שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ו · סימן יא
לכהן שדעתו יפה ושכלו נאה שונה הלכות מראשונים ואחרונים ה"ה הרהמ"ג המופלג הרב ר' אברהם הכהן קארפליס נ"י אב"ד דק"ק גורבי יע"א. מכתבו עם שאלתו קבלתי ראיתי הערותיו וחקירותיו ואשיב בקצירת אומר כאשר עם לבבי אבל חדשות בכח דהיתרא אין בידי רק לחזק שיש לסמוך על הגאונים שהתירו מלפנים בישראל אם השעה דחוקה לכך ואת והב בסופה ד' יעזור לו לחזק הדת כאות נפשו. שאלה אלמן אחד נשא בתמוז נערה אחת בחזקת בתולה ובשבוע העבר שמעתי שילדה בן סוף מרחשון ואין בידי לכופו להפריש או להוציאה בגט ושאלתו אם נכון לצוות עליו שתשבע עד"ר המניקת או הבעל למסמס להתינוק ב' שנים כל צרכו ולסמוך בזה על המקילין שתשבע עד"ר כ"כ בהג"ה א"ע י"ג להקל בנשבעה עד"ר ובס' אבני מלואים שם כ' לסמוך בשעת הדחק על הפוסקים דנשבעה עד"ר קול יש לו כמו בריש גלותא עכ"ל. תשובה ראיתי ידיו רב לו לפתוח פתח בכח דהיתרא ואשר יתן ד' בפי אותו אדבר כ' וז"ל אם נכון לצוות עליו שתשבע עד"ר המניקת או הבעל למסמס התינוק ולסמוך בזה על המקילין שתשבע עד"ר עכ"ל ונ"ל דלא די אם המניקת בלבד תשבע או האב בלבד ישבע כמו שהבין מעלתו נ"י שדי אם המניקת תשבע או הבעל ישבע אלא שניהם יחדיו ישבעו המניקת והאשה ואוסיף שהבעל ישבע עוד שמעת אשר יגמל הילד ישלם בכל שבוע סכום ידוע למסמס להתינוק עד שיהי' ב' שנים דאם ישבע רק לשלם שכר מינקת יופטר כאשר יוגמל הילד מן המינקת שיופסק חלבה וגם שאין דרך להניק עפ"י רוב שנתים וצריך הילד עכ"פ ביעי וחלב עד ב' שנים ודל"ב ויעיין בנב"י שגם המינקת תשבע שלא תנשא לבעל דאל"כ חשש הגאון מהר"ם ברברי ז"ל שתעכר חלבה של מינקת ולכהפ"ח יהי' שבועת המינקת עד שיהי' הולד ט"ו חדשים שלא תנשא ולא תזדקק לבעלה וטעם הדבר מובן ממילא ויעיין בפנ"י בכתובות בקו"א ודוק. ואני אוסיף דיהי' צריך לחוש דלמא מסר מודעא דהוא הי' מוכרח לישבע א"כ יבטל מתחילה כל מודעא וגם יתירו לו פן נשבע שלא ליתן דאל"כ מהכ"ת להתיר לו איסור מינקת ברור הלא יש לחוש על זה ויסתכן הולד וחמירא סכנתא מאיסור' ויש לפלפל בד' נ"י א"ע סי' קכ"ט וקל"ד ודוק. אמנם לפענ"ד דלא מהני שבועה עד"ר אלא אם נשבעת המניקת והאם קודם שתנשא א"כ היה האשה כמו הנשים דבי נשיאה אשר מתוך חשיבתן לא חל עליהם איסור מינקת כך על נשבע עד"ר קלא אית לי' ולא חל עלי' איסור מינקת אבל אם כבר נשאת באיסור וחל עלי' הקנס הנשאת בשם איסור מינקת שוב לא מהני שום שבועה להרים מעלי' גדר וקנס חכמים שמי שנושא מינקת חבירו יוציאה בגט דהא על איסור מינקת חבירו שאסורה לו ולכ"ע לא מהני אפי' אם האם וגם המניקת וגם הבעל ישבע ודוק. ובזה לק"מ מה שהקשה אם מהני שבועה עד"ר א"כ קשה בסוטה דף כ"ד דפליגי אם נשא מניקת חבירו אינו שותת דלא הוה אשתו ראוי' לקיימה והקשה מעלתו נ"י הא ראוי' לקיימה אם תשבע עד"ר והפליא בזה על המתירים ולפמ"ש לק"מ כיון דעבר ונשא מינקת חבירו באיסור א"כ חל עליו קנס חכמים ולא מהני אפי' ישבעו האם וגם המניקת וגם הבעל ולא הוה אשה ראוי' לקיימה ודוק. ולפ"ז בנ"ד שנשא בתמוז וילדה במרחשון אשר קרוב לודאי שגם הוא ידע שהיא מעוברת ונשא אותה באיסור דבכלל מעוברת הי' ג"כ מניקת דכל מעוברת להניקה קיימא עיין תוס' [כתובות דף ס' ע"ב] בשם הר"ש ועברו שניהם על איסור מניקת וחל עליהם קנס דרבנן להוציאה בגט ודוק. וראיתי שנתקשה עוד דבדף כ"ו על מתני' מינקת חבירו אינה שותת אמרינן מינקת עצמו שותת קשה לפלוג במניקת חבירו והקשה מעלתו נ"י וז"ל וקשה לפלוג וליתני' בדידי' מניקת חבירו באופן שמותר לקיימה כגון מזנה או גרושה לר"ש או צמוק דדים נפסק חלבה או בשאר שהתירו מינקת עכ"ל. לא ידעתי מה מעלתו נ"י שח הלא במינקת עצמו אשמעי' או כפי' רש"י שלא חוששין על הולד או כפי' תוס' שם שלא נטעה שאינה שותת אח"כ ובכלל מעוברת או מניקת חבירו מובן דווקא אם היא מינקת או מעוברת וראוי' להניק יעיין רש"י דף כ"ד בד"ה מעוברת חבירו וז"ל שמת והניחה מעוברת ומניקה או שגרשה והיא מעוברת או מניקה ואסרוה חכמים להנשא עד שיהא הולד בן ב' שנים והלך זה ונשאה וקינא לה לא שותה שהרי אינה ראוי' לו לקיימה עכ"ל וכל הנך מזנה וגרושה או צמוק ונפסק חלבה הוה הטעם דלא נקראת מעוברת חבירו ועיין בסוגי' או דלא נקראת כלל מינקת דאין לה כח חלב או דלא נקראת מניקת חבירו כלל ומאי יפליגו בדידי' וק"ל. ומצאתי בסוף מכתבו שהעיר הערה אחת מה מהני שבועה עד"ר דלא תחזיר וכמו בר"ג הלא יש לחוש שמא תמות המניקת דלזמן מרובה חיישי' למיתה וגם על היתר בי ר"ג קשה מה מהני חשיבות דלא הדרי בהו הלא יש חשש מיתה וע"כ הסוגי' אם לא חיישי' למיתה ולכן השמיט הרי"ף והרמב"ם אבל קשה על הפוסקים שמביאים דר"ג וצ"ל ששכרו יותר מאחת ולמיתה דבי תרי לא חיישינן עכ"ד. לא אפונה שמעלתו בעצמו יעיד על הלחץ זה הדחק אשר טמון בתי' הזה ואין קו' כלל הלא צריכים אנו לתקן שיהי' ליתום שדה להמציא פרנסתו תחת אמו ואטו אמו לא יכולה למות בזמן מרובה כמו מניקת ומאי חזית דחיות האם סומק טפי לחיות יותר מן המניקת מי שמע כזאת שיחושו חכז"ל על תיקון הולד יותר מאלו הי' תחת אמו ודוק ועוד אם נחוש למיתה של מניקת י"ל מאי חזית דלמא ימות הולד ולא יצרך למניקת כלל ונהפוך הוא לולד ליכא עדיין חזקת שלום דלא חי עדיין י"ב חדשים ודלמא טריפה מבטן הוא עיין תוס' חולין דף י"א והמניקת יש לה חזקת שלום וק"ל וגם מי שמע לחוש על שמא תמות אחת לזמן מרובה ושנים לא ימותו לזמן מרובה זו בחודש זה וזו בחודש אחר וביומא אמרו מיתות בי תרי בחד שעה לא שכיח ועיין גיטין דף כ"ח ועיין תוס' שבועות דף מ"ו ויעיין ט"ז יו"ד סי' שצ"ז אבל הגאון המהר"ם ברברי ז"ל חשש שתתעבר דרוב נשים מתעברות מבעליהן ולא יפה הדמיון של מעלתו נ"י ודי בקיצר נמרץ תמצית שיש ס"ס להקל שמא ימות הולד ואת"ל שישאר חי דלמא גם מניקתו תהי' חי' וכן בהיפך שמא לא תמות המניקת ואת"ל תמות דלמא גם הילד ימות אז או מקודם וגם אם ישאר תחת אמו שמא תמות אמו וא"כ מה הפסיד היתום ודוק כי קצרתי. ומה שהקשה מה מהני שבועה עד"ר הלא לדבר מצוה מתירין וא"כ מה מהני שבועה שלא תנשא לבעל והשיג על הנב"י לא ידעתי איך יצא זה מפיו הכי היא מצוות על פ"ו והאיש שמצווה יוכל ליקח אחרת וגם הלא היא נשבעת לטובת אחרים לחיות הולד ומי יתיר לה הנדר ודוק. עוד יצא מעלתו נ"י לסמוך שלא לפרוד את הזוג משום דרבו הפוסקים במזנה להקל וגם הנב"י בח"ר א"ע סי' ח"י התיר במזנה בכנסה משום מעוברת מזנה ל"ש ולא גזרו בה עכ"ל רק אח"כ חזר והקשה על היתר זה מה מהני דמזנה לא שכיח הא תוס' ביבמות דף ל"ו בד"ה חיזוק הקשו הא ר"י סובר דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ותי' וז"ל וי"ל במילתא דשכיח עשו חיזוק אבל הכא מילתא דל"ש שישא אדם מעוברת ומניקת חבירו עכ"ל וכ' מעלתו נ"י וז"ל משמע דנשואי מעוברת חבירו עצמו לא שכיח ומ"מ גזרו עכ"ל. נ"ל דלק"מ דבודאי הוא מיעוט דשכיח שישא אדם מעוברת או מניקת חבירו רק אחר שאסרו חכמים הוה מיעוט דל"ש שימצא שישא אדם מעוברת ומניקת חבירו דהא תלי' בדעת שניהם אפי' שהיא תחפוץ לעבור האיש מתרחק מלעבור ולפעמים האיש יחפוץ לעבור האשה מתרחקת מלעבור ולא צריכים לעשות חיזוק יותר מבשל תורה דלא שכיח שיעברו על האיסור (ועיין תוס' כתובות דף כ' מגו דבי תרי לא אמרינן) אבל בזנות ל"ש היינו הגם אם היא חפצה לזנות בודאי ימציאו לה ריקים ופוחזים לזנות עמה ובדידה בלבד תלוי' אבל העובר ל"ש בזנות ועיין נב"י סי' ח"י וסי' כ"ג א"כ לא גזרו רבנן איסור מינקת כלל דל"ש זונה מניקת. וראיתי שמתפלא על הנב"י שמתיר במזנה משום דל"ש מדברי רד"ך שהובא במ"ל פ"ד מה' ריבית בד"ה כ' מהריב"ל דבתקנת חכז"ל תיקנו אפי' בל"ש והתוי"ט פ"ג מסוטה מ"ג ביאר דלרמב"ם לכך מעוברת חבירו שותה דלא הוה איסור אלא תקנת הולד א"כ אפי' בל"ש תקנו עכ"ד. נלע"ד מלבד המעיין בתוי"ט יראה דכותב דהוה כתקנה לאפוקי דלא דמי לנושא איילינות דשם הוה משמרת להחזיק מצוה של תורה מצות פ"ו אבל כאן במניקה לא הוה להחזיק מצוה אלא שחששו מפני סכנת הילד והוה כתקנה לפיכך לא החמירו אעפ"י שיש איסור בדבר יעו"ש וא"כ לא דמי לדברי רד"ך שדן אם עשו חכמים רק כדי לזכות את ישראל אז עשו זיכה אפי' בל"ש אבל כאן הכי רק זכות עשו לבני ישראל הלא גזרו שיהי' עבירה למי שבא בשדה יתומים וא"כ בל"ש לא גזרו איסור כדי לזכות בן הנולד בזנות אשר האשה לא נשתעבדה בתקנת חכמים שהאשה מחויבת להניק לבעלה וק"ל. ולא עוד דשאני בנידן הרד"ך מכל מה שהעיר במ"ל דאנו דנין לעשות זכות אפי' בל"ש אבל עכ"פ אין פועלים חוב לאדם במה שמזכים לזה אבל במקום שזכות לזה יפעל חוב לאחר אז די אם עשו זכות לולד וחוב להאשה במילתא דשכיח אבל בל"ש לא חפצו לחוב להאשה שתשב גלמודה בלא בעל ומכ"ש אם נשאת שתפרוד אלוף ודוק וגם כל התקנה הוה ספק אם יש זכות לולד פן לא תתעבר ופן ימסמס חלב רק חכמים גזרו ודי בשכיח אבל לא בלא שכיח ועיין במ"ל שם ודוק. ומה שמתמיה על הרד"ך שחידש דתקנה הוה גם על מילתא דל"ש והתפלא מדאמרי' בב"מ דף מ"ז הגם שתקנו מעות אינו קונה רק משיכה במילתא דל"ש מעות קונה עכ"ד הגם שיש לחלק בכמה אופנים אמרתי להודיעהו הבדל אשר אמרתי על קו' מ"ל ממי שמכר קרקע אשר ירש משאר קרובים דמהני אפי' לא הוה בר עשרים יעו"ש שהניח בקו' ואמרתי לישב דשאני אם חכמים יעקרו דבר תורה דמי"ג שנים ואילך הוה איש ומהני מכירתו הגם דראו חכמים דמקרב דעתו לגבי זוזי ובטלו קנינו מטעם הפקר ב"ד הפקר ובמילתא דל"ש הניחו על דין תורה אבל תקנה בזכות חדש דלא מתנגד לדין תורה עשאו אפי' בל"ש וה"ה במעות קונה הניחו על דין תורה במילתא דל"ש כדי שישאר מקום לד"ת ודוק אבל בלא"ה נראה דשם לא עקרו לגמרי קנין מעות דהא אמרו מי שפרע צריך לקבל וא"כ בל"ש הניחו לגמרי על דין תורה והרד"ך מיירי אי הוה משכנתא כמו שכירות לתקנת חזקה אז צדקו דברי הרד"ך מאוד וממילא ה"ה במניקת אי הוה רק זכות הוה תקנו אפי' בל"ש אבל כאן שהוה בגדר עבירה שיגרום סכנה לולד התירו כבר"ג דל"ש דהדרו בהו וה"ה לא גזרו במזנה דל"ש שתתעבר דאם הי' גוזרין אפי' בל"ש הי' להם לגזור אפי' בר"ג ודוק (שוב מצאתי שהקו' על הרד"ך כתובה בחכ"צ סי' ס"א יעו"ש). וראיתי שהעיר הערה נאותה הגם החולקים ומצריכים גט אפי' אם הי' בעל שוגג היינו בנשואה ומת בעלה או גרשה שהי' לו למידק לדרוש ולחקור שמא היא מעוברת דהלא רוב נשים מתעברות מבעליהן ואי הי' דייק הי' נודע לו האמת ונחשב השוגג כמזיד אבל הכונס בחזקת בתולה מהכ"ת יעלה על דעתו שהיא מעוברת הלא יש לה חזקת בתולה ואונס הוא בודאי אין צריך להוציאה בגט עכ"ד נכון בסברה רק א"כ משכחת דמעוברת שותת כי הבעל מנוקה מעון לכ"ע עיין רמב"ם ה' סוטה ובמ"ל ובתוי"ט פ"ג אך יש לחוש יאמרו כל הזונות אסורות ורק זונה זו מותרת (כחכז"ל כל הסריקין אסורות חוץ מסריקי בייתות) בשלומא אם כל הזונות מותרות או כל הגרושות מותרות או כל צימוק שדים הוה כלל על כל הנשים אבל כאן מה יאמרו הבריות ומי עדות בדבר שלא ידע שהיא מעוברת אולי לחשה לו באזניו והוא יכחיש שלא ידע מזה או אולי הי' ספק אצלו וסבר וקבל עכ"פ אונס לא הוה ודוק. היוצא מזה שחלילה להקל במניקת שעבר וכנס בשבועת עד"ר כי כבר חל איסור מיניקת אבל בזונה מיניקת ועבר וכנס אם יש עוד סניפי היתר המיקל לא הפסיד ולכה"פ ישבע הבעל למסמס ביעי וחלב ולשלם למשרת אשר תגדל הילד רק לדעתי כיון דבדיעבד לא יהי' עון גדול אם יהי' יחדיו אז טוב למורה הוראה למחות שיפרידו זה מזה ואם לא ישמעו אליו אז יעלים עין מסוררים לישב וידום כי טוב זה מאשר ימצא הרב קולות שיהי' בהיתר טוב שישתוק אחר המחאה הלא אין פחד לנגד עיניו על שלא יורד עמהם עד ההכאה (חקירה הנ"ל הוא כלל גדול בכמה ענינים אשר נוגעים בדבר יראת אלקים) ודל"ב ולא באתי אלא להשיב מפני כבוד התורה ולומדי' דברי הדש"ת. (שוב מצאתי אמ"ו בשו"ת אמרי אש א"ע בסי' ו' העיר בד"ה ויש ללמוד מה שלא תיקנו בב"מ במילתא דלא שכיח הוא מטעם יען שלא עקרו קנין כסף אלא מפני אדם שאינו הגון יעו"ש). ואגב גררא אעתיק מ"ש בגליון נב"י מהד"ק א"ע סי' ח"י וז"ל מה שמחדש מכח קו' רמב"ן דין חדש במזנה נ"ל די"ל הקושי' דנ"מ אם לא הוה מ' יום מקליטת הזרע ולא נקראת מעוברת חבירו דהוה עדיין מיא בעלמא דלא נקרא הזרע שם ולד לזכות זכות באמו ולא שייך בשדה יתומים אל תבוא וזכות הבעל שני קודם אבל לענין יבמה או להבחין בין זרע קודש או שמא יקח אחותו נאסרו הנשואין מיום קליטת הזרע ועוד שם מותר לישא דמיעוט אינה נתעברות ומיעוט מפילות ואם יבורר שהיא מעוברת יפרוש אבל בשאר דברים הלא העבירה עבר ודוק עכ"ל: