שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן סב
רב שלומים לראש העוסק בחקי חורב כבוד ההמה"ג הרב ר' קלמן ווייס נ"י אב"ד במחוז מאלדוויא יע"א. אודות אשר השיג על ספרי מ"ח ח"ב באו"ח סי' ל"א שפרשתי דברי רז"ה שקנין כסף נשאר גם אחרי שתקנו משיכה דהוה כקנין על תנאי אם יבוא לידי משיכה אבל משיכה לא יפעל קנין כלל והשיג מעלתו נ"י א"כ מה הקשה הגמ' בע"ז דף ס"ג והא מחסרי משיכה שהי' הקו' אפי' למ"ד מעות קונה מה"ת רק רבנן אמרו משיכה ולפי דברי כיון שעכ"פ אתי לידי משיכה לבסוף א"כ קנה המעות למפרע שהוא הביאה שעומדת כאן במקום כסף עכ"ד. ידע מעלתו נ"י מלבד אשר בארתי בחידושו בעזה"י הדברים ברורים דבודאי אי כסף קונה וחכמים תקנו שיהי' כקנין על תנאי אם יבא החפץ לידי משיכה ואם באמת חזר בי הלוקח או המוכר צריך להחזיר המעות בעין ולא צריך הקונה לזכות בו במעות והמוכר אין צריך לזכות בו מחדש בחפץ כיון שהי' המכירה על תנאי ולא בא לידי קיום א"כ מעולם לא יצא המעות וגם החפץ מרשות כל אחד ועיין ברב אלפס בסוגי' אם נאנס המעות אחר שחזר לקבל מי שפרע ועיין בתוס' בב"מ דף מ"ג ובעבור זה יוכל ליקח תחת חטים יין ועיין במח"א סי' ז' וסי' י"ב בה' קנין בטעם ודעת. ועתה נראה מי שהבטיח לזונה טלה ידוע שאמר טלה זה יהי' בשכרך ואח"כ לא חפץ ליתן לה הטלה הכי יחזור לה הביאה רק צריך ליתן לה שווי' של טלה למשל אם הטלה שוה זהב צריך ליתן לה זהב א"כ בכל אופן יתן משלו או הטלה או השווי' של הטלה כי הנאת ביאה הי' שוה אצלו או טלה או שווי' של טלה אבל א"א להחזיר לה הנאת ביאה אשר עשתה לו בגופה. ולפ"ז אי מעות קונה א"כ הנאת ביאתה הוא כסף וקנתה מיד בשעת ביאה הטלה דאז הוה כספה בעולם הוא הביאה אבל אם מעות אינו קונה חוץ אם יבוא לידי משיכה א"כ מיד בשעת הביאה הוא מחויב ליתן לה משלו הנאת ביאה דגוף הנאת ביאה א"א בחזרה רק הוא צריך ליתן משלו כסף או שוה כסף עכ"פ אין אצלו כסף משלה רק נתחייב לה במעות שלו אפי' נותן לה הטלה הוא פורע חובו בטלה ואין כאן אתנן בשלומא במי שקונה במעות אשר אם יהי' ביטול המקח צריך להחזיר המעות בעין ואפי' הוציאם הוה כאלו לא הוציאם עיין תוס' יבמות דף צ"ג א"כ הוה קנין תנאי שקונה אם לא יחפוץ ליתן החפץ יחזיר לו מעותיו ממש ולא התחיל הקנין כלל וכן אם יחזיר בו הלוקח לא הקנה לו מעותיו אבל בבעילה כספה הי' הנאת בעילה ואם לא קנתה מיד נתחייב הוא כסף משלו ומה לי שנותן אח"כ כסף או שוה כסף הוא הטלה שפורע חובו בעלה ודוק. ואוסף בסברא בעזה"י אם בעלי תוס' חדשו דבטלה אפי' עומדים בחצירה לא נאסר משום אתנן אע"ג דלא יכול לדחותה לטלה מן השוק ק"ו אם יוכל לדחותה לטלה מן השוק דלא הוה אתנן וק"ו אם יכול לדחותה אפי' אם נותן לה עלה זה לא נותן לה בתורת קיום תנאי אלא בתורת שוה כסף לפריעת חובו דלא הוה אתנן שזה הוא ק"ו בן בנו של ק"ו כמובן בשכל וא"כ בשלומא בשאר קונה בכסף דיוכל לומר לו תן לי מקחי או מעותי בחזרה א"כ אם נותן לו החפץ הוא בתורת קיום תנאי ונגלה שקנה מעותיו למפרע אבל כאן באתנן דהוא חייב לה רק שוה כסף דכסף הוא הנאת ביאתה אי אפשר בחזרה כלל ויוכל לפרוע במה שלבו חפץ ויוכל גם ליתן טלה זה בתורת שוה כסף ולא בתורת קיום תנאי וא"כ איך יהי' אתנן אבל בזונה נכרית דקני' במעות א"כ קנתה מיד בשעת ביאה ודוק ויש לי בחקירה הנ"ל הערות רבות על כמה דברי גדולי אחרונים ואין עת האסף פה. ובחדושי אמרתי ליישב דעת הרז"ה דלכאורה איך אפשר לומר לדעת הרז"ה הוה כסף קנין גמור הא כיון ששניהם יכולים לחזור לא סמכו דעתם כמו אם לא פסקו השער לא מהני שום קנין כמבואר בחו"מ סי' ר' סעיף ז' וא"כ ממילא נעקר כח קנין כסף שהוא מה"ת ע"י חכמים שתקנו שיוכלו שניהם לחזור ואמרתי שיש סמיכות דעת דכל אחד מחזיק לחבירו בחזקת כשרות שבודאי לא יקבל מי שפרע וסומך עליו להיות סומך דעת וכל זה בכלל מקח וממכר אבל בזונה מהכ"ת לעשות מי שפרע שלא יוכל לחזור הבועל כנגד הזונה לעשות תקנה לפריצות להחזיק ידי עוברי עבירה וא"כ גם מד"ת אינה קונות דלא סמכה דעתה ושפיר פריך הגמ' הא מחסרה משיכה בשלומא אי מעות קונה בזונה נכרית א"כ קנתה מיד בבעילה אבל בישראלית כיון דתקנו משיכה אז ממילא גם מן התורה לא קנתה ודוק רק חקרתי כיון שעכ"פ יהי' חייב שוה כסף סמכה דעתה אך דבר זה תלי' בגדולי אחרונים אם יש תביעה לזונה אשר הבטיח לה הבועל לישא אותה אם תזנה עמו ואכ"מ. וראיתי במכתבו שרצה להצדיק דברי שהרז"ה סובר דזה דווקא אם נותן מעות אבל הזונה היא פועל וכתב הר"ן דפועל לא קנה החפץ רק נתקשה א"כ מה מהני בזונה נכרית הלא פועל אינה קונה החפץ וצריך לומר דתורה חדשה דזונה נכרית קנתה בפעולה עכ"ד צריך אני להעמידו על האמת דהר"ן חידש זאת אי מעות אינו קונה וצריך משיכה דווקא רק דנאמר דפועל יהי' טוב מקונה במעות כי עבד פעולתו בעבור החפץ ע"ז חידש הר"ן או דיוכל ליתן לו חטים או בגד אחר או אפשר דיוכל ליתן לו גם מעות אבל אם הדין דמעות קונה אז בודאי לא גרע שכר הפעולה שהוא מעות וקונה גם החפץ והר"ן דן על קו' הגמ' הא מחסרא משיכה אי מעות אינו קונה אז גם פועל אינו קונה ונסתר גם מה שהקשה מעלתו נ"י אי הרמב"ם סובר כהרז"ה א"כ מאי משני הגמ' בזונה נכרית וקשה הא פועל אינו קונה בכסף וכי תימא שהוא גזה"כ הא לרמב"ם משכחת אתנן במשיכה דסובר הן משיכה והן כסף כל אחד קונה עכ"ד וטעה בזה אי כסף לבד קונה פועל בודאי קונה דפעולתו הוא הכסף ודוק. שוב כתב דמצא בפי' דרמב"ם לא פסק כרז"ה בפ"ג מה' מכירה מה יענה אם אראה לו שפסק כהרז"ה וכפרושי במחשבת הרז"ה דכ' בפ"ט מה' תרומה דאם לקח ישראל פרה מכהן ונתן הדמים ולא משך אסור לכהן להאכילו תרומה דמה"ת מעות קונה יעו"ש ונתקשו בו הא חכמים תקנו משיכה קונה וא"כ לא קנה ישראל במעות ולפמ"ש נכון שאם יבוא אח"כ לידי משיכה הי' המעות הקנין ונמצא שהאכילו לפרת ישראל תרומה ודוק ונודע דדברי רמב"ם בסוגי' זו צריכים בירור גדול ויש לי דברי' בו בעז"ה ולא הזכרתי בתשו' שם שרמב"ם סובר כהרז"ה כי לא נתברר לי. עוד ראיתי שהשיג על פי' בבעה"מ דא"כ שניהם יכולים לבטל המקח ודאי לא עדיף ממשכון דקני לי' עכ"פ דלא לשמט שביעית כיון דהלוה יכול לסלקו בזוזי לא הוה קנין ומכאן ולהבא גובה ק"ו כאן הלא המוכר יכול לסלקו בזוזי והאריך ברמב"ן במלחמות דקני מעכשיו אם לא אפרע לך עד יום פלוני ומעלתו נ"י מפרש בו שאז אם פורע קונה בחזרה בקנין חדש והוה הואיל אי בעי קנה אבל כאן בקונה דמים אם חוזר שיהי' צריך קנין חדש לא נתבאר עכ"ד. מאוד אני תמה על מעלתו נ"י איך עלה כזאת על דעתו בהבנת הרמב"ן וגם בא לפלפל עמי שלא כדת ואציג לפניו הבנת הסוגי' עם חקירת רמב"ן בודאי כל הש"ס מלא בזה שיוכל להיות מקח על תנאי שמיד יהי' הקנין רק בתנאי אם יחזור אחד מהם עד יום מועד אדעתי' דהכי לא יתחיל הקנין כגון אני מוכר לך החמץ מהיום רק אם אחזיר המעות עד יום פלוני לא התחיל המקח כלל ואם מביא מעותיו לא צריך קנין חדש בחפץ שלו דהא הי' תנאי אם יביא מעותיו עד זמן ההוא אינו מוכר חפצו ואם לא קיים תנאי נמצא דמכר אז להחמץ מכירה גמורה ולא משכחת שיסלק לו מעותיו כחו כי או שלא התחיל כחו כלל או שלא יסלק כחו כלל אבל אם משעבד דבר דהתחיל חצי קנין הוא כח השעיבוד ואם משלם הלוה מסלק בזוזי שיעבוד המלוה מכאן ולהלאה אבל לא עוקר לאמור שגם מתחילה לא הי' למלוה שעיבוד על החפץ דנהפוך הוא ע"י שמסלק שיעבודו הולך שיעבוד המלוה מכאן ולהבא ונמצא אפי' אם לא ישלם לו קונה מכאן ולהבא דהא הלוה הי' יכול לסלק שיעבודו להסיר כחו כאשר יתן מעותיו הגם שלא עקרו למפרע ורמב"ן טען דאיך יהי' משכחת דשניהם יכולים למכור אי דהאי לאו דהאי אבל מה ששניהם יכולים לבטל שלא היה מקום להתחלת המקח לא יזיק כי זה כח תנאי לברר אם אז התחיל וגם נגמר הקנין או לא ואם יעיין בלשון רמב"ן בעיניו יראה שדייק כמה פעמים שהי' רק שעבוד ולא קנין ושעיבוד למפרע לא מהני וכן כתב שיעבוד בעלמא רמי עלוי וכיון דיכול לסלק השעיבוד אשתכח דהשתא הוא דקני לי' אבל כתב במעשיו אם לא הבאתי לך מכאן ועד יום פלוני הרי הוא שלך מעכשיו וכו' והר"ז כמוכר בעל מנת עכ"ל הרי מפורש יוצא כדברי ויש לי בחדושי ביאר דברי בעה"מ ורמב"ן בעזה"י באריכות. גם מה שהפליא עלי איך אצרף דעת הרז"ה לס"ס הא רבים חולקים ודעת יחיד לא נחשב לצרף לס"ס והביא בקיאות שכן כתב המנחת יעקב מחודש ז' והאריך בזה מאוד אני תמה הלא דברי מנחת יעקב מובאים גם בפרמ"ג בדיני ס"ס ואיזה בעל הוראה לא ידע מזה אבל למה לא עיין בספרי בד"ה היוצא שכתבתי וז"ל אולי כדעת הרז"ה ודעמי' עכ"ל בארתי בתשו' שם שדעת רש"י וטור כדעת הרז"ה הלא המה ג' עמודי הוראה אשר אפי' להקל המה ספק גמור כי זה הי' עמלי לברר כדעת הרז"ה ובכל זאת כתבתי שם וז"ל והגם שאין ס"ס גמור להוציא מיד התופס עכ"ל וא"כ עין בעין יראה שאני מיראי הוראה רק אמרתי שקרוב בעיני שדין תורה עם הלוקח אבל חלילה לי להורות רק אם אזכה יבוא העת אשר למודי ד' יראו בעמלי והמה ישפטו צדק בעזה"י דברי הדש"ת: