אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן נה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן נה

סימן נד

שפעת ברכות עלי ראש בן אחי הצדיק הרהמ"ג כבוד הרב ר' משה סופר נ"י בק"ק ברעזאוויטץ יע"א. אחד"ש קבלתי מכתבך עם אשר אספת הערות אשר הגה לבך בעיונך בספרי מ"ח ח"ר וגם הערות אשר חדשת מענין לענין ובקשת להשיב עליהם אעשה רצונך בל"נ וזה החלי בעזה"י. (א) בספרי סימן כ"ט עמדתי בחקירה אחת אם האיש אשר זכה באתרוג מחויב ליתן אתרוג לרעהו אשר דר בכפר ולא יהי' לו אתרוג כלל ויבטל מן המצוה לגמרי והוא עכ"פ יוכל לצאת באתרוג הקהל רק צריך לבטל הידור מצוה אשר קיבל על נפשו ואמרתי עם הספר דאין לדמות זאת לנידן שחבר תורם שלא מן המוקף כדי שלא יאכל חבירו טבל כי הבדל יש ביניהם וכתבתי בזה"ל שאני התם שלא עשה המצוה כתקנה שלא יבוא חבירו לעבירה אבל לבטל להידור מצוה כדי לזכות לחבירו מצוה כי עבירה אין לו שיהי' אנוס בדבר רק שמצוה אין לו כמובן זה לא מצינו שאדם מחויב לבטל עצמו מלהתנאות לפני ד' במצוה כדי שיזכה חבירו במצוה עכ"ל שם ואתה כתבת וז"ל ולדעתי הזעירא הוא כ"ש אם מותר לעבור איסור בעבור לזכות אחרים מכ"ש שרשאי או מוכרח לבטל הידור מצוה שלו עכ"ל והארכת בדברי תוס' דחולקים על תשו' רשב"א וסוברים דאומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו. ואבאר בעזה"י ואעתיק דברי ירושלמי הנעימים בפ"ק דפאה וז"ל תני רשב"י אומר גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ד' מהונך ממה את מכבדו ממה שיחננך מפריש לקט שכחה ופאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב ושופר ותפילין וציצית ומאכיל את העניים ואת הרעבים ומשקה את הצמאים אם יש לך אתה חייב בכל אלו ואם אין לך אין אתה חייב באחת מאלו אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין יש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך אפילו את מסבב על הפתחים עכ"ל ועיין ביפה מראה דבר גדול דבר רשב"י באומרו שאין אדם מחויב להחזיר על הפתחים כדי לקיים מ"ע דכתוב כבד ד' מהונך ממה שחוננך ואם לא נתן לך אתה פטור מלעשות מצות ד' אבל בודאי מחויב אדם להחזיר על הפתחים כדי להציל עצמו מלעשות עבירות שלא יחטא כנגד ד' דהא אפליו בצרכי גופו אמרו במשנה פ"ח דפאה משנה ע' וכל מי שצריך ליטול ואינו נועל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו וכ' בברטנורא ובתיו"ט שם אבל אם צריך ומסגף עצמו ע"ז אמרו הר"ז שופך דמים אם אינו נוטל יעו"ש ואם בעבור שלא ימות בעוה"ז צריך לקבל נדבות אפילו להחזיר על הפתחים כי יש מצוה על האדם לקיים ושמרתם את נפשותיכם אפילו להחזיר על הפתחים ה"ה צריך להחזיר על הפתחים כדי שלא ימות בעוה"ב שלא לעשות עבירות ויחטא נפשו ח"ו והגם דמצינו שפקוח נפש דוחה כל התורה היינו אם הוא מסוכן אמרה תורה דפקוח נפש דוחה העבירות או הותרה העבירות כדי שלא ימות ע"י העבירות דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם אבל פשיטא דמחוייב לחזור על הפתחים כדי להציל עצמו מן עשיית עבירות וחלילה שיעלה על הדעת לחוס על כבודו שלא לחזור על הפתחים ויקל בכבוד המקום לעשות עבירות זה הוא מן המושכלות דרשב"י לא חידש אלא על הקרא "כבד את ד' מהונך" היינו קיום מ"ע דנקרא שאדם מכבד את המקום שם נאמר מהונך ולא שיחזור על הפתחים דרחמנא לבא בעי אלו הי' לו ממון הי' מכבד את המקום וחשב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו אבל עשיית עבירות הוא חילול השם אז כל אשר יוכל לעשות אפי' לחזור על הפתחים צריך לעשות שלא יבוא חילול השם על ידו ויחטא נפשו מי שחס על כבוד עצמו ולא חס על חילול ד' ראוי שיעבר מן העולם וע"ז נאמר כל אשר בכחך עשה ודוק. ואוסיף נופך רשב"י לא חידש רק שיבטל המצוה בשוא"ת אם אין לו ממון לעשות סוכה ושופר ולולב ותפילין וציצית ולהאכיל ולהשקות לעניים אבל לעבור בקו"ע עבירות בודאי מחויב בקו"ע לחזור על הפתחים שלא יעשה עבירות בקו"ע אבל בקיום המצות רשאי להיות שוא"ת ויעבור המצות ג"כ בשוא"ת ודוק. אך באמת אפי' לעשות עבירה בשוא"ת כגון להניח חמץ אחר זמן איסור או שלא למול את עצמו כל ימיו או להשהות עצמו בטומאה במקדש וכדומה אם יכול להציל עצמו מן העבירות אם יחזור על הפתחים ולבקש מן נדיבים צריך לבזות עצמו וכבודו בעבור שלא לעבור עבירה אפי' בשוא"ת כי ביטל מצוה הוא שלא כיבד המקום אבל עבירות עבירה הוא בזיון כנגד יוצרו ששקל כבודו ובזיונו בעיניו יותר לפגום נשמתו והוא חילול השם ודוק. וראי' לזה מדברי הר"ן פ' לולב הגזול ברמ"א יו"ד סי' קנ"ז וז"ל אם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור ל"ת עכ"ל וכ' הש"ך בסק"ג וז"ל ולא יעבור ל"ת אבל במ"ע אפי' מצוה עוברת אין צריך לבזבז יותר מחומש כמ"ש הרב באו"ח ס"ס תרנ"ו יעו"ש עכ"ל ועיין בספר חסידים תקע"ט וז"ל כבד את ד' מהונך ולא כל הונך המבזבז אל יבזבז יותר מחומש עכ"ל הרי דביטל מ"ע קל כנגד עשיית עבירות ל"ת ודוק וכן ראי' שכתב רמ"א שא"צ להוציא ממונו בעבור למחות ביד חברו שלא יעבור עבירה עיין יו"ד סי' של"ד אבל בפ"ת סק"ה בשם ספר תיבת גומא דצריך לפזר כל ממונו כל שיש בידו למחות אם מבזבז כל ממונו יעו"ש ומעולם לא שמענו שיש חיוב על אדם דצריך לפזר ממונו כדי שחבירו יקיים מ"ע נהפוך הוא הא דאמרי' ניחא לי' לאינש לעשות מצוה בממונו היינו דווקא אם לא יגיע לו היזק מזה עיין מג"א סי' תל"ז סק"ו אבל לכה"פ לא בהפס"מ עיין תויו"ט פ"ג דשקלים הרי דחמור החיוב להציל חבירו מעבירה מאשר החיוב לזכות חבירו במצוה. הן אמת דיש לי הערה בענין זה דלמא החיוב על כל איש וישראל לזכות את חבירו אפי' בקיום מ"ע אפי' בממונו וכל זה אם אין שם איש אלא הוא והעני מבקש לפתוח ידו ולזכות אותו ובתפילין או באתרוג או איזה מצוה אז חל עליו על מי שיש לו לזכות אותו ולפזר ממונו עליו כמו שיש מצות צדקה להחיות גופו אם הוא רעב ללחם או למלבוש שצריך להחיותו ה"ה צריך להחיות נשמתו לעזור לו בממונו שיזכה לעשות במצוה אבל אין העני רשאי ליקח מכספו וזהבו של עשיר בלי דעתו ולעשות בו המצוה אלא צריך לבקש מאיש אשר סיפק בידו לעזור והוא צריך להיות עזר לו בממונו ולכן אם אנו חוקרים אם יש רשות ליקח עלית או תפילין או אתרוג או מזוזה של חבירו בלי דעתו ואנו נחליט דניחא לי' לאינש לעשות מצוה בממונו בלי שאלת פיו אז אמרי' דווקא אם אין בו חסרון כיס אז ניחא לי' אבל בהיזק או בהפסד לא ניחא לי' דהא לא חל החיוב עליו חוץ אם א"א להשתדל בעבור ממון שלו וגם אפי' אין לו פרוטה להשתדל במצוה צריך לבקש ממנו העזר וגם לא יהי' החיוב עליו לבדו רק ישתתפו אנשים רבים הדרים שם וגם לא בחינם רק בתורת הלואה שאם יהי' לו ישלם לו והוא הערה נפלאה תל"י ומיושב בו כמה סתירות בענינים הנ"ל. אך האמת הוא שאין אדם מחויב לפזר ממונו כדי שחבירו יקיים מ"ע כסברת הירושלמי הלא כתיב כבד ד' מהונך אם יש לך עשה המצות ואם לאו פטור הוא ואין צריך לחזור על הפתחים לקבץ ממון כדי לעשות המצוה וממילא אפי' אם מחזיר על הפתחים אין איש מחויב לעזור לו לפזר ממונו רק לפנים משורת הדין שחפץ האיש לסייע לחבירו למצוה אבל להציל מעבירה שיש חיוב על איש לחזור על הפתחים כדי שלא יצרוך לעשות עבירה אז מסתבר שכל ישראל מחויב לעזור לו בממונו שלא יצרוך לעשות עבירה והוא בכלל ארור האיש אשר לא יקים את דברי תורה הזאת ואמרו בירושלמי פ"ז דסוטה שדרשו על פסוק זה וז"ל אמר ר' אחא בשם ר' תנחומא ברבי חייא למד ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקה בידו להחזיק ולא החזיק הר"ז בכלל ארור ר"י בשם ר"ח בר בא לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק הר"ז בכלל ברוך עכ"ל הכוונה הגם שהאיש שמר ועשה היינו שנזהר מל"ת ועשה מצות אבל היתה ספיקה ידו להחזיק היינו למחות שלא תפול התורה שזה הוא עבירות ל"ת הוא בכלל ארור ואפי' מי שלא שמר הל"ת ולא עשה מצות ולא היתה ספיקה בידו להחזיק ובכל זאת התאמץ לאחרים שלא יצרכו לעבור עבירות הר"ז בכלל ברוך דעכ"פ הקים התורה שלא תהי' נופלת ח"ו ועיין ברמב"ן בתורה ובאבן עזרא שם ובילקוט וברבה ולדעתי פי' הירושלמי כמו שבארתי והוסיף בירושלמי שם וז"ל ר"י בשם ר' חייא עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות כצילה של בעלי תורה מ"ט בצל החכמה צל הכסף ואומה עץ חיים היא למחזיקים בה עכ"ל מי שעוזר לקיים המ"ע אפי' הוא יזכה לישב בצל של בעלי תורה כי כשם שיש מצוה ללמוד תורה לאחרים להיות עזר להם בקיום מ"ע והגית בו יומם ולילה והמה בעלי תורה כך ישלם ד' לבעלי מצות העוזרים לרבים לעשות ולקיים כל המ"ע ודוק. היוצא מזה דכשם שאדם מחויב לפזר כל ממונו כדי שלא יעבור עבירה אבל כדי לקיים מ"ע לא יפזר יותר מחומש כן יש הבדל שבעבור שלא יעבור עבירה צריך לחזור על הפתחים לקבץ ממון להציל עצמו מן העבירה וממילא מחויבים אחרים לעזור לו כדי שיהי' ניצל מעשיית עבירה אבל כדי לקיים מ"ע אין צריך לחזור על הפתחים כדי שיהי' יכול לקיים המ"ע וממילא אפי' שואל על הפתחים אין חיוב ליתן לו כדי שיהי' יכול לקיים המ"ע (חוץ בכיבוד אב ואם יש פלוגתא אם צריך לחזור על הפתחים לפרנס משלו לאביו ועיין ביפה מראה שם בשם הרא"ש ובד' כוסות ובחנוכה אמרו חכז"ל אפי' עני המתפרנס מן הצדקה אבל לא אמרו אפי' אם צריך לחזור על הפתחים) ודוק. ולפ"ז מבואר מה שחדשתי שאין אדם מחויב לבטל הידור מצוה שלו בעבור שחבירו שיקיים אפי' גוף המצוה כי החיוב הידור מוטל עליו אם יש לו להדר דכתיב זא"ו התנאה לפניו במצות אבל אין חיוב על אדם שישתדל שחבירו יקיים מ"ע דהא הוא בעצמו אינו מחויב לחזור על הפתחים כדי לקיים מ"ע דכתיב כבד ד' מהונך אם יש לך ואם אין לו פטור לקיים מ"ע וזה שבידו האתרוג חל עליו החיוב התנאה לפניו במצות ולא דמי למאן דסובר דצריך האדם לעשות חטא קל כדי שלא יעבור חבירו עבירה חמורה דשאני עבירה דיש חיוב על כל איש ישראל להציל אותו מעבירה אפי' בפיזור ממונו צריך להצילו אבל במצוה אין חיוב על אחד שיעזור לחבירו בממונו כדי לקיים מ"ע וממילא אין רשות לו לבטל בידים ההידור מצוה שיוכל לקיים לעצמו והן הן הדברים שאמרתי כיון שאין לו עבירה בזה שלא יכול לקיים המצוה רק גם מצוה אין לו והלא לקיים המצוה אין חיוב על חבירו לעזור וא"כ אין רשאי להאיש לבטל הידור מצוה של עצמו בעבור שיקיים חבירו המצוה ודוק שכנים דברי תל"ו הארכתי כי חקירה גדולה הוא לדינא ויש לי בענינים הנ"ל הערות רבות ואין הזמן מסכים כעת. ומעתה ראה כי כתבתי שם וז"ל ועיין במג"א סי' ש"ו דוגמא לזה שיש הבדל בין אם יהי' לחבירו עבירה או שחבירו אנוס בעבירה עכ"ל אמרתי שדברי רשב"א ומג"א הוה דוגמא כשם שרשב"א מחלק אפי' בעבירה שאם יהי' העובר אנוס לא אמרי' חטא בשביל שיזכה חבירו וממילא במצוה ליכא מאן דפליג שלא יבטל הידור מצוה שלו כדי לזכות חבירו במצוה אבל לא כתבתי שתלי' חקירתי בזה הפלוגתא של המג"א ומאוד נפלא בעיני עליך אתה היית אצלי וראית עמלי בלמעלה מן השמש איך אני מדייק על כל תיבה ואפי' על אות נוסף או על אות חסרון למה לא דייקת בלישנא לראות וגם אתה ראית איך אני לומד הכל מהשורש בפנים ואיך חשבת שהי' נעלם ממני באותו ענין דברי תוס' אשר מובאים בב"י וגם נודעים לכן לא תעשה כן עוד להיות מהיר. וראיתי במכתבך שציינת לי לראות בשערי תשובה או"ח סי' תרנ"ח שמביא בזה פלוגתא בין בית יעקב ואלי' רבה שחולקים בזה שהבית יעקב אומר שאינו מחויב לשלוח אתרוג שלו לחבירו הדר בכפר והוא יצא בשל קהל והא"ר חולק שמחוייב לשלחו אודה ד' שזכיתי בגוף החקירה כי אז לא הי' לי שערי תשובה הנ"ל כנודע לך וספר בית יעקב אין לי אבל א"ר יש לי ואעתיק דבריו שכ' וז"ל לכן נראה דאף משום יחיד הדר בישוב שאין לו אתרוג ראוי' לשלחו והוא יברך על אחר ובלבד שאותו יחיד לא יפשע דוגמא דעירוב תבשילין עכ"ל הרי שגם הא"ר לא כתב שהוא מחויב רק ראוי' והראי' שהביא שם הוא דברי ראב"ד שכ' הכל בו וז"ל הראב"ד הי' נוהג לקנות משלו והי' נותנו לכל הקהל במעמ"ל וביומא דערבה הי' מבקש לכל א' שיפרע דמי אתרוג שמא הי' בהם מי שינהג סלסול בעצמו או שיהא רוחו גסה שלא ירצה לצאת אלא בשלו עכ"ל הרי דקרא לזה שרוצה בשלו סלסול עכ"ל ועפר אני תחות כפות רגלי תורתו דאין מזה ראי' בודאי כיון שיצא באתרוג של הראב"ד אשר נתן לו במעמ"ל ורבים יוצאים בו רק אעפי"כ ימצאו אנשים שלא יחפצו לזכות במצוה בחינם אין כסף וחפצו לשלם חלק להאתרוג זה נקרא סלול בעלמא אבל מי שחפץ להיות לו לבדו אתרוג שיצא באתרוג שלו לבדו שלא יהי' לשום אדם חלק בו ולא יצריך למתנה עמ"ל זה נקרא הידור מצוה וכך ראוי' להיות ולמה ישלח אתרוג לאיש אחר והוא יצא באתרוג של קהל ודוק. (ב) ומה שהערות וז"ל ובאמת לא הבנתי כפי מה שיליף בגמ' ביומא פ"ה שפקוח נפש דוחה שבת מן מושמרו בני ישראל את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה נראה מזה דכל הטעם הוה שמותר לחלל שבת אחת כדי לזכותו שיוכל לשמור שבתות הרבה והוה הסברא שמוטב לעשות פ"א עבירה כדי שישמור שבתות הרבה ומדוע לא אמרי' ג"כ בכל מקום שמותר לעשות עבירה אחת כדי להצילו מהרבה עבירות עכ"ל. נ"ל בשלומא בשבת מתחילה בא שבת בעשה שמצוה שישמרו בני ישראל את השבת ומי שמצווה לשמור את השבת שינוח ועבר ועשה מלאכה חייב סקילה ואמרה תורה אימתי אני מצווה לשמור את השבת אם ע""י השמירה יוכל לעשות את השבת לדורותם אבל אם ע"י שמירה לא ישמור שבתות הרבה אני לא מצווה על העשה ושמרו בני ישראל את השבת כדי שישמור שבתות הרבה אבל לאכול איסור כדי לחיות בו מנ"ל חוץ דילפי' מוחי בהם ולא שימות בהם וזה דווקא אם ימות אם לא יאכל הרפואה אבל לאכול נבילה בידים כדי שלא יאכל נבילה באונס מנ"ל ועיין במג"א בשם הב"ח וכן מצינו במילה כתב הרמב"ם דפק"נ דוחה מילה זמן מה שיהי' נימול כל ימיו ובאמת אדמ"ו חת"ס ביו"ד סי' רמ"ה העיר מן ושמרו בני ישראל את השבת משמע דמדחי' שבת מפני שבתות הרבה ולא דחינן שבת מפני תפילין אבל כאשר ילפי' מן וחי בהם משמע בכל אופן לא יבוא מיתה ע"י התורה והמצוה יעו"ש וכל זה אם אנו דנין לשמור מ"ע אבל לעבור עבירה כדי שלא לעשות עבירות הרבה מנ"ל הלא אמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת והרבה פעמים לאו הוה כאיסור סקילה ואמרי' מה לו לעבור במזיד איסור נבילה בעבור הרבה פעמים איסור נבילה ודל"ב ועל הגליון חת"ס כתבתי מכבר שדברי אדמ"ו ז"ל פלא הלא אפי' מרוצץ דידעינן דלא יחי' מפקחין עליו והארכתי בגליון דאם יחי' ישמור ואם ימות הלא הוא חפשי ממצות או הדברי הרמב"ם במסקנא דכתיב וחי בהם סוף דבר אנו עושים עבירה כדי שישמור שבתות בעשה וכן משהי' מילה כדי שיעשה עשה אבל לעבור נבילה בעבור נבילות לא שמענו ודייקו חטא כדי שיזכה חבירו ודוק. וגם מה שהשגת על הגהת נב"י מהד"ת דלא נתיר איסור מיניקת בעבור פ"ו דאינו דומה שמתירין בחצי עבד וחצי ב"ח דא"א לו לקיים כלל פ"ו אבל כאן אפשר באחרת עכ"ד פלא הלא מוזכר זה ההבדל בנב"י והגאון ר"ש ז"ל דן אפי' אם מתירים בזונה מופקרת מיניקת הגם דהוא פשע הגם דאין עליו החיוב ליטול אותה ואעפי"כ אמרי' חטא כדי להציל אחרים וכן הוא הסברא באמת הגם דאפשר באחרת אבל עכ"פ גם כאן עושה מצות פ"ו הכי מטעם עשה דוחה ל"ת אנו דנין דנימא אם אפשר לקיים שניהם ודוק. ודברי נב"י שם מופלאים שהקשה א"כ נתיר שניות לעריות או איסור חליצה לכהן כמו שנתיר איסור מיניקת משום פ"ו וכתבתי על הגליון דשאני במניקת אי לא תתעבר ליכא איסור כלל דהא כל האיסור שאם תתעבר תפסק חלבה ואם תתעבר נתקיים מצות פ"ו אבל בשניות וחליצה הבעילה הוה האיסור אפי' העראה דא"א דתתעבר ומי יימר דתתעבר הלא יש מיעוט שאינן מתעברות ומיעוט מפילות ומיעוט מתים ואיסורו יעבור בודאי ודוק כי קצרתי דודך הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה