שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן נט
נעימות ד' על ראש גבר ועז ה"ה הרב הגאון הצדיק באמונתו יחי' ה"ה י"נ הרב ר' מנחם פאנעט נ"י אב"ד דק"ק דעעש יע"א. אחד"ש אודיע כי קבלתי מכתבו החביב והנעים יחולו ברכות עלי ראשי אשר ברך אותי ואזכה להפיץ מעינותי כאות נפשי והפלפול על חבורי [ח"ב או"ח] סימן י' אות ב' ראיתי ובעזר ד' אעשה כאשר צוה עלי להשיב לו לגלות דעתי והקרוב בעיניו לאמת יקריב אליו לטובה. (א) ראשית אחז דרך צדיקים והביא ראי' לפסק שלי דלא חיישי' דלמא ילדה בין השמשות דאוקמי' אחזקת מעוברת ואמרי' דילדה אז אחר שהי' כבר לילה ואי"ה אשעשע בדבריו ואח"כ כתב פר"מ נ"י ואעתיק דבריו וז"ל אמנם אכתי מקום יש בראש לפקפק ע"ז קצת דלפמ"ש האחרונים בשיטת רש"י דהא דינאי המלך קדושין ס"ו דדווקא ביש נ"מ בדינא דאם ממשיכין החזקה מאם לבת משא"כ כשלא הי' צריך שימוש החזקה לאם כלל וא"כ לכאורה בשלומא בהאי דב"מ דף ק' דהספק הי' על שעת קנין השפחה אי השפחה מלאה היתה בשעת הקנין והי' הקנין חל אז על הילד שבתוכה כוותה משא"כ כאן הנ"מ אחר שמונה ימים לולד גופא ולא לאם כלל אולי נ"מ להמשיך החזקה וכ"ש בהצטרף ב' הסברות דאתרע וגם שאין חזקה בעצמיותו עכ"ל. טרם אשיב אציע לפניו דבר בתוס' חולין דף צ"ו בד"ה פלניא כתבו וז"ל וא"ת והלא משיאין אשה עפ"י סימנים להך לישנא דאמר רבא סימנים דאורייתא בפ"ב דיבמות דף ק"ב ואם לאחר שנשאת באו עדים שזינתה קטלינא לה דסמכי' אסימנים להחזיקה בחזקת אשת איש מן השני ואפי' נתברר ע"י עדים שבעלה הראשון כבר הי' מת בשעת הזנות לא אמרי' שמא בעלה הי' חי בשעת קידושיה ואין קידושיה קדושין וי"ל דבכי האי גוונא נמי לא סמכי' אסימנים למיקטליה ולהחזיקה באשת איש מן השני אלא אמרי' שמא הי' חי בעלה ולא הוה קידושיה קידושין עכ"ל ומדברי תוס' הקשו הבעלי תריסין כנגד הט"ז סימן שצ"ז דקשה למה לא נימא מדהשתא מת מעיקרא ג"כ מת כמבואר בשב שמעתא שמעתא ג' פ"ח יעו"ש. ונלע"ד ליישב בעזה"י דיש לי דקדוקים הרבה בלשון תוס' (א) הא בודאי אי לא נתברר ע"י עדים שבעלה הראשון כבר מת בשעת הזנות לא קשה קו' התוס' דהא קטלינן לה ממנ"פ אם מת הבעל כפי הסימנים אשר הועד בב"ד א"כ הרי היא אשת איש מן השני ואם טעו בהסימנים א"כ יש לבעלה הראשון חזקת חי והרי היא אשת איש מן הראשון א"כ באמת דלא סמכי' אסימנים למקטלא רק הא דקטלינן לה הוא משום דאוקמי אותה בחזקת אשת איש מבעלה הראשון וא"כ איך כתבו בתוס' וז"ל ואם לאחר שנשאת באו עדים שזינתה קטלינן לה דסמכי' אסימנים להחזיקה בחזקת אשת איש מן השני עכ"ל וקשה הא מנ"ל דלמא אסימנים לא קטלינן נפש רק משום חזקת חי דבעל הראשון קטלינן לה וא"כ קו' תוס' קאי על סוף דבריהם שכתבו וז"ל ואפילו נתברר ע"י עדים שבעלה הראשון כבר היה מת בשעת הזנות עכ"ל דמשום חזקת אשת איש מבעלה הראשון בודאי פטור וא"כ כך הי' לתוס' לכתוב ואם לאחר שנשאת באו עדים שזנתה אפילו נתברר ע"י עדים שבעלה הראשון כבר היה מת קטלינן לה דסמכי' אסימנים להחזיקה באשת איש מן השני ולא אמרי' שמא הי' חי בעלה בשעת קידושין ואין קידושיה קידושין וצע"ג (ב) במה שכתבו וז"ל ואפילו נתברר ע"י עדים שבעלה הראשון כבר הי' מת בשעת הזנות עכ"ל קשה למה כתבו נתברר משמע שכבר נתברר ולא כתבי אפילו מתברר שיהי' משמע אפילו אם אחר הזנות מתברר הדבר ע"י עדים שבעלה הראשון הי' כבר מת בשעת הזנות א"כ יש לחוש שמא בשעת קידושין של השני הי' חי וצע"ג (ג) ובמה שתרצו וז"ל וי"ל דבכה"ג נמי לא סמכי' אסימנים למיקטלה ולהחזיקה באשת איש מן השני עכ"ל הוא פלא דהי' להם לכתוב בכה"ג נמי לא סמכי' אסימנים להחזיקה לאשת איש מן השני ולמיקטלה אלא אמרי' שמא הי' בעלה חי ולא הוה קידושיה קידושין וצע"ג. אמנם עמוקים דבריהם בעזה"י דהגאון הקצות בש"ש שמעתא ד' חידש דבר מתוק הגם דלא אזלי' בתר רוב בנפשות כמו בממון היינו אם לדון להכות נפש עפ"י רוב אבל אם הרוב בא מקודם אז פעל הרוב להיות הוחזק הדבר והוה כוודאי וה"ה בממון כן אם הרוב הוחזק מקודם אז לא שייך לומר אין הולכים בממון אחר הרוב ומביא שם בשם אחיו בעל קונטרס הספיקות שמיושב בזה קו' התוס' בחולין דף צ"ו ע"י סימנים לא נהרג נפש אבל אם נתחזקו הסימנים להתירה לנשואים אז קטלינן על סימנים יעו"ש ולדעתי תוס' הנ"ל חדשו זאת ולכן כתבו וז"ל ואם לאחר שנשאת באו עדים שזנתה קטלינן לה דסמכי' אסימנים להחזיקה בחזקת אשת איש מן השני עכ"ל גילו בזה דאין הטעם דקטלינן מכח ממנ"פ אם אין סימנים כדאי להיות כהגדת עדים א"כ בא לה מיתה מכח דהיא אשת איש מן בעלה הראשון אלא כיון דנחזקו הסימנים מקודם להיות מותרת לעלמא א"כ מסתברא דסמכי' אסימנים להחזיקה להיות אשת איש מן השני וקטלינן לה מכח הסימנים אשר כבר הוחזקו להתירה לעלמא כסברת קונטרס הספיקות הנ"ל. אך חקרו מסברא הגם דהוחזק מקודם מהני למלקות ולממון ואפילו למיתה מסתברא זה דווקא אם התחזקות זה עמד עד שבא האיש העובר העבירה ועשה מעשה כנגד התחזקות אשר החזקנו למשל אם החזקנו זה חלב ואסור לאכול והוא אכל אח"כ אבל מה שנשאת לאיש הוא ההתחזקת (ואכל אותו חלב) או בעל אותו גרושה וכדומה אבל אם טרם שנעשה העבירה באו עדים והגידו עדות או בוודאי כח הגדת עדים אשר גזרה התורה עפ"י שנים עדים יקום דבר מיד (ולא צריך שתחזק דבר מקודם המעשה) הוא חזק מדבר אשר אנו מחזיקים עפ"י חזקה או עפ"י ע"א או עפ"י רוב דהא כח עדים עדיף מכל חזקה ורוב בעולם וא"כ אם אחר נשואים באים עדים שבעלה הראשון מת (הגם שלא אמרו יום ידוע שמת בו) א"כ מחתיל הגדת עדים שאשה זו תצא מחזקת אשת איש מבעלה הראשון ואם תזנה מכאן והלאה היא פטורה ממיתה והגם דאפשר שתחייב מיתה על הזנות מכח קידושין מן בעלה השני זה צריך בירור אם חלו הקידושין דדלמא בשעת קידושין מן השני הי' בעלה הראשון חי בשלומא אם לא באו עדים כלל אז מהני סימנים שהחזקנו שבעלה הראשון מת וחלו קידושין השני וקטלינן לה כי היא אשת איש מן השני (ולא צריך לאמור דקטלינן לה מכח חזקת חי דבעלה הראשון) דהא הוחזקה להיות אשת איש מן השני עפ"י סימנים אבל אם קודם הזנות נתברר דבעלה הראשון מת א"כ כח סימנים כלא נחשב כנגד הגדת עדים ובדברי עדים לא נתברר אם כבר הי' בעלה הראשון מת בשעה שנתקדשה מהשני ואמרי' דלמא בשעת קידושין היתה אשת איש מן הראשון רק אי סימנים חזקי' דקטלי' על ידם נפש א"כ יצאה האשה עפ"י סימנים מחזקת אשת איש מבעלה הראשון והוה כאלו העידו העדים אז שבעלה הראשון מת ואם יבואו אח"כ עדים ויאמרו ג"כ שמת בעלה הראשון (רק לא ידעו הזמן אימתי מת) בוודאי הראשונים נאמנים שמת קודם הקידושין מן השני וזה שהקשה תוס' דסברו בפשיטות דאם זינתה תחת השני דסמכינן על הסימנים להיות מוחזקת אשת איש מן השני וה"ה אפילו באו עדים קודם הזנות שבעלה הראשון מת אם זנתה אח"כ קטלינן לה מכח חזקת אשת איש מן השני וע"כ דסימנים חזקי' להרוג נפש דאל"כ בשעה שנתברר בעדים פסק הסמיכות על החזקות אשר החזקנו ונעשית ספק אשת איש מן השני ע"ז תירצו בכה"ג לא קטלינן לה ומשעה שבאו עדים דבעלה הראשון מת נפסק החזקה שהיא אשת איש מן השני דחיישי' שמא בשעת קידושין הי' בעלה הראשון חי ודוק. ובזה יובן שדייקו אפילו אם נתברר היינו קודם הזנות באו עדים דבוודאי אם בשעת הזנות היתה מוחזקת באשת איש מן השני ונתחייבת מיתה ע"י החזקה שוב לא יוכלו העדים הבאים אח"כ לפטור אותה ממיתה ע"י ספק שלהם דכבר נתחייבת עפ"י חזקה דאל"כ איך מלקינן או ממיתין אם הדבר נתחזק ניחש דלמא יבואו עדים אח"כ אלא פשיטא אם כבר בא החיוב על ידי חזקה אז עדות ספק לא יפטור אותה לעשות מוודאי איסור ספק איסור ודוק. ולפמ"ש יש לבאר תי' התוס' דכתבו וז"ל וי"ל דבכי האי גוונא נמי לא סמכי' וכו' ויש לדקדק דבקיצר הי' להם לכתוב וי"ל דלא סמכי' אסימנים וכו' מאי זה שדייקו דבכי האי גוונא נמי וצ"ע גם יש לדקדק שכתבו אח"כ וז"ל וכן אם נשאת עפ"י ע"א וזינתה לא קטלינן לה אעפ"י שבעלה הראשון נודע שהי' מת כבר בשעת הזנות עכ"ל למה כתבו כאן אעפ"י ואצל סימנים כתבו ואפילו וצע"ג רק רמזו אבל אם התירוהו לינשא עפ"י סימנים אז אם לא באו עדים קודם הזנות באמת דקטלינן לה דהא הוחזקו הסימנים ובמקום שהוחזק אפילו עפ"י סימנים קטלינן רק בכה"ג נמי דבאו עדים לא קטלינן ולא מחזיקים לה לאשת איש מן השני אבל בנשאת עפ"י ע"א דלא יורדים לנחלה על פיו וגם צרתה אסורה אז לא מיבעי אם לא באו עדים אח"כ בודאי לא קטלינן לה אם זנתה אלא אפילו אם נודע שהי' מת בעלה הראשון כבר בשעת זנות לא קטלינן לה אבל אי סמכי' אסימנים ולא באו עדים כלל קטלינן לה כסברת הקצו"ח בשם אחיו דהא כבר החזקנו לסימנים ודוק. ולכאורה יפלא בעיני אפילו לשיטת דסוברים דלא אזלי' בחזקת חי בתר חזקה דהשתא אעפ"כ תקשה על תוס' מהיכא תיתי דלא נקטלה הלא סימנים המה דאורייתא רק על סימנים בלבד לא קטלינן נפש אבל כאן למשל בחודש ניסן העידו עדים סימנים דבעלה של אשה זו מת ואח"כ בתשרי נשאת לאיש ובחשון באו עדים שבעלה הראשון מת ולא אמרו הזמן ובכסליו זנתה מהכ"ת לא נימא מדהשתא מת גם מעיקרא מת בניסן כאשר אמרו עדים סימנים שמת אז אפילו אם בעלמא לא אזלינן בתר חזקה דהשתא להחליט על מקדש כאן סומכין דמת מקודם דהא סימנים דאורייתא וצע"ג. ונ"ל דהתורה אמרה עפ"י שנים עדים יקום דבר וצריכים עדים בעדותם לקיים הדבר אשר מחודש בעדותם אם עדים יאמרו נתקדשה אשה זאת נאסור אותה על כל עלמא ואם יאמרו מת בעלה להתיר אותה על כל עלמא ואם כבר נשאת עפ"י סימנים (למ"ד סימנים דאורייתא) הרי היא עומדת בחזקת אשת איש מן השני א"כ אם העדים הבאים ואומרים מת בעלה הראשון אם באים לאמור שהיא מותרת לעלמא אז יקום דבר אשר מניח בעדותן דאם להודיע שכבר מת בעלה קודם קידושין מן השני ותכלית העדות שהיא אשת איש מהשני א"כ לא חדשו דבר בעדותן ואיזה דבר יקום עפ"י עדותן מה יהי' אשר לא הי' עד עתה בשלומא בנידן הט"ז ובכל המקומות אשר מביא ראי' יש בבירור עכ"פ חזקה דהשתא ואמרי' גם מעיקרא מת אבל כאן הכי אנו רואים עכשיו בעלה הראשון מת רק עדים יעידון ואם נאמר גם מעיקרא מת א"כ לא אמרו עדים דבר ולא חדשו דבר בעדותן דאם שתקו היתה ג"כ האשה מוחזקת לאשת איש מן השני עפ"י סימנים נראה אז בודאי לא אמרי' מדהשתא מת מעיקרא מת דאי אמרי' מעיקרא מת לא נשאר עדות כלל אפילו על דהשתא מת ודוק (ויש לחקור דהוה עדות שאי"ל אבל אין כאן מקומו). ועוד נ"ל כיון דלא הגידו הזמן נשארת בחזקת אשת איש מבעלה הראשון עד עתה דתורה אמרה עפ"י שנים עדים יקום דבר ודרשי' דבר ולא חצי דבר וכן דבר ברור עיין בב"ש סימן ל"א בשם הגהת אשרי בספק קרוב לו וספק קרוב לה לא הוה חשש קידושין יען דלא אמרו דבר ברור וה"ה איך נאמר מדהשתא מת היינו עדות יש שהאיש מת מעיקרא ג"כ מת הלא זה לא הגידו בעדותם ומכח עדות לא יצמיח חזקה על מעיקרא בשלומא אם ראינו האיש מת ולא ידענו אם הוא בתוך ג' ימים או באומר מת ולא ידענו אימתי מת אי אנו מחליטים מדהשתא על מעיקרא (ובאבילות לא צריך עדות רק אמיתיות עיין טו"ז יו"ד סימן צ"ח) אבל לענין מקטלא צריך עדות ברור ולא מה שמצמיח מכח עדות והוא עמוק בעזה"י בכל זה אין עת עמדי לצרף ולברר אולי פר"מ נ"י יתן עיניו בו לברר ועיין בספרי מ"ח ח"ר סימן פ"ח דבר חידש על קו' שב שמעתא הנ"ל. ומדי דברו בו זכור אזכרהו בהערה על קו' הש"ש דנימא מדהשתא מת מעיקרא מת והוא כפי דברי הגהת אשרי בסימן ל"א אשר רמזתי בספק לעדים לא הוה חשש קידושין יען דעדים לא ידעו בירור קידושין וזכיתי לראות כעת לאדמ"ו הגאון זצ"ל בספרו שערי תורה ח"ב כלל כ"ח אות ט"ו דבר נחמד אשר הביא בשם השג"א דא"כ קשה איך מהני קידושין בתנאי הא העדים לא ידעו בירור אם האשה מקודשת ותי' הגאון השג"א בשלומא אם הספק הוא בדבר אשר כל קדושין תלוי בו כגון ספק קרוב לו א"כ לא נתן לה פרוטה והתורה אמרה כי יקח אשה דצריך ליתן לה כסף קידושין א"כ הוה כמקדש בלא עדים אבל אם הי' תנאי בקידושין הלא יוכל להיות קידושין בלא תנאי אז הווין קידושין והתנאי שחוץ ממנו יתברר ע"י אחרים יעו"ש שקילס וא"כ כאן דעדי קידושין לא ידעו אם חלו בה קידושין עד שבאו אח"כ עידי מיתה דנאמר חזקה דהשתא גם מעיקרא מת והות בת קידושין א"כ הוה כמקדש בלא עדים ודוק ויש להשיב דעכ"פ בת קידושין היא מכח סימנים רק אי להמית ע"י סימנים אמרי' דלא הורגים נפש על סימנים אבל אחר העיון נראה דגם זה בכלל עדות קידושין שאם תזנה תמות על זנותה כנלענ"ד ועתה אבוא על השגת פר"מ נ"י דנ"ל בשלמא באם ינאי שהיא ישראלית אלו היתה קיימת יש נ"מ לדין ודת של תורה או בכתובות דף כ"ו דמהני חזקת האם לבת דהא לענין האם יש נפקותא דמכשיר בה מכשיר בבתה אבל כאן בפרה וילדה אם היתה מעוברת בשעת המכר קנה הלוקח שני גופי' ואם כבר ילדה קנה גוף אחד האם נקנית עכ"פ ואיך שייך לומר דמהני מכח האם לילד וחזקת מעוברת הוא העיקר על הולד דהוחזק דהולד הי' סגור בבטן אמו עד שיופתח דלתי בטנה לא יוכל לצאת ואוקמי' אחזקה דכל זמן שנוכל להאחר המעשה היציאה בעולם בודאי נשאר הולד במקומו ולא יצא לאויר העולם עד שדחקו הטבע באיחור הזמן כי הי' להאם חזקת רקנית טרם שנתעברה ואח"כ בא לה חזקת מלאה עיין יבמות דף קי"ט ותלינן שנתרוקנה באיחור הזמן ויעיין תוס' בב"ק דף מ"ו דחקרו ג"כ בחזקת מעוברת הגם שילד הי' של איש אחר כנלע"ד. והיה בדעתי לחקור עוד עיין חולין דף ע"ה דאיסור חלב בא עם יציאה לאויר עולם א"כ יש לדון דהי' כאן חזקת היתר בחלב ותלינן דיצא באיחור עד שנאסרה החלב וגם לפי מה שכתבו תוס' תמורה דף י' והוכיחו דבמעי אמו מותר להקדיש הולד ולא שייך בו מחוסר זמן אסור להקדישו וביציאה לעולם נאסר להקדישו ובנידן בעלמה שילדה יש חזקה שלא נפתח רחמה עד איחור הזמן אבל דברים הללו צריכים עיון גדול וראיתי שהדר"כ נ"י טרח ליישב דיש נ"מ גם עליה דכתב וז"ל ויל"ד דמן התורה גם להאם גופה איכא נ"מ לספרת ימי טהרה של מ' יום מתי מתחילין דבוודאי מועיל החזקה ואמרי' משבת מתחילין עכ"ל פליאה גדולה הא נ"מ גם בזמן הזה דאחר ז' לזכר תספור ז' נקיים ומותרת לבעלה ועיין ביו"ד סי' קצ"ג שרק מקומות יש שקבלו להמתין מ' יום לבעלה וכבר צווחו אחרונים והאי עלמה אם הבועל רוצה לכנסה נ"מ לדעת אם ערב שבת ילדה או שבת ילדה ודוק וגם נ"מ אם עברו ז' ימים של ספירה דאין תולין בה כמבואר במ"ל ויעיין בספרי מ"ח ח"ר סי' ס' על המ"ל ודוק (ובני הב' המופלג יעקב שלום נ"י אמר בלא"ה איכא נ"מ אם ימות הולד ביום ל' מדבורה אי תהי' חייב עליו לאבל ויפה דיבר). ואגב גררה אעתיק לו מ"ש על גליון ש"ש בשמעתא ג' פי"ד בד"ה ונראה שכתב וז"ל וא"כ נגד חזקת כשרות דאשה איכא חזקת כשרות דעדים ואמרי' השתא הוא דחתמו על גט בלא זמן וכתבתי וז"ל לדעתי יפלא הא חזקת כשרות דעדים בכל אופן איתרע דהא עכ"פ חתמו על גט שאין בו זמן וחזקת כשרות דאשה לא איתרע דדלמא חתמו העדים בגט שזנתה א"כ מסתברא דנחזיק בחזקת כשרות של האשה אשר לא איתרע כלל אם נלך אחרי חזקתה מאשר נלך להחזיק חזקת כשרות דעדים אשר נודע עכ"פ דסוף כל סוף איתרע חזקת כשרותן דהא עין בעין נראה שחתמו עכ"פ גט בלא זמן וצע"ג (ב ) עוד השיג עלי פר"מ נ"י וכתב וז"ל עוד בה מה שיש לפקפק אהאי פיסקא דהד"ג נ"י לפי הברייתא בשבת קל"ה ע"א ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא ספק וכו' אולי לא סמכי' בכה"ג אחזקה דעכ"פ לא וודאי הוא שכן כתב הש"מ בשם הרא"ש בב"מ ז' גבי עשירי וודאי וכו' לענין דל"מ רוב במעשר בהמה דבעי דווקא וודאי ורוב לאו וודאי הוא והגם שתוס' שם נראה דלא ס"ל כסברת הרא"ש הנ"ל וכן מבואר בתוס' חולין פ"ב גבי דרב גידל בד"ה סמיק וכו' דדווקא אליבא דר"מ כתבו הך סברא ולא לרבנן והיינו דווקא לענין רוב אבל לענין חזקה י"ל דמודה התוס' דלאו וודאי הוא ובפרט חזקה דאיתרע כמ"ש הפנ"י בב"מ דבהא הוא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ובזה הי' מיושב קושי' התוס' שם שהקשה ל"ל קרא דערלתו ודאי וכו' ולהנ"ל א"ש דנ"מ במקום דאיכא חזקה או רוב להרא"ש הנ"ל עכ"ל. והנלע"ד אבאר בעזה"י ואעתיק דברי תוס' בשבת דף קל"ה בד"ה ולא ספק שכתבו וז"ל ונראה לר"י דאסמכתא בעלמא הוא ולא איצטריך קרא להכי דהיכא תיסק אדעתיה לחלל את השבת ולא ידענו אם הוא בר חיוב מילה או לא כדמפרש לקמן דספק נולד לז' או לח' ומשום נולד בין השמשות לא אצטריך נמי קרא דמוטב דתיבטל מצות מילה בשמונה בספיקא בשב ואל תעשה ואל יחלל שבת בידים מספק אלא נראה לר"י דעיקר האי קרא אתא לאדרוגינוס שאינה דוחה שבת ונולד כשהוא מהול עכ"ל ויש לדקדק בלשון הר"י שכתב וז"ל דמוטב דתיבטל מצות מילה בשמונה בספיקא בשב ואל תעשה עכ"ל דמשמע כאלו בודאי מבטלים מצות עשה ביום השמיני והלא הוא ספק אם מבטלים וכך הי' לר"י לכתוב מוטב לבטל ספק מצות מילה בשמונה בשב ואל תעשה ואל יחלל שבת בידים מספק וצע"ג. אמנם הלא דברי הברייתא ולא נולד בין השמשות יש לפרש בשני פנים (א) שנולד בין השמשות בשבת א"כ הוה בשבת הבא ספק יום שמיני וגילה התורה שאסור למול בשבת (ב) יש לפרש שנולד עש"ק בין השמשות ויש בשבת הבא ספק דלמא הוה שבת היום השמיני וגילה התורה שאסור למול בשבת באופן הראשון הי' הס"ד לתלות דלמא הי' בין השמשות שנולד יום א"כ הוה שבת הבא יום שמיני ובאופן השני הי' הס"ד לתלות דלמא הי' הבין השמשות לילה א"כ הוה שבת הבא יום השמיני וראתה התורה ואסרה למול מי שנולד בין השמשות בשבת קודש בכל אופן לא הוה ערלתו ודאי שיהי' זמנו ודאי היום ודוק. אך אופן ראשון בנולד בין השמשות בשבת דאסור למולו בשבת אי אפשר למילף מפסוק ערלתו ודאי ולא ספק דמשמע משום איסור שבת אי אפשר למולו כמבואר ברש"י בד"ה ערלתו יען דכתיב ביום השמיני ביום אפי' בשבת וכתיב בסוף האי קרא ערלתו למעט ספק תיפוק ליה אפי' אם נולד בחול בין השמשות אסור למולו ביום ח' דדלמא הוה בין השמשות לילה א"כ יהי' נימול לשבעה ימים והתורה אמרה בן שמונת ימים ימול ומלינן אותו בט' כמבואר במשנה דף קל"ז כדרכו לשמונה נולד בין השמשות נימול לט' יעיין ברש"י שם וא"כ למה לי קרא למעט שלא יהי' נימול בשבת משום חילול שבת תיפוק ליה דאסור למולו משום טוב שיבטל ספק מצות עשה של ביום השמיני בשב ואל תעשה משיעשה מעשה ויבטל בקום ועשה מצות מילה שניתנה לשמונה ולא לשבעה וע"כ האי דילפי' ערלתו ודאי ולא נולד בין השמשות קאי למעט נולד בערב שבת בין השמשות אז בודאי מקיים בשבת מצות מילה רק דאסור למולו בשבת הגם דהוה ספק יום שמיני ומקיים מצות מילה דדוחה שבת אעפ"כ אמרי' מוטב שיבטל ספק מצות שמיני בשוא"ת משימול בידים ויהי' ספק אולי הי' בין השמשות בשעה שנולד יום והוה שבת האחר ספק בן ט' יום ואינו דוחה את השבת כמובן וע"ז כתב הר"י דסברה הוא ולא צריך קרא מהכ"ת לעשות מעשה לקיים ספק מצות ביום השמיני אשר יוכל להיות חילול שבת מוטב לבטל ספק מצוה בשוא"ת דאם יעשה מעשה יש בו ספק חילול שבת בידים והגם אם יהי' היום שב ואל תעשה בודאי יהי' בטל מצות ביום השמיני דגם בערב שבת הי' ספק שמיני וגם בשבת קודש הוא ספק שמיני ואם ימתין עד למחר אז בודאי נתבטל המצוה של ביום השמיני רמז הר"י מוטב שתיבטל מצות ביום השמיני בספיקא בתינוק הנולד בספק יבטל לגמרי מצות שמיני ואל יחלל שבת בידים מספק ודוק (ויעיין במ"ל פ"א הל' מגילה הל' י"א) על כן נראה להר"י דעיקר הקרא קאי או על אנדרוגינוס או על נולד מהול דהם צריכים קרא וכיון שע"כ כתיב ערלתו בעבור אנדרוגינוס או נולד מהול סמכה הברייתא ה"ה נולד בין השמשות הגם דהוא סברה ולא צריך קרא למעט כיון כהדין אמת מסברא דמספק לא יחלל שבת וק"ל (ועיין ר"ה דף כ"ח ופסחים דף מ"ה). ומעתה אבוא לקו' של פר"מ נ"י על תוס' דבא למעט אם היה כאן חזקת מעוברת ונוכל לילך בתר חזקה דנולד בלילה כגון דלא ידענו בבירור שנולד בין השמשות שיש ספק אי נולד בין השמשות או בלילה ואעפ"כ אין מולין בשבת דהוה ספק כסברת הרא"ש דרוב אינו וודאי ומכ"ש חזקה עכ"ד ולפמ"ש לק"מ דכל הילפותא הוא מדכתיב ערלתו ולא כתיב ערלה אלא בא למעט ערלתו של זה דוחה את השבת ולא של אחר ולמעוטי ספק אתי עכ"ל רש"י בד"ה ערלתו א"כ די למעט אנדרוגינוס או נולד מהול דיש ספק במילתו או לנולד בין השמשות כפי אשר סמכה הברייתא אבל מניין לנו להרבות עוד אם איכא חזקת מעוברת לסייע שנולד בלילה והוה שבת יום שמיני ומכח הך חזקה הוה שבת יום שמיני ומבטלין בבטח מ"ע של ביום השמיני ואם תאמר לחוש לחילול שבת הלא באיסורין אזלינן בתר רוב וחזקה דערלתו אשר נרמז בו למעט הוא בא למעט אנדרוגינוס וערלה כבושה ומנ"ל שלא לסמוך על חזקה ולבטל בבטח מצוה של ביום השמיני ודוק. רק אמרו חכמז"ל ת"ח שאמר דבר אין מזניחין שם בספרי ח"ש סי' כ"ד בד"ה שוב חדשתי דבר יען דכתיב ביום השמיני ימול הוה קפידה שמיני דווקא כמו במעשר דדרשי' עשירי יהי' קודש עשירי וודאי ולא עשירי ספק אלא עשירי ברור ה"ה שמיני וודאי ולא שמיני ספק אפי' ס"ס לא מהני ומכ"ש חזקת מעוברת לא פעל להיות שמיני וודאי וצע"ג. ובכל זאת נ"ל כיון דבע"ש אנו דנים מכח חזקת פטור של הולד וחזקת פטור של הב"ד וחזקת מעוברת דלא בא החיוב למול בערב שבת ואמרנו דנאמנת האם עכ"פ שאמרה בשבת ילדה והוה שמיני ודאי עפ"י דיבורה כנלע"ד נכון לדינא שיפה פסקתי בעזה"י. ומה שיצא הדר"כ נ"י לחדש דבמקום תרי ותרי לא מהני חזקה דאיתרע יעיין רש"י בכתובות דף כ"ו בד"ה ואנן מסקינן וראשונים ויעיין תומים בסי' ל"א בס"ק ג' אם כת אחד מאלו יכולין להוציא אדם מחזקת כשרות משם יש לפלפל בזה וגם מה שרצה לחלק בין אם נעשה איזה שינוי בגוף אז לא אזלי' בתר חזקה דהשתא ובין אם לא נעשה שינוי כגון תוס' ביבמות בבן ט' גם אני הרהרתי בזה וישבתי בו דין ביו"ד סי' ק"ד שהרעיש הפלתי יעו"ש ואמרתי בשאר אסורין דלא אמרי' חתיכה עצמה נעשית נבילה רק תערובות יש אז אזלי' בתר חזקה דהשתא ודל"ב ובזה יהי' מיושבים סי' תס"ז בא"ח ובזה ישבתי משנה ט' פ"ט דטהרות בנמצא במעטן שהרעישו האחרונים דשאני טומאה דמתפשט על כל החפץ ולא הוה שינוי בגוף רק אריה רבץ עליו ואזלינן מזמן לזמן בתר חזקה דהשתא והארכתי ודוק אך אין פנאי לברר דבר זה. סוף דבר אפריון נמטיה ליה במה שהודיע משמיה דהגאון מלייפניק ז"ל ואעתיק הדברים ששמעתי מתלמיד א' מהגאון ברוך טעם זצ"ל במה שהקשו על הרמב"ם דיליף חזקות ממכה או"א כמ"ש בב"ש סי' י"ט ובבכור שור ובס' סדרי טהרה סי' קפ"ה ואמר הגאון ברוך טעם דהא הבה"ל כ' הא דלא מייתא הרמב"ם הילפותא מנגעים דהו"ל לענין איסור אבל אין עונשין מיתה ומלקות על חזקות ולכך מייתא ממכה או"א ולהיפך הא דלא מייתא תלמודא דידן ממכה או"א לפי דברי התוס' בחולין שם דבעי למילף גם חזקה דאיתרע ואם ממכה או"א אין לנו רק חזקה דלא איתרע עכ"ל דפח"ח ברוך טעמו ואני חלוש מאוד ד' ירפאני ויאמצני לתורה ועבודה דברי הדש"ת. בשולי מכתב אודיעהו מה דאמרתי בהאי ענינא הנה הרשב"א בת"ה בית ד' שער שני הקשה על פ"ק דכתיבות בפתח פתוח הא אין שני הספיקות מכח תערובות וכתב הרא"ה בבד"ה וז"ל ולאו קו' היא דהתם נמי מספק ראשון מותרת מן התורה דמוקמי' לה אחזקה דהתירא והרשב"א במשמרת הבית וז"ל אמר הכותב גם זו שגגה מכמה טעמים חדא דכל שאתה מעמיד אותה על חזקתה העמידנה בחזקת שלא נבעלה עד עכשיו ואין לומר שמא לא תחתיו זינתה דכל שאתה ממשיך זמן חזקתה לא נבעלה עד שנתארסה עכ"ל נגלה דהרשב"א סובר דלא אזלי' בתר חזקה דהשתא דנאמר דמעיקרא נבעלה הגם שיש לצרף לזה חזקת היתרא והרא"ה ג"כ מתיר רק מספק אוקמי' אחזקת היתר ולא שנימא דעכשיו בעולה בודאי מעיקרא בעולה אך פלא על הרשב"א מהכ"ת להמשיך חזקת בעולה אשר ע"כ איתרע לעשות ריעותא גם לחזקת היתר למה לא נאמר חזקת בתולה ע"כ איתרע ונימא מעיקרא איתרע כדי שישאר חזקת היתר בלא ריעותא כמו שהשבתי למעלה על דברי שב שמעתתא וצע"ג ומה שכתב במשמרת שם וז"ל ועוד שזה וודאי בספק אחד אסורה היא מדאורייתא משום ספק סוטה ואלו אשת איש שראינו שנבעלה אין תולין דבר להקל משום חזקת כשרות שהרי שור שחוט לפניך ואין כאן אלא חדא ספיקא וספיקא דאורייתא לחומרא עכ"ל פלא באשת איש שנבעלה יש לפנינו ריעותא מעשה עבירה הוא הבעילה רק יש ספק אי אונס עבירה או רצון אבל בפתח פתוח הוה הספק אם הי' כאן מעשה עבירת אישות דדלמא מקודם שנתארסה ואין לנו ספק סוטה וצע"ג: