אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן נז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן נז

סימן נו

הפותח את יד ומשביע רצון לכל חי הוא ישפיע כל טוב לאיש חי פעלים המפורסם ה"ה י"נ הרב הגאון הצדיק כבוד הרב ר' פייבל נ"י אב"ד דק"ק שוראן יע"א. גלילות ידיו קבלתי אשר בו הראני שם עיניו לטובה על ספרי וגם חזות קשות בעיניו חלק לי ואשר יתן ד' בפי אשמור לדבר בקצירת אומר בעזה"י. (א) הדר"ג נ"י השיג על מה שהערותי בח"ב או"ח] סי' ו' בקו', כל מה דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני על תוס' שבת דף ק"ד תוס' ד"ה אמר ר"ח] דנימא כמדא"ר ל"ת אעל"מ וחידש דבשוגג לא שייך כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד לא מהני דאיכא תקנתא בקרבן והיכי דלא חייבו התורה קרבן פשיטא דלא חמיר כל כך דנימא בשוגג לא מהני עכת"ד במקו"א פלפלתי מסברא דלא מהני בשוגג כמו דלא מהני במזיד ונהפוך הוא בשוגג אנן סהדי דהוא בעצמו לא עשה לעבור פי ד' וראי' לזה מאביי דסובר אי עביד מהני ואעפ"כ כתבו תוס' תמורה דף ו' בד"ה שאני דאם לא נתכווין לעבור גם אביי מודה דלא מהני ומכ"ש לרבא דסובר במזיד לא מהני מכ"ש דבשוגג לא מהני והגם דיש לפרש בתוס' דכתבו וז"ל וי"ל דמיירי שלא נתכוין ההוא גברא לעבור עכ"ל ולא כתבו בקיצר דאיירי בשוגג משמע דהאי גברא חבל סכינא דאשכבתא אפי' במזיד ולבוא בו לפני ר"נ לעשות לו דין תורה א"כ לא עבר העבירה וזה שדייקו שלא נתכווין לעבור ועיין רש"י שם היטב אבל אם החזיק בו למשכון הגם אי שגג בעבירה לא מהני ובזה יהי' מדויק סוף דברי תוס' דכתבו וז"ל ולפי הא דפרשתי ניחא דהא דאמר אביי זיל אהדר מיירי בשלא נתכווין לעבור והא דתנן דלק במתכווין לעבור עכ"ל ולכאורה הוא כדבר שפתים חלילה פשיטא דידענו אם לוקין אותו דמיירי במתכווין לעבור דהא צריך התראה והי' די באמרם דהאי דאמר אביי זיל אהדר איירי בלא מתכווין לעבור וצע"ג ולפמ"ש נכון שניהם ידעו הדין ושניהם הי' מזידים רק האי גברא דסכינא לא כוון לעבור רק להביא לפני הב"ד שישפטו שפוט ועל כן אמר ר"נ לו תו קם בדינא והאי דחבל רחיים ורכב הוא תפס למשכון ומכווין לעבור ודוק. אך כבר כתבתי במקו"א בחסדי ד' הנב"י מהד"ת יו"ד סי' ט' בד"ה בדין הביא ג' ראי' מגמ' תמורה דרבא אפי' בשוגג אמרי' אי עביד לא מהני דאל"כ מאי הקשה הגמ' על רבא בחרמים ובכור ופאה הנך פסוקים למה לי נימא איצטריך קרא אם עבר בשוגג אלא פשיטא לרבא אפי' בשוגג לא מהני ולא צריך קרא יעו"ש ולכאורה דברי הנב"י נפלאים אי בשוגג איירי א"כ גם אביי מודה דלא מהני ולא צריך קרא אפי' לאביי וע"כ דלאביי בא הקרא לרבות דמהני אפי' במזיד וא"כ שפיר הקשה הגמ' על רבא. ולפמ"ש לא חדשו תוס' דבשוגג לא מהני לאביי אלא בשלא מתכווין לעבור דלא נעשה העבירה כלל אבל בשוגג הגם דגברא לא כיוון לעבור פי ד' אבל עכ"פ כיון לעבור המעשה אשר לא יעשה ולאביי מהני וממילא מוכח דלרבא לא מהני וא"כ דבר גדול דיבר הנב"י וכן בסי' קי"א בא"ע כתב בפשיטות דאפי' בשוגג אמר רבא דלא מהני וכן החזיק בנו הגאון מהר"ש בסי' קכ"ט באות א' בהגה דאפי' בשוגג הגט פסול אי אמרי' כל מילתא דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני יעו"ש. וראיתי שהביא ראי' דבשוגג אי עביד מהני מגיטין דף כ' ע"ב בתוס' ד"ה בכתובת קעקע דכתבו וז"ל ואפי' הויא הכא איסורא דאורייתא מ"מ הוה גט כדאמרינן לעיל כתבו על איסור הנאה כשר ואע"ג דאסור לכתוב דהא מיתהני באיסורי הנאה עכ"ל והקשה הדר"ג נ"י דנימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני נפסל הגט ולא יהי' נהנה מא"ה וצ"ל דאיירי בשוגג דלא ידע שהוא א"ה ואיירי אחר שכבר גירש עכ"ד ולכאורה למה לא הקשה פר"מ נ"י גם על כתובת קעקע רק שם אי אפשר לתקן האיסור כסברת מהרי"ט אבל באיסור הנאה קשה נימא שהוא פסול ולא יתהנה הגט שנותן אלא על ע"כ דאיירי בשוגג ולפמ"ש דמוכח דאפי' בשוגג הוה כ"מ דא"ר ל"ת הדרה קו' לדוכתא וצע"ג. ונלע"ד כיון דגוף הכתיבה על איסור הנאה דאטו אין רשאי לכתוב על איסור הנאה אם אין לו תכלית הנאת הגוף בזה והגם שכתב לשמה ועשה מן האיסור כלי שראוי' לגרש בו מאי איסור יש בזה אם אדם עושה כלים מאיסור הנאה אם אין נהנה מהכלי הזה א"כ בשעת גמר הגט במחשבת לשמו ולשמה לא הוה פעולת איסור דנימא דלא מהני ובשעת נתינה לידה דנתחדש הנאה שנפטר האשה ממנו מי יוכל להוציא מן הגט כחו שהוא כלי הראויה לגרש אשה ומה שהוא נהנה בגירושין נימא שלא יהי' הגירושין פועלים הלא בגירושין גופו ג"כ אין בו סרך איסור דא"ר לא תעבוד רק בהדי הגירושין הוא נהנה מא"ה אבל הן בהכשר כלי שהוא הגט והן בגוף הגירושין לא אמרה רחמנא לא תעבוד ולא דמי לשאר כל מילתא דשם יש עכ"פ איסור הפעולה היום כגון הנך דקחשוב בגמ' כנלענ"ד (ולשון התוס' שכתבו וז"ל ואע"ג דאסור לכתוב מתהני מא"ה עכ"ל הוא פלא מאי הנאה יש בכתיבה אם הוציא כלי למעשהו אם לא יתענג בו). ודברי תוס' פלא בעיני דלמא איירי שכתב בכותבת קעקע הגע לסימן שלא יברח יעיין בב"י סי' ק"פ בשם התוספתא ואטו יען שהוסיף בהכתיבה שיהי' לשמה ולשם גירושין מיגרע גרע וצע"ג וגם מסתבר כיון דכתב איזה אותיות כבר עבר על הלאו דכתובת קעקע בטופס הגט א"כ אין איסור בתורף הגט ומה לי דכתב איזה תיבות או איזה שורות דלא דמי לכותב בשבת דעובר בכל שני אותיות או בנזיר שמגלח דכאן עיקר קפידא שלא יהי' על גוף כתובות קעקע אבל כיון שיש לו על גופו אין השאר איסור כלל וה"ה אם עושה בעבד שלא יברח מה לי כותב שתי אותיות או י"ב שורות הכל בכלל הסימן אבל אין לי פנאי לעיין ולברר כעת (ויעיין בב"ש סי' קכ"ג ועיין רמב"ם פי' משניות חולין דף ז'). סוף דבר אי הפי' בתוס' כמו שפרשתי א"כ מוכח ראי' נב"י דאפי' בשוגג לא מהני ואי אפי' התוס' בפשיטות דבשוגג מודה אביי דלא מהני וא"כ יש ק"ו דרבא סובר לא מהני כנלענ"ד. גם מה שהוסיף הדר"ג נ"י יען שיש תקנה בקרבן אמרי' אי עביד מהני עכ"ד יפלא בעיני דא"כ נימא גם אם עשה במזיד דבר שיש עליו כרת מהני דאיכא תקנה במלקות דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מכרת וכדומה רק הקרבן והמלקות פוטרים הגברא מעונש ידי שמים אבל חטאתו נגדו תמיד החטא עצמו בעולם אבל אי נימא לא מהני אין כאן חטא כלל עיין רשב"א ביבמות דף ק"ז בחולץ בסנדל של ע"ז ועיין ר"ה התוקע בשופר של עולה ובטו"א שם. (ב) יצא הדר"ג נ"י להקשות עלי דא"כ למה לא נקטו בתמורה דאיכא בין לאביי ורבא נ"מ בגט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה בשבת אי מהני הגט כשר וחייב קרבן ואי לא מהני הגט פסול ואינו חייב קרבן אלא ע"כ דבשוגג לא שייך כל מילתא דארל"ת אי עביד לא מהני וכי תיקשה נימא נ"מ אם העביר קולמוס לשמה במזיד רק דאי לא קתני עכת"ד. הנה לכאורה מהרי"ט בסי' ס"ט נתקשה בלא"ה מאי פריך הגמ' על נ"מ הא הוא מבואר אי בכל אופן דעבר אי מהני או לא מהני אך אמרתי דיש ב' אופנים מילתא דאמר רחמנא לא תעביד (א) אי יש בפירש קרא דמעשה ההוא לא יעשה בישראל כגון שלא יגרש מי שאנס ולקחה לאשה וכן לא יחליף ולא ימיר וכן לא יגזול ויתן לקט שכחה ופאה וכדומה שם בגמ' (ב) דתורה אמרה לא תעשה מלאכה ביום השבת רק קבלנו שהשחיטה בכלל או הוציא שני תפילין שמחזי כמשא או אתנן אסרה תורה אם בא על אמו וכדומה הגם דהוה איסור תורה עכ"פ לא מפורש מעשה איסור זה מפורש בתורה וגמ' הקשה מאי בינייהו במפורש בתורה והארכתי בזה רק מצאתי שהנב"י מהד"ת א"ע סו' קכ"ט אות ז' ביאר סברה מתוקה וקצרתי. ומצאתי במכתבו שתי' קו' מהרש"א שהקשה דנימא דאיירי מתני' בס"ת ותי' כשם שכח דהתירא עדיף באיסור כך כח דחיובא עדיף בשבת דכשם אי אפשר לאמור מותר אלא א"כ הדבר ברור ה"ה אי אפשר לחייבו קרבן ומכ"ש מיתה אא"כ ברור הדבר א"כ הי' קו' הגמ' לאשמעינן מתני' כח חיובא בכתב ע"ג כתב וחקרו התוס' דלראב"י אי אפשר בגט דאיירי בכל גווני דא"כ לאשמעי' כח חיובא בגט וא"כ מאי הקשה מהרש"א לאוקמי בס"ת דפסול זה לק"מ דהא הקו' צריך להיות לאשמועינן כח חיוב דפח"ח הגם דהלשון הגמ' משמע מדכתב סתמא משמע דלא משכחת חיוב אבל הדבר נכון בדרך הלימוד ואודות אשר רמזתי בדברי הרמב"ם אין זה נדפס בח"ר רק אי"ה אם יזכני ד' להוציא לאור בחלק יו"ד יש לי תשובה ארוכה בעזה"י דברי הדש"ת אוהבו המברכו:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה