אור ברסלב
שות מחנה חיים ו › סימן יב

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ו · סימן יב

סימן יא

שאלה במעשה שאירע שכהן בן תורה נשא אשה ולא עלתה זיווגם בשלום כי הי' תמיד מריבה בינו לבינה ולבסוף עזבה אותו והלכה למדינה אחרת והוא ישב בדד ימים רבים ויהי היום וילך האיש לדרוש ולחקור על אבידתו ומצא אותה אצל קרובי' והלך שם לערכאות שציוו עלי' לשוב עמו לעירו וכחשה בו שכבר נתגרשה ממנו בגט פטורין זה ימים רבים שנסע עמה וקבלה גיטה ופסקו בערכאות שצריכה להביא עד ג' חדשים כתב מאותם האנשים אשר לפניהם נעשה הכריתות והבטיחה להביא טרם שיעברו למד יום ושלחו את הבעל מלפניהם ושב לביתו בלב נשבר ונדכה וכאשר באתה למדינה להמציא איזה כתב להראות לשופטי הערכאות דברו המכירים אותה על לבה שטוב לה לחזור לבעלה ולהתקדש לו מחדש כי אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי וכבר מצאוה צרות רבות ורעות טלטולי דגברא וטוב לה להיות אצלו אז גילתה את לבה כי בעלה כהן ולא יחפוץ עוד לקדשה שנית כי מה יאמרו הבריות הלא כבר הגדתי לו שנתן לי גט פטורין והשביעו הקרובים אותה לאמור באמת אם קבלת גט פטורין והתחילה לבכות שבאמת לא קבלה גט פטורין אבל היצר לה מאוד ונתנו קרובים לה עצה הזאת להתאמץ ולטעון שנתגרשה ותשב אלמנות חיות כל ימיה רק שלא תצטרך לשוב אליו עוד אבל כעת היא רואה שיהי' טוב לה לישב עם בעלה ושאלו האיש עם האשה אם מותרים לדור יחדיו כי באמת הוא אישה והיא אשתו. תשובה הדבר נראה לאסור דמבואר בגמ' ובש"ע א"ע סי' י"ז סעיף ב' האשה שאומרת לבעלה גרשתני נאמנת דחזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה ואפילו ליטול כתובת' ולהנשא לאחר נאמנת דהוא חזקה אלימתא כמו דאין אדם מעיז פניו בפני בע"ח והגם דרמ"א שם כתב וז"ל וי"א עוד דבזמן הזה דנפישי חוצפא ופריצותא אינה נאמנת אלא לחומרא דאתרע חזקה דאינה מעיזה עכ"ל אבל עכ"פ לחומרא הוה חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה וא"כ אסורה לשוב לבעלה כהן וק"ל. אמנם אמרתי אשיחה וירווח לי לפתוח בשערי היתר ואבאר בעזה"י הנה הר"ן בנדרים דף צ' נתקשה על המשנה אחרונה שאמרו דאינה נאמנת לומר טמאה אני לך עד שתביא ראי' לדברי' הקשה והאיך התירוה וכי איסור שבה להיכן הלך וכתב וז"ל ויש מי שתירץ דאע"ג דמדינא אסורה שרו לה רבנן ומבטלי מלתא דאורייתא משום מגדר מילתא בקום ועשה דגדר גדול גדרו בה שלא תתן עיני' באחר להפקיע עצמה מיד בעלה עכ"ל ולכאורה חלילה כשפת יתר מה שהאריך ואמר דגדר גדול גדרו בה והוא פלא. ונלע"ד דבמתני' תנן חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיני' באחר ומקלקלת על בעלה ולכאורה תיבות אלו ומקלקלת על בעלה הם כשפת יתר הלא הוה די בזה שאמרו שלא תתן אשה עיני' באחר ותוציא עצמה מבעלה וצע"ג. ונ"ל דהנה הי' קשה לי כפי מה שביאר הרא"ש דאשה חוששת על איסור עולם שלא תהי' באיסור אשת איש כל ימי' דמצינו דאפי' כנגד ממון סמכו שלא תהי' בנדר כל ימי' בסוגי' דנודרת וא"כ מה שב"ד כופין אותו להוציאה דאסורה עליו גלוי לכל איש ואשה שאם בזדון לבה דברה זאת ולא נאנסה א"כ היא נשארת באיסור אשת איש וגם הכתובה גזולה בידה ועשתה שני עבירות גדולות איסור אשת איש וגם גזולה בידה הכתובה דאם היא טהורה לא כפאו אותו הב"ד וגם הבעל לא הי' מגרשה כל העולם עדים בדבר זה ולמה חששו במשנה אחרונה לומר שאינה נאמנת ומצאתי תל"י בברוך טעם שמעורר בזה ועיי"ש. ועלה בדעתי דהרא"ש חידש זאת רק אם אומרת גרשתני להעיז נגד הבעל אשר יודע לכל שתהי' באיסור אשת איש כל ימי' כל כך אינה מעיזה אבל בטמאה אני לך שלא נודע לעולם שעברה על איסור אשת איש אינה חוששת אפי' לאיסור עולם אך לשון הרא"ש משמע דחומר עבירה מונח על לבה דהלא איסור קל לעבור הרבה פעמים נחשב כאיסור חמור עיין פרק יוה"כ שאכילת נבילה י' פעמים הוה כמו חילול שבת מכ"ש איסור אשת איש כל ימי' כמשא כבד יכבדו על לבה. ע"כ לבי אומר דפתשגן הדברים כך הם דעל איסור שעה אחת אינה חוששת אם נתנה עיני' באחר אפי' שהוא איסור חמור ועל איסור עולם חוששת אשה אפי' על איסור לאו כמבואר בגיטין דף ל"ה ועל כן חששו שהאשה תזנה פעם אחת ברצון תחת בעלה עם איזה איש אשר לא נתנה עיני' בו דאם תזנה באיש אשר עיני' נתנה בו אז כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ותהי' עמו באיסור עולם בכל ביאה וביאה ועל איסור עולם חוששת אפי' הוא רק איסור לאו ואח"כ תאמר לבעלה טמאה אני לך ויהי' גט ע"פ דין והגם דתעבור איסור שעה אחת בעבור להנשא לאיש אשר עיני' נתנה בו בהיתר כי לא זנתה עמו רק עם אחד מהפרוצים בעריות אשר שכיחים בעולם עיין תוס' שבועות מ"ו דלא שייך אוקי אחזקת כשרות דהא יש גנבים בעולם ה"ה כאן בוודאי תמצא עם מי לזנות פ"א ועי"ז תהי' עם האיש אשר נתנה עיני' בו בהיתר כל ימי' וזה רמזו באמרם חזרו לומר שמא תתן עיני' באחר ומקלקלת על בעלה כי זנות נקרא בפי חכז"ל קלקלה כנודע לרוב בש"ס ובמדרשים א"כ ראו חכמים שע"י שהיתה נאמנת לומר טמאה אני לך גרמו שהנשים יזנו תחת בעליהן ולכן תקנו במשנה אחרונה שלא תהא נאמנת רק אם הביאה ראי' וזה הי' קושי' הר"ן איסור שבה להיכן הלך הלא בוודאי היא טמאה לו דעכ"פ כל האומרת כן זנתה עכ"פ פעם אחת דאל"כ תהי' באיסור כל ימי' עם האיש השני והאיך התירוה החכמים האיסור שבה להיכן הלך ע"ז תירוץ אע"ג דמדינא אסורה התירוה משום מגרר מילתא שלא יבואו לזנות אבל קשה הכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו והכא נמי הוה חטא האשה הזאת תבעל מבעלה באיסור טומאה למען הציל שאר נשים הלא אצלה היא איסור אשר עוברת כל ימי' ותציל אשה שלא תעבור איסור א"א פ"א אין זה חטא קטן וקל כנגד איסור חמור ולכן הוסיף דגדר גדול גזרו בה גם בה בעצמה גדרו בזה שלא תעשה כן עוד תחת בעלה השני והבן וא"כ לק"מ קושי' ברוך טעם דחיישינן דבאמת תזנה ולא תהי' באיסור א"א כל ימי' ודו"ק. אך א"כ קשה תינח אצלה גדר גדול שלא תזנה תחת בעלה אבל כיון שעכ"פ אמת הדבר שזינתה פעם אחת ברצון כדי להוציא עצמה מתחת בעלה א"כ איך הבעל יבעל אותה הא עושה איסור בכל ביאה וביאה ובפשיטות דברי הר"ן נראה דהקשה וז"ל האיך התירוה וכי איסור שבה להיכן הלך עכ"ל דכל הקושי' רק עלי' האיך היא תהי' נבעלת לבעלה אבל על הבעל ליכא קושיא האיך יבעול אותה דהא הי' לה חזקת כשרות וחזקת צדקות וחזקת היתר ועכשיו בדיבורה אשר אמרה טמאה אני לך באונס ניהו דחזקת כשרות וחזקת צדקות לא איתרע אבל חזקת היתר איתרע ע"י דיבורה וכיון דאנו חוששין שמא עיני' נתנה באחר והוה ספק אם נעשה מעשה אשר אסרה ואוקמי' אותה בחזקה קמייתא דהיא מותרות לו ובוודאי לא נעשה מעשה אשר הוציאה מחזקת היתר קמייתא שלה ומצאתי במהרי"ק סי' ק"ז שכתב וז"ל ועוד יש לחלק דהתם דין הוא שלא להאמינה שהרי אשה זו בחזקת היתר לבעלה עומדת וכיון שיש להסתפק שמא עיני' נתנה באחר אין להוציאה מחזקתה מספק ונשארת מותרת לבעלה ומשום כן כופין אותו או אותה שהרי היא כשאר כל הנשים שלא להוציאה מחזקתה כדפרישת עכ"ל והקשה הר"ן הקושי' רק עלי' הלא היא טוענת ברי שנשתנה חזקת היתר שלה ודוק. אמנם לפמש"ל דאם לא זנתה באמת לא תאמר טמאה אני לך בשקר דהא תהי' באיסור א"א כל ימי' רק חששו שעי"כ תהא נותנת עיני' באחר ותקלקל תחת בעלה ותזנה עם נואף אחר פרוץ בעריות וא"כ אם אומרת טמאה אני ע"כ זינתה עכ"פ פעם אחד וא"כ האיך הבעל בועל אותה אטו בשביל נשים מישראל יחטאו אנשים מישראל וצע"ג. ונלע"ד דהר"ן סובר דאין דבר שבערוה פחות משנים הא דאשה נאסרת על בעלה אם זנתה היא אם יש עדים על הזנות או שראה בעיניו הזנות אז אין שמיעה גדולה מראי' דהוא נאמן כמו מאה עדים ונאסרה עליו עפ"י הדין של תורה אבל אשה שזנתה ואין הבעל יודע מהזנות לא נאסרה עליו כלל דרק אם מקנא לה ונסתרה לפני עדים אז אמרה התורה ונסתרה והיא נטמאה שמהני אפי' ע"א שספק סוטה אסורה עליו כאלו וודאי זנתה עיין תוס' סוטה דף כ"ח דמבואר שם אי בעל אותה נענש בידי שמים אפי' כלפי שמיא גלי' דטהורה היא אבל בלא קינוי וסתירה כל שלא ראה בעיניו ואין עדים על הזנות לא נאסרה עליו דאין דבר שבערוה פחות משנים וכמו שכתוב בים של שלמה ביבמות פ"ב סי' ח"י וז"ל בשלומא שאשה אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה שהתורה לא אסרה אותה על בעלה היכא שלא ידע שנטמאה אם לא בקינוי וסתירה וא"כ אפי' את"ל באמת שזנתה התורה התירה לו והיא משעובדת לו וקרקע עולם לפניו אבל הוא שיודע בוודאי ואסורה לו ולב יודע מרת נפשו שלא נתן עיניו באחרת איך נוכל לכוף אותו להיות עמה ולעשות מעשה באיסור עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דהגם אם אמת שזנתה אינה נאסרת על הבעל וא"כ עליו אין קושי' כלל רק עלי' קשה הלא היא צועקת שנטמאת ואיך תבעל לו ועל זה תירץ הר"ן דגדר גדול גדרו בה כמש"ל ודו"ק. ובכל זאת יש לחקור דנ"ל בשלומא איסור זנות הבא מחמת אישות אז נכון סברת ים של שלמה דהתורה אסרה רק אם הבעל ראה הזנות או שיש עדים בדבר וה"ה בפתח פתוח בקידשה אבי' כשהיא קטנה דאנן סהדי עיין כתובות דף ט' ובתוס' שם היטב דילפינן מהיא לא נתפשה דאסורה והיינו דווקא אם הבעל ראה או יודע דאל"כ אין דבר שבערוה פחות משנים שמעידין על איסור טומאה אבל אם יש חשש שנבעלת מנתין או ממזר וגוי דפוסלין אותה לכהן אפי' אם היא פנוי' דהוה איסור כהונה ולא איסור ערוה מחמת אישות אז מסתבר שאם הדבר אמת עושה הבעל איסור דשם אינו בא האיסור מחמת סוטה דנימא דאם לא ידע הבעל אינו עושה איסור בשוגג ועכ"פ תהי' אסורה לו אפי' אם מאמין לה או לע"א שמעיד וא"כ הדרה הקושי' לדוכתה מה נעשה אם אומרת טמאה אני לך ע"י פסולים הנ"ל. שוב ראיתי דלא קשה מידי הגם דחקרינן דהיא אינה משקרת ובוודאי זנתה עכ"פ הוכחה הנ"ל תהי' לפנינו אם תנשא באמת לאחר אחר הגירושין אבל מאן יימר לנו שתבקש לינשא לאחר דלמא רוצית רק להפקיע עצמה מבעלה דתקיף לה בעלה ותשב גלמודה עד מות בעלה ואת"ל שבאמת זנתה עכ"פ הבעל אינו יודע וליכא איסור גבי' ואין לחוש דלמא נבעלה מנתין או ממזר כאשר היא אמרה דמהכ"ת נחוש לזה שהיתה מקלקלת עם הפסולים דלמא עם הכשירים ואין איסור על הבעל אבל אם נאמין לה א"כ תתן עיני' באחר ותקלקל על בעלה שתזנה פעם אחד עם איזה נואף כדי שתנשא לאיש אשר עיני' נתנה בו ותהי' עמו בהיתר כל ימי' והחכימו שלא להאמין כלל דמי יאמר לנו שחפיצה לינשא לאיש כלל ואת"ל שחפיצה וזנתה עכ"פ ליכא אנן סהדי שזנתה ואין על הבעל איסור כלל ודוק. ואם אמנם שכל גדולי העולם הבינו בדברי הרא"ש שהאשה תחוש שלא לעבור איסור אשת איש כל ימי' ובעבור זה חקרו דגם אם אומרת טמאה אני לך תהי' ג"כ באיסור א"א כל ימי' וחדשתי שהפי' שחכמז"ל חששו שתקלקל באמת פעם אחת בכל זאת לא אעלים כי בלבבי נראה לי שלא חידש הרא"ש דבר זה דהי' במשמע שעכ"פ חיישינן שמה תזנה פעם אחת וטרם שאבאר הפי' במשנה אעתיק דברי הרא"ש כי רבו בו הדקדוקים ואפרש דבריו בהבנה אחרת בעזה"י. והנה הרא"ש בנדרים דף צ"א כתב וז"ל ועוד נ"ל טעם טוב כרב המנונא דאפי' למשנה אחרונה היא תובעת שיגרשנה בעלה וחיישינן שמא עיני' נתנה באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה בעלה אבל וודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיות באיסור אשת איש כל ימי' עכ"ל ובדבריו הטהורים יש לי כמה דקדוקים אשר נפלאים המה בעיני מאוד. (א) למה כתב היא תובעת שיגרשנה בעלה הלא דבר זה אינו מבואר דמשכחת שאומרת רק טמאה אני לך ולא מבקשת גט כלל רק מודעת לו שאסור לו לבעול אותה ובכל זאת יש לנו החשש שמא עיניה נתנה באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה בעלה דמסתמא יגרש אותה דאל"כ יצטרך לתת לה מזונות דהא היא נאנסה ונסתחפה שדהו וא"כ יגרש אותה ותנשא לאחר ולמה הוסיף הרא"ש דאיירי שתובעת הגט הלא בלא"ה נכון סברת הרא"ש. (ב) למה כתב אבל ודאי יש חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה עכ"ל הוא פלא אטו הוה סברתו שאשה לא תפקיע עצמה בטענת שקר עיקר סברתו דשאני הכא באומרת גרשתני א"כ תהי' נשארת באיסור א"א כל ימי' זה לא תעשה דשאני באומרת נטמאתי דתקבל גט ותנשא להשני בהיתר אבל בגרשתני היא נשארת באיסור וא"כ הי' לו לרא"ש לכתוב אבל בגרשתני ודאי לא חיישינן שמא עיני' נתנה באחר דהא תהי' נשארת באיסור א"א כל ימי' והרא"ש לא הזכיר כאן כלל חשש דעיני' נתנה באחר. (ג) יש לדקדק למה כתב אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה הי' לו לכתוב על הב"ד אנן לא חיישינן שתקבל גט מבעלה ותנשא לאחר להיות באיסור א"א כל ימי' כמו שהזכיר למעלה חיישינן שמא עיני' נתנה באחר ותנשא לו הי' לו לכתוב כאן דלא חיישינן שתתן עיני' באחר ותנשא לו. (ד) למעלה משמע דווקא יען שמבקשת גט ותוכל אפי' להנשא לאחר ומכ"ש לזנות בהיתר ואפ"ה דייק הרא"ש שלא תעשה רק אם תוכל גם להנשא לו ומשמע אבל להיות נבעל באיסור א"א אפי' פעם אחת לא תתן עיני' באחר וכאן משמע דווקא להיות באיסור א"א כל ימי' על זה לא חיישינן אבל להיות באיסור א"א זמן קצוב לא איכפת ליה. (ה) למה מדייק להיות באיסור א"א דמשמע דווקא עבירה חמורה כאיסור א"א חיוב מיתת ב"ד חמור עלי' הלא בגיטין ל"ד מבואר אפי' איסור נדר על כל ימי' חוששת לה והמעיין ימצא עוד דקדוקים רבים. ונלע"ד הנה בגמרא אמרינן אפי' למשנה ראשונה דקתני מהימנא משום דלא עבידא לבזות נפשה אבל הכא זמנין דתקיף לה מן גברא מעיזה ומעיזה ומביא רש"י שני פירושים (א) שציער לה בעלה ומתוך כך מעיזה לומר גרשתני (ב) שתקיף לה מן האיש אחר שנתנה עיני' בו ועיי"ש ומבואר לפי' הראשון הוה הפי' שתקיף לה מן גברא האי גברא הוא הבעל ולפי' השני הוה הפי' תקיף לה מן גברא הוה איש אחר והרא"ש גרס בפי' וז"ל זמנין דתקיף לה מן בעלה עכ"ל ומבואר כפי' הראשון של רש"י אבל בתוס' ישנים כתב וז"ל גרשתני מהו מי אמרינן דמהימנא או דלמא עיני' נתנה באחר עכ"ל מבואר כפי' השני של רש"י כמובן. וההבדל מבואר לפי' הראשון דחיישינן מרוב כעס אשר ציער אותה הבעל העיזה בו לאמור גרשתני כי חכמז"ל חקרו אי חיישינן שאשה תוציא עצמה מבעלה בטענת שקר אי נימא בנות ישראל לא יעשו כזאת להוציא עצמן בשקר מתחת שיעבוד בעלה ואין לדמות למשנתינו או נימא כמו דחששו חכמז"ל שדורות האחרונים נתקלקלו ויתנו עיניהם באחר ויוציאו עצמן מתחת בעליהן בטענת שקר לאמור טמאה אני לך ה"ה חיישינן שמתוך כעס וצער אשר צערה בעלה תוציאה עצמה בטענת שקר מתחת בעלה הגם דבגרשתני האשה תבחר מחנק נפשה לישב גלמוד לעולם דהא יודעת דיש עלי' איסור א"א ורוב בנות ישראל בחזקת כשרות ולא תהי' עוד לאיש אבל עכ"פ תפעל להוציאה משיעבוד בעלה ותפסיד לו קנינו בטענת שקר וכמו שחששו שהיא תאמר טמאה אני לך כדי שיהי' מוכרח לגרש אותה ושיפסיד קנינו והאשה תוציא עצמה מרשות בעלה בעבור תאות הגוף כן תוציאה עצמה מרשות בעלה בעבור הרווחת הגוף וחקרו רק זאת אי נימא דבגרשתני עדיף יען דידע בה בעלה דמשקרת או נימא דטמאה אני לך עדיף דכסיפא לה מילתא אבל אין לחקור דבאמת דבגרשתני יש עוד חזקה שלא תעשה איסור חמור כל ימיה בכל בעילה ובעילה ובטמאה אני לך חיישינן על עיני' נתנה באחר ותקבל גט מבעלה ותהי' בהיתר עם בעלה השני זה אינו דמעולם לא חיישינן באומרת גרשתני שמבקשת להנשא לאיש אחר רק חיישינן שתכלית שלה שבעל לא ימשול בה ותשב גלמודה כל ימי' כאלמנה חי' ודוק. אמנם לפי' השני של רש"י וכאשר הסכימו ג"כ בעלי התוס' אז בוודאי יש סברה גדולה להאמין בגרשתני שהוא אמת דאל"כ מהכ"ת ניחוש שבת ישראל תבקשת להיות בזנות אשת איש כל ימי' אפי' באיסור נדר כל ימי' לא חיישינן ומכ"ש על איסור זנות ולהוליד ממזרים בישראל לא חיישינן כלל ואבאר אי"ה שיטת רש"י ותוס' אבל הרא"ש דפי' שתכליתה רק להוציאה עצמה מבעלה מרוב כעם לא חיישינן כלל בגרשתני שעיני' נתנה באחר וא"כ נפלאת היא איך כתב הרא"ש כל הדברים דפסקינן כרב המנונא דלא תוציא עצמה בשקר להיות באיסור א"א כל ימי' הלא אנו חוששין שתוציא עצמה מתוך כעס מבעלה ותשב גלמודה וצע"ג אך כוונת הרא"ש נ"ל בהבנה אחרת דכל אשה דמשקרת באיזה טענה כדי לצאת מרשות בעלה תתן על לבה אולי לא תהא נאמנת בב"ד אם לא תפסיד ע"ו השקר אשר דברה וא"כ אם אומרת טמאה אני לך שאסור לו להיות עמה אז יודעת ממנ"פ אם הב"ד יפסיקו שנאמנת שנסתחפה שדה של בעל בוודאי יפסוק הב"ד לה גט דאונס רחמנא פטרי' ומהכ"ת יוכל לצערה שתשב גלמוד הגם שתוס' בזבחים דף ב' ע"ב ד"ה סתם אשה כתבו שאשה שזנתה אין הבעל מוכרח לגרש אותה ועיי"ש זה דווקא אם זנתה ברצון אבל באשת כהן באונס דנסתחפה שדהו אז אונס רחמנא פטרי' דלא תשב גלמוד כאלמנה חי' ואי לא יאמין לה הב"ד אז תשב תחתיו ועונתה לא יגרע א"כ נקל לפניה לטעון טמאה אני לך דלא תוכל להפסיד אלא להרויח להנשא או יגרשנה בעלה ודוק אבל באומרת גרשתני דליכא חשש שמא עיני' נתנה באחר דאשת ישראל לא תחפוץ להרבות ממזרים רק חיישינן שמא הבעל מענה אותה ומתוך כעס רוצית לצאת מתחת ידי בעלה אפי' בטענה של שקר ותשב גלמודה נשארת באיסור א"א כל ימי' זאת לא תעשה אשה לטעון בשקר גרשתני דאם יאמין לה הב"ד אז תהי' נשארת כל ימי' אסור בכבלי איסור א"א ובודאי תתן על לבה טוב לישא כעס בעלה מלישב כארמלתא טענה כזאת לא תאמר אשה לבעלה שתוכל לישב לעולם באיסור א"א ואם טענה האשה גרשתני בוודאי הוא אמת ולא מתוך כעס עשתה זאת ודו"ק. ועתה בא ברוך ה' ראה נפלאות מתורת רבינו הרא"ש האשה שאמרה לבעלה טמאה אני לך רומזת שמצידה ליכא איסור אנא הא קאמינא דאונס בישראל משרי שרי רק לך לבד אני טמא' דקדושת כהונה גרמה לך ונסתחפה שדך א"כ מצידה אונס רחמנא פטרי' וממילא היא תובעת גט בפה מלא בחכמה תחת לשונה דבשלומא בזנתה ברצון אז היא טמאה בפני עצמה ונסתרה והיא נטמאה וממילא לא מוכרח הבעל לגרשה כמבואר בתוס' זבחים דף ב' דהיא פשעה בעצמה שזנתה תחתיו אבל באומרת טמאה אני לך אבל לפני עצמה אינה טמאה ממילא תובעת גט דלא יוכל בעלה להניחה גלמודה רק או ליתן לה גט או שלא יגרע לעונתה ממנה וחיישי' שמא עיני' נתנה באחר אחר שיגרשנה בעלה אבל בגרשתני יש חזקה על האשה עצמה שלא תאמר גרשתני ותהי יושבת גלמודה באיסור א"א כל ימי' ומהכ"ת להפקיע עצמה מתחת בעלה בשקר ותהי' באיסור א"א כל ימי' יותר תקבלה כעס בעלה מלישב גלמודה וא"כ אם אומרת גרשתני נאמנת דבוודאי הוא אמת ומיושבים כל הקושי' בעזה"י. ואין להשיב דא"כ באומרה טמאה אני לך שזניתי ברצון ואין הבעל מחויב להוציאה בגט רק תשב גלמודה כמבואר בזבחים דף ב' שם וא"כ נאמר ג"כ דמתירא לשקר דלמא תהי' יושבת באיסור א"א כל ימי' וע"כ דאמרה אמת שזינתה ברצון זה לק"מ מכמה טעמים (א) שסומכת על הרוב שהבעל מגרש אשתו שאסורה עליו בזנות דכיון שהיא זונה יהיו נכשלים בה אנשים שאינם מהוגנים לזנות עמה ואין אפטרופס לעריות לשמור אותה שלא תזנה (ב) תחשוב אולי יפייסו קרובים אותו וישתדלו שיתן לה גט פטורין למען הוציא רשעה מתוך ביתו (ג) אולי תוס' לא חדשו זאת רק אם יש עדים שזינתה דאז הוה באמת זונה אבל אם היא אומרת שזנתה ברצון ואוסרה נפשה עליו עכ"פ אין בירור שאמת הדבר והגם שמפסידה כתובתה מתוך הודאת בע"ד אבל לא יוכל לצערה לישב עד יום מותו (ד) אולי חשבה ליתן אמתלא לדברי' וחשבה שיהי' מועיל אמתלא ועיין ב"ש סי' י' ס"ק כ"ו שחוקר בזה אם מהני אמתלא ולכל הפחות תטעה היא בזה שיהי' מועיל אמתלא שהי' לה קטטה עם בעלה וכדומה (ה) דשם אם אומרת זניתי ברצון אם לא יתן לה בעלה גט תהי' בחזקת משומר שאנשים שאינם מהוגנים לא יתנו עיניהם בה לזנות עמה שידעו שהיא א"א אבל אם תאמר גרשתני אז כל אנשים ירדפו אחרי' לזנות עמה שהם יאמינו שהיא פנוי' וגם יאנסו אותה ותוליד ממזרים ודוק אבל באומרת גרשתני בפני בעלה מה תעשה אם הבעל יהי' מודה לדברי' או ישתוק איך תשיג ידה עוד גט פטורין ממנו ודו"ק. ומאוד שמחתי שמצאתי בנוב"י מהד"ת א"ע סי' י"א שעמד על החקירה איך שייך לומר עיני' נתנה באחר אם אומרת זניתי ברצון הלא הבעל יוכל להשיב אותה גלמודה עד יום מותה ותי' דסומכת דהבעל בוודאי יגרשנה ולא יניח אותה לישב כאלמנה והנלע"ד בארתי תל"י דיש דברים אשר סומכת עליהם וק"ל. ובזה אמרתי פרפרת אחת בהבנת הר"ן סוף נדרים בד"ה איבעי' להו אמרה לבעלה גרשתני וז"ל ונתקרע הגט או שנאבד מהו להאמינה ולהתירה להנשא עכ"ל אבל רש"י כתב בד"ה גרשתני וז"ל מי מהימנא ואם אשת כהן אסורה לו להחזירה עכ"ל ולכאורה הפשטות משמע כדברי רש"י דגמ' מדמה לטמאה אני לך ששם אנו חוקרים אם היא נאמנת לאסור עצמה על בעלה ה"ה קמבעי לן אם נאסרה על בעלה ולמה פי' הר"ן שהבעי' היא אם הב"ד מתירין אותה להנשא לאיש אחר וצע"ג. רק הר"ן רמז בזה דב"ד מתירין רק להנשא דאז יהי' לן שני חזקות (א) סברת הרא"ש דבנות ישראל לא מבקשין לישב גלמוד באיסור א"א כל ימי' וע"כ דאומרת אמת (ב) את"ל שתקיף לה בעלה מתוך כעס בחרה נפשה לישב גלמודה מלסבול לדור עם נחש בכפיפה אחת יש עכ"פ חזקה שלא תנשא לאיש אחר לעבור בכל בעילה איסור אשת איש ולהרבות ממזרים (ג) את"ל היא מן הנשים המנואפות וקלי הדעת עכ"פ אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ה"ה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה עיין מ"ל פ"ד מהל' קדושין ודווקא בצירוף שלוש חזקות יחד חוקרים אם הכהן מותר להחזירה אם אומרת גרשתני אז אמרינן ממנ"פ הבעל טוען ברי לי שלא גרשתי אותה מה מהני כל החזקו' שבעול' אני יודע שלא גרשתיה רק עיני' נתנה באחר או בעבור כעס וקטטה אמרה כן והיא תחזור אצלי שגם היא ידעה שלא גרשתי' ולא נזהרו פסולות להנשא לכשירין כיון שאני אומר ברי שלא גרשתי' עיין בתוס' ישנים בשם ר"א ממיץ ואמרינן בהיפך שבעלה לא יחטא באיסור עולם בכל ביאה וביאה עיין קדושין דף ע"ח ובודאי מותר להחזירה ולכן פי' הר"ן אם שאלה אם מותרת להנשא לאיש אחר ודוק. ומה שאמרו במתני' תתן עיני' באחר ומקלקלת על בעלה סובר הרא"ש חלילה שתהי' כזאת בישראל שכיח שאשה תזנה באמת אפי' פעם אחת כי חמור מאוד בבנות ישראל איסור א"א רק חששו שנשים יהיו נותנים עיניהם באנשים ותתיחד עם איזה איש במקום שיש רואים ואח"כ תטעון נטמאתי באונס שנאמנת שנאנסה הגם שעברה על היחוד אבל באמת לא תזנה ומצאתי בירושלמי פ"ג מסוטה וז"ל אמר רשב"א א"כ ילכו כל הנשים ויתקלקלו בשביל שיפקדו עכ"ל ופי' המפרש היינו שתתיחד עם איש אבל לא תזנה עמו שא"כ אם יתן לה בעלה מים המאררים תמות כמובן א"כ מבואר שיחוד של אשה עם איש אחד נקרא קלקול וא"כ גם במשנתינו הכוונה שתתיחד עם אחד ותאמר נטמאתי (ועיין רמ"א סי' קע"ח בשם המרדכי ועי' מראה פנים פ"ג סוטה). היוצא מזה דלהבנת רש"י פשט הגמ' דנאמנת מדרב המנונא א"כ אין הכהן יוכל להחזירה אבל לפי' הר"ן מותר להחזירה כמו שבארתי למעלה וק"ל ולכל הפחות יועיל אמתלא דלשיטת הרמ"א דבדור הזה רבה החצופות ואינם נאמנות אלא לחומרא אעפ"כ חידש הבית מאיר וכתב וז"ל נראה לענ"ד היכא שיש אמתלא המוכיח שאומרת אמת אף בזמן הזה נאמנת כדאיתא בסי' קנ"ד סעיף ז' הג"ה ב' דחד דינא וחד טעמא הוה וחומרת שניהן מרמ"א ז"ל נפקו עכ"ל וא"כ אם מהני אמתלא להקל ולסמוך על דבריה להנשא לאיש אחר ה"ה דמהני אמתלא לחזק שהיתה מהחצופות שאמרה לבעלה גרשתני בשקר ודו"ק. וידעתי שיש להשיב דשאני התם דאמתלא בא לחזק החזקה של רב המנונא ולברר שחזקה אמת וכאן יהי' אמתלא לסתור חזקה של רב המנונא בכל זאת יען כי ישבה גלמודה ולא חפצה לישא לאיש וחפצה לשוב לבעלה על זה לא היתה חזקה דרב המנונא רק בצירוף שלא תנשא לאחר ותעבור בכל בעילה איסור מיתה ולהרבות ממזרים בישראל וכאן יש ראי' שמעיזה פנים בפני בעלה דהא חפצה לשוב אליו ואם אמת שנתגרשה תעבור איסור לאו בכל ביאה וביאה וגם יש חזקה דבעל לא יעבור לאו בכל ביאה וביאה ולהרבות חללין ואם תשיב הלא אינה מקדשה מחדש אך דר עמה בקדושין הראשונים א"כ בלא"ה האיסור קל (ויהי' מועיל אמתלא לגבי דידה) ודוק. וגם זה נ"ל דשאני בנידן דידן דמעולם לא האמינו לה שום ב"ד ולא היו ישראלים שכחשה בפניהם רק בערכאות של עכו"ם ורב המנונא לא אמר רק אם עכ"פ אמרה לבעלה לפני שני עדים כגון שפשטה ידה וקבלה קדושין הא הגידה לבעלה גרשתני עכ"פ לפני עידי קדושין אבל אם אמרה לבעלה לפני עכו"ם גרשתני הוה כאלו אומרת גרשתני בינו לבינה אין זה העזה כל כך שאין לו עדים עליו והוה כמשחק בו וכמשטה בו כנלע"ד. ועוד שנודע שהי' קטטות ביניהם עד שברחה לקרובים והלא הובא בש"ע סי' הנ"ל די"א אם הי' קטטות ביניהם אין לסמוך על הך חזקה דאין אשה מעיזה ואז בוודאי מהני אמתלא כזו הנראה לעינים שיראה מפני הערכאות שיכופו אותה לדור עמו. ואוסף עוד דהב"ש הביא בס"ק ד' דבזמן הזה שהרב גונז אצלו הגט לא מקבלים הך חזקה דהא איכא לברר וא"כ עדיין לא נתקבלה דברי' וגם היא יודעת זאת ולא אמרה רק להשתמט ממנו בערכאות. ואצרף דין חדש אשר חדשתי במקום אחר דבזמן שנתקלקלו הדורות ויש נשים המעיזות פניהן נגד בעליהן א"כ יש לחקור דנתבטל החזקה דאין אשה מעיזה פני' לגמרי אפי' לחומרא לא נחוש עלי' דהנה אדמ"ו הגאון שערי תורה בח"א כלל ז' פרט ו' אות כ"ג הקשה קושי' גדולה כאשר מבואר ברשב"ם דף קל"ד בב"ב בד"ה א"נ דכל גירושין יש קול ולכן אינו נאמן אפי' במגו חוץ אם צריכים להכחיש עדים שאמרו שנתגרשה יען שאין לה קול אמרי' עבדי אינשי דמגרשי בצנעה כמבואר בב"ש סי' קנ"ב ס"ק ז' יעו"ש וא"כ אשה שאומרת לבעלה גרשתני איך היא נאמנת רוב נשים המתגרשות יש לה קול וזו אין לה קול וגם היתה בחזקת א"א וא"כ הרוב והחזקה סותרים דברי' ותי' דחזקה דאתי' מכח הסברה הוה כאנן סהדי על הגירושין וכאן הדעת והשכל מכריעים דלולא שקבלה גט לא היתה מעיזה פני' בפני בעלה וע"כ נתגרשה בצנעה ועוד מצרפין חזקה של הרא"ש שלא תהי' באיסור אשת איש כל ימי' ולכן נאמנת כנגד הרוב שיש להם קול יעו"ש דפח"ח. ולפ"ז אמרתי לחדש כיון דעכ"פ נתקלקלו הדורות מעט מעט עד אשר בעיני דורות קמאי לא הוה אפשר נעשה אפשר כאשר האיר עינים הגאון מווילנא בא"ע סי' י"ז ואעתיק הירושלמי אשר נרמז ג"כ בירושלמי סוף פ' התקבל וז"ל רבי הלל בר וולס בעי קומי רבי מה ראו לומר הלכה כר"י אמר לי' שלא ראיתיו רבי כד הוה בעי מקשיי' על דר"י אמר אנן עליבייא מקשייא על דר"י שכשם שבין קדשי הקדשים ובין חולי חולין כך בין דורנו לדורו של ר"י אמר רבי ישמעאל בי ר"י כשם שבין זהב לעפר כך בין דורנו לדורו של אבא עכ"ל וא"כ מצינו שנתקלקלו בעצמן ועכ"פ בדור הזה שנתקלקל אין עוד אנן סהדי שאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה א"כ נשאר קושי' אדמ"ו הגאון ז"ל רוב נשים המתגרשות יש קול לגירושין ומהכ"ת להאמינה שהיא מן המיעוט המתגרשות בצנעה ואמרי' בהיפך רוב נשים המתגרשות יש להם קול וזו הואיל ואין לה קול היא מן המיעוט החצופות האומרות לבעליהן בשקר וכזב גרשתני ואינה נאמנת דאוקמי אותה בחזקת א"א רק אם נתקדשה לאחר ונשאת אמרי' דיש עוד חזקה שלא תהי' באיסור אשת איש כתי' השני של אדמ"ו ז"ל והוה אנן סהדי דע"כ היא מגורשת וכל זה בתר נשואין עם השני אבל אם מת בעלה אשר אמרה לו גרשתני וזרע אין לו ויש כאן יבם והיא נשאת לאיש אז צריכה חליצה לכל הדיעות דבזמן הזה אין לסמוך שא"כ תהי' יבמה לשוק דהיא רק איסור לאו וחיישי' שעיני' נתנה באחר כמו דחיישי' שתעבור על לאו בנטולה אני מיהודים ודוק. ובנידן שאלתינו דלא נישאת לאיש ואנו חוקרין דאין קול שנתגרשה א"כ בוודאי מהני אמתלא עכ"פ וא"כ אם היא תקבל בחרם חמור שלא קבלה גט וגם הוא יקבל בחרם שלא נתן לה שום גט לא גט כשר ולא גט פסול אז מותרת לחזור אצלו כנלע"ד בעזרת השם יתברך להלכה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה