שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן סז
שלומים אלף לכנפי יונת התורה אהובים וצמודים יחד על התורה והעבודה חריפים ובקיאים כבוד הרבנים מהו' ר' יוסף משה האלבערשטאם ב"י וכמהו' ר' אברהם יעקב שמיד נ"י בק"ק שינאווע. אודות אשר השגתם על מה שחדשתי בספרי ח"ב חיו"ד סי' ס' דמותר לרופא לחתוך את המת ולהסתכל בפנים בחליו אשר הי' לו כדי להתלמד ממנו לדעת לרפאות בעתיד משום דקול ומראה וריח אין בו מעילה ה"ה במת דאסור בהנאה דווקא לעשות מבשרו תחבושת אבל הסתכלות אין בו ממש מותר וכתבתם וז"ל יש לפקפק בזה דהא דקול ומראה אין מועלים בהן היינו מעילה ליכא הא איסורא איכא כדאיתא להדיא בש"ס פסחים דף כ"ו עכ"ל. נלע"ד דשאני הנאת הגוף אם נהנה במראות עיניו או בשמיעת אזניו או בריח המגיע לגופו אז אסור להנות מן איסור הנאה כי הגם שאינו מועל יען שאין בו ממש אבל עכ"פ הנאת הגוף אית לי' מן הקודש או מאיסור הנאה ואסור מדרבנן עכ"פ משום סיג וגדר אבל אם לא הוה הנאת הגוף כלל רק הנאת הריח מלב חכם אז כיון שמראה אין בו ממש דנחשוב שנהנה מגוף האסור בהנאה אז אין איסור כלל על המראה או הקול וזכר לדבר מדתנן באבות פ"ה משנה ה' כל הנהנה מד"ת נוטל חייו מן העולם ופי' הרע"ב וז"ל וחייב מיתה בידי שמים כמו שנהנה מן ההקדש עכ"ל ובוודאי אין חיוב מיתה ח"ו אלו נהנה ת"ח מגופו של תורה שהשיג דין על בורי' או שראה נפלאות מתירת ד' תמימה אשר משמעתא חדתא צהבה פניו שהרי ספרו חכז"ל מהאי מין שאמר לתנא מלוה בריבית את או מגדל חזירים והשיב לו לא זה ולא זה רק שמעתא חדתא שמעתי אלא פשיטא שאני הנאת הגוף השוה לכל נפש מהנאת הוספת חכמה אשר רק בלב חכם תתן חכמה ויעיין פנ"י בשבת פ"ק בשם ירושלמי שמתיר שהובא בתוס' ועיין בדבריו בדף כ"ו ועכ"פ להתלמד לצורך חולה אחר לית בי' אפילו סרך איסור דרבנן ודוק. כתבתם וז"ל ובר מן דין נלפע"ד דהא דאין מועלים בקו"מ היינו דווקא היכא שלא צירף לזה שום ענין עשיה ופעולה גופנית רק ששמע או ראה אבל היכא דעשה גם עשיה גופנית כגון הכא דעושה מעשה החיתוך אף דעיקר ההנאה הוא רק ההסתכלות בלבד מ"מ אסור שפיר משום נהנה וגם בקדשים כה"ג אסור והדברים מפורשים מפי הגאון כפ"ת בר"ה כ"ח שנתלבטו בשינוי הסוגי' דשם ופסחים כ"ו דקו"מ וכתב הגאון ז"ל דבשופר כיון דעושה גם פעולה גופנית היינו לקיחת השופר ל"ש בזה הך דקו"מ עכ"ל. היטב חרה לי על שגגת מעלתכם נ"י בהבנתכם בכפ"ת נייתי ספר ונחזה ואעתיק דבריו שכ' וז"ל הא דאמר בפ' כ"ש קול דאין בו מעילה היינו בשומע קול כלי שיר שבמקדש שנהנה בשמיעתו אבל אם לקח כלי שיר שבמקדש ותקע בו דעבוד מעשה ונהנה בתקיעתו מעל והו"ל כשותה מים בכלי שרת דמעל וכן נמי המריח בריח הקטורת לאחר שעלה תמרתו אין בו מעילה אבל אם לקח הקטורת והריח בו מעל וא"כ סוגי' דהכא דמוכח דתקע בשופר של עולה מעל אינה סותרת סוגי' דפ' כ"ש דהתם איירי בשומע קול כלי שרת בלבד והכא איירי בתוקע בשופר דעביד מעשה ונהנה עכ"ל הרי שכפל שעל מעשה התקיעה אשר פעל להוציא הקול שנהנה ממנו הוא חייב כמו אם שותה מכלי שרת שבשעה שנהנה הוא עושה המעשה או אם לקח הקטורת להריח שעשה מעשה לקרב הנאת גופו אבל בודאי מי שעשה קטורת להתלמד או למסרה לצבור עתיו"ט פ"א דכריתות ואח"כ עמד לפניו הקטורת והריח בה אחר שעשה הכי נימא דחייב יען דהוא עשה מתחילה מעשה שיהי' קטורת בעולם או אם תיקן נבל וכנור של הקדש ואח"כ שמע הקול מאיש אחר יהי' חייב או תיקן השופר מעולה ואח"כ שמע הקול יהי' מועל ויהי' חייב חלילה וחלילה לומר כן עכ"פ בשעה שנהנה לא עשה מעשה בשלמא בתוקע בו ונהנה בקול או מקרב הכוס לפיו ושותה או לוקח הקטורת ומקרב להאף להריח אז הנאה בא לו ע"י מעשה אבל אם המעשה לא פעל לו ההנאתו רק הוא עשה מקודם מעשה ואחר שכבר נסתלק המעשה מגיע לו הנאה בודאי פטור ודוק. וא"כ בנידן חיתוך הרופאים אם הי' נהנה בשעת החיתוך למשל שמוסיף חכמה לדעת אם בשר המת נחתך בסכין של גמי או קנה ויהי' בזה הנסיון של החיתוך הוספת חכמה וגם נאמר דהוספת חכמה הוה הנאת הגוף אז בודאי יהי' החיתוך אסור דהא נהנה במעשה אשר הוא עושה אבל כאן בנידן שלי אשר בשעת החיתוך אין כאן הוספת חכמה רק אח"כ יהי' מונח לפני הרופא מקום המחלה וגם גוף המחלה ויסתכל וידע מדוע לא עלתה רפואתו וילמוד כדת מה לעשות בעתיד א"כ אין המעשה בשעת הנאתו וגם לא בא לו הנאתו ע"י החיתוך רק שסילק מסך המבדיל אשר הי' בינו לבין מקום המחלה ואח"כ כאשר נסתלק המונע הוא מתחיל ליתן עיניו במחלה והחיתוך יוכל להיות אפי' ע"י אחד מהשמשים היודעים לנתח נתחים שלא יחריב מקום המבוקש א"כ הוה רק מראה בלי מעשה ודוק. וראי' לדבר מדברי ילקוט פ' וירא על הפסוק וישא אברהם את עיניו שמביא פדר"א וז"ל רחב"ד אומר אותו איל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו לבטלה גידין של איל אלו עשרה נבלים של כנור שהי' דוד מנגן בהן עורו של איל הוה אזר מתני' של אליהו עכ"ל וקשה בשלמא העור של עולה יוצא לחולין אבל איך לקח דוד הגידים של איל ועשה מיתרי כנור לנגן בהם הא נהנה מקדשי שמים הא עשיית המיתרים נחשב אפי' אב מלאכה עיין עירובין דף ק"ג ע"א בד"ה אף הוא יעו"ש א"כ עשה מעשה ואח"כ כשמנגן בו נהנה מן הקול ומועל אלא פשיטא כיון דהנאת קול לא מגיע לאזן בשעת מעשה לא מועל בו ואיסור דרבנן לא הי' אז ודוק (ויש להשיב לאחר זריקת דמים אין בו מעילה עיין רמב"ם פ"ב מה' מעילה ה' ב' ובכ"מ שם) שוב מצאתי שהעיר ע"ז בכפ"ת שם. ואין להקשות הלא בלא"ה קשה האיך הי' מנגן על מיתרי גידי עולה הא עשה מעשה באצבעותיו להניע מיתרי כנור בחכמתו עד שיצא קול כנור כידוע א"כ עביד מעשה בשעת הנאתו ויהי' בו מעילה אפי' כמו אם מריח לקטורת או מדליק פתילה או שותה בכוס או תוקע בשופר וצ"ע. ונלע"ד דלק"מ והוא בשלמא במדליק פתילה או שותה בכוס או תוקע בשופר או מריח לקטורת אז הנאתו בא נו מן החפץ גופו הריח עולה מן הבשמים בשעה שמריח וכן שותה מן הכוס בשעה שהמשקה בתוכה או השלהבת קשורה בפתילה בשעה שעולה שלהבת ומאיר עיניו וכן תוקע בשופר שנשמע הקול בשעה שיוצא מן השופר דהא הקולות ממשיכים ויוצאים והוא צריך לשמוע התקיעות והתרועות כאשר הם מתחילים לצאת עד לבסוף שנגמר הקול אז נהנה בשעת מעשה אבל בקול כנור כאשר נוגע אצבעותיו על טורי הכנור ליכא קול זמר רק בהרף עין סילוק אצבעותיו נולד הקול נגן הנשמע לאזניו א"כ בשעת הנאתו אין נקשר ונאבד הנאה בגוף הכל והוה דבר שאין בו ממש כעין זה מצאתי באו"ח סי' רט"ז סעיף י' הבדל אם הריח נקשר עדיין עם הבשמים מברך אבל אם סינן הבשמים הוה ריח שאין לו עיקר ואינו מברך ועיין לענין כלים המוגמרים סי' רי"ז וה"ה כאן בשעה שמגיע לאזניו קול הכנור הבוקע באויר עד אזניו אין הקול נקשר עם הכנור ולכן נגן דוד אפי' בביתו על מיתרי גידי עולה ודוק. ולפ"ז דווקא בכנור מותר אבל לעשות מקרן העולה אשר הקול ממשיך וצריך להיות ההתחלה עם הסוף אחד להיות עליו שם תקיעה או תרועה אז אסור בשופר של עולה ולא נלקחו קרני האיל כי אם לתקוע בו במתן תורה או בעתיד בקבוץ גליות משום מצות לאו להנות נתנו עיין בפדר"א שלזה נלקחו שתי קרני האיל וההבדל בין מיתרי הכנור ובין התוקע בשופר עמוק בעזה"י (ועיין ברמב"ם בה' קרבן פסח). ויש לעיין על דין דח"י סי' תמ"ז סק"י אי להריח לחמץ של עכו"ם בפסח ועיין בא"ח סי' רי"ז] מי שנכנס בחנות של בשמים ועיין ברע"ב פ"א דפסחים שמא ימצא גלוסקא יפה משום מחשבה מבטל מחשבה ועיין בתיו"ט פ"א דכריתות ועיין בירושלמי פ"ה דסוכה שנתפטמו עגלין ועיין בגמ' [ב"ב ד'] מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו ועיין בבעל עקידה שער י"ב ועיין באבני מלואים סי' ח"י בתשובותיו ועיין ילקוט על פסוק כי יראה חכמים ימותו ויש לי ספק אם אדם רשאי להנות מנציב מלח אשר נעשה מאשתו של לוט עוד נסתפקתי אם אפר אדם יצירה ע"י שם כחכז"ל מחברייא את נציב לעפרך מותר בהנאה אם נאמר נתהפך ונשתנה כמו מוסק דהאריך המג"א בסי' רט"ו ואכ"מ. וראיתי כי הזכרתם בסוף מכתבכם קו' על אשר חדשתי דמת אסור בהנאה אם מת כדרכו אבל אם נהרג מותר בהנאה והבאתי ראי' מן גמ' שבת דף ק"ח אינו דומה הרוגי מלך להרוגי איספקליטור והשגתם עלי מגמ' ערכין ז' דאפי' באשה שנהרגה אסורה בהנאה ופי' רש"י דילפי' שם שם מעגלה ערופה יפה הערתיכם רק כבר נשאלתי ע"ז מי"נ הרב הגאון ר' שלמה ג"פ נ"י ואעתיק לכם דברי אשר השבתי להגאון הנ"ל (א"ה עיון לעיל סי' ס"ה):