אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן מח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן מח

סימן מז

שאלה איש אחד הרחיק מביתו בעבור משפט אחד לעיר מלוכה ואחר איזה ימים מתה אמו ושבקה חיים לנו ושכינו נסע ביום המיתה של הסבתא ובקשו ממנו לטרוח מיד ולדרוש אחר האיש ולהגיד לו כי מתה אמו שיאמר קדיש באשר הוא שם והבטיח שיעשה כן ולאיש הזה יש פה חנות בסחורה ומסופקים אם צריכה לסגור החנות מזמן אשר ידוע שהשליח בא לוויען ומסתמא הגיד לבעל החנות כי מתה אמו א"כ צריך החנות להיות סגורה או נימא דלמא לא הגיד לו וא"כ דלא חל אבילות עליו לא צריך החנות להיות סגורה עד כאן השאלה. תשובה הדבר צריך התבוננות רב ולפום רהיטא עלה בדעתי לסמוך על חזקה שליח עושה שליחותו ובודאי חקר אחריו שכינו והגיד לו כי מתה אמו ולהגיד אחריה קדיש וגם לנהוג אבילות א"כ צריך חנות סגורה. אמנם אחר עיון ראיתי בעזה"י דיש להשיב ולפסוק דלא צריך חנות סגורה דהנה כבר נתקשה המ"ל בפ"ד מהל' בכורות למה צריך ר"נ כלל חזקה עושה שליחותו בשל סופרים תיפוק ליה דבלא"ה ספק דרבנן להקל אפי' אם ליכא חזקה דשליח עשה שליחותו לו יהי' דהוה ספק אם עשה ספק להקל ותי' שלשה תרוצים (א) לולא חזקה לא היה רשאי לשלוח שליח דאין עושים ספק דרבנן בידים (ב) לולא החזקה הי' הדין היכא דאיכא לברורי מבררינן (ג) היכא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא אם נעשה מעשה רק לא ידעי' אם נעשה בזמן המתירים ובשיעור המתירו אבל ספק הניח שמא לא נעשה מעתה כלל לא אמרי' ספק להקל וצריך הטעם משום חזקה שליח עושה שליחותו יעו"ש דבריו כי נעמו. היוצא מזה כי חזקה של שליח עושה שליחותו הוה רק הוספת כח דנימא אח"כ ספק דרבנן להקל הגם כי חזקת שליח עושה שליחותו לא הוה ודאי לסמוך עליו באיסור דאורייתא אשר ספיקו לחומרא לא יבוא חשע"ש ויכריע להקל אבל באיסור דרבנן פועל החזקה להיות ספק דרבנן ולהקל אפי' לעשות בידים ולא צריך לברר וגם פועל חזקה שע"ש נגד חזקת תחום ביתו והוה ספק דרבנן ולהקל. ולפ"ז אני אומר סברה ישרה בעזה"י אם בא לנו קולא אם נימא דאין חזקה שליח עושה שליחותו אז בודאי אמרי' גם באיסור דרבנן דאין חזקה שליח עושה שליחותו ונשאר רק ספק נעשה ספק לא נעשה ונלך לקולא דלא עשה דמהכ"ת דנאמר באיסור דרבנן בודאי עשה שליחותו ויצמח חומרא נהפוך הוא אמרי' לא עשה שליחותו והוה לקולא באיסור דרבנן וא"כ כאן אם נימא דלא עשה השליח שליחותו ולא הגיד לבעל החנות שמתה אמו ולא חל עליו אבילות כלל וממילא אין צריכים משרתיו לסגור החנות דכל איסור לסחור לאבל הוא מדרבנן וא"כ ספק להקל דתלינן דשליח לא עשה שליחותו ודוק. דוגמא לדבר חידש השאג"א סי' צ' אם ישראל ועכו"ם הי' להם שותפות בחמץ וחולקים לאחר הפסח של גוי בודאי מותר דאמרי' יש ברירה שזה הוא חלק של גוי דחמץ לאחר הפסח הוא רק מדרבנן אסור ובדרבנן יש ברירה אלא אפי' חלקו של ישראל נמי מותר דאמרי' אין ברירה ודלמא מה שביד ישראל הוא חלק של גוי ומותר מכח ספק דרבנן להקל דאמרינן אין ברירה גם באיסור דרבנן כיון שיצמח קולא מזה דאמרי' אין ברירה אפי' באיסור דרבנן יעו"ש דפח"ח וא"כ ק"ו כאן דאמרי' מכח ספק דרבנן להקל דלא הוה חזקה ששליח עושה שליחותו וא"כ אין צריך החנות סגורה ודוק. ואפי' לשיטות הפוסקים דסוברים דהלכה כבר ששת דאפי' באיסור דאורייתא סמכי' על חזקה שליח עושה שליחותו וכבר האריך במחנה אפרים הל' שליחות סי' צ"א ואחריו האריך אדמ"ו בשערי תורה ח"ב כלל מ"ב לחקור בטעם החזקה הנ"ל משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב דסמכי' על זה אפי' באיסור דאורייתא ואפי' בממון והביאו חבל ראיות מפסחים דצ"א דשוחטין עליו הפסח ומדברי הנמ"י בב"מ דף צ"א דנחשב פשיעה בבעלים כיון שהבטיח להיות עמו במלאכה ומקדושין דף מ"ה היא אמרה לקריבה וכן מנמ"י בב"מ דף מ"ט דיכול לעשות אותה תבואה תרומה מכח שארית ישראל לא ידברו כזב עו"ש בדבריהם. ואמרתי בחדושי דיש הבדל אם הבטיח לאיש זכות חדש כגון ליתן לו הקרוב לאשה או לצאת מבית אסורים או תבואה או לעשות עמו במלאכה אז בוודאי שארית ישראל לא ידבר כזב אשר הבטיח לחבירו זכות דמצינו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומהדיוט להדיוט יש בו עכ"פ שארית ישראל לא יעשה עולה ולא ידבר כזב לחזור מזכות הנ"ל אשר הבטיח לחבירו אבל אם לא הבטיח לו זכות רק דבר בשפתיו לעשות לו קורת רוח דבר שניחא ליה למשלח אבל אין בו זכות אשר מזכה ליה משלו אז תלי' רק בסברה אם יוכל המשלח לבוא לידי עבירה אם יסמוך עליו א"כ הוא עבר על לפני עור א"כ ליכא עבירה אם לא עשה השליחות אז נשאר הספק אם עשה כפי אשר ציוה שפתיו או לא יעיין רשב"א נדרים דף ל"ו הבדל בין זכות חדש ובין ניחא לי' ודוק וקצרתי. וא"כ אפוא בנידן הנ"ל איזה עבירה יהי' אם לא יגיד לשכנו שמתה אמו הגם דלא ינהג אבילות הלא כל זמן שלא נודע לבן אין עליו חיוב אבילות ומה שלא יאמר קדיש אחרי אמו וממעט לזכות נשמת אמו הלא לא ימצא לבן עון בדבר הזה כיון שלא נודע לו ממיתת אמו א"כ לכו"ע אין כאן חזקה ודאית ששליח עשה שליחותו והבן. ועלה בדעתי לחקור דצריך לסגור החנות דאדמ"ו בכלל מ"ב פ"א הנ"ל חקר בדבר חדש דמבואר בב"מ דף מ"ט הין צדק הן שלך יהי' הן דלכ"ע איכא עשה שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב אלא בשעת דבורו יהי' פיו ולבו שווין והביא כמה ראיות דלא חיישי' שמא אדם נמלך דמן הסתם אדם עומד על דעה אחת ולא חיישי' על שינוי דעת כמבואר בשבת דף צ"א וזבחים דף ב' ומש"ך ח"מ סי' קל"ב בשם בעל עיטור דכשם שאמרי' חזקה ששליח עושה שליחותו ה"ה אמרי' מסתמא בעל הבית עומד בשליחותו יעו"ש וקשה דלמא בשליח יש חזקה שארית ישראל לא ודבר כזב אבל מנ"ל דמשלח לא חזר אלא ע"כ דאוקמי אחזקה דלא נשתנה דעתו ולא חיישי' לנמלך וחידש אדמ"ו ז"ל אם הבטיח השליח אפי' ר"נ מודה דחזקה עשה שליחותו אפי' באיסור דאורייתא יעו"ש דפח"ח וא"כ כאן דהבטיח להודיע לאיש שמתה אמו הוה החזקה ודאית וצריך לסגור החנות ודוק. אמנם אחר העיון נ"ל בעזה"י להבדיל בדבר בודאי כל זמן שאין אנו רואים שנשתנה דעתו של אדם ואמרי' דהוא בחזקת קמייתא בודאי לא נמלך ממחשבתו ראשונה וא"כ אם עשה פעולה בודאי עשה הפעולה על דעת הקודם וה"ה אם אנו רואים פעולה מן השליח אשר המשלחו שלחי לפעולה הזאת אמרי' מסתמא שגם הוא נשאר על מחשבתו ראשונה לעשות פעולה זאת למשלחו עיין בתשובות מיימוניות הגם דשליח אמר את מקודשת לי אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו שטעה בדבורו וחפץ לומר לשם המשלח וה"ה אם אנו חוקרים אולי פן ביטל המשלח כח השליח אומרים שלא חזר וביטל כח השליח וממילא נשאר השליח בכח השליחות אבל כאשר אנו חוקרים אי השליח עשה השליחות אין אנו אומרים שהשליח חזר ולא חפץ בכח השליחות אלא חיישי' שמא לא עשה הפעולה כי התרשל בדבר הגם שהוא שליח ויכול לעשות חיישי' שנשאר בשב ואל תעשה הגם בשעת דבורו הי' בלבו לטרוח אח"כ התרשל בדבר ולא עשה כפי הכח אשר בידו לעשות מפני טרדות או עמלות וכדומה א"כ אין כאן חזקה ששליח עשה פעולת השליחות והבן. ואוסיף לחקור דכאן ליכא חזקה שליח עושה שליחותו אפי' אם מהני חזקה הנ"ל באיסור דאורייתא הוא כאשר ביאר בתוס' דזה דווקא אם המשלח יבוא לידי עבירה על ידו כי סמוך עליו א"כ השליח גורם למשלח מכשול ועובר על לפני עור לא תתן מכשול כנודע וכבר נתקשה אדמ"ו בשערי תורה כלל מ"ב פרט ד' אות י"ט מנ"ל דעובר אדם על לפני עור כשאינו מזהירו ומודיע לו שלא עשה התיקון דלמא לפני עור הוה רק כשעושה מעשה כהאי במסכת ע"ז דף ו' שלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמה"ח לבני נח אבל בלא עשיית מעשה דהאי שליח מנ"ל דעובר על לפני עור ותי' דכיון דהבטיחו בדבורו לעשות א"כ כיון דסומך על דבורו הוה הך דיבור מעשה והביא ראי' מב"מ דף ע"ה דערב עובר על לפני עור יען דעל דבורו נעשה הלואה וכן ראי' מח"מ סוף סי' קמ"ו אם סומך על דבורו לקנות השדה אם הטעהו עובר על לפ"ע דדבור נחשב למעשה יעו"ש בנעימות. ואני תלמידו הקטן נראה לי דיש לחקור בדבר דשאני בהאי ערב או בדין של הסמ"ע דשם מיד נגמר הפעולה על דבורו נחשב הדבור למעשה דהא הדבור פועל לגמור הדבר שיתהוה המעשה דוגמא סברת התוס' בגיטין דף ס"ו דאמרי' דעדי דיבורא אמרי בשקר מעשה לא עבדי דנתקשה בתוס' א"כ אם אמרו מת בעלך נימא דיבורא אמרי ותירצו בתוס' דשאני התם כיון דבדבור הזה הותרה א"כ הדבור נחשב למעשה אבל אומר אמרו לכתוב גט עדיין חסר פעולת הגט יעו"ש וא"כ גם כאן כיון דערב פועל המעשה או עצתו פועל גמר המקח יש לפני עור אבל כאן דהבטיח לעשות לו תיקון איסור עכ"פ בדבורו לא יגמר כי הבטיחו בדבריו שיעשה מעשה עבורו בעתיד ובאמת הי' בלבו לעשות מעשה בעבורו אבל אם אח"כ מתחרט מלעשות והמשלח סומך עליו אין הוא נותן מכשול לפניו לעבור לפני עור כי הדיבור לא יגרום פעולת המעשה כמו בערב דעל דבורו המלוה נותן מעות וכן על לוקח חבירו השדה א"כ הדיבור גורם המעשה והגם שלא דמי ממש להאי דעדים שאמרו מת בעלך לגמרי דשם בדבור של העדים מותרת האשה ממילא אבל בערב ולקיחת השדה חסר עדיין ההלואה ומקח השדה אבל עכ"פ עדיף התם מדיבור של שליח דהוה רק הבטחה שיעשה מעשה בעתיד והבן זה. אך זאת אני אומר דלפני עור לא תתן לא שייך אלא אם המשלח ועשה עבירה במעשה אז המכשיל עובר על לפני עור לא תתן מכשול אבל אם המשלח יהי' שב ואל תעשה שלא יקיים מצוה ויהי' שב ואל תעשה וגם השליח הוא בשב ואל תעשה אז בודאי לא שייך חזקה שליח עושה שליחותו להודיע לחבירו שיקיים מצוה בקום ועשה דחישוב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאו מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו ואפי' שלא ידע כלל ולא נכנס בכלל דחישוב לעשות מצוה שיקבל שכר אבל עכ"פ עונש אין לו וא"כ אינו מכשילו רק מונעו מריוח שכר מצוה אין זה מכשול כמובן בעזה"י וא"כ מה שיסחור ולא ינהג אבילות לא ימצא לו און דהא לא ידע הבן דמתה אמו ולא חל עליו אבילות כלל ומה שמונעו מלומר קדיש שהוא בכלל קיום מצות דחייב הבן לכבד אבותיו אחרי מותם הוא רק מניעת מצוה בשוא"ת ולא שייך שעובר על לפני עור וליכא חזקה שליח עשה שליחותו ולא צריכים לסגור חנותו והבן. ואגב גררא אזכיר שראיתי לאדמ"ו שם בכלל מ"ב אות כ"א שהעיר דין חדש אם ניכר לנו שהשליח חשוד לעבור על לפני עור לא שייך אצלו כל שם חזקה שליח עושה שליחותו דחזקה נבנה רק על חזקת כשרות שהשליח לא יעבור על לפני עור והתפלא על רבינו יהונתן שכתב מי שחשוד בדבר שאינו מעידו והקשה עליו אדמ"ו אפי' אם מודה בעירוב כיון שהוא חשוד על לפני עור ואפי' ישראל שחשוד על לפני עור ליכא אצלו חזקה יעו"ש שהאריך. ולי התלמיד נראה דמי שמחטיא לחבירו נכנס תחתיו לעונש עיין רש"י בתורה א"כ הגם דחשוד על לפני עור למכור איסורים לחבירו אם יודע מזה וחפץ לעבור עבירה אבל בכל זה לא חשוד להיות מחטיא לחבירו להטעות אותו שאז עונש החוטא עליו והפרש גדול יש בין לפני עור אשר החוטא ידע שעובר ובין לפני עור אשר האיש חפץ בפה לאכול היתר והוא אומר לו שמוכר לו היתר ובאמת מכשילו ליתן לו איסור תחת היתר ואולי גם אדמ"ו ז"ל חקר רק אם איש חשוד לעבור על לפני עור להחטיא לחבירו ליתן לו איסור תחת היתר ודוק. והרהרתי עוד בנידן דידן להתיר דלא צריך לסגור דלא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו רק אם האיש שולח לכך לעשות פעולה הזאת בעבור המשלח אז קיבל האיש שם שליח וממילא אמרי' חזקה שליח עשה שליחותו כגון בקידושין ובנזיר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה וכן בחולין דף י"ב האומר לשלוחו צא ושחוט האומר לשלוחו צא ותרום וכן בעירובין דף ל"ב שכהנים המה מוכנים להיות שלוחי דרחמנא להקריב קרבנות בני ישראל ונקראים שלוחים אז אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו אבל מי שבאקראי בעלמא הלך לדרכו לפסוק במשא ומתן שלו וביקש ממנו חברו בעברו יעמול גם בעבורו אבל הכי נקרא בעבור זה שלוחו הכי הוא שלחו לכך ליסע לשם אז לא אמרי' חזקה הנ"ל דבשלמא אם המשלח בחרו להיות שלוחו אז כיון שלא אמר לו שלח נא ביד תשלח איש אחר וגם אם לא הבטיח לו השליח לעשות הי' המשלח טרח למצוא שליח אחר אז יש חזקה ששליח עושה שליחותו אבל אם רק בפגעו בו ושמע שנסע האיש למקום פלוני לא הי' בוחר בו לשליח אז מהכ"ת יהי' חזקה שעשה שליחותו הלא לא קבל שם שליח מן המשלח רק דבר זה חדש מאוד (ועיין ריש פרק השולח בגמ'). אך לדינא נראה לי דצריכים לסגור מפני מראית עין דכל העובר ורואה שחנות פתוחה יאמין שעובר עבירה ופותח חנות בימי אבילות דמיתת הסבתא קלא אית ליה דנקברת בפומבי ואין כל עובר יודע שהבן נסע מקודם ולא יודע כי מתה אמו וגדולה מזו הובא בפתחי תשובה סי' ש"פ אם שותפים ישראל התנו מתחילה שאם יארע אבילות לאחד יהי' השכר כל השבוע לשותף השני אסור משום מראית עין הגם דמהני התנה בתחילה בשבת שגוי יקח כל שכר שבת שאני שבת דהוא בקביעות אמרו אינשי בודאי התנה אבל אבילות דלא שכיח ויש מראית עין יעו"ש בשם שו"ת מהראנ"ח א"כ ק"ו בנידן הזה מי יעלה בדעתו שהבן הוא בארץ מרחק ולא נודע לו שמתה אמו א"כ צריך סגירה לחנות בעבור מראית עין כנלע"ד וגם יש לחוש פן יודע לו לבעל החנות ויצוה לכתוב שנודע לו מן מיתת אמו ואז יצרכו להסגירו ואחר ז' ימי אבילות יבוא לביתו ויפתח את החנות דכבר עברו ימי אבילותו וגם ילך בשוק במנעליו א"כ יהי' ככוחא דהי' החנות סגור רק ב' ימים או יום א' וגם אפי' אי לא אמרי' חזקה שליח עשה שליחותו מכבר בכל זאת אפשר דחזקה שליח יעשה שליחותו כאשר יבוא תחת ידו דוגמא שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי' כך הגם דלא מחזיקי' שכבר עשה עכ"פ חיישי' שיעשה שליחותו כל זמן שאפשר לעשות וא"כ יצמיח שחנות יהי' סגור רק יום אחד או יומים. לפני רבות בשנים כתבתי בחדושי למה בחרו חכז"ל בגיטין לומר שאמר צא וקדש לי אשה ומת השליח ולא אמרו שהלך למרחקים למדינת הים וצע"ג. ואמרתי דחזקת שליח ועשה שליחותו דאל"כ נא עשה הבטחתו אבל יש זמן ועת לכל חפץ בכל רגע שנחקור אם עשה השליחות אמרי' בעירוב בודאי נתן העירוב קודם השבת דאל"כ לא יוכל עוד להניח עירוב וכן בעומר וקרבן לולא הב"ד שאין מתעצלין יהי' החזקה שעכ"פ קודם הלילה הקריבו וע"י הב"ד אמרי' שעד חצות הקריבו ואם אמר צא וקדש לי אשה ולא קבע לשליח זמן אם השליח עודנו חי אמרי' הגם שבוודאי יעשה השליחות אבל עדיין נא עשה ויבטל המשלח השליחות ויוכל לקדש אשה לעצמו אבל אם כבר מת השליח א"כ אמרי' חזקה שכבר קידש אשה למשלח דאל"כ לא יעשה שליחותו אבל אם הלך למדינת הים היינו תולין שלא קידש עדיין ובעבור כן בחרו לומר חזקה שליח עושה שליחותו ולא אמרו שליח עשה שליחותו דבכל רגע אשר אנו דנין שיוכל עוד לעשות אמרי' עכשיו הוא עושה דשמא ימות ולא יעשה עוד ודוק סוף דבר שצריכים לסגור החנות כנלע"ד בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה