שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן עא
שמחת חג הפסח הבע"ל יחוג בשמחה ובחדוה הוא וביתו ה"ה י"נ הרב הגאון המפורסם לשם ולתהלה ולתפארת הצדיק הזקן ויושב בישיבה כבוד הרב ר' משה שיק נ"י אב"ד דק"ק חוסט יע"א. אחד"ש אשיב כפי יש לאל ידי להצדיק אשר פסקתי לדינא להלכה ולא למעשה בספרי מ"ח ח"ג חאו"ח סימן מ"ט אשר הדר"ג נ"י השיג עלי שתמהתי שאדמ"ו חת"ס ז"ל התיר ליקח אתרוג נוי סוכה ממקומה לזכות חבירו להשלים ד' מינים והי' לפלא בעיני מדברי הר"ן פ"ב דשבת דאוסר תשמיש מצוה אצל נר חנוכה הגם דמדליקין מנר לנר הוא דווקא נר חנוכה דמין במינו לא בטיל אבל שאר מצות נראית כמבטלות זא"ז וק"ו ליטול נוי סוכה לקיים בו מצוות ד' מינים וכ' הדר"ג נ"י וז"ל תמהתי על פר"מ נ"י שכתב דהא דקיי"ל דמדליקין מנר לנר היינו במצות שוות אבל מצוה אחרת כגון בנדון הנ"ל ממצות הידור סוכה לעשות ד' מינים זה לא מצינו והביא ראיה מדברי ר"ן פב"מ ותימא לי עליו הרי מבואר בש"ע או"ח סימן תרע"ד דמדליקין נר מנר הן מנר חנוכה לנר של ת"ת או לנר של חולה שצריך לנר או שאר נרות של מצוה הגם שאין כל המצות כולן שוות אפ"ה מותר עכ"ל. לדעתי אין משם השגה על דברי דיש מי שאומר בש"ע הנ"ל משווי' כל נרות מצוה בשם אחד דכולם הטעם באורים כבדו ד' מה לי נר של שבת או של חנוכה או ת"ת או חולה או חיה כולם נקראו נרות מצוה מה לי מצוה זו או מצוה זו א"כ המה מב"מ דלא בטיל אבל מצות סוכה עם מצות ד' מינים בודאי המה מינים שונים מובדלים בשמם לכל אחת מ"ע בתורה א"כ אפילו הי"א בסימן תרע"ד מודים דלא מתירים לדחות מצוה בעבור מצוה שהמה משני מצות שונים בשמות ודוק. ומה שהוסיף לומר שגם הר"ן לא חידש דינו רק בנ"ח דאסור להשתמש לאורו א"כ אם משתמש לאורו אפילו תשמיש מצוה שלומד אצלו בהנר חנוכה הוה כמבטל נ"ח ולא קיים מצות חנוכה כלל דהא מיירי תוך השיעור אבל היכא דאינו מבטל מצוה הראשונה בודאי אפילו מצות שאינם שוות מותר עכ"ד הגם שלא ביאר כל צרכו מחשבתו ניכר דבאתרוג במה שנטלו מכאן ולהלאה הוא מבטל הנוי ולא עוקר למפרע מצות נוי סוכה כמו בחנוכה דתלי' מצות נ"ח בזמן כחצי שעה. ואני אוסף עוד בעזה"י יען דאם עושה מצוה בנר כמו ת"ת הוה ג"כ שם נר מצוה כמו שסוברים באמת הי"א בסימן תרע"ד דכל נרות מצות משם אחד להם נרות מצוה ומותר להשתמש מצוה אצל נר חנוכה אפילו א"כ גם להר"ן יש לומר לשיטתו אזיל בר"ה דף ל"ג הגם דמצות אצ"כ ותוקע לשיר יצא אבל אם מכווין לתקוע למצות חינוך לא יצא דמינו מחריב בה כמו בזבחים דף ב' יעו"ש ה"ה אם הנר חנוכה ישתמש ג"כ להיות נר ת"ת אז מינו מחריב בה בשלומא להדליק בנר חנוכה אחר אמרי' מב"מ לא בעיל אבל שאר שם נר מצוה הוה כמינו מחריב בה ונראה כמבטלת זא"ז כמו מצות חינוך בתקיעת מצות שופר מחריב חיוב יציאת מצות שופר אבל לא הוה מינו ממש לאמור מב"מ לא בטיל כמו אם מדליק נר חנוכה מנ"ח דהוא מב"מ בכפלים נר מצוה באותו שם עצמו נר חנוכה אבל נר ת"ת הגם דנקרא ג"כ נר מצוה כמו דהוה נר חנוכה מצוה אבל הוא מובדל בשם עצמותו זה נר מצוה ממצות חנוכה וישמש להיות נר מצוה ממצות ת"ת ולפ"ז בשני מיני מצות ל"ש מינו מחריב בה ודוק. אך לא ידעתי להציל בדברי הדר"ג נ"י נהפוך הוא בנ"ח אינו עוקר לגמרי מצות נ"ח רק חפץ לעשות בהנר חבילות מצות שיהי' נר חנוכה גם נר תורה ואעפי"כ אסור דהוה כמבטלת זא"ז ק"ו לעקור לגמרי האתרוג משם נוי סוכה שהי' ראוי' להיות בנוי כל שבעה ממילא ולעשות ממנו עזר למצות לולב מאי הוה דכבר הי' נוי סוכה ב' ימים של יו"ט עכ"פ מכאן ולהבא עוקר אותו משם מצותו נוי סוכה ועל זה הערותי שם דגמ' חקרו רק אי מתירין ציצית מבגד לבגד שעכ"פ יהי' נשארים החוטים בשם מצות ציצית מה לי בבגד זה או בבגד אחר אבל בודאי אין נוטלים חוטי ציצית לתפור בהן בגדי כהונה. וגם מה שהתחזק פר"מ נ"י מגמ' מגילה דמעלין בקודש ובשווי' איבעי כגון למכור ס"ת ליקח אחרת נאה ממנו כמבואר בשו"ע או"ח סימן קנ"ג עכ"ד לא אדע הדמיון שם דן הגמ' על קדושת החפץ אשר אין עוסקים בו בשעת מצוה רק שיש בו בגוף החפץ קדושה ואמרי' מעלין בקודש לשמש בחפץ קדושה חמורה ואין מורידין לשמש קדושה קלה ובשווי' איבעי דבמעלין בקדושה החמורה הכח של קדושה קלה א"כ מעלין בקודש שיהי' להחפץ עילוי יותר בקדושה ובס"ת דליכא עילוי הגם שירידה ג"כ אין בו דבכל יד איש יהי' הס"ת בקדושת ס"ת והוה ספק אי מוכרים אבל לעקור חפץ משימוש מצותו מצוה זאת לעשות בו שימוש מצוה אחרת מנ"ל אפילו משימוש מצוה קלה לשימוש מצוה חמורה אסור לבטל החפץ משימוש מצוה קלה שלו כדי לשימוש מצוה חמורה וע"ז נאמר ארח חיים פן תפלס נעה מעגלותיה לא תדע כחז"ל כי כולם שווים לטובה כמו העוסק במצוה קלה פטור ממצוה חמורה יעיין רשב"א סוכה דף כ"ה דשאני שימוש מצוה ממיועד לשמש בקודש ואין עוסק בו עתה במצוה ודוק. עוד רצה לחזק פסק מר"ן אשר חקרתי עליו אטו אם כבר הדליק נרות חנוכה ונשפך יין קידוש יכבה נר חנוכה ויקח יין קידוש זה לא שמענו שהלא כבר זכה המצוה בראשונה והאריך הדר"ג נ"י בדברי הגמ' באכחושי מצוה דשואב מעט שמן והלא כבר זכה נר הראשון בהשמן ואעפי"כ מותר הגם דהשני לא הוה רק להידור וה"ה הנר מערבי מקודש יותר משאר ששה נרות ואעפי"כ בה הי' מדליק א"כ מבואר אפילו זכה הראשון בשמן אעפי"כ מותר עכ"ד בקיצור מאוד פלא בעיני שם הוא באותו שם מצוה מצות נרות מנורה ומצות נ"ח הגם שהמה נרות הידור אבל עכ"פ המה הידור נר חנוכה וממנ"פ אם שואב מגוף השמן נר הראשון א"כ דולק שם שמן החיוב של עיקר נר חנוכה אבל לא לבעל לגמרי שימוש מצוה ראשונה ולשמש מצוה אחרת בשם אחר ודוק. ועל מה שחקרתי על פסק אדמ"ו הלא קרש שזכה בצפון ינתן בצפון שכבר זכה וה"ה בחפץ שכבר זכה להיות נטפל לסכך ינטל ממקומו ממצותו למצוה אחרת וכתב כפר"מ נ"י דכאן איכא טעמא רבה כמ"ש מר"ן דנתעלה מהידור מצוה ועכשיו נעשה חלק ממצוה ומביא ראיה משבת קל"ז דמשום חלק ממצוה חוזר אם פירש ומשום הידור אינו חוזר אם פירש א"כ חזינן דחלק ממצוה גדול מהידור עכ"ד לא אבין ראיה הנ"ל דשאני התם דגוף מצות מילה דוחה שבת אבל הידור מצוה אינו דוחה שבת ובלא פירש גם ההידור שקול כגוף המצוה ה"ה הכא בלא פירש ההידור סוכה שקיל כגוף מצות סוכה ומהכ"ת לבטל מצות סוכה מפני מצות אתרוג כאשר חקרתי שם אם הנטפל לעבירה כעבירה עצמה כן הנטפל למצוה כמצוה עצמה ומהכ"ת לעשות עקירה להידור מצוה בעבור להיות חלק מחלקי מצוה אחרת ודוק. וראיה שלו מאו"ח סימן שס"ו ממג"א סק"ז הוא דאין טעמא רבה וה"ה בקרש אין טעמא רבה אבל הכא להיות חלק מגוף המצוה הוה טעמא רבה כמ"ש מרן דנתעלה האתרוג להיות חלק ממצוה עכ"ד הרבה הי' לי לדבר בזה ורק אחת אדרוש הלא תשמישי מצוה נזרקים אחר קיום מצוה וגם אין בהכנה קיום מצוה כי אפילו אם הזמנה מילתא כמו בקדושה כי רק האדם מקיים מצוה אם יעשה ביד לקיחת הארבע מינים אבל מה עילוי יש להחפץ שיקיים המצוה אבל סוכה עם הנטפל יש בו סרך קדושה שבעת ימים חג לד' קודש הסוכה כמו חגיגה א"כ יש עילוי לגוף החפץ להיות הידור לסוכה מלהיות חפץ אשר האדם בלקיחתו עושה מצוה בו אבל החפץ לא נתעלה בעצמו ודוק. ועוד אי מהני טעמא רבה לשנות שלא יהי' עוד בחזקה ראשונה לעשות שם במקום הראשון או בחפץ ההוא המצות שנית אבל לבטל חפץ משמושו ולהתחיל בו שימוש מצוה אחרת כשם שאין דוחין נפש מפני נפש כך אין דוחין מצוה בעבור מצוה שוא"ת עדיף ויעיין ש"ך חו"מ סימן כ"א אונס רחמנא פטור לזה אבל לא חייב לזה והבן. וראיתי שרצה לסתור חקירתי דנוי סוכה הוה הידור למצוה דאורייתא וארבע מינים הוה בחוה"מ רק מדרבנן והדר"ג נ"י השיג דסוכה הוה בחוה"מ מצוה דרשות וד' מינים הוה מחויב עכ"פ מדרבנן והוה עלוי בקדושה דוגמת סברת שג"א בסימן כ"ח דטלית הוה מצוה דרשות ול"ש בו תדיר קודם עכ"ד. לא אוכל להתאפק מלהתווכח שם חידש השג"א דטלית לא נקרא תדיר נגד תפילין כיון דאין חיוב להלביש בגד ד' כנפות בשום פעם והוה רק מצוי וכן אם מקדים לטלית לא הוה בזיון נגד תפילין דהוה כמניח כובע על ראשו קודם תפילין דאין דין תדיר ומקודש רק במצוה מחויבת דעכ"ח ועשה שניהם אז יש חשיבות בקדימה וכ"ז בטלית דלא משכחת שיהי' חיובא בשום פעם אבל כאן מצוה סוכה חיוב עכ"פ בכל שנה כמו מצות אתרוג ביום הראשון ואח"כ נשאר עוד סוכה מצות דרשות כל שבעת ימים יומם ולינה מדאורייתא ומצות אתרוג רק דרבנן ובכל יום נפסק לילה מיום א"כ האתרוג שנעשה מתחילה נוי למצות סוכה מחויבת מדאורייתא יהי' נדחה ממקומו מלהמשיך אותו עוד למצוה דרשות דאורייתא באותו שם סוכה שהתחיל להיות בעיקר חיוב מצוה דאורייתא הנ"ל בעבור ד' מינים שמתחיל בחה"מ מתחילה מדרבנן בודאי אין זה עילוי לבטל נוי דאורייתא לעשות בו קיום חלק מצוה ממצוה דרבנן ודוק. ואוסף בשלומא אם יש לו אתרוג וחפץ לעשות ממנו היום נוי סוכה בחוה"מ וצריך אותו ג"כ לחלק מצות ד' מינים יש לדון אולי יש קדימה למצוה דרבנן מחויבת נגד מצוה דרשות דאורייתא כסברת שג"א אבל אם כבר הי' עומד ומשמש במצוה דרשות דאורייתא כנוי סוכה התלוי כבר לבטלו ממצוה דרשות כדי לצרפו לחלק מצוה דרבנן לא שמעינן משג"א ואטו יהי' האיש מחויב למכור הציצית מארבע כנפות שלו אשר עליו בעבור לקנות אתרוג בחוה"מ או למכור ציצית מארבע כנפות בעבור נר חנוכה (הגם שאמרו שמחויב העני למכור כסותו בעבור נ"ח אבל לא למכור הציצית מכסותו אשר לבש בו) רחוק הוא מהשכל לבטל מצוה דרשות דאורייתא אשר כבר הוא עוסק בו בעבור להתחיל מצוה דרבנן מחויבת ע"כ מאוד נפלאת בעיני איך דימה הדר"ג נ"י מה שחידש השג"א שאין בזיון למצוה דחוב אם מקדים למצוה דרשות או מאחר מצוה דרשות למצוה מחויבת למבטל ולהפסיק ממצוה דרשות דאורייתא בעבור לקיים מצוה דרבנן דחובה ודוק. ומה שהשיג בסברת השג"א על נב"י א"ח ח"א סימן ל"ט שכתב שמסתבר להקדים ביום השני סוכה לזמן דסוכה דאורייתא וזמן דרבנן והדר"ג נ"י מחזיק כדעת השו"ע יען דשאר ימי סוכות הוה ישיבת סוכה רשות דאי בעי לא יאכל ולא יישן כלל רק רבנן חששו שמא היום יו"ט ואתמול הי' חול ומחויב לאכול גם בליל שני א"כ להיות בליל השני חיוב לאכול בסוכה הוה רק דרבנן כמו זמן עכ"ד קשה לי על דבריו א"כ אם לא אכל ביום ראשון בסוכה ג"כ לא יקדים ביום שני סוכה ועיין סימן תרס"א ותרמ"א דאם לא אכל בליל א' בסוכה יקדים סוכה וקשה הא עכ"פ היום סוכה רשות ולכמה פוסקים לעולם מקדים סוכה בליל ב' וקשה למה הא סוכה רשות וזמן חיוב ויש לזמן עלוי על סוכה וצע"ג. ובעיקר הדבר אני חולק כיון דיום שני הוא מחמת שמא אתמול הי' חול והיום יו"ט א"כ הוה איקבע החיוב דכל בר ישראל יש עליו חיוב בחודש הזה בט"ו לחודש לישב בסוכה ויש ספק אם יצא אתמול ידי חובתו או היום בא עליו החיוב לישב בסוכה א"כ אפילו לרמב"ם דסובר ספק מה"ת להקל בכה"ג חייב מה לי איקבע איסור או איקבע חיוב וספק אם יצא מהחיוב א"כ הוה סוכה ספק דאורייתא וכי תימא א"כ זמן נמי ספק דאורייתא אז אמרינן כיון דבסוכה לו יהי' שאתמול הי' יו"ט עכ"פ מקיים קיום מצוה דרשות ובזמן לא מקיים היום כלל אם אתמול הי' יו"ט מקיים היום רק מצוה דרבנן ודוק. ועל מה שחקרתי דבנוי סוכה יש קדושה כמו על הסוכה א"כ יש הורדה מקדושה למצוה כ' הדר"ג נ"י הלא בגמ' בשבת דף כ"ב מבואר אבוהון דכולהא דם אלמא דבנוי סוכה הוה רק משום בזוי מצוה עכ"ח צריך לומר כיון דעכ"פ אסור ליטלו משום בזיון בטלו לסכך דבלא"ה לא יכול ליטול מדרבנן וא"כ כיון דלוקח האתרוג לקיום מצות ד' מינים א"כ מעיקרא לא בעלו דוגמא בב"ק דף ק"ו אדעתא דהכי לא נתנו עכ"ד לא ידעתי ההשגה הלא כבר מבואר בספרי ההבדל בין נוי סכך ובין נוי דפנות כי נוי סכך הוא מסיך וקדוש ויעיין בתוס' שבת דף כ"ב בד"ה סוכה וז"ל ומשני באומר אינו בודל מהם כל בה"ש דלא חיילו קדושה על נוי סוכה אבל סתמא יש קדושה אפי' ואבוהון דכולהו דם הוא הן על נוי דפנות או אפי' בנוי על יתר הכשר שיעור סוכה והבאתי דברי פרמ"ג דאפי' תנאי לא מהני בנוי סכך יעו"ש ודוק. וגם לפי סברת הדר"ג נ"י הוא מילתא דלא שכיח שיופסל אתרוג חבירו ויצרך לאתרוג שלו שהוא הנוי סוכה מסתמא בטלו לגבי הסכך ומהכ"ת נימא אדעתא דהכא לא בטלו שיסיק אדעתא לבטל מצותו נוי הסכך לעזור לחבירו בחוה"מ למצות ד' מינים ולא דמי לבב"ק דף ק"ו אדעתא דהכי דלא תהוי לי' כפרה יעו"ש ברש"י אבל מהכ"ת לא בטלו לקיים הידור מצוה בעצמו כדי לזכות חבירו הלא אם יבטלו למצותו לחול עליו קדושה א"כ אין לו אתרוג לזכות חבירו ודוק. דברי הטרוד הכותב להצדיק בעזה"י את הדין שפסקתי שלדעתי הי' מן הדין שאסור ליטול האתרוג מנוי סוכתו וליתן לחבירו לד' מינים רק אני מקבל באימה פסק אדמ"ו ז"ל אשר החזיק בו גם בעת זקנותו חלילה לי לחלוק עליו דברי בטלים נגד דבריו דברי אוהבו הדש"ת: