אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן ס

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן ס

סימן נט

שפעת שלום ורב ברכות לראש האיש העוסק בחקי חורב מנעוריו ה"ה מכירי כבוד הרב המאה"ג בתורה הרב ר' עקיבא פישר נ"י אב"ד דק"ק טעטה יע"א. אודות שהשיג על אשר הבאתי בספרי ח"ב חאו"ח סי' י"ב מה שחדשתי בנעורי דלר"ש יהי' כרת על כ"ש דעכ"פ הוא מזיד ואחשבי' לכ"ש דרק לענין קרבן אמרי' כזית דשם לא שייך אחשבי' אבל כרת דהוא ע"י מזיד הוה כמו למכות וחזקתי חקירתי דאל"כ הי' ראוי לומר לא אמרו כזית אלא לכרת וממילא נדע דה"ה לקרבן דתני' איך הי' חייב במזיד אלא ודאי דגם לכרת שיעורו בכ"ש ומעלתו נ"י תמה עלי מתוס' שבועות דף כ"א ע"ב ד"ה ולא דכתבו בפי' דצריך כזית וגם תמה א"כ איך איבעי בגמ' דר"ע כר"ש ס"נ הא ר"ע מחייב בשבועות ביטוי קרבן על שוגג ולר"ש לא חייב דעכ"פ לא אחשבי' כסברת הריטב"א והאריך מאוד פלא בעיני הלא כל החזיון הזה מבואר בהרי"ט אלגזי בה' חלה שתוס' וריטב"א חולקים שתוס' סוברים דחומר הענין כרת וקרבן מצריכים כזית ולכן במלקות דשבועת בטוי וקרבן שלו הוה הכל בכ"ש וריטב"א סובר דאין הבדל מכח חומר אלא משום אחשבי' חייב בכ"ש וממילא גם בכרת יהי' חייב בכ"ש ונתקשה לריטב"א מגמ' הנ"ל בשבועות יעו"ש. ולדעתי יש ליישב הקו' בשלמא אם חייב בכרת רק מטעם אחשבי' ונחשב כאלו אכל כזית אז ממילא בשוגג פטור בפחות מכזית דקרבן תלוי' במזיד ובמזיד אינו חייב אלא משום דאחשבי' בכזית וא"כ בשבועה דחייב מלקות במזיד בלי אחשבי' רק דעבר על דברת פיו א"כ ממילא גם בשוגג חייב על כ"ש ושפיר איבעי בגמ' אי סובר כר"ש בכל התורה ודוק. ולא אמנע מלהודיע למעלתו נ"י אשר חדשתי במקו"א דלכאורה הדיוקים סותרים אהדדי מדנקטו כ"ש למכות משמע לכרת צריך שיעור כזית ומדנקטו לא אמרו כזית אלא לקרבן משמע דלכרת לא צריך שיעור כזית והוא פלא להבין. ואמרתי ליישב דכך הי' להם לומר ר"ש אומר כ"ש למכות ולקרבן כזית או ר"ש אומר אמרו כ"ש למכות וכזית לקרבן מהו דכתבו לא אמרו בשלילות וגם כתבו בתוך הדברים אחרי שהקדים כ"ש למכות אמר לא אמרו כזית אלא לקרבן וצ"ע. ונלע"ד דהנה אי יש כרת על כ"ש הוא ס' בחקירה אי נילך בתר סברת אחשבי' מסתבר דיהי' חייב כרת על כ"ש דהא מזיד הוא וידע דאסור לו לאכול דהא חייב מלקות בח"ש בכל איסורים ואיך הוסיף לאכול מאיסור כרת ועכ"ח דחשוב אצלו גם אכילת ח"ש ואחשבי' וחייב עליו אבל אם נילך בתר חומר הענין שגדול עונש כרת על נפש איש ע"כ לא ישיג עונש כרת אלא בשיעור חשוב אשר פי ד' קבעו היינו כזית אבל במה נחשב הוא מה שהוא מחשב להרוג נפשו ליתן חשיבות להח"ש להיות חייב על ידו עונש כרת א"כ הוה ספק בסברא אם יש כרת על כ"ש או לא וק"ל. ולפ"ז יש לחדש דבודאי אין על כ"ש חיוב כרת דבפ"ב משנה י' בבכורות קחשיב רבינו הקדוש דיני כוי וכתב ואין חייבים על חלבו כרת וכ' הרע"ב וז"ל ואין חייבים עליו כרת להביא חטאת על שגגתו עכ"ל וכ' התויו"ט וז"ל פי' הרב להביא חטאת כלומר דאלו כרת גופא הא קמי' שמיא גליא אבל הרמב"ם והר"ש לא כתבו כן אלא פי' דלמא חי' הוא ונ"ל טעמם דהא מ"מ בספק אכלו ולפיכך אעפ"י שהוא מזיד אין עונשו כרת עכ"ל הזהב הסברא עמוקה כיון שהדבר ספק א"כ לו יהי' כלפי שמיא גליא דחלב כוי הוה כחלב בהמה ואעפי"כ הגברא לא חייב כרת דמי שאוכל חתיכות ספק כרת לא נחשב מזיד דדווקא אם אוכל ודאי חלב חייב כרת אבל מזיד על ספק לא הוה מזיד גמור ולא חייב כרת והוא סברה עמוקה והארכתי בזה להבין דברי חכז"ל שהתפלל שלא ימצא אשתו ספק נדה ויש לי בזה חקירות רבות במקו"א. ומעתה הוה הפי' ר"ש אומר כ"ש למכות מטעם אחשבי' ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן שם גילה הלכה דצריך כזית אבל על כרת לא גילה כלל לא לחיוב ולא לפטור ונשאר ספק דיש פנים לכאן ויש פנים לכאן והוה ספק כרת וממילא לו יהי' דכלפי שמיא גלי' דיש חיוב כרת מכח אחשבי' עכ"פ להעובר הוה ספק דהא הלכה מסיני לא גילה רק לענין קרבן כזית ונשאר חקירה אי מחמת חומר איסור צריך בקרבן כזית וממילא גם לכרת צריך כזית או לא מפני החומר צריך כזית אלא משום דלא שייך בשוגג אחשבי' וממילא במזיד דשייך אחשבי' די בכ"ש וכיון דהוה ס' אי יש כרת בכ"ש ממילא אינו חיוב כרת כסברת התיו"ט וצדקו יחדיו דברי ריטב"א ודברי תוס' נזיר עם ירושלמי ותוס' בשבועות והבן זה וזה גופא האיבעי בגמ' אי טעמא דר"ש דמחלק מחמת חומר דכרת א"כ יוכל להיות שר"ע כר"ש ס"ל וכאן דעל מזיד רק מלקות יש קרבן על כ"ש או נימא טעמא דר"ש משום אחשבי' א"כ בשוגג צריך כזית אפי' בשבועת ביטוי ועכ"ח דר"ע לא סבר כר"ש ולא קשה קו' מהריט"א על הריטב"א דגמ' מסופק או טעמא דר"ש משום חומר האיסור או טעמא משום אחשבי' ודוק כי הוא דבר חדוש ועמוק בעזה"י. וידעתי שיש לפקפק בשלמא בחלב כוי דיש ספק אולי כוי הוה חי' וחלבו מותר לגמרי לכן לא נחשב למזיד אפי' כלפי שמיא גלי' דהוה חלב בהמה אבל בח"ש חלב דגברא עכ"פ לאיסור קמכווין דלו יהי' שליכא כרת בח"ש אבל לאו יש לר"ש מכח הח"ש וא"כ אי באמת יש כרת כלפי שמיא יהי' מחוייב דהא גברא לאיסורא קמכווין (ויעיין בכ"מ פ"ו משגגות בבועל סמוך לווסתה עיין תוס' פ' החולץ והארכתי במקו"א) וא"כ דווקא להרמב"ם דספק דאורייתא, להקל א"כ יהי' חלב כוי מותר לכן אין כרת כלפי שמיא אבל כאן דאכל עכ"פ כ"ש שחייב בו מלקות אם כלפי שמיא דמהני אחשבי' לכרת יהי' חייב וצ"ע. זה לק"מ כיון דיש ספק אצלו אם אהני מחשבתו ממילא ליכא כאן אחשבי' לכרת דאלו ידע שיש כרת לא אכל והבן זה ועיין פלתי בבית הספק בד"ה והנה דבר גדול דיבר הרב יעו"ש אבל אין לומר אם ספק מדאורייתא מותר א"כ עכ"פ לא שייך אחשבי' לכרת דבמקו"א הערותי הגם אי ספק דאורייתא להקל היינו אם יש ספק אי החתיכה מותר או אסור אבל אם עכ"פ החתיכה אסורה רק דיש ספק אי באיסור לאו או באיסור כרת אז אפי' להרמב"ם ספק דאורייתא להחמיר דהא עכ"פ יש חזקת איסור בחתיכה הנ"ל ולא גרע מאיקבע איסורא והיא דבר חדש אשר יתיישב בו כמה קו' וחקירות בעזה"י. ומה שהביא שהגאון מהרי"א בתשובותיו מביא בשם הירו' דחיוב כרת על כ"ש לר"ש לא ראיתי אינו ראי' אבל יעיין בירושלמי פ"ג דפסחים יראה דסובר שאין כרת בכ"ש לר"ש וכן הביא מהריט"א ירושלמי הנ"ל והלא מהריט"א על בכורות שכיח יעיין בו. וראיתי עוד שמפלפל על ד"ה והשבתי להרב וחושב שיש טעות דפוס תחת ולא שעושה איסור מגיה אלא וגם נתקשה בגוף השגה ואמרתי לפרש בקצירת אומר כבר בררתי בעזה"י במקו"א דבר זה הגם לר"ש כ"ש למכות ולסברת ריטב"א משום אחשבי' או לתוס' דסובר ר"ש דהלכה אפקה אפי' לכ"ש היינו דאם אוכל כ"ש ג"כ חייב אבל בודאי מי שאוכל כזית בשיעור אכילת פרס אינו עושה לר"ש אלא עבירה אחת דהא אכילה הוא בכזית למי שאוכל כזית הוה עבירה אחת והגם שהתרו עדים בו בכל כ"ש לא מהני כיון דאוכל כזית בפ"א רק אם לא אוכל אלא כ"ש ג"כ חייב דומה למי שמערב חוט צמר בפשתן עובר על איסור כלאים ואם יערב בו עשרה חוטים של צמר בפשתן ג"כ אינו עובר אלא לאו אחד וה"ה כדי אכילת פרס הוה אכילה בב"א ואין חייב אפי' לר"ש אלא משום לאו אחד א"כ אם אוכל החולה כזית נבילה לא הוה לר"ש עשרה לאוין דנימא י' אסורי לאווין הוה כחצי זית חלב עיין ר"ן יומא לענין לשחוט לחולה בשבת היינו בעשרה זתים ממש אבל כזית אחד לר"ש אין כאן אלא עבירה אחת וזה שכתבתי וז"ל אבל בודאי מודה ר"ש דגם בכזית ליכא רק חד לאו ולא שעושה איסור בכל כ"ש דהא הוא רוצה לאכול כזית עכ"ל ויראה שדברי כנים תל"י והגהתו יהפכו הדברים מאשר הי' במחשבתי ומכבר בנעורי הי' לי בזה פלפול גדול עם גאון מפורסם והודה לדברי בעזה"י. ומה שנתקשה על דברי לו יהי' דליכא כרת בכ"ש אבל עכ"פ יש איסור לאו בכ"ש של חלב א"כ מה לי ליתן לו ח"ש חלב או כזית נבילה הלא שניהם באיסור לאו ונהפוך הוא דבח"ש חלב יש עכ"פ איסור כרת דח"ש אסור מדאורייתא עכ"ד נפלאת בעיני שלא הרגיש אשר רמזתי דיש לי חקירה אם שייך אחשבי' אם צריך לאכול מחמת סכנה דהא הוא מצווה לכך דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם והוה כאלו כפאו גוים לאכול ח"ש ואז בודאי לא שייך אחשבי' לאכילתו דמותר לאכול לא מבעי אי הותרו איסורים לגבי פ"נ אלא אפי' רק הודחו אעפי"כ אחשבי' לא שייך גבי' והוה ח"ש חלב קל משיעור שלם של נבילה ואפי' אי יש כרת לר"ש על כ"ש מכח אחשבי' אעפי"כ בחולה אין בו כרת דלאו מזיד הוא אלא אונס ופלפלתי בזה וחקרתי דלא שייך חזי לאיצטרופי דהא ח"ש ראשון הי' בהיתר ואיך נצרף אפי' אם יאכל עוד ח"ש באיסור וממילא לא הוה אחשבי' דהא חפץ לאכול כזית וחיוב ליכא דחצי זית ראשון הי' בהיתר והוא דבר חרוץ אבל מאי תכלית בזה וקצרתי אז וגם עכשיו אני מקצר ודל"ב. גם מה ששאל אם יש במחלל שבת איסור בישול עכו"ם והביא בשם הגאון מהרי"א שפוסק לאיסור יעיין בספרי חאו"ח סי' כ' שם הבאתי שיש לחקור אם פתו אסור וכבר ישב על מדוכה זאת בפתחי תשובה בשם שו"ת דלא חיישי' בזה לחתנות וכדמות ראי' נ"ל שנענש יעקב בשביל שלא נתן בתו לעשו והלא עשו עבר כל העבירות ועכ"ח יען דהכל תלוי באשה ואולי כאן יש איסור דלמא יתחתן ויקח בתו של מחלל שבת ותהי' גוברת עליו כי לרוב היא תמשול בו בעניני נשמה כמובן רק כאשר ראיתי תשו' אדמ"ו בחת"ס ח"ו דמחלל שבת הוא רק מומר לכל התורה אבל אינו חשוד לכל התורה יעו"ש א"כ בודאי ליכא בו חשש איסור בישול נכרי דאינו חשוד שיאכלנו מאכל עמא עיין רש"י בע"ז דגם הוא נזהר מלאכול דברים טמאים ואיסור חיתון בודאי ליכא גבי' דלפעמים תחת הסרפד יעלה הדס ע"כ עדיין אין הדבר ברור בעיני כי הפרמ"ג אוסר פתו עיין סי' קמ"ב ולדברי אדמ"ו ז"ל הוא רק מומר ולא חשוד ודוק. ומעלתו נ"י מביא ראי' דאין במחלל שבת איסור בישול עכו"ם דאיך מתיר ר"מ המאכל במ"ש ולר"י הוא אסור רק מטעם קנס תיפוק לי' דאסור משום בישול עכו"ם והאריך בזה נפלאת בעיני דלמא הי' המאכל נתבשל מתחילה במקצת קודם שבת ואח"כ גמר הבישול בשבת א"כ ליכא בו משום בישול עכו"ם רק שהוא חילול שבת לגמור בישול ויש עוד כמה אופנים דהאש הי' בוער והוא שופת הקדירה לבד ויש כמה אופנים שאין בו בישול עכו"ם וחילול שבת יש ועיין דבר נפלא בריטב"א שבועות דף ד' בד"ה אמר רב הונא זר שהפך הבדל בין מבושל בשבת ובין בישול עכו"ם דברי הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה