אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן נ

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן נ

סימן מט

רב שלום ורב ברכה להרבני מורג חרוץ בעל פיפיות עיניו כיונים על אפיקי פוסקים וידיו רב לו בפלפול ובסברה המאור בתורה כבוד הרבני מהו' ר' מענדל שטערן בק"ק ווישוניטצע. שאלה לדינא ישראל אחד נולד לו בכור בעדרו וערק לאגמא כדרך שאר בהמות ונגנב הבכור וכעת נתודע שערל אחד גנב אותו ואכלו וכעת הוציא הישראל מהערל הממון עפ"י ערכאות בעד בכור הנ"ל אי שרי לעכב לעצמו המעות או מחויב הוא ליתן לכהן עפ"י ד"ת עכ"ה. תשובה ראיתי שמעלתו נ"י חקר כפי שמשמע מרש"י בב"ק דף י"ב ומקדשין בו כ' רש"י ז"ל כהנים את האשה דממונם הוא דבעליו של בכור היינו כהן דמשנולד הבכור שלו הוא עכ"ל שמשמע שמיד שנולד הוה הכהן הבעל הממון וא"כ צריך ליתן דמי הגניבה לכהן עכ"ד. ולדעתי לו יהי' כן אעפי"כ יש לחקור דממון שהוציא בערכאות הוא של ישראל דהלא אמרו בסנהדרין בב"נ אזהרתן זו מיתתן וא"כ נתחייב הגוי מיתה על הגניבה ואין מחויב בתשלומין דקים לי' בדרבה מינה והגם דישראל הוציא ממנו מעות בערכאות הוה כהפקאת הלואה שמותר שאין כאן חילול השם דכך ראוי' לו שלא יהי' חוטא נשכר אבל איזה זכות יש לכהן בו ואפילו לרש"י בב"מ דף צ"א דתפיסה מהני בקילב"מ ובאופן דליכא התראה או בזה"ז אפילו מהרש"ל ביש"ש בב"ק פרק הכונס מודה אי תפיס לא מפקינן ונימא דהוצאה ע"ו ערכאות הוה כמו תפיסה כמובן מכל מקום בודאי אי הכהן הוציא ע"י ערכאות הוה שלו אבל כאן דהישראל הוציא ע"י ערכאות הוה שלו דהא לא תפס בעד כהן להיות שלוחו של כהן דיהי' נחשב כאלו הכהן תפס לעצמו הלא הישראל תפס לזכות בו לעצמו וא"כ ממונו הוא ואין לכהן תביעה עליו כלל דהא הוא לא תפס ודוק. אמנם אי אמרי' גבי עכו"ם קילב"מ דאין מת ומשלם הוא פלוגתא בין רש"י ותוס' בעירובין דף ס"ב רש"י סובר שגם בנכרי אמרי' כיון שחיוב מיתה א"צ לשלם שזה הפי' בגמ' ולא ניתן להשבה אבל בתוס' ד"ה ב"נ נהרג חולק ומביא ראי' מב"ק דף קי"ד דלא אמרי' בנכרי קילב"מ יעו"ש וא"כ תלי' דין הנ"ל בפלוגתא בין רש"י ותוס'. אך יש לומר דהתוס' חולק על רש"י רק אם הגזילה בעין דהא הביא ראי' מב"ק דף קי"ד דאיירי בגזילה בעין א"כ משמע אם אין עוד הגזילה בעין גם בגוי לא צריך לשלם דאל"כ דיסבור תוס' מסברה לא אמרי' בנכרי מיתה פוטר מתשלומין דהא הך דין ילפי' מוענשו אותו כדי רשעתו רשעה אחת ולא שתי רשעיות והוא דוקא חידוש שחדשה תורה בישראל ולא בב"נ וא"כ למה מביאים ראי' מב"ק דף קי"ד סברא היא למה לי ראי' וגם מב"ק איכא רק ראי' באיתא לגניבה בעין וע"כ דתוס' סובר אם הקיל הקב"ה בישראל מבלי להעניש על עבירה אחת שני עונשים ק"ו בנכרי דלא יענש בשתי עונשין ועוד פסוק וענשו אותו כדי רשעתו צריך אם עושה שתו עבירות במעשה אחת כגון גנב כיס והוציא בשבת ברה"ר וכדומה אעפי"כ בישראל פטור ובב"נ בכה"ג שגנב ורצח במעשה אחת חייב אבל על עבירה אחת יהי' חייב מיתה ותשלומין זה הוא סברה חיצונה ואפי' בב"נ ודוק. ולפ"ז בנ"ד דגנב ואכל לכ"ע פטור מתשלומין ומה שהוציא הישראל בערכאות הוא דבדיניהם פטור ממיתה וחייבו לגנב בתשלומין ובכה"ג שלא יהי' החוטא נשכר לקח הוא הישראל לעצמו דאין זה בכלל גזל גוי אסור ודוק. רק זה מצאתי בריטב"א בעירובין דף הנ"ל בד"ה דאמר ר"י שכתב שם וז"ל ואיכא למידק מהכא משמע להו דבישראל מיירי עד דדייקי הכא דדלמא בעכו"ם מיירי ועל קפידתו נהרג ואע"ג דלא קנו במשיכה אלא ודאי נפקא להו מדקאמר ולא ניתן להשבון דמשמע דלא שייך בהו השבה מפני שהוא פחות משו"פ הא כשגוזל לישראל שו"פ אי נמי שגזל מעכו"ם חבירו שו"פ נהרג ומשלם דבישראל הוא שחדשה תורה שאין מת ומשלם ושמעי' מהאי שני דברים דלא כרש"י ז"ל עכ"ל הרי מוכח דסובר דהא דאין מת ומשלם הוא חידוש שחדשה תורה בישראל אבל בעכו"ם מת ומשלם וא"כ לדבריו יהי' נשאר חקירת מעלתו נ"י אם יהיה המעות שגבה בערכאות לכהן או לישראל עצמו וצע"ג. ולכאורה עלה בדעתו שגם לרש"י חייב בכאן לשלם הממון ואין לפוטרו מטעם קילב"מ דכבר ביאר הקצו"ח בסימן שנ"א מגמ' ערכין דף ז' היוצא ליהרג והיזק כלום חייב לשלם הא דמיתה פוטר מתשלומין היינו היזק בשעת מעשה שמביא חיוב מיתה עליו אבל היזק שעשה אח"כ הגם דעדיין החיוב מיתה עליו חייב ושאני מחתרת דקנה בדמים ורק מדרבנן חייב להחזירם אם שיבר אח"כ והביא גם דעת רמב"ן דפח"ח וא"כ ה"ה בנ"ד על שעת גניבה הי' פטור מלשלם אבל כאשר אכל את בשרו אז בא החיוב תשלומין וא"כ לכ"ע שייך הממון לכהן ודוק. שוב חזרתי מזה דהא מבואר בסי' ש"ז ביו"ד דאפילו שחטו ונמצא עריפה אסור בהנאה אפי' וק"ו אם הערל נחר אותו דנאסר בהנאה א"כ מאי אפסודי' לכהן באכילתו ולא צריך לשלם בעד הבשר שאכל דמאיסור הנאה לישראל ולכהן קאכיל ואתה בא לחייבו ממון על הגניבה ופטור לרש"י ודוק:

וגם זה אינו דלו יהי' שפטור על האכילת בשר עכ"פ חייב הגוי על המעשה הנחירה דבזה הוה כאלו אבדו מן העולם דעשה אותו איסור הנאה כעפרא בעלמא דקודם שנחרו הי' הבכור בכל מקום שהוא של הכהן והוא אבדו אחר זמן רב שנתחייב מיתה על הגניבה וא"כ חייב לשלם הממון לכהן על שנחור בהמתו וא"כ גם לרש"י חזר חקירת מעלתו נ"י שהמעות שייך לכהן דשלו גנב ושלו שילם ודוק. וראיתי שחקר מעלתו נ"י דבר שכל דבלא"ה קשה הלא בזהמ"ז ליכא כהן מיוחס וא"כ נימא אין הולכין בממון אחר הרוב ולא יוכל הכהן להוציא הבכור מיד הבעלים רק כל זמן שבכור בעולם שיש לנו לדון על האיסור שאסור לישראל למכור בין תם ובין שחוט ולאוכלו א"כ עכ"ח צריך ליתן לכהן אבל אם הגוי גנבו ואכלו ויש לפנינו לדון רק על הממון אז אמרי' אין הולכין בממון אחר הרוב ולא יוכל הכהן להוציא מישראל והביא ראי' משו"ת יעב"ץ שהעיר כן לענין פדיון הבן שהאב יאמר כן עכ"ד. אחר העיון לא דבר על נכון דאם נימא דמיד שנולד בכור בהמה טהורה הוה לשבט כהנים בכלל ממונם וא"כ הכהן רשאי ליטול הממון מכח הרוב שהוא כהן והישראל לא זכה בזה הממון מעולם דהא בידו הוא גזל בודאי דהוא בודאי אינו כהן והא דאין הולכין בממון אחר רוב היינו להוציא ממון אשר הישראל צריך ליתן משלו ממונו כגון בפדיון הבן שצריך האב ליתן ממונו לכהן אז חקר היעב"ץ חקירה שלו (ואין בידי ספר יעב"ץ לעיין בו) אבל כאן מכח הרוב שייך הממון לכהן ולא הי' הישראל בעלים של הממון כי תשלומי ממון כהן הוא שגם קודם הגניבה לא הי' לישראל זכות בו ודוק והי' לי להעיר בדברי מהר"י באסאן שהובא בתומים דספק ממון הוה ספק גזל ודוק. גם מה שהביא לחדש דבכור קודם שבא לצד כהן הוה כהפקר לפי דברי שמ"ק בב"ק דף י"ב בשם ריב"א וא"כ אין הגוי מחויב לשלם כלל רק ישראל שלא כדין נטל וא"כ אין מחויב לשלם עכ"ד לא אוכל לשתוק מלהעמידו על האמת הריב"א חידש יען דתורה אמרה שור רעהו תיבת רעהו אשמעי' שצריך להיות השור שלו וגם ברשותו כמו דדרשי' ביתו מה ביתו שלו אף כל שלו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו לאפוקי גזל שניהם אין יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו וה"ה שור רעהו דווקא שהוא שלו וברשותו לאפוקי בכור שלא בא ליד כהן השלו הוה של כהן אבל עדיין לא בא לרשותו דהא חסר נתינת ישראל לכהן ואעתיק לשון השמ"ק על הקו' שור שדחף חבירו לבור דאמרו לרבנן בזמן היזק לאו ממונו הוא ותקשה דהכא אמרו רבנן דמקדשין בו את האשה ותי' אחר שהקדים דמודו רבנן קודם שבא לידו אין שמירתו עליו וכתב וז"ל וכן תי' תלמיד הר"פ בשם ריב"א וז"ל דהתם איירי בבכור דלא מטא לידי כהן בעודו בבית ישראל דהשתא לא הוי לא דכהן שעדיין לא זכה בו ולא דבעלים שהרי סופו לינתן נכהן ולכך לא חשוב שור רעהו אבל הכא איירי לאחר מדקתני מוכרים אותו ולכך חשוב לי' ממונו עכ"ל מפורש יוצא דלא חשוב ברשותו להיות שמירתו עליו מבעלים חסר השלו דסוף כל סוף ינתן לכהן אבל בודאי הגוי שגנב חייב לשלם הקרן למי שהי' שלו אטו גנב יין הגנב פטור לשלם הקרן לבעלים וא"כ הכא בגנב בכור חייב לשלם לכהן הגם דלא הי' הבכור ברשותו עכ"פ שלו הוה היינו לכלל שבט כהנים בכלל הוא מחויב עכ"ד ולא שישלם לישראל וק"ו שלא יהי' הגוי פטור מלשלם. וראיתי למעלתו נ"י שרצה לחדש דכאן בכל אופן צריך ליתן המעות לכהן כפי דברי הר"ן חולין דף קל"א שתי' קו' התוס' מאי הבדל יש בין מי שאנסו המלך גרנו דמחייב יען דמשתרשי לי' ובין אכלו הלא ג"כ משתרשי לי' ותי' הר"ן האוכל רוצה להפקיע המצוה פטור אבל באנסו גורנו הוא חפץ לעשות המצוה א"כ אם משתרשי לי' חייב וה"ה כאן דהי' חפץ ליתן הבכור לכהן א"כ אם משתרשי לי' חייב לשלם לכהן עכ"ד ולדעתי שם באנס מלך גורנו בשעת אונס שבא היזק למתנות כהונה בא לו הריוח דאנס המלך גורנו בעד חובתו א"כ בשעת ההיזק נפעל לו הריוח ואמרי' כיון שחפץ במצוה צריך לשלם אבל בנ"ד בשעת הגניבה לא בא לו ריוח רק אח"כ אישתרשי לי' ע"י תשלומי נזק אבל ההיזק גופי' לא אישתרשי לי' מהכ"ת יהי' לו לשלם חוץ אם נאמר דגבה תשלומין בעד ממון כהן ודוק דברי הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה