אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן לט

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן לט

סימן לח

שלומים אלף ושיבה טובה לאיש הגאון המפורסם בעולם הצדיק כבוד הרב י"נ ר' אהרן יוסף שמואל הלוי נ"י אב"ד דק"ק טרענטשין יע"א. אחד"ש מכתבו קבלתי בעת אשר הייתי מוטל על ערש דוי בטוב ישמע ובכל זאת שלחתי בעד גיסו היקר נ"י ובלתי ספק קבל מכתב משלומו ומשלום בני ביתו וכעת שתל"י שעזר ד' אודיע דעתי על פליאה אשר הציע לפני וביקש אם יש אתי דבר ליישב הדש"ת אוהבו. הדר"ג כתב וז"ל אציג לפני הדר"ג מה שעמדתי על מ"ש היש"ש במס' גיטין בפרק ב' סי' ד' במי שמתה אשתו מתוך הקטט והי' בדעתו לגרשה שא"צ לישב עלי' ז' ימי אבילות יע"ש ולדעתי הדבר צריך עיון ויש לי ראי' נגד דבריו ואין ביכלתי להעלותם על ספר מפני טורח הכתיבה הקשה עלי מחמת כשלון כחי ד' יעזור לי ובספר מוצל מאש סי' ס"ג נו"נ במי שגירש את אשתו על תנאי ומתה קודם שנתקיים התנאי אם מחויב הבעל להתאבל עלי' יעו"ש ולדעת היש"ש אין מקום לשאלתו ולענ"ד נראה ברור שמחויב להתאבל עלי' ואם הוא כהן שמחויב לטמא לה ואם מת בלי זרע שצריכה יבום או חליצה וימחול לעיין היטב בשו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סי' ע"ה בסופה מדבריו שם נראה ברור כמ"ש דלא כהיש"ש אם יש אתו בדבר הזה ימחול נא לגלות דעתו דעת תורה נוטה. ונלע"ד בודאי גם היש"ש מודה דמחויב להתאבל עליה ואם מת בלי זרע צריכה יבום או חליצה ואם הוא כהן שמחויב לטמא עליה אבל רק ביום הראשון אבל שאר ימים לא צריך להתאבל עליה ואעתיק הפסק אשר כתב היש"ש פי"ב דגיטין סימן ד' וז"ל דין מי שמתה אשתו מתוך הקטט והי' בדעתו לגרשה אין צריך לישב עליה ז' ומי אבילות עכ"ל ויש לדקדק אטו לא ידענו שמספר ימי אבילות המה ז' ויש סמך מקרא והפכתי חגיכם לאבל ואמרו חכז"ל מה החג שבעה ימים כך אבילות שבעה ימים וא"כ הי' ליש"ש ליכתוב בקיצור אין צריך לנהוג עלי' אבילות וצע"ג. אמנם נ"ל דרמז דבר גדול בכל אבילות ר"ל יש בו שני חלקים יום הראשון הוא דאורייתא אם הוא יום המיתה ויום הקבורה רוב הפוסקים הסכימו כן עיין בטור ובשו"ט סי' שצ"ח ויעיין בלבוש החור א"ח סי' תקמ"ח דהמתיק אם בכהן מצוה לה יטמא מכ"ש בישראל כמבואר ברמב"ם בספר המצות מצוה ל"ז שביאר כן דלה יטמא זה בעצמו מצוה אבל רק יום הראשון דאורייתא כמבואר במ"ק דף י"ד יעו"ש בנועם דבריו מתוק מדבש אבל שאר ימים הוה לכל הדיעות רק דרבנן כי מה שנאמר בתורה ויעש לאביו אבל שבעת ימים ביאר ברמב"ם בהל' אבל בסיני נתחדשה הלכה שלא משכחת אבילות שבעה ימים מן התורה יעו"ש. והנה המעיין בדברי יש"ש בביאור הפסק מאחר אם ירושת הבעל דאורייתא לכן לא הפסיד ירושתה אבל מניין לחייבו באבילות דרבנן ועוד כיון דלר"ש כיון שנתן עיניו לגרשו א"כ ק"ו לאבילות וניהו דחכמים חולקים מ"מ הלכה כדברי המיקל א"כ הלכה כר"ש באבילות עכ"ד יעו"ש וא"כ זה דווקא בשאר ימי אבילות אבל ביום א' דהוא דאורייתא א"כ בודאי הלכה כחכמים דהוא אשתו עד שהתקבלה הגט וה"ה לכל מילי שהמה מדאורייתא היא אשתו עד שתמות ואם הוא כהן צריך לטמא וצריכה יבום וה"ה שלא מניח תפילין ביום מיתה וקבורה וזה שדייק היש"ש וז"ל אין צריך לישב עליה ז' ימים אבילות עכ"ל אבל וודאי יום אחד ובפרט עד אחר הקבורה הוא מתאבל עליה כנלענ"ד. הן אמת שמסוף דבריו וז"ל מה שאין לבו אבל ואין יום מר לפניו עכ"ל וכתב עוד בקרוב וז"ל ושייך בזה אבילות ומרירות הלב עכ"ל וכתב עוד וז"ל אבל כה"ג כ"ע מודה דחשיב ליה בלביה כאלו אזלה מיניה ואין כאן אבילות ומרירות לב עכ"ל משמע דחולק אפי' על יום הראשון דילפי' מואחריתה כיום מר ר"ל הוא מסברה הי' חפץ לחדש שאין בבעל על אשתו מרירות הלב כיון שהתקוטטו עד שברור שיגרשה ובירושלים הסכימו על ק"ו שדן מדברי רשב"ם והוא שלא צריך לישב ז' ימי אבילות ופסק כן ודוק. ואולי רמז עוד היש"ש שכתב וז"ל אין צריך לישב עליה עכ"ל רמז האבילות שלאחר קבורה שחייב שישב לארץ בשעת מנחמים אצלו כמבואר בש"ע מזה פטור ועיין רש"י פסחים דף צ' וק"ל. ובכל זאת פלא שלא הובא דברי יש"ש להלכה בשום פוסק שנדע שעכ"פ פטור הבעל בכה"ג מלישב ז' ימי אבילות ועוד אם לא הי' המיתה וקבורה ביום אחד א"כ גם יום ראשון דרבנן ויהי' נשאר הדין ספק דרבנן להקל וצע"ג ע"כ לבי אומר לי בודאי כל זמן שהי' הדין שבעל יוכל לגרש אשתו בע"כ שייך לחקור כיון שנותן עיניו לגרשו אינו יורשה כדברי רשב"ם וה"ה לק"ו לענין אבילות כמו שדן היש"ש אבל עכשיו שיש חדר"ג שלא לגרש אשתו בע"כ א"כ אין בידו לגרשה אפי' אם יש לו קטט גדול א"כ לא הוה כאלו אזלה מיניה ולבו עליה כי מה יעשה אם לא חפצה בגט ואיך יתן עיניו לגרשה הלא לא הוה בידו א"כ מחויב הבעל לישב כל ז' עליה ולכן לא הביא שום פוסק דברי מהרש"ל לקולא כנלע"ד לדינא בעזה"י. ומה שכתב פר"מ נ"י שלפי דברי יש"ש אין מקום לחקירת מוצל מאש סי' ס"ג במי שגירש על תנאי ולא נתקיים התנאי אחר מיתתה אם מחויב להתאבל עלי' למפרע עכ"ד לא ידעתי למה היש"ש דן מי שברור שחפץ לגרשה מתוך קטטה א"כ נתן עיניו לגרשה דהוה כאלו אזלה מינה שאין לבו עלי' אבל מי שגירש אשתו על תנאי שלא הי' בידו לקיימו אבל חפץ לקיים התנאי ואח"כ נתבטל התנאי והוה כאלו לא נתן עיניו לגרשה כלל אבל מתוך קטט לא חפץ בה שיהי' אשתו בשום פנים אבל בתנאי משכחת שאהבה עזה ביניהם ומי יודע לאיזה תכלית גרשה על תנאי שחפץ לקיים וכיון שנתבטל א"כ מעולם לא חפץ לגרשה ודוק בכל אופן אני נותן תודה שהראני מילתא דתמוה טובא יישר כחו וינוב בשיבה טובה כאות נפשו. ויען כי מאת ד' היתה זאת שבא לידי לפני ימים מעוטים ספר מוצל מאש אשר הביאו לדפוס אחי הרב המפורסם ר' זוסמן נ"י אבדק"ק האלאש שיכולתי לראות אותו סימן שרמז יקר תפארתו נ"י אציג מה שנפלא לי עליו שמדמה נידן מי שגירש על תנאי ונתבטל אח"כ התנאי אם צריך להתאבל או לא ופשט ספיקו מדברי מהר"ם בסי' שע"ד בתאומים שמת אחד בתוך ל' ואשתו נשאר חי דלא צריך להתאבל למפרע יעו"ש ולדעתו ופלא במת ולד אחד בתוך ל' לא הי' עליו מקודם חזקת חיוב שאם ימות שיהי' חייב באבילות אבל כאן שהיתה אשתו נשואה והי' חזקת חיוב שאם ימות אשתו בחייו הוא חיוב להתאבל ועיין רש"י יבמות דף ל"א ובשעה שמתה הי' בודאי מחויב להתאבל דאין ספק מוציא מידי וודאי מחזקת קמייתא והגם שלא התאבל כיון שאח"כ נתגלה שהיתה אשתו גמורה חייב לשלם מה שעשה שלא כדת שלא התאבל אבל בולד שמת תוך ל' יום לא הי' מעולם כאן חזקה שאם ימות יתאבל עליו דהא חיישי' עד ל' יום שהוא נפל א"כ הי' פטור מן הדין בשעה שהי' לו להתאבל ופטור גם אחר שנתברר דאז לא עשה עול וצע"ג:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה