אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן מה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן מה

סימן מד

שאלה שאל ממני איש הירא וחרד על דבר ד' כבוד ר' זלמן לאווינגער נ"י מכפר וואדנא על עובדא שבא לפניו שבא לשם איש סוחר וחלה ושבק חיים לכל ישראל וקברו להאיש בחלקת השדה אשר נקבע לבית הקברות ואחרי איזה ימים באו לעת ערב איזה אנשים עם עגלה מכוסה ובאו בחדרו אליו ואמר מה מעשיכם פה ואמרו לו אנו הבנים של איש המת פה לפני איזה ימים וקבלנו עלינו לכבד את אבינו אחרי מותו שלא יהי' מונח בכפר בשדה בלי חומה ושער אשר גם צאן ובקר ירעו שם ובאנו ליקח את אבינו מקברו ולהוביל אותו למקום אשר דר שם הוא ואבותיו וינוחו עצמותיו בבה"ק אשר חומה סביב לה ומשומר כראוי' ובא עמנו להראות לנו קבר אבינו ז"ל ויהי' בחצי הלילה הלכו לשם וחפרו והוציאו העפר ופתחו הקבר ואחזו בסובה והוציאו את אביהם והניחוהו בארון אשר הי' בעגלה ואח"כ החזירו הקרשים והשיבו את העפר להיות שם צורת הקבר במסירת הנפש עבד עמהם ויברך אותם על שזכו לקיים כיבוד אב אחרי מותו והם נתנו לו הודאה על שבא לעזרתם והלכו לדרכם ובאותו שעה לא נתן ללבו הלא האיש ההוא אמר שהוא כהן וא"כ ממילא בנים האלו המה כהנים ומי יודע אם רשאים לטמא את עצמם אחרי שכבר בא לקבורה ושאל את פי אם לא חטאו הכהנים בניו של המת במה שעשו וממילא גם לו לצדקה יחשב במה שבא להיות נטפל לעושי מצוה אבל אם חטאו במעשה הזה א"כ יפול החטא עליו כי לולא עזרתו לא הי' יוכלו לעשות הדבר ומבקש להודיע לו כדין וכדת של תורה בנידן הלזה. תשובה לפום רהיטא אמרתי שחטאו הבנים אעפ"י שחשבו לעשות מצוה לכבוד אביהם להיות קבור במקום חשוב בבה"ק אשר לו חומה דלתים ובריחים וגם שיהי' קבור בבית הקברות עם אבותיו וקרוביו ואלו הי' אביהם ישראל הי' מותרים לפנותו אפילו מן קבר מכובד לבזוי ומכ"ש מקבר בזוי למכובד וגם לקבורות אבותיו כמבואר בש"ע יו"ד סימן שס"ג סעיף א' כל זה אם אנו דנין לעבור את ישנתי אז ינוח לי אבל לעבור על טומאה מי התיר כזה הלא כבר הובא לקבורת ישראל בעבור שנוח לאדם לשכוב אצל אבותיו לא הותר להם לטמא את עצמם ולחלל קדושת כהונתם ודוק. והנה אפילו לפנות ישראל מקברו כדי להקבר אצל אביו אשר הוא מפורש בירושלמי במ"ק התעורר אדמ"ו הגאון אמרי א"ש ביו"ד סי' קכ"א בד"ה ואולם שירושלמי קאי על לפנים בישראל שהי' לכל משפחה בית הקברות לבדם שלכך נקנה מתחילה שכל הקרובים דור אחר דור יחדיו על עפר ישכבון והוה שלו וגם אצל אבותיו אבל כעת שכל בה"ק הוה בית עלמין לכל באי עולם אשר בא עת פקודתם א"כ אין רשאי לפנות מת הנקבר בעבור שיהי' מונח בבה"ק של אבותיו יעו"ש ואפילו לפי הבנת אדמ"ו הגאון חת"ס יו"ד סי' של"א דסובר שגם עכשיו שייך שנוח לאדם במקום בה"ק אשר נקברו שם אבותיו היינו דליכא איסור בדבר רק צער פורתא להעלות אותו מקברו אבל אין לעלות על הדעת שיתיר להתיר לבנים לטמא בשביל זה כיון שלא טמאו עצמם בשעת קבורה ראשונה כנלענ"ד ואוסיף נופך הלא הרמב"ם במנין המצות סימן רל"א סובר דקבורה הוה מ"ע לכל איש ואיש מישראל דלאו דווקא הוה המ"ע בהרוגי ב"ד וכן הוא בנמוקי רמב"ן בתורה ועיין ברמב"ן שורש א' תשובה ג' ד"ה ואני תמיה וז"ל ואני תמיה למה הזכיר הרב בכלל תשובתו קבורת מתים כי קבורת מתים בודאי יש בה מצות עשה דכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא וזה מ"ע דרשוה בספרי ומנאה הרב וכבר הביא הרב מה שדרשו סנהדרין דף מ"ו מן הנחלה לשאר מתים עכ"ל וכן כתב שם רבינו בחיי בתורה וגם סובר הרמב"ם שעיקר מה שצוה ד' לטמא לכהן לשבעה קרובים הוא בעבור אבילות שיתאבלו יום ראשון שהוא דאורייתא עיין בספר המצות סימן ל"ז ועיין רמב"ם בהל' אבל פ"א הל' א' ובכ"מ ובלח"מ שם ובפ"ב הל' ו' יעו"ש. ולפ"ז דווקא כדי להביא את ז' הקרובים לקבורה שהוא מ"ע וגם בעבור שאז חל האבילות התירה התורה לדחות קדושת כהן לקיים מצות קבורה עם האבילות אבל בעבור כדי לעשות נוח לאביו שיניחו עצמותיו אצל עצמות קרובים לא ניתן קדושת כהן לדחות דטומאת כהן רק הודחה ולא הותר עיין ברמב"ם פ"ב הל' ע"ו ודוק. ולא עוד בשלומא בשעת קבורה דהוה מ"ע כי קבור תקברנו וגם ל"ת לא תלין דוחה המ"ע ול"ת שיש בטומאת כהן וגם בשעת קבורה מטמאים אותו בע"כ עיין רמב"ם פ"ב הל' ו' א"כ הוה לא אפשר ולא קמכווין לטומאה הגם דהוה פסיק רישא גילה התורה דמ"ע של קבורת קרובים דוחה את הטומאת כהנים אבל אטו יש מ"ע ול"ת כדי לפנות אביו מקברו לקבר אבותיו או אטו יש חיוב על הב"ד לכופו שיפנו אביו מקבר לקבר א"כ מהכ"ת לדחות טומאת כהנים בעבור לעשות נוח לאביהם נהפוך הוא בודאי לא נוח ליה שיטמאו בניו ויעברו ל"ת ועשה כדי לעשות נוח לעצמותיו כיון שאין כאן מ"ע ול"ת מן התורה ודוק. ועל גוף הדין גדולי ישראל מצערין שיהי' מותר לפנות המת מן קברו בעבור לקבור אותו בקברי אבותיו ומיעקב אבינו באמת אין ראי' שהוא בחייו צוה לבניו שטרם שיקבור במצרים יובילהו לארץ וישראל ובקבר אשר קנה בחייו וכל מקור הש"ע מירושלמי מ"ק פ"ב שנוח לו לאדם אצל אבותיו והגאון מווילנא מצא גם ראי' מגמ' דילן מכות דף י"א דמי שמת בערי מקלע מוציאין אותו אח"כ וקוברים אותו אל אבותיו אך במקום אחר הערותי דשאני התם לחיים נתנו אותן הערים ולא למתים. והנה בחסדי ד' חקרתי מקור מגמ' דילן בסנהדרין במשנה דף מ"ו ולא הי' קוברים אותו בקברי אבותיו וכו' נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן ופי' רש"י ז"ל כבר נתכפר במיתתו ובזיונו מלקטים את העצמות וקוברים בקברות אבותיו עכ"ל וברמב"ם פ"ד מהל' סנהדרין הל' י"ד כתב וז"ל נתעכל הבשר הי' מלקטים את העצמות וקוברים אותן בקברות אביהם ויש לקרוביהן לעשות להן ארון ותכריכין עכ"ל משמע דליקוט העצמות הי' חיוב ב"ד כדי שיקברו בקברי אבות ובגמ' סנהדרין דף מ"ז ע"ב לרב אשי מכי חזי צערא דקברא פורתא הוה ליה כפרה ופריך הגמ' למה לי עיכול הבשר ומשני משום דלא אפשר ופי' רש"י ז"ל ליטלו משום דנבקע כריסו ונסרוח עכ"ל משמע אבל אם אפשר ע"י סממנים עפ"י הדין מותר לפנותו מקברו אפילו אחר שעה זמניות א"כ מבואר דבעבור להיות מונח אצל אבותיו מותר לפנותו מיד ודוק. אך גם מזה אין ראי' אי נקבר אדעתא שלא לפנותו דהרוגי ב"ד שאני דלא הי' רשאין להוליכו מיד לקברי אבותיו כדי שיהי' לו כפרה צריך להיות קבור בבה"ק שיש לו לב"ד אחת לנהרגים ולנחנקין ואחת לנסקלין ולנשרפים ועיין רמב"ם פי"ד וז"ל ודבר זה הלכה מפי השמועה עכ"ל וא"כ הוה כאלו התנה עליו בשעת קבורה שמניחו אדעתא דלפנותו ועיין שו"ת רשב"א סימן רצ"ב ועיין תויו"ט בסנהדרין ועיין בחת"ס חלק ו' סימן ל"ט וקצרתי ודוק א"כ די לסמוך על ירושלמי שיהי' מותר לצער את המת פורתא כדי לזכותו שינוח אצל אבותיו אבל טומאת כהן מי התיר אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ודוק אמנם ד' האיר עיני בהלכה למצוא מקור ופתח לדין הנ"ל בגמ' נזיר דף מ"ד ע"א ורב דאמר כי האי תנא דתני' מעשה שמת אביו של ר' יצחק (נ"א צדוק הכהן) בגינזוק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובאו ושאל את ר' יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו ואמרו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ע"כ סוגי' הגמ' וכ' רש"י בד"ה דתני' וז"ל מעשה שמת אביו של ר"י הכהן בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר ג' שנים וכו' מהו ליטמא ולהביאו בקברות אבותיו ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם וכו' לאחר ג' שנים א"א לו שאינו חסר עכ"ל ובתוס' בד"ה ובאו וז"ל שאל את ר' יהושע בן אלישע וזקנים שהי' רוצה לקברו בקברי אבותיו ואמר לו לאביו בזמן שהוא שלם עכ"ל ובוודאי לא הי' מונח ר"י או ר' צדוק הכהן בלי קבורה ג' שנים אלא הי' נקבר בגינזק וכאשר נודע הדבר לבנו הי' רוצה לטמאות עצמו להוציאו מקברו כדי לקבור אותו אצל אבותיו א"כ נגלה דיש בזה מצוה גדולה כל כך להביא המת שיניח אצל אבותיו שאפילו בנו הכהן מטמא את עצמו לטפל בו להוציאו מקברו כדי שינוח אצל אבותיו אם הוא שלם בכל גופו א"כ לא די שלא חטאו הבנים אלא עשו גם מצוה גדולה ודוק. אך טעמא בעי מהכ"ת שיהי' מותר לכהן לטמא עצמו כדי לעשות נוח לאביו הא הוה חטא בשביל שיזכה חבירך וצע"ג. ואחר העיון נ"ל טעמא של דבר בעזה"י דביו"ד סימן שע"ג סעיף ו' כתב המחבר וז"ל אינו מטמא להם אלא עד שיסתום הגולל רמ"א וז"ל ואם דעתו לפנותו מותר לטמא לו לצורך עד שיסתום הגולל עכ"ל מקורו בדרכי משה וז"ל בתשו' רשב"א סימן רצ"ב היינו דווקא שקברו שלא לפנותו אבל אם קברוהו מתחילה לפנותו מותר לטמאות לו לצורך עד שיסתום הגולל שני והוא שיהי' שלם עכ"ל וא"כ כיון דעכ"פ נוח לאדם להיות מונח אצל אביו א"כ בודאי לבנים יש חזקת כשרות שבאם יהי' ביכולתם יקיימו כיבוד אב אחר מותו לעשות חסד ואמת לשכוב עם אבותיו וכיון שהבנים לא הי' בשעת קבורה רק אחרים קברו אותו הוה כאלו הניחו שם על דעת לפנותו אם ישמעו הבנים ויהי' לאל ידם לעשות וא"כ מותר לבנים הכהנים לטמא לו עד שיסתום הגולל השני ודוק. היוצא מזה דמבואר בגמ' מקור נפתח לשני דינים (א) דמותר להוציא המת הנקבר בסתם ולהביא לקברות אבותיו (ב) שאפילו כהנים מותרים לטמאות עצמם ולהוציאו מקברו להביאו למקום אבותיו והגם דבגמ' משמע דווקא בבנו להאב היינו משום טומאת כהן וגם משום דנקבר סתם לא הוה כאלו הונח על דעת לפנותו רק אם יש לו בנים אשר מסתמא יעשו חסד עם אביהם כמו שביקש יעקב מבניו קברו אותו אצל אבותיו אבל אם אין לו בנים לא הוה סתמא על דעת לפנותו ודוק. והי' בדעתי לחפש עוד היתר יען שעכשיו כל הכהנים טמאי מתים ולדעת הראב"ד מותר לכהנים בזמן הזה לטמאות עצמם בזמן הזה אבל ראיתי בדגול מרבבה סימן שע"ב דגם הראב"ד מודה שיש בו איסור דאורייתא ולא חולק על הרמב"ם אלא לענין מלקות על כן מנעתי להאריך בו בזה (עיין במ"ל פ' ג' מהל' אבות הטומאה פ"ג). שוב עיינתי בשו"ת רשב"א סי' רצ"ב וראיתי שתל"י כוונתי האמת שכתב שמגמ' דנזיר דף מ"ג יליף שמותר לכהנים לטמא עד שתסתום גולל השני שהשואל הי' מביא גמ' הנ"ל ורשב"א מביא ירושלמי לענין שבעה דתלי' בדעתם לפנותו וכתב הרשב"א וז"ל נראה דה"ה הוא הטעם בכהנים ליגע ולהטמא למתים שנקבר ונסתם הגולל על דעת לפנותו והוא שיהי' שלם עכ"ל והמעיין יראה שרשב"א ממעט דווקא אם קברו היורשים על דעת שלא לפנותו אבל אם אחרים קברו שלא מדעת היורשים מותרים היורשים הכהנים לפנותו ולהביאו לקבורת אבותיו כמו במעשה דר' צדוק וכן משמע מדברי אבל רבתי שהביא רשב"א שם ודוק. ואחקור עוד דיש סניף דבדבר הנ"ל שלא הי' שום קרוב עמו אשר יקנה לו מקום רק אנשי כפר קברוהו מכח גמ"ח ומכח דינא דמלכותא וכדומה א"כ הוא קבור בקבר שאינו שלו ובעירו הי' מבני חברא קדישא ויש לו חלק קברו בבה"ק א"כ גנאי הוא להיות קבור בקבר שאינו שלו א"כ גם זה הוא צירוף שבודאי יפונה מן מקום הזה והוה כאלו נקבר על דעת לפנותו כמובן ודוק. ובמס' שמחות פי"ב איתא וז"ל אמר ר' אלעזר בר צדוק כן אמר לי אבא בשעת מיתתי קברני תחילה בבקעה ולבסוף לקט עצמי ותנם בגלוסקמא בארזין ואל תלקוט בידך וכך עשיתי לו נכנס יוחנן וליקט ופרס עליהון אפיקורסין נכנסתי וקרעתי עליהם ונתתי עליהם חפירין יבישין כשם שעשה לאביו כך עשיתי לו עכ"ל והלא ר"א בר צדוק כהן הי' כנודע ברכות דף י"ט והי' מטמא עצמו אח"כ לעצמותיו יען כי נתן מתחילה על דעת לפנותו מותר לטמאות עצמו ואולי הא דאמרינן בנזיר לאביו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר היינו להתיר להתחיל לטמאות כגון שם שלא הי' בשעת קבורה ראשונה אבל אם התחיל בקבורה וטימא לאביו אז מותר לטמאות אפי' אם שחסר אח"כ. סוף דבר בנידן דידן בודאי הי' רשאים לטמאות ועל כן הירא את דבר ד' ה"ה כבוד היקר ר' זלמן נ"י חישב לעשות מצוה וגם עשה מצוה שכרו אתו מלפני ד':

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה