שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן סה
שלום לי"נ הרב הגאון המפורסם ר' שלמה ג"פ נ"י אודות אשר השיג עלי בתשו' א' (ח"ב חיו"ד) שהחלטתי שאין מחלל שבת באיסור מחמר מומר לכה"ת והדר"ג נ"י הקשה מיבמות דף ו' דמשני הגמ' שאני לאו דשבת דחמירי וכ' רש"י וז"ל דקיי"ל מחלל שבת כעובד ע"ז ומשו"ה אפילו לאו גרידא לא דחי ומינייהו לא גמרי' עכ"ל הרי מבואר במי שעובר בלאו דמחמר הוה כעע"ז עכ"ד ונלע"ד ליישב דהא הגמ' לא נקט שאני לאו דשבת דחמור דאז משמע הגם דמחמר הוה רק לאו אעפי"כ לאו דשבת חמור דמי שעובר על לאו מחמר הוה כעע"ז הגמ' נקט שאני לאוי דשבת דחמירי יען שיש בשבת מ' חסר אחת מלאכות ועיין בתיו"ט שם א"כ בכלל הלאוין יש ג"כ לאו דמחמר רק ל"ט חטאות משכחת אבל מ' חטאות לא משכחת או מיתות ודוק וכיון דשארי לאוי דשבת חמירי שבהם הדין המחלל הוה כעע"ז ה"ה דלא אמרי' אפילו במחמר עשה דוחה ל"ת וזה שדייק רש"י וז"ל מחלל שבת כעע"ז ומש"ה אפילו לאו גרידא לא דחי עכ"ל הרי מפורש יוצא יען שיש לאוין אשר העובר הוא כעע"ז היינו המחלל אחת מל"ט מלאכות ה"ה הלאו גרידא דמחמר הגם דהוא לא הוה כעע"ז אלים דלא נאמר בו עשה דל"ת דאל"כ הי' לרש"י לפרש ולכתוב לאו דשבת חמירי דמחלל שבת הוה כעע"ז ודוק. ועל מה שהערותי בספרי שם סימן ס' הערה חדשה הא דמת אסור בהנאה הוא דווקא במת כדרכו אבל בנהרג מותר בהנאה כפי אמרות טהורות חכז"ל בשבת דף ק"ח דמי שהרגו מלך חשוב ממי שהרגו איספקליטור וא"כ מי שמת כדרכו הרגו מלך חשוב ואסור בהנאה והנאות המת שאסור ילפינן שם שם ממיתת מרים ועגלה ערופה א"כ נדע רק במת כמרים שמתה מיד ד' ולא שנהרגה והדר"ג נ"י השיג דחילוק זה דווקא בבהמה אבל באדם אין חילוק אם הרגו מלך או
איספקליטור והוכיח דינו מדאמרי' בסנהדרין דהרוגי ב"ד גריעי מהרוגי מלכות דהרוגי מלכות כיון שלא בדין מיקטלי הו"ל כפרה והרוגי ב"ד דבדין מיקטלי לא הוה להו כפרה ובערכין סוף פ"ק איתא דאשה הנהרגת עפ"י ב"ד שערה אסור בהנאה וא"כ אם הרוגי ב"ד אסורים בהנאה ק"ו הרוגי מלכות וכל הנהרגים שלא כדין אסורים בהנאה ועכ"ח דהבדל בין הרגו מלך או איספקליטור הוא נאמר דווקא לחשיבות בעור בהמה ולא באדם עכ"ד. ידידי נ"י אעריך לפניו כי לדעתי הרוגי ב"ד הם נקראים שהרגו מלך אבל הנהרגים עפ"י מלכות הם נקראים הרוגי איספקליטור כי הב"ד הם שופטים עפ"י מלך מלכי המלכים הקב"ה כי אלקים נצב בעדת אל וכאשר האריך הרמב"ן בפ' שופטים להבין חוקי התורה כאשר זמם ולא כאשר עשו ואמרו חכז"ל הרגו אין נהרגין וז"ל והטעם בזה בעבור כי משפט העדים המזומים בגזירת השליט שהם שנים ושנים והנה כאשר יבואו שנים ויעידו על ראובן שהרג את הנפש ויבואו שנים אחרים ויזומו אותן מעדותן צוה הכתוב שיהרגו כי בזכותו של ראובן שהי' נקי וצדיק בא המעשה הזה אלו הי' רשע בן מות לא הצילו השם מיד ב"ד כאשר אמר כי לא אצדיק רשע אבל אם נהרג ראובן נחשב שהי' אמת כאשר העידו עליו הראשונים כי בעונו מת ואלו הי' צדיק לא יעזבנו ד' בידו כמו שאמר הכתוב כי לא יעזבנו בידו ולא ירשענו בהשפטו ועוד שלא יתן ד' לשופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפוט והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט וזה הטעם ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ד' כי לפני ד' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים והוא ינחם בדרך אמת וכבר הזכרתי מזה בס' ואלה המשפטים עכ"ל הזהב ובפ' משפטים ביאר הדבר בקיצר באמרי נועם על פסוק והגישו אדוניו אל אלקים וכתב וז"ל ולדעתי יאמר הכתוב והגישו אדוניו אל אלקים עד אלקים יבוא דבר שניהם לרמוז כי אלקים יהי' עמהם בדבר משפט הוא יצדיק והוא ירשיע וזה שאמר אשר ירשיעון אלקים וכך אמר משה כי המשפט לאלקים הוא וכך אמר יהושפט כי לא לאדם תשפטו כי לד' ועמכם בדבר המשפט וכך אמר הכתוב האלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט כלומר בקרב עדת אלקים ישפוט כי האלקים הוא השופט וכן אמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ד' וזה הטעם כי לא אצדיק רשע על הפי' הנכון ובאלה שמות רבה ראיתי אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת כביכול מניח הקב"ה שמי שמים ומשרה שכינתו בצדו שנאמר כי הקים ד' להם שופטים והי' דן עם השופט עכ"ל היקר מפז. הרי שפתיו ברור מללו כי ד' הוא השופט והוא לא מצדיק הרשע בדין כי הכל מלפניו יצא האנשים אשר להם הריב עומדים לפני ד' למשפט ובפרט בב"ד היושבים על ד"נ במקום המקודש שהמשפט יצא מלפני ד' וזה נקרא שהרגו המלך אבל הרוגי מלכות הם נקראים הרוגי איספקליטור ודוק (והרמב"ם בפי' המשניות פ"ק דערכין כתב וז"ל והיוצא ליהרג רוצה לומר מיתות ב"ד שהוא ענין שאין תלי' ברצונינו אלא התורה ממיתו אותו עכ"ל). ויעיין דבר נפלא בדרשות הר"ן דרשה י"א כי כח המלכות להקים משפטי הארץ הוא ענין אחר מאשר הסנהדרין דנו אשר הי' חיובם לשפוט את העם משפט צדק מלמד שהמקום גורם מן לשכת הגזית כחכז"ל בע"ז דף ח' דכתיב אשר יגידו לך מן המקום ההוא ויעיין ברמב"ם ה' סנהדרין פכ"ג ה' ח' ובלח"מ אשר רמז ע"ז לכן הרוגי ב"ד עפ"י שפע אלקים וחקי התורה נקרא הרוגי מלך ולק"מ קו' הדר"ג נ"י כי הרוגי מלכות יען שלא כדין נקטלה שלא הושער עפ"י חוקי תורה כאשר כתבה לפניו במרום הוה מיתתם כפרה גמורה אבל עכ"פ המה הרגו איספקליטור אבל הרוגי הב"ד אשר נהרגו ע"י משפט לאלקים הגם שלא נגמר כפרתם עד עיכול הקבר אבל עכ"פ הרגו אותם המלך והם איסורים בהנאה ועיין בערוך פי' האיספקליטור כנלע"ד ברור בעזה"י. ואיידי דאיירי אכתוב להדר"ג נ"י מה שהערותי במקו"א על הך דין דהרמ"ך פ"ה מה' יסה"ת ה' ה' שאם יהרגוהו כולם אם לא יתנו מי שיחדוהו מותר להם למסור אותו דלא שייך מאי חזית דדם דידך סומק טפי כיון דיהי' כולם נהרגים יעו"ש והגאון ר' וואלף באסקאוויעץ ז"ל בספרו סדר המשנה העיר דרמב"ם הכריע דר"י חזר בעצמו והביא גמ' ערוכה בב"מ דף ס"ב בשנים שהלכו בדרך וביד אחד קיתון של מים דסובר בן פוטירא שישתו שניהם וימותו ולא ישתה הבעל המים לבדו ויראה במיתת חבירו לבד ור"י ור"ע דרשו וחי אחיך עמך חייך קדמו לחיי חבירך והקשה הגאון אם נימא כסברת הרמ"ך א"כ למה לי קרא וחי אחיך עמך הלא ברוצח גופא הוה הדין טרם שימותו כולם מותר להם להציל עצמם והרי האיש שאין בידו המום הוה כיחדוהו שכלתה אליו הרעה אלא עכ"ח אפילו יחדוהו ואם לאו ימותו כולן אסור חוץ אם הוא חייב מיתה כשבע בן בכרי והאריך עוד האיך בן פוטירא אמר דימותו שניהם בודאי פלא אלא עכ"ח דר"י בעצמו חזר מדבריו בירושלמי יעו"ש. ולדעתי הדברים נפלאים אם אנו דנין שאחד יהי' מהרוגי איספקליטור אז אנו חוקרים אם יהרגו כולם או אחד ואמרי' כיון שע"כ האי גברא יהי' מהרוגי איספקלטור למה יגרמו לעשות לעצמם הרוגי איספקלטור דלא שייך מאי חזית דדם דידך סומק טפי רק אם יהרג אחד ויושפך דמו כמים אבל אם יהי' הרוגי מלך שימותו שניהם מיד ד' ברעב או בצמא ולא יושפך דמם ע"י בני אדם אז אין כאן חקירה מחמת מאי חזית אם יש מ"ע ואהבת לרעך כמוך וישתו שניהם וימותו ביד ד' וזה שלא אמר בן פוטירא מחוייב שישתו שניהם או שיאמר אסור לבעל המים לשתות לבדו רק אמר מוטב שישתו שניהם ויקיים ואהבת לרעך כמוך ור"ע אמר דכתיב וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך וצריך הוא להציל חיותו ואין כאן מ"ע לאהוב חיי חבירו אם אין סיפוק כדי חיותו אבל גם בן פוטירא מודה דאם שתה הבעל המים לבדו לא עשה עבירה דיהי' עובר על "לא תעמוד על דם רעך" דהא לא הי' בידו להצילו חוץ אם לא יציל את עצמו ומה חזית להציל חבירו ולא להציל את עצמו רק שלא קיים מ"ע "ואהבת לרעך כמוך" וזה אמר בן פוטירא מוטב שימותו שניהם ולא יראה במיתת חבירו ור"ע חולק דחייך קודמים ואין כאן עבירת מ"ע כלל אבל אפילו ר"ע מודה אם הי' שותים שניהם המים ומתו לא עבר הבעל המים על עבירת "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" עיין רמב"ם שם ה' ח' ורמב"ן במלחמות בפ' בן סורר דזה נאמר אם נתן נפשו להורגים שיהרג ע"י איספקליטור ולא אם עסק עכשיו במצות ואהבת לרעך כמוך ואח"כ בעבור יום או שעות הוא אנוס ואין בידו מים וימות מיד ד' עיין רמב"ן במלחמות עם הרז"ה בפ' ראד"מ שהוא עוסק עכשיו בהיתר מצות מילה ומה שצריך אח"כ לחלל שבת הוא שבא אח"כ ועיין בש"ך יו"ד ה' מילה ובודאי גם לר"ע לא עבר על "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" אם נתן לחבירו ומתו גם שניהם א"כ אין ענין גמ' בב"מ לענין ירושלמי וגמ' דידן דלא כהגאון סדר המשנה: