שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן מג
שאלה עובדא בא לפני שהי' דר פה סביבות מונקאטש עשיר אחד וכשחלה והביאו לפה ושבק חיים לנו ובאו היורשים לגבאי דחה"ק ומבקשים מקום חשוב לאביהם והלכו היורשים ובחרו להם מקום בבה"ק וגבאים דח"ק מבקשים אלף זהובים עסט"וו כי מעולם לא עשה הכנסה לפה ועליהם מוטל הוצאות כמה אלפים שפיטאל ורפואות ורופאים אם בא יבואו עניים חולים ובפרט מהסביבות ושאלו היורשים את פי אם זה הוא דין תורה שרשות ביד הח"ק לתבוע בעד קבר סכום גדול כזה המה רוצים ליתן אבל אם הוא שלא כדין ושלא כדת של תורה אז יקנו קבר בכל מקום אשר יבררו הגבאים ליתן להם בזול. תשובה אמרתי להם כי דבר זה נשאל מאדמ"ו הגאון הת"ס ז"ל והוא בתשובתו ביו"ד סי' ש"ל ופסק שרשות ביד הח"ק לתבוע בעד מקום חשוב כפי אשר יעלה בדעתם דאין אונאה לקרקעות והביא ראי' כי חכז"ל דרשו עפרון חסר כתיב על עינו הרעה שביקש ארבע מאות שקל כסף ולא האשימו לעשו על שלקח כרי גדול של כסף מיעקב בעד מקום קבורה במערת המכפלה אך הוא הדבר עפרון לא ידע שנקבר במערת המכפלה אדם וחוה שיהי' מקום קבורה במערת המכפלה שיהי' מקום חשוב רק אברהם ביקש אחוזת קבר שלא יהי' נקבר בתוך קבורת אחרים א"כ הוה עפרון נבהל להון עין רע שביקש ד' מאות שקל כסף אבל אחרי שכבר נקבר שם אברהם ושרה יצחק ורבקה וחפץ יעקב להיות נקבר במקום המכובד א"כ יכול עשו להעלותו בכרי כסף ואין להאשימו עליו עכ"ד דפח"ח וא"כ שהוא דברי אמת שאין קץ לערך מקום חשוב וממילא יש בזה מצות כיבוד אב אם הבנים משלמים הון רב בעד מקום חשוב וחייב אדם לכבד את אביו גם אחר מותו וגם הוא חסד של אמת אשר מזכים את נשמתו בכסף הזה אשר הח"ק מחזיקים לרפואות החולים ושמעו לקולי ונתנו אלף זהובים לח"ק בעד מקום חשוב. אמנם אחרי ימים עלה על רעיוני דיש להשיב על ראי' אדמ"ו ז"ל דהנה מפורש יוצא בש"ע דאין מפנים המת מקבר לקבר אפי' מקבר בזוי למכובד אבל להיות נקבר באחוזת קבר של אבותיו מפנים אפי' ממכובד לבזוי כמבואר ביו"ד סי' שס"ג והוא מירושלמי מ"ק פ"ב והגאון מווילנא מביא ראי' ממכות דף י"א ממי שמת בערי מקלט יעו"ש ואני הבאתי ראי' מסנהדרין דף מ"ו דלא הי' קוברים את הנהרג בב"ד בקברי אבותיו משום דאין קוברים רשע אצל צדיק רק אחר שנתעכל הבשר ובדף מ"ז ע"ב לרב אשי לולא שאי אפשר שהכרס נבקע הי' מוציאים אותו מיד אחר קבורה לקברי אבותיו יעו"ש הגם דכתיב ישנתי אז ינוח לי אעפ"כ ערב לאדם להיות נוח אצל אבותיו כנודע א"כ מיושב קו' אדמ"ו ז"ל שם ביעקב עם עשו שימכור עשו ליעקב מקום נח אצל אבותיו ומשפחתו אלו דברים שאין להם שיעור אשר יוכל אדם לבקש בעד זה אפי' צדיק תמים מותר לבקש בעד זה אלפי אלפים דנרי זהב נהפוך הוא אין ערוך לצדיק למכור מקום קברו אשר יהי' אצל אבותיו אבל בעפרן שלא הי' במערת המכפלה קבורת אבותיו ומשפחתו ואמר איש את קברו לא יכלה ממך מפני כבוד אברהם יתן כל איש מקום קברו אשר נשאר לו א"כ לו יהי' שהי' ידע עפרון שנקבר שם אדם וחוה אעפ"כ הוה איש נבהל להון לבקש בעד מקום קבורה הון רב ודוק וכן בנידן כזה אטו יען שהבנים יבקשו לכבד אביהם יעלו הגבאים ד' אמות כנכסי בני מרון ראוים הוא שלא יבקשו יותר מכדי הדרך אשר הח"ק יבקשו בעד מקום חשוב כי מעת אשר אביהם מת נפלו הנכסים לפני היורשים אשר הקב"ה מזכה אותם בירושה עיין ר"ן נדרים דף מ"ב ומהכ"ת יען שהבנים קבלו הון מיד הקב"ה יבקשו ח"ק חלק מהם ודוק. שוב ראיתי דאדמ"ו ז"ל כתב שם בד"ה נחזור שאין הדבר צריך ראי' שיש לח"ק רשות לתבוע סך גדול בעבור מקום גבוה ומעולה ורק זכר לדבר הביא מעפרן ויעקב שלא התרעמו על עשו א"כ מה דפשוט לאדמ"ו ז"ל שמותר מי יחלוק עליו הגם אם אין ראי' מעפרן ויעקב עכ"פ הדין דין אמת שעשו הגבאים כדת ודוק. וחשבתי דרכי דבלא"ה נראה לי שאדמ"ו ז"ל הביא רק זכר לדבר ולא לראי' דהי' קשה לי דלמא לתבוע מקרובי המת סך הון רב בעד קבורת נפש מישראל אסור ושאני ביעקב שלא הי' רוצה להנות מנכסי חוץ לארץ וצבור כרי מכסף וזהב ונתן לעשו ומהכ"ת שעשו לא יטול מה שיעקב נותן ממון הרבה מדעתו ומרצונו ועיין רש"י פ' ויחי על פסוק אשר כריתי לי וז"ל ועוד מדרשי' לשון כרי שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה עכ"ל עין בעין נראה שיעקב מאס בכסף וזהב שהביא מלבן ועשה ממנו כרי ודיבר לעשו שיטול זה בשביל חלקו במערה אבל עפרון ביקש ארבע מאות שקל כסף לכן אמרו עפרון חסר כתיב שהי' נבהל להון על שביקש בפה מלא דמים הרבה ולכן כתב אדמ"ו שראי' שלו הוה רק זכר לדבר ודוק. אמנם מדרשים חלוקים יש ראה זה מצאתי במדרש רבה על הפ' אשר כריתי לי וז"ל בשעה שעמד יעקב עם עשו אמר ליה מה את בעי ממון או קבורה א"ל מה לההוא גברא קבורתא הב לי ממון וסב לך קבורתא הרבה ממון תכרה עליה הה"ד בקברי אשר לקחתי לי אין כתיב כאן אלא אשר כריתי לי הכרתי עליה עכ"ל מזה נגלה דעשו אמר ליעקב הרבה ממון תכרה עליה א"כ גם הוא ביקש בפה מלא כרי ממון ודוק. והתבוננתי דבלא"ה דברי אדמ"ו פלא בעיני מה ראי' יש משם בשלומא אם יש לאדם קנוי מקום קבר אשר קנה לעצמו ובא אחד ורצה לקנות ממנו לעצמו בודאי יוכל לבקש אפי' אלפי זהב וכסף ומה יגונה אם ובקש הון רב בעד מקום קברו אשר מוכן לפניו אשר ע"י מכירה לא יודע איה יקברו אותו אחרי מותו כשם אם אדם חי חיותו קודם לחיותו של חברו ואטו מי שקנה אתרוג נאה למצוה לא יוכל לתבוע אלף כסף אם חבירו יחפוץ שימכור האתרוג המהודר והוא יצא בשאינו מהודר כך הוא במקום קבורה כיון שלא הי' במערת המכפלה כי אם עוד קבר אחד והוא שייך לעשו שהוא בכור וגם יעקב נטל חלקו וקבר שם לאה א"כ יצרך עשו להיות קבור בבה"ק אחר ויוכל לתבוע הרבה בעד קברו אבל עפרן לא מכר מקום קברו רק מכר קרקע לבה"ק א"כ גם אם הי' יודע שנקברו שם אדם וחוה אין הגון להשתכר בצרת חבירו שמבקש מקום חשוב לקבורת מתו שיבקש הון רב וה"ה הוה יבהל הון אם גבאים ח"ק יתבעו הון רב בעד קבר אשר עומד לקבור בו אחרים רק אדמ"ו ז"ל סמך על סברה שלו שמותר לגבאים לעשות כן ודוק. אחרי זמן רב מצאתי לאדמ"ו בעל אמרי א"ש ביו"ד סי' קט"ז בד"ה אחר שהחליט אם נשארו יתומים קטנים אסור לגבאים לעשות כזה ואפי' ביתומים גדולים דווקא אם הח"ק משלמים לרפואות לעניים דהוה בכלל מעשים על הצדקה יעו"ש ולפ"ז אם בא איש מכפר אשר לא הי' עליו חיוב ליתן צדקה לעניי העיר יהי' אסור לעשות כן אפי' ליורשים גדולים כגון בנידן דידן שהי' העשיר דר בכפר ולא הי' מחויב להיות אחי עזר ואחי סמך לק"ק מונקאטש ולא יוכלו הגבאים לתבוע סך מסוים כמובן. רק באמת נ"ל דנהפוך הוא דאיש זר מכפר אשר לא הי' לאבותיו חלק בקנין בית הקברות בעיר א"כ בודאי יוכלו הגבאים לתבוע כל מה שלבם חפץ כי מה לו פה ומי לו פה לחצוב לו בבה"ק דעיר גדולה קבר וביותר להיות מונח במקום אשר חשובי קהילה מונחים להתכבד בתוכם האבות אשר קנו הבית הקברות לא הי' בדעתם רק להיות ארשת אחוזה לבניהם ולבני בניהם והשכל גוזר שלא הי' רשות לגבאים דח"ק לקבור זר בתוכם רק מנהגים של ישראל תורה הוא שקנו על דעת מנהיגים דח"ק בכל דור ודור וא"כ יוכלו הגבאים לייקר השער נגד יורשים גדולים אבל במקום שיש יורשים קטנים אז אין רשות לגבאים לקבל סך גדול חוץ אם היורשים גדולים מקבלים עליהם לשלם מחלקם לבד ואם לא יקבלו כזאת לא יתנו מקום חשוב בכל הון דעלמא כנלע"ד בעזה"י. היוצא מזה אם הקרובים יחפצו שהמת ינוח אצל אביו הקבור בבה"ק אשר נוח למת להיות מונח אצל אבותיו אז אפי' אם נשארו יורשים קטנים יוכלו לתבוע סך גדול לעשות נחת רוח לאביהם אבל אם אין להמת שם קרובים והוה רק יקרא דהחיים שאביהם ינוח במקום חשוב אז מגדולים יכולים ליקח אבל מחלק יתומים קטנים אסור ליקח דהוה גזל יתומים כנ"ל לדינא ועי' ח"ס סי' הנ"ל ודוק: