעשות וודאי והדק"ל לחייב חטאת אלא וודאי בשני מינים לא מחזיקין מאיסור לאיסור עכ"ל מעלתו לא ידעתי דבריו בזה הא דפליגי הפוסקים אי מחזיקין מאיסור לאיסור היינו אם עכשיו נולד לפנינו ספק איסור כגון ספק נבילה בשחיטה או ספק טריפות כגון מים במוח או ספק יבמה או ספק טומאה אז אנו אומרים יען שמתחלה הי' הדבר בחזקת איסור הגם שאח"כ נעשה מעשה המסלק איסור הראשון דנשחטה כהוגן רק יש ספק שמא נקבו הסימנין או שמא יש טריפות ע"י המים במוח אז אמרינן מתחלה היתה בהמה בחזקת אבמה"ח הי' בשר בהמה הנ"ל אסור הגם שעכשיו נסתלק שם איסור הלא נולד לנו חשש איסור אחר ומחזיקין מאיסור חפץ אותו שם הראשון לשם השני וכן מתחלה היתה האשה באיסור אישות ועכשיו נולד איסור יבמה או מתחלה הי' הגברא בחזקת טמא וגם עכשיו נולד ספק טומאה ומחזיקין מחזקת איסור הראשון לחוש על שם איסור השני אבל שם בשני כיתות עדים דחזקת אישות אתרע ע"י דייקא ומנסבא וא"כ פועל הדייקא של האשה שלא יהי' נשאר החזקה רק נקרא אקבע איסורא יען דברור הוא שהי' פעם אחד בגוף זה איסור ודאי רק עכשיו נעשה ספק והוי כמו ב' חתיכות ושוב לא נולד מחדש שום ספק איסור ואם נימא מחזיקין מאיסור לאותו שם ויש חיוב חטאת א"כ ע"כ נשאר חזקה הראשונה וזה א"א דדייקא ומנסבא פעל דנפסק החזקה אבל בשאר מחזיקין מאיסור לאיסור אמרי' דעכשיו יש עלי' שם איסור חדש כגון שם נבילה או טריפה או איסור יבמה או איסור טומאה חדשה ואקוה שיודה על האמת בעזה"י. ואיידי דאיירי לא אמנע מלהודיעהו ראיתי בש"ש שמעתא ה' פ"ו שיצא ליישב קו' על רש"י שפי' בהמה בחיי' היא איסור אבמה"ח א"כ ק' למה הוא בחזקתה עד שיודע במה נשחטה הא אין מחזיקין מאיסור לאיסור ותי' הגאון הא טעמא דרבה אע"ג דנולד הספק בעידן האיסור דמוקי לה בחזקת היתר לכשימות בעלה תהא מותרת לשוק ואל תאסרנה מספק ודכוותה בנולד ספק טריפות אפי' בנולד מחיים אפ"ה מוקי לבהמה בחזקת הקודם שהיתה מוחזקת בחיי' שתהי' מותרת בשחיטה לכן הגם שנולד אח"כ ספק טריפות אל תאסרנה מספק לכשנשחטה דהא הי' לה חזקה שתהי' מותרת בשחוטה אבל אם יש ספק בשחיטה עצמה אז אסורה דהא לזה לא הי' לה חזקת היתר אם לא תשחט עכ"ד. ולדעתי יש הבדל והוא דרק באיסור א"א שייך לומר דיש לה חזקה שתהי' מותרת במיתת הבעל לשוק הגם דבחיי הבעל האיסור אישות רובץ עליה ומהכ"ת שנעשה חזקה בדבר שלא בא לעולם וגם אינו בטוח שיבא לעולם דאולי כל ימי חיי' תהי' באיסור האישות שתמות בחיי הבעל והלא חזקה מנגע ילפי' בדבר שכבר בא לעולם או חזקה סברית כגון חזקת המנהג אשר סוקלין ושורפין על ידה או חזקת זכות כגון חזקת אכילת תרומה כתובות וקידושין בבני ברזילי ועיין יו"ד סי' ח"י על סברת הטו"ז שכבר החזקת נהגות או סבריית או הזכות בעולם ואפי' בירושה שנקראו הנכסים בחזקת היורשים כמבואר בב"ב דף קנ"ט ע"ב ברשב"ם בד"ה ר"ז הגם דעדיין לא בא ליד היורש דשאני התם דכל ירושה הבא ממילא כבר נכנסו הנכסים במקצת גם בחיי אבותיו ברשות היורש כמבואר בר"ן בריש פ' הכותב דלכן לא מהני סילוק לירושה הגם שמסולק בחיי אביו עיי"ש כי מתוק אבל לענין פי שנים חלק כח הבכור באמת לא הוי מוחזק בחיי אביו יען דזכות אשר יזכה האדם בעתיד לא הוי חזקה וזכות חלק בכורה מתנה קרי' רחמנא דבא ע"י הכרת אביו או בפירש בפיו או בהוחזק בסתם ושתק האב דנחשב כאילו גילה בפיו הכרה של הבכור אבל עכ"פ הוי כמתנה ולא נקרא הבכור מוחזק בחיי אביו והארכתי בחקירה הנ"ל במק"א בעזה"י וא"כ מהכ"ת נימא דנעשה חזקה בחיי בעלה שתהי' מותרת לשוק אחר מיתת בעלה או חזקה שתהי' מותרת ליבם אחר מות בעלה שהוא אחיו של יבם וצע"ג. אמנם נ"ל דשאני שם איסור א"א דכל שם איסור מגיד שהיא אסורה יען שיש לה איש וממילא מונח בו אם אין לה איש ליכא בה איסור ומקודם היתה מותרת יען שלא היתה קשורה באיש ורק ע"י קידושין נתהוה האישות ונפסק ההיתר עד זמן שיסולק האישות ותחזיר ממילא להתירא הראשון וכן קודם הקידושין היתה מותרת לאיש שהוא עכשיו יבמה וכשנתקדשה לאחיו נפסק ההיתר ממנה ע"י האישות בכפלים ע"י אישות איש ואישות אח וכשמת בעלה בלי זרע חזרה להיתרא הראשון דהא ליכא עליה עוד אישות איש והשם אשת אחיו פועל עוד מצוה עליה שתבעול ליבמה ותהא לו לאשה זה נחשב לחזקה דהא כבר זכתה בזכות הזה מקדמת דנא להיות מותרת לעלמא דהא לא הי' עליה שם אישות בתולדה וכשנפסק זכותה הי' מונח מיד תחת השם איסור כח ההיתר הקודם וכח ההיתר אשר ישוב לאיתנו הראשון והבן אבל אטו הי' בהמה אשר היא בחיי' כבר תחת זכות השחיטה או תחת זכות שהוא בשר שאינו טריפה ואינו נבילה הגם שנולד אח"כ ספק טריפות או ספק נבילות אף על פי כן אל תאסרנה מספק שכבר הי' לה בחיי' חזקה שתהי' מותרת באכילה ע"י פעולת השחיטה ופעולת השחיטה נעשה ואל תאסרנה מספק להוציאה מחזקה אשר הי' לה הלא מעולם לא זכתה לחזקה הנ"ל כי לא היתה פעם אחד שחוטה וכשרה רק עמדה בכח אם יחודש בה מעשה שחיטה תבוא לכלל היתר זכות חדש אשר לא הי' לה ומה שעתיד להיות ע"י מעשה לא נתהוה לחזקה ודוק. עוד יצא הגאון הנ"ל לחדש יותר אפי' בספק נקבו הסימנים לא הוי ספק בשחיטה ודלא כפלתי סי' ל"ג דהא לבהמה חזקה אם תשחט תהי' כשרה ואל תוציאנה מחזקה ולו יהי' שנקבו הסימנים עכ"פ נשחטו כהוגן אבל בספק שהה או דרס אז ליכא חזקה דהא זה לא הוי שחיטה מעליא וע"ז לא הוי לה חזקה והביא ראי' דאפי' בספק כזה דאיכא לאוקמי על חזקת שאינו זבוח דהא נקיבת סימנים נבילה אעפי"כ אמרי' אוקמי על חזקתה דהי' לה שתהי' ניתרת ע"י מעשה שחיטה מסוגי' דיבמות דף ל"ב דהקשה הגמ' בספק קידושין נימא אוקמא על חזקת היתר ליבם כמו בגירושין וק' בשלומא בגירושין דהוי מאיסור א"א לאיסור יבמה אבל בקידושין הוי מאותו שם איסור דהא בחיי בעלה היתה אסורה עליו בשם איסור אשת אח ועכשיו יש ספק דלמא היא צרת ערוה ונשארת באיסור אשת אח דמאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק לא מחזיקין אבל ביבם הוי ספק בחזקת איסור אשת אח ואל תאסרנה מספק דהוי חזקת איסור ממש אלא פשיטא דחזקת היתר הכא הוא דקודם שנולד הספק הי' לה חזקה שתהי' מותרת ליבם אחר מות בעלה ואל תאסרנה מספק במות בעלה וה"ה בספק נקיבת סימנים עיי"ש והוא עמוק. ולע"ד נ"ל ליישב קו' הנ"ל בדבר חדש דאוקמי אחזקת היתר שייך לומר רק אם אנו חוקרים אם שם חזקה ראשונה עדיין על החפץ או הלך לו למשל אם אנו חוקרים אם האשה היא פנויי' או א"א ונולד ספק כנגד החזקה אם נתקדשה הפנויי' או נתגרשה הנשואה אמרי' בכל ספק דנשארה בשם מעמד הראשון שהיא עדיין בשם פנויי' או בשם נשואה ואם אמת שנשארה בשם שלה אז פשיטא דהיא מותרת בספק קידושין ואסורה בספק גירושין וכן הוא בכל החזקות כגון חזקת טומאה וחזקת טהרה או חזקת נדה וחזקת טהורה חזקת חיוב וחזקת פטור חזקת טבל וחזקת אבמה"ח חזקת חי חזקת מקוה וחזקת שאינו זבוח וכדומה למאות חזקות דבכולן אנו חוקרים אם נשתנה השם ומחליטין שנשאר הכל בשם הראשון אבל ביבמה אפי' אם היא מותרת ליבום לא נשתנה השם שהיא אשת אח ואסורה לו רק בעילה להקים זרע לאחיו הוא מותר באשת אחיו וכ"ז שאחיו חי לא בא הזמן לעשות בעילה להקים שם אחיו דהא אחיו קיים וגם הלא נשארה עליו באיסור אשת איש ובשעה שמת אחיו בא העת להקים שם אחיו בישראל ולהקמת זרע לא נאסר אשת אח וגם עכשיו שמותר ליבמה אם בועל אותה לשם נוי אמר אבא שאול כאילו פגע בערוה וקרוב בעינו להיות הולד ממזר עיין יבמות דף ל"ט ע"ב דהוא בועל אשת אחיו שאסורה לו לשם זנות למלאות תאותו א"כ מה שנאסר עליו בחיי אחיו גם עכשיו נאסר עליו ומה שמותר לו עכשיו גם בחיי אחיו הי' מותר אם הי' אז להקים שם אחיו וא"כ נשאר בכל אופן שם איסור הראשון ואעפ"כ הותר לו אשת אחיו בתורת יבום א"כ ל"ק קו' הגאון אוקמי אחזקה של אשת אח שאני הכא דהגם שנשארה בשם איסור ראשון אעפ"כ מותרת לו דבחיי אחיו הי' בעילתו בעילת זנות ולזה גם עכשיו אסור ולבעילת הקמת זרע לאחיו לא נאסרה וכיון שאין לנו לדין על השתנות השם איסור בהחפץ אז לא שייך אוקמי אחזקה והבן כי לדעתי מקום הניחו לי מן השמים בזה. אך לפי"ז נפלא בעיני דעת רשב"ם וריטב"א ואקדים דברי רשב"ם בב"ב דף קל"ד בד"ה ומשני התם דלא מוחזק לן דכ' וז"ל וקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם דס"ס הוא שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו בנים שמא גם אחים אין לו ומותרת לשוק עכ"ל ונפלאתי מאוד על לשונו דנחזי אנן האיש הזה לא הוחזק לא באח ולא בבנים וא"כ סתמא דמלתא אין לו אחים וגם אין לו בנים כמו שנתחזק לפנינו ואם אנו חוקרים אם הך איתתא קיימא ליבם אנו אומרים דמכח ס"ס אינה עומדת ליבום חדא דמסתמא אין לו אח דהא לא ידענא לי' אחים ואת"ל הגם דלא הוחזק באחים דלמא יש לו אחים בעולם רק אנו אין מכירין אותן אז יש עוד ספק דלמא גם בנים יש לו הגם דלא הוחזק בבנים אעפ"כ אפשר דיש לו בנים בעולם ואין אנו מכירין אותן כמו שחששת שיש לו אחים שאין אנו מכירין כן יוכל להיות שיש לו בנים שאין אנו מכירין וא"ת כיון שלא ידענו מבנים א"כ אין לו בנים א"כ ה"ה כיון שלא ידענו מאחים ג"כ אין אנו חוששין שיש לו והוי הס"ס להחזיק החזקה אשר לפנינו אבל הרשב"ם שכל את ידו ופתח הספק דלמא יש לו בנים והוא רחוק מן השכל דהא לא ידענו לו בנים ואז הביא הספק הב' ואת"ל דאין לו בנים והוא קרוב לודאי אז שמא גם אחים אין לו שהוא ג"כ קרוב לוודאי והוא חוץ מהשכל והי' לו לאחוז הספק שהוא קרוב לודאי דאין לו אחים ואח"כ לומר את"ל לחוש על חשש רחוק דיש לו אחים א"כ גם אנו מצרפין חשש רחוק ונימא שמא יש לו בנים והוא פלא גדול בדרך הלימוד ופלא שלא מצאתי מי שהרגיש בזה וצע"ג. ואמרתי לתרץ בעה"י דהנה כל קידושין פועל שני דברים (א) מתחילה היתה לבעילה לכל העולם וע"י הקידושין נאסרה לכל העולם באיסור אישות אבל איסור זה נמשך רק עד שעת מיתת הבעל ואז פקע איסור אישות רק אם ימות בעלה בלי זרע קיימא יבא עלי' איסור חדש עבירת לאו אשר יאסור אותה מחדש על כל העולם חוץ מאחי בעלה לא תאסור (ב) הקידושין פועלין מלבד איסור אישות עוד איסור על אחיו של בעלה והאיסור ההוא יהי' נשאר גם אחר מות בעלה חוץ אם במותו לא יהי' לו זרע אז תהי' מותרת לאחי בעלה ויחדש איסור חדש על כל העולם ואם יש ספק לאשה אם יש לבעלה בנים אז הוי ספק ג"כ אם יצאה מחזקת איסור אשת אחיו כנגד אחי בעלה או לא יצאה וגם ספק אם חל עלי' איסור מחדש דאם נשאר זרע לבעלה היא נשארת באיסור אשת אח ולא חל עלי' איסור חדש על העולם ואם לא נשאר לו זרע אז פקע איסור אשת אח ובא עליה איסור חדש לאו דיבמה לשוק ודוק. ולפ"ז צריכין אנו להתחיל דלמא נשארו לבעל בנים וא"כ נשארה האשה בחזקת איסור אשת אח אשר היתה עליה בחיי בעלה דבכל ספק איסור אוקמא אחזקה חזקת קמא שהיתה אסורה בחיי בעלה לאחיו משום אשת אח דלמא נשארה עוד באיסור זה וממילא לא חל עליה איסור חדש לאו דיבמה לשוק ואת"ל דאין לו בנים ונפסקה חזקה של איסור אשת אח ויתחדש איסור יבמה לשוק אז אמרי' דלמא אין לו אחים ולא יוכל לחול איסור חדש עלי' אבל בהיפך לא נתחיל דלמא אין לו אחים דלאיזה תכלית נחקור זאת לו יהי' שיש לו אחים אעפ"כ משכחת שהיא מותרת לשוק כגון שיש לבעלה בנים לכן מתחילין אם יש לבעלה בנים ואז היא מותרת אפי' אם יש לבעלה אחים והגם דלא ידענו מבנים אעפ"כ מסתבר לומר כן דתהי' נשארת בחזקת איסור אשת אח אשר רבץ עליה גם בחיי בעלה ואת"ל אין לו בנים ונפסקה החזקה וחל עליה איסור חדש כנגד העולם אז אמרי' עליך להביא ראי' שחל עלי' איסור חדש דדלמא אין לבעלה אחים ודוק ובזה יומתק לי להבין דברי הריטב"א בקידושין דף ס"ד בד"ה רבי סבר שהקשה ג"כ מאי מהני מגו דבידו לגרשה כנגד חזקת אחים הא לא אמרי' מגו כנגד חזקה ותי' וז"ל הכא עדיף מה לי לשקר כעדי' ומרע חזקה חדא דאין אדם חוטא ולא לו ותו דהוי מלתא דספיקא ועביד לגלוי ותו דמסתמא כל איתתא בחזקת היתר קיימא לשוק במיתת בעלה עד שתאסר בזיקת יבום לפנינו הלכך חשיב מגו דילי' כעדים עכ"ל הכוונה דנגד כל עולם בוודאי מותרת מאישות ע"י מיתת בעלה וספק אם נאסרה מחדש ע"י אחי בעלה אמרי' הלא בחיי בעלה היתה אסורה עליו באיסור אשת אח וספק אם יצאה מאיסור הנ"ל אזלי' בתר חזקה קמייתא ונשארת באיסור אשת אח עד שנדע שפקע איסור הנ"ל וממילא מותרת לעלמא וא"כ כיון דיש לו מגו להתירה ואמר יש לי בנים נאמן דלו יהי' המגו פועל ספק אז נשארת היא בחזקת איסור קמייתא ודוק ול"ד ליבמות דפריך הגמ' בספק קידושין נימא שהיתה בחזקת היתר ליבם דשאני התם דידענו שאין לבעל בנים ואז הי' לו חזקת היתר כשימות בלי בנים תהי' מותרת ליבם רק בדבר שחוץ מזה נולד ספק ע"י ערוה פריך הגמ' שפיר נימא אוקמא בחזקה קמייתא שהוחזקה בכח זכות יבם אחר מיתת בעלה אבל כאן דנולד ספק בעיקר הזכות דאם יהי' לאחיו בנים לא עומדת לזכות זה מעיקרא דקידושין אז סתמא עומד בחזקת היתר לשוק שנשארת בחזקת איסור אשת אח ומצאתי ראי' לזה מדברי ש"ש שמעתא ד' פ"ו וזכיתי ת"ל לדרכו בקודש והארכתי בזה בעזה"י בחי' ודוק.

וכעת לאשר חדשתי דכאן לא שייך חזקת איסור אשת אח א"כ הדק"ל על הרשב"ם וריטב"א וצע"ג. ונ"ל ליישב בפשוט דסוברים יען דרוב אנשים אינם סריסים ורוב נשים מתעברות ויולדות א"כ יש כאן רוב חדש שעפ"י הרוב תהי' כל אשה אסורה ליבם ומותרת לעלמא וצריך בירור שיצאה מרוב הנ"ל שהיא מותרת ליבם ואסורה לעולם ולכן התחכם הרשב"ם לפתוח דלמא יש לו בנים דרוב מסייע דיש לו בנים ואז אם נאמר אתרע לי' רובא דברוב אנשים יודעים אנו אם יש להם בנים ולזה האיש אין אנו יודעים לו בנים אז אמרי' ג"כ דלמא אין לו אחים דוגמא לזה בתב"ש סי' כ"ט וסי' ל"א שהביא ראי' מגמ' כתובות פ"ב עיי"ש וזה סברת הריטב"א דנאמן שיש לו בנים דמסייע לי' הרוב דעי"כ רוב נשים אינם עומדות ליבם אבל שם ביבמות דידענו שאין לו בנים רק מכח ספק קידושין בערוה נתהוה ספק אז אוקמי' אותה בחזקת היתר ליבם ודוק הארכתי מענין לענין כי הדברים נוגעים לנידון שאלתינו רק הזמן בוגד בי כעת אולי ירחיב ד' לנו לברר הדברים בעזה"י. (ב) היתר שני של מעלתו נ"י בהסביר טעמא דנמ"י ורש"י דסובר דע"א נאמן והגם דאיכא ס"ס להתיר ונתהוה חזקה מכח ספק ספיקא בכ"ז ע"א נאמן לומר שהוא אחיו כסברת הגהת מיימונית סי' ג' אם השליח טעה ואמר הרי את מקודשת לי וטוען אח"כ שטעה בדיבורו ורצה לומר לשם המשלח דנאמן הגם דאתחזק איסור א"א יען דלפי דבריו עוקר החזקה ומגלה שהי' חזקה בטעות אבל בשאר אתחזק איסור מודה גם עד המעיד שהי' כאן איסור רק שאמר שנפסק החזקה עיי"ש וה"ה כאן לפי דברי העד שידע להמת אח א"כ נתחזק חזקת היתר שלה בטעות ונאמן ע"א לעקור החזקה אך הא דע"א נאמן אפי' אם יגיד עדותו בב"ד הוא דוקא אם בשעה שמעיד כבר ראוי לחול עדותו כגון אחיו שבא אחר מיתתו ואמר אנא אחוה דמיתנא אבל הבעל שאמר בחייו יש לי אחים שעדיין לא ראוי לחול עדותו אין ע"א נאמן ומיושב קו' מהרש"א למה העד נאמן והבעל אינו נאמן ומיושב קו' הרמב"ן בב"ב למה לנו טעם מגו דבידו לגרשה תיפוק לי' ע"א ביבמה נאמן דשאני התם דהבעל בחייו אינו נאמן בתורת ע"א רק בתורת מגו וה"ה בנידון השאלה שאמר זאת בחייו יש לי אח א"נ וסיים כ"ת נ"י וז"ל ויש לפנינו ב' צדדים להתיר א' אף אם הי' מעיד בב"ד לא מהני מאחר שאינו ראוי להחזיק עדותו כנ"ל עכ"ל והלכות גדולות השמיע כ"ת נ"י לחדש כלל חדש בעדות דעדות ע"א מהני רק אם מיד ראוי לחול עדותו אבל אם ברוב שנים יפעל עדותו אין ע"א נאמן לא להתיר כדמוכח מסוגי' דב"ב ולא לאסור כדמוכח סוגי' דקידושין. והשתוממתי מאוד על דמיונו שנאמן ע"א כנגד החזקה שבא מכח ס"ס הוא כסברת תשו' מיימונית שמגלה כאן שהחזקה הוא בטעות ועוקר אותה לגמרי ולדעתי דשאני התם דהי' לאשה הנתקדשה חזקת היתר לכל העולם והמשלח ששלח לקדש אותה גם הוא הי' בכלל שמותר לה ועכשיו קדשה השליח ואמר הרי את מקודשת לי תחת שהי' לו לומר את מקודשת למשלח ואנו חוקרים אם נאמין לו שטעה בדיבורו וא"כ הי' קידושין בטעות ונשארת פנויה והרי היא בחזקתה שמותרת לכ"ע וגם יוכל לקדשה מחדש למשלח א"כ השליח עוקר חזקת איסור ונשארת בחזקת היתר שהי' לה מימי קדם אבל כאן שהיתה האשה מותרת לעלמא מכח ס"ס והוא רוצה לעקור ספק אחד ומגלה שיש לבעלה אח אבל אעפי"כ נשאר הספק השני דלמא יש לו בן רק מכח ספק אחד נשארה אסורה דספיקא דאורייתא לחומרא אבל אינו פועל שתהי' היא בחזקת איסור וודאי באיסור זרות לשוק רק פועל שתהי' ספק זרות לשוק ומנין שע"א נאמן לעקור חזקת היתר שתהי' נשארת בספק איסור דוגמא לזה סברת נב"י בענין ס"ס אי צריך לברר היינו אם נוכל לברר הב' ספיקות אבל לעשות מס"ס היתר ספק דאורייתא לחומרא זה א"צ לברר כנודע ה"ה כאן שעוקר חד ספק ואומר שהי' בטעות אבל לא יוכל לומר שהחזקת היתר הי' בטעות דהא נשאר ספק דלמא יש לו בנים כמו שלא היינו יודעים מאחים ויש לו אחים כן אפשר שלא נדע מבנים ויש לו כגון מפנוי' והי' בוש להודיע לנו וכדומה א"כ לעשות מחזקה של היתר ספק היתר אינו נאמן דשם היא נשארת בחזקת היתר הקודם אבל כאן פועל רק ספק שלא תהי' לא בחזקת איסור הקודמת ולא בחזקת היתר אשר החזקנו אותה בה אחר מות בעלה ודוק ואם ישיב העד אינו בא על החזקה רק מברר שאין כאן ס"ס דספק אחד אינו נכנס בכלל ספק א"כ לא צריך לדברי תשו' מיימונית רק כמ"ש לקמן דבכל ס"ס נאמן ע"א לומר דאין כאן אלא ספק אחד ונפל כל בנינו כמובן מעצמו וכאשר אבאר בעזה"י. אך בעיקר הדבר אשר חידש שאין ע"א נאמן אלא אם ראוי לחול עדותו מיד אבל אם בשעה שמעיד לא מצא מקום לחול עדותו אז גם אם יבוא הזמן אינו נאמן וכ"ת לא הביא ראי' כלל ולדעתי יש להביא ראי' לדבריו ממס' ר"ה דף כ"ב דאיתא שם כי אתא עולא אמר קדשוה לירחא במערבא אמר רב כהנא לא מבעי' עולא דגברא רבה הוא דמהימן אלא אפי' אינש דעלמא נמי מהימן מ"ט כל מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינשי והקשה בטורי אבן בחי' ל"ל טעמא דמלתא דעבידא לגלויי מדלא אמר עיברוה דיהי' נכלל בתוכו אפי' אלול דרוב שנים חסר שאז יהי' ע"א נגד הרוב ע"כ שקאי אפי' אם הי' חסר חודש בשאר חדשים דאיכא ספק השקול בין על מלא או על חסר וא"כ ל"ל טעמא דמלתא דעבידא לגלויי ת"ל כל היכא דהוי ספק השקול ע"א נאמן וצע"ג אמנם לפמ"ש מעלתו נכון דשם דמעיד עדותו קודם שיש מקום לחול עדותו אז א"נ בתורת ע"א דרק ע"א נאמן באיסורין אם כבר יש לדון על החפץ אם הוא אסור או מותר אבל להיות נאמן קודם שיש מקום להעדות אז נאמן רק אם הוי מילתא דעבידא לגלויי ודוק. אמנם מה נעשה לאחותינו ביום שידובר על צדקת בני ישראל איך קונין כל מילי דפסחא חודש או חדשים וסומכים על נאמנות ע"א שאומר שהקמח הוא כשר וה"ה לכל הדברים אשר יש לחוש בהם שהוא חמץ ואוכלין אותם עפ"י ע"א והא בשעה שמעיד עדותו אין ראוי לחול עדותו כי אז שם חמץ הוא היתר או איך אנו לוקחים באמצע הקיץ אתרוגים או הדסים וסומכים על ע"א שאינם מורכבים והלא אז אין זמן שיחול עדות הע"א ואנו לוקחין אותן אפי' משליח שאינם בעלים ולא ידעו להעיד מעצמן על הדבר אלא ששמעו מע"א ואטו כל ישראל חלילה בדין תורה טעו שע"א אינו נאמן אם ליכא אז זמן לחול עדותו חס מלהזכיר כל מה שנהגו גאוני ארץ וקדושי עליון הוא כדת ולכנוס בפרצה דחוקה דזמן ממילא בא וגם בא בודאי אבל כאן ספק מי ימות בראשון וגם מיתה יהי' כחסרון מעשה הוא שפת אשר לא יכון. ואמרתי לדון אותו לכף זכות שאם הע"א אמר להתיר או להכשיר דבר אז סמכי' גם אם אמר עדותו קודם שהגיע העת אשר יוכל לבוא ע"י מכשול דסמכי' שלא יעבור על לפני עור ל"ת מכשול דהא בתחומין סמכי' על החזקה שליח עושה שליחותו מטעם שהמשלח יסמוך עליו ויעבור הוא על לפני עור ומכ"ש אם בא בחזרה ואמר עשיתי שליחותו אפי' אם אתחזק איסורא עיין בריטב"א עירובין דף ל"ב וימצא מרגוע והגם שבע"ש ליכא עדיין איסור תחומין וע"כ דעכ"פ גורם מכשול למחר וה"ה בנידון אם נותן קמח לפסח או ד' מינים בסוכות סמכי' על חזקת כשרות שלא יעבור על לפני עור ורק לאסור דשייך לצעורי קמכוין ואעפ"כ אינו נאמן בספק השקול אז חידש מעלתו שאינו נאמן בחייו יש לי אחים אך א"כ מה עשה לו הרמב"ן שהקשה למה צריך ביש לו בנים מגו ת"ל דע"א נאמן ניתן בן לבעלך וה"ה דנאמן ביש לו בנים ותי' מעלתו דשאני עד שמעיד בשעה שראוי לחול עדותו משא"כ הבעל שמעיד בחייו ונגלה שלא הבדיל כ"ת נ"י שאפי' להתיר אינו נאמן ע"א אם לא ראוי לחול עדותו וא"כ מחייב כל ישראל בדינו ח"ו. ואני אומר איפכא מסתברא אם לא בא זמן שיהי' צריך לעדות שעתה בשעת עדות אין נ"מ בדבר בוודאי מסתבר דנאמן דהא לא בא כלל על איסורין ויש חזקת כשרות שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב לא מיבעי בהא דלעיל דמוכר קמח דפסח או ד' מינין שהוא גזלן אם לוקח המעות שלא במשפט אלא אפי' אם נותן במתנה ג"כ מהכ"ת ניחוש לדבר כזב ולדבר שקר (וחזקה של שע"ש נתיסדה גם ע"ז יען שהבטיח לחבירו ועיין באמו"ר שערי תורה כלל מ"ב פ"א שהאריך בראי' ושכן מצא בס' מחנה אפרים עיי"ש) וחזקת כשרות של כל ישראל הוא שלא ידברו כזב ולא ישקרו במילי דשמיא רק במקום אשר הי' ראוי שלא להאמינו אז יש לחקור שנאמין לו משום חזקה אין אדם חוטא ולא לו כגון שהיתה זקוקה ליבם וחזקת מה לי לשקר איתרע לה לחזקה והוי כפלגא אזי סמכי' על חזקה אין אדם חוטא עיין בפ"י בסוגי' דקידושין או אם יש לחשוב שעושה כן לצעורי כמו שהסביר הפ"י בגיטין דף ב' דדוקא להתיר נאמן ע"א ולא לאסור עיי"ש בתו' דהטעם דלאסור י"ל לצעורי קמכוון ול"ד כמו להתיר לסתור החזקה אבל בנידון שאלתינו דלא הי' אז בזה צער דהא הי' לו בן מהכ"ת לא יהי' נאמן יען שאין צריך עדיין לגוף העדות נהפוך הוא אז הרי בירור כמו מסיח ל"ת בוודאי אמת הוא והלא באיסורין אין אנו צריכין סוג עדות רק אמיתות הדבר עיין טו"ז יו"ד סי' צ"ח דבר מתוק מאוד ואטו לא יהי' הבעלים או ע"א נאמן לומר על פרה מעוברת דבכרה מכבר או לא בכרה דנאמר כ"ז שלא ראוי לחול עדותו לא מהימן ע"א והוי ספק בכור ולכ"ת ה"נ דלא מהימן הא גמ' מפורשת בבכורות דף כ"א במוכר סתמא ר"י אומר חולין וודאי דאם איתא דאיכא איסורא אודיע הוי מודע לי' משמע בפשיטות דנאמן דלא בכרה או דבכרה ודוק. ועלה בדעתי לדון לכף זכות אולי בעלים בשלהם יהי' נאמנים גם טרם שיש לדון עליו דאדם נאמן על שלו דהא אפי' עכו"ם נאמן על שלו אם לא שייך להשביח מקחו כמבואר בש"ך יו"ד סי' קכ"ז בפירות אלו של ערלה נאמן עיי"ש והגם דשם איירי באומר שכבר הוא חפץ של איסור נעלה דרגא אחת דבישראל נאמן אפי' אם ליכא זמן לחול עליו העדות ולכן נאמנים על מקח של פסח וד' מינים וכדומה במעידים על ציצית ותפילין שכשרים הם אפי' אם מוכרים בלילה ולילה לאו זמן ציצית ותפילין או במוכר שופר קודם ר"ה או מגילה כשרה קודם פורים וכדומה דשאני בעלים דנאמנים גם קודם שבא הזמן להעיד ודוק אך באמת זה לא ניתן להאמר דבעלים יש להם רק פה להגיד גם נגד חזקה עיין בכללי רא"ש וש"ע אבל עכ"פ אי לא מהני עדות באיסורין טרם שיחול זמן איסור בוודאי גם הבעלים לא היו נאמנים ובפרט לשיטת הש"ך סי' קכ"ז ס"ק כ"ח דצריך להיות ביד הבעלים לתקן עיי"ש ודו"ק והלא נאמנות בעלים ילפי' איך אוכל אדם אצל חבירו עיין רש"י גיטין דף ב' ורש"י יבמות פ"ח ושם כבר יש לפנינו לדון על האיסור אלא פשיטא דאין הבדל בזה בין בעלים או ע"א דעלמא וק"ל. ונהפוך הוא לדעתי דבאופן הנ"ל שלא הגיע בשעת דיבורו לאיסור והיתר נאמן ביותר דוגמת סברת הרמב"ם שאיסור בע"א יוחזק דהוי כאן רק גילוי מלתא בעלמא עיין ריב"ש סי' קפ"ב ובספרו מחנה חיים סי' נ"ז בד"ה לכן חדשתי הגם דגוי אינו נאמן במסל"ת באיסור דאורייתא זה דוקא אם כבר האיסור בעולם אבל אם אומר עיסה זו חמץ קודם פסח או בקדירה זו נתבשל בשר או בהמה זו נשחטה לפני ב' ימים ואח"כ בא פסח או נתבשל בקדירה הנ"ל חלב או נשאר מהבשר אחר ג' ימים נאמר גם הגוי במסל"ת וה"ה בבכור אם הגיד כשהיתה הבהמה מעוברת עיי"ש תל"י שהארכתי להמתיק דברי תו' בבכורות וה"ה בכל נאמנות איסורים נאמן העד מק"ו אם מעיד קודם זמן איסור דבשעה שבא האיסור כבר העדות בעולם ודוק. והגם שאין ראי' גמורה לדבר זכר לדבר יש דתורה האמינה לאב זה בני בכור וה"ה עובר זה הוא ממזר או בן גרושה עיין קידושין דף ע"ד וע"ח והגם דאין עכשיו לדון עליו דהא עדיין לא נולד וה"ה דנאמן אם אמר אזילו לגבי בני בוכרא עיין בב"ב דף קל"ד הגם דעדיין אין שעת לקיחת פי שנים והגם ששם הוא גזה"כ יכיר יכירנו לאחרים דאביו נאמן לומר זה בני בכור והגם דהוא קרוב וע"א ואעפ"כ נאמן וה"ה שנאמן על עובר מ"מ זכר לדבר יש דהא גם חי' נאמנת שהוא בכור אם אמרה לאלתר וסמכוהו בירושלמי שם על פסוק ותקח המילדת שני ותקשור על ידו לאמור זה יצא ראשונה וכן משמע בתשו' הרא"ש כלל נ"ב דנאמנת החי' הוא מדאורייתא הגם שרוב הפוסקים חולקים כמבואר ג"כ בר"ן דהוי רק דרבנן עכ"פ נשמע דגם ע"א או אשה נאמנים הגם דעכשיו ליכא נפ"מ בזה שהוא בכור וק"ל. סוף דבר פלא על מעלתו שיצא ללחום נגד שני שרי צבאות ישראל הרמב"ן ומהרש"א בדין חדש אשר המציא לחלק בלי שום ראי' ובפרט להתיר איסור דאורייתא יבמה לשוק וכאשר בארתי סוגי' הש"ס ופוסקים יעידון בהיפך וגם הסברא מנגדת לו וקו' הטו"א בר"ה יש לתרץ ואין כאן מקומו להאריך. ואגב גררא לא אמנע מלהודיע לו שראיתי מכתבו שכ' שבסברת תשו' מיימונית הנ"ל מיושב לו קו' חמורה של חות דעת איך נאמן ע"א לומר שמצא טריפות בריאה הלא כיון שנשחטה עומדת הבהמה בחזקת היתר והגאון הנ"ל תי' דהוי חזקה שאינה מבוררת וכ"ת נ"י תי' דשאני הכא דהעד אינו בא אלא כמברר המיעוט מן הרוב כסברת השב שמעתא דלכן נאמן ע"א לברר חתיכה כשרה מרוב טריפות כסברת תשו' מיימונית הנ"ל דהעד מברר דחתיכה זו לא היתה אסורה מעולם וה"ה כאן העד מברר שהוא מן המיעוט ולא הותרה מעולם עכ"ד. ולדעתי לא ירד הד"כ נ"י לעומק הסברא שאני התם בנידון תשו' מיימונית או בסברת הש"ש דשליח שאומר טעיתי א"כ אצלו לא נאסרה האשה מעולם ולא כאשר האמין השומע שנתקדשה האשה וה"ה במקולין להקצב לא היתה החתיכה הנ"ל נכנס בכלל איסור דהא הוא מכיר החתיכה אבל במוצא טריפות בריאה הלא גם הוא הי' אוכל חלבה מחיים ואם הי' נאבדה הריאה הי' אוכל הבשר מטעם דנשחט' הותרה א"כ גם אצלו נכנס הבהמה בכלל היתר רק עכשיו מצא טריפות או שלקח ריאה במקולין לבשל אותו ומצא בביתו טריפות בריאה אז בוודאי ק' איך נאמן לסתור החזקה של הבהמה דהא הדין בסי' ל"ט הוא בקונה ריאה במקולין הכשרה ואמר שמצא בה טריפות אז אין זה נוגע לדין של תשו' מיימונית ודוק. (ג) היתר ג' שיצא מעלתו נ"י דבא להכריע הנה הטו"ז ביו"ד סי' ל"ט פסק דהגדת עדות באיסורא צריך ב"ד כדמשמע פשטות הלשון בשו"ע כיון שבאו לב"ד ביחד והש"ש שמעתא ו' פ"ח חולק עליו דבכ"מ דמהני אמתלא וע"א דלא בעי ב"ד דאל"כ לא מהני אמתלא והא ראי' דע"א נאמן באיסורין ילפי' לה מוספרה לה והוא אינו בב"ד וכן ע"א בהפרשת תרומה וטבל ושחיטה והביא ראי' מתשב"ץ דלא בעי הגדה בב"ד באיסורין וכבוד מעלתו נ"י יצא להגין בעד הטו"ז והוא דיש ג' אופני עדות באירוסין (א) הבעלים נאמנים בשלהם ול"צ אמירת ב"ד דאל"כ איך מתארח אדם אצל חבירו (ב) דבר שבידו נאמן או מטעם שבידו או מטעם מגו וג"כ לא צריך ב"ד (ג) מי שמעיד לאחרים צריך ב"ד והוא דיכול לומר מבודה אני ועדותו אינו ברור וא"כ מאי מהני עדותו חוץ לב"ד בשלמא אם אומר להתיר יש לסמוך על חזקה אין אדם חוטא ולא לו אבל אם בא לאסור מאי מועיל עדותו וצ"ל דצריך לחוש על דבריו דדלמא ילך אח"כ לב"ד ויהי' איסור למפרע דוגמת סברת הרשב"א הובא בב"ש סי' מ"ב ס"ק ט"ו ולכן מהני עדותו גם חוץ לב"ד אבל עכ"פ אינו נאמן כשנים אא"כ העיד לפני ב"ד ולפ"ז בנידון השאלה דלא אמר הבעל עדותו בב"ד לא מהני עדותו של בעל ומסיים וז"ל דיש לפנינו ב' צדדים להתיר (א) אף אם הי' מעיד בב"ד ל"מ מאחר שאינו ראוי להחזיק עדותו (ב) שבאמת בנידון דידן לא העיד בב"ד פשיטא ופשיטא דלא משגחינן בדיבורי' עכ"ל מעלתו נ"י. ואני אומר לפי דבריו יהי' דין חדש מי שמעיד לאחרים לאסור דבר ומת אח"כ טרם שנתעכל הדבר יהי' החפץ נשאר כמו מקודם דאז אין לחוש עוד שיבוא לב"ד ויעיד עדותו ויעויין בתשו' רשב"א הובא בב"י סי' מ"ב ושום א' מהפוסקים לא השמיע דין חדש זה והוא בוודאי רחוק מסברא דבוודאי כיון דבאיסורי' ל"צ כי אם אמיתת הדברים א"כ יש חזקת כשרות שכל בר ישראל נאמן בדברו ולא ישקר ולא יכזב בדיבורו להעיד עדות לצער חבירו הלא התורה אמרה לא תגנוב ע"מ למיקט ואטו להעיד לצער חבירו נקל הוא ובוודאי יש רוב גדול מי שמעיד לאסור לחבירו אינו עושה כדי לצערו וא"כ מהכ"ת שלא יהי' נאמן בספק לברר שהוא אסור ורק אם יש חזקת היתר נגד עדות העד שם חידש הכנ"י חקירתו הגם דנאמן להתיר נגד חזקת איסור דיש חזקה אלימתא דאין אדם חוטא לעבור על לפני עור אבל לאסור דיש מיעוט עכ"פ שמכוון לצערו א"כ אפשר שאינו נאמן לסתור חזקת היתר שהוא וודאי ועיין בפנ"י בסוגי' דע"א נאמן באיסורין בקידושין ובקו"א שהשיג על הש"ך אבל דנימא בספק השקול שאין לסמוך על העד בלאסור דלצעורי קמכוין הוא כנגד רוב דבא מחזקת כשרות והגם דאם אירע שבא ראי' שחוזר מדיבורו נאמן אבל אין לחוש על מיעוט הנ"ל חוץ אם אנו רוצים ללקות שם הוכיחו אם מהני חזרה איך אנו לוקין הא הוי התראת ספק דלמא יאמר מבודה אני או דלא הוי עדיין איסור ברור כמבואר בש"ש ש"ו פ"י ודוק. ומצאתי עוד דבר גדול מזה בנתיבות המשפט סי' כ"ח שהאריך לבאר הא דבעי הגדה בב"ד הוא דוקא בגמר הדבר לאמור שנפסקו האישות או להוציא ממון אבל להעיד שאלו השנים ראוין לגרש אשת פלוני או שזה האיש הוא השליח להקנות או הגט הזה ראוי לגרש או האיש הזה ראוי לחלוץ אז דומה במקום שנתחזק איסור דצריך שני עדים להתיר אבל הגדה בב"ד א"צ עיי"ש באריכות וא"כ בנידון שאלתינו שרוצה רק לומר יש לי אח אבל אינו משנה בעדות זה להתיר או לאסור מיד בודאי אין צריך הגדה בב"ד בשלומא אם העד בא להתיר או לאסור לטמא או לטהר אז שייך לומר דיעיד בב"ד אבל כאן דאין לפנינו כעת לשנות דבר אז בוודאי הוי הגדה בב"ד כמו חוץ לב"ד כי אין כח לב"ד רק אם יבוא דבר לפניהם למשפט שיפלא דבר בין דין לדין שיורו הם את הדבר אבל שלא בשעת מעשה שיהי' נפקותא לפניהם בדין מאי אילמא כח ב"ד והוא ק"ו מדברי נתיבות ופ"י אשר הביא שם דהלא שם יש לדון מיד אם השליח הזה ראוי לגרש אשת חבירו או אם איש זה ראוי לחלוץ או אם איש זה ראוי לעשות מתנה או אם ראוי לגרש בגט זה ועיין בתו' גיטין דף ב' ובספרי פ"ח שם רק יען שאינו נגמר הדבר שלא נעשה עדיין השתנות ל"צ הגדה בב"ד ק"ו אם עדיין אין מקום לדון כלל על העדות הזה דהא הוא בחייו וגם הי' לו בן לכ"ע דהוי עדות ולא צריך כח ב"ד והבן. ובזה יצאתי לתרץ קו' גדולה אשר התפלא אמ"ו הגאון ז"ל בס' שערי תורה ח"ר כלל ח"י פ"ו במה שהובא בשו"ע חו"מ סי' רע"ז בשם רמב"ן בחידושים אם האב כבר אמר פ"א בני בכורי זה שוב א"נ לסתור דבריו דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דלא כרשב"ם דף קל"ד והקשה אמ"ו ז"ל הא מאי הגם שרגיל לקרוא לו בוכרא עכ"פ לא הגיד בב"ד ויוכל לחזור ולומר מבודה כדברי תשו' הר"ן סי' מ"ז הובא בח"מ סי' י"ז ונדחק מאוד לסבב כוונתו דהוי גזה"כ כדברי ש"מ הבחנה אחת יש לו ולא שתי הבחנות אשר לא עולה יפה בלשון הרמב"ן בב"ב ובכ"ז הניח בקו' א"כ מאי פריך הגמ' יכיר ל"ל הא צריך יכיר להשמיע דלא יוכל לחזור הגם שלא הגיד בב"ד וצע"ג (ולדעתי יש ליישב גוף הקו' בדברי ש"מ בב"ב דף ל"א בד"ה עביד איניש דהודאה לחובתו מהני חוץ לב"ד והגם דכאן לא הוי חוב לו דהא ירושת פי שנים הוי אחר מותו בכ"ז לחובתו שיתחייב בהודאתו ולא יוכל ליתן לאחר בתורת ירושה או בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ועיין בש"מ בד"ה עלה ועדיין צע"ג). ולפמ"ש נכון בעזה"י כיון דבכור בחיי אביו אין לו תביעה על נכסים א"כ בשעת אמירת האב להכיר זה בנו בכורו אין עדותו משנה דבר אז אין מקום לעדות זה לב"ד כלל והוי עדותו חוץ לב"ד כמו עדות אחר בב"ד וכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ודוק. אמנם ד' האיר עיני לברר שהרמב"ן חולק על כל הדין וסובר דבכ"מ שע"א נאמן באיסורין לא יוכל לחזור הגם שהעיד שלא בפני ב"ד דהבעה"מ בסוגי' דקידושין דף ס"ד מסיים וז"ל ור"נ סבר מה לי לשקר כחזקה דמי ולא אתי חזקה ועקרה חזקה כלומר לא עקר לה לשויי' כמו שאינה אלא מיתלי תלי וקיימא דאי הדר בי' בשעת מיתה נעורר חזקה ראשונה של איסור והדרא למילתא קמייתא הלכך כה"ג נאמן אף לאיסור כנ"ל עכ"ל והרמב"ן השיג עליו ואחת מהשגותיו כ' וז"ל ועוד אני תמה בעיקר דינא שלא מצינו בתלמוד נאמן ויוכל לחזור בו אלא כיון שנאמן כל שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וזה שאמר בשעת קידושין יש לי בנים ואילו שתק בשעת מיתה אשתו (מותרת) כי הדר אמר אין לי בנים איך נעקרה חזקה ראשונה של איסור לאוסרה עכ"ל הרי מבואר כלל גדול בתורה כ"מ שנאמר נאמן הוי הגדה ושוב א"ח ומגיד כאשר ביאר הרמב"ן שם בפירושו דנאמן לאו דוקא אלא שנשאר בחזקה שהיתה דכיון דנאמן אז הוי עדות בהגדה וא"ח ומגיד דהא דאמר בשעת קדושין יש לי בנים היינו לבעה"מ דאמר לה להפיס דעתה או להרמב"ן שאמר כן לאחרים אבל עכ"פ הגדת ב"ד לא היתה ואעפי"כ החליט כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ודוק וחולק על שיטת הר"ן בתשו' שהביא אמ"ו ז"ל והובא גם בש"ש והאריך שם עכ"פ הרמב"ן בב"ב פסק שאב אינו יוכל לחזור אעפ"י שלא הי' הגדה בב"ד ודוק. אך לבאר איך יפרנס הרמב"ן תוספתא מפורשת אשר הביא הב"י בחו"מ סי' כ"ט וגם הוא בירושלמי פ"ב דכתובות וז"ל תני וכן העדים שהעידו בין לטמא ובין לטהר בין לרחק ובין לקרב בין לאסור ובין להתיר בין לזכות ובין לחוב (או לפטור או לחיוב כמבואר בלשון תוספתא) עד שלא נחקרה בב"ד עדותן אמרו מבדין היינו הרי אילו נאמנים משנחקרו עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו אינם נאמנים עכ"ל מזה יליף הר"ן דאפי' באיסור והיתר שאינם צריכין הגדה בב"ד אפ"ה יכול העד לומר מבודה אני כ"ז שלא העיד בב"ד והגם שהעיד בחוץ בכ"ז יוכל לחזור ולומר שקר הגדתי ועיין בש"ש ש"ו פ"ג ולפי דברי הרמב"ן במלחמות דפוסק כל היכי דנאמר בש"ס נאמן שוב אינו יוכל לחזור ולהעיד אפי' שלא אמר עדותו בב"ד ויהי' ירושלמי ותוספתא כנגדו חלילה. ונלע"ד דיש ב' אופנים בהגדת ע"א (א) אם בא ע"א ואמר נתנסך יינך או בשר שחוט שלך הוא טריפה שמצאתי בו טרפות או קדירה שלך טריפה שנפל בו חתיכה של חזיר או חלב או נטמאו טהרותיך או טבל שלך מתוקן או כתם ההוא טהור או בשר שלך מנוקר וכשר וכדומה לאלף אשר העד בא ומעיד או לבעל דבר בעצמו או לאחרים ומגיד דבר ברור שהחפץ הוא טרפה או טמא וכן בהיפוך שהוא מותר או טהור כמובן (ב) שבא העד בדבר שאינו סותר החזקה או עדים אפי' בדבר שסותר חזקה אבל לא מעיד עדות לטהר ולהתיר או להטריף ולטמא אלא מספר סיפור המעשה שראה גוי שנוגע ביין שבמרתף או נפילת חזיר בקדירה או סירכא שלא כסדרן או נפילת שרץ בין טהרות או שראה ניקור הגיד או תיקון הכרי או שראה אופן הריגת בעל האשה שעשו אותו גיסטרא או שחטו רוב שנים וכדומה לאלף סיפור המעשה אשר יצמיח ממנו לטהר או לטמא ולאסור או להתיר אבל אין מעיד דבר ברור להגיד העד שם איסור או שם היתר או שם טומאה או שם טהרה. וההבדל ברור בעיני בוודאי אם העד בא ואמר לאיש יינך נתנסך או טהרותיך טמאים או כריך מתוקן או בעלך מת וכדומה אשר בעדותו מחליט דבר ברור אשר נקרא עדות שלם אז כיון דע"א נאמן באיסורין ולא צריך ב"ד כיון שהגיד הדבר לבעל החפץ אז אינו יוכל לחזור בו דכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד (ואפי' אמתלא לא מהני כאשר ביארתי בס' פלס חיים בסוגי' דלשמה דלא כחות דעת בסי' קפ"ה) דמאי אולמא כח ב"ד בזה שאומר לו יינך הוא נסך או בשר שלך הוא מנוקר וכדומה הוא גמר עדותו וא"ח ומגיד חוץ אם יש רגלים לדבר למה שיקר כמו בב"ד אם אומר על עבדו בנו לפטור ממכס דהוי רגלים לדבר שעשה כן להרויח דמי מכס וכדומה ומכ"ש שלא יאמרו מבודה אני דשארית ישראל לא ישקרו בעדו' בין להכשיל בלפני עור או לצער את חבירו דרק אם עובד ע"ז אמרי' לצעורי קמכוין בסוגי' דרבוצה ועי' רשב"א במשמרת הבית שם או אם אמר שהזיק בידים כגון בגיטין דף נ"ג השתא לצעורי קמכוין ועיין בפי' רש"י שם אבל בעלמא מי יעשה זאת להעיד שקר כדי לצער חבירו וכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד. אמנם אם לא החליט העד בעדותו להגיד דבר ברור לא להתיר ולא לאסור לא לטמא ולא לטהר רק מספר מעשה אשר מזה יש לב"ד לשפוט דבר או איסור והיתר טומאה וטהרה חיוב ופטור או קירוב וריחוק היתר לאשה או היתר ליבמה וכדומה לאלף אשר הב"ד יחליט דבר מכח סיפור העד אז הגם שסיפר הדבר בשוק וברחוב יכול לומר אח"כ מבודה הייתי ויוכל לשנות לפני הב"ד דהא הוא לא החליט דבר לאמור איסור והיתר טומאה וטהרה קירוב וריחוק אשר יהי' הגדת עדות גמור שיהי' נקרא הגדה רק אם עמד לפני הב"ד ודרשו וחקרו על הדבר עד שיוכלו להחליט הדין ולא יצרכו עוד להעיד אז נגמר עדותו ולא יוכל לחזור אבל כ"ז שיש להם לדרוש ולחקור מפיהם איך הי' הדבר למען דעת לפסוק הדין אז לא נגמר עדותו אפי' באיסור והיתר או טומאה וטהרה ויוכל העד לחזור במה שסיפר לפניהם וזה שדייקו בירושלמי עדים שהעידו בין לטמא או לטהר בין לרחק בין לאסור או להתיר בין לפטור בין לחיוב לא שהעידו על דבר שהוא טמא או טהור או שרחקו או שקרבו רק העדות הגיע לתכלית הנ"ל אז יכולין לומר מבודה אני או מבודין אנחנו אבל בוודאי מי שהחליט עדותו בדבר ברור אז כיון שהגיד א"ח ומגיד ונכון שיטת רמב"ן ולדעתי מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו כי נכון וברור הוא בסברא ומיושב ג"כ דין רמ"א בחו"מ סי' רע"ז בשם רמב"ן ויש להאריך על פלוני טיהר לי כתם אבל אין כאן מקומו להאריך ואין לפני תשו' הר"ן לדעת אם לא אפשר להעמיס גם מחשבה הנ"ל בדבריו כי לא ידעתי נידן שאלתו.

סוף דבר לא אוכל לדעת איך מלאו לבו לחדש היתר להתיר יבמה לשוק יען שלא העיד בפני ב"ד כי הגם שיוכל לחזור אבל כ"ז שלא חזר נשאר עדותו ובפרט שלא הי' אז מקום להגיד זאת לפני ב"ד אדרבה נהפוך הוא באופן הנ"ל בוודאי נאמן דלא כיון אז לצאת על דבר ידוע כמו אשתמודענא וביותר כאשר בארתי תל"י שרמב"ן חולק על כל הדין וסובר שאין עד יכול לחזור מעדותו וא"כ נפל גם היתר זה ונשארת עגונה מחמת יבמה לשוק. אך גם אליבא דעת המחבר בסי' קנ"ז נ"ל דבאופן זה נאמן הבעל שיש לו אח והיא נשארת בספק יבמה דבקידושין דף ס"ד אוקמי אביי מתני' בדלא אחזיק לן לא באחים ולא בבנים אמר יש לי בנים נאמן ופירש"י וז"ל דאחזקה קמייתא מוקמי' לה עכ"ל יש לי אחים אינו נאמן פירש"י וז"ל יש לי אחים ואין לי בנים לאו כל כמיני' דמפקי' לה מחזקה עכ"ל מבואר מרש"י דוקא אם אמר יש לי אחים ומוסיף עוד אין לי בנים א"כ היא בוודאי אסורה אכ"ע דהא הבעל מעיד שיש בעולם אחים ומעיד ג"כ אין לי בנים א"כ מעיקרא היתה לה חזקת היתר מכח ס"ס שמא אין אח ואת"ל יש אח לבעלה דלמא יש לו בנים או בהיפך דלמא יש לבעל בנים ואת"ל אין לו בנים דלמא גם אח אין לו מעכשיו בא הבעל לאסור אותה בוודאי דהא אמר דיש לו אח ואין לו בן לכן אינו נאמן אבל אם לא הי' מוחזק לא באח ולא בבן והבעל אומר יש לי אח בכ"ז אפשר דהיא מותרת לכ"ע דכמו דלא הי' מוחזק באח ואעפ"כ אמר דיש לו אח ה"ה אעפ"י דלא הוחזק בבן יוכל להיות שיש לו בנים במקום אחר והגם דאז תהי' אסורה מכח ספק יבמה לשוק דספק אחד נשאר אם יש לבעל בנים או לא אעפ"כ אינו אוסר בדיבורו להוציאה מחזקת היתר לחזקת איסור אז בוודאי ע"א נאמן דהא לא מצינו שלא יהי' ע"א נאמן בדבר שהי' מותר בתורת ס"ס לברר בו ספק אחד ויהי' ממילא נשאר בספק איסור ועיין ביו"ד קפ"ז ודוק אבל ברישא בשעה שאמר יש לי בנים הגם שהוחזק באין לו בנים והוא אומר יש לי בנים עכ"פ בשעת דיבורו מוקי' האשה בחזקת היתר רק מתחילה האמינו מטעם דאין לו אחים וגילה הוא מטעם דיש לו בנים אז נאמן גם על הסיבה ואם אמר אח"כ איש אחד שהוא אח לא אוסר אותה להיות ספק איסור אבל אי לא אמר מתחילה יש לי בנים ואתא אחד ואמר אנא אחוה דמיתנא הי' נאמן דהא נשאר הספק דלמא יש לו בנים ורק בסיפא דאומר תרווייהו יש לי אח ואין לי בנים אז רוצה לעשות אותה יבמה ודאית ואינו נאמן ומיושב קו' מהרש"א ודוק כנלענ"ד בעה"י. ובזה מובן דברי הב"ש בסי' קנ"ז ס"ק ז' שחידש דלנ"י דסובר דלא הוחזק בבנים לא הוי כהוחזק בלא בנים א"כ אם לא הוחזק לא בבנים ולא באחים ובא אחד ואמר אני אחיו נאמן דכל כה"ג לא הוי חזקת היתר עיי"ש והתפלא עליו הגאון בית מאיר אטו הנמ"י יכחיש דברי הגמ' דאמרי דלא מוחזק לן לא באחים ולא בבנים אינו נאמן ופירש"י לאו כל כמיני' דמפיק לה מחזקה אלא פשיטא דנמ"י סובר דלנגד חזקת איסור נאמן במגו אבל לא כנגד חזקה לגמרי כגון כמו דהוחזק לן באחים אינו נאמן דיש לו אחים אבל נאמן דיש לו בנים דסותר רק חזקת איסור אבל לא גוף החזקה של חזקת אחים וה"ה מוחזק בלא בנים ולא מוחזק באחים הוי חזקת היתר ואין ע"א נאמן לסתור והתפלא על רש"י שמשמע דלולי שאמר מתחילה יש לו בנים הי' האח אז ע"א נאמן שא"כ פלא למה לא יהי' הבעל ג"כ נאמן מ"ש הבעל מהאח עיי"ש והוא דבר עמוק בנמ"י אבל הב"ש שהבין הנ"י ורש"י בשיטה אחת נשאר קו' הנ"ל הלא הבעל אינו נאמן יען דסותר החזקה וצע"ג. ולפמ"ש לק"מ דרש"י בלשונו הזהב נשמר מזה בפי' וז"ל יש לי אחים אינו נאמן אם אומר יש לי אחים ואין לי בנים לאו כל כמיני' דמפקי' לה מחזקה עכ"ל מבואר יען דמוסיף עוד שגם בנים אין לו א"כ עוקר כל חזקת היתר ומעמידה בחזקת איסור אבל היבם שבא ואמר אחוא דמיתנא אבל אינו אומר שלא הי' לאח בנים א"כ תלי' אם מה שלא הוחזק בבנים הוי כאילו הוחזק בלא בנים א"כ נחשב אמירתו אנא אחוא דמיתנא שעוקר חזקת היתר ומהפך לחזקת איסור אבל לנמ"י ורש"י דסוברים דלא מוחזק בבנים הוי רק ספק אם יש לו בנים א"כ גם האח אינו מעמיד אותה בחזקת איסור רק עושה מס"ס ספק אחד וע"ז ע"א נאמן אפי' קרוב ודוק דנמ"י ורש"י הבינו דסיפא יש לו אחים קאי אם אומר ג"כ אין לו בנים ולק"מ קו' בעזה"י. ולפ"ז אם הבעל הי' אומר רק יש לי אחים ולא הוסיף אין לי בנים יהי' גם הבעל עצמו נאמן ואפשר דאז אינו נאמן דע"כ מכוון לצערה דהא אדם קים לי' אם יש לו בנים או לא א"כ למה לא אמר אם יש לו בנים או אין לו אלא אם ואמר אין לי בנים לא הי' נאמן דיהי' עוקר החזקה ואם יאמר יש לי בנים תהי' מותרת בוודאי והוא רוצה לאוסרה לכן הוא שותק מבנים א"כ מוכח שרוצה רק לצערה והרמב"ם כ' בפ"ג מה' יבום וז"ל אמר זה אחי או יש לי אחים אינו נאמן לאסור את אשתו ולהניחה זקוקה ליבום שה"ז נתכוון לאוסרה לאחר מותו עכ"ל והוא פלא מאוד חדא דלא אמר מטעם דלא יכול להוציא מחזקתה חזקת היתר שנית דהי' לו לאסור דשמא מתכוון לאוסרה אבל מנין פשיטא לו שבוודאי מכוון לאוסרה וצע"ג ולפמ"ש אפי' אם לא אמר אין לו בנים א"כ אינו אומר בפי' לסתור החזקה שלה אעפ"כ אינו נאמן דאז יש גילוי שיודע בנפשו שיש לו בנים ורוצה לאסרו ודוק דלשיטתו נאמן אפי' במוחזק שאין לו בנים נאמן לומר דיש לו בנים דאיהו קים לי' אם יש לו בנים כמבואר בהה"מ לתרץ השגת הראב"ד עיי"ש באותו פרק. נחזור להדברים דיש לחקור אם הבעל בעצמו אינו נאמן אם אמר יש לי אחים ולא אמר אין לי בנים ולדעתי שהרשב"ם מסופק ג"כ בזה דבב"ב דף קל"ד ע"ב ד"ה התם דלא מוחזק לן מסיים בסוף וז"ל אמר יש לי אחים ואין לי בנים לאו כל כמיני' דמפיק לה מחזקה עכ"ל ראה שדייק ג"כ כרש"י דדוקא שאמר ג"כ אין לי בנים שמעמיד אותה בחזקת איסור תחת חזקת היתר ובד"ה הכא מסיים בסוף וז"ל א"נ איכא למימר ה"ק האומר זה בני נאמן אע"ג דאתחזק לן באחים זה אחי אינו נאמן לאוסרה אם היא בחזקת היתר כגון דלא מיחזק לן לא באחים ולא בבנים עכ"ל ולא הזכיר כאן דאומר שאין לו בנים וצע"ג לכן התחכם הרשב"ם דאשמעינן כאן אפי' לא אמר אין לי בנים ג"כ אינו נאמן דלצעורה קמכוין כהבנת הרמב"ם ודוק אבל העיקר הקדים דזה אחים על ירושה קאי דביבום ממנ"פ אם אומר ג"כ אין לי בנים מבואר כבר בקידושין ואם יאמר רק זה אחי ולא אומר מבנים גם הוא נאמן להיות ספק אם אין נראה שרוצה לצערה וק"ל. היוצא מדברינו דין חדש הא דסוברים הפוסקים דמי שלא הוחזק באחים ואמר יש לי אחים אינו נאמן דהוי כאילו מוחזק שאין לו אחים זה דוקא שאם נאמין לו דיש לו אחים אז נפסק חזקת היתר דהא לא הוחזק בבנים והוי כאילו מוחזק שאין לו בנים ונעשית זקוקה ליבם וע"ז אין הוא נאמן אבל באופן אם יש לו בנים בשעה שאמר יש לי אחים א"כ אם נאמין לו שיש לו אחים נשארת היא בחזקת היתר אז לכ"ע הוא נאמן דהא אינו סותר שום חזקה דכמו דנאמן במתני' לומר שיש לו בנים יען דעכ"פ היא נשארת בחזקת היתר כמו מקדם ומשתנה בדבורו רק הסבה של חזקת היתר ה"ה איפכא נאמן דיש לו אחים דהא נשארת בחזקת היתר מכח הבנים ודוק. ולולא דמסתפינא אמרתי אפי' אם הי' מוחזק שאין לו אחים ואמר יש לי אחים נאמן אם הי' לו אז בשעת אמירתו בנים דבשלומא בלא הוחזק בבנים ומוחזק בלא אחים א"כ בשעה שאמר יש לי אחים סותר ב' חזקות (א) חזקת היתר שלה (ב) שעיקר גוף החזקה שהחזקנו שאין לו אחים והוא אמר שיש לו אבל אם יש לו אז בנים והיא נשארת גם לפי דבריו בחזקת היתר מהכ"ת שלא יהי' נאמן בוודאי שיש לו אחים כנגד מה שהחזקנו אותו בלא אחים דלא שייך שאומר כן כדי לאוסרה אם ימות הבן בחייו שתהי' זקוקה ליבם דהלא אוקמי כל חי בחזקת שלא ימות ודוק שהוא חדש דהא דע"א א"נ לעקור חזקה היינו אם יהי' עי"כ השתנו' דבר אבל אם אין השתנות בדבר אז ברי שלו נאמן שהחזקנו בטעות חזקה הנ"ל ונאמן כיון דליכא נ"מ כעת בהך חזקה לא נחשב לחזקה ודוק. ולפ"ז בנידן שאלתינו שאומר הבעל יש לו אח אז כאשר הי' לו בן א"כ גם אם אמת שיש לו אח הוא נשארת בחזקת היתר לשוק אם ימות הבעל מהכ"ת שלא יהי' נאמן הא אינו סותר שום חזקה הגם שלא הוחזק באחים מ"מ גם הבעל נאמן אם אינו סותר שום חזקה וגם לרמב"ם דסובר דאינו נאמן דלאוסרה הוא בא זה דוקא אם אין לו אז בנים ידועים יש הוכחה דלאסור הוא בא אבל כאן דהוא כמסל"ת מהכ"ת להתיר ודוק. וראיתי בשאלתו שכ' וז"ל שאלה הנ"ל א"צ לפנים דהיא משנה מפורשת יש לי אחים אינו נאמן ובגמ' אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן באחים וכו' ופירש"י וקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה הרי כיון דלא מוחזק לן באחים הוי כמוחזק לן דל"ל אחים דאל"כ איפכא הל"ל דמוחזק לן דלית לי' אחים (במכ"ת נעלם ממנו לפי שעה דברי לח"מ פ"ג מה' יבום ה' כ' שחקר בגמ' דאמרי' דלא מוחזק לן בבנים ולא נקטו דמוחזק דלית לו בנים יעו"ש) וא"כ בנ"ד דלא מוחזק לן באחים ה"ה בחזקת היתר ואין הבעל נאמן להוציאה מחזקתה ואף שהרמב"ם פ"ג נתן טעם שמתכוון לאוסרה וטעם זה ל"ש בנידן דידן שהרי בשעת אמירה הי' לו בן מ"מ נלענ"ד דה"ה כשיש איזה עילה אחרת שי"ל שאמר כן משום עילה זו אמרי' ג"כ ובנ"ד י"ל שאמר כן להתפאר כלומר שהוא מיוחס ואינו כשאר ארחי ופרחי עכ"ל מעלתו נ"י. ולדעתי דבר זה לא ניתן להאמר חדא דגם לרש"י וכל הפוסקים אם אינו סותר חזקה נאמן דהא גם לפי דברי הבעל אין מוציאה מחזקת היתר דהא הי' לו אז בנים ונהפוך הוא כמו דנאמן דיש לו בנים הגם שנגלו אח"כ אחים יען שנשארת בחזקת היתר ה"ה נאמן יש לי אחים יען דנשארת בחזקת היתר מכח בנים ולא אוכל להבין מ"ש מעלתו ואין הבעל נאמן להוציא מחזקתה עכ"ל מאיזה חזקה הוא מוציא ודוק. וטרם אכלה לדבר אמרתי לחדש דבר בעזה"י הנה לא מצאתי מפורש הבנת חז"ל במה שאמרו מתני' דלא מוחזק לן באחים ברייתא דמוחזק לן באחים ויש לפרש בדבריה' שני פירושים (א) אם איש בא לגור באחד מקהילת ישראל בין שחי במקום מושבו רבות בשנים או אפי' רק שלשים יום ולא שמענו מפיו או מפי אחרים שיש לו אחים וא"כ אין כאן הוכחה דאין לו אחים כיון דלא ידענו שיש לו אחים א"כ היא בחזקת היתר מכח ס"ס דלמא יש לו בנים ואת"ל דאין לו בנים דלמא אין לו אחים דאיסור אישות פקע בוודאי ויש ס"ס דלא בא מחדש איסור יבמה לשוק ומקילין עפ"י דין שלא לחוש על חשש רחוק דלמא יש לו אחים ולא נודע לנו שדרך האיש לספר לאשתו בני משפחתו מאבותיו מאחיו ומאחותיו ואילו הי' לו אח הי' מספר לאשתו ומדלא ידעה מזה בוודאי אין לו אחים אבל אין דרך לספר באינו אשתו שזנה עם פנוי' ויש לו בן זנונים א"כ הוי ס"ס מעלי' וקיימא בחזקת היתר (ב) בוודאי מי שדר אצלינו ימים מועטין ולא שמענו לו מאח זה לא נקרא דלא מוחזק לן באחים דאטו עם ביאתו לכאן הי' לו לספר מאחיו אולי יש לו אחים בעולם ומה שלא הגיד לאשתו אולי אחיו רעים וחטאים לד' ולא לכבוד המה לו לדבר מהם או משטמה בלבו עליהם אשר לא יזכר שמם הלא יוסף לא פקד אחיו בכל כ"ב שנים לשלוח אליהם שליח וגם לאביו לא הגיד כי עלה לגדולה וקרא שם בנו מנשה כי נשני ד' את כל בית אבי או דלמא אחיו הלך למרחוק בדרך ולא נודע מקומו ולאיזה תכלית יגיד לאשתו כי יש לו אח ואיננו לכן שתק ולא הודיע לה שיש לי אחים או אח אחד שלא תצער עצמה פן תוכל לשאר עגונה אם לא יהי' לה בנים ממנו אבל מי שדר במקהלות רבות בשנים ולא שמענו מעולם איזה הזכרה או סיפור מעשה להזכיר שיש לו אח אז אמרי' דלא הוחזק באח דטבע אדם להזכיר ברוב שנים איזה מעשה אשר קרה לאחיו או עמו או עם איש אחר או שהי' דואג ונאנח ולגלות לאיש משיודעין כי הי' לו אח ולא נודעו עקבותיו או שלא הלך בדרך הטוב או שהוא איש אינו מוצלח או בהיפוך שנודעו עקבותיו או נתהפך לדרך הטוב או שנתעשר והצליח וכדומה אלף אומדנות והוכחות שאין לאיש הזה אח אבל מוחזק לן באח הוי כיון דנשמע שיש לו אחים לא שיש עדות עליו רק כך שמענו שבאו אנשים וספרו לו דרישת שלום או הגידו למרחוק שדברו עם אחי פלוני בעלה של האשה הזאת או שמענו מהבעל מעשים אשר המה הוכחות שיש לו אחים וכדומה רק אין עדים לפנינו לשי' רש"י ועיין ברשב"א שמשמע אפי' יש עדים כמובן. אמנם אי הבעל מזכיר אפי' אחר רבות בשנים שיש לו אחים לא שייך לומר אנן סהדי דאין לו מדלא הזכירו מקודם ז"א דעקוב הלב מי יודע הסיבות אשר לכד את לשונו לכחד תחת שפתיו מלהגיד שיש לו אח ועכשיו גבר הטבע עליו והזכירו במסל"ת במעשה ואם אינו מספר איזה מעשה ואמר בפעם אחד יש לי אח אמרי' דאמר כן לצער אשתו שרואה שאין לו בנים ורוצה לאוסרה על כ"ע אבל אם כל ימי חייו לא הזכירו לא הוא ולא אדם אחר ואחר מיתתו בא ע"א לומר שיש לו אח אז אינו נאמן יען דהמת לא הזכירו לאח הנ"ל לא במסל"ת כסיפור מעשה לשמחה או לתוגה וגם איש אחר לא הזכיר את אחיו כל ימי חיי הבעל רק עכשיו אחר המיתה בא העד אמרי' אנן סהדי דמשקר חוץ אם יבואו ב' עדים אמרי' דע"כ לא ידע האח הנ"ל ודוק. אבל בוודאי אפי' בא מזמן קרוב ולא נודע לנו ולא לאשתו שיש לו אח אנו מתירין אותה מטעם ס"ס דלמא יש לו בנים ואת"ל אין לו בנים דלמא גם אחים אין לו ויש לזה סיוע מסברת ריטב"א קידושין דף ס"ד דמסתמא עומדת אשה בחזקת היתר לשוק עיי"ש דרוב אנשים אינם סריסים ורוב נשים מתעברות ויולדות ולא מחזקי' באיסור חדש אבל בוודאי ע"א נאמן לאסור אותה דע"א יוכל לסתור ס"ס אפי' לגמרי ולאסור אותה בוודאי ומכ"ש לברר ספק אחד והי' מעצמה תאסר ורק הבעל אינו נאמן משום דמכוון לצערה כמבואר ברמב"ם פ"ג מחליצה דסתם דבעל אינו נאמן דמכוון לצערה ודוק. ולא מלבי הוצאתי זה דע"א נאמן לסתור חזקת היתר אשר נתיסד על ס"ס אלא יש לי ראי' ברורה בעזה"י. הנה הרא"ש פ"ב בע"ז סי' ל"ה כ' דסתם כלים של נכרים אינם בני יומן משום שמא לא נשתמש בהם היום ואת"ל נשתמש דלמא בדבר הפוגם בעין וכ' וז"ל וא"ת ולטעמי' קפילא וי"ל כיון דס"ס לא הטריחוהו חכמים להטעימו קפילא עכ"ל משמע אבל אם טועם קפילא ואומר שמרגיש טעם לשבח אשר ידענו שנתבשל בו היום וגם טעמו לטוב הי' אסור וק' ואיך נאמין לסתור חזקת היתר מכח ס"ס אלא פשיטא דע"א נאמן לסתור חזקת היתר ול"ד לחזקה ודאית כגון לאסור יין כשר וכדומה שהיא חזקה שבוודאי הי' כשר פ"א ודוק אך יש להשיב הלא שם דאסור לכתחילה לבשל רק אנו חוקרים אם בישל בו דיש לצרף גם חזקת היתר של המאכל ואעפ"כ נאמן קפילא וע"כ דקפילא שאני דלא מרע אומנתו וק"ל אבל אטו לא יהי' ישראל נאמן שנתבשל היום בקדירה הנ"ל בשר ויהי' המאכל חלב אסור אשר יתבשל בו היום עיין בשו"ע סי' קכ"ב סעיף ו' ובטו"ז שם וע"כ דע"א נאמן נגד חזקת היתר של ס"ס ודוק. וראה זה מצאתי ביו"ד החדש סי' קכ"ז סעיף ג' בהגהת הרה"ג ר' ברוך פרענקל ז"ל שכ' וז"ל וכל דבר שלא אתחזק לא להיתר ולא לאיסור ע"א נאמן עליו נ"ב וז"ל ר"ל דהיכא דדנין להתיר ספק איסור דאורייתא מחמת ס"ס או באיסור דרבנן בספק אחד וכן מטעם כל דפריש מרובא פריש ולפ"ד הרא"ש המובא בא"ז בב"מ דף ז' בסוגי' דקפץ א' דכל דפריש מקרי ספק אלא דהתירה התורה האי ספק וע"כ לגבי מעשר אף בזה ממועט מעשירי ודאי לא עשירי ספק עיי"ש בכל אותן גווני מקרי לא אתחזק איסור ולא היתר ונאמן ע"א לומר שיודע בוודאי שזה אסור עכ"ל ונפלאתי מאוד איך החליט הגאון הדבר דע"א נאמן כנגד חזקת היתר הבא מס"ס הלא מבואר בש"ע א"ע סי' קנ"ז בדלא מוחזק באחים אין ע"א נאמן להעיד על הא' שהוא יבמה וצע"ג אלא פשיטא דאיירי בשו"ע בדר כאן רבות בשנים ולא שמענו שום רמז דיש לו אח אז הוי כאנן סהדי כדמשמע לשון הרא"ש בתשו' שממנו מקור דין הנ"ל עיין בב"י ולא יצא מכשול מת"י הגאון רבן של ישראל ז"ל ודוק ומה שמשמע מרש"י ורשב"ם דע"א נאמן לאסור היינו אם לא הוחזק רבות בשנים רק שמתירין מכח ס"ס כמבואר ברשב"ם דהטעם מכח ס"ס ומיושב קו' הבית מאיר בסי' קנ"ז איך יהי' נעלם מרא"ש דעת רש"י ורשב"ם דרחוקים זה מזה ודוק ומיושב קו' הב"ש דכאן גם הנמ"י ורש"י מודים דבנידן דתשו' הרא"ש גם הם מודים דאין ע"א נאמן דהוי כאנן סהדי אבל בסוגי' דאיירי אפי' לא הוחזק לפנינו והי' רק מכח ס"ס ע"א נאמן לאסור אבל הבעל אינו נאמן אם אמר אין לי בנים ויש לי אחים דעקרה מחזקה ואמרי' לצעורי קמכוון כנלענ"ד. ולא אוכל למנוע עצמי מלהודיע לכ"ת נ"י פירושי בבעה"מ שכ' וז"ל מתני' דלא מוחזק לן לא באחים ולא בבנים ומש"ה נאמן להתיר לומר יש לי בנים ואעפ"י שנתגלו לו אחים לאחר מכאן הועילה לו עדותו על הבנים להתירה ואינו נאמן לאסור אפי' חזר בו בשעת מיתה דמעיקרא בחזקת היתר קיימא וע"א נאמן להתיר חזקה אין אדם חוטא ולא לו ואינו נאמן לאסור דלאו כל כמיני' דאסר לה אכ"ע לאפוקי' מחזקתה עכ"ל ודבריו נפלאים (א) מ"ש ע"א נאמן להתיר חזקה איזה חזקה הוא מתיר כאן הלא היא בחזקת היתר כאשר הקדים דמעיקרא בחזקת היתר קיימא וצע"ג (ב) מ"ש אין אדם חוטא ולא לו הוא פלא גדול הלא אם אתחזק איסורא אין אני סומכין על חזקה א"א חוטא ולא לו כאשר הוכיח הפנ"י בסוגי' וצ"ע. אמנם הכוונה אפי' אם אחרי דיבורו שיש לו בנים נתגלה לו לעצמו שיש לו אחים אעפ"כ אם מת אח"כ מותרת הגם כיון דנתגלו לו אחים ואין מוחזק בבנים הוי חזקת איסור שאם ימות בעלה תתיבם לאחיו אבל עכ"פ משעה שהעיד הבעל דיש לו בנים היתה האשה עומדת בח"ה לשוק מכח ס"ס שמא אין לו אחים ואת"ל יש לו דלמא יש לו בנים או בהיפך דלמא יש לו בנים ואת"ל אין לו דלמא גם אחים אין לו אז נאמן ע"א לסתור חזקה שאין לו בנים ונאמן שיש לו בנים אפי' אם יתגלו אחים תהי' פטורה והגם שמתיר חזקת אין לו בנים הלא ע"א נאמן מכח חזקה אין אדם חוטא ולא לו לסתור חזקה אחרת אם עכ"פ אין החפץ בחזקת איסור רק בחזקת היתר כמו נידן דהכא שהיא בחזקת היתר מכח ס"ס נאמן הוא לברר ספק אחד הגם שסותר בו חזקה של אין לו בנים דסמכי' על חזקה אאחו"ל אבל ביבמות אמרי' דלא מהני ע"א מכח חזקה אין אדם חוטא אם יש להחפץ חזקת איסור ומסיים הבעה"מ ואינו נאמן לאסור הכוונה אפי' חזר בשעת מיתה די"ל שחזקה שלא יהי' מכשיל אותה וגם אחיו באיסור אשת אח וגם חוזר כדי שלא יכשול העולם באיסור יבמה לשוק ודוק ויש לי בזה אריכות דברים בעזה"י. ובזה אוכל לדין למעלתו לכף זכות אם לא מוחזק באחים הוי כחזקה שאין לו אחים אז א"נ לסתור חזקה הנ"ל הגם שהיא נשארת בחזקת היתר יען דסותר חזקה וכאן דאומר יש לי אחים מזה לא יצמיח קולא דנימא שיש לסמוך על חזקה אין אדם חוטא ולא לו ולא נאמן לסתור חזקה שאין לו אחים דהוי ע"א נגד חזקה ודוק אבל האמת העיד לעצמו דאפי' בא חזקה אאחו"ל ראוי להיות נאמן זה אחי אם היא נשארת בחזקת היתר כמו בנידן שאלתינו וק"ל. וחפשתי בס' של קדושים ראשונים שאהבה נפשי ומצאתי שזכיתי לדין שבתשו' מהרי"ט ח"ר סי' פ"ב בנידן שאלתו חידש זאת הגם דאשה מותרת מכח ס"ס ספק יש לו בנים ואת"ל אין לו דלמא גם אחים אין לו בכ"ז לא הוי חזקה מעלי' דנאמר אין ע"א נאמן לאסור אבל אותו נידן של הרא"ש הוי חזקה אלימתא והסביר וז"ל כמ"ש שישב שם כמה ומעולם לא נראה ולא נשמע לא מפיו ולא מפי זולתו שהי' לו אחים זו חזקה ברורה דקי"ל סוקלין ושורפין על החזקות כדאמרי' מעשה באשה אחת ותינוק מורכב על כתיפה וכו' אף כאן הואיל וכמה שנים לא נשמע לו אח בחזקה שאין לו אחים עומדת ואעפ"י שלדברי העד נעקרה החזקה מ"מ לא כל כמיני' דע"א למיעקר לחזקה דמוחזק לן בדלית לי' אחים וכך הם דקדוק דברי הרא"ש ז"ל שכ' מילתא דפשיט' הוא כיון שהאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה עומדת ולא אמר בחזקת היתר לשוק עומדת עכ"ל הזהב ראה בעיניך שהגאון מהרי"ט הבין כן הדברים אם הבעל לא הזכיר האח כל ימי חיותו וכן שכניו ומיודעיו לא הזכירו לו אחים אז נתהוה חזקה חדשה דאנן סהדי דלית לי' אחים אבל הרשב"ם דן דלא מוחזק לן באחים היינו דלא ידענו שיש לו אחים אבל גם אין חזקה דלית לי' אחים אז היא מותרת מכח ס"ס ונאמן ע"א לעקור הס"ס כמובן ולפי דברי מהרי"ט דנאמן ע"א לעקור ס"ס ק' א"כ למה אין הבעל נאמן לומר יש לו אחים ועוקר הס"ס וצ"ל שאני הבעל דמכוון לאוסרה כמבואר ברמב"ם אבל אם לא אמר יש לי בנים ובא אחד ואמר אנא אחוה דמיתנא ומכ"ש אם מעיד ע"א דעלמא נאמן לעקור ס"ס וק"ל. אך יפלא לפי הבנת מהרי"ט בתשו' הרא"ש שאחי האשה שאומר שיש אח לבעלה אינו נאמן יען דשם הוי חזקה מעלי' דמעולם לא שמענו דיש לבעלה אח וא"כ לאיזה תכלית הביא הרא"ש סוגי' דקידושין דבעל אינו נאמן לאוסרה בדלא מוחזק באחים הא שם הטעם הגם דע"א נאמן ואפי' אם יבוא אחד ויאמר אני האח ורוצה לחלוץ לא נאמן דהא עוקר ס"ס רק הבעל אינו נאמן דמכוון לצערה ולאוסרה אכ"ע וזה לא שייך אם אחי אשה אומר עדות שיש לה יבם ולהך חזקה גמורה אשר דן הרא"ש ליכא ראי' מסוגי' דקידושין כלל וצע"ג עוד נפלא בעיני על תשו' הרא"ש הנ"ל דהוסיף לא מבעי' אחים שהוא פסול עליו שאינו נאמן אלא אפי' איש דעלמא א"נ והביא ראי' מפ' הניזקין מהי' עושה עמו בטהרות דאין ע"א נאמן נגד חזקה של היתר לחדש איסור עיי"ש וא"כ יפלא מאי רבותא דמתני' דבעל א"נ לומר י"ל אחים הלא אצלו שייך לומר דמכוון לאוסרה למה לא אשמעי' מתני' רבותא יותר אפי' ע"א דעלמא א"נ וע"כ דמתני' איירי בכל אופן אפי' אם איש בא אתמול כנידון דמהרי"ט דאז הי' עד דעלמא נאמן אבל הבעל א"נ דמכוון לאוסרה ולא יוכל לומר יש לו אח וא"כ תתחזק הקו' לאיזה תכלית הביא תשו' הרא"ש סוגי' דקידושין אשר לא יכנס בגבולה כלל לפי הבנת מהרי"ט וצע"ג עוד נפלא על תשו' הרא"ש שהביא סוגי' דקידושין וסיים דמוכח משם דבעל א"נ להוציאה מחזקתה ולאוסרה אכ"ע וכ"ש אחיו שאינו נאמן להוציאה מחזקתה ולאוסרה אכ"ע עיי"ש והוא פלא בשתים (א) הלא לפי הבנת מהרי"ט איירי הסוגי' דל"ל חזקה כלל והגם דמותרת לינשא מכח ס"ס אבל זה לא מקרי חזקה כנגד העד דנאמר דלא יוכל להוציאה מחזקתה דמעולם לא נעשה חזקה דאין לו אחים רק דלא הוי חזקה דאית לי' אחים וא"כ איך הזכיר הרא"ש דבעל לא יוכל להוציאה מחזקתה (ב) מאי כ"ש הוא שאחי' א"נ דלמא הבעל א"נ כאשר ביאר הרמב"ם דמכוון לאסור אחותו ולצערה ויהי' נאמן וצ"ע. ואחר העיון כנים הדברים בעזה"י והוא דיש ב' אופני חזקות (א) חזקה וודאית אשר ידענו בבירור מכח הסברא כחזקת הטבע של בנה מורכב על כתיפה דאנן סהדי מכח שכל אנושי במנהג טבע העולם (ב) חזקה המוחזקת עפ"י חקי התורה למשל התורה חדשה לילך בתר רוב ולכן אנו אוכלים חלב בהמה ולא חיישי' דלמא הבהמה היא טרפה ולמחר שהיא טרפה לא נאמר שע"כ היום נטרפה דאוקי על חזקת כשרות מלפנים דמעיקרא לא הי' חזקה הנ"ל אלא עפ"י חק התורה ליזל בתר רוב ועכשיו דראינן טריפות בה אסרי' כל הגבינות והבדל ביניהם למשל היכא דלא הוחזק באחים והותרה לשוק מכח ס"ס והוי לה חזקת היתר מכח ס"ס בכ"ז אין זה חזקה ודאית דנאמר דע"כ העד משקר ונאמן העד לעקור החזקה הנתהות מכח חק התורה דס"ס הוי כרוב אבל אם יש עוד חזקה מכח חזקת הטבע דברבות בשנים לא נשמע מפי בעל האשה או מיודעיו רמז שיש לו אח זה א"א עפ"י חקי הטבע וההתנהגות בני אדם אז אין ע"א נאמן לעקור חזקה הנתהוה עפ"י מנהג טבע העולם. וכ"ז דע"א נאמן לעקור החזקה הנתהוה עפ"י ס"ס או רוב הוא דוקא עד כשר אבל קרוב שהוא עד פסול או הבעל שהוא כגופה של אשה וקרוב לה ביותר אז א"נ גם לעקור ס"ס דהא עכ"פ זכתה בזכות שתהי' מותרת לשוק עפ"י דין תורה מכח ס"ס ואין הבעל או הקרוב לה נאמן להפסיד לה זכות זה ולכן דייק הגמ' לא כל כמיני' לאוסרה לעלמא ולכן דן הרא"ש מתחילה על חזקתה מכח ס"ס וזכתה בזכות להיות מותרת לשוק שהבעל ומכ"ש אחים אינו נאמן להוציא מחזקתה ולאוסרה אכ"ע ואם הבעל א"נ הגם שאמר זאת בחייו אשר עדיין לא זכתה בזכות הנ"ל רק עתידה לזכות בו מכ"ש אחי' אשר אומר זאת אחרי מות בעלה וכבר זכתה בזכות שלה ואח"כ דן הרא"ש משכחת שיש כאן גם חזקה מעלי' מכח התנהגות העולם ואז אפי' ע"א דעלמא א"נ ודוק דבלא"ה יפלא מאוד מה השמיע הרא"ש לא מבעי' אחי' שהוא פסול לה אלא אפי' ע"א דעלמא עיי"ש וק' אי ע"א דעלמא יהי' כשר לה א"כ ה"ה אחי' דפסול דבאיסורין דנאמן ע"א גם הקרוב נאמן כמבואר ברמ"א ולא הביא שהרא"ש חולק ע"ז ולפמ"ש נכון דבספק גמור הרא"ש מודה לרשב"א וכאן דן הרא"ש על חזקה הנתהוה מכח ס"ס שם יש הבדל בין ע"א כשר ובין קרוב ודוק. אבל אי לא אמר מתחלה יש לי בנים ובא א' ואמר אנא אחוה דמיתנא נאמן ממנ"פ דהא אנן לא ידענא לי' ואם אמר על איש אחר שהוא יבמה הי' נאמן ה"ה שנאמן על עצמו ויוכל לחלוץ לה או ליבם רק לא יכול לכופה ליבום דדלמא משקר ונתן עיניו בה אבל ליבם נאמן ממנ"פ ונכון סוגי' הגמ' ופי' רש"י ודוק. היוצא מזה דדוקא לעקור חזקה ודאית הוא דאין ע"א נאמן והוא הדין המבואר בשו"ע אבל חזקה מכח ס"ס ע"א נאמן לאסור כהבנת הנמ"י דהוא עוקר הס"ס מעיקרא והגם שכתבתי דאפי' בכה"ג סובר הרא"ש דמוכח מסוגי' דקידושין דבעל א"נ להוציא מחזקתה היינו דוקא אם מעיד לאוסרה אבל בנידן שאלתינו שהי' לו אז בן ואינו מוציאה מחזקת היתר שלה בודאי נאמן שאיסור בע"א יוחזק קודם המעשה והוא טוב מדין הרמב"ם בשם הירושלמי ודוק. וחקרתי בספרן של קדושים אחרונים ומצאתי בנב"י מהד"ת א"ע סי' קמ"ד בנידן דחמי' העיד שיש לו בן במדינת פולין והחליט לדעת נ"י ורש"י היא אסורה הגם שלא מאמינה לחמי' אבל לדעת המחבר מותרת וציין לראות דברי מהרי"ט שסובר דגם הרא"ש הוא מן המחמירין והשיג עליו דאיזה זמן מגביל לזה לדעת אם הוי חזקה מעלי' דלא יהי' ע"א נאמן עיי"ש. ולפמ"ש לק"מ בעזה"י הלא הרא"ש ביאר אם כל ימי חייו לא הזכירו לא הוא ולא מיודעיו רק אחר מותו בא ע"א לחדש עדות שהוא אח לבעל האשה הזאת אשר מת אז אין אנו מאמינים לע"א אבל אם בעצמו הסיח זאת בסיפורי מעשיו או אחרים ספרו שיש לאיש הזה אח אין כאן חזקה ודאית דהא הי' מספר בעצמו או נשמע בחייו שיש לו אח והבדל יש אם סופר הבעל בשעה שלא הי' מכוון לאסור את אשתו כגון בשעה שהי' לו בן אז נאמן אפי' להוציא אותה מחזקת היתר מס"ס אבל אם מכוון לאוסרה א"נ אפי' להוציאה מחזקת היתר ס"ס אבל ע"א דעלמא נאמן מחזקת היתר ס"ס בכל אופן ודוק ואולי השגת נב"י לאיזה זמן מוגבל למשל אם הי' כל ימי נישואין של הבעל עם אשתו רק שנה או שנתים מהכ"ת יהי' כבר חזקה ודאית וק"ל. שוב מצאתי שגם אמ"ו הגאון ז"ל בחת"ס א"ע ח"ב סי' ע"ב החזיק בדעת מהרי"ט דכנגד חזקת היתר מכח ס"ס שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו דלמא גם אחים אין לו נאמן ע"א לאוסרה והביא שבס' שב יעקב מביא סברא הנ"ל בשם מהרי"ט צהלון ושבחוהו וביאר שה"ה אם אמר הבעל בחייו שיש לו אחים נאמן אם יש אות שלא כוון לצערה כגון שהי' רוצה לגרשה בחייו רק הטעוהו שאין כותבין גט שכ"מ בזה"ז ובסוף התשו' ביאר שבנידן שלו יש לחוש מה שאמר בתחילה י"ל אח עשה לצערה רק אח"כ התחרט ובוש מלהודות בכ"ז לא סמך להתיר מכ"ש בנידן שאלתינו שהי' לו אז בן שבוודאי לא כיוון לצערה שנאמן הבעל כע"א כנלענ"ד שוב מצאתי עוד שציין שם לעיין בח"ר סי' מ"א והחזיק שם ג"כ בדעת מהרי"ט והגם שיש לי הערות על דבריו אבל הזמן בוגד בי ולדבר שאלתינו אין דבר חוצץ שיהי' היתר לעלובה הזאת העומדת לפנינו. ומ"ש מעלתו נ"י שנאמר שאמר כן כדי להתפאר בעיני אשתו שאינו כשאר ארחי ופרחי לא ידעתי איך עלה זאת ברעיונו הלא הי' אחר נישואין כאשר סיפר זאת ואם מהכ"ת שנחשוד אותו שמשקר עיין רמב"ן במלחמות בסוגי' דקידושין הנ"ל דדוקא מה שאמר קודם נישואין יש לחוש שאמר כן כדי שתנשא לו אבל אחר נישואין למה הוא לו ובפרט שלא ייחס עצמו ממשפחת אבות אבי רם רק אמר שיש לו אח למדן מופלג וא"כ למה הוסיף שהוא זקן אלא וודאי סיפר האמת כאשר הוא יודע שכנים דבריו כמובן ומה שמוסיף עוד דילמא הוא אחיו מאם ולא מאב הוא רחוק דאין אדם מישראל מיחס באחיו מאם רק באחיו מאב לכן אין לסמוך על היתרים כאילו כמובן. ולסיומא אכתוב לו איזה הערות ראשון פליאה גדולה בעיני על הנב"י ח"ב בא"ע סי' קמ"ג שהתפלא על הב"ש בסי' קנ"ז שסובר דלנמ"י לא מוחזק באחים לא הוי חזקה וע"א נאמן לאסור והקשה הגאון א"כ דלא הוי חזקה אלא ספק א"כ בלא עד תהי' אסורה מכח ספק איסור דאורייתא דיבמה לשוק דלמא יש לבעלה אח ותי' דאיכא רוב להיתר שמא לא הוליד אבי המת עוד ברא ואת"ל הוליד שמא מת ואע"ג דהכל ספק אחד אם יש לבעלה אח עכ"פ רובא להתיר איכא דכל הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות עיי"ש (ומבואר מכאן דסובר דע"א נאמן נגד הרוב לברר כדבר הגאון ר' ברוך פרענקל ז"ל דהא ע"א נאמן לנ"י הגם דבלא עדות איכא רוב המתיר אותה) ולדעתי היא נקודה נפלאה איך נעלם ממנו לפי הרגע הזאת דברי רשב"ם דיש עכ"פ ס"ם דלמא י"ל בן ואת"ל א"ל דלמא גם אחים א"ל או בהיפוך דלמא א"ל אח ואת"ל י"ל דלמא גם בנים י"ל אשר לא ידענו ולכן אם אין עד שאומר שיש לבעלה אח מותרת אבל אם יש אח אז נאמן ע"א לסתור חזקת היתר הבא מכח ס"ס ודוק וא"כ יש ראי' מדברי הב"ש לדין החדש של הגאון מלייפניק ז"ל שנית ראיתי במהרי"ט בסי' פ"ב שדמה שע"א נאמן לסתור מה שהחזקנו האשה שמותרת לשוק להך דר"ן קידושין בקידשתי את בתי דנאמן ע"א לומר שזה האיש קידש אותה הואיל ול"ל חזקה מבוררת לאיסור ונאמן ע"א להתיר מכ"ש כאן דנאמן לאסור אותה עיי"ש. ולע"ד הבנה אחרת בר"ן יען דמתחלה היינו יודעים שאסורה לכ"ע ומותרת עכ"פ לאיש אחד כך עכשיו אחר עדות העד היא נשארת אסורה לכ"ע מותר רק לע"א ומברר בעדותו רק מי האיש שמותר בה אבל לא מוציא מכלל האיסור אפי' גוף אחד אבל אם היו נכללים בספק ערוה מאה משפחות והעד בא להוציא מכלל איסור משפחה אחת הגם שהעד רק מברר היתר מכח איסור כיון שעכ"פ משנה להקטין הספק הנכנס בכלל איסור ערוה אינו נאמן והארכתי בפרט זה בספרי מחנה חיים סי' ע"א בד"ה ולדעתי לתרץ סתירת הר"ן עיי"ש וא"כ כאן דע"א בא לסתור מה שהחזקנו להיתר בוודאי אין ע"א נאמן הגם דחזקה שלה לא הצמיחה מכח וודאית רק מכח ס"ס ואין ראי' מר"ן הנ"ל ודוק ומה שהבין מן חי' שע"א נאמן לסתור חזקה של היתר אשר החזקנו עד עתה עיי"ש פלא נאמנות החי' הוי רק דרבנן לרוב שיטות כנודע ובש"מ בב"מ דף ל"א בד"ה אילימא ערעור חד משמע דנאמנות החיה הוא דאורייתא עיי"ש ועוד דשם הי' מתחלה ספק והאשה בררה הספק אז העד סותר דבורה ונשאר ספק הקודם אבל כאן מעיקרא משעת נישואין הי' הס"ס ולא שייך דנסתר הס"ס ונשאר הספק דקודם הנישואין הי' חזקת היתר לשוק ומשעה שנתהוה האיסור אישות מיד נתהוה הס"ס שלא תזקוק ליבום ובפרט בנידן דמהרי"ט שאמר אין לו אחים ונשבע עליו ואולי הי' לו ג"כ בנים אשר לא גילה ומהכ"ת שע"א יהי' נאמן חוץ מהני טעמי דדן אח"כ מהרי"ט ומה שהביא דברי תשו' מיימונית אין כוונת מהרי"ט להביא ראי' לדינו דז"א דלא קרב זא"ז כמו שבארתי בתשו' בעזה"י רק הביא אותו לבאר שאין מדבריו סתירה לדברי תשו' הרא"ש עיי"ש בסידור בנין דברי מהרי"ט יראה שתל"י האמת בפי כאשר אמרתי למעלה ומה שהביא מדברי תו' שנאמנים דקטנים או קרובים היו דנשארו גם עכשיו אחזקת כשרות והקשה עכ"פ אנו היינו מחזיקין השטר לכשר מחזקה אין עדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול ואעפ"כ נאמנים לעקור חזקה אשר החזקנו יען דלדברי עדים לא הי' להם חזקת כשרות מעולם ע"ש וק"ל איך מדמה דשא"ה דהי' חתומים פעם אחד בוודאי קטנים וטוענים העדים שנשארו החתומים בשעת החתימה בחזקת קטנות אבל כאן מעולם לא הי' לה חזקת זיקוק ליבם כמש"ל ודוק ומה שהביא מתו' בחולין דלולי דאזלי' בתר רוב לא מהני י"ב חודש דלא הוי חזקה ברורה עיי"ש פלא בעיני דשאני התם דלא הוי שעה אחת תוך י"ב חודש אשר תהי' הבהמה מותרת לאכול אז לא אזלינן בתר רוב ולאחר י"ב חודש כבר נכנס בספק של טריפות דלמא נטרפה מקודם שנגמרו י"ב חודש דהא מחזיקין מאיסור לאיסור באותו שם טרפות עצמו אבל כאן היתה בבטח בחזקת היתר לשוק מכח ס"ס ואי יען דבעובדא דמהרי"ט בא הע"א מחיים ולשיטתו מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ בלא"ה הי' לו להבדיל בין נידון דתשו' הרא"ש לנדון שלו וקצרתי מאוד רק רמזתי מעט שלישית ראיתי בבית מאיר סי' קנ"ז דהקשה למה ע"א נאמן לומר איש זה הוא אח לחלוץ דהוי רק גילוי מלתא הגם דיש חזקת איסור דידענו שיש אח בעולם א"כ ה"ה אם יש ע"א ואמר גילוי מלתא שזה האיש הוא אח יהי' נאמן כנגד חזקת היתר עיי"ש שהבדיל לחלק והוא מחוסר תבלין והארכתי בחי' ליתן בו טעם מתוק בעזה"י. אמנם במכ"ת הקדושה ז"ל קו' זו לק"מ דשם מברר שזה הוא היבם ויוכל לחלוץ אם ועשה מעשה חליצה או יבום אבל בלא מעשה הנ"ל היא נשאר בחזקת איסור הגם שיש יבם בעולם א"כ העד אינו מברר רק שיש כאן חפץ אשר יוכל להתיר איסור אבל בעדותו עדיין לא נסתר חזקת איסור והוא כמו שע"א נאמן גט זה נכתב לשמה של אשה זו וראוי לגרש בו אבל כאן שהיתה בחזקת היתר והעד אמר שיש בעולם יבם א"כ בגוף העדות מיד מותר חזקת היתר בוודאי אין ע"א נאמן לסתור חזקת היתר אם יש בגוף העדות סתירת חזקה ודוק לפי מה שביארתי בתשו' בספרי סי' ע"א בין אם הע"א אינו מחליש להוציא אדם פרטי מחזקת איסור כגון בקדשתי את בתי ובין האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה בלא"ה לק"מ קו' ב"מ הנ"ל דאם מברר היבם אז אינו מברר רק מה שידענו מתחילה שמותרת לאחד ואסורה לכ"ע אבל כאן דסברנו שמותרת לכ"ע וע"א אומר שמותרת רק לאחד וגם אצלו רק בתורת יבום לא לשם נוי ולא לשם זנות הארכתי בזה במק"א להסביר דברי נב"י ואין כאן מקומו ולא אכחד כי הרהרתי היתר בעלובה הזאת בדבר חדש יען שלא הזכיר שם אחיו ומקום דירתו ומקום מולדתו חשבתי לחדש דע"א נאמן ובפרט הבעל אם אומר עדות על גוף ידוע ולא על האשה אבל לא מצאתי אפי' ראי' אחת הגם שלא מצאתי גם סתירה אבל אשים יד למו פי עד שיאיר ד' עיני בתורתו ואולי אם הדרכ"ת נ"י ימחול לגלות לי דברי אשה אות באות אולי תזכור אופן דיבורו של הבעל וגם מה דובר בשעת חליו בשעת מיתה או מה דיבר כאשר מת בתו וכדומה הכל באר היטיב וישלח לי גם הפסק של הרב הגאון נ"י אז בל"נ דעתי לשום עיני עוד על שאלה הנ"ל:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה