אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן נו

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן נו

סימן נה

רב שמחות עם הצלחות חיי ובני ומזוני לראש הרבני המורג חרוץ עיניו ולבו שם להבין בינת ראשונים ועמקי אחרונים כבוד תלמידי מהו' ר' אהרן סג"ל מק"ק שוראן יע"א. אהובי תלמידי מכתבך הגיעני ושמחתי בדבריך כי ראיתי כי אמת חפצת חזק ואמץ בתורה ואלקים יהי' עמך לעזרך ליראה ותורה ולא אכחד כי כאשר התחלתי לעיין על מכתבך נחלתי בטוב תשמע ובכל זאת חזקתי להשיב לך באומר מעט כדי להראות לך כי ישמח לבי גם אני אם תיישר בלימודך וכעת פלפלת על מה שחדשתי על קו' מג"א בספרי החדש על או"ח אחרי ההקדמה ותקבל פה רעיוני בעזה"י דברי הדש"ת. (א) מה שכתבת וז"ל ולפום רהיטא הי' נ"ל לחלק אשר הביא אדמ"ו מפסחים כי שם שפיר כתב הש"ס הלשון הוא מחזיר עליו לשרפו מיכל קאכיל מינה ולא כתב הש"ס מחזיר עליו לבערו רק הלשון לשרפו וגם רש"י ז"ל כתב הלשון כל עסקו זה בחמץ אינו אלא לשרפו וחוזר ושונה מה דכתיב בפי' בש"ס להבין כיון דעיקר הוא לשורפו ודווקא מן השריפה עצמו יהי' לו לזכרון שהוא אסור אבל בעבודת יוהכ"פ שם אינו גוף עבודה לאיסור רק צריך עוד להזכיר מן העבירה שהיום יוכ"פ אבל הכי כיון שהוא משרף החמץ השריפה גופו זכרון עכ"ל. ונלע"ד בזה הגם שטוב דברת שיש הבדל בחמץ יש היכר במה שמחזיר עליו לשרפו שחפץ לשרוף דבר אכילה איך ישכח לאכול אם מחזיר לשרוף א"כ זכור הוא שמאכל זה אסור באכילה אבל ביוכ"פ גוף העבודה אין היכר לאיסור רק אם יזכיר שהוא עבודת יוכ"פ יוזכר לו השם של יוכ"פ אשר הקב"ה אסרו באכילה שכל איש ישראל יקיים ועניתם את נפשותיכם מ"מ מתוך גוף העבודה אין לו היכר שלא יאכל בהאמנה ששמחתי בלבי מאוד על דבריך. טרם אודיעך כי בלא"ה לשיטת רש"י בפסחים מהני הך הוא מחזיר עליו דווקא קודם יו"ט שחמץ הוא בכרת אבל בפסח גופיה שיש כרת באכילה אז לא סמכו על הך סברה דהוא עצמו מחזיר עליו לשורפו עיין ר"ן בפסחים דביאר כן דעת רש"י וא"כ ה"ה ביוכ"פ שהוה כרת על אכילה כמו שיש כרת על אכילת חמץ לא מהני הך סברא ועיין מג"א סי' תרי"א וסי' תרי"ב דמביא דעת רש"י בשבת דף קי"ז דאוסר רק דנראה כמתקן בקניבת ירק ולא חיישי' דלמא יאכל ממנו ובסברה הי' דיותר יש לגזור ביוכ"פ דהמאכל הוא היתר והזמן הוא אסור באכילה אבל בחמץ גוף האכילה הוא איסור ויש לחקור השתא בהמתן של צדיקים הקב"ה אינו מביא תקלה על ידם צדיקים עצמן לא כ"ש עיין תוס' חולין דף ו' דהקב"ה משמר צדיקים ממאכל איסור אבל לא מזמן איסור אפי' בשבת שהוא איסור מיתות ב"ד ועיין ב"ח באוכל ביוכ"פ מחמת סכנה ואוכל היתר מברך אבל איסור מחמת סכנה אינו מברך דביוכ"פ הזמן שאסור הותר לגבי סכנה ואוכל היתר אבל איסור לגבי סכנה הודחה אבל עכ"פ איסור הוא דפח"ח עיין סי' קצ"ו ור"ז בט"ז ומג"א ואולי זה גופא סברת רש"י בחמץ גזרי' דלמא יאכל ואכל בשוגג איסור אבל ביוכ"פ אם ישגוג יאכל היתר ויותר גזרינן באכילת שוגג שעכ"פ יאכל איסור משישגג בהיתר בזמן איסור ודוק. ועוד עלה בדעתי הלא אמרי' סתם אכילה כזית ובכל איסורים השיעור כזית אבל ביוכ"פ השיעור ככותבת א"כ בחמץ גזרי' דלמא יאכל כזית ועל כזית לבד יש כרת אבל ביוכ"פ דהוה השיעור כותבות לא גזרי' דלמא ישכח ויאכל כשיעור כותבות ולכן גזר רש"י בחמץ ולא ביוכ"פ וק"ל והר"ן דסובר בחמץ לא גזרי' שיאכל וביוכ"פ גזרי' (חוץ לצורך תינוק) סובר בהיפך בחמץ יש לסמוך שהקב"ה ישמור רגלי חסידיו שהוא עוסק למצוא חמץ לשריפה עכ"פ בחוה"מ או לאחר יו"ט עיין ע"ז ומחה"ש סי' תל"ו א"כ השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה ק"ו לצדיקים עצמן שהוא עוסק במצות ביעור חמץ שלא יכשל אבל ביוכ"פ שהוא היתר בעצמו רק הזמן איסור גזרינן כנלענ"ד. אך אהובי תלמידי נ"י העיקר אשר ישבתי דאין לדמות מה שכה"ג עובד ביוכ"פ דיש לו היכר בגוף העבודה אבל אין היכר לו כלל שהוא אונן או אם מאכול לקטנים והבאתי גמ' פסחים לראי' והגם שיש הבדל ששם מחזיר עליו לשריפה כמו שחלקת בכל זאת בסברה יש הבדל ודוק. (ב) ומה שכתבת ששמעת ממני בשמא יעברנו דוגמא לזה על הקו' למה לא גזרי' על תקיעת שופר שמא יתקן כלי שיר לא זכרת יפה הגדתי בשם הזקן ת"ח מהו' ר' מאיר שישא ז"ל ממט"ד על הקו' איך תוקעים בסוף יוכ"פ למה לא גזרי' שמא יעבור ד' אמות דהא יוכ"פ הוה כשבת ובר"ה שחל בשבת גזרי' על זה אמר הרבני ז"ל יען בר"ה משכחת יו"ט בלא שבת על כן גזרי' שיעבור בר"ה שחל בשבת כמו בשאר ר"ה אבל ביוכ"פ דהוא בעצמו שבת א"כ אם יחפוץ לתקוע בעבור יוכ"פ איך יטעה הכי משכחת יוכ"פ דאין בו איסור להעביר בר"ה דפח"ח אבל אקו' מהר"ם פדווא חקרתי אז אם יתורץ דאיסור העברת ד' אמות בר"ה נודע לכל אבל שמא יתקן כלי שיר הוא אפי' בביתו שלא יתן אל לבו אם יש בו איסור ובפרט דתקיעת שופר נשיר בכל שבת הוה רק שבות דתקיעת שופר הוה חכמה ואין עמה מלאכה וא"כ אין היכר דהיום ר"ה רק דכל גזירת שמא יעברנו משום דהוא בהול לקיים המצוה א"כ ע"כ זוכר הוא שהיום ר"ה ואיך יבוא לתקן אם לא שנאמר שלאו כל אדם דינא גמירי שיש בתקיעות איסור ודוק. וראיתי שיצאת לפלפל בסוגי' דשבת דף קי"ב שאמרי' מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית לי' אתא לכבוי וברש"י שם שביאר שיבוא לידי שכחת שבת ומתוך שלא התירו רק כדי ג' סעודות זכור הוא וגם מביצה דף ח"י מתוך שלא התירו אלא מתוך דלי' ומתוך שלא התירו אנא לאשה בבגדיה זכורים הם שאני התם שיש זכירה בגוף הפעולה ע"י שינוי אבל בשאר מקומות אין בפעולה שום שינוי להזכיר. והצעת קו' על הר"ן אשר הפליא למה לא גזרו חכז"ל גם במילה בשבת שלא ימול בעבור שמא יעברנו ד' אמות ברה"ר והקשית לשאול בשלומא בשופר ובלולב וכדומה שעברו חכז"ל בשב ואל תעשה את המצוה ונא נשאר מן המצוה חיוב על בני ישראל יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה אבל במילה הגם אם יאמרו שאסור למול בשבת עכ"ח נשאר חיוב של מצות מילה לעשות ביום חול הבא א"כ שנשאר המצוה רק שתעשה שלא כהוגן תחת נעשות אותה בשמיני כחק של תורה תהי' נעשית שלא כדת ביום ט' אז אין כח לחכמים לקלקל המצוה כי כח בידם רק לעקור שיופטר האיש ישראלי לגמרי אבל במינה שלא יוכלו לעקור המצוה לגמרי אז אין כח ביד חכמים להטיל על הגברא לעשות המצוה שלא כדת והוא חקירה נאותה וצע"ג. והנלע"ד לבאר לפניך דבר בעזה"י לא מיבעי אם נאמר כדעת חתם סופר אדמ"ו ז"ל שהבין שמצות מילה הם ג' מצות (א) מצות אב (ב) מצות ב"ד לכל ישראל (ג) מצות עצמו כשיגדל עיין בדבריו סי' רצ"ה בד"ה והנה וסי' רצ"ו בד"ה תו א"כ אין מקום לקו' שלך דחכמים עקרו מצות עשה של ביום השמיני לגמרי ומה שחל למחר מצוה חדשה היא אך באמת כבר הארכתי במ"ח ח"ב סי' י"א דהוא מצוה אחת והבאתי דמצאתי בחכמת אדם שכתב כן בפירש א"כ יושאר חקירתך כיון דע"כ נשאר המצוה מנ"ל דיוכלו חכמים לעקור וצע"ג. אמנם כבר מצאתי רז גדול בספר רוקח הל' לולב בד"ה וגם פליאה בעיני שכתב וז"ל זמן גרמא נשים פטורות בפ' א' דקדושין כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות כמו סוכה ולולב שאם יעבר הזמן שוב אין לו תשלומין והם ביום ולא בלילה כדאמר בשבת בפ' ר' אליעזר דמילה דף קל"א ציצית ותפילין אין להם זמן קבוע כל שעתא ושעתא זמנם הוא ואין שייך בהם תשלומין שהרי היום מפטרו אבל מילה שזמנה קבוע ביום השמיני ימול לא הוה מצות שזמן גרמא שהרי אם לא נימול בזמנו כל הימים שיבאו תשלומי דיום שמיני נינהו ודמי לפ' א' דחגיגה חיגר בראשון ונתפשט ביום שני דכולי תשלומי דראשון הם משום הכי איצטריך בפ' א' דקדושין דף כ"ח כאשר צוה אותו אלקים גבי מילה ולא אותה דלא דמי לתפילין כמו פדיון הבן שיכול למול מבן ל' יום ואילך כל שעה שירצה אע"ג דמילה ביום ולא בלילה בפ"ב דמגילה דף כ' לא מלין ולא טובלין אלא ביום וביבמות פ' הערל דף ע"ב דמל לשמונה או לשנים עשר או לשלשה עשר אין נימול אלא ביום מן וביום וב' דריש מיהו יש לה תשלומין ולא דמי לתפילין ומדבעינן בפרק הערל יום הבראתו כיום הולדו כדמפרש התם ולא דמי לסוכה ולולב עכ"ל הקדוש. גילה בזה דכל החיוב במצות מילה מיום שמיני ואילך הכל תשלומין דיום הראשון ולא הוה מצות עשה שזמן גרמא ולא דמי לתפילין שכל יום ויום הוא חיוב חדש בפני עצמו וכעין זה מצאתי בטו"א חגיגה דף ט"ז דלא הוה מ"ע שזמן גרמא יען דאי אפשר לקיים אלא פ"א יעו"ש וא"כ נהפוך הוא בודאי הי' יוכלו לעקור מ"ע מן ביום השמיני בשבת דאם גזרו היום שלא ימול א"כ הוה האב אנוס עיין תוס' שבת דף ד' ברודה פת ועיין במג"א סי' תמ"ו בשם תוס' כתובות דף ד' והוה כחיגר ביום א' שמשלים כל ז' וה"ה במילה שאר ימים יהי' תשלומין של יום שמיני ודוק כי זה דבר חדש בעזה"י ודוק וממילא מסתבר דיוכלו במילה לתקן למול אחר שבת יען דאינם עוקרים דבר שהיו אנוס עפ"י חכמים ולמחר תשלומין דיום ח' והבן בקיצר דברי הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה