שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ו · סימן ו
שאלה מעשה בכהן אחד שמת ובא שכינו ישראל ואירס אלמנת כהן ובאו עדים והעידו שבתוך ימי חליו של הכהן שמת המה באו פתאום בתוך הבית ומצאו ישראל שכינו הנ"ל שכב עליה כדרך המנאפים ולא ידעו אם אנס אותה או נעשה הבעילה ברצונה כי באו תוך הבעילה ולא גילו הדברים כי חשבו כאשר יעמוד הכהן מחליו יעידו אז בב"ד ועכשיו שמת וישראל הבועל רוצה לקח אותה לאשה יעידו אשר ראו בעיניהם ואשה אומרת שבא החרדה ואנס אותה ועכשיו שנעשית אלמנה והוא נתן עיניו בה ומבקש לקחתה נתרצית לו ומבררת ע"י אשה אחת אשר בקשה ממנה עצה אם להרצות לו יען שאנס אותה בחיי בעלה וגם הנואף אמר שכן הי' המעשה ושואלים אם יש צד היתר ליקח אותה הגם שמעל בה כאשר היתה א"א או לא. תשובה איסור אשה הנ"ל תלוי בסבך שני חקירות הגם אם נאמין לה שנאנסה הלא אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה וכשם שאסורה לבעל אסורה לבועל שנית הגם אם נאמר שמותרת לבועל יען שאנוסה היתה אך מי יגיד לנו שהיתה אנוסה הלא יש עדים שראו שנבעלה ורוב זנות הוא ברצון ולא באונס ואחקור על הדברים בעזה"י. (א) אם יש היתר בדבר יען שאנוסה היא דבר זה מסופק הח"מ בא"ע סי' י"א ס"ק י' וז"ל ומיהו אשת כהן שנאנסה שאסורה לבעלה יש לעיין אם אסורה לבועלה עכ"ל ובב"ש שם ס"ק ג' כ' וז"ל מ"מ אם בעלה כהן נאסרה לבעלה וקיי"ל היכא דאסורה לבועל אסורה ג"כ לבעל וכן להיפך לכן אם נאסרה לבעלה כהן מחמת ביאה זו של אונס אסורה ג"כ לבועל אע"ג דבועל הוא ישראל ובח"מ מסופק בדין זה עכ"ל ודברי ח"מ פלאים מאוד הכי חלילה הי' נעלם ממנו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וצע"ג ונלע"ד ליישב בעזה"י והוא דמבואר אשת ישראל שזנתה ונתאלמנה או נתגרשה מותר לכל איש מישראל ליקח אותה לאשה הגם שהיא גומר בת דבלים בכ"ז מותרת לאיש אחר ולב"ש דאין אדם מגרש אלא אם מצא בה ערות דבר בכ"ז אמרה התורה ויצאה והיתה לאיש אחר רק לבעלה אשר שטה תחתיו נאסרה באיסור טומאה א"כ נאסרה עליו רק יען שהוא בעלה ואמרה התורה כשם שאסורה לבעל יען שהוא בעלה כך תהי' אסורה לבועל הגם שמותר באשת ישראל שזנתה ברצון יען שעל ידו נאסרה לבעלה תהי' אסורה לבועל אבל אשת כהן שנאנסה שאסורה לבעלה אינו יען שהוא בעלה אלא שהוא כהן והא ראיי' שאם נתאלמנה ממנו אסורה לכהן אחר ג"כ יען שנעשית זונה וכל זונה אסורה לכהן א"כ אינה נאסרת על בעלה יען שהוא הבעל רק מחמת שהוא כהן וחז"ל אמרו כשם שאסורה לבעל אם איסור שלה בתורת בעל דוקא ולא שיהי' איסור שלה בתורת כהן אפי' אם לא יהי' בעלה ודוק. אמנם מבואר ביבמות דף נ"ו דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה ללישנא קמא משום טומאה ומשום זונה ולל"ב משום טומאה ולא משום זונה עכ"פ מבואר דיש לאו דטומאה באשת כהן שנאנסה מלבד איסור זונה דנסתרה והיא נטמאה קאי בין באונס ובין ברצון רק אצל ישראל כ' והיא לא נתפסה אבל באשת כהן נשאר האיסור במקומו יעו"ש וא"כ עדיין שייך כשם שאסורה לבעל משום טומאה כך אסורה לבועל משום טומאה וצע"ג. אך אחרי עיון היטב נ"ל לחדש דבר הנה במתני' פ"א דסוטה תנינן אם מת חולצת ולא מתייבמת ואמרי' בסוטה דף ו' אמר רבא ק"ו אם נאסרה במותר לה באסור לה לכ"ש ופריך אביי אלא אשת כהן שנאנסה ומת ויש לו אח חלל לא תתיבם אם נאסרה במותר לה באסור לה לכ"ש ומשני הגמ' אונס בישראל משרי שרי וגבי דהאי מיהת ליכא איסורא והגאון מ"ל פ"ו מה' יבום ה' י"ט נתקשה מאוד הא מבואר ביבמות דבאשת כהן גם באונס שייך בו טומאה דבעלה לוקה עליה משום לאו דטומאה אפי' ללישנא בתרא וא"כ איך אשת כהן שנאנסה תתיבם והניח בצ"ע עיי"ש. ונלע"ד לחקור חקירה בעזה"י הנה אמרי' ביבמות דף פ"ד כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת ופריך הגמ' מדר"י נפקא דכתיב איש או אשה השוה התורה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומשני דס"ד יען שאינו שוה בכל קמ"ל יעו"ש בפירש"י היטב וא"כ יש לדקדק למה אמר רבא ביבמות דף נ"ו בעלה לוקה עליה משום טומאה הלא גם היא נלקת בשלמא מה דנקט בלישנא קמא בעלה לוקה משום זונה י"ל יען דהיא נלקה רק יען שהוא מוזהר היא מוזהרת וא"כ גם מלקות דידה תלי' במלקות דידי' אבל בטומאה דכתיב הטומאה בה ונסתרה והיא נטמאה והכל הי' בכלל אחרי אשר הוטמאה רק באשת ישראל גילתה התורה והיא לא נתפסה הא באשת כהן כדקיימא קיימא וא"כ הי' לרבא לומר אפי' היא נלקה ולמה נקט בעלה לוקה עליה עיין בתשו' רמ"א הובא ביו"ד סי' קפ"ה שמדקדק במה דאמרו הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה לוקה משום נדה דדוקא הוא ולא היא עיי"ש וצע"ג. לכן לבי אומר שבאמת כן הוא בעלה לוקה משום טומאה אבל היא אינה נלקת דבוודאי איסור זונה אשר לא מצינו שיהי' זונה נאסרת על ישראל דרק בכהן חידש התורה שלא יקח זונה אז אמרינן דה"מ בין ישראל ואשתו לא חידש התורה איסור זונה אבל בכהן אשר נתחדש אצלו איסור זונה גם אשתו נאסרת בלאו זה ונענשת עליו דהא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דלא שייך לומר הגם שכהן נאסר בביאת זונה היא מותרת בביאת כהן דהלא לא מצינו שהתורה התירה אצלה איסור זונה בישראל רק דלא נתקדש ישראל להיות ביאת זונה נאסרת עליו ואמרינן ה"מ בין ישראל לאשתו אבל בכהן ואשתו היכא דהוא מוזהר ונענש גם היא מוזהרת נענשת אבל באיסור טומאה הלא כל ביאת איש אחר נקרא טומאה דהלא נאסר בעלה הראשון לשוב לקחתה יען שנבעלת מביאת אחר בהיתר א"כ מוכח דביאת איש אחר נקרא טומאה ואותו שם טומאה נאסר בישראל במחזיר גרושתו ובאשת ישראל שזנתה ברצון נאסרו הוא והיא באיסור טומאה של בעילת איש אחר וגם אפי' באשת ישראל באונס ג"כ חל עליה איסור טומאה הנ"ל לענין אם מת בעלה ישראל אסורה לכהונה לתרומה דילפינן מונטמאה בתרא דבכל אופן נטמאת לו ואסורה בתרומה ולכהונה עיין תו' יבמות דף ל"ה ע"א בד"ה אעפ"י בשם ר"י דבר נכון מאוד ואעפ"כ אמרה התורה והיא לא נתפסה הא נתפסה מותרת א"כ בפי' התורה התורה שם איסור טומאה אשר הוא איסור בישראל אם הי' נתחדש עליה ברצון שאם נתחדש עליה שם טומאה הנ"ל באונס שנאסרת לכהונה ולתרומה אעפ"כ התירה התורה איסור טומאה הנ"ל לגבי בעל א"כ מה שמותרת לבעלה אם נטמאת באונס הוא היתר שיצא מכלל איסור אשר נאסר גם בישראל אז לא שייך לומר אם היא אשת כהן יהי' עליה ג"כ אותו אזהרה של טומאה דהלא שם טומאה הנ"ל הוא איסור בישראל ואעפ"כ התורה התורה אותו אם נתחדש עליה ע"י אונס א"כ היא אינה נלקת דתורה אמרה אם נתפסה מותרת שמותר אצלה שם איסור טומאה ורק בעלה כהן לוקה עליה דהכל הי' בכלל לא יוכל בעלה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה ורק בישראל הותר איסור הנ"ל אם נתחדש באונס ובאשת כהן קיימא עלי' באיסור ממיעוט הוא נלקה הוא ולא היא ולכן אמרינן בסוטה דף ו' דאשת כהן שנאנסה מותרת לייבם לחלל דאונס בישראל משרי שרי דהלא בזנות ברצון אסור בישראל איסור טומאה ואעפ"כ באונס התירה התורה איסור הנ"ל בישראל ולא נשאר איסור רק לגבי בעלה כהן ולגבי דהאי אח חלל מיהא ליכא איסורא ולא שייך ק"ו אם במותר לה נאסרה באסור לה לכ"ש דזה שייך בזנות ברצון דגם היא נאסרת לבעלה אבל באונס דלא נאסרה היא בבעלה אלא הבעל נאסר בה והלא לגבי אח חלל ליכא איסור ודוק. תמצית הדברים האלה איסור אשר מותר בישראל יען דלא מצינו דנאסר בו אז אם הישראלית נשאת לכהן גם היא נענשה כמו האיש דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אבל איסור טומאה ע"י ביאת איש הוא נאסר בישראל ואעפ"כ חידש התורה אם נתחדש שם איסור באונס יהי' מותרת לבעל אעפ"י שלענין כהן ותרומה חל השם איסור של טומאה ע"י ביאת אונס אעפ"כ לבעל יצא השם טומאה מכלל איסור ונעשה היתר אז מה דשרי התורה בפי' להיות היתר מכלל איסור אפי' אם היא אשת כהן הוא נלקה אבל היא לא נלקת דאצלה נעשה שם איסור טומאה דביאת איש אחר להיתר ולכן אח חלל מייבם אותה דלא שייך ק"ו במותר לה נאסרה דהוא נאסר בה אבל היא לא נאסרת בו והבן זה. ולפי"ז מיושב דעת הר"ר אליעזר שהובא בתו' ישינים נדרים דף צ' דהקשה באומרת טמאה אני לך הא שווי' אנפשה חתיכה דאיסורא ותי' דלא נזהרת זונה שלא יוקחה מכהן והשיג תוס' שם הא כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת והקשה הגאון מהר"ם מינץ בסי' י"ג הלא בלא"ה איסור טומאה יש בה באשת כהן שנבעלת באונס כמבואר ביבמות דף נ"ו עיי"ש והוא קו' נפלאה ולפמ"ש נכון דשם אמרינן בעלה לוקה עליה משום טומאה דתורה לא התירה אצלו איסור טומאה אשר נעשה ע"י ביאת אונס אבל היא לא נלקה דהא בישראל יצא איסור טומאת ביאת אונס מכלל איסור אשר נוהג בישראל ונעשה היתר אז לא שייך לומר דהשוה הכ' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה דזה דוקא אם לא נזכר ההיתר שיצא מכלל האיסור רק בהיתר הבא יען שלא נזכר בתורה להיות אסור כמו איסור זונה דלא מצינו שמותר לישראל רק שלא מצינו לאיסור רק בכהן וכאן דלא מהימנא לגבי בעלה רק הוא שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא זה דווקא באיסור הנוהג בישראל אבל איסור טומאה של ביאת איש ע"י אונס לא משכחת בישראל וא"כ לא אסרה נפשה כלל דאדם יכול לעשות חתיכה היתר לאיסור אם עכ"פ אותו שם איסור נוהג בו כגון אשה אומרת אשת איש אני או נדה אני אבל כאן אסרה נפשה בשם איסור אשר לא נאסר בישראל כלל ודוק כי עמוק בעזה"י דלא קשה קו' תו"י מן כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת ועיין בחידושי רשב"א שכולל גמ' הנ"ל בדברי הר' אליעזר ולפמ"ש יובן הדברים דאם באמת היא נאנסה והוא מוזהר גם היא מוזהרת באיסור זונה אבל לענין שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא הוא איסור אשר לא נמצא בישראל והבן זה בעזה"י. אך כיון דעכ"פ מבואר דלכהן גופא יש ג"כ איסור טומאה אם נאנס אשתו וא"כ אסורה לבעל ואסורה ג"כ לבועל הגם שנאסרה עליו מחמת זונה ג"כ ללישנא קמא עכ"פ יש עליו איסור טומאה ג"כ וללישנא בתרא רק איסור טומאה ושייך כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל כסברת הב"ש והח"מ סובר דוקא אם היא ג"כ אסורה לבעל אז אסורה ג"כ לבועל אבל אם הבעל אסור בה והיא לא נאסרת לבעל אינה אסורה ג"כ לבועל ולכן לא אמרו חז"ל אם אסור בה בעל אסור בה בועל אלא אם היא נאסרת לבעל שגם היא נאסרת לבעל אז אסורה לבועל אבל משכחת דהבעל אסור בה כגון אשת כהן שנאנסה והיא לא נאסרת עליו אז אינה אסורה לבועל ודוק. סוף דבר הכל נשמע הגם שיש להצדיק דברי ח"מ אבל האמת כדברי הב"ש כיון דבעל נאסר בה גם הבועל נאסר בה ובבית מאיר סי' י"א מביא ראי' מן יבמות דף כ"ה הוציאה ב"ד אם כנס יוציא משמע בכל אופן שהב"ד פסקו להוציא אותה מחמת בעלה הוי הדין אם כנס יוציא ובאונס באשת כהן הוציאה ב"ד וא"כ היא אסורה לבועל ודוק. וטרם אכלה שפתי אמרתי דבר ליישב גם דקדוק הנ"ל למה אמרו בעלה לוקה משום טומאה דמשמע אבל היא לא נלקה נ"ל כפי מה שהעירותי למעלה דאנוסה בישראל ג"כ נקרא ונטמאה רק התורה התורה והגם דכתיב והיא לא נתפסה למעוטי אשת כהן הוי רק עשה ולא לאו אבל לגבי כהן לא נתפרש מעולם היתר אנוסה א"כ הדרא לאסורא קמא דוגמת סברת תו' בביצה דף י"ב דבגיזה מלקין בפסולי מוקדשין יען דלא הותר מעולם בפירוש וא"כ כיון דיש גילוי תזבח ולא גיזה הדרא ללאו אבל נדרים ונדבות ביו"ט דאוכל נפש הותר בהדי' אך אשר יאכל לכל נפש ומתוך שהותר לצורך הותר שלא לצורך א"כ נעשה היתר הגם דבא לכם למעט גבוה הוי רק עשה עיי"ש וה"ה כאן האשה אשר בה הותר טומאה של אונס ויצא מכלל איסור אז ע"י והיא לא נטמאה נשאר כקו' הגמ' והוי רק עשה אבל בכהן דלא מצינו בו שהותר אז פועל הגילוי של והיא שהדרא לכלל לאו וא"כ בעלה לוקה ולא היא וכיון שעליה ליכא רק איסור עשה א"כ עלתה ליבום אפי' כאשר חידש הרא"ש פ"ק דיבמות דף י"א דוקא בוודאי סוטה דנאמר טומאה שלה בלאו הוא נחשב כטומאת עריות אבל בספק סוטה דנאמר טומאה שלה בעשה אז לא נחשב כעריות ומתייבמת עיי"ש ועיין במ"ל שחידש ג"כ כן שאיסור הבועל הוא עשה א"כ אם נשאה אותה ומת בלא בנים מתייבמת עיי"ש א"כ כיון דאשת כהן שנאנסה היא לא נאסרת בלאו אלא באיסור עשה א"כ מתייבמת יען דאונס בישראל משרי שרי א"כ לא הדרה היא באיסור קמא בלאו רק בעשה של והיא נטמאה ולא נחשבת כערוה ומתיבמת הגם שהבעל הי' לוקה משום טומאה כיון שעליה ליכא רק איסור עשה לא שייך לומר במותר לה נאסרה באסור לה לכ"ש דהיא לא נאסרה על הבעל באיסור אשר לא תעלה ליבום כמו אם נאסרה לבועל בעשה אעפי"כ מתייבמת מאחיו והכל תלוי בדידה ואם לא הבעל נאסר בה והבן. ולפ"ז אפי' אם נאמר דדייקו חז"ל כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל דתלי' בדידה אם גם היא עושה איסור אם נבעלת לבעל אז היא אסורה לבועל כהבנת ח"מ אעפי"כ אסורה עליו דעכ"פ גם היא נאסרת על הבעל באיסור עשה ונאסרת גם לבועל באיסור עשה והלא לעולם ליכא גבי בועל רק איסור עשה ונאסרת ג"כ כאן אם בעל אשת כהן באונס ודוק וסברת ר' אליעזר הוא יען דבעלה אינה נאמנת וליכא גבי בעל איסור ממילא אין עליה איסור (ומצאתי אח"כ במרן ז"ל והמעיין יבחר). (ב) ואבוא לסתירת היתר שני דאפי' אם אשת כהן שנאנסה מותרת לבועל כספיקת ח"מ אעפי"כ יש לדון כאן לאיסור יען דעדים ראו שנבעלת ולא ראו אונס כלל רק היא אומרת שתחילתה באונס ויש לחקור אם נאמין לה שהיתה אונס. לכאורה עלה בדעתי שתלי' בפלוגתת הרא"ה ומשמרת הבית בית ד' שער שני שכ' הרא"ה על קו' ת"ה איך משרי' פתח פתוח בישראל מכח ס"ס הא אין הספיקות באין מכח תערובות וכ' הרא"ה וז"ל ול"ק היא דהתם נמי מספק ראשון מותרת מן התורה דמוקמינן לה אחזקה דהיתרא עכ"ל ומשמרת הבית חלק עליו וכ' וז"ל ועוד שזה וודאי בספק אחד אסורה היא מדאורייתא משום ספק סוטה ואלו אשת איש שראינו שנבעלה אין תולין דבר להקל משום חזקת כשרות שהרי שור שחוט לפניך ואין כאן אלא חדא ספק ס' באונס ס' ברצון וספק דאורייתא לחומרא עכ"ל משמע דלהרא"ה הגם שראינו שנבעלת אעפ"כ מוקמינן לה אחזקת היתר והרשב"א חלק עליו. אך התבוננתי בסברא ישרה דבנידון דידן אסורה לבועל ואינה נאמנת יען דהרא"ה דן על אשת ישראל אשר אונס שרי לבעל אז הגם שראינו שנבעלה אעפ"כ אמרינן דאוקמינן אחזקת היתר לבעלה ואנוסה היא אבל כאן הלא לבעלה בכל אופן אסורה דהא אונס לכהן נאסרה וכיון שחזקת היתר לבעלה נפסק ולבועל היתה אז אסורה מכח אשת איש א"כ מהכ"ת נימא דהיתה אנוסה כדי לאוקמי לחזקת היתר לבועל אחר מיתת בעלה ובוודאי אמרינן כיון דראו עדים שנבעלת ברצון בסוף ביאה שגם תחילת ביאה היתה ברצון ולכל הפחות הוי ספק סוטה ואסורה לבועל ודוק (ועיין במ"ל פ"ד מה' מלוה ולוה). שוב התבוננתי דגם הרא"ה מודה להרשב"א דהמעיין יראה דהרא"ה דייק וז"ל דהתם מספק ראשון מותרת מן התורה דמוקמינן לה אחזקת היתר עכ"ל והספק הא' הוא הס' תחתיו ס' אינה תחתיו ורשב"א השיב דאדרבה דאוקמינן אחזקת בתולה ויע"ש במשמרת הבית וז"ל ועוד שזה וודאי בספק א' אסורה עכ"ל הכוונה הספק האחר היינו באונס או ברצון זה הספק ג"כ אסור מדאורייתא יען דאם ראינו אשת איש שנבעלת הוי רק ספק סוטה והשיב כן דלא נימא עדיין נשאר השגת הרא"ה יען דספק הב' לבד מותר מדאוריי' ולכן מהני שם ס"ס הנ"ל וא"כ לא פליג הרא"ה כלל אם נבעלת אשת איש דנימא מכח חזקת היתר או כשרות דהיא אנוסה בודאי ודוק בעזה"י (אחר זה מצאתי בחתם סופר למרן ז"ל באה"ע ח"ב סי' קל"א בד"ה אך שהבין שרשב"א קאי על ספק תחתיו וכאילו השיג בזה על דברי רא"ה ולפמ"ש לא כן הוא וק"ל). וראיתי בחתם סופר בא"ע ח"ב סי' קל"א שכ' אמ"ו ז"ל בד"ה אמנם שתו' ורשב"א בחדא שיטה קיימא אם ראינו אשת איש שנבעלת והיא אומרת אנוסה הייתי נאמנת רק רשב"א חידש דאנן לא מוקמי לה בחזקת כשרות אם היא אינה טוענת אנוסה עיי"ש וא"כ בנידן שאלתינו דהיא טוענת אנוסה הייתי א"כ נאמנת לכאורה. אמנם זה אינו דרשב"א ותו' דנו לאסור על בעלה דאין אשה נאסרת אלא ע"י קינוי וסתירה או עד שיראו כדרך המנאפים אז כיון דהיא טוענת אנוסה הייתי נאמנת דעדים לא ידעו אם היתה ברצון אבל כאן דלבעלה בוודאי אסורה דאפי' אנוסה היא אסורה לבעלה כהן ואנו דנין רק אם להאמינה לבועל אז בוודאי גם תו' ורשב"א מודים כיון דעדים ראו שנבעלת הגם שלא ידעו אם הי' תחילתה ברצון היא נאסרת על הבועל עיין תוס' ורא"ש ביבמות דף כ"ה בשם ר"י תצא מרוכל ודוק. וד' האיר עיני ראי' למ"ש אם שראינו או ידענו שנבעלה יש הבדל בין לבעל ובין לבועל דמצאתי בנמ"י פ"ב דיבמות על סוגיא דתצא מנטען שכ' וז"ל אבל רבינו אלפס ז"ל פי' בשאין לה בנים מן הנטען אלמא דחיישינן ללעז הבנים שיש לה עתה מן הנטען ואם בעדי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא וכו' מלשון הברייתא הוא ולפיכך הקשה ז"ל פשיטא דאסורא דאורייתא לא שרי' משום חשש לעז בנים ותי' אע"ג דעדים אלו אין יודעים אם באונס או ברצון הי' אשמעינן דתצא ולא אמרינן אולי אנוסה היתה וספיקא לקולא משום בנים דאוקי איתתא אחזקת כשרה קמ"ל דאדרבה סתם מזנות בחזקת רצון הוא והכי מוכח בהדי' פ"ק דכתובות דף ח' גבי הא דאמר ר"א פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו משום דפ"פ כעדים דמי וכל היכי דאיכא עדי ביאה קרא להו עדי טומאה משום דהכא הוי דין ביאתו מסתמא עכ"ל והב"ש סי' י"א ס"ק ד' העתיק לנמ"י הנ"ל וביאר הבית מאיר דנ"י כ' כן רק לפי' הרב אלפס שתצא מן הבועל אם ראו עדים הבעילה ולא ידעו אם באונס או ברצון והביא ראי' מכתובות דסתם בעילה הוא נקרא טומאה אבל יש חילוק לגבי בעל מהני אם היא אומרת נאנסתי כמבואר בסי' ס"ח בהג"ה (ועיין בר"ן פ' המדיר) אבל לגבי בועל הגם דאומרת נאנסתי אינה נאמנת עי"ש שהתפלא על הב"ש דמשמע שאפי' לגבי בעל לא מהני אם אומרת נאנסתי עיי"ש ובוודאי שלא נעלם מאמ"ו הגאון ז"ל דברי הנ"י הנ"ל ואעפ"כ מתיר באותו תשובה אם אמרה נאנסתי הגם שלא נשאר לה שום מגו וע"כ דאמ"ו הבין כדברי הבית מאיר דיש הבדל בין בעל לבועל ופלא שלא הביא ד' ב"ש מסי' י"א כלל ודוק. ונ"ל להביא ראיה לדברי אמ"ו הגאון מהרמ"ס שם בתשו' דרשב"א לא קאי רק אם היא אינה טוענת אנוסה אני רק אנו נאמר דהיתה אנוסה מכח חזקת כשרות זה לא אמרינן יען דעדים ראו הבעילה אבל אם הוא טוענת אנוסה הייתי מזה לא דבר הרשב"א דזה לא מחמת חזקת כשרות שלה רק מחמת טענה ותלוי בחזקת עיר וחזקה שדה כמבואר ברמב"ן פ' תצא עיי"ש דלכאורה דברי רשב"א נפלאים דהלא מבואר ברמב"ם פ"א מה' נערה בתולה ה"ב שכ' וז"ל איזה מפותה ואיזה אונס מפותה לרצונה אונס שבא עליה בע"כ וכל הנבעלת בשדה ה"ז בחזקת אנוסה ודנין אותה בחזקת אנוסה וכל הנבעלת בעיר ה"ז בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו עדים שהיא אנוסה כגון ששלף לה חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך עכ"ל וראב"ד השיג אם יש עדים יבואו ויגידו ואם אין עדים קנס אין שם ותי' הכ"מ בשם מגדול עוז דאיירי דעדים ראו מרחוק הבעילה ולא ידעו אם ברצון אם באונס אז אזלינן בתר חזקה דבשדה שהוא באונס ובעיר הוא ברצון עיי"ש ומבואר שם בלח"מ דזה דוקא אם עדים ראו הבעילה אבל בלא עדים הגם דמודית שנבעלה בעיר בכ"ז יכולה לטעון אנוסה הייתי ומביא ראי' מדברי הרמב"ם פ"ב והשיג על תשו' הרא"ש וא"כ איך מדמה הרשב"א דין פ"פ לדין אשה שעדים ראו שנבעלה הגם דפ"פ אנן סהדי שנבעלה אבל עכ"פ לא ידעינן אם בעיר או בשדה אולי נבעלת בשדה ואפי' את"ל בעיר בכ"ז יכולה להיות אנוסה כמבואר בדברי לח"מ וא"כ נוקי אותה בחזקת כשרות שלא זנתה ברצון בין אם נבעלת בשדה או בעיר בכל אופן היא אנוסה דאטו אם עדים יאמרו ראינו א"א שנבעלת ולא ידעינן אם בעיר או בשדה לא נאמין לה שהיתה אנוסה מכח חזקת כשרות וא"כ נימא מכח חזקת היתר וחזקת כשרות בוודאי היתה אנוסה ומאי שור שחוט לפניך שייך כאן אטו פ"פ מורה יותר שנבעלת בעיר או שנבעלת ברצון וצע"ג. ולפי דברי אמ"ו ז"ל נכון דלא טוענת אנוסה הייתי רק אנו נאמר אנוסה מכח חזקת כשרות ע"ז חידש רשב"א דפ"פ הוי כראית עדים שנבעלת ואם היא טוענת אנוסה הייתי יש לדון על חזקת מפותה בעיר וחזקת אנוסה בשדה ואם יש ספק אם בשדה או אנוסה אפי' בעיר היתה נאמנת אם היא טוענת טענת אונס אבל אנן לא טוענין דכיון דנבעלה אתרע חזקתה ודוק היטב כי קצרתי. ולולא שצריך אני לכוף ראשי לפני תורת גאון אמ"ו ז"ל אמרתי בלבי דדין חזקת אנוסה בשדה וחזקת מפותה בעיר הוא רק אם עדים ראו תחילת ביאה ולא צעקה אז יש חזקה שבעיר היא מפותה ובשדה היא אנוסה אבל הרשב"א איירי דעדים באו כאשר הוא דש בה ועוסק עוד בבעילה וראו שעכשיו לא צועקת אבל אולי בתחלת ביאה באמת צעקה ולא הי' לה שומע ואנו חוקרים יען שראינו שהיא נבעלת עכשיו ברצון אולי גם תחילת ביאה הי' ברצון או נימא דתחלתה באונס וסופה ברצון דיצרה אלבשה אז הכל שוה אם מצאו אותה נבעלת בין בעיר ובין בשדה כנ"ל נכון מאוד וע"ז חקר רשב"א דשור שחוט לפנינו דראינו בעילה ברצון ולא ידענו אם הי' תחלתה באונס אשר עי"ז יהי' נחשב לנו הסוף שהוא ברצון כמו אונס וכן פ"פ אנו עדים כאילו ראינו הסוף ברצון ולא ידענו איך הי' ההתחלה ולא שאני לן אם היא אומרת שתחילתה באונס יען דאנו רואין מסוף שהוא ברצון וצריך בירור אם לא הי' התחלת הדבר ג"כ ברצון לכן לא חקר רשב"א מולדרוש להו אונס שרי' דשא"ה דראינו התחלה באונס אז אמרינן שגם הסוף הי' באונס או אמרינן הסוף אשר הוא ברצון ע"י אונס יצרה תקפה הוי כאונס אבל כאן ראינו סוף ברצון ולא ידענו אם לא הי' גם תחילה ברצון ודוק ולפי הבנת אמ"ו ז"ל הוא פלא מאי חקר רשב"א דשא"ה דגם היא טוענת שהיתה באונס אבל בפ"פ לא טוענת שהיתה אנוסה דאם טוענת כן באמת היא נאמנה לפי דברי אמ"ו ז"ל והנלע"ד כתבתי בעזה"י: