שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן מד
שאלה אשת כהן מעוברת אם מחויבת לצאת מבית אשר שם מת מי נחוש דלמא היא מעוברת בבן זכר וצריכה לצאת מן הבית שלא תטמא העובר במעיה או נימא דלמא היא מעוברת בנקבה אשר מותרת בטומאת מת. תשובה לכאורה תלי' זה בדברי רוקח שמתיר אפי' לאשת כהן המעוברת לכנוס בבית המת מכח ס"ס שמא נפל ואת"ל בר קיימא דלמא נקבה ומכ"ש אם היא שם בבית שלא צריכה לפרוש משם ואפי' אם נאמר דלא כרוקח יען דרוב ולדות המה בר קיימין א"כ דלמא נפל הוא מיעוט כנגד רוב כאשר העיר הפרמ"ג בסי' שמ"ג ראי' מיבמות דף קי"ט ביצאה מלאה חוששת ולא אמרי' דלמא נפל ואת"ל בר קיימא דלמא נקבה יעו"ש אעפ"כ שאני התם דהיא תעשה מעשה לכנוס לבית אשר שם מת אמרי' דאין זה ס"ס מעלי' אבל שנאמר שצריכה לפרוש מן הבית אז בודאי נאמר שמותרת להיות שב ואל תעשה דדלמא הוה נפל ואת"ל בר קיימא דלמא העובר הוה נקבה ודוק. ואסברא טעמא דמילתא הגם דספק טומאה הוה ספק דאורייתא וכל ספק דאורייתא לחומרא זה דווקא אם הוא כהן ודאי וחל עליו איסור טומאת מתים רק שבא לפניו ספק מספיקות טומאת מת אז אמרי' ספק לחומרא אבל אם יש ספק בעיקר האיסור דלמא העובר הוא נקיבה ולא נצטווית באיסור טומאת מתים כלל א"כ ספק אם נכנס גוף זה בעיקר האיסור לכ"ע ספק להקל ובפרט להיות שב ואל תעשה ואם טומטום הנולד מן אשת כהן יושב בבית אשר שם מת אין צריך לפרוש מהבית דיש ספק אם נכנס בעיקר החיוב של איסור טומאת מתים וגם הוה שב ואל תעשה שיושב ואינו יוצא משם ומנ"ל להטיל חיוב לצאת אם יש ספק אם חל עליו איסור כהונה וה"ה אינה צריכה המעוברת לפרוש מן הבית דדלמא העובר נקבה ואין חל עליה איסור טומאת מת כלל ודוק. וגם שם בנידן רוקח קשה קו' הפרמ"ג שהקשה איך מותרת לכנוס מכח ס"ס הא אין עושים ספק ספיקא בידים כמו בחטים מבוקעות בא"ח סי' תס"ז יעו"ש אבל כאן בודאי אין צריכה לפרוש מהבית דאינה עושים ס"ס בידים דנהפוך הוא שהס"ס נולד בשב ואל תעשה ודוק. הן אמת דקו' הפרמ"ג הנ"ל מחטים פלא בעיני דשם יש איסור רק עושים ס"ס שלא יבא לידי מכשול אז כשם שאין מבטלים איסור לכתחלה כך אין עושים ס"ס בכה"ג אבל בנידן הרוחק יש ס"ס שאין כאן מבוא להיות בביאה זו סרך איסור כלל א"כ מכח ס"ס תלינן שמעשה ביאה הוא היתר גמור וצע"ג כעת. אך גם בעיקר קו' פרמ"ג על הרוקח נ"ל דאשה זו קודם שנתעברה הי' לה חזקת היתר שמותרת לכנוס באוהל המת ועתה בא העת לדון עליה לאסרה יען שנתעברה ע"ז חידש הרוקח מנ"ל להוציאה מחזקת היתר הגם שכריסה בין שניה דלמא נפל ודלמא נקבה ונשארת בחזקתה חזקת היתר לטומאה דאפילו בת כהנת אינה נאסרת לטמאת עצמה לצרף מיעוט מפילות עם מחצה נקיבה לחזקת היתר נלמד מסוגי' דיבמות דף קי"ט ומיושב קו' פרמ"ג ודוק. ואפשר דלא שייך כאן לדון לומר אוקמה על חזקת קמייתא שהיתה מותרת לכנס באוהל מת יען דהא מחמת עצמה גם עכשיו מותרת לכנוס רק אנו אוסרים אותה לכנוס משום העובר הגנוז בה אם הדין דגם בבליעה שייך טומאה אז נחשב בעינינו כאלו נושאת העובר על ידיה או כתיפיה והלא להעובר המכוסה לא הי' חזקת היתר מעולם לכנוס באוהל מת ודוק. אמנם כל זה בנידן הרוקח אם אשת כהן מעוברת תחפץ לכנוס והוה כמטמאה את כהן קטן בידים אבל אם היא כבר בבית אין צריכה לצאת משם כדי להפרישו מאיסור טומאת מת דמנ"ל שהוא זכר שיהי' החיוב להפרישו וק"ל. שוב ראיתי להנב"י מהד"ת יו"ד סי' ר"ז שהקשה לו השואל על הרוקח היכי סמך על ס"ס שמא נפל שמא נקבה הא ביוצאה מלאה חוששין כמבואר ביבמות והאריך הנב"י ותי' דשאני התם דהיתה בחזקת איסור אשת איש כאשר נולד הספק אם תלד חמותה זכר ומחזיקין איסור עיין ביו"ד ש"ך סי' נ' אבל בנידן הרוקח היתה בחזקת היתר שאשת כהן מותרת לכנוס באוהל המת אז בצירוף חזקת היתר תלינן שמא נפל לשמא נקבה שתהי' נשארת על חזקתה יעי"ש. ולדעתי יפלא בשלומא אם יהי' לפנינו לחקור שאם היא מעוברת זכר אז היא מעצמה עושות עבירה אם תכנס לאוהל המת אז הי' דבריו נכונים דמכח חזקה קמייתא לא חל עליה איסור דאוקמי אותה על חזקת היתר אבל באמת אין אנו חוקרים שהיא תעשה עבירה בעבור עצמה אלא שאסורה לגרום איסור לעובר שהוא כהן והלא לעובר לא הי' חזקת היתר יש איסור ספק לטמאה את העובר ומאי יועיל חזקת היתר דידה לגבי העובר אשר במעיה דאטו יהי' מותר לישראל לכנוס באוהל המת אם יש בידו תינוק אשר הוא ספק שמא הוא כהן ודוק. גם מה שהסביר שם דברי הרמב"ם בפ"ה מתרומות דעבדים אוכלים בתרומה בעבור אחי עובר חלל דשמא נפל או נקבה והסביר הנב"י יען דהי' לעבדיו עד עתה חזקת היתר לאכלן תרומה א"כ נשארו בחזקתן עם צירוף ספק נפל ספק נקיבה יעו"ש גם זה יפלא בעיני הכי הי' לעבדים חזקת היתר לאכול תרומה בעבור מעלתן כל היתר שלהם בתרומה הוא בעבור שפלותן דהוי' כבהמות של כהן שאוכלים ג"כ כרשיני תרומה בעבור שם קנין כספו של כהן עיין פי' משניות בגיטין פ"א דשחרור עבד חוב לו אפילו אם הי' עבד כהן יעו"ש וא"כ כיון שהאדון הראשון מת ונפסק קנין ממונו וממילא אסורים בתרומה רק שהעבדים נעשים ממון היורשים שגם הם כהנים ואוכלים ג"כ בתרומה מכח קנין חדש שזכו בהם כהנים איך שייך לומר אוקמי אותם על חזקת קמייתא שאכלו בתרומה הלא כח הראשון בבטח כלה ועבר ואינו דומה לשאר חזקת קמייתא שהי' לחפץ מעלה עצמיות ויש ספק אם נפסק המעלה או השלימות או הזכות שהי' לו ואמרי' אוקמי החפץ על חזקתו עד שיבורר שנפסק ממנו המעלה או השלימות או הזכות ודוק. סוף דבר נלע"ד דעכ"פ אם האשה אשת כהן מעוברת יושבת בביתה ושמעה שמת איש שם בודאי אין צריכה לצאת מן הבית דמהכ"ת לחייבה לצאת משום העובר דדלמא העובר נפל ודלמא נקבה ועיין בפנ"י בברכות דף י"ב דבכל ספק איסור בשב ואל תעשה יש להקל ועיין בדג"מ סימן שע"ב כנלע"ד בעז"ה להלכה (ועיין באדמ"ו חת"ס יו"ד סימן שנ"ד ובהגהת ר"ב פרענקעל יו"ד סי' שע"א):