אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן סד

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן סד

סימן סג

שלומים רב לאיש המאור בתורה כבוד הרב ר' ישראל מאיר נ"י אב"ד דק"ק אסטראייע במדינת פר' פאלען. אחד"ש קבלתי מכתבו אשר השיג על ספרי אשר בא לידו וד' יודע שאשמח אם אראה שעוד ימצא שם איש היושב על עיון התורה לכן הגם שיש לפני להשיב על כמה שאלות הקדמתי להשיב לו מפני הכבוד כי ראיתי שדורש על האמת וקצרתי בתוארים עד שאכיר אותו בטוב יותר. (א) כ' וז"ל במ"ח ח"ב חיו"ד ראיתי שעמד על חת"ס שמומר לחלל שבתות בפרהסיא לא הוה חשוד לשאר דברים ובסי' ב' וג' האריך לתרץ בכוונתו וז"ל בסי' ב' בד"ה ועתה אבוא אבל אם נעשה בעל תשובה ואומר שלא עבר אותן עבירות נאמן דלא הי' חשוד וכו' עכ"ל ובסי' ג' מבאר דבריו יותר ולדעתי לא הבנתי דבריו דמבואר בירושלמי עירובין פ"ט ה' ד' ובסוף חגיגה ובבלי כתובות כ"ח דנכרי אינו נאמן להעיד אחר שנתגייר מה שראה בגיותו וכן פסק הרמב"ם פי"ד מה"ע ה"ד וג"כ כיון בשעה שחילל שבת בפרהסיא הוה כנכרי עע"ז ואחר שעשה תשובה למה יהי' נאמן להוי תשובתו כנכרי שנתגייר דלא מהני ואין לחלק בין מחלל שבת שבידו לעשות תשובה בכל זמן וזמן לא כן נכרי דאינו בידו להתגייר שצריך ב"ד כמ"ש הרשב"א ביבמות ריש האשה רבה לחלק בין נדר לגר יעו"ש ז"א דדין נכרי עליו כל זמן שלא ידעי' בודאי שחזר מדרכו הרע ואיך יהי' נאמן על שעת גיותו דהי' עליו דין נכרי עכ"ל. אענה בעזה"י בקצירת אומר הש"ך בח"מ סי' ל"ד ס"ק ל"ג פוסק דכל פסולי עבירה שחזרו בתשובה נאמנים אח"כ להעיד מה שראו בשעה שהי' פסולים דלא בעינן בהם תחילתו וסופו בכשרות ובתומים שם ס"ק כ"ח מביא דזה ניחא לטעם הראשון במרדכי שמתיר תחילתו בפסלות בממון משום בידו לסלקו וה"ה כאן יש בידו להיות בעל תשובה אבל לטעם השני במרדכי דאין זה פסול לכל העולם כמו פסול קורבא א"כ בפיסול בעבירה הוה פסול לכל העולם ולא מהני עדותו אעפ"י שבידו לעשות תשובה והביא ראי' דאל"כ למה פסול אם ראה עדות בשעה שהי' חתנו ומתה בתו שהי' תחילה בפסלות וקשה הא הי' בידו לגרשה דאשה מתגרשת בעכ"ח וסיים וז"ל וכמעט לא ידעתי לו פתר עכ"ל והערותי מכבר שדבריו נפלאים בשלמא בעל העבירה בשעה שרואה העדות יש בידו להיות בעל תשובה כחכז"ל אם קידש אשה בע"מ שהוא צדיק שמא הרהר בתשובה ורואה העדות בכשרות אבל כאן בשעה שרואה העדות לא גירש האשה ומה יהי' אם יגרש אח"כ הכי יש גירושין למפרע ועכ"פ בשעה שראה העדות לא הי' כשר לחותנו ולא הוה בידו לראות העדות בכשרות אטו בבעל העבירה אפי' צריך להשיב חפץ עכ"פ משעה שמתחרט הוא כשר לעדות ובלא"ה אפי' אם יש אז גט בידו עכ"פ הגירושין אינם בידו שמא תברח האשה ולא תקבל גט ואפי' אם נימא שנוכל לעשות שליח לגרש אשה בעכ"ח דלא כנב"י ח"ר א"ע בסי' ב' אבל עכ"פ צריך השליח למסור גט בידה ולזכות לה גט א"א עיין גיטין דף י"ב דלא דמי גט אשה לגט שחרור וא"כ איך מדמה התומים גירושין לאשה לבעל תשובה שיש בידו להתחרט בלבו ודי ותומים האריך דתחילתו בעבירה וסוף בכשרות לא מהני רק בשליח הגט כמבואר בסי' קמ"א בא"ע אבל לא בעדות ומביא תוספתא סנהדרין פ"ה דאם ראה עדות כשהי' סוחר שבועות ואח"כ חזר פסול לעדות שראה אז בפסול רק שמצא שהש"ך בעצמו חזר בו בסי' ל"ה מכח תוספתא הנ"ל בס"ק ז' שחקר הש"ך למה לגמ' לומר טעמא בעכו"ם דלא דייק תיפוק לי' דתחילתו בפסלות ותי' דגר אינו נאמן אפי' במידי דקטן נאמן והש"ך שם חקר מתחילה דיהי' נאמן דבידו לגייר יעו"ש והוא מופלא הא לא חשוב בידו מי יימר דמזדקקו לי' ג' עכ"פ חזר בו הש"ך עצמו. הן אמת שמאוד הי' נפלא בעיני חקירת הש"ך אי אנו חוקרים שיהי' כשר תחילתו בפסלות וסופו בכשרות היינו מי שהי' עליו שם עד עכ"פ רק שבא לו שם תואר שהוא עד פסול אז יש לחקור אם הולך הפסול אם יכול להעיד אבל גוי וקטן ועבד דלא הווין בר עדים איך יהי' מהני עדותם אח"כ אם נתגייר הגוי או נתגדל הקטן או נשתחרר העבד עכ"פ בשעת ראי' לא הי' עדים והתורה אמרה או ראה או ידע והוא עד שצריך להיות הגוף בר עדות שהכשיר התורה לעדות נחזי אנן בעל עבירה או קרוב הוא נקרא עד פסול ופועל על שאר עדים שראו עמו עדות וצירפו עמו שאם נמצא אחד מהן קו"פ שגם עדותן בטילה יען דהפסול או הקרוב הוא בר עדות רק מעשיו או הקרבות גורם שיהי' פסול לעדות א"כ פוסל הכשרים אבל אם עכו"ם או עבד או קטן ראו וצירפו עצמם עם עדים כשרים לא נפסל עדות הכשרים יען כי אלו ממועטין בתורה שאינם בר עדות כלל ולא נקראו בשם עדים פסולים והתומים בסי' ל"ה ביאר דאשה אינה מבטלת עדות כשרים ומביא ראי' יעו"ש וכתב עליו הנתיבות בסי' ל"ה סק"י וז"ל ומדבריו יש ללמוד דה"ה עכו"ם ועבד וקטן אינם מבטלים עדות הכשרים עכ"ל וזה ברור ואמת מאוד וא"כ איך שייך לחקור שיהי' אח"כ כשר אם בשעה שראה לא הי' בר עדות הדבר פלא בעיני זה כמה האיך חקרו גדולי המורים ועלה בדעתם שיהי' כשר בגוי וקטן מה שראו בעוד שלא הי' בר עדות. ומה נפלאת בעיני שמצאתי בהגהות הגאון ר' ברוך פרענקעל ז"ל בחו"מ סי' ל"ה שהפליא לשיטת הראב"ד דאם בעל דבר סילק את עצמו אח"כ כשר לעדות לא הוה פסול משום תחילתו בפסלות דבע"ד לא הי' לו מתחילה שם עד ה"ה יהי' גוי ועבד כשר יעו"ש ולפמ"ש לא דמי כלל בע"ד לא הי' לו שם עד לעדות זה אבל עכ"פ בר עדות הי' אבל גוי ועבד וכדומה לא הי' בר עדות כלל לשום ענין בעולם אבל ישראל בעל דבר עכ"פ הי' בר עדות לכל עדות שבעולם ודוק כי קצרתי. אך סוף דבר הכל נשמע ידע מעלתו נ"י שהבדל יש בין כח עדות בדבר דלא מהני הוכחה או אומדנא רק כח עדות עפ"י שנים עדים זכרים כקדושין וגרושין ומיתה ומלקות ולהוציא ממון מחזקתו או להוציא איש או אשה מחזקתם אז אנו צריכים לחקור על תחילתו וסופו בכשרות וכדומה אבל באיסורין א"צ כח עדות מבר עדות כי רק הבירור אמיתיות הדבר הוא אוסר או מתיר שם אין לנו לחקור רק אם כנים הדברים אשר יצא מפי המדבר או שקורי משקר עיין ט"ז יו"ד סי' צ"ח ולכן כל הנידן אדמ"ו בעל חת"ס ז"ל וכל מה שהערותי בתשובה קאי על איסור לדעת אם אמת בפי המדבר ולכן נאמן בדבורו עכשיו כי מעולם לא מוחזק לן שעבר כל עבירות ומהכ"ת לא נאמין לבע"ת שאומר אמת חוץ אם היינו מחליטין שבשעה שמחלל שבת עבר בבטח כל העבירות שבאים לידו והי' בדעתי להאריך רק ראיתי שמעלתו נ"י כתב אח"כ וז"ל ועדיין יש לחלק בין היכא דצריך עדות ובין היכא דדנין להוציא מחשדותו דנאמן לומר שלא עבר עבירה זו אבל מירושלמי ומגמ' שהבאתי משמע אפי' בדברים דאין צריך עדות רק מתורת ע"א דסמכי' דלא משקר עכ"ל הרגיש בעצמו החילוק רק שקשה לו מהירו'. ונלע"ד דהוא ענין אחר דכלל גדול כל מילתא דלא רמי' עלה דאינש לאו אדעתא אפי' אם אח"כ רמי' עליו ואומר ברי לי לא מהני ולא בעבור שרוצה לשקר אלא משום דטועה במחשבתו ונדמה לו שעשה אז כהוגן עיין בזה יו"ד סי' א' אם אומר ברי לי ששחטתי יפה ועיין בט"ז ס"ק י"ב ובש"ך סי' ח"י ברי לי שלא עשיתי רק הולכה ולא הובאה ובסי' כ"ג בש"ך ס"ק ט"ו ובט"ז סי' קנ"ד ס"ק י"ב ובסי' ק"נ בט"ז סק"י ובנקה"כ שם ובאו"ח סי' תמ"ה במג"א ס"ק כ"ג ובצמח צדק סי' ס"ה וכדומה בכמה מקומות ולפ"ז בגוי שעשה יין בטהרה או ע"ה שעסק בטהרות בשעה שעסק לא הי' בעיניו איסור אפי' נתגייר או נעשה חבר לא מהימן לא משום דמשקר אלא הוה מילתא דלא רמי' עליו אפי' אמר ברי לי לא מהני אבל מי שלא הי' עליו התעסקות בדבר אשר תלי' אם עשה כהוגן רק אם נעשה מעשה או לא נעשה כלל והוא מעיד שלא נעשה שום מעשה אז נאמן באיסור כאשר נעשה בעל תשובה אבל אם הי' צריך כח עדות לא מהני קצרתי מאוד בדבר. (ב) כ' מעלתו נ"י וז"ל והנה מעכ"ת הרבה להביא ראיות נגד שו"ת ח"ס ואף אנכי מצאתי ראי' על מה שלא העיר דאיתא בשו"ת הגאונים שערי צדק שער ז' מח"ה סי' כ"ה וז"ל ומשומד לחלל שבתות בפרהסי' פסול לכל דבר עכ"ל וראיתי בשו"ת רע"א סי' ד' שכ' וז"ל ובאמת קשה לי דמ"מ איצטרך בתלאן נכרי והנכרי נתגייר אח"כ וכו' ועכ"פ אם הוא רוצה להתעטף בטלית זה כיון שיודע בעצמו שתלאן בכוונה לזה איצטרך קרא דתליית הנכרי בצד עצמותו פוסל עכ"ד הא בירושלמי מבואר פלוגתא אי נאמן לעצמו ומסיים שם דאף לעצמו מחמירים ולא העיר דפלוגתא דתנאי הוא אי נאמן או לא ובענין זה עמדתי ע"ד ה"ג ה' עדות מאן דמחלל שבתא בפרהסי' וכו' פסול לעדות עכ"ל ודבריו תמוהים בעיני הלא פסקינן בעבר עבירה שיש בה מלקות פסול לעדות ואף לא עבר בפרהסי' אלא כל שבאו שנים והעידו על אחד שעבר עבירה שיש בה מלקות פסול לעדות וא"כ למה גרע מחלל שבת שצריך לעבור בפרהסי' משאר עבירות וה"ג בעצמו פסק שם כאביי נגד רבא יעו"ש אמנם אם נדחוק ונאמר דכוונתו לכל מילי אתי שפיר כמו שהבאתי לעיל בשם תשו' הגאונים דאפי' במידי דל"צ עדות פסול כמבואר ביו"ד סי' קי"ט דעבר עבירה פסול לאותו עדות אבל לא לשאר ענינים וצ"ע עכ"ל. הנה ספר שערי צדק לא זכיתי לראות לא נודע בגבולינו לראות בדבריו וכפי מה שהעתיק מעלתו נ"י הוה הפי' כל זמן שהוא מחזיק ברשעתו פסול לכל דבר לסמוך עליו בדבורו להכשר ומה שהתפלא על שו"ת רע"א סי' ד' שלא העיר שהוא פלוגתא בירושלמי נ"ל כפי מה שהערותי למעלה בשלמא בדבר עין פקיחא על עסקותו שיש בו הליכות עולם במה נעשה נסך או נטמאו הפירות אז אמרי' אפי' אומר ברי לי אינו נאמן אפי' לעצמו דאנן לא מחשדי' אותו שחפץ לשקר ח"ו רק כיון שלא הי' מונח עליו השמירה דלא הי' בעיניו איסור כמו בעכו"ם שעושה יין או ע"ה טהרות לא ידע עכשיו אם עשה הכל כדת ועיין דוגמא בתוס' יבמות דף קי"ד בד"ה מי אמרי' דלא שייך מגו במקום שאנו אומרים שאומר בדדמי יעו"ש ובתוס' שבועות דף מ"ה היטב אבל בתלי' לשמה שלא צריך לומר רק הריני עושה אותם לשם מצות ציצית א"כ ל"ש לחקור דטועה בדמיונו ולא הי' נזהר לעשות כדת או לא הי' נזהר בשמירה כמו בכל מילתא דלא רמי' עלי' דאינש עיין בצמח צדק סי' ס"ה שמסביר במחבת של אינו בן יומו בד"ה ולן לא סבירא דחיישי' דלמא אחר שימש במחבת או הוא עצמו שימש יעו"ש אבל בציצית אם אומר שזוכר שעשה הציצית לשם חיוב טלית מה נשאר לחוש שלא יאמינו דבריו וצדקו דברי הגאון רע"א ז"ל ודוק. אך מה שחידש הגאון בהשמטה שגם בתפילין נימא דאם נתגייר יהי' נאמן על עצמו ומיושב קו' התוס' למה לי למעט וקשרתם וכתבתם תיפוק לי' דלא הוה בר כוונה וחידש הגאון דנ"מ אם כתבן ונתגייר דיהי' נאמן על עצמו ולפמ"ש בתפילין דצריך קידוש לשם קדושת תפילין וקידוש האזכרה בכל הכתיבה לחדש בו קדושה לא יהי' נאמן על עצמו חוץ אם נימא דמהני אם אמר בתחילה הריני כותב לשם קדושת תפילין ואזכרות לשם קדושת אזכרות אז גם שם צדקו דברי הגאון ז"ל. ולא אכחד דבלא"ה קשה על קו' התוס' דנ"מ בקטן גוי שנימול בקטנותו והאמין שהוא בר ישראל ולבסוף נגלה שנימול להתגייר ע"י אביו גוי וכדומה וצריך גירות בהטפת דם מילה ומקודם כתב תפילין דזה בודאי כותב בכוונה ואעפי"כ פסולים מכח וקשרתם וכתבתם או שהי' נימול ולא נטבל לפני ב"ד וכתב תפילין ואח"כ נודע שעדיין הוא גוי וצריך טבילה בב"ד אעפי"כ פסולים התפילין מכח דלא הי' מחויב בקשירה ודוק. ומה שרמז לי שהגאון רע"א בהגהותיו על יו"ד מביא דברי העיטור שמחלל שבת דווקא בעבודת קרקע מעולם לא ראיתי הגהות על השו"ע מהגאון ז"ל אבל דברי בעל העיטור הובא בב"י אה"ע סי' מ"ד הבאתיו בחבורי ח"ב חא"ע סי' כ"ג ומה שהעיר מעלתו נ"י שאני חוקר אם מומר לחלל שבת בפרהסי' עושה יי"נ ותמה שמבואר כן בשו"ע סי' קכ"ג לא ידעתי האיך חקרתי בספרי בזה הלא הבאתי בחבורי שערי חיים שער כ' שו"ת הרשב"א ושו"ת ריב"ש ודברי רמ"א סי' קכ"ד ואולי נחלף לו מה שחקרתי בסוף סי' א' במי שהולך במקל ונוטל מעות שם כתבתי שאין עושה יי"נ יעו"ש ומה שדייק על ספרי סי' א' בד"ה ידע מעלתו שעשרה פעמים לאכול נבילה והשיג הלא הר"ן כתב רק הרבה א"כ די בג' פעמים האמת אתו לא כתבתי רק דרך העברה והתוס' יוכ"פ נקט דרך העברה צ"ט זיתים היתר אם יתקן הטבל חד כזית תרומה ביומא דף פ"ג) אבל בודאי גם ג' פעמים נקרא הרבה ועיין רמב"ם ה' תמורה פ"ב ה"ג דעשרה נקרא מלקות הרבה ודוק. (ג) כ' מעלתו נ"י עוד ראיתי מה שכתב בתשובה ד' ד"ה ובזה שתמה מעכ"ת ע"ד הט"ז יו"ד סימן ב' וז"ל ואמרתי שהוא פלא וכו' ע"כ ואחרי המחילה נעלם מכבודו מש"כ בספר יראים עמוד איסורים סימן קל"ז שכתב כן וז"ל ומדאמר ר"נ טעמא אינש אחרינא שמע ואזיל ושחט למדנו דלא אמרי' רוב מצוין אצל שחיטה מ"ה אלא היכא דאיכא למתלי ולמימר דאיכא למימר דההוא דשחיט לאו גזלן הוא דברשות בעלים שחט אבל אי ליכא למיתלי דשחט שלא בגזל בההוא לא אמרינן כן רמא"ש מ"ה דחשוד לגזול חשוד לשחוט שלא בידיעת ה' שחיטה עכ"ל ומזה יראה דלא שייך גבי' רמא"ש מ"ה אבל אין חילוק אם גנב ג' פעמים עכ"ל. לפום רהיטא עמדתי משתומם הכי יהי' נעלם ממנו דברי הטור הובא בש"ך יו"ד סימן א' ס"ק ט"ז וז"ל אעפ"י שהוא חשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה ועיין לקמן סימן ב' ס"ק ח"י עכ"ל ובסימן ב' ס"ק ח"י מביא הש"ך קו' הדרישה על הרמב"ם דמצריך בדיקות הסכין למומר מן העבירה וקשה מהך דסימן א' ותי' בדרישה התם אינו מוחזק בגנב אלא שגנב בפעם הזאת אבל הביא ג"כ שמלשון הטור אעפ"י שחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה משמע אפילו הוחזק לגנב יעו"ש ועיין בט"ז שם סק"ט דדווקא אם עשה בפרהסי' כמה פעמים הוה מומר יעו"ש ועיין בפרמ"ג ש"ד ס"ק י"ט מומר דווקא ג' פעמים יעו"ש ואם מקור הדברים ידע שאני חקרתי בד"ה ובזה אפילו לחומרת כל הפוסקים אעפי"כ כשר דיש ס"ס אם כבר גנב ג' פעמים ואם אולי הוא בעצמו שחט שפיר כדברי הט"ז בסק"ט שכ' בדק הסכין ודוק. אך כיון שהביא מעלתו נ"י דברי ספר יראים אחקור בו בעזה"י דדבריו נפלאים מאוד מהכ"ת לומר כן הלא כלל גדול דחשוד על הקל אינו חשוד על החמור א"כ זה הגנב חשוד על הקל לגנוב ממון אשר הוא בידו לתקן לשלם הגזילה בכסף מלא אבל אינו חשוד על החמור לאכול נבילה שהוא מעוות שאינו יכול לתקן וא"כ בודאי לא הי' שוחט אלא א"כ הוא בקי בה' שחיטה. אמנם לק"מ דהרי זה מצא בהמתו או גדיו כולו רק שנשחט היינו נחתך בצואר ונפרע בית מקום השחיטה א"כ חיישי' שהגנב חתך בצוואר אפילו אינו יודע ה' שחיטה דמאי עשה שהזיק בהמת חבירו א"כ היה מזיק בפשיעה והלא הוא חשוד לגזול ממון חבירו ה"ה חשוד להזיק ממון חבירו דהכל איתא בהשבון דמה ראי' יש שחפץ לאכול ממנו נהפוך הוא שלא חפץ לאכול רק רצה להזיק ודייק היראים יען דגמ' אמר אינש אחרינא שמע ואזיל ושחוט לכן אמרינן דר"מ אש"מ הן אבל בלא שמיעה והלך אחד ושחט והניח אותם מונחים בלי שנוגע לאכול ממנו אמרי' בהיפך כיון שזה חפץ להזיק דבהמה בחיי' שוה יותר עיין חולין א"כ לא שחט כלל רק חתך בצוואר להזיק חוץ באבודין שהשוחט חשוב שהי' יאוש בעלים אמרי' רוב מצוין א"ש מומחים הן ויעיין בסוף דברי יראים ודוק. ואביא ראי' דאל"כ דאפילו אם אכל ממנו או רק אם שחט שחפץ לאכול ממנו איך דן היראים יען שחשוד לגזול חפץ לאכול נבילות הלא הגזילה הוה רק לאו אחד ואם יאכל הנבילה יעבור לאו דנבילה ועשה שאינו זבוח בכל כזית וכזית א"כ לאכול כמה וכמה זתים נבילות בודאי חמור מלאו דגזל כסברת הר"ן ביומא אלא המעיין וראה שהיראים כ' וז"ל דחשוד לגזול חשוד לשחוט שלא בידיעת ה' שחיטה עכ"ל היינו דמה עושה בשחיטה אם אינו חפץ לאכול שמזיק בהמתו של חבירו א"כ הלא הוא חשוד לגזול והגם דהרשב"א בריש חולין כתב דמי שאינו יודע ה' שחיטה ושוחט עובר בבל תשחית ומה"ט אסור לו ליתן לשחוט יעו"ש אבל בודאי מי שחשוד לגזול חשוד על בל תשחית ודוק. ובב"י בסימן א' מביא שאבדו תרנגוליו לאו דווקא אלא ה"ה גניבה א"כ פליגו על ספר יראים דהוא מפרש דווקא באבדו משום יאוש בעלים נגעה בה ומביא בב"י תוספתא דקתני בפי' נגנבו וכן מביא בשם בעל העיטור דאבד לאו דווקא וא"כ שפיר אמרתי בעזה"י. עוד עלה בדעתי לחקור בהבנת ספר יראים דאדמ"ו הגאון בשערי תורה ח"ג כלל ח"י פרט ב' חקר חקירה האיך מותר בנמצא נשחט תרנגוליו וגדיו הא רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן הוא רק מכח חזקת כשרות ובאדם שאין ידוע ליכא למיסמך בזה דאטו אין פסולים בעולם כמ"ש תוס' שבועות דף מ"ו ע"ב בד"ה וספרא וא"כ כאן שלא נודע לנו האיש השוחט א"כ ניחוש על המיעוט פסולים ותי' דרשב"א בכתובות דף כ"ב בד"ה ערעור חידש דאפילו באין ידוע לנו אוקמי' כל אדם בחזקת כשרות וע"כ כוונת התוס' בשבועות היינו שאנו אומרים עכו"ם גנבו כמו שמשמע בתוס' בב"מ דף קי"ז בד"ה והא רבא יעו"ש עכ"ד בקיצור ולפ"ז אם ידוע דגנב או גזלן שחטן ואיתרע חזקת כשרות מרוב ישראל ממילא חיישינן שהוא מן המיעוט פסולים ששוחטים אעפ"י שלא למדו דבכל אופן יצא הגנב מחזקת כשרות רוב ישראל ממילא חיישינן שהוא מן המיעוט יעיין תב"ש סימן כ"ט במים במוח מגמ' כתובות רוב נשים בתולות נשאת וצדקו דברי יראים ודוק. רק שם כתבתי על הגליון שאחרי נשיקות עפר כפות רגלי תורתו הקדושה של אדמ"ו ז"ל דהרשב"א בכתובות הוא דווקא אם אדם פרטי עומד לפנינו הגם שלא היינו מכירין בו מקודם אעפי"כ אמרי' כל דפריש מרובא פריש והוא מרוב ישראל שהם בחזקת כשרות אבל אם אין כאן אדם עומד לפנינו לדון עליו אמרי' שמא ישראל גנב דיש פסולים בעולם ובכל זאת אין אנו מוציאין אדם פרטי מחזקת כשרות לפסול אותו ודוק. ובעיקר קו' אדמ"ו ז"ל כתבתי דפי' הגמ' ר"מ א"ש מומחין הן אם ניכר שנמרטו הנוצות מתרנגולים והצמר מגדיו במקום הנשחט א"כ ראינו שמי שעשה זאת הי' מצוי אצל שחיטה שהכין עצמו לעשות מעשה שחיטה וניכר החתך במקום הראוי' לשחיטה בודאי הוא מהרוב מומחין והארכתי בזה ליישב דקדוק אחר מאדמ"ו ז"ל שם למה לא אמרו רוב השוחטים מומחין ואמרי' רוב מצוין אצל שחיטה ולפמ"ש נכון אם ניכר שהי' מצוי אצל שחיטה שניכר שעשה הכנה כדרך העוסק בשחיטה בודאי הוא מן הרוב ודלא כספר יראים דברי הכותב לכבוד התורה ולומדיה הד"ש ושלום כל למודי ד':

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה