אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן מו

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן מו

סימן מה

רב שלומים ורב ברכות לאחי הרב הגאון ר' זוסמן סופר נ"י אב"ד דק"ק האלאש יע"א. אחד"ש עם ברכות שמחת יו"ט הבע"ל עליך ועל בני ביתך אשלח לך הערה אחת על ספרך כי אין פנאי לפני כי ידעת כי אני בעוה"ר חלוש ממחלה שלי ד' ירפאני במהרה ויחזקני לתורה ועבודה אחיך הדש"ת. הרמב"ם פ"י מהל' מלכים ה"ג כתב וז"ל בן נח שנתגייר ומל וטבל ואח"כ רצה לחזור מאחרי ד' ולהיות גר תושב בלבד כשהי' מקודם אין שומעים לו אלא יהי' כישראל לכל דבר או יהרג עכ"ל ובכ"מ מביא הגמ' דיבמות דף מ"ד דאמרו דהוה כישראל מומר ומסיים וז"ל ודאי אם ישנו תחת ידינו או יהי' ישראל לכל דבריו או יהרג עכ"ל והדבר פלא ממנ"פ אם עבר עבירת מיתה והתרה בו פשיטא דיהרג ואם לא עבר עבירת מיתה א"כ איך ממית הב"ד ישראל גמור בלי שעבר עבירה בהתראה הדבר צריך ביאור. ונלע"ד לחקור בעזה"י דיש שני מיני חייבי מיתות ב"ד (א) מי שמאמין בכל מצות ד' במצות עשה ובמצות ל"ת רק מרוב תאותיו וחמדותיו הוא קל הדעת אין פחד אלקים לנגד עיניו ועובר עבירות קלות וחמורות הוא יענש עפ"י תורה יש עבירות שנלקה ארבעים ויש עבירה אשר ימות באחת מד' מיתות ב"ד הרג חנק סקילה שריפה כפי אשר משפטו מפורש בתורה עפ"י עדים והתראה כנודע (ב) יש מי שחייב מיתה בב"ד בלי שיחייב על שעבר עבירה שחייב אעפ"כ חייב מיתות הרג והוא מי שהוא מין שאינו מאמין שהקב"ה הטיל עליו מלעשות דבר זה שלא נכנס בלבו שהקב"ה אוסר לבישת שעטנז או אכילת בשר בחלב ואכל אותם או שכופר בתורה ובנבואה מישראל מצוה להורגו בסייף כמו שמבואר ברמב"ם מהל' רוצח פ"ד ה"י שכתב וז"ל ואפקורסים והם עט"ז מישראל או העושה עבירות להכעיס אפי' אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה אפיקורס ושכופרין בתורה ובנבואה מישראל מצוה להורגן אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיא הורג עכ"ל ועיין בשערי חיים שהבאתי דברי מורה נבוכים ח"ג פרק מ"א אשר הפליא להאיר עינים בשורש גדול הלזה ורשב"א בתשובה מהלל דבריו היוצא מדברי רבינו הגדול מי שכופר בנבואה מישראל או בתורת ישראל חייב מיתת הרג בלי שעבר עבירה בפועל והוא עונש הקב"ה על הכפירה ובזה אמרתי לחדש דבר בעזה"י. הנה הרמב"ם בפ"ח מהל' מלכים הל' י' כתב וז"ל וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי עולם לקבל מצות שנצטוו בני נח וכל מי שלא יקבל יהרג עכ"ל וכן כתב שם בהל' ט' וז"ל יפת תואר שלא רצתה להניח ע"ז אחר השנים עשר חדש הורגין אותה עכ"ל וכתב עוד שם וז"ל שכל עכו"ם שלא קבל מצות שנצטוו בני נח הורגים אותו אם ישנו תחת ידינו עכ"ל ולכאורה יפלא מנ"ל לרמב"ם דין הנ"ל הגם שכ"מ מביא דברי הגמ' שתלמידי דרב אמרו בן נח נהרג על שבע מצות שלו יעו"ש דלמא דווקא שחיוב על ב"נ שיקימו ב"ד אשר יהרג העובר כאשר כתב בפ"ט הל' י"ד וז"ל וכיצד מצווין הן על הדינין חייבים להושיב עליהם דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם וב"נ שעבר על אחת מז' מצות אלו יהרג בסייף עכ"ל הרי מבואר שבנו נח מחויבים לשפוט את רעיהם ומנ"ל שבני ישראל יהי' שופטים על בני נח. אמנם כן הדבר הקב"ה אמר שופטים ושוטרים תתן לך ואמרו חכז"ל לך ולא לאומות העולם עכ"ל וא"כ מי שם שופטים בני ישראל שרים בארץ על האו"ה בודאי אם בן נח עבר על אחד משבע מצות שלו אין חיוב על בר ישראל לישב עליו בדין לשפוט אותו רק בן נח אחר מצווה עליו לישב בדין ולעשות בו משפט כתוב כמו שב"ד של ישראל מחויבים לשפוט אם אחד מישראל עובר עבירה כך ב"ד מבני נח מחויבים לשפוט את העובר עבירה על מצות שלהם אבל לא מצינו שהענישו מלכי ישראל איזה בן נח שעבר עבירה אעפ"י שהי' יד ישראל תוקף עליו כמובן. אך כל זה אם הבן נח אין שומר תורתו אין מוטל על ב"ד של ישראל אבל אם הבני נח חפצים להיות פוקרים בשבע מצות שלהם שלא רצה לקבל עליו עול מלכות שמים כלל שפוקר בזה שד' יבקש ממנו ז' מצות אז יש חיוב על ב"ד ישראל להרוג אותו דאל"כ לאיזה תכלית הודיע הקב"ה ליתן לנו בתורתו לדעת שבע מצות בנו נח כאשר קבלנו מחכז"ל על פסוק ויצו ד' אלקים את האדם המה ז' מצות ב"נ לאיזה תכלית גנוז בתורתו הקדושה ז' מצות בנו נח אלא גם זה בכלל התורה שיש חיוב על בני ישראל לכוף כל באי עולם לקבל שבע מצות שלהם ואם לאו נהרוג אותם ולכן דייק הרמב"ם בפ"ח ובפ"ט לכוף אותם לקבל ז' מצות וכן ב"נ שלא קבל ז' מצות הורגים אותו היינו שהוא אפיקורס שלא יחפוץ לקבל כלל ז' מצות אבל לא כתב לכוף לכל באי עולם לשמור ז' מצות וכן לא כתב אח"כ וכן בן נח שלא משמר ז' מצות הורגים אותו דהי' משמע ב"נ שעבר על אחת מז' מצות נהרג ע"ו ב"ד ישראל ומדכתב שלא קבל מבואר דאין הב"ד של ישראל מענישים על עבירת ז' מצות שעבר ב"נ דע"ז ישפטו הם הם הב"ד של בני נח אבל בפ"ט הל' י"ד כתב וז"ל ובן נח שעבר על אחת מז' המצות אלו יהרג עכ"ל כאן דייק שעבר על אחת מז' מצות אעפ"י שקבל אותם רק עבר לתאותיו כמו בן ישראל שעובר לתאותיו יענש מב"ד של ישראל כך יענש ב"נ שעבר אחת ממצותיו בב"ד של ב"נ כנלע"ד בעזה"י. וראב"ד שהשיג על הרמב"ם ואמר לא שמענו מעולם סובר כי רק להיות תושב בארץ ישראל אין אנו מניחים אותו אם לא מקבל ז' מצות בן נח דלתכלית זה הודיענו הקב"ה לדעת איזה ז' מצות ב"נ אבל הכי ערבות ב"נ עלינו אם הוא מקבל מצותיו או לא אטו בישראל אם לא הי' מצות ערבות או מצות ב"ד להיות לדון ולבער עושה רע לא הי' איש מסתכל על חבירו והלא כתיב ובערת הרע מקרבך ולא על או"ה צוונו הקב"ה אבל עכו"ם שמקבל ז' מצות רק עובר עבירה לתאבון מי יהרוג אותו וכן משמע מתוס' ע"ז דף כ"ו אעפ"י שעובדים ע"ז ועוברים על שבע מצות מורידין דמה שעובד ע"ז בעבור להיות לו שפע רב אין אנו הורגים אותו ומה שמשמע מדברי תוס' ע"ז דף ס"ד בד"ה איזה גר שאפי' עם עבר ז' מצות חייב מיתה היינו הקו' כיון שמחוייב בב"ד של בן נח מיתה איך נהי' אנן מחויבים להחיותו על זה תירצו כיון שבית דינו לא דנהו אינו חייב מיתה תדע דעכו"ם לא מועלין ולא מורידים הגם שידענו שעבר השבע מצות אין הוא בר חיוב מיתה יען דאין על הב"ד של ישראל חיוב לדונו ולהרגו או לבער רע מקרב וב"ד של ב"נ לא דנהו להיות כגברא קטילא שלא יהי' מצוה להחיותו כנלע"ד. שורש דברי אלה כתוב אצלי בספרי קול סופר על המשניות אשר חברתי בעזה"י וכאן הרחבתי כי ראיתי לך אחי הגאון נ"י בספרך ספר המקנה כלל ח' פרט ה' שהשגת על ספרי מ"ח [סי' צ"א אות ג'] דהחזקתי דאין ב"ד של ישראל ממונים לכוף לבן נח וכן התפלאת על הראב"ד וכן למדת כאלו תוס' בע"ז דף כ"ו חולקים עם הרמב"ם וגם כאלו תוס' מדף כ"ו פליגי עם דברי תוס' דף ס"ד והנלע"ד הודעתיך בעזה"י. ולא אמנע הערה אחת כי ראיתי בספרך פרט ו' בד"ה הפלאה ליישב קו' מהרש"א חדשת דין חדש שישראל השובת ביום א' עובר על בל תוסיף עכ"ד ולדעתי זה אינו בכל המצות שייך בל תוסיף כי כמו שאמר ז' ימים לישב בסוכה על כי הושיב ישראל בסוכת הי' הקב"ה יכול לאמור ח' ימים לזכר הנס ואעפ"כ אמר רק ז' ימים והאיש מוסיף יום אחד וכן בפסח ושבועות או פרשיות בתפילין או בד' מינים בלולב וכדומה אבל שבת הוא כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש וצוה שבני ישראל ישבתו לעולם את יום השביעי ששבת שהקב"ה ואיך אפשר להוסיף לשבות ביום א' הא ביום א' עבד הקב"ה וא"כ איך יצוה הקב"ה להוסיף יום שביתה ביום א' ועוד א"כ לא ישארו ששת ימי המעשה חוץ אם הוא יאמר שבריאות עולם הי' מאוחר ויום השביעי ששבת ד' הוא יום אשר אצלינו הראשון מימי מעשה א"כ הוא רשע שעוקר שבת אבל בל תוסיף ליכא אין הגליון מספיק לבאר שהוא שגגה גדולה ופלא על חמיך נ"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה