אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן עב

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן עב

סימן עא

שמחת פורים וכ"ט לראש גיסי הצדיק המפורסם החריף ובקי המוכתר במעלות כבוד מהו' ר' שמואל כ"ץ נ"י בק"ק פ"ב. אחד"ש מאוד שמחתי במכתבו ובפלפולו שהראה כהן שדעתו יפה אשר שם עינו על הפסק אשר קראתי גבעת פנחס וכפי אשר עלה בידי מיד אשיב ויקבל המעט בימין. אודות אשר יצא להשיג מעלת גיסי נ"י על פסק גבעת פנחס שהדפסתי בספרי על או"ח ח"ג אשר יצאתי לחדש מה שאמרו חכז"ל גנאי לצדיק שאינו קבור בתוך שלו היינו בקברות אבותיו אבל אין קפידה שהקרקע שקבור בו יהי' שלו דאל"כ מה החכים יעקב אבינו ליתן כל עשרו לעשו אחיו בעבור קבורתו במערת המכפלה הלא עשו ישראל משומד הוא וחזרה אליו ירושתו ביובל אפילו אחים שחלקו לקוחות מכ"ש כאן שמקום הקבר הי' מן הדין לעשו בלבד ויעקב קנה ממנו אלא עכ"ח דעכ"פ נקבר יעקב אצל אבותיו וחקר מעלתו נ"י יען דיעקב נתן כל נכסי חו"ל רק הי' תנאי כאשר יצא ביובל ויחזור לעשו יתחיל מכירה חדשה וכן על כל היובלים הבאים לעולם רק השיב הא תינח אם הי' המוכר חי וקים הי' יכול למכור על כמה יובלים דהא בודאי יבוא השדה ברשותו אבל עשו הולך למות וכאשר יגיע יובל השני בא השדה לבניו של עשו ואיך יהי' מהני המכירה של עשו על זמן שיהי' המקום ברשות בניו א"כ נשאר חקירה שלי דגם יעקב לא נקבר בקרקע שלו רק בקבורת אבותיו עכ"ד. אהובי גיסי נ"י דלו יהי' אם אחד הי' קונה מסרח בת אשר שהיתה חי מאה רבות או מי שקנה מאלי' הנביא או מר' יהושע בן לוי שלא מתו כלל וכדומה אעפי"כ לא מהני מכירה בתר מכירה ביובל אחר היובל הגם שיכול איש להקדיש היום על אחר עשר שנים כאשר יוחזר לו השדה הוא מטעם דאותו הקדש שיחול אחר עשר שנים יוכל להקדיש היום או למכור לאחר עשר שנים מה שיכול למכור היום אבל לעשות מכירה שני' אחר שיהי' כלה מכירה ראשונה זה לא יכול דמכירה השני' אין בידו דהא צריך להפסיק מכירה ראשונה ואיך ימכור על יובל השני אם יפסיק מתחילה המכירה על יובל הראשון ומצאתי סברא זו בר"ן נדרים דף ל' בד"ה ואשה הגם דר"א מחדש בכתובות דף נ"ע באומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש דמהני אבל לאמור לאשה הרי לך שתי פרוטות באחת תקדש לי היום ובאחת לאחר שאגרשך אפשר דלא מהני וכ' הר"ן וז"ל דשאני התם בדר' אילא שבידו להקדישה עכשיו וכיון שבידו להקדישה עכשיו יכול הוא ג"כ להקדישה לאחר זמן לפי שאותו הקדש עצמו שהוא מקדיש לאחר זמן אף מעכשיו הוא יכול להקדישה משא"כ בנטיעה ובקדושי אשה שאותה קדושה שני' א"א לה שתחול עכשיו שכיון שהוא מתפיס בהן קדושה ראשונה א"א לאותה קדושה שניה לחול עכשיו וכיון שכן איכא למימר דלאחר שעה נמי דהיינו לאחר פדיון וגירושין לא חיילא כנ"ל עכ"ל הרי מפורש יוצא מדבריו הבדל הנ"ל ודוק. ועוד אנו אומר כיון שעכ"פ ביובל חזר הקרקע לבעלים הראשונים רק אח"כ בא מכירה חדשה על יובל השני וכן תמיד א"כ לא קנה יעקב רק קנין פירות אבל לא קנין גוף הקרקע כמבואר בר"ן נדרים כ"ט ע"א בד"ה אמר ליה אביי וז"ל והיינו טעמא דכל קנין שאינו עולמית קנין פירות בלחוד מיקרי כדמוכח בסוף פרק השולח גבי המוכר שדה לחבירו בזמן שהיובל נוהג עכ"ל וא"כ מה הוה שמוכר לו עוד על יובל השני וגם על כל יובל ויובל עכ"פ בשנת היובל חוזר הקרקע לבעלים ראשונים וא"כ קנה יעקב רק הקנין פירות אבל לא הקרקע גופא וא"כ הצדיק נקבר בקבר שאינו שלו וזה גופא שהקשה הגמרא בב"ב דף קמ"ב ונמצאת שהצדיק קבור בקבר שאינו שלו אפילו קודם שבא היובל נקבר הצדיק בקבר שאינו שלו דכל קנין ליובל הוה רק קנין פירות אבל הקבר הוא הגוף הקרקע אינו שלו ודוק (וראיתי שגם גיסי נ"י חקר פי' זה בגמ'). אך הקצו"ח בסימן רמ"א יצא לחדש דבר דיש קנין לשעה להיות שלו ואח"כ ישוב לבעליו מעצמו ולמד שיש קנין לשעה להיות שלו מדברי הר"ן פרק השותפים דכל שותף בשעה שמשמש הוא כולו שלו יעו"ש וא"כ יהיה הצדיק קבור בקבר שאינו שלו מאחר שעבר יובל הראשון רק הנתיבות חולק עליו וא"כ הצדיק קבור בקבר שאינו שלו אפילו ביובל הראשון ודוק. וראיתי שכבוד גיסי נ"י רצה לסתור כל הוכחה דבאמת הי' מקום קבורת יעקב במערה מכח שלקח הבכורה קנה גם הקבורה במערת המכפלה שלא הי' מקום רק לד' זוגות ומה שנתן לעשו ממון הוא שלא לעורר שנאת אחים אבל הקרקע הי' שלו מכח הבכורה עכ"ד בקיצור מאוד נפלאת בעיני דבריו לו יהי' שמכר קברו עם מכירת בכורתו עכ"פ עשו הי' המוכר ליעקב הקונה א"כ ביובל חזר הארץ לעשו כי הי' ישראל משומד ומה לי אם מכר הקרקע בפני עצמו או עם הבכורה ביחד עכ"פ יש והארץ לא תמכר לצמיתות ועוד נעלם ממנו דברי ילקוט במקומו פ' ויחי בסימן קס"ב שכ' וז"ל ממרא קרית ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה איהו קבר ללאה בדידיה והאי דפש דידי הוא אמרי לי' זבינתי' אמר להו נהי דזבינית בכורותי פשיטותאי מי זבינית אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי אין כורה אלא לשון מכירה א"ל הבו ני איגרתא א"ל איגרתא בארעא דמצרים ומאן ניזל ליזל נפתלי דקליל דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר חל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר עכ"ל הרי מפורש יוצא כשמת יצחק נפלו שני קבורות לשני בני אדם והמה הי' ליעקב ועשו ואז כאשר מכר עשו הבכור מכר רק הכח פי שנים אשר לבכור אבל חלק פשוט לא מכר ונשאר לעשו מקום קבורתו וכאשר קבר יעקב ללאה במערה לא נשאר מקום קבורה ליעקב רק הוא רצה מקום קבורה של עשו לעצמו ודוק. ומה שהעיר מדוע לא קברו שם גם את יוסף יעיין רמב"ן על פסוק קברו אותי אל אבותי שהביא מכילתא לרשב"י שאמר להם יוסף וכשאתם מעלים אותי קברו אותי בכל מקום שתרצו מקובל אני שאינו נכנס לקבורת אבותי שאין נכנס לקבר אבות אלא שלשה אבות ושלש אמהות שנאמר שמה קברו את אברהם וגו' ואומר בקברי אשר כריתי לי כי הוא פוסק עכ"ל ויעיין עוד ברמב"ן שם שיעקב אמר ושם קברתי את לאה שהוא החזיק במערה שירא שעשו יערער לטעון שהמערה שלו כי הוא הבכור והוא ראוי' להקבר עם אבותיו יעו"ש והוא פלא מדברי ילקוט למה לו לטעון מכח הבכורה ולא יטעון מכח חלק פשוט ואולי בהיפך החלק פשוט מכר רק יערער על הבכורה א"כ בא לו קבר אחד לעצמו מכח הבכורה ודוק. גם על דבר חדש אשר חקרתי מי שהוא בן חברא קדישא יש לו חלק בגוף בהק"ב שקנה בחייו מקום קבר כי סכום ידוע בלבד יותן לח"ק והוא לשאר צרכים או דכך נעשה שותפות מתחילה בשעת קבורה ישלם עוד סכום ידוע א"כ נקבר בקבר שלו אבל מי שאינו בן ח"ק א"כ אין לו חלק בבהק"ב בחייו רק הקרובים קונים לו מקום קבורה א"כ לא נקבר בקבר שלו דכיון שמת אין לו כח דמים והשיג מעלת גיסי נ"י כיון שאם יחפצו הקרובים במקום ידוע יכולו להעלות מקום הקבר בדמים כפי אשר ישומו הגבאים א"כ תלי' בברירה שנאמר שהוברר הדבר למפרע שזה המקום הוא קברו חלקו בבהק"ב אבל אי אין ברירה א"כ עדיין נשאר חקירה שלי דקרובים קונים לו מקום והוא נקבר בקבר שאינו שלו. נלע"ד לבאר דבר בעזה"י באמת פסקינן דקרקע עולם לא נאסר ע"י המת כמו בע"ז דלא נאסר קרקע עולם עיין בש"ע סימן שס"ד סעיף א' אבל בכ"ז כל המקום הנקבע לבהק"ב אסור בהנאה עיין בסימן שס"ח סעיף א' כמבואר ברמב"ם פי"ד מה' אבל וכמבואר בשלטי הגבורים פרק נגמר הדין יעו"ש ורבים אשר קונים מקום לבהק"ב כיון שנקבר בו מת הראשון נאסר כל המקום בקדושת בהק"ב דכל הקרקע הוה שומר למת אשר גנוז בה ומיועדת רק לקבורת דור אחר דור וכל בני החברא קדישא קונים חלק בשותפות באותו מקום שמיועד לבהק"ב ורק לתכלית כאשר ימות יהי' נקבר שם ויהי' גופו גנוז באותו קרקע אין הבדל אם מונח בראש או באמצע או בסוף סדנא דארעא חד הוא וכל הקרקע הוא שומר לכל מת ומת הנקבר בתוכה ומה שמשלמים לגבאים בעבור קבר חשוב אין החשיבות מכח הקרקע אלא להיות מונח אצל אדם חשוב וצדיק או אצל קרוב א"כ משלמים בעבור סמיכת מת זה אשר הקרובים מבקשים שינוח אצל צדיק או קרוב ולא בעבור חשיבת הקרקע בעצמו כנודע א"כ הוה בהק"ב חצר שאין בה דין חלוקה כי מי יוכל לתבוע לברר לו חלקו בעודנו חי לעשות ממנו תשמיש גנאי ח"ו כל זכות בן חברא רק להתיחד עם המונחים שם בקבורה ויעיין בר"ן פרק כל השותפים בנדרים דבכה"ג שכל הקרקע לכל אחד רק השימוש אינו מבורר לכ"ע יש ברירה דכל מה דאמרינן אין ברירה הוא רק מאיזה שירצה אגרש או לאיזה המקום שיבא החכם אי האי לאו האי וכדומה שיש ספק שמא לא יזכה בחלק אחד אבל במקום שכל הגוף שלו רק בזמן השימוש צריך בירור לכ"ע יש ברירה וק"ו בנידן בהק"ב שכל אחד ישמש בכל המקום שיהי' שומר לגופו שינוחו עצמותיו בסדנא דארעא הזאת רק לא נתברר המקום שינוח אם בראש או באמצע או בסוף א"כ דבר זה אינו מגיע כלל לענין ברירה כי כל איש ואיש מבני הח"ק קנה כל בהק"ב לזכות זה שיקבר שם אחרי מותו וכל הקרקע יהי' שומר לעצמותיו מכל ארבע צדדים ממקום אשר יהי' גופו גנוז שם ומה שגבאים לוקחים ממון אין זה בעבור מקום קבורה בקרקע שלהם דהלא הקרקע שלו של המת רק בעבור לעשות רצון הקרובים לזכות למת ההוא להיות שכן קרוב אצל צדיק ואיש חשוב או איש קרוב כי זכות זה לא קנה בחייו במה שקנה חלק בקרקע ויאמרו הגבאים מה חזית דדם דדין סומק טפי לשכוב אצל צדיק הלא יש רבים שותפים כל בני החברא אשר יוכלו לאחר ימי פקודתם לזכות בזכות זה ע"כ בעבור ממון לטובת הח"ק רבים מוחלים לאיש השבק חיים להם ודוק. וכל זה הארכתי כי לדעתי הוא אמת בעזה"י אבל מעיקרא לא ידעתי מה נתקשה בו כי מתחילה כאשר נעשה בן חברא ידע כי כן מנהג הח"ק א"כ נשתתף בשותפות בתנאי שאם ימות לעת מועד אשר פקודת כל אדם יפקד עליו יוכלו הגבאים לבקש ממון הרבה אם קרובים יבקשו מקום ידוע וכן אם הקרובים רוצים שינוח בכל מקום שירצו הגבאים יוכל מעלתו נ"י ג"כ לחקור דתלי' בברירה אי זה חלקו שקנה לקברו או לא רק דבר זה אין נוגע כלל לברירה כמו שבארתי אבל אם נקבר במקום שהשדה חוזרת ביובל ויש אדונים אחרים למקום קבורתו אז הוא הגנאי שנקבר באינו שלו ודוק. ובני הב' המופלג משה דוד נ"י עוררני כיון שכל בני החברא המה שותפים לכל אחד יש לו מקום קבורה ניהו דאין ברירה כלפי שמיא אבל יש ספק דלמא הוא שלו דהכלל אין ברירה היינו שהוא ספק אם הוברר שזה חלקו או לא הוה חלקו א"כ מי יוכל לומר שנקבר באינו שלו דלמא הוה שלו אבל שם באלעזר דלמא גנאי לצדיק שיוכל לומר שנקבר באינו שלו וכן כפי שהקשתי ביעקב יוכלו בני עשו לומר שהצדיק נקבר בקבר שאינו שלו והוא דבר נאה בעזה"י. וראיתי שמעלת גיסי נ"י בא מראשית כמסייע לאשר חדשתי דתכלית גנאי לצדיק להיות קבור בקבר שאינו שלו אין הפי' שהקרקע אשר הוא גנוז בו יהיה שלו אלא לפי' להיות נקבר בבהק"ב שאינו משל אבותיו ומשפחתו ואח"כ חלק עלי שהפי' כפשטא להיות הקרקע שלו של המת ומה שדקדקתי שא"כ הי' לגמ' לומר גנאי שאינו קבור בשלו למה אמרו גנאי שקבור באינו שלו ע"ז תי' דבר נאה דיש לדקדק בכפל הלשון ונמצא הצדיק קבור בקבר שאינו שלו מאי ונמצא הי' להם לקצר השדה חוזרת והצדיק נקבר באינו שלו וצע"ג רק הכוונה שיש לפרש לאחר שתחזור השדה לבעלים מאז והלאה הצדיק קבור באינו שלו אבל עד החזרה הי' קבור בשלו ובאמת כיון שהשדה חזרה ביובל א"כ גם עד היובל הי' קבור בשל אחרים דהלוקח לא הי' לו רק קנין פירות ולא קנין הגוף וזה שרמזו נמצא למפרע הצדיק קבור בקבר אינו שלו וזה אמרו נמצא שגם עד עכשיו הי' קבור בקבר שאינו שלו והאריך בדבריו שעיקר קפידה רק על שעה שקוברים את הצדיק והוצרך הגמ' לומר נמצא שמעולם הי' קבור בשאינו שלו עכ"ד. לא ידעתי אפי' אם אמרו נמצא הצדיק אינו קבור בשלו הי' ג"כ נגלה על למפרע כי זה יהי' הפי' נמצא למפרע שלא הי' הצדיק קבור בשלו אפי' שעה אחת ובעיקר הדבר כבר האריך הקצו"ח בשם הר"ר אביגדור בשו"ת הרא"ש שיש קנין לשעה אשר נקרא שלו רק באישות צריך קנין עולמית אבל להיות נקרא שלו מהני קנין שעה יעו"ש ולפ"ז לענין להיות צדיק נקבר בשלו הי' מהני קנין לשעה כמו באתרוג דצריך להיות שלו ומהני קנין שעה אך כבר השיג עליו הנתיבות א"כ יביא הלוקח בכורים במכ"ת הקדושה לק"מ כיון שהתורה אמרה והארץ לא תמכר לצמיתות א"כ לא יוכל למכור רק קנין פירות מה שהקרקע תתן יבולה עד היובל אבל באתרוג שהוא דבר אשר יוכל להיות קנין לאחרים קנין עולמית יוכל ג"כ להקנות קנין הגוף לזמן ואח"כ ישוב מעצמו לבעליו ונקרא קנין הגוף על שעה אבל בקרקע א"י שאין כח למכור מכר עולם רק הפירות א"כ אין הקרקע יוצא לרשות בעלים ראשונים דתורה אמרה והארץ לא תמכר לצמיתות כי לו כל הארץ ומה שמוכר הוא רק שנת תבואות אבל חפץ יוכל ליתן קנין הגוף עולמית וה"ה קנין הגוף לשעות ודוק וא"כ לענין קבר בזמן היובל לא שייך קנין הגוף וא"א לטעות שהי' קבור בתוך שלו עד כי בא היובל והי' יכול לומר א"כ לא נקבר הצדיק בקבר שלו או א"כ הי' קוברים הצדיק בקבר שאינו שלו ומאי זה שהצדיק קבור בקבר שאינו שלו והי' ג"כ במשמע שאפי' רגע אחת לא הי' קבור בשלו ונשאר אשר דקדקתי למה בחרו לדבר בשלילות נמצא קבור בקבר שאינו שלו ותיבת ונמצא שדייק מעלת גיסי נ"י יעיין בגטין דף כ"ה ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים דמשמע מכאן ולהבא מבורר וזוכים ודוק. גם מה שחקר שהכל תלוי אם עד י"ב חודש הי' נקבר בקבר שאינו שלו דעד אז יש לנשמה חבור עם הגוף אבל משנעשה הגוף עפר מאי איכפת עוד ואין קפידה אם עפרו מונח בשלו או בשל אחרים ועצם נסכא הוה ענין אחר והאריך בדבר מעט יעיין בילקוט משלי על פסוק רק בעצמותיו קנאה שאמרו חכז"ל מי שאין לו קנאה אין עצמותיו מרקיבין ודוד אמר אף בשרי ישכון לבטח ואמרו עוד חכז"ל שקודם תחה"מ עתידים צדיקים להיות עפרן ואולי ע"כ אמרו צדיק קבור בשאינו שלו הוא גנאי אפי' לאחר כמה יובלים דהצדיק אינו מרקיב עצמותיו אך בלמעלה מן השכל אין לבנות בנין תורה. ומעלת גיסי נ"י טרח דכל הטעם שלא יהי' נקבר באינו שלו הוא משום גזל (מלבד מאי כולי האי הא במתים חפשי מכל התורה ואם גם קבר גזולה מאי גנאי לו ועוד הלא קרקע אינה נגזלת ומותר לחרוש על הקבר ולהנות הגם שמת אסור בהנאה אבל מה שארץ נותן יבולה מותר דאין אדם אוסר דבר שא"ש ועד הלא לא גוזל כי הוא גנוז בעומק הקרקע וקצרתי) וא"כ כיון שמשלמים קרובים לא הוה גזל ושוב כשחוזר הקרקע לבעלים מן השמים הקנה לו מקום קברו וע"ז חקרו בגמ' שלצדיק גם זה הוא גנאי כיון שהמוכר מכר סתם והלוקח גרם לו שמן השמים הוקנה הקבר למת הנקבר אבל אם התנה מיד לקבור שם מתו אין גנאי לצדיק ובזה מתורץ כל הקו' והדקדוקים שלי עכ"ד לא עיין יפה בפסק גבעת פנחס כי חקרתי מכח שאמרו גנאי לצדיק להיות קבור בקבר שאינו שלו הוה גנאי אפי' אם קבור במקום הפקר כמו דאמרו אין אדם אוסר דבר שא"ש לא יוכל לאסור אפי' של הפקר וכן אדם מקדיש דבר שא"ש לא יוכל להקדיש אפי' דבר של הפקר חוץ אם מונח בתוך ד' אמות מכח מגו דזכי לנפשי' עיין ר"ן נדרים דף ל"ד בתורת קנין חצר שמקנה ד' אמות שלו לקנות לחצר יעו"ש וכן בחמץ לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של הפקר דהכל הוה אינו שלו וה"ה כאן הוה גנאי לצדיק שהוא קבור בקבר שאינו שלו אפי' של הפקר אם הפי' שלו להיות קנינו כפי הבנה פשוטה ודוק. וכל הדבר פלא בעיני מה הוא זה שמן השמים הקנה לו יעיין סנהדרין מ"ז ע"ב קבר הנמצא מותר לפנותו שפי' רש"י וז"ל ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם ובגזילה נקבר שם ויעיין בש"ע סי' שס"ד ובב"י שם ואם מדעת בעל השדה נעשה א"כ אסור לפנותו ואסור בהנאה אבל עכ"פ מונח בקבר שאינו שלו כי מיד נקבר בקרקע של איש אחר כמו שחקר המ"ל בפי"ד משמיטה ועיין בגבעת פנחס בד"ה עוד ראיתי שנפלאת בעיני דברי מר"ן חת"ס ז"ל אבל מהכ"ת שהקב"ה יקח מאדם קרקעו ויתנם לאיש אחר. וכן כל מה שהאריך גיסי נ"י לפרש הירושלמי שאמרו בתוך שלו כמדומה שלא עיין היטב בד"ה לבי אומר לי שפרשתי בתוך שלו כמו שהאריך מעלת גיסי נ"י רק הוספתי עוד שאדם מקפיד בימים ההם שלא ינוח אצל זרים כי משעה שהוקצה לבהק"ב בודאי בעל השדה יקבע אותו לבהק"ב וא"כ לא ידעתי מה השיג עלי ומה הוסיף רק זאת שאמר שלמת לא נשאר רק שקרוביו אגודיו בו אבל זולת זה לא נשאר לו מאומה שיהי' שלו יעיין רמב"ן על פסוק בנים אתם לד' לא תתגודדו דבר מתוק מאוד גיסו הדש"ת. ברוך אתה ד' למדני חקיך אתה החילות להראות את עבדך את אמתך ואת חסדך מעשי ידיך אל תרף ממני להראני עוד נפלאות מתורתך ואני תפילה שדבריך לא ימושו מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי מעתה ועד עולם חסדך וישעך תתן לי אמן דכרי הכורע בברוך אל אביו שבשמים וחותם באהבה רבה לאמרות ד' אמרות טהורות הק' חיים בן לאבי אדמ"ו הצדיק מוה' מרדכי אפרים סופר ז"ל אי שוטה פטור ממצות שאלה אי שוטה הוי בר חיוב מצות רק מפני שטותו שנאבד ממנו דעתו לא הוי בר עונשים הן אם עובר עבירות או לא מקיים מצות עשה דהא אנוס הוא שחסר לו דעה ובינה והשכל, או נימא דשוטה פטור מכל קיום מצות עשה ואינו עושה איסור כלל בעבירת איסורים דהקב"ה לא נתן התורה בכללה לשוטה, מי נימא דשוטה אינו בכלל סוג מצות ועבירות א"כ אם אחד מחייבי לאוין בעל שוטית לא נעשה זונה כלל דהא לא נעשית עבירה, או נימא היא בכלל מצוות ועבירות רק עונש לא בא לה דכיון שבדעתא שבשתא ומבולבלת הוי כאנוסה אבל עכ"פ נעבד בה עבירה ונעשית זונה והוא ספק עצום לדינא. תשובה הדבר עמוק מאוד כי לא פורש וד' יאיר עיני בתורתו לברר הלכה לאמיתה של תורה, הנה רש"י בחגיגה דף ג' ע"ב בד"ה איזה שוטה כתב וז"ל איזה שועה דקאמר בכל מקום שפטור מן המצות ומן העונש ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר עכ"ל ולכאורה כיון שהוא פטור מן המצות ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר למה צריך להשמיענו שפטור מן העונש אם הוא פטור מן המצות על מה יענש הלא לא חטא כלל וצע"ג. אמנם דבר גדול רמז (א) דיש מצות עשה אשר חיוב על כל ישראל לעשות כהנחת תפילין ונטילת לולב וישיבת סוכה וכדומה אשר אם יאמר בר ישראל שאינו נוטל לולב ולא מניח תפילין ואינו עושה סוכה לוקין אותו עד שימות כדי לקיים המצות עיין כתובות פ"ו מכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיהי' קום ועשה לקיים מצוה ואשמעינן רש"י ששוטה פטור מן המצות ואין לוקין אותו כדי לקיים אותן המצות בזמנם (ב) דיש מצות ל"ת כגון אכילת חזיר ואכיל נבילה ואכילת חלב דשם צריך הב"ד להמתין בהעונש עד שעבר העבירה אח"כ לוקין אותו כדי להעניש על העבר והוא ההיפך במצות עשה שהוא בקום ועשה דשם אם עבר זמן הנחת תפילין או ישיבת סוכה ונטילת לולב אין לוקין רק כל זמן שיש עוד בידו לקיים לוקין אותו כדי שיקום ויקיים המצוות כנודע, א"כ השמיע רש"י שפטור מן המצות ואין לוקין אותו כדי לקיים המצות וכן אין עונשים אותו אם עבר עבירות, אבל לעולם השוטה בכלל חיוב בכל תרי"ג מצות הן בקו"ע והן בל"ת רק כיון שהוא שוטה אז פטור מן המצות ואין כופין אותו לעשות המצות עשה וכן אם עשה עבירות ל"ת אין עונשים אותו על שעשה עבירה דאין מחייבי לעשות מצוה ואין עונשין על עבירות אלא בבר דעת ולא בשוטה אבל השוטה בעצמו הוא מחויב בכל תרי"ג מצות ולכן לא כתב רש"י שוטה אינו בר מצות ועבירות דאז משמע דלא חל עליו ציוי הקב"ה לעשות מצות ולמנוע מעבירות רק נקט רש"י שפטור מן המצות ואין כופין אותו לקיימם וכן אם עשה עבירות און עונשים אותו דאונס רחמנא פטרי אבל עכ"פ פעולתו היא פעולת עבירה וא"כ אם נבעלת השוטית נעשית פסול לכהונה ודוק. ובזה ניחא דלא כתב רש"י דפטור מן המצות ומן העבירות דהי' משמע דאם יחפוץ לעשות עבירה אין למנוע ממנו אות נפשו אלא בודאי דנהפוך הוא בר מצות הוא וגם בר עבירות הוא רק אין כופין אותו לעשות מצות ואין עונשים אם עובר עבירה ואם יש למנוע ממנו עבירה צריכים למנוע ממנו שלא יעשה פעולת עבירה אבל אין חיוב לכופו לעשות מצוה דהא מצות צריכות כונה ואפי' אין צריכות כוונה הוא יען דסתמא דעת ישראל לקיים מצות אבל בשוטה דאין בו דעה מה בצע בעשיית מצותיו ולכן כתב רש"י בחגיגה דף ב' במתני' בד"ה חוץ מחש"ו וז"ל דלאו בני דעה נינהו ופטורים מן המצות עכ"ל היינו כיון דאין להם דעה ע"כ פטורים מן המצות דמה בצע אם יהיו כופין אותם לקיים אבל בעבירה עכ"פ לא יבוא פעולת עבירה בעולם ודוק. ואוסיף עוד דהקב"ה קידש זרע ישראל בקיום מ"ע ומניעת עבירות והשוטה גם הוא נתקדש מבטן זרע קודש מחצבתו רק אצלו הווין קיום המצות ומניעת עבירות רק סגולת הנפש וכל בר ישראל אשר שפוי בדעתו כפה עליו הקב"ה המצות ול"ת כגיגית אם תקבל התורה מוטב ואם לאו הרי מקל ללקות עליו ולשוטה לא נתן מקל ללקות עליו אבל עכ"פ המצות גם אצלו מצות ועבירות גם אצלו עבירות והוה כאילו הקב"ה הודיע לישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש ועם סגולה לד' יש רמ"ח פעולות מ"ע ושס"ה מניעה פעולות עבירות הכי לא הוו המ"ע קדושת הנפש והעבירות טומאת הנפש רק הקב"ה הוסיף חיוב לעשות המצות והזהר מלעשות העבירות ומי שיעבור יענש ולשוטה לא ציוה כפי' ולא ציוה עונש עכ"פ המצות המה חיות גם לשוטה אלה המצות אשר ועשה אותם האדם וחי בהם והעבירות המה גם לשוטה תועבות וסם המות לנפשו ולנשמתו אשר הרוצה שימות יחי' את עצמו בהם בודאי גם השוטה בר מצות הוא הן למ"ע הן לל"ת ודוק. אך יפלא במתני' דר"ה דף כ"ט ע"א חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן ואמרו זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא רבים ידי חובתן. משמע דלכך אין יוצאים בתרועת חש"ו יען דאינם מחויבים במצות ועיין בפסקו הרא"ש שם ובטור ש"ע סי' תקס"ט וקשה נהי דאין כופין לחרש ושוטה לקיים המ"ע אבל עכ"פ הוא מחויב בדבר, מזה משמע דחש"ו פטורים לגמרי ולא משום שהם אנוסים מלעשות אלא דהקב"ה לא חייבם לקיים כלל דאל"כ אם עשו וקיימו יהי' מוציאים גם לאחרים ואין לומר דלכך אין מוציאין יען דלאו בני דעה נינהו דשופר צריך כוונת שומע ומשמיע וחש"ו אינם בני לכוון להשמיע לאחרים לצאת, זה אינו דא"כ למה שנה רבי לפי שאינם מחויבים בדבר תיפוק לי' דלאו בני דעה נינהו, וע"כ דאיירי בגדול עומד ע"ג ומלמדם דאז הגדול הוה בני דעה כמו בכתיבת הגט דצריך כוונה ומהני גדול עומד על גביו ואעפ"כ אין מוציאים רבים יען דלא הוי בני חיוב, וכן מצאתי בטור אבן שם דלכך נקט טעם דאין מחויבים דאי משום דלאו בני דעה נינהו הי' (העתקות מכתי"ק של המחבר ז"ל) מהני עכ"פ גדול עומד ע"ג יעו"ש א"כ הרי מבואר בפי' במשנה דחש"ו אינם מחויבים כלל בסוג המ"ע וצע"ג. הן אמת שלדעתי דברי טו"א נקודה נפלאה, הגם דמהני גדול עומד ע"ג על כוונה לשמה היינו דווקא שם בגט דזה ראובן בן שמעון מגרש רחל בת לוי דמוכח מתוכו מחשבתו שכותב לשם כריתות מהאיש והאשה הנ"ל עיין תוס' חולין י"ב ויבמות דף ק"ד ובזה נעשה ונקרא ספר כריתות אבל מנ"ל דמהני גדול עומד ע"ג ומזהירו שיכוון במחשבתו שבזה הפעולה אשר הוא עושה שתוקע בפה בשופר להשמיע תקיעה ושברים ותרועה יהי' להוציא חבירו ידי חובתו מצות היום בשופר, הגם שאומר בפה אעפ"כ אין פיו ולבו שוין כאשר הביא הטו"א בעצמו בשם תוס' דלא מהני אם שוחט לשם עולה, והלא בודאי דלא יוכל חש"ו להיות שלוחין לנתינת הגט וקדושין יען דצריך כוונה שיהי' מעשה שלו כמעשה המשלח ואע"פ שאמר בפה מלא שעושה בתורת שליחות, והגם דטו"א יוכל לסבור הא דלא יכול להיות שליח יען שבאמת מי שאינו מחויב בדבר לא יוכל להיות שליח למשלח שמחויב בדבר בכל מצות התורה אבל לולא כן הי' מהני גדול עומד ע"ג אפי' לגיטין וקידושין ולכן הצריך רבינו הקדוש לומר טעם זה שאינו מחויב בדבר דאל"כ היינו טועים דמהני גדול עע"ג כמו דמהני בכתיבת הגט טע"ג ודוק, אבל מ"מ קשה דשאני גט דמעשיו מוכיחין מחשבתו אשר הגדול מזהירו אבל כאן הגם דניכר במה שמכווין הקולות כדת אבל מנ"ל שמכוון להשמיע לאחרים דלמא במחשבתו רק על עצמו. ואולי יען דמברך לשמוע קול שופר רק להוציא לאחרים יען דהוא כבר שמע וא"כ בודאי מתכוון להוציא אחרים ידי חובתו דאל"כ יהי' ברכתו ברכה לבטלה ואנו מוחזקים בו דאינו מוציא שם שמים לבטלה, דהא שוטה הוי אפי' באחת מהן שלן יחידי בלילה או מקרע כסותו ובשאר דברים נוהג עצמו בדרך הישר, וכל זה דוחק מאוד הלא זה גרע מחליצה לפני הב"ד דלא מהני בשוטה, רק אולי בעבור חרש דצריך הך טעם נקט בעבור כולן הגם שבשוטה הי' די בטעם שאינו בן דעת ודוק. והנה הרמב"ם כתב בפ"א מהל' נזירות הל' י"ב וז"ל ואם הגיע לשכרותו של לוט אין בדבריו כלום ואינו חייב על כל עבירה שיעשה שמשהגיע לשכרותו של לוט אינו בן חיוב עכ"ל הרי הגם שהוא בר מצוה עכ"פ לא הוה בר חיוב להיות נענש אם עבר עבירות דתורה לא חייבו אלא מי שהוא בהשכל ודעת ודוק. והרמב"ם פ"ד מהל' אישות כתב וז"ל שקידש קידושיו קדושין ואעפ"י שנשתכר הרבה אם הגיע לשכרותו של לוט אין קידושיו קידושין ומתיישבים בדבר זה עכ"ל ועיין ברה"מ משום חומר עריות כתב הרמב"ם שמתיישבים בדבר זה, ולכאורה יפלא למה לא כתב כן בפ"ז מהל' גירושין וכתב וז"ל וכן שיכור שהגיע לשכרותו של לוט עכ"ל משמע דדומה למה שהקדים באחזו רוח רעה שלא אמר כלום וצע"ג (חסר הסיום), ועי' מחנה חיים ח"ב א"ה סי' ל"ד]. אי חרש מיקרי בר זביחה ראיתי בשו"ת שיבת ציון סי' ד' נתקשה מאוד איך שחיטת חרש כשר הלא אביו הנב"י הקשה למה פסול קטן לכתיבת תפילין יען דאינו בר קשירה אינו בר כתיבה ה"ה נימא קטן שאין מצווה בזבחת דקטן אוכל נבילות אין הב"ד מצווים להפרישו א"כ אינו בר זביחה כמו דשחיטת גוי לא מהני מפני יען שאינו בר זביחה ותי' בנב"י דבקטן יש לתלות חיוב מאביו עכ"פ וצריך להפרישו והוה בזה בר זביחה וא"כ נימא דהוה בר קשירה וכשר לכתוב תפילין והקשה מהר"ש א"כ למה כשר שחיטת חרש שהוא גדול ואין איש מצווה לחנכו, ולתי' השני בנב"י דקטן הוה בר זביחה דאסור ליתן לו נבילות בידים וא"כ קשה בחרש דמותר ליתן לו איסור בידים כדמוכח מיבמות דף קי"ד דהקשה דיבעול החרשת וקשה הא טפי לה איסור בידים בבעילה וצע"ג. ונלע"ד חקירה אחת דשאני זביחה דהוה רק מצוה דרשות עיין רמב"ם פ"א מהל' שחיטה אבל בודאי מי שאינו רוצה לאכול בשר כל ימי חייו ואינו שוחט אינו נענש אפי' בעידן ריתחא וקיל מעשה דציצית דשם יש להביא עצמו לחיוב אם ילבש בגד של ד' כנפות אבל בשחוטה לא משכחת שיחול עליו חיוב לשחוט בהמת חולין רק בקדשים משכחת חיוב שחיטה מכח הקרבן לכן הוה קטן בר זביחה דכל עשה ול"ת אשר יבוא עונש אם יבטל או יעבור עליו אז פטרה התורה קטן שאינו בר עונש עיין רש"י יבמות דף קי"ג דהיינו טעמא דקטן וחרש דאינן בר עונשין אבל שחיטה בחולין דלא משכחת בה עונש אם לא יעשה א"כ חל כח שחיטה גם על קטן וחרש והווי' בר זביחה הגם אם יאכלו נבילות אינם נענשים אבל עכ"פ יש בי' עשה לשחוט אם ירצה לאכול אבל תפילין דהוה הקשירה עשה המחויבת ואם לא קשר נענש על שביטל מצות עשה תפילין שאינו מניח כופין אותו עד שתצא נפשו אז לא חל חיוב קשירה כלל על הקטן וחרש ופסולים גם לכתיבה דהתורה אמרה וקשרתם וכתבתם מי שהוא בר קשירה בתורת חיוב הוא בר כתובה וקטן וחרש אינם מחויבים בעול עליהם ופסולים לכתובה ודוק. ראיתי בנב"י ח"ב או"ח סי' א' שנתקשה לפי שיטת הר"י והרא"ש דשחיטת נכרי נבילה מדכתיב וזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה אתה אוכל משחיטתו ונכרי אינו מחויב בזביחה א"כ מדאכשרינן לקטן אם שחט באחרים רואים אותו ע"כ דקטן נחשב בר זביחה וא"כ למה פסלינן בקטן שהגיע לחינוך בכתיבת תפילין מדכתיב וקשרתם וכתבתם הלא כתיב ג"כ וזבחת ואכלת ומכ"ש לדעת הרשב"א דבעשה מחויב אביו בחינוך. ולע"ד דסוג תורתינו הקדושה כוללת ב' ראשים (א) הקב"ה גילה לנו את הפעולות המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כי בפעולות המצוות נעשה סם חיים להעלות נר נשמת אלקים בתוך האדם וכן פעולות העבירות המה סם המות לפני נשמת אלקים בתוך האדם כי המעשים של העבירות המה מטמטמים הלב ומדעיכים נר אלקים (ב) כי חפץ ה' לזכות את ישראל הרבה עליהם לרדות בהם בפרך מי שיעשה אחת מכל העבירות ענוש יענש או במלקות או בכרת או במיתות ב"ד כפי חומר פעולת העבירה וכן על עשיות המצוות הרבה לזכות את בני ישראל להטיל עליהם החוב לעשות אותם כדי להרבות בשכרם בפירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, ולא הניח את התורה הפקר מי שחפץ בפעולות הטובות יזכה בהם ומי שלא ידבנו לבו יניח אותם ללא הטיל עול על צווארם שבע"כ יצרכו לקיים המצות, וכן לא עזב את העבירות מי שיחפוץ להעלות נר תמיד ימנע עצמו מעשיות העבירות כדי שלא יתגאל אבל מי שהולך בשרירות ולא יחוש ליום אחרון יעשה כל מה שלבו חפץ אלא בחמה שפוכה רדה בהם שלא ילך איש מישראל אחרי העבירות. ועתה התורה היא נתונה לכל זרע יעקב מרחם משחר הוא מעם אלקי אברהם זרע קודש מחצבתו וראוי' למנוע מהעבירות ולבחור במצוות כי המה סגולה מכל צאצאי עם בני ישראל אבל לא הטיל הקב"ה המצות לחיוב על הקטנים וגם לא קצב עונש לקטן על העבירות אבל חלק לו הקב"ה התרי"ג מצות כסגולה וכאשר יגדל ויהי' לאיש יבוא החיוב בקיום המצות ועונש העבירות כי הוא מושבע ועומד מהר סיני שכאשר יגדל יהי' תרי"ג פעולות הרשות עליו בתורת חיוב ועיין רמב"ן פ' תולדות על פסוק וישמור משמרתי וז"ל והנראה אלי מדעת רבותי שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקודש ועסק בה ובטעמי מצותי' וסודותי' שמר אותה כלה כמי שאינו מצווה ועושה עכ"ל הזהב האבות הבינו סגולת התורה בכלל ובפרט ושמרו את התורה כסגולת הנפש ואור לנשמה וכן נתן הקב"ה התורה לכל בני ישראל רק לגדולים הטיל עול בפרך שיהי' מוכרחים לקיים ולקטנים התורה בכלל רשות ועיין רמב"ן פ' ויחי. ולפ"ז זביחת חולין הוא רק רשות אם תאבה נפשו לאכול בשר לא יאכל כי אם בשר זבוח "וזבחת ואכלת" אז ממילא גם קטן בר זביחה דהא גם לו ניתן זביחה לסגולת נשמתו לאכול בשר זבוח ולא בשר תמותות ולכן יכול הקטן לזבוח אבל לכתיבת תפילין דהנחת תפילין הוה מצוה מחויבת אז דרשינן מי שהוא מחויב בקשירה הוא כותב ולא קטן שאינו מחויב בקשירה ודוק. ובזה יובן לי דאמרו במשנה ר"ה דף כ"ט כלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא רבים ידי חובתן ולא נקט רבינו הקדוש מי שאינו מצווה בדבר אין מוציא מי שהוא מצווה בדבר וצע"ג, אך הוא הדבר דבודאי החרש ושוטה וקטן מצווים בדבר כמו שאר ישראל לעשות ככל התורה אבל אינו מחויב בדבר רק הוה רשות אבל אם יחפוץ יוכל לבחור בו וכיון שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציא מי שהוא מחויב בדבר ודוק. בעזה"י עש"ק תצוה תרמ"ו לפ"ק פעסט יע"א שלום רב ושפע ברכה לש"ב הרבני המופלא החשוב הנגיד הקצין כבוד מו"ה מיכאל ליזר פריישטאדט נ"י:

בכתי"ק ר' דוד צבי שווארץ אחד"ש אחרי שכבר עוררתי שבזה יהיה ערלה ודאי שאסור גם בחו"ל והשיב שבעלי כרם ידעו מזה ואעפי"כ דרשו על ענין נטיעות זמורות חדשות בכרמם אשיב מפני הכבוד של מעלת ש"ב נ"י. שאלה אם מותר לעקור כרם ישן כל הזמורות מחלק הכרם וליטע שם זמורות חדשות היותר טובים שמגדלים ענבים מרובים והיין משובח ביותר ושאל בנו ש"ב היקר מו"ה אברהם שמעון פ"ש נ"י אודות איסור קציצת אילני פירות שטבע זמורות חדשים שלא יוכלו להגדיל בגו הגפנים הישינים ומבקש למהר תשובתי בזה. תשובה כבר הארכתי בספרי מחנה חיים ח"ר סי' מ"ט ואין עצה רק למכור אילני פירות לנכרים שהמה יהי' שלו ויקחם לעצמו וצריך לעקרם עם שרשיהם שיהי' יכול ליטעת אותם בכרם אחר ואם ישמע למכור א"כ הגוי הוא הכורת אילני פירות אשר המה שלו שעשה קנין מעות וגם עודד וחופר בהם ומה שהגוי משנה אח"כ הוא עושה בשלו ולא שליחות דידן להיות פועל ישראל להשחית. ולא אבוא אלא להזכיר שיש לי דבר חדש בעזה"י בענין השחתת עץ עושה פרי שהוא לאו וגם סכנה והוא יהי' סניף בנידן השאלה, ונ"ל הבדל אם עוקרים אילן עושה פרי בעבור שמפסיד לכרם שמכחיש לנטיעות או בעבור שצריך למקום ההוא לבנות חדר לדירתו עיין ברא"ש וכדומה דעכ"פ עושה השחתה בעץ פרי בעבור להרויח בדבר אחר אבל לעקור גפנים בעבור ליטע הכרם בזמורות אשר עושים ענבים טובים גדולות ומרובות הוא עוקר גפנים ליטע גפנים טובים א"כ השחתה באותו מין לתקן באותו מין עצמו לא נקרא השחתה באמת כמו דמצינו בשבת סותר על מנת לבנות חייב דאין זה מקלקל בסתירה אלא הסתירה הוא הכנת התיקן וכן מוחק על מנת לכתוב במקומו חייב על המחיקה וכדומה כן הוא עוקר גפנים ליטע כרם בזמורות טובים להיות גפנים טובים מזה לא דברה תורה כי שם התכלית לצור על העיר עד רדתה נעשה השחתת אילן פירות בעבור הנאה אחרת אבל אין בזיון לעץ הגפן שיכרת כדי שיצמיח גפן טוב משובח בפרי ענבים תחתיו שהוא מין תחת מין עיין בהל' ביהכ"נ סי' קנ"ג ובטו"א פ"ד דמגילה ועיי"ש ועיין בחק יעקב הל' פסח סי' תל"א דוגמה לזה ימצא בשו"ת יעב"ץ ח"ב סי' קנ"ג שמחלק בין לקדור השם בעבור לתקן כל הפרשה אסור הקדירה אבל לקדור השם בעבור שם אחר מותר יעי"ש מתוק מדבש והגם ששם אי אפשר להניח שם הקדוש שהוא שלא במקומו וכאן אפשר להניח גפנים הישינים שאני התם לקדור שמו של הקב"ה אבל כאן לעקור זמורות גפנים ליטע גפנים אחרות הוא לתכלית עילוי גפנים בודאי אין כאן השחתה או בזיון כלל ועיין ברמב"ם בהל' מלכים פ"ו שרק דרך השחתה נאסר ויש בזה ישוב לכמה פליאות הנזכרים בספרי מחנה חיים ח"א סי' מ"ט וקצרתי כי די לחכימא ברמיזא ואני חלוש מאד. סוף דבר אם כבר יש מוכן לפני בעלי הכרם הזמורות חדשות שלא יתרשל מליטע כרם אז ימכור כל עצי הגפן הישינים לנכרי והוא מחויב לעקור אותם בעקריהם שיכול לשותלם במקום אחר אם ירצה ועיין באדמ"ו חת"ס זצ"ל סי' ק"ב ביו"ד ועיין עוד שם ביו"ד סי' קס"ד והי' לי להאריך רק ד' ירחם עלי כי גדול החולשה גליתי דעתי וישאל גם להרב (דעירו ידידי הגה"צ) נ"י ש"ב הדש"ת:

הגאון ממהאלויטץ ה"ק חיים סופר:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה