שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן סו
רב שלומים ורב ברכות לאיש העוסק בחקי חורב עיניו כיונים על פסקי הליכות מורג חרוץ בעל פיפיות הרבני כמהו' ר' דוב בער קומיל נ"י בביניוטצע. אודות אשר כ' מעלתו נ"י וז"ל בחיו"ד סימן י"ב אות ב' בא' צוה למוהל למול את בנו והבטיח לו למול אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לא ידעתי איך זה פשוט בעיניו ויעיין כ"ג במל"מ פ"ד מבכורות שהאריך בזה הכלל ומסיק שם מאן מפיס להקל נגד הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והטור דבמצוה דאורייתא לא אמרינן חשע"ש ויעיין ב"ש א"ע סימן ל"ה ובמג"א סימן רנ"ט ובישע"י ובמח"א ה' שליחות וברא"ש יוסף פ"ק דחולין ובמחנה לוי ה' נזירות עכ"ל לא ידעתי מה אשיב למעלתו נ"י הכי לא ראה בספרי ח"ר סימן נ"ח אשר עמדתי על חקירה גדולה הא דאמרינן בדאורייתא לא סמכינן על חזקה שע"ש היינו אם על מקרה ביקש מחבירו שיעשה בשבילו תיקון דבר אם נאמר כיון שהבטיח לו בודאי יעשה השליחות משום הן שלך יהי' הן אבל מי שעסקו בכך או אומן בדבר אז אמרי' חשע"ש מכח חזקת אין אומן מרע אומנתו כמו דאין הסופר נאמן שלא כתב הס"ת או האזכרות לשמן כך מי שהוא אומנתו שהוא חנוני המקיף בעבור הבעה"ב ליתן לפועליו שכרם אמרינן חשע"ש ובודאי פרע לפועליו סבר וקיבל להיות תחת בעה"ב אשר חיובו עליו לפרוע לפועליו וגם הוא ירויח בו חלקו כדרך החנוני כמנהגו של עולם כמבואר בש"ך חו"מ סימן צ"א דחנוני מוציא ממון מבעה"ב מכח חשע"ש ונתקשה שם התומים הא אפילו באיסור דאורייתא לא סמכינן על חזקה הנ"ל ואיך נוציא ממון על חזקה שע"ש ולפמ"ש לק"מ דחנוני אומנתו בכך להקיף לפועלים בעד בעה"ב א"כ חזקה אין אומן מרע אומנתו כמו שיש חזקה אין סופר מרע אומנתו ובודאי שילם לפועלים בעד הבעה"ב דאם לא יעשה כאשר הבטיח אז יגרע אומנתו איזה בעה"ב יסמוך עליו עוד ובסימן ע"ו הארכתי להביא ראי' לסברא הישרה הזאת מלשון בעה"ת יעו"ש וא"כ ק"ו מי שנעשה אומן מוהל לרבים ואם יבטיח ולא יבוא למועד הקבוע מי הוא זה אשר יקח אותו עוד למוהל ויהי' בטל ממנו מצוה זו אשר שם על לבו להיות מוהל לרבים ובפרט שגם המוהל עושה המצוה או מאמין שמצוה דיליה א"כ לכ"ע חשע"ש בכל אופן וסמכינן אפילו בחיוב דאורייתא ועיין בריטב"א בעירובין דף ל"ב ראי' למ"ש שם בד"ה ומלבד. (ב) כ' וז"ל בסימן טו"ב הביא בשם רבו הגאון חת"ס ז"ל שחידש דבספק אם ניקב הוושט אין זה ספק בשחיטה הנה כעת אין ספרו תח"י ובהשקפה ראשונה נפלאתי מ"ש בנמצא גרגרת שמוט וא"י אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דס"ל לרבינו הת"ש בסי' כ"ד ס"ק ל"א דהוה ספק בשחיטה ועיינתי בחו"ד וראיתי שכ' וז"ל דמיירי שיש ספק שמא בשעת שחיטה דחק הסכין והשמיטה והוה ספק במעשה המכשיר והשיג על ת"ש ובמח"כ מעצמותיו הקדושים דבריו תמוהים דבנשמט ג"כ לא הוה ספק במעשה המכשיר היינו בוושט ולע"ד דברי רבינו ברורים ובר מן דין המהרש"א בבכורות דף כ' ס"ל דניקב הוושט הוה ספק בשחיטה ובתשו' פמ"א סי' א' ותשובת מהר"ם זיסקינד וכ"פ בפרמ"ג בט"ז בכללי ס"ס וס' תפארת למשה סי' ל"ג ונב"י חא"ע סי' מ"ג וכו' ופקחתי עיני בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' כ"ב שגם הוא מהמתירין והביא ראי' מהראב"ן דפסק הלכה כעולא יעו"ש ויעיין בכו"פ ויראה שמכח זה אנו פוסקים דלא כעולא דשאני קוץ בוושט דספק לחומרא עכ"ל. מאוד נפלאתי עליו מה הביא ומה השיג הלא ג' עמודי עולם המה הגאון החו"ד וש"ש וחת"ס אשר כל רז לא נעלם מהם וסוברים דנקב בוושט לא הוה ספק בשחיטה ומה בצע אם יקבץ כמה אחרונים כנגדם היכריע אותם ובפרט שהבאתי סמוכים משו"ת הרא"ש ומה שהעיר מעלתו נ"י מדברי מהרש"א שסובר דספק נקובת הוושט הוה ספק בשחיטה הלא הוא קו' הרשב"א במשמרת הבית וכבר חדשתי סברה ישרה בעזה"י להכריע אם שחט במקום הנקב לא הוה שחיטה מעלי' דהא חסר מהרוב אשר הי' צריך לשחוט ליטול החיות במעשה שחיטה כ"ש והוה שפיר ספק בשחיטה אבל אם יש נקב בוושט שלא במקום שחיטה א"כ נעשה המעשה שחיטה שנוטל החיות ולא הוה ספק בשחיטה א"כ מיושב גם דברי מהרש"א דקאי אם יש לחוש שמא במקום נקב קא שחיט ועיין בספרי היטב בסי' ח"י באריכות אבל בשמוטה חולק אדמ"ו ז"ל עם החו"ד לדעת מורי הוה ספק שמוטה ספק בשחיטה דהא בבהמה הוה תוצאות חיות בשני סימנים ומעלתו נ"י לא שם זאת ללבו במה שדיבר הלא נעשה מעשה שחיטה בוושט ודוק ואעתיק מה שכתבתי בגליון חת"ס יו"ד סו' כ"ה בד"ה אמנם אשר חידש דספק נקב בוושט לא הוה ספק בשחיטה כתבתי לפום רהיטא יהי' דברי בדק הבית בית א' נגד דעת אדמ"ו הנ"ל שכתב הרא"ה ז"ל ועוד דסמכי' עליו לומר בהמה זו כשרה היתה שלא הי' בה אחד מכל הטריפות שפוסלים השחיטה כשמוטת הגרגרת או נקובת הוושט עכ"ל הרי מפורש יוצא מפי הרא"ה נקובת הוושט הוה מן הטריפות שפוסלים השחיטה כמו שמוטת הגרגרת דלא כאדמ"ו שמחלק בין נקובת הוושט ובין שמוטת הגרגרת וצע"ג ולפמ"ש ניחא אם שחט במקום הנקב הוה כמו שמוטת הגרגרת וזה שדייק הרא"ה שלא הי' נוקב במקום השחיטה ולא הי' שמוט אבל שלא במקום השחיטה אם ניקב לא הוה ספק בשחיטה ודוק (ג ) כ' מעלתו נ"י בסי' ס' העלה כ"ג להביא עצם מנהרג ע"י מלחמה או עפ"י דינא דמלכותא לא ידעתי האיך מצא דבר חדש כזה ולענ"ד ש"ס מפורש בערכין דף ז' ע"ב דאין חילוק דמקשה ואמאי איסורי הנאה הוא ויעיין במ"ל בפי"ד מה' אבל שהביא ראי' לשיטת התוס' דמת עכו"ם מותר בהנאה מההיא דאמרי' בש"ס סנהדרין דאמר שאול לדוד אי בעית דאתן לך מיכל זיל אייתי לי מאה ערלת פלשתים וכו' ודוד סבר הא חזא לכלבא ושונרא ותרגם יהונתן וקטל פלשתאי ואי מת עכו"ם אסור בהנאה קשה בין לל"ק ובין לל"ב יעו"ש א"כ מבואר להיפך עכ"ל. אודיע למעלתו נ"י כי כבר הקשה לי אדם גדול בתורה כן [ע' בסימן הקודם] והשבתי לו באריכות כי מה שהב"ד שופטים ומורים עפ"י התורה והקב"ה עמהם בדין הוא הוא הנהרג עפ"י המלך והבאתי שם באריכות דברי רמב"ן פ' משפטים על פסוק והגישו אדוניו אל אלקים יעו"ש וכן הבאתי דבריו המתוקים בפ' שופטים על הבנת חכז"ל כאשר זמם ולא כאשר עשה הרגו אין נהרגים כי המשפט לאלקים הוא ואלקים נצב בעדת אל ולא יתן ד' לשפוך דם נקי יעו"ש והבאתי דברי דרשות הר"ן דרוש י"א במה יפרוד כח הב"ד אשר מורים כאשר כתובה לפניו במרום או בין המלך אשר במשפט יעמיד ארץ ועיין רמב"ם פכ"ד מה' סנהדרין והדברים ארוכים ונכונים בעזה"י כאשר יבין מעלתו נ"י בהם לאמיתיותם ואשר העיר מדברי מ"ל פלא בעיני הלא כתבתי שם בד"ה ולא וז"ל ומיושב בזה רוב סתירות וקו' בעל מ"ל יעו"ש עכ"ל הרי שהרגשתי בזה ואין דרכי להאריך כי מה סתירה הוא זה אם מיושב קו' רבות ודוק ועיין תוס' ערכין דף ד' ד"ה נפשות ועיין רמב"ן בפ' שמיני בפסוק אותה תאכלו אם בשר אדם מותר שהעיר שבשר מת יש שם שם גז"ש מעגלה ערופה ולפמ"ש יש לדון בנשחט או נהרג ועיין ר"ן כתובות פ' אעפ"י ודוק כי קצרתי. ואעתיק מה שהערותי בגליון משניות שלי פ"ו דשבת משנה ה' ומן הכזית מן המת וכ' התיו"ט וז"ל ומת דאסור בהנאה מצניעים אותו כדי לקברו ואח"כ כ' וז"ל ובמת נמי אפשר דעל פחות מכזית אינו מצוה לקברו עכ"ל וכתבתי וז"ל משמע דווקא בכזית מת מן ישראל איירי דאסור בהנאה דאלו ממת נכרי לא ידעתי מנ"ל דאסור בהנאה הא בע"ז ילפי' דמת אסור בהנאה שם שם שנאמר במרים שם ובעגלה ערופה שם א"כ מנ"ל דמת עכו"ם אסור בהנאה עיין במ"ל בפי"ד מה' אבל וגם מדכתבו שמצוה לקברו הך מצוה הוה ג"כ דווקא במת ישראל וקשה מנ"ל לתיו"ט דאיירי בכזית מת מישראל הא מת עכו"ם ג"כ מטמא דלא ממועט רק מטומאת אהל קברי עכו"ם אינם מטמאים אבל מת עכו"ם גופו מטמא וצע"ג רק מש"ס משמע דבמת ישראל מיירי דאמרו מודה ר"ש במוציא את המת לקברו וכן משמע עוד בגמ' שם דוק ותשכח. (ד) בחאה"ע סי' ל"ו העלה כבודו אם הי' לאב ב' שמות והבן החזיק בעיר אחרת שם אביו באחת משמותיו זה לא נקרא שינה שם אביו תמהני איך פשוט בעיניו לסמוך על סברא זו באיסור א"א וראי' ברורה דזה הוה שינה השם מתוס' גיטין דף כ' בד"ה הא בעינן שמו ושמה וכבר האריך בזה הגאון מהרש"ק בח' אנשי השם סי' כ"ה והאריך בראיות גם מהרשב"א דהוה בכלל שינה השם ולענ"ד קשה הדבר מאוד להקל אפי' בשעה"ד כדעת עה"ג בתשו' סי' נ"ה והגם שמו"ר הגאון המובהק בתשו' שואל ומשיב התיר בשעה"ד ולי צ"ע ואני כ' על הגליון עבה"ג שלי וז"ל גם במח"כ הפריז על המידה להקל יותר מדאי עי' בתשו' הר"ן סי' מ"ב וש"ע א"ע סי' קכ"ט בב"ש ועיין בתשו' צמח צדק סי' פ"ג צוה לשרוף את הגט כדי שלא יהא תקלה ח"ו ויעיין בתשו' כנסת יחזקאל סי' ע' ביקש מי שיש לו ספר עה"ג יכתוב על הגליון שאינו לסמוך עליו בזה ויעיין בתשו' מהר"ח כהן סי' ל"ז מש"כ בזה עכ"ל. היה מן הראוי לדבר אתו משפטים כי אני דנתי על ענין חדש אשר לא קרב כלל לנידן עבה"ג והאחרונים המה דנים באיש ששמו נתן וכתב בגט ובהרשאה ששמו יצחק דהוא הוה שינוי בשם שהחליף תחת נתן יצחק ואני דן באיש שהי' שמו שמואל נח ונכתב שם שמואל ולא נכתב ג"כ שם נח א"כ אין כאן שינוי ועיין רמב"ם בה' יסה"ת ה' א' ובסדר המשנה שם ועיין בח"מ סי' ש"ס בסעיף ע' ובש"ך שם ובסי' ס"א ובתוס' גיטין דף נ"ד בד"ה והוא וכלל גדול כי חסרון להשלים אינו בכלל שינוי. ואעתיק מה שהערותי במקו"א לגאון אחד אשר כתב לי השגות על סי' הנ"ל ובארתי וז"ל. נוראות נפלאתי על הדר"ג נ"י במה שכתב וז"ל לפום מה דקיי"ל דשינה שם אביו ושם אבי' פסול הגט והיינו משום דאנו מפרשים דשם אביו ושם אביה הן בכלל שמו ושמה השנוי במשנה עכ"ל דבריו נפלאים בעיני דהלא הזכרת שם האיש המגרש ושם האשה המתגרשת הוא הכח בכריתות דאל"כ מי כורת ומי הנכרתת יעיין ר"ן פ"ב דגיטין בד"ה וגרסי' תו בגמ' האי גברא דעל לבי כנישתא וז"ל אמר רב יוסף למאי ניחוש לה הא בעינן שמו ושמה ושם עירו ושם עירה וליכא פי' משום דכתב ספר כריתות וא"א לספירות דברים של כריתות אלא א"כ כתב שמו ושמה שם עירו ושם עירה בודאי דרבנן הוא דמדאורייתא לא בעינן אלא שמו ושמה כדי שיהי' נראה שהוא כורת בינו לבינה ובלא"ה לא מקרי כריתות כלל וכי אמר ר"י למאי ניחוש לה בשם עירו ושם עירה לאו דווקא עכ"ל ויעיין בגט פשוט סי' קכ"ח סק"י בסוף דבריו הביא חבל נביאים ראשונים שהגט בטל מה"ת אם לא נכתב שם האיש והאשה כי אין זה ספר כריתות אבל אם צריך לכתוב שם האבות של הבעל והאשה יש פלוגתא אי צריך אפי' לכתחילה לכתוב שם האבות של המגרשים הוא דעת בעל העיטור ודעת הרא"ש דלכתחילה יכתוב שם האבות רק מהרי"א חושב לפסול ועיין בגט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק מ"ג באריכות באר היטב שאפי' השינוי ממש בשם אביו כשר ואפי' אם שינוי פסול היינו משום מראית עין בלבד יעו"ש. ולפ"ז אפי' אם נאמר אם הי' לבעל שתי שמות למשל אם הבעל הי' נקרא שמואל דן ובגט הי' כתב רק שמואל הוא בטל מדאורייתא יען כי צריך להיות נזכר שם המגרש ששמו שמואל דן הגם דלא נקרא שנוי במה שלא הזכיר שם השני עכ"פ חסר חצי שמו כי בעל האשה הזאת שמו שמואל דן וצריך להיות מוכח מתוכו ששמואל דן מגרש אשתו אבל בשם אביו דלא פועל על הכריתות ואפי' לא נזכר כלל שם אבות כשר הגט רק אם הי' שינוי בשם כגון בנידן תשו' הרא"ש פסול דע"י השינוי יבוא מכשול שהרואה יחליט שאב בעל האשה הזאת לא הי' נקרא כן אבל אם כתב שם אחד ושם השני הוא חסר לא יחליט שאין זה הוא ולא גרע מאלו לא הוזכר שם אביו כלל ודוק כי נכון בסברא תל"י. ואוסיף נופך אפי' לפי מה שהעיר הנב"י מהד"ת סי' קנ"ג בד"ה ועוד אני תמה שהרעיש שעכשיו שאין כותבים מקום הדירה א"כ יש חשש שני יוסף בן שמעון והביא ראי' מסי' י"ז דאם מזכיר שם אביו לא צריך להזכיר שם דירה וה"ה בהיפך בזמן שהי' מזכירים בגט שם דירה לא הי' צריך להזכיר שם אביו אבל בזה"ז דלא מזכירים שם דירה מודים כל הראשונים דצריך להזכיר שם אביו יעו"ש שהפליא על השו"ע מאוד היינו אם לא הזכיר כלל שם אביו אבל בהזכיר עכ"פ שם שמואל א"כ ליכא חשש על שני יוסף בן שמואל בודאי הגט כשר והוא סברא ישרה בעזה"י עכ"ל שם. וגם מה שכתב בשם ספר כנסת יחזקאל אני לא זכיתי מעולם לראות ספר הנ"ל אבל צמח צדק יש לי והמעיין שם יראה אם הגט הי' בא מיד הבעל ליד האשה הי' מקול ובפרט אם הי' מוחזק במקום הכתיבה בשם זה לבד עיי"ש בטעם א' ובטעם ה' ושם הי' שינוי השם שכתב יצחק ושמו הי' נתן יעו"ש משא"כ בנידן שלי שהוא ענין אשר לא דיברו בו האחרונים וגם ספר אנשי השם לא ראיתי ולא אוכל לראות על מה הגאונים דנו ובפרט בנידן שלי חקרתי עוד כמה היתרים ותל"י על משמרתי אעמודה בעזה"י ואודיעהו שהגאון הנ"ל חקר בפלפולו שבלא"ה מהני הגט אפי' הי' נקרא במקומו לס"ת בשם נח שמואל כיון שבפי העולם נקרא רק שמואל לא גרע מחניכה עיין בטיב גיטין סעיף ב' וי"ג ול"ד והערותי שם באריכות ואכמ"ל. ואתן תודה אשר הודיע לי שרבו הגאון הגדול רי"ש ז"ל הי' אוהב אותי זכותו יגן עלי שמח לי בזה הגם כי בלא זה ידעתי גם ידעתי כי הי' מים פנים לפנים והספדתי עליו הספד גדול בכ"ז לא אמנע התודה למעלתו נ"י שאיש טוב מבשר טוב יישר כחו הד"ש: