שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן סח
את חג הפסח תחוג בשמחה עם בני ביתך כאות נפשך ה"ה מכירי ומיודעי אהובי וי"נ כבוד המה"ג בתורה ויראה כבוד הרב מהו' ר' דוד לאקענבאך נ"י בק"ק פ"ב. אודות מה שכתבת להשיג על ספרי ח"ג חאו"ח סי' א' וז"ל תחלה סי' א' נתחבט השואל וגם פר"מ נ"י ע"ד הקו' הא יש חילוק בין חטאת לעולה בזריקה ונעלם מעיניו הבדולחים קו' הגמ' במקומה שם סוטה ל"ב והא איכא דמים ד"ח למעלה וד"ע למטה וכו' ובתי' הגמ' שם התם כהן הוא דידע מתורץ ג"כ קו' השואל מחטאת ועונת העוף עכ"ל. מאוד נפלא בעיני איך עלה על לבך שנעלם מעיני השואל וממני הגמ' שאנו עוסקים בה הלא חקרתי בדברי תוס' שם ואיך יהי' נעלם ממנו הגמ' אשר העינים מעיינים במקומה ח"ו ואבאר לך קו' השואל כי בגמ' אמרו מפני מה תקנה תפלה בלחש כדי שלא לבייש עוברי עבירה שהרי לא חילק הכתוב מקום בין חטאת לעולה מבואר שאם לא מצאו הכתוב במקום אשר תשחט העולה ישחט החטאת (ועיין בילקוט פ' צו הנוסחא) לא תקנו מסברא להתפלל בלחש הגם שלא לבייש עוברי עבירה הוא סברא ולמה לי קרא ועכ"ח דסברא חיצונה הי' שיתבייש כדי להוי לי' כפרה רק מדהקפידה התורה שתהי' שחיטת החטאת במקום שחיטת העולה לומדים לחוס על כבוד הבריות ולא יתבייש כדי שיהי' לו כפרה גדולה וזה רמזו מפני מה תקנו תפילה בלחש יתפלל בקול רם כדי שיהי' לו כפרה גדולה ומשני דלמדו מפסוק דתורה הקפידה במקום אשר תשחט העולה ושחט החטאת כך לפי גירסת הילקוט ולפי הגמ' שלפנינו שכ' רש"י בד"ה שהרי לא חלק הכתוב וז"ל לא קבע לשחיטת החטאת מקום בפני עצמו שלא יבינו שהוא חטאת ומתבייש עכ"ל היינו אם הי' יקר בעיני ד' גדולה הכפרה מהבושה הי' להקב"ה לקבוע מקום ידוע לחטאת כדי שיתבייש אלא עכ"ח הקב"ה לא חפץ שיתבייש אדם אם חפץ לשוב לד' ולמדו חכמים לתקן תפילה בלחש שאל יתבייש עוברי עבירה אבל עכ"פ לולא הקרא לא היינו יודעים זאת להקפיד על בושת החוטא ושב אל ד' והקשה השואל מנ"ל ללמוד מן בהמה דלמא נלמד מן עוף שיש חילוק בין חטאת לעולה שלא חס הקב"ה על הבושה של החוטא וכן בזריקת בהמה לא חס הקב"ה על בושת החוטא ומנ"ל לתקן כנגד הסברא שיתבייש ויהי' לו כפרה והמקשה שהקשה והא איכא דמים ע"כ דלא ידע לחלק בין יחיד שיודע ובין רבים היודעים א"כ מעיקרא קשה מנ"ל ללמוד משחיטת בהמה ולא משחיטת עוף וזריקת דם בהמה והוא קו' גדולה וע"ז תרצתי דקו' מעוף לק"מ מגמ' מנחות דף ב' ומרמב"ם פ"ז דמהני בכל מקום א"כ ליכא בושה ואודות זריקת דם בהמה שאני התם דכלפי שמיא שאי אפשר אבל עכ"פ בשחיטה דאפשר חס הקב"ה וה"ה בתפילה בלחש דאפשר תקנו לחוס וגמ' שם הבדיל בין כהן יחיד ובין אם רבים ידעו ומה דגמ' לא משני כאחד משני תי' שלי בד"ה כל זה מי יוכל להקשות כזאת. ואז הי' קשה לי למה תקנו תפילה בלחש ולא תקנו שיוכל להתפלל כאות נפשו ואם מתפלל בקול רם איהו קמכסיף נפשי' כדמשני הגמ' דבעי לאיתויי כבשה וקא מייתי שעירה וצע"ג וכעת נ"ל דדרך בן אדם כאשר יתעורר בלבו לשוב לד' ואש היראה תוקד בו דברים יוצאים מן הלב בקול רם לולא שיש אזהרת חכמים להתפלל בלחש וא"כ שם בידו ליקח כשבה ולוקח שעירה אבל כאן בלי מתכווין יתפלל בקול רם ויתבייש א"כ תקנו שיהי' רק בלחש והוא נזהר בו ולא יעבור ודוק. השגת על סי' ב' אשר תמהתי על קו' שג"א איך אנו לובשים טלית בלא תכלת הלא מחסר ע"י הלבישה מצות תכנת ואין לומר עדל"ת דהלא אין עשה דוחה עשה והי' לפלא בעיני בשלומא אם יש לפנינו לעשות עשה אחת אז אין עשה דוחה עשה דמאי אולמא הך עשה מהך עשה אבל כאן אם לא יקיים המ"ע של לבן גם עשה דתכלת לא יקיים ולא יקוים עשה כלל ולא שייך מאי אולמא והקשית מס"פ הקומץ דאמר מאי בינייהו אי ד' ציצית חד מצוה או ד' מצות ואמרו סדין בציצית איכא בינייהו ולא אמרו נ"מ אי לית לי' טלית אלא בג' ציצית אי שלש מצות המה יקיים עכ"פ ג' מצות ולת"ק אסור ללבוש אנא פשיטא טוב שלא יקיים ג' מצות מלעבור מצוה אחת בקו"ע לראי' זו הערוך בנך ר' משה נ"י עכ"ד. אשיב ע"ז עיין רש"י שם בד"ה מאי בינייהו וז"ל מ"מ בין למר ובין למר בעינן ד' ציצית כדכתיב על ד' כנפות כסותך הרי שביאר רש"י דא"א לומר דלת"ק לא ילבש ג' ציצית ולר"י ילבש דאפי' לר"י צריך ד' ציצית דהא כתוב על ד' כנפות כסותך וע"כ צריך להיות נ"מ שאם עבר ולבש ואמרו מאי בינייהו אם לבש אי חייב משום כלאים וכדומה דשם חסר מכמות מצות ציצית דהקב"ה מבקש ד' ציצית הגם שהם ד' מצות בקיומם אבל עכ"פ מבקש הקב"ה שיהי' אותו שם מצות ציצית ד' פעמים בכל בגד וכסות אבל אם יש ד' ציצית רק שהם של לבן והקב"ה מבקש עוד מצוה אחרת חוט של תכלת הכנף פתיל תכנת א"כ יש שם ד' ציצית של לבן ושל פתיל תכלת ד' פעמים אם הם שני מצות מהכ"ת אם לא יוכל לקיים מצוה של תכלת לא יקיים ג"כ מצוה של לבן דאין כאן חסרון בכמות מצות לבן רק שיש חסרון באיכות המצוה שאין בכל הציצית עוד מצות תכלת וליכא קרא שיהי' עיכוב שמצוה אחת יעכב מצוה אחרת ודוק. ואוסף לבאר דתכלת הוה מצוה מוגבלת בשמה אז שייך לחקור עשה דלבן דוחה עשה דתכלת הגם דאין עשה דוחה עשה כאן דעשה דתכלת בכל אופן נדחה מלקיים למה נפסד עוד עשה דלבן אבל בד' ציצית דהמה שם אחד מה עשה דוחה לעשה שייך כאן הלא באותו שם עצמו יש חסרון וגרעון דיש רק ג' ציצית והקב"ה מבקש לשלימות קיום מצות ציצית שיהי' נכפל ד' פעמים א"כ אותו שם מצוה עצמה אינו בשלימות והכלל לבן ותכלת שני מצות א"כ עשה דלבן דוחה לתכלת אבל ארבע ציצית המה שם מצוה אחת אז בודאי לא ילבש ב' או ג' ציצית דתורה אמרה על ארבע כנפות כסותך ודוק. ודע כי השורש בדבר הזה הוא בדברי הרז"ה ורמב"ן במלחמות בשבת דף כ"ה אם תכלת נקרא ציצית בפני עצמם וגם אם בזמן דליכא תכלת מצוה בציצית לבן ועיין רמב"ם פ"ג מה' ציצית אם נתכסה ולא הטיל ציצית ביטל מ"ע אי דווקא דלא הטיל בו ציצית כלל או אפי' אם חסר מד' ציצית ומדברי הרז"ה והרמב"ן יש לפלפל הרבה על שג"א רק לא חפצתי לירד במים שאין להם סוף כי אני חלוש. ועתה אפליא על כוונתך שהאמנת שהטעם שטוב לבטל ג' מצות שלא לעבור מצוה אחת בקו"ע הלא כלל גדול לא אפשר ולא קמכווין מותר בכל איסורים וא"כ זה מכוון ללבוש הבגד וגם מכוון לקיים מצות ציצית ג' פעמים א"כ המעשה הוא עושה בעבור הנאת הבגד ובעבור קיום מצות ציצית וגם לא אפשר לקיים מצות ציצית פעם רביעית הכי זה מקרי שעובר העשה בקו"ע הלא המעשה הוא מעשה קיום מצוה בשלומא בנידן השג"א יש חסרון שחסר התכלת מכל ד' ציצית ויש חקירה אם מותר להתעטף דהא אי אפשר לקיים כלל עשה דתכלת וליכא קו"ע בהיתר כלל אבל בג' ציצית עם תכלת שעושה ג' מצות כהלכתן ובעבורן לובש טלית עם ג' ציצית מהכ"ת נימא דלא ילבש בעבור ג' מצות יען דיעבור מצוה רביעית בקו"ע הלא הקו"ע הוא בעבור קיום מצות קו"ע אלא עכ"ח שם הטעם דתורה הקפידה על ארבע כנפות כסותך והבן. ואעתיק דברי רשב"א בחידושיו סוכה דף ל"ה ד"ה ת"ר כתב וז"ל אבל כאן שנוטלו לפי שעה ועוסק במצותו מיזהר זהירי לא אתי לאמנועי ואם משום פעולה ריחו באפיו שלא בכונה להא לא חיישי' כי היכי דלא חיישי' דעביד לריחא וטעמא משום דכל שלא בכוונה שאינו מתכווין להנות שרי בין אפשר בין לא אפשר כדאסיקנא במס' פסחים גבי הנאה הבא לו בעכ"ח וכ"ש הכא דהוה לא אפשר דמודו כ"ע דלא אפשר ולא קמכווין שרי ופירות לא אפשר שיש לו לעשות אותו דבר עכ"פ ואעפ"י שאפשר לו לעשות אותו דבר בדרך אחרת וכדפרשנא התם לפי הפי' הנכון והכא נמי א"א לו שלא יטול לולב וכיון שכן אפי' אפשר לו לטרוח ולחזור אחר אתרוג אחר לא אפשר חשוב כ"ש למאי דאסיקנא התם דאפשר ולא קמכווין שרי לכתחילה נמי וההיא דלא ישב בצלה דאמרי' כי מטית ארהיטנא טעם אחר יש בדבר כדפרישית התם עכ"ל וק"ו בנידן דכאן והבן. ואשר השגת על ספרי סי' נ"ב בד"ה ונלע"ד וכתבת כבר קדמוני הראשונים בזה ברא"ש פ' אלו מציאות בסוגי' והתעלמת ובח"מ סי' רס"ד ב' דעות בזה עכ"ד תעיין פעם שנית הרא"ש חקר רק כיון שפטרו התורה לזקן א"כ נשאר עליו איסור שאסור לזלזל בכבוד התורה ואני חקרתי אי הך דרש והתעלמת הוה סעיף מ"ע שזקן ואינו לפי כבודו צריך להתעלם שמכח עשה דכבוד התורה נעשה מצוה מחויבת והתעלמת מהם ואם מעלים עצמו מן האבידה מקיים מ"ע של והתעלמת מהם והוא מ"ע מחויבת או נימא דהוא מצוה דרשות אם יחפוץ לחוס על כבודו אז בא מ"ע והתעלמת ומקיים מ"ע דרשות דהוא בעצמו גורם על מ"ע שיעלים עין כמו שטלית הוה מ"ע דרשות ע"י פעולתו ואם יחפוץ למחול על כבודו אין כאן מ"ע של והתעלמת שיהי' מוכרח להעלים עין מן האבידה וע"ז אמרתי איך אפשר אם יחפוץ למחול על כבודו אין כאן עשה ואם יקפיד יהי' עשה דכבוד התורה דוחה לל"ת כסברת הגמ' כתובות דף מ' והבדלתי בין כך ובין אונס כמבואר שם בעזה"י ויש לי הערות בענין הנ"ל שהתורה הקדים עשה והתעלמת מהם על זקן ואח"כ ל"ת על כל אדם ואם זקן נוטל עובר עשה בקו"ע וא"כ יהי' ספק אסור לעבור דאם לא יטול עובר בשוא"ת ואם יטול עובר בקו"ע ונשאר סברת הגמ' בר"ה דף כ"ח בבל תוסיף ובבל תגרע אבל אם כבר נטלה בשדה כדין אם יניחה עובר על לא תוכל להתעלם בקו"ע ויעיין ברי"ף ורמב"ם ודי לך בזה. ומה שהפלאת על שחקרתי אם בידו למחול איך עשה דכבוד התורה ידחה לל"ת הא אי אמר לא בעינא ליכא לעשה כלל והקשית הכי הטעם משום עשה דוחה לל"ת הא השבת האבידה הוה עשה ול"ת ואיך יהי' עשה דוחה לל"ת ועשה עכ"ד עיין רמב"ן ושמ"ק שהרבה גדולי ראשונים סברו דלא משכחת עשה ול"ת ביחד באבידה כי טרם שמגביה איכא ל"ת לא תתעלם ועשה ליכא דאיך ישוב אם לא הגביה ואם הגביה יש עשה דישוב אבל עכ"פ לא התעלם ולא עבר הל"ת רק הנמ"י בשם הר"ן אמרו שבהעלמה יש ל"ת ועשה יעו"ש ולפ"ז בזקן שבא עשה דכבוד התורה ודוחה לא תוכל להתעלם ממילא אין כאן עשה דלפי חקירתי הך והתעלמת הוה ענף מ"ע דכבוד התורה ומצוה עליו על הזקן להתעלם ומצאתי בשמ"ק הטעם בהבנת הגמ' מי דחינן איסור משום ממון מטעם דאם הוא מוחל על ממונא ליכא עשה ודומה לכתובות דף מ' יעו"ש וכעת מצאתי לטו"א מגילה דף כ"ז בד"ה אל תקרא משנאי דכתב ראי' לריב"ש הגם דת"ח יכול למחול על כבודו אבל על גנאי לא יכול למחול והביא ראי' דקשה על אמימר דאותביני' לכולהו משום דעשה דכבוד התורה עדיף מעשה וקשה הי' להם למחול על כבודם כמו בכתובות דף מ' אי אמרה לא בעינא ודוק ושם הוכיח דעשה ול"ת הניתנן למחילה אינם דוחים לל"ת גרידה דהא באנוסה יש עשה ולו תהי' לאשה ול"ת לא יוכל לשלחה כל ימיו יעו"ש ולדעתי פלא כל זמן שלא נשאה לאשה אי אפשר לשלוח אותה דהאי לשלוח הוא בגט ושלח את אשתו ומתחילה חל עליו רק העשה לו תהי' לאשה וע"ז הקשה הגמ' יבוא עשה וידחה לל"ת ואפי' לשיטת הר"ן ונמ"י דמי שמניח אבידה עובר על עשה ול"ת דשאני התם אם עובר ומתעלם ממילא מתבטל העשה והשבות לו אבל כאן אי לא לקחה לאשה איך יעבור על לא יוכל לשלחה וצע"ג. ואחרון חביב אשר הראית על סברא בשכר שבת סי' כ"א אמרת דתלי' בפלוגתא ברש"י בד"ה והכא קאמר בין פי' המשניות שם דפח"ח אך לדעתי דגם שם תלי' ביום שבת דביום חול הוא בעצמו יכול להציל וגם אינו מפקירו רק בשבת צריך להפקירו כנגד המצילים א"כ אם נחית לשכר פעולה הי' קשור בשכר שבת דבחול לא יצריך להצלתו וכדומה וידעתי שיש לומר שזה רק סיבה לדבר ודל"ב דברי אוהבך מנעורך הד"ש: