שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן סא
רב שלומים יענה אלקים לראש הרהמה"ג ענף אבות כבוד הרב ר' אברהם ג"י אב"ד דק"ק טשוענגער יע"א. (א) אודות שהשיג על ספרי מ"ח ח"ב חאו"ח סי' י"ב אות א' שהעלתי אם עדים זוממים מביאים קרבן אחד א"כ הוה שני עדים נגד חזקה והשיג מעלתו נ"י כיון דצריך שני עדים א"כ הווין בעל דבר דלא מהני רק צריך שני עדים אחרים עכ"ד בקיצור לא ידעתי פי' בעל דבר לחקירה הנ"ל למי שחפץ להוציא דבר מיד חבירו לטובתו או שמעיד שבעבורו יחויב חבירו בעונש הן עונש גוף או עונש ממון אז אין הוא עדות דהוה הבעל דבר ולא עד אבל אם אנו חוקרים אם הכהן מקבל מהם קרבן להקריב על שגגתן אשר שגגו בעדותן וחש הכהן על לבישת כלאים או הקרבת חולי' בעזרה שיש חזקה שכל עדים יתנו ללב טרם שיעידו שלא ישגו ובאים עכשיו העדים הגם שהב"ד לא מאמינים להם ששגגו מכח חזקה אבל לב יודע מרת נפשו ששגו ומעידים שאין בהקרבת קרבן זה איסור א"כ יש לכהן שני אנשים כשרים המעידים לפניו כנגד החזקה אשר החזיקו הב"ד ואין העדות הזה נוגע לשום אדם לא לזכות ולא לחוב א"כ איזה שם בעל דבר יש כאן וקצרתי (ועיין ברא"ש סנהדרין דף ע'). (ב) עוד הקשה עמ"ש שם באות ב' דלכך נקט רש"י משום אכילה משום דדבר זה אינו נוגע עוד לכפרת בעלים כמבואר ביבמות דף צ' ברש"י והשיג עלי מגמ' מפורשת פסחים דף נ"ט כמה דלא אכלו הכהנים הבשר הבעלים לא מתכפרים וכן מבואר בס' דברי אמת מהגאון ר"י בכ"ר דוד דף פ"ג בשם הרמב"ם בסהמ"צ סי' פ"ט עכ"ד בקיצור לא אוכל לדון אותו לכף זכות איך לא הבין דברי אני אמרתי שכהנים או שלוחא דידן או שלוחא דרחמנא וא"כ בכל אופן המה רק שלוחים והתורה עשה שלוחין אפי' אם המביא קרבן מע"ר כמבואר בשבועות דף כ"ו וכן אם המה שלוחי דידן גילה התורה להיות שליחים אפי' אם המשלח מע"ר ולכהנים מה איכפת להו עוד המה עשו שליחותם ולא יוקרה להם עון בהקרבת הקרבן אבל באכילת בשר שהוא בעצם מ"ע כמו אכילת מצה ואמרה התורה אם הבשר עומד לאכול תלי' כפרת הבעלים באכילת הכהן בקיום מ"ע הנ"ל אבל אם הכהנים לא יוכלו לאכול נגמר כפרת הבעלים הגם שלא יאכלו הכהנים כמבואר ברש"י הנ"ל שאפי' שבות דרבנן מעכב וא"כ איך יאכלו כהנים לקיים מ"ע ואכלו הכהנים אם יש חשש חולין בעזרה ויהי' עושים אכילת איסור תחת אכילת מצוה וממילא אין תלוי בו כפרת בעלים ועכ"ח דע"א נאמן באיסור להעיד על אחרים א"כ יכולים לאכול וממילא תלי' בו כפרת בעלים ודוק. (ג) גם השיב מעלתו נ"י על מה שחדשתי באות ג' סי' הנ"ל על קו' השואל דנפשוט דע"א נאמן נגד חזקה מדנאמן ע"א לאסור אשה ששתתה מים מאררים ולא נבדקה הרי שנאמן אעפ"י שעמדה בחזקת היתר ותרצתי עפ"י הגהת מיימניות אם העד עוקר החזקה נאמן רק אם אומר שהותר או מסולק החזקת איסור מסופק להגמ' וא"כ כפי דברי עד שאומר שנטמאת א"כ עוקר החזקה דמה דלא נבדקה מהמים היינו שהוא הי' בעולם שידע שנטמאת ואז המים אין בודקים והעיר מעלתו נ"י הלא המ"ל בפ"ג מה' סוטה ה' כ"ג סותר זה דהוא הוכיח מתוס' שבועות דף ל"ב בד"ה הכל מודים בעד סוטה דלא תלי' זה בזה הגם דע"א נאמן לאוסרה אפי' אחר שתי' אבל הא דאין מים בודקים הוא דווקא בשני עדים דאל"כ האיך תקשה תוס' דיאמר העד שבלא עדותו תמות ולא יפסיד הכתובה הא אפי' אם יש רק ע"א אין המים בודקים עכ"ד. אני אודה שהמ"ל הוכיח כנגד דברי אבל המ"ל בעצמו גילה בפי' שדברי תוס' בסוטה מורים דה"ה אם יש ע"א בעולם שיודע שנטמאת אין המים בודקין כמבואר בדבריו רק הוכיח מתוס' שבועות דחולקים ואיך מוכיח דע"א נאמן נגד חזקה אם יש בדבר לפרש דע"א ג"כ פועל שאין המים בודקים כאשר הסביר המ"ל דמה לי ע"א או שני עדים כיון דע"א נאמן כשנים ממילא יש לו דין שנים שגם בע"א אין המים בודקים דעכ"פ אין היא ראוי' לשתות יעו"ש ועל גוף קו' מתוס' שבועות כ' במקו"א דדווקא אם יש בעולם שיודע שנטמאת והוא ראוי' לבוא להעיד אז אין המים בודקים אותה אעפ"י שלא בא אבל אם הבעל השביע אותו וכפר שאינו יודע א"כ מאותו רגע אינו נאמן להעיד עוד שנטמאת והוה כאלו אין עד בעולם ובודאי המים בודקים אותה וא"כ שפיר הקשה תוס' דיאמר לו מאי הפסדתיך כיון שהשבעתני וכפרתי א"כ לא הי' נשאר עד בעולם ויהי' המים בודקין אותה והצריכו תוס' לתרץ שהפסידו דלמא הזכות מציל אותה אבל בלא כן הי' בודאי המים בודקים דאין בעולם עד אשר יפעל בעדותו אם יבוא ויעיד וצע"ג. (ד) וראיתי שהקשה על מה שהערותי שם באות ה' אי ר"ש מחייב כרת בכ"ש והתפלא עלי מתוס' שבועות דף כ"א ד"ה ולא שכתבו דר"ש לא מחייב כרת בכ"ש וכן כתב במ"ל פ"ב משגגות עכ"ד תמה אני האיך האמין שנעלם ממני דברי תוס' הנ"ל הלא ציינתי בסוף סי' לעיין במהרי"ט אלגזי בה' חלה שהוא מסביר שם דתוס' סברו דאחשבי' פועל לחייב כרת בכ"ש יעו"ש ואשר נתקשה הריט"א עליו מגמ' כבר ישבתי הקו' בתשובה נאותה בעזה"י להרב אב"ד דק"ק טעטה נ"י בדבר חדש מאוד על מה שדיבר ר"ש בלשון שלילות ולא אמרו ר"ש אומר אמרו כ"ש למכות וכזית לקרבן ועוד כמה דקדוקים [עיין בסי' הקדום]. (ה) ויצא מעלתו נ"י עוד להשיג עלי במ"ש דהי' לר"ש לומר לא אמרו כזית אלא לכרת וממילא ידענו שגם בחטאת צריך כזית דכלל גדול אם ליכא כרת במזיד ליכא בשוגג קרבן והשיג מדברי חכ"צ סי' מ"ט דחטאת לא תלי' בכרת עכ"ד אין בזה השגה דהח"צ דן אעפ"י אם נאמר דקודם כ' שנה אינו בר מחויב כרת שלא נענש בעונש כרת אעפי"כ חיוב חטאת דהא עבר עבירה שיש בו כרת למי שכבר עבר כ' שנים ומע"ז ילפי' רק זאת שצריך להיות עבירה שיש בו במזיד כרת או מיתות ב"ד ולא שנימא יען שלא נענש במזיד בכרת לא יהי' חיוב על שוגג חטאת דהוא מ"ע של תורה יעי"ש אבל אם לא משכחת עונש כרת לשום אדם יען דלא אכל שיעור כזית שהוא עבירת כרת איך יבוא על פחות משיעור חטאת הא לא עבר אפי' בשוגג עבירת כרת דלא אכל בשוגג אלא כ"ש שהוא במזיד אפי' רק עבירות לאו ולא כרת ודוק. (ו) אחרון הכביד בדעתו להשיג על מה שחדשתי שם בסי' הנ"ל הגם דר"ש סובר כ"ש למכות היינו אם אוכל כ"ש אבל אם אכל כזית לא יהי' חייב בעשרה לאוין דהא רוצה לאכול כזית והשיג עלי איך אפרנס גמ' ערוכה בנזיר דרבנן אצרכו הקרא מכל אשר יעשה מגפן לצירוף ור"ש לא צריך צירוף דהוא אומר כ"ש למכות וקשה לפי דברי גם לר"ש צריך קרא אם יחפוץ לאכול כזית עכ"ד ואני אוסף דא"כ יקשה עוד על תוס' ע"ז ס"ח דלר"ש לא צריך קרא להיתר מצטרף לאיסור יעו"ש וקשה הא רוצה לאכול כזית אך לא מחשבותיו מחשבותי אני חדשתי אם אכל כזית איסור אחד ע"כ לא שייך דכ"ש ממנו יהי' איסור מלקות דאחשבי' דנהפוך הוא דלא אחשיב רק שיעור של תורה דאכל כזית אשר עליו חיוב חטאת אפי' אם אכל בשוגג א"כ לא עשה הכמות חשוב דהא אכל כזית שלם מאותו איסור וממילא אין לדון מלקות על כל כ"ש ממנו אבל אם אכל כ"ש איסור הגם שאכל באותו רגע ג"כ היתר אעפי"כ חייב על כ"ש איסור דהא אחשבי' לאכול איסור כי גם ח"ש אסור מה"ת (כמו שבארתי במקו"א אי ח"ש מותר א"א לומר כ"ש למלקות רק אם ח"ש אסור מדאורייתא אז מוסף ר"ש שהחשיב אותו אכילת איסור יחייב גם מלקות) וממילא נכון דלמה לי היתר מצטרף לאיסור וגם למה לי לצרף אם אינו מצטרף עכ"פ חייב על כ"ש איסור ורק באוכל כזית איסור מדבר אחד בעצם ובשם איסור אחד אז אין חייב לר"ש רק מלקות אחד ודוק דברי הד"ש: