שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ו · סימן י
רב שלומים ורב מנוחות ללמוד תורת ה' ולהפיץ יראת ה' להרב המאור העוסק בפוסקים ובהלכות החרוץ המופלג כבוד ר' דוד לוי נ"י אב"ד דק"ק איללאווא יע"א. מכתבו קבלתי בשבוע זו ומבקש תשובה מיד הגם שאני מלא דאגות רבות ה' ירחם עלי במהרה קמתי אשמורת להשיב לו כי הודיענו שאיתן מושבו שנשא בת גדולי עולם ממשפחת אדמ"ו הגאון שר התורה בעהמ"ח שערי תורה ויהי רצון שיתחזק על התורה ועל העבודה כראוי. שאלה פה נשתדכה אשה אלמנה אחת אם על ששה בנים (אשר בעלה איבד עצמו לדעת בחודש אקטאבער 871 למספרם) עם בחור א' המשגיח על הרייב האלצעל פאבריק וקבעו זמן הנשואין על עשרה לחודש מערץ הבא ואני אתגורר פה בקהלתי רק זה ג' שבועות אשר נתקבלתי הנה לאב"ד ואתמול כאשר הוצרכתי לעיין ע"ד כתבי תעודה הנצרכים לחתונה במאטריקען מצאתי שהאלמנה הנ"ל נשארת מעוברת תחת בעלה וילדה ח' חדשים לאחר מיתת בעלה עד שהיא עתה עוד מינקת חבירו ואני כראותי זאת נבהלתי כי ידעתי מאוד שאשבע יגון ותמרורים אם אמנע לסדר קדושין וחקרתי היטב אחר האשה הנ"ל ושמעתי מפי אנשים נאמנים שהאלמנה הנ"ל לא הניקה בנה זה אחר מיתת בעלה ונתנתו למניקה מיד ולא לבד תינוק זה שלא הניקה אלא גם ג' ילדים הנולדו בחיי בעלה לא הי' לה רשות להניק יען שמקדמת דנא היתה חולנית תמיד כחמשה שנים בחולי הנקרא קאפקראם ר"ל עד שבאו הרופאים לבחינה הזאת שאם תניק עוד פרי בטנה תמות ואמרה אם היתה מינקת בוודאי שכבר היתה מתה מחמת החולי זה ובעבור כך לא הניקה ג' ילדים אשר הולידה בחיי בעלה וגם כפי אשר הגידו אנשים הי' הקשר התנאים כמעט בהכרח ונגד רצון החתן ואם יאוחר הנשואין עד כ"ד חודש נקל וקרוב בעיניהם שיבוטל השידוך עכ"ל. תשובה ראיתי מה שהעיר מעלתו נ"י שזה הנידן אשר האשה היתה חולנית בולדים שהניקה בעצמה לא גרע מצמקה דדי' כמבואר בחכם צבי סי' ס"ד וכאן טוב יותר שמחמת עצמה אי אפשר להניק בעצמה עכ"ד ולא נראה לי דשם דמתו ג' ילדים הראשונים יש ראי' ומופת כדברי הרופאים שהחלב ארסי אבל כאן מי ימר דהרופאים עמדו על האמת דחולי קראם בא מחמת ההנקה דלמא בלא"ה נתרפאת אח"כ לכן לא הי' מחלה בראש כי מהרבוי הילדים נתמעט דמים כנודע ועוד דלמא דווקא אם הניקה זמן מרובה הי' לה חולי הנ"ל אבל איזה חדשים אם תניק לא תזיק לה וא"כ זכה הולד מתחילה בה בתורת מינקת ואח"כ משום שמכירה ודוק. ונלע"ד לחקור בנידן דידן להתיר משלשה טעמים (א) דהעיקר הטעם שנאסר מעוברת ומניקת חבירו עיין סוטה דף כ"ו בשם ירושלמי דכתוב אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא כי העובר זוכה בזכות זה שאמו תניקהו הגם שאינה מחויבת בו עיין אחרונים. ונ"ל דדוקא אם בשעה שמת הבעל הוה היא עכ"פ מעוברת שעברו מ' יום משעת העיבור דנקרא עכ"פ עיבור שהוא בר זכי' ודעת אחרת מקנה באב לבנו שדעתו קרובה לו אבל קודם מ' יום הוה מיא בעלמא בשעה שמת בעלה וכבר נפסק שעבודה מבעלה בשעה שהוא נעשה עיבור במעי אמו ומאין נעשה היא שדה של היתום בשלמא אם נעשה עובר בחיי אביו ואז היתה האשה שדה של הבעל עיין תוס' כתובות דף נ"ט וממילא זכה העובר בשדה של אביו בתורת ירושה ולא מיבעי אם היא משועבדת להניק בנה בחייו בעלה אלא אפי' אין משועבדת להניק בנה בחיי בעלה עכ"פ זכה בזכות אשר עכ"פ הוא מסתכלת על גידול הבנים אשר דרכן של נשים בגעגועים על הבנים אשר תלד לבעלה אבל אם בשעה שיקבל שם עובר הראוי' לזכות כבר היא אינה משועבדת לבעלה שכבר מת ונפסק הקרבות השאר בשר א"כ מאין יחול השיעבוד עלי' להניק בן איש אשר כבר נפסק קורבתם והבן. ולפ"ז כאן שילדה אחר ח' חדשים משמת בעלה ורובא ככולא שנשים יולדות לט' חדשים דרק א' מאלפי אלפים דמשתהי הולד אפי' י"ב חודש עיין יבמות דף פ' אבל רובה דרובה יולדות עכ"פ בחודש ט' וא"כ כיון שזו ילדה אחר ח' חדשים א"כ לא הי' העובר אפי' מ' יום בשעה שמת אביו היינו בעל אמו ולא הי' נקרא עובר אפי' לזכות מאביו ולא זכה באמו בתורת שדה יתומים ודוק והוא דבר חדש בעזה"י. (ב) וגם עלה בדעתי כיון דחכמים עשאו שמעוברת ומניקת חבירו לא תנשא א"כ כאשר אשה נשאת נשתעבדת לבעלה שאם אפשר להניק אפי' ימות תהי' היא משועבדת להניק דכל הנישאת על דעת תקנת חכמים נשאת וכיון שאחר התקנה יהי' מן הדין דעל דעת כן נשאת תקנו החכמים לעשו' כן משום תקנת הולד דוגמת סברת הר"ן פ' הכותב דכיון דחכמים יתקנו שבע"ח קודם לאשה ויבואו הנכסים ליד הבע"ח ואז יזכה מן הדין מטעם בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבוי ומשום נעילת דלת החכימו לעשות תקנה וממילא יעשה אח"כ מן הדין יעו"ש כי מתוק מדבש וכן כאן אחרי שהתקינו חכמים ממילא נעשה דין שע"מ כן השתעבדה עצמה לכך וכל זה במת בדרך הטבע השתעבדה אם יומו יבוא מן השמים אז הגם שאין לה התקרבות תהי' משועבדת כי מן השמים רודפים אחריה אבל אם איבד עצמו לדעת שגזל ממנה עונתה עיקר האישות על דעתי' דהכי לא שעבדה עצמה שהוא יאבד עצמו ויטיל העול עלי' חנם והגם שע"פ רוב המאבד עצמו ר"ל הוה מכח אונס שיצה"ר כפאו ע"י יסורים או בושה או רוח רעה אשר גבר עליו עכ"פ לו יהי' שהוא אונס ונאמר גם בזה אונס רחמנא פטרי' אבל עכ"פ אונס רחמנא לא חייב אותה עיין כלל גדול הזה בר"ן כתובות הובא בש"ך ח"מ סי' כ"א ודוק. (ג) עוד יש לי הערה חדשה דבנב"י מהד"ת סי' ל"ה העיר דנתיר איסור מינקת אם החתן עדיין לא קיים פ"ו כמו דמתירין איסור אבילות דרבנן לישא בתוך שלשים ותי' ב' תירוצים חדא שם שידך בהיתר וכאן באיסור דידע שהיתה אסורה עליו כ"ד חדשים ועוד תי' דא"כ נתיר ג"כ חליצה לכהן שלא קיים פ"ו או נתיר שניות לעריות למי שלא קיום פ"ו אלא ע"כ באבילות אמרו שהקלו אבל בשאר מקומות העמידו דבריהם אפי' במקום מצוה כמו שהעמידו דבריהם במקום כרת יעו"ש. ואמרתי בזה דשאני בחליצה ובשניות לעריות דיש איסור דרבנן ודאי וקיום פ"ו ספק דדלמא לא תתעבר הגם דרוב נשים מתעברות ויולדות אבל עכ"פ מיעוט שאינם מתעברות והעמידו דבריהם נגד קיום מצוה משום חשש מיעוט שלא יתקיים מצוה אבל במינקת ממנ"פ אם לא תתעבר א"כ אין כאן מקור איסור דכל האיסור שמא תתעבר ותעכר חלבה א"כ ממנ"פ אם תתעבר נעשה באותה בעילה קיום מצות פ"ו אבל בשניות לעריות וחליצה דלא נתהוה האיסור ע"י חשש עיבר נהפוך הוא העובר יפעל להתיר איסור הבעילה א"כ מהכ"ת להתיר איסור בעילה ודאי משום שמא תקיים מצות פ"ו דהא במינקת העראה אין בו איסור כלל דאין אשה מתעברת מהעראה רק בגמר ביאה יש איסור שיוכל לפעול הריון ותעכר חלבה א"כ במקום שיתהוה האיסור שם תוקדם בו קיום מצות פ"ו אבל בשניות לעריות או חליצה לכהן האיסור הוה אפי' בהעראה או בבעילה אשר לא יפעל הריון רק אם ידענו שיפעל הריון אז יודחה מפני הריון האיסור א"כ איך נאמר להתיר מעשה ודאי איסור מפני ספק היתר ודוק. ולפ"ז אחר ט"ו חדשים דאז נסתלק שורש איסור מינקת עיין בגמ' עובדא דמר עוקבא נלמד דליכא עוד סכנה לולד רק דהלכה כ"ד חודש משום תיקון מיעוט וולדות שצריכים הנקה כ"ד חדשים אבל עכ"פ אין לחקור דנימא אין דוחין נפש מפני נפש שלא יבוא הולד לסכנה בעבור שאיש אחר יקיים פ"ו הגם אמת שהלכה היא שיש איסור מינקת עד כ"ד חודש שחששו גם על המיעוט חלושים הצריכים הנקה כ"ד חודש אך אמרינן שפיר ממנ"פ אם תתעבר קיום מצות פ"ו עדיפא מאיסור מינקת אם אין חשש סכנת הולד דהלא ראינו שהולד זה נפסק מחלבו אפי' קודם ט"ו חדשים והוא בריא וחזק ואפי' אם יינק עוד עכ"פ אין בו סכנה אם יגמל מחלבו ונדחה איסור מינקת מפני מצות פ"ו והגם שאין עלי' מצות פ"ו עכ"פ במצות פ"ו אמרינן לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו עיין בהגהת מהר"ש שם וכאן הוה ספק אם יש עליו איסור מינקת דלמא סכנה היא לה אם תניקהו בחלבה ודוק. אמנם כל זה הערותי רק להרחיב גבולי תורה אבל באמת קבלה מאדמ"ו חתם סופר ז"ל חדש אסור מן התורה ולכל הפחות עד שהלך המחדש בכל עיונו בכל המקומות לראות שלא ישגה ח"ו אבל לדינא אין להאריך כלל כי הלא עברו כבר כעשרים חדשים משילדה וגם לא התחילה להניק וגם לא הניקה בחיי בעלה שלשה בנים מחמת חלבה ואנשים מעידים שהמחלה בא ע"י הנקה והיתה מתה ח"ו ע"י הנקה והוא בכלל רודף עיין שבת במשנה אם הוציא ראשו אין מחתכין הולד יען כי מן השמים קרדפו לה אבל בוודאי אינה מחויבת לעשות מעשה להיות הולד רודף שלה אפי' שיש ספק אם אמת כדברי הרופאים מהכ"ת תעשה מעשה להביא על עצמה ספק מיתה הלא חיי' קודמין לחיי בנה ועדיף זה מנידן החכם צבי דהולד רודף הוה ואפי' הפנ"י המחמיר בקו"א בכתובות מקיל אחר ח"י חדשים אם עוד צדדים לצרף יעו"ש באורך בזה. רק יען שממכתבו ניכר שהאשה עשירה יעשה מעלתו נ"י על צד היותר טוב שתתן ביד איש נאמן מאה זהובים עם כתב רשיון ממנה שתשכור מזה אשה אחת אשר תשגיח על הולד זה עד שיהי' ב' שנים במלואו ולא יהי' על האשה שום שעבוד אחר בבית רק כל עסקה להשגיח על הולד ורשות ביד האיש לפזר על זה לסך הנ"ל כאות נפשו אם האם לא תעשה כן אבל חוץ מזה לא יירא ולא יפחד שאין בזה צד עון באופן הנ"ל ובפרט אם יוכל לבוא לידי ביטול הקשר והאשה חשקה בו כי תראה שיהי' לה לתכלית וגם לבניה וכבר התקשרו על כן אם יש עוד מתיר גם אני מסכים שהוא מותר בעזה"י. שוב הראני בני הבחור החריף ר' יעקב שלום נ"י תשובת הגאון ר' חיים כהן ז"ל א"ע סי' י"ג אם לא היתה יכולה להניק את הולד משום מכה שהי' לה בדדי' מותרת להנשא דעיקר האיסור הוא רק אם תוכל להניק ומשום נשואין לא תניק לולד אבל אם מתחלה לא היתה יכולה להניק ועכשיו שנתרפאת הדד אין לה חלב להניק מותרת בנשואין דאין זאת בכלל מינקת חבירו יעו"ש וא"כ אם בבטח ההנקה גורם המחלה עצמה אין האשה נקראת מינקת חבירו רק אפי' נחית שאיזה חדשים לא יזיק לה ההנקה וא"כ היא בכלל מינקת חבירו אעפ"כ מותרת להנשא אחר עשרים חדשים בצירוף ההערות אשר רמזתי כי הי' לי להאריך רק אני מוטרד מאוד ומעלתו נ"י ביקש תשובה מיד והקצרתי דברי הכותב בחפזון שנלע"ד ההיתר פשוט בעזהי"ת אם יסכים עוד אחד. ואחרי שכתבתי פתחתי לחת"ס של אדמ"ו ז"ל על א"ע סי' ל' וראיתי שכתב בד"ה וה"נ עכ"פ מאמינים לרופא שעכ"פ ספק פ"נ איכא להאשה ושוב אינה משועבדת להניק ולסכן עצמה עכ"ל ושם מסיים שהנושא אותה ישליש עכ"פ שכר הנקה עד כ"ד חודש יעו"ש ותל"י שזכיתי לדעתו ועיין עוד שם מה שהביא בשם בית מאיר והי' לי להעיר בו רק הזמן בוגד בי כעת: