אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן נד

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן נד

סימן נג

רב שלומים לאיש העוסק בחקי חורב בתורת ראשונים ופוסקים מאזין ומקשיב לפלפל ולהקשות כבוד הרבני מהו' יצחק מרדכי שווארטץ נ"י בק"ק פ' לאדאני יע"א. אודות אשר השיג מעלתו נ"י על ספרי ח"א סימן כ"ג בד"ה אמנם אשר חקרתי באחד שקרא ק"ש בלי מחשבה לצאת יען שהאמין שלא יכול לקרוא ק"ש בלא תפילין רק קרא ק"ש עם בנו החולה ולעת ערב בא איש אורח עם תפילין ולא הי' זמן אלא או להניח תפילין או לקרוא ק"ש איזה מהם קודם וחקרתי דעכ"פ קרא ק"ש וספק בדין אם מצ"כ א"כ אפשר שיצא מ"ע של ק"ש ומ"ע של תפילין בודאי לא קיים א"כ תפילין קודם והשיב מדברי חו"ד סימן ק"ו דבמ"ע לא מהני קיום מספק אלא צריך קיום ודאית וז"ל ואם יש ספק הוה כודאי לא עשה עכ"ל וכ' עוד שבס' מוצל מאש כ' אפי' ס"ס לא מהני במצוה דצריך להיות בודאי (אין בידי) ומצאתי לאדמ"ו בשערי תורה ח"ב פ"ד אות ח"י העתיק לשונו יעו"ש והשיג בזה על מה שחקר הפרמ"ג אם מצ"כ הוה ודאי דצ"כ או מצד ספק צ"כ הלא לו יהי' מכח ספק הוה כודאי עכ"ד מעלתו נ"י. אשיב בקוצר אמרים בעזה"י דשאני אם יש חסרון בגוף החפץ כגון אם יש שום ספק אם הוא מצה שיוצאים מחמשת המינים או הוא משאר מינים שאין יוצאים בו או שיש ספק אם הלולב כשר או אם האתרוג כשר או אם השופר כשר לצאת בו או אם התוקע כשר לצאת בו או אם הבהמה טריפה או אם היא בעלת מום או איזה פסול וכדומה כן בשאר קיום מ"ע אם יש ספק אם נעשה מעשה אשר יוכל לקיים בו המ"ע אז הוא מחיוב לעשות פעם שנית דתורה חייבו מצוה ודאי או אתרוג ודאי או בהמה כשרה ודאי או שופר ודאי ותוקע בר חיוב ודאי וכדומה דהא יש ספק אם נעשה מעשה אשר הי' יוכל לקיים בו המצוה אבל אם קרא ק"ש בתיבות ואותיות כדת וכדין א"כ ע"כ נעשה מעשה מ"ע של ק"ש אשר בו כתיב קבלת עול מלכות שמים ולא חסר בקריאת ק"ש מאומה והיתה ראוי' לצאת בקריאה הנ"ל המ"ע של ק"ש רק יש ספק דשמא צריך גם מחשבה שיכוון לצאת בקריאה הזאת החיוב קריאה אשר עליו והוא לא חישב בקריאה לצאת ידי חובו אבל עכ"פ קרא בפי' הפרשה אשר היא מיוסדת שיצא בה א"כ אפוא אולי מאצ"כ א"כ קיים בודאי המ"ע כדת של תורה ולא נשאר אלא ספק דלמא צ"כ א"כ עדיין לא קיים מ"ע המוטלת עליו בכה"ג לא שייך לומר קריאת ק"ש ודאי אמר רחמנא דהא קרא ק"ש ודאי כאשר צוה אותו אלקים רק יש ספק יען שלא הי' לו כוונה לצאת א"כ מכח חסרון המחשבה לא יצא וזה הוא ספק אם חסרון מחשבה הוה עיכוב ודוק (ועיין תוס' כתובות דף כ"ג). אמנם אגיד בזה בעזה"י סברה ישרה דבשלומא אם הוא ברור שהקב"ה מבקש בהמה כשרה לקרבן או אתרוג הדור ולולב כשר ושופר כשר או מצה כשרה וכדומה רק עכשיו בא ספק אם הלחם הוא לחם עוני כשרה או לא או אם בהמה זו כשרה או תמימה או אם השופר הזה כשר או לא אז אמרי' דתורה דברה בודאי ולא יצא אדם מחיובו אם עבד לקב"ה בחפץ שהוא ספק כשר לצאת חיוב מצותו לא יצא וצריך לעשות שנית בודאי בהמה כשרה וחפץ כשר אבל אם יש ספק בעיקר ציות הקב"ה אם התורה מבקשת שיהי' לאדם מחשבה לצאת ידי חיובו בקיום מ"ע או לא בקשה התורה רק שיעשה האדם פעולת המצות לבד לא שיחשוב בו מחשבה לצאת בו חיוב קיום מ"ע א"כ הוה ספק בעיקר החיוב אי בכל רמ"ח מ"ע צריך מחשבה לצירוף המעשה או לא א"כ אם עשה מצוה בלא מחשבה הוה עליו רק ספק לעשות פעם שנית דאין לומר דהוה כודאי לא עשה דהא אנו דנין אם מעולם בקשה התורה לקיום מ"ע צירוף מחשבה אבל בנידן אם יש ספק אי הי' החפץ כשר לקיים מ"ע כדת של תורה או לא אבל עכ"פ ברור הוא שהתורה מבקשת קיום מ"ע בחפץ כשר והוא שלקח חפץ ספק כשר לא שמר פי ד' כאשר צוה אבל כאן יש ספק דלמא ביקש ד' רק כאשר עשה היינו מעשה בלי מחשבה והוא סברא עמוקה בעזה"י וא"כ בנידן השאלה שקרא ק"ש בלי מחשבה לצאת בו ויש ספק שמא לא ביקש הקב"ה רק בקריאה בלבד א"כ אין עליו חיוב ודאי רק חיוב ספק והוה ק"ש ספק ותפילין ודאי ודוק ובכל אחד מהשני תירוצים יפה חקר הפרמ"ג כמובן מעצמו וק"ל. ואציב לו דוגמא דספק אם הי' לו בהמה כשרה או אתרוג כשר כאשר חל עליו החיוב הוה כספק פרעון אשר מודה שהי' חייב לו דצריך לשלם לו אבל אם הספק דשמא לא בקשה התורה מחשבה להמעשה הוה ספק בעיקור החיוב אם הוטל עליו מעולם לקרוא ק"ש עם מחשבה לצאת או לא הוה כספק אינו יודע אם נתחייבתי שפטור מלשלם עיין ח"מ סימן ע"ה ועיין ט"ז שם ובהגהות חכ"צ ודוק. (ב) גם השיג על מה שחקרתי בסימן הנ"ל בד"ה ואוסף:

דמצ"כ הוה ספק ולכן במצוה דאורייתא ספק לחמורא ובמצוה דרבנן ספק לקולא והשיג על זה דהוה ודאי רק אפילו צ"כ הוא דרבנן ותרתי דרבנן לא אמרי' שגם בגוף המצוה יהי' צ"כ עכ"ד לא ידעתי מניין לו שאי מצ"כ הוא מדרבנן הלא הלבוש סימן ס' כתב שמקרא ילפי' מצ"כ והפרמ"ג שם כתב שהוא מסופק אם מדאורייתא צ"כ או אם הוא מדרבנן יעו"ש ומצאתי בפרמ"ג סימן תקפ"ט אם מסופק אם כיון צריך במצוה דאורייתא לעשות שנית יעו"ש ואי המחשבה הוה רק דרבנן יהי' בספק כיון להקל אלא פשוט אי צ"כ הוה הכוונה דאורייתא ודוק ואפילו אם נימא שהכוונה במצוה הוא מדרבנן אם הי' ודאי שתיקנו שצ"כ במצוה א"כ כשתיקנו מצות בודאי כעין דאורייתא תיקנו שבשעת קיום המצוה יכוון לצאת בו ובפרט כי אחר שתיקנו מצוה הוה דאורייתא מלא תסור ועיין בסה"מ להרמב"ם שחקרו מפורשים א"כ למה יהי' ספק איסור דרבנן להקל ותי' שכך תיקנו חכמים לילך להקל בספק איסורם יעו"ש א"כ בודאי בקיום מ"ע ראוי' שצריך כונה כמו בקיום מ"ע דאורייתא אבל אי כל הדבר שצריך כוונה במצוה דאורייתא הוה מספק א"כ הקילו בספק מצות שלהם כמו שהקילו בספק איסור שלהם ודוק. (ג) עוד יצא להשיג על מ"ש שם בד"ה אבל שמצוה שאפשר לקיים בהרהור ובמחשבה א"כ אז המחשבה לקיים המצוה הוה כמחשבה בשורש המצוה והוה הכוונה חלק מגוף המצוה לא הכשר בלבד וממילא צריך כוונה ואפילו אם מדבר בפה כיון דיוצא בהרהור אעפ"י שמדבר, לא הוה עקימת שפתיו כמעשה דדיבור עומד רק במקום מחשבה והשיג עלי מדברי הרה"מ פי"ג משכירות דכתב בהיפוך אלאו שאב"מ אין לוקין עליו הוא דווקא אם לא משכחת בו לעבור במעשה אבל בלאו דחסימה דשייך בו עכ"פ לחסום במעשה ממש לכן אפילו אם חוסם בקול לוקין עליו וה"ה הכי נמי נימא הכא לענין מחשבה ודיבור עכ"ד. לא דיבר יפה שם הוא עבר לאו של תורה והי' מן הראוי' ללקות דהא עבר על מימרא דרחמנא והגם דאמרי' לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אעפ"י דעבר עבירה היינו אם לא שייך בו מעשה וכל הויות הלאו הוא רק בדיבור אבל בחסימה שנעשה גם במעשה הגם שאיש ההוא עשה החסימה בקולו נלקה דהא עבר על לאו שיש בו מלקות אם חוסם במעשה ה"ה יהי' נלקה אם עשה חסימה בקול אבל במצות אשר לכתחילה די בהרהור כמו בדיבר בפיו א"כ חזינן שעיקר קיום מצוה זאת הוה במחשבה אז אמרי' המחשבה לצאת הוה ג"כ חלק מן המצוה הזאת וצריך כוונה לצאת כמו כוונה אשר היא הויות המצוה ודוק (ודברי לח"מ בפי"ג הנ"ל שהקשה מעדים שיכולים לכתוב עדותם והוה מעשה יעו"ש פלא בעיני הלא בשעת הכתיבה לא נגמר העבירה). (ד) וראיתי בסיום מכתבו שתי' סתירת הרא"ה שהקשתי וכ' מעלתו נ"י וז"ל ולי העני נראה לתרץ לחומר הנושא בכפאו וגילה דעת להיפך ידעי' דלא מהני דלא אתי מחשבה ודיבור ומבטל מעשה שפיר דייק הב"י דצריך לידע עכ"ד שגג בזה בודאי אם המעשה קדם אז לא בא דיבר וגילה דעת אחריו לעקור ולבטל המעשה הקדום אבל אם הי' גילוי דעת או דיבור קודם שנעשה המעשה א"כ פועל הדיבור או גילה הדעת שלא יפעל המעשה תכלית מבוקש ואפילו דברים שבלב אשר נגלה לכל קודם המעשה פועלים שהמעשה לא יפעל עיין קדושין נ"ט ומ"ט וברשב"א שם ודוק. ונחזה אנן מי שקנה חמץ והפקירו מקודם יהי' עובר על לאו ב"י ועיין בפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"ג אות י"ד או מגביה ע"ז וגילה מקודם שלא יחפוץ לזכות בו יהי' מדאורייתא ע"ז של ישראל שאין לו ביטול עיין ר"ן פ"ג מע"ז אלא הטעם הדיבור שקודם המעשה מבטל המעשה והטעם דילפי' לה מתנאי בני גד ובני ראובן שתנאי קודם המעשה מבטל המעשה הבא אח"כ ועיין בשו"ת הרא"ש בסוגי' דתנאי כפול דלכן בעינן תנאי קודם למעשה דאל"כ נשארנו על סברא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה יעו"ש מתוק מדבש ונופת צופים ועיין תוס' פ' אעפ"י דף נ"ד ועכ"פ הדין אמת דדיבור או גילה הדעת מבטל המעשה הבא אח"כ והבן זה ויש להשיב עוד הכי הכא מבקשים לבטל גוף המעשה רק שלא יצא בו חיובו ועיין תוס' זבחים דף ב' אשה לאו לגרושין עומד בגט זה וקצרתי הגם שהי' לי להאריך באות א' וג' ואי"ה אעיין בכפ"ת אשר רמז לעיין הד"ש:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה