אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן נח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן נח

סימן נז

יהי' ד' עם דוד ויצליח בכל דרכיו לטובה ה"ה י"נ אהובי ההמ"ג החריף ובקי החשוב ירא אלקים מנעוריו כבוד הרב ר' דוד ניימאן נ"י בק"ק פ"ב יע"א נעימות ידך הגיעני כי שמחת בפעולתי יהי' לרצון לפני ד' שמעשי ידי והגיון לבי יכוננו ויעזרני תמיד להגדיל תורה ולרומם נס היראה כאות נפשי עד זקנה ושיבה ולא ימוש תורת ד' מפי ומזרעי ומזרע זרעי עד עולם. ועתה באתי אודות אשר עמדת על אשר סיימתי [בח"ב או"ח] סי' ו' בקו' על תוס' שבת דף ק"ד דנימא בגט בכתב השני לשמה כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני לפי דברי מהרי"ט על קו' משוחט בשבת דשם אי אפשר לתקן האיסור אפי' אי לא מהני אז כשר השחיטה א"כ כאן אי מסלקי' הלשמה הוה כתב ע"ג כתב ופטור בשבת וכתבת וז"ל הנה מלבד שאין התוס' ומהרי"ט אחראים זה לזה וכמה תרוצים נאמרו בישוב הקושי' משוחט בשבת כידוע ועוד שיש לומר ג"כ דמתני' איירי בשוגג לענין תטאת דאיתא התם המסרט על בשרו חייב חטאת ובשוגג לא שייך לומר כ"מ דא"ר ל"ת כידוע מלבד כל זה נראה דלק"מ מעיקרא דלכאורה ק"ל בדברי תוס' הנ"ל שכתבו הואיל וכתב השני עושיהו לשמה חשוב כתב ע"כ ויש להבין הא על זה אנו דנין אם כתב הגליון הוה כתב ולפום סברא דלא הוה כתב ולא חשוב מעשה מה מהני הכוונה לשמה אטו הכוונה בלי מעשה מששא אית בה אע"כ דסבר התוס' כע"ג כתב הוי מעשה מעלי' רק בשבת אינו חייב על מעשה כתב כזה משום דאין דרך כתיבה בכך אמנם אם צריך הוא כתב העליון לתקן התחתון ודאי דרך כתיבה בכך והוי כתב ולפ"ז ניחא קושי' דמר י"נ נ"י כיון דבחול כע"כ היכא דאחרון מתקן הוי כתב מעלי' משום דדרך כתיבה היא א"א לפוטרו בשבת משום דלא מהני דהא מ"מ עבר אמימרא דרחמנא כמו אונס שגירש אליבא דרבא דוקא מה"ט אעפ"י שלא נתקיימה מחשבתו וה"נ כן הוא כיון שכתב כתב מעלי' דלולא איסורא דרביע עלי' הוה תיקון גמור וממילא כיון דעכ"פ חייב משום שבת הגט נמי כשר כמו בשוחט בשבת עכ"ל. אהובי מ"ש שיש לומר מתני' איירי בשוגג לענין חיוב חטאת ובשוגג לא שייך לומר כ"מ דא"ר ל"ת כידוע עכ"ל שמלה לך לקצין תהי' לי איך נודע הדבר הזה השכל גוזר בהיפך כיון דאמר רחמנא שבר ישראל לא ועשה כזאת אם עביד לא מהני לא מיבעי בשוגג דיש חזקת כשרות שלא חפץ לעבור פי ד' ואנן סהדי אלו הוה ידע לא רצה לחטוא בשרו ולא יאבה שיה' מהני מעשיו ומחשבותיו כאלו ביטל במסירת מודעה שאם יעשה דבר בנפש לא טוב כאץ ברגליו חוטא לא יהי' מהני כדי שלא יחטא ואשם ד' אלא אפי' במזיד אשר יצרו הסיתו לעבור פי ד' כי חפץ במעשה ההוא אעפ"כ סובר רבא לא מהני מעשיו כי בן אדם לא יוכל לעבור פי ד' שיהי' המעשה קיים נהפוך הוא רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' הוא תקום והב"ד לוקין אותו יען שעבר מימרא רחמנא הגם דקול ד' בכח ולא מהני מידי כנלע"ד. וראה כי אב ובן יגידו על אמיתיות דבר זה בנב"י מהד"ת יו"ד סי' ע' בד"ה בדין כתב הנב"י וז"ל ועוד נלע"ד דאפילו למסקנא דמוקי לה בשוגג ג"כ קשה למה שחיטתו כשירה דנלע"ד דמה דאמר רבא בתמורה דף ד' ע"ב כל מה דעביד רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני היינו אפי' או עביד בשוגג לא מהני וסמוכי' ע"ז הוא דאל"כ אלא דווקא במזיד לא מהני אבל בשוגג מודה רבא דמהני א"כ למה הוצרך שם בתמורה ה' ע"א לתרץ רבא דעזב תעזוב איצטריך ליש לך עזיבה אחרת וכו' הא בלא"ה ניחא דאיצטריך עזב תעזוב ששכח להפריש פאה מן הקמה ושגג וקצר כל שדהו בלי שיעור פאה וכן שם ה' ע"ב דקאמר גבי בכור ולרבא האי הם למה לי וכו' קשה הרי גם לרבא איצטרך הם לשוגג ופדה את הבכור וכן שם לפני זה גבי חרמים א"ו שאין חילוק בין שוגג למזיד וממילא קמה וגם נצבה קושי' למה השוחט בשבת ויה"כ שחיטתו כשירה עכ"ל גם בנו הגאון מהר"ש לאנדוי ז"ל כתב בהגה"ה בנב"י מהד"ת אה"ע סימן קכ"ט באות א' וז"ל אמנם הרב מהר"י יפה רוצה להוכיח מדברי הרמב"ן סוף פ"ג מהל' גירושין דהלכה כאביי מדפסק גט שנכתב בשבת דפסול אם העדים חתמו במזיד בשבת מטעם דהעדים פסולים והרי בלא"ה פסול לרבא משום כל מה דאמר רחמנא לא תעבוד אי עבוד לא מהני וגם אי כתבו וחתמו בשוגג למה יהי' הגט כשר ומזה הוכיח מהר"ש יפה דהלכתא כאביי עכ"ל הרי הנך אריותא אומרים בפה מלא דגם בשוגג אמרי' כל מילתא דא"ר לא תעבוד אי עביד לא מהני א"כ הרי סברה וגמ' דלק"מ השגתך עלי ודוק. וגם מצאתי בנב"י סימן קי"א באה"ע מהד"ת שכתב וז"ל אבל עכ"פ מודה אני שתוס' סבירא ליה לחלק בין שוגג למזיד והרי כאן סתמא אמרו יתננה לעני הנמצא ראשון ולא חילקו בין אם ידע המלקט מאזהרה זו דלא תלקט ובין לא ידע ושפיר הקשו תוס' למ"ד אי עביד מהני למה לא קנה העני אם הי' מלקט שוגג דבשלומא למ"ד אי עבוד לא מהני אין חילוק בין שוגג למזיד דעכ"פ רחמנא אמר לא תעבוד ולא מהני אבל משום אין שלד"ע וודאי יש חילוק עכ"ל ועיין רשב"א ביבמות דף ק"ג אם חלץ בסנדל של ע"ז ועיין טו"א בר"ה דף כ"ח בד"ה שלמים לאו בני מעילה והדבר ברור בעזה"י דגם בשוגג שייך כל מילתא דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני ודוק שוב מצאתי בפרמ"ג בפתיחה על הל' שבת בד"ה וסבור שכתב וז"ל גם אי יש לחלק בין שוגג למזיד דמלתא דלא תעביד אין מקומו פה עכ"ל. ומה שסמכת על דהוזכר במתניתן המסרט על בשרו חייב חטאת א"כ איירי מתני' בשוגג עיין במשניות ותראה שאינו חד משנה וסתם חייב בודאי מיתה רק במסרט הזכיר חיוב חטאת בעבור החולה דפוטר דע"כ על שוגג עיין רמב"ם ובתויו"ט שם וק"ל. ולא ידעתי מה הוא גוף השגה לו יהי' דבשוגג לא שייך כ"מ דא"ר לא תעבוד עכ"פ טוב לאוקמי מתני' במזיד ואיירי אפי' בגט מלאוקמי דלא איירי בכל אופני כתיבה אך לא אאריך בזה כי האמת כמש"ל דשייך אפילו בשוגג כ"מ דא"ר ל"ת ודוק. (ב) יצאת אהובי נ"י לחדש דכתב ע"ג כתב הוה כתב מעלי' רק פטור בשבת דאין דרך כתיבה בכך אפילו בחול אבל אם מתקן בכתיבה השנית הוה דרך כתיבה בחול ממילא חייב בשבת עכ"ד. נפלאת בעיני א"כ אם הי' דיו כתב הראשון חלושה ואינה מצהרת או שהוא הכתב אדום רק רושם שחרית ניכר וכדומה עיין במג"א הל' תפילין שאז בודאי בחול הוה דרך כתיבה שכותב בדיו יותר שחור פעם שנית להיות עומד ימים רבים או שמשחיר מה שנראה כאדום להיות נקרא בנקל או שלא יופסל כשיאדם כולו או שהי' כתב דק בקווים כחוט השערה והוא כותב פעם שנית להיות הקווים עבים ונראים לעין יותר הכי נאמר דאם עושה זאת בשבת יהי' חיוב בשוגג חטאת ובמזיד מיתה חס מלהזכיר הלא דיו ע"ג דיו לא הוה כתב הגם שדרך לעשות כן בחול עכ"ח כותב לא הוה דשם כתיבה הוא הנרשם מחדש על נייר או לוח שעוה או חוקק שמחדש סיפור דבר שיהי' נרשם על הספר או האבן או העלי או שעוה הוא נקרא כותב אבל מה שכתב נרשם בהחפץ והוא מוסף דיו הגם שמשחיר עי"ז טפי או שנתעבה הכתב או שנתחזק הכתב עכ"פ אינו מחדש בסיפור הדברים ולא הוה כותב דמאי פעל הכתיבה השנית להיות מקבל שם כתב רק גילו בעלי תוס' אם פעל הכשר ותיקן עי"ז א"כ הכתיבה השנית קונה שם לעצמו שנקרא כתב הגט כתב הס"ת נקרא האיש כותב ודוק (ועיין ברמב"ן בתורה בהקדמה ובפסוק כתב זאת זכרון בספר ובפסוק ויהי' שם עם ד' ארבעים יום ובפסוק ועתה כתבו לכם). ומצאתי בנב"י ח"ר א"ע סימן פ"ד שעמד על החקירה אם חייב בשבת אם כותב בדיו המשחיר טפי פעם שנית ופשט דפטור דכתב ע"ג כתב לא הוה כתב אפילו דיו השני משחיר טפי יעו"ש באריכות ובסוף מביא ראי' מגיטין דף נ"ד ס"ת שלא נכתב השמות לשמן לא שוה כלום ולא מהני שנכתב פעם שנית בדיו המשחיר טפי ולהמקשן דלא ידע דמחזי כמנומר קשה יכתוב בדיו שחור יותר וקשה אפילו לרבנן אלא פשיטא דמשחיר טפי לא מהני לרבנן ודוק ועיין שבת דף ק"ד וברשב"א שם ועיין שבת דף ע"ה ובמג"א ס' ש"מ. ויש לי חקירה גדולה במ"ש אדמ"ו חת"ס ז"ל בח"מ סימן קפ"ט להכשיר בס"ת אם מתחילה התעבה כתב ואח"כ הלך לו כתב הראשון ונשאר מן האות מה שהתעבה דכשר בס"ת דמותר בשלא כסדרן רק בתפילין פוסל משום שלא כסדרן יעו"ש ופלפלתי במקו"א דאז בשעה שהתעבה האותיות לא קבל העביות שם כתב דהאותיות היו כתובים תחילה ומה שנתעבו אין העובי מקבל שם כתב בשעתו ואם ברוב ימים כתב ישן הלך לו לא נשאר כתב כי העובי לא קבל בשעתו שם כתב ואח"כ מאין יבוא לו שיהי' נחשב שכתבו אדם כי כתב ממילא לא מהני וכי תלוי באויר עיין ר"ן נדרים יש נדר בתוך נזר דף ח"י ואין כאן מקומו. (ג) וראיתי עוד במכתבך להצדיק דברי אדמ"ו בהג"ה על קסת הסופר אשר הפלאתי עליו בתשובה ו' מדברי מהרש"א שבת דף ק"ד דזא"ו הוה גם בס"ת רק מדרבנן דלא כדברי מרן ז"ל וכתבת וז"ל ומה שתמה י"נ נ"י על מרן החת"ס ז"ל בסימן הנ"ל תמה אני על תמיהתו אטו משום דתיקשי קושי' התוס' לסברת רש"י זא"ו דאורייתא אדרבה משם ראיה לשיטת רש"י דלרש"י לא קשה כלל קושי' התוס' ומוקי מתני' באמת בס"ת אליבא דרבנן ותוס' אזלו לשיטתם דהוה זא"ו דרבנן ושפיר כתב מרן החת"ס משה אמת ותורתו אמת עכ"ל. ידידי נ"י לא ידעתי לדון אותך לכף זכות חוץ אם לא לקחת הקסת הסופר לעיין פתשגן הדברים דאמ"ו ז"ל התפלא מה השיג התוס' על רש"י בר"פ לולב הגזול דזה אל"ו הוה רק מדרבנן והקשה מרן הא איכא פלוגתא בגיטין אי זא"ו הוה דאורייתא ופסק רש"י כראב"י ומה הרעיש תוס' על רש"י ותי' אדמ"ו ז"ל דתוס' סברו דווקא בס"ת הוה דאורייתא ולא בשאר מצוות א"כ שפיר הקשה תוס' על רש"י דפוסק בלולב דזא"ו הוה פסול דאורייתא ע"כ דברי מרן ז"ל והקשתי הלא המהרש"א הוכיח שתוס' סברו אפי' בס"ת דשם גופו הוה מדרבנן א"כ בודאי יפה הרעישו על רש"י שפוסל בלולב מדאורייתא מטעם זא"ו הא לתוס' סברו דכל השם פיסול זא"ו הוה רק איסור דרבנן והוא דלא כאדמ"ו ז"ל אשר סבר בס"ת מודה תוס' דזא"ו הוה מדאורייתא ואם תשיב דרש"י חולק וסובר דזא"ו הוה איסור תורה ומוקי מתני' בשבת דף ק"ד אפי' אליבא דרבנן ובס"ת א"כ נשאר קו' אדמ"ו ז"ל מה הרעיש תוס' על רש"י דלמא פסק כראב"י וה"ה בכל מצות הוה זא"ו דאורייתא כשם שתוס' סוברים דאין חילוק בין שאר מצות התורה ובין כתיבת השם הכל רק מדרבנן כן סובר רש"י דאין חילוק בין השם בס"ת ובשאר המצות הכל הוה דאורייתא זא"ו אלא פשיטא דאדמ"ו ז"ל תי' דבזה ליכא ספק דבס"ת הוה דאורייתא רק פליגי על רש"י דסובר אפילו בשאר מצות הוה דאורייתא ודוק. וזה ימים אחדים אשר הוציא לאור הגאון מהר"ש ג"פ נ"י ספרו קסת הסופר החדש מהד"ת אות ג' מביא קו' הנ"ל בשמי על החת"ס ז"ל ונתקשה שם דבלא"ה פלא הלא כיון דמדרבנן לא תיקן כלום דראב"י לשיטתו בשבועות דף ל"א בראוין להעיד אבל משחק בקוביא אע"ג דמדאורייתא מחזי חזי כיון דרבנן פסלוהו לאו בר הגדה וא"כ הכא נמי כיון דמדרבנן פסול העברת הקולמוס על השם משום זא"ו לאו תיקן הוא ופטור וע"כ דתוס' לא ניחא להו לאוקמי מתני' דווקא בשם עכ"ד. ולדעתי הדמיון אינו שוה שם כיון דמשחק בקוביא לא מקבלים ב"ד עדותו א"כ אינו בר הגדה ולא עבר על לא יגיד דהא אם יגיד לא יעשו הב"ד דבר בעדותו וא"כ לא הזיק לו במה שכבש עדותו אבל כאן הוה מדרבנן זא"ו דלא יעבור עליו קולמוס ולא יקדש את השם בהעברת הקולמוס אבל בודאי אם קודש את השם בהעברת הקולמוס אשר אז הוה כתב השני מקדשו ומדאורייתא הוא שם הנכתב בקדושה וכשר מאוד אטו יאמרו רבנן יען שלא קיים מצותו לעשות נוי בזא"ו אין השם נתקדש בקדושת השם איש הזה לא עשה נוי והם ח"ו יורידהו לאמור שלא נתקדש השם מי הוא זה אשר מלאו לבו לומר כן דע"כ השם נתקדש וא"כ הוה תיקון ואיך יהי' פטור במתני' ודוק. וידע דיש לי ספק אי אמרי' בב"נ כל מלתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד מהני ועיין בע"ז בסוגי' דמשיכה בלא ניתן להשבון ועיין בפרשת דרכים בענין נכרי שבא על אמו ואין כאן מקומו ובפרט כי היום עש"ק תהי' פה שביתת קולמסי דברי אוהב נאמן מאז מאד הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה