שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ו · סימן ח
שאלה באשה אלמנה שנשאת ואחר הנשואין כששה שבועות הרגיש הבעל שהיא מעוברת והלך ממנה והיא תבעה את חמיה בערכאות שממנו היא הרה אחרי מות בעלה ושלח איש והשוה עמה בסך אלף זהובים שתחזור מהמשפט ולקחה צרור הכסף ואחר הלידה מת הילד ונתרצה לה בעל השני להיות עמה והוא כהן ואמר הרב דגליל שאסורה לו ובאתה לפני הב"ד וטענה שהיא נתעברה מישראל אחד ורק בעבור שחמיה הצר לה שלקח ממנה כמה חפצים יקרים וגם ממתנות שהי' לה אמר שנגנבו וכדומה ע"כ לקחה נקמתה לאמור שממנו הרה לזנונים להוציא ממון אבל מעולם לא נגע בה ונסתפק אם מותרת לבעלה שהוא כהן. תשובה הדבר צריך התבוננות רב וד' יאיר עיני בתורתו הזכה והטהורה לכאורה אם אמת הדבר שחמיה החזיק עצמו בכמה חפצים וגם אמר שנגנבו ממתנותיה א"כ יש להאשה אמתלא גדולה שלקחה נקמתה מחמיה ועשתה לו עלילות ברשע לאמור שממנו היא הרה להוציא ממנו ממון שלה אחרי שראתה שבעל השני מאס בה וחשבה בלבה כאשר אבדתי אבדתי להוציא עכ"פ הממון שחמיה גזל ממנה ביד חזקה ואין אמתלא טובה וגדולה מזו שהיא אמתלא ניכרת לב"ד עיין בה"ה מה' א"ב וגם מה שחתמה כח הרשאה לשפוט בעבורה בערכאות לא הוי מעשה על גוף דיבורה עיין ט"ז סי' קפ"ה ע"ש
ובאחרונים. אמנם לו יהי' שהוא אמתלא טוב עכ"פ הלא רוב פסולים אצלה בכפר ההוא ומנ"ל דנאמנת להתיר עצמה לבעלה דלמה נבעלת מחמיה ונ"ל לחקור דנאמנת מכח חזקות הרבה (א) חזקת צניעות שבוודאי לא עברה איסור כרת לזנות את חמיה (ב) חזקת קמא שהיתה בחזקת היתר לכהן ואוקמה בחזקה קמייתא (ג) דאוקמי חמיה על חזקת כשרות שלא זנה עם כלתו ח"ו (ד) חזקה שלא תבקש להיות עם בעלה באיסור כל ימיה וגם להכשילו באיסור זונה כל ימיו ואבאר בקיצר דעתי בעזה"י. (א) הנה הי' להאשה חזקת צניעות שידענו ששמרה פתחי נדה והלכה לטבול תחת בעלה ולא חפצה לעבור על איסור נדה א"כ בוודאי הגם שזנתה בפנוי' מ"מ בוודאי ירדה לטבול דהא יש מיא בנהרא והי' בימי קיץ אשר בקל תוכל לרחוץ ולטבול וגם הלא ידעה הספירה והטבילה ולא שבקה היתר ועברה איסור דאם נאמר שנאנסה א"כ בוודאי יש לה חזקת צניעות וע"כ לומר אונס לא שכיח וזנתה ברצון א"כ אפי' אם יש איסור זנות בפנוי' הוא עכ"פ איסור קל כנגד איסור נדה שהוא חמור והחשוד על הקל לא חשוד על החמור וטבלה לנדתה אשר הי' בידה לטבול. ואין להשיב דאם חשבה לזנות וסופרת לטבול א"כ ע"כ דיצאה מחזקת כשרות מקודם ואוקמה על חזקת קמא דלא חשבה לזנות רק תקף יצרה בפתע פתאום ואיתרע חזקת צניעות שלה בזמן מאוחר זה שיבוש גדול דאטו אם חשבה לזנות איתרע חזקת כשרות שלה וירא און ולא יתבונן כתיב רק משעת ביאה נעשה מעשה איסור א"כ אוקמה אחזקת צניעות שבוודאי טבלה לנדתה כי יראה שלא תוכל לעמוד ביצרה ותהי' טהורה והבן, ולפ"ז מכ"ש שנאמר אוקמה אחזקת צניעות ולא זנתה עם חמיה ח"ו ומה שהוציאה ממנו ממון בעלילות רשע הי' שחמתה בערה בה שלקח משלה ודוק. אך אפי' אם זנתה בלא טבילה כלל אעפ"כ יש לצדד דלא אבדה חזקת צניעות דלא זנתה עם חמיה והוא דכבר עמד החות דעת בסי' קפ"ה אם זנתה בנערותה ונשאת אח"כ איך נאמנת על פתחי נידותה הלא חשודה על נדה ותי' כאשר זנתה לא הי' לה שעת היתר וגבר תאותה אבל אחר שנשאת ויהי' לה היתר אינה חשודה והביא ראי' מסוטה דאסור לבעלה להתייחד עמה הגם דיחיד מותר באשתו נדה עיין סוטה דף ז'. והערותי במקו"א דבר חדש בה דהנה המנ"י ביו"ד סי' קפ"ג רצה לחדש דליכא בפנוי' איסור נדה מכח דברי הגמ' מפני מה אמרה תורה נדה לז' מפני שרגיל וקץ בה וא"כ בפנוי' לא שייך כן ע"ש וכבר הקשה הפלתי עליו הא מבואר פ"ק דכריתות וברמב"ם פ"ד מה' א"ב שאפי' שפחה שלא נשתחררה הבא עליה בנדתה חייב והלא אין בה אישות וכן קשה מריש פ' נערות דחייב על נדה פנוי' וכן קשה מכמה מקומות בש"ס והדבר פלא גדול. ואמרתי לדון השגיאה הנ"ל לכף זכות והוא דתו' בחגיגה דף י"א חקרו מנ"ל דנדה לבעלה צריכה טבילה הא לבעלה הוי חולין וחולין מקדשים לא גמרינן וליישב דברי בה"ג חידש אמ"ו חת"ס ז"ל ביו"ד סי' קצ"ד פי' נחמד בדברי גמ' שבועות דף ח"י רמז לבועל נדה מה"ת דלולא דילפי' מן ותהי נדתה עליו לפורש באבר חי חייב לא נרמז לבעלה טבילה כלל אלא כ"ז שרואה דם היא נדה ומשפסקה לראות טהורה לבעלה רק משידעינן מן ותהי נדתה עליו לפורש באבר חי א"כ נכלל בפ' מצורע גם עריות וצריכה טבילה ע"ש שהוא דבר נחמד בפירש מעשה בהאי תלמיד בשבת ועיון בסוף התשובה בד"ה עיין. לפ"ז אמרתי דר"מ חקר למה היא טמאה ז' אף משפסקה מלראות ואמר הטעם משום שתהי' אהובה לבעלה וזה לא שייך בפנוי' א"כ משפסקה לראות אינה נדה אבל הבא על הפנוי' בנדתה בוודאי חייב כרת א"כ ל"ק עליו מכל הגמ' אבל להלכה בוודאי גם בפנוי' צריך טבילה אחר ז' דוקא כמ"ש הפלתי וכל גדולי המורים ודוק. בכ"ז מי הוא זה אשר מכחיש דהמון הבריות טועים בזה ומאמינים דלכל הפחות משפסקה לראות אין איסור נדה בפנוי' ועיין בב"י ובש"ע סי' קי"ט ביו"ד דלענין חמור וקל אנו הולכים אחר החמור בעיני הבריות וא"כ הגם שהיא חשודה על נדה כ"ז שהיתה פנוי' אבל משנשאת ידעה שחל עליה איסור נדה א"כ ל"ק קו' החות דעת למה נאמנת אח"כ על נדה דבנשאה ידעה מאיסור נדה ודוק. וא"כ בנידן דידן לו יהי' שזנתה בנדתה היינו באומר מותר שוגג הוא עיין ט"ז יו"ד סי' צ"ט דהאמינה האשה שרק אם תשב תחת הבעל יש עליה איסור נדה ובאמת זנתה משפסקה לראות והאמינה שאז ליכא בפנוי' איסור נדה אבל בוודאי ידעה שאסורה לזנות עם חמיה א"כ נשאר לה חזקת צניעות שזנתה עם איש ישראל אחר וחטאה בשגגה אומר מותר אבל לא חטאה עם חמיה ביודעה בחומר העבירה ודוק. נחזור לדון דלא אבדה חזקת צניעות הגם דאונס לא שכיח דדלמא טבלה לנדתה דהלא ידעה לבדוק ולספור ולטבול ואת"ל דזנתה בנדתה דלמא טעתה והאמינה דבפנוי' משנפסק הדם ליכא איסור נדה והגם דעכשיו הויין ספק זיבה אטו נשי בקיאין בשורשי הדינים רק המון ישראל מקילין בפנוי' בכל התקרבות נדה ודוק. (ב) חזקת קמא שהיתה בחזקת כשרה לכהונה א"כ מספק לא נוציאנה ואפי' אם ידעה באיסור נדה ועברה עליו א"כ אתרע חזקתה לעבור איסור שיש היתר לאיסורו דהא איסור נדה רבץ עלי' אפי' כמה שנים ויש לו היתר ע"י טבילה אבל איסור חמיה אין היתר לאיסורו ועיין גמ' חולין דף ס' דאמה"ח אית לי' תקנתא בשחיטה ועיין פלוגתא ברש"י ותו' בקידושין דף ל"ז ועיין חולין דף ק"א אמר ר' אשי מאן אמר לן טומאת הגוף חמירא דלמא טומאת בשר חמירא דלית לי' טהרה במקוה ע"ש היטב דנחשב איסור לאו דלית לי' טהרה חמור מאיסור כרת דאית לי' טהרה במקוה וא"כ איסור נדה דא"ל טהרה בטבילה הי' קל כנגד איסור חמיה דל"ל טהרה במקוה ואין היתר לאיסורו וא"כ לו יהי' שאבדה חזקת צניעות על איסור שיש הותר לאיסורו וטהרה במקוה לא אבדה חזקת צניעות לזנות באיסור דל"ל היתר ואין לו טהרה במקוה ובאיסור נדה אין הולד ממזר ובחמיה הוי הולד ממזר קצרתי מאוד וכללתי ג' חקירות לשורש חזקה אחת ב"ה ודוק היטב. (ג) חזקת קמא וחזקת כשרות וחזקת צדקות של חמיה דבוודאי לא נאף עם כלתו וכ"ת א"כ ממנ"פ עם מי זינתה היא אם נאמר עם ישראל כשר נימא אוקמי אותו האיש על חזקתו חזקת קמא וכשרות וצדקות שלא נאף עם הנדה וע"כ דזנתה עם ערבי וא"כ פסולה היא לכהן ממנ"פ. נלע"ד ליישב דלק"מ והוא דכל חזקה מהני אם אנו דנין על גוף ידוע לנו אם להוציא מחזקתו אז גלתה התורה אוקמי' אחזקתו אבל אם אנו דנין אם נמצא ישראל שעבר עבירה לא שייך לומר אוקמי' אחזקתו דלו יהי' שאנו אומרים שנמצא מי שעבר עבירה עכ"פ לא נוציא איש מחזקתו דלא נודע מי הוא ואיה האיש א"כ לא אבל איש חזקת כשרותו וצדקתו וכח חזקה דוקא שלא נוציא חפץ ידוע מחזקתו והארכתי בזה במקו"א בעזה"י. ולא עוד אטו לא נמצא מיעוטי' בישראל שהמה נואפים וחשודים על איסור נדה אפי' באשת איש ומכ"ש בפנוי' באיסור נדה ותולין הקלקול במקולקל כל עורב למינו איתרמי איש אשר קל בעיניו איסור נדה ונאף עם הנדה הזאת דוגמא לדבר בתו' שבועות דף מ"ו ע"ב בד"ה בספרא דאגדתא דהקשה תו' מפ' גוזל בתרא דף קי"ד למה צריך לומר דיצא שם גניבה בעיר ל"ל כולי האי נימא דנאמן במגו דשואלין ולא שייך לומר אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וז"ל דהתם לא קאמר שהוא גנבם רק שהגנבים גנבום וכמה גנבים איכא בעלמא עכ"ל מזה משמע כיון דאין אנו דנין על גוף נוכח הגם דחשדי' שישראל גנב בכ"ז לא שייך לומר אוקמי אחזקתי' ודוק וה"ה כאן אטו לא ידעי' שיש מיעוט ישראל בעולם שעוברים על איסור נדה ואחד מהם זנה עמה כי מצא מין את מינו ודוק. (ד) יש חזקת כשרות הגם שעברה איסור שעה בכ"ז לא אבדה חזקת כשרות שלא תבקש להיות באיסור כל ימיה אם אמת הי' הדבר שזנתה עם חמיה למה לקחה כהן לבעל אשר תעבור איסור בכל בעילה ובעילה כל ימיה דהא הפסולות ג"כ נזהרו עיין יבמות דף פ"ד דכל היכא דאיהו מוזהר היא מוזהרת וגם גדול המחטיא יותר מן ההורגו שתחטיא גם לו באיסור כל ימיו אם אמרה עכשיו שלכשר נבעלה וא"כ הגם שלא עמדה ביצרה שעה אחת בוודאי לא תבקש להיות באיסור לעולם דוגמא לזה ברא"ש סוף נדרים דף צ' שכ' וז"ל ועוד נ"ל טעם טוב דהלכתא כר' המנונא דאפי' למשנה אחרונה היא תובעת כי יגרשנה בעלה וחיישי' שמא נתנה עיניה באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה בעלה אבל וודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיות באיסור א"א כל ימיה עכ"ל וא"כ מהכ"ת לחוש שחפצה מתחילה להנשא לכהן להיות באיסור כל ימי' וגם עכשיו למה נתנה אמתלא ומבקשת להיות עמו אלא בוודאי הגם שעברה איסור שעה איסור נדה יש חזקה שלא תהי' מבקשת להיות באיסור כל ימיה ודוק. ואין להשיב איך עשתה להוציא ממון שלא כדין מחמיה לק"מ חדא הא נתנה טענה כי ממונה ביד חמיה ולקח את שלה ועבדה דין בעצמה עיין שיטה מקובצת בב"מ דף ו'] אם אפשר להוציא בב"ד יוכל לטעון על חפץ שהוא שלו וליכא בו לא תחמוד ומכ"ש ליקח ממון בעד חפציה ודוק ועוד ממון איתא בחזרה אבל איסור חמיה א"א להשיב א"כ הגם שחשודה על גזילה לא חשודה על עריות החמור באיסור חמי' ע"כ נלע"ד שהיא לא זנתה עם חמי' וכשרה לבעלה הכהן ודוק. ומצאתי בנב"י ח"ר א"ע סי' י"א שאלה כעין זה שטענה אשת כהן שנתעברה קודם הנשואין מאחי בעלה שמת וחקר בד"ה ואומר אני שכנגד חזקת כשרות יש חזקת ממון שנימא שמוחזקת בממון והוא שלה שנטלה כדין מחמיה ע"י פשר והוי חזקה מול חזקה ואינה נאמנת ע"ש הן באמת בנידן דידן אין חזקת ממון מנגדת כמו שביארתי שטוענת שנטלה ממון אשר הי' ביד חמיה וא"כ נשאר חזקה שלה אבל גם על הנב"י קשה לי הלא חזקתה שנטלה ממון שלא כדין הוי איתא בחזרה והוי איסור קל כנגד שזנתה עם אחי בעלה שא"א בחזרה ועוד דעל הממון ליכא לדון דבכל אופן לא ישאר הממון בחזקתה דעשתה הודאת בע"ד שלקחה הממון שלא כדין והודאתה מהני אפי' אם תעשה עצמה לרשע עיין ר"ן כתובות פ"ז דלענין להתחייב ממון אמרי' אדם משים עצמו רשע ע"ש ומכ"ש דמהני הודאתה על ממון אם בהודאתה מבקשת לעשות תשובה להחזיר הממון כי הי' הפשר בטעות וא"כ אין לנו לדון על הממון לומר אוקמי אחזקתו להיות נשאר שלה וממילא נשאר חזקת כשרותה ולא הוי חזקה כנגדו (ועיין ר"ן גיטין דף ס"ד חזקת קרובות שאינם לפנינו לדון וכ"ש כאן) מאי נ"מ לדון על הממון (חוץ אם היא בעלת חוב דלא מהני הודאתה לחוב לאחרים) ואפשר דכוונת הנב"י דעכשיו לא תוכל לעשות חוב לבעלה לעשות הודאת בע"ד על הממון דכבר קנה בעלה את שלה דעכ"פ תפס בה קידושין וכל זכות שלה נעשה שלו ודוק גם ראיתי שכ' בד"ה ועוד שחזקת צניעות אבדה שעכ"פ זנתה בנדתה ע"ש לא ידעתי איך פשיטא לי' שזנתה בנדתה דלמא טבלה לנדתה וכ"ת היא מודית שלא טבלה נימא אין אדם מע"ר ואינה נאמנת עיין רש"י כתובות דף כ' טעמא דאין אדם מע"ר יען דיש לה חזקת כשרות ע"ש וה"ה הכא דאינה נאמנת שזנתה בנדתה הגם דעברה על בעילת פנוי' זה הוי איסור דרבנן לראב"ד ואפי' לרמב"ם דסובר דהוי איסור דאורייתא הוי איסור קל ובפרט שאין ברור אם הוא איסור גם על אשה ודוק. ומה שהעיר הנב"י דחזקת כשרות לכהונה אתרע דהרי שור שחוט לפניך שזנתה וחזקת כשרות שלא גזלה ממון לא אתרע ע"ש הדבר סתום לפני להבין איך שייך לומר במה שנתעברה שהשור שחוט לפניך לענין חזקת כהונה שמה שזנתה בפנוי' ואפי' באיסור נדה הוי רק פעולת איסור כמו אכילת חלב אבל אם זנתה עם חמיה פועל הזנות פסול הגוף שתקבל שם זונה ובמה שנתעברה אין כאן שור שחוט לפעול פסול הגוף ועיין ברא"ה ובמשמרת הבית שער התערובת אם ראינו א"א שנבעלת ולא ראינו אם הי' תחילת ביאה ברצון אם אבדה חזקתה דנאמר השור שחוט לפניך ע"ש אבל כאן לא ידענו אם הי' בידה לזנות עם חמיה ודוק. עוד העיר דאין לומר אוקמי אחי בעלה על חזקתו דא"כ אם נימא איש אחר זנה עמה ק' ג"כ נימא אוקמי אותו על חזקתו וע"כ דזנתה עם ערבי ונפסלת ע"ש הדבר יפלא אטו ליכא בעולם מיעוט ישראלים פושעים אשר לא חוששים על איסור נדה וביותר בפנוי' כמו שהבאתי סמוכין מתו' שבועות דף מ"ו ועוד הלא אין אנו דנין על איש אחר ידוע ולא פסלינן שום גברא ומהכ"ת נוציא חמיה או היא מחזקתם אשר עומדים לפנינו לדון על חזקתם ועיין ר"ן גיטין דף ס"ד וק"ו כאן ודוק. והוסיף שם דאינה נאמנת לעשות עצמה רשעה שלקחה ממון שלא כדין הגם דעשתה עצמה רשעה במה שאמרה שזנתה עם אחי בעלה שאני התם דלמא אנסה אותה אבל הלקיחת ממון הוי בודאי רשעה ע"ש ונ"ל בוודאי אם הרוב הוי ברצון והיא גם היא אמרה ברצון אז אם רוב מסייע אדם עושה עצמו רשע דרוב עדיף מחזקה וכל אין אדם מע"ר הוא רק שאומר כנגד חזקה א"כ אם רוב מסייע בוודאי נאמן ומכ"ש אם חוזרת ורוצית להשיב את הגזילה ולא תהי' רשעה נאמר אנן דאינה נאמנת דבוודאי זנתה עם אחי בעלה והכי לא תחזור הממון הלא השכל גוזר דטוב לומר שעברה עבירה שהוא לאו הניתק לעשה ויש בידה לתקן הלאו משנאמר דעברה עבירה שהוא לאו אשר אין בידה לתקן ויש לי עוד לפלפל אבל בנידן דידן לא צריך לזה על כן נראה לי שמותרת לבעלה הכהן ודוק. ואוסיף בסברא שמסתברה שזנתה עם אחד שיש תקנה שיקח אותה לאשה אפי' גוי אפשר דמתגייר אבל לזנות ברצון עם אחי בעלה ביש לה בנים מבעל הראשון או לזנות עם חמיה אשר אין לה תקנה שישא אותה לאשה רחוק הוא ומסתבר שזנתה עם איש אחר ונאמנת שזנתה עם ישראל ודוק עיין בגמ' אשה מזנה בודקת ומזנה ועיין ברמב"ן בתורה יהודא עם תמר ועיין בא"ע סי' ט"ו ואין כעת זמן לבאר הדבר דברי החותם: