אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן לח

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן לח

סימן לז

שאלה ישראל שהי' לו פרה מבכרת ומכר לנכרי קצב בשר את הפרה ולקח דראנגאבע אבל הגוי לא עשה שום חזקה בפרה ואח"כ ילדה זכר ואחר איזה ימים נפל בו מום קבוע ובא הגוי וחפץ במקח והניח יתרון הכסף אשר הבטיח בעד הפרה המעוברת או שיכפל לו הדראנגאבע כפי חק המדינה אם רשאי ישראל להניח שגוי יקח הפרה עם ולדה או צריך לכפול ערבונו שלא ליתן לגוי הולד שהוא ספק בכור כי כסף הוה ספק קנין כמבואר בש"ע סי' ש"ך. תשובה הדבר צריך התבוננות מאוד כאשר אבאר בעזה"י מראשית אחקור על דברי רמ"א ביו"ד סי' ש"ז סעי' ב' שכתב על דברי מחבר שכתב וז"ל שחטו ונמצא טריפה עורו עם בשרו אסור בהנאה וטעון קבורה עכ"ל וכתב רמ"א וז"ל ולכן טוב למוכרו לעכו"ם קודם שחיטה עכ"ל ובב"י כתב וז"ל מצאתי כתוב בתשובת אשכנזית כתוב בפרנס לפיכך כשיפול בו מום טוב והגון למכרו לעכו"ם מחיים עכ"ל נ"ל הכוונה למכור הבשר והעור בעודנו חי הבכור בעל מום שלאחר שיהי' נשחט הבכור יהי' כל הבשר והעור של עכו"ם מעכשיו וא"כ אם נמצא כשר הבשר הלא מותר אפי' לעכו"ם עיין ש"ך סק"ח בסימן ש"ו ואם יהי טריפה ויהי' אסור ליתן לעכו"ם ע"כ טוב שיהי' נמכר הבשר בעודנו חי דהוה ממון של כהן למכור לנכרי דרוב בהמות כשרות ויהי' מותר הבשר לעכו"ם ולא יהי' נאסר בשעה שנמצא טריפה דהלא כבר מכר הבשר בהיתר דבעודנו חי הי' כאן רוב שהוא כשר וכיון שזכה הנכרי בבשר טרם שנודע שהוא טריפה לא נאסר אח"כ אפי' נמצא טריפה דהא אין ישראל נותנו לו עכשיו וזה כוונתו טוב והגון למוכרו לעכו"ם מחיים ולא כתב למוכרו לעכו"ם חי דאז הי' במשמע שמותר למכרו חי לעכו"ם והעכו"ם יעשה בו מה שלבו חפץ והוא אסור רק מוכר הבשר הגם אם יהי' כבר נשחט ונמצא כשר אסור ליתן כל הבשר לעכו"ם משום בזיון קדשים עיין בש"ך סי' ש"ו ס"ק ז' בשם מהרש"ל וא"כ איך ימכור כולו לעכו"ם יען שעפ"י דין תורה רוב בהמות כשרות עיין בש"ך סי' ש"ז ס"ק א' הא אסור למכור כולו לעכו"ם זה לק"מ יען שבעודנו חי מוכר הבשר והעור להעכו"ם לא הוה בזיון קדשים דהא מוכר אותו טרם שנודע שהבשר ראוי' לאכילת ישראל בשלומא משעה שנודע שהבשר כשר אסור למכור או ליתן כולו לעכו"ם או אפילו חתיכה שלימה אסור ליתן לו משום בזיון יוכל העכו"ם לאכול עם ישראל ביחד עיין ש"ך סי' ש"ו ס"ק ז' וס"ק ח' אבל טרם שנודע שהוא כשר יחוש שמא יהי' טריפה ומשו"ה נמכר הבשר לעכו"ם מחיים דליכא בזיון קדשים עדיין אבל גוף הבכור אסור למכור חי שהגוי יעשה בו מה שירצה דחיישי' שמא העכו"ם יחזור וימכרנו לישראל ויבוא הישראל להנות ממנו או מעורו אפי' יהי' טריפה או נבילה ואפי' יהי' כשר ימכור אותו באטליז או ימכור אותו לעכו"ם אפי' כולו וגם אם יעבוד בו עבודה או יגוז אותו או יאכל הבשר לכלבים והתורה אמרה ואכלת ולא לכלבים ועיין בש"ך סי' ש"ו ס"ק ח' שאסור להאכיל לכלבים אפי' אם מותר להאכיל לעכו"ם וזה שדייק רמ"א וכתב טוב למוכרו קודם שחיטה היינו שמוכר הבשר קודם השחיטה אבל גוף בכור בעל מום אסור למכרו כולו בעודינו חי כנלע"ד. ולפ"ז בנידן דשאלתינו דהוה ספק בכור דהוא איסור דאורייתא דספיקא לחומרא צריך להכפל הערבון ולא למכור הספק בכור לעכו"ם מכח כל הנך חששא (א) פן ימכור לישראל ויהי' טריפה וימכור הבשר והעור ויהנה ממנו והוא צריך קבורה ואפי' יהי' כשר ימכור אותו באטליז וחלק אחורים ימכור כולו לנכרי ולא הוה זימן אצלו שיהי' מותר לנכרי (ב) פן יעבוד בו הישראל או יגוז אותו ויעבור על לאו דלא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך ואפי' לא ימכור לישראל יעבוד בו הגוי בעצמו ויגוז אותו או יניח אותו להרבעה וכדומה לזה (ג) פן ימות ויתנבל ויתן הבשר לכלבים והתורה אמרה ואכלת ולא לכלביך וכן פן ישליך אותו על האשפה ויבוא לסרחון ובזיון קדשים וצריך הישראל ליתן הערבון כפל ולא יעבור איסורא דאורייתא ודוק. ואחרי שהחלטתי לחייב האיש נתתי ללבי לעיין פן ואולי יש מקום שלא להביא לאיש פסידא ואחקור בו בעזרת חונן הדעת על כל החששות אשר בארתי באותיות וד' יאר עיני בתורתו. אשר חקרתי ודנתי לאיסור שמא ימכור לישראל ויהי' טריפה וימכור הבשר והעור והוא באמת צריך קבורה ואפי' אם יהי' כשר ימכור אותו באיטלז וגם ימכור חלק אחוריים לנכרי וכדומה נ"ל דמכח זה אין איסור במכירה. הנה אמרו חכז"ל בנדה דף ס"א בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי וכן בע"ז דף ס"ה בכרי דחטה דנפל עליו יין וכן בפסחים דף מ' בכרי דחיטי דטבע בחושתא דאסרי' למכור שמא ימכור הנכרי לישראל יעו"ש ולכאורה קשה מאי חששו כולי האי מאי יהי' אם ימכור הנכרי לישראל הלא אין עליו עונש כלל דאכל בהיתר דאזלי' בתר רוב בגדים וחטים שאין בו סרך איסור וכי תימא משום לפני עור לא תתן מכשול הלא כבר בארתי בספרי מ"ח ח"ר סי' מ"ו דאין עבירת לפני עור אלא א"כ יתן למי שעובר עבירה בודאי אבל אם יש ספק ליכא לאו דלפני עור והגם דמדרבנן אסור אפי' ביש רגלים לדבר אבל אם יש ספק השקול ליכא איסור אפי' מדרבנן יעו"ש בשם חבילי ראשונים וא"כ הלא הבגד או החטים הוא מוכר לנכרי למה נחוש שמא יחזור וימכור לישראל הלא אפי' ימכור לא יקרא און לישראל דהא אכל מכח רוב היתר והמוכר בודאי אינו חפץ להכשילו דהא הוא מוכר לנכרי וא"כ למה החמירו חכמים בדבר הזה וצע"ג. ונלע"ד דכל האיסור הוה כמו שאמרו בחולין דף ק"מ טהורות למעוטי צפורי עיר הנדחת למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה וכתב רש"י בד"ה ולמאי וז"ל להי מינייהו איצטריך קרא להך דהא משלח פשיטא דשל עיר הנדחת לאו בר שילוח הוא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דממון עיר הנדחת אסור ואם ישלחנה יהי' בני אדם צדין אותם לאחר זמן עכ"ל וקשה הלא הצד לא יקרא לו און בדבר הזה דהא סומך על הרוב עופות דלא באו מהגוף העיר הנדחת אשר נשלח ומי ששלחה במצוה השליח קעסיק ואעפ"כ אמרו דנקרא השליח שלח לתקלה דשמא יצוד אותם בר ישראל והסביר המ"ל בפ"ז מהל' מעילה דהוה מכח אין מבטלין איסור לכתחילה דדמי למערב איסור בידים יעו"ש וה"ה הכא להוציא דבר איסור מידו ליתן ביד נכרי אשר יוכל למכור לישראל הגם אם יבוא ביד ישראל לא יקרא לו עון דסומך על הרוב אעפ"כ הוה המכירה כמו שלח לתקלה דהוה כמבטל איסור לכתחילה ודוק. ולפ"ז נ"ל בשלומא למכור בגד שנאבד בו כלאים או למכור חטים שנתחמצו או נפל עליהם יי"נ אסור למכור דהא מכירת בגד הוא ללבוש ומכירת חטים הוא לאכול כמו דכתיב ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש א"כ עכ"פ הוא מוכר הבגד ללבוש ומוכר החטים לאכול ותכלית המכירה אסור לישראל ומותר לנכרי א"כ חיישי' שמא ומכור הנכרי לישראל והגם דישראל יסמוך על הרוב ולא יהי' בידו עון הוא אסור לגרום לבטל איסור לכתחילה אבל אם מוכר בכור בעל מום אשר יש רוב שהוא כשר ומותר למכור לישראל לשחיטה לאכול הבשר ה"ה מותר למכור לעכו"ם לשחיטה דהא לתכלית זה שמוכר לעכו"ם מותר לו למכור אפי' לישראל לאכול הבשר ולהנות מעורו ומאי נחוש שמא ימכור הגוי לישראל ויכשול בו הישראל הלא לו יהי' שיהי' כן לא יהי' לישראל עון דהא סומך על הרוב וכי תימא הוא כמבטל איסור בידים זה אינו דבשלומא בבגד או בחטים או בצפור מצורע אין היתר כלל לאכילה וללבישה לישראל והוא דבר העומד ללבישה או לאכילה א"כ הוה כמבטל איסור אבל כאן הוא מוכר לנכרי לשחיטה לאכול הבשר והלא יוכל גם למכור לישראל לאכול הבשר דהא עפ"י רובא דרוב בהמות כשירות וא"כ כיון דבגוף המכירה משכחת היתר גם לישראל לא הוה כמבטל איסור בשעת מכירה לנכרי דמה שיוכל להיות שהגוי יגרום שישראל יסמוך על הרוב שהוא חולין מאי איכפת ליה למוכר אם הגוי יגרום דבר אשר באמת גם לישראל לא יקרא לו עון דהוא סמך על הרוב ולתכלית מה שהוא מוכר יוכל למכור גם לישראל ולא הוה כמבטל איסור בידים ולא הוה כשלח לתקלה והבן. ומיושב ממילא שאין לנו לחוש דלמא ימכור באיטלז או ימכור הישראל חלק לנכרי ובפרט שבודאי ימכור אחוריים אשר לא יוכל לנקר מגיד הנשה לנכרי דמה איכפת ליה למוכר ישראל מה שהגוי יביא לישראל אחר לעשות דבר האסור לעשות ואעפ"כ לא יהי' לישראל ההוא עון או עבירה כלל דהוא סומך על רוב שהוא חולין ומה שמוכר לעכו"ם אשר הגוי יאכל הבשר ליכא בזיון קדשים דהא עדיין לא הוה הבשר ראוי לאכילה לישראל וגם הלא הוא מוכר רק שירא שמא יטרוף בשחיטה או בבדיקה ודוק. וגם מיושב לי איך ימכור כולו חי לגוי הלא הגוי ינחור אותו ויעשה אותו נבילה ולפמ"ש לק"מ בשלומא אם כבר הוא נבילה אסור הוא לישראל להנות ממנו אבל בעוד שהוא חי ויכול ישראל לבוא לידי הנאה במעשה שחיטה דרובא כשירים נינהו מותר למכור אותו גם לנכרי ומה שהנכרי יגרום אח"כ שיהי' נבילה לא בא מיד ישראל הנכרי מחדש זה במעשיו מה איכפת לו לישראל בזה הכי נאסר לגוי לאכול פסולי מוקדשין אסור לישראל ליתן לו פסולי מוקדשים ובבשר בכור בעל מום מותר לאכול לנכרי ומה שגוי מחדש עושה נבילה אין לגוי עבירה דנימא שישראל מכשילו ועובר על לפני עור והבן זה. ובזה מיושב ג"כ אשר חקרתי לאיסור פן יעבוד בו הנכרי או אם ימכור לישראל יעבוד בו הישראל או יגוז או יעשה בו הרבעה וכדומה שהוא לאו מפורש בתורה וכאן הוה כמו מכירת בגד דאסור יען דבגד עומד ללבוש כן בהמה עומדת לשלשה דברים לחרישה ולגדל ולדות ולאכילה א"כ כיון דעומד למלאכה ולגדל יהי' אסור למכור כמו בבגד וחטים וצע"ג. אך לק"מ דכבר ביאר המ"ל בפ"א מהל' מעילה ה' ט' דאין איסור מלאכה אם הזכר רובע את הנקבה ועיין באדמ"ו חת"ס יו"ד סי' ש"ה שביאר דבריו שבכל אופן אם הזכר הולך בעדר ורובע את הנקבות אין בו איסור כלל רק אם מרביע אותו בידים ממש יעו"ש וא"כ הגם שבהמה זכר עומד להוליד ולדות היינו שהזכר יהי' רובע את הנקבות בעדר ואין זה מלאכה כלל וא"כ לא נשאר רק שמא יעבוד בו מלאכה עכ"פ יש בו רוב היתר ולגדל ולדות וגם לשחיטה והוא מוכר לשחיטה או לגדל ולדות ומאי איכפת ליה אם הגוי יעבוד בו הכי הוא מוכר לתכלית אשר ישראל אסור בו ולא הוה דומה לבגד שעומד רק ללבוש וחטים עומדים רק לאכול והמה שלח לתקלה אבל כאן דיש המכירה לצורך אשר מותר לו למכור לישראל ומותר גם למכור לנכרי ודוק. וכן מיושב גם מה שחקרתי פן יתן הגוי לכלבים או יבוא לידי מכירה מגוי לישראל ויתנבל וישליך לכלבים ולפמ"ש לק"מ בודאי הישראל אסור ליתן אפי' בשר בכור מום לכלבים אם הוא נותן לכלבים דתורה אמרה ואכלת ולא לכלבים שישראל לא יתן הבשר לכלב אבל כאן שהוא מוכר לשחיטה לדבר המותר ומה שיוכל להיות שהגוי יתן לכלב בזה לא נעשה איסור כלל דהבשר אינו בשר קודש וכן אם ימכור לישראל ולא ידע שהוא בכור יותן לכלב לא יהי' לו עון דסומך על הרוב שרוב בהמות חולין ודוק סוף דבר דעכ"פ בספק בכור שגוי קנה בכסף ובא ליקח את הפרה עם הולד שמותר לו לישראל להניח לו ליקח קנינו דשמא הולד לא חל עליו קדושת בכור שמא כסף קונה בנכרי ואת"ל דהוה עליו קדושת בכור והומם ביד ישראל עכ"פ הוא אינו מוכר לו דלוקח בעד ערבון ושמא לא ימכור לישראל וגם שמא לא יעבוד בו מלאכה כלל ובפרט שהלוקח הוא קצב בשר וטוב להתנות עמו שישחט ע"י ישראל אפי' לא רצה ולמכור הבשר לישראל דהא עפ"י הרוב הוא כשר ומותר מדאורייתא לישראל ואז אפי' לא יתן לשחוט להשוחט לית לן בה ודוק ועיין ברמ"א ביו"ד סימן נ"ז סעיף כ"א ובש"ך שם ובמג"א סי' תס"ז ובנידן דידן לכ"ע מותר מכח כל מה שבארתי דשם עכ"פ לא משכחת היתר לישראל לגוף הספק איסור אבל כאן יש היתר לישראל לאכול עפ"י רוב בהמות כשירות ולא היה שלח לתקלה כמו שבארתי למעלה והבן זה מאוד כי קצרתי (ועיין ביו"ד סי' קי"ב וסי' פ"ד וסי' כ"ג ובפר"ח). וראה זה מצאתי בתשובת חכם צבי בתשובת הנוספות בסוף הספר אשר לא הי' בדפוס הישנים שאלה ב' ואעתיק כולו שכתב וז"ל י"ד סי' ש"ז בבכור בעל מום טוב למוכרו לגוי כשהוא חי ותימא לי מההיא דבגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לגוי שמא יחזור וימכרנו לישראל הכא נמי ניחוש שמא יחזור וימכרנו לישראל והישראל יעשה בו גיזה ועבודה והוא איסור דאורייתא כדאיתא פ"ב דבכורים דלוקין עליו וגם ביד הגוי עצמו אף שאינו מצווה על גיזה ועבודת קדשים ואין בו משום לפני עור לת"מ מ"מ אלו היינו רואים בידו קדשים אפי' בעלי מומין למצוה נחשב לקנותם מהם כדי שלא יבואו לידי ביזיון כי היכי דאשכחן בהדיא בספרים תפילין ומזוזות שכתבו וז"ל שמצוה לקנותם כי היכי דלא ליזלזלו בהן ע"א ק"ו שאסור לנו למכור להם קדשים ב"מ דאין לך בזיון קדשים גדול מזה ועוד כשמוכרו לגוי שיאכלו והגוי בודאי אינו שוחטו אלא מקטיל ליה הרי אין לו בו שום היתר דכל עיקר לא הותר להזמין עליו גוי אלא לאחר שהותר בשחיטה לישראל אבל להאכילו לגוי אם נתנבל ודאי דאסור וטעון קבורה והאיך תמכרנו ע"מ שינבלנו גוי ויאכלנו ובפ"ב דתמורה אמרי' אפי' בפסולי המוקדשים שנפדו כללו של דבר הרי הן הקדש לכל דבריהם ואין לך בהן אלא היתר אכילה בלבד אשר ע"כ נ"ל ברור דאסור למכרו לגוי ודלא כמ"ש רמ"א והב"ח ולפי"ז אפי' למכרו לגוי ואפי' ע"מ שישחטנו הגוי לפנינו נמי אסור מהנ"ל. ולדעתי יש ליישב כל השגות (א) שאני בגד שנאבד בו חוט שבגד עומד ללבוש וא"כ הוה שלח לתקלה הגם שישראל אשר יקנה הבגד יהי' אונס בדבר דמהכ"ת יחוש שנאבד בו חוט כלאים עכ"פ כיון דלא משכחת היתר לבישה לישראל הוה המכירה לגוי כמו שלוח הצפור בעולם יען דצפור עומד לאכול הוה השליח כמבטל איסור בידים ה"ה הוה במכירת הבגד שלח לתקלה כמבטל איסור בידים אבל בבכור בעל מום דמותר למכור לישראל לשחוט ולאכול הבשר וה"ה אם הגוי ימכור לישראל יוכל להיות שישראל ישחוט אותו לאכילה א"כ לא הוה שלח לתקלה ואי משום לפני עור הא ספק אי יבוא לידי מכשול אם יבוא ישראל לגוז ולעבוד בו ועיין ברשב"א בת"ה בסוגי' דמכריזים אם יש טריפות במקולין יען דבשר עומד רק לאכול א"כ אם קונים בשר מגוי אסור למכור להם טרופות דהלא לא משכחת שישראל ימכור הבשר לישראל לאכול אותו והבן זה. ומה שדייק החכם צבי דגיזה והעבודה הוה איסור דאורייתא דלוקין עליו משמע אי הוה איסור דרבנן לא הי' קשה לו והוא פלא דהא ביצת נבילה הוה רק איסור דרבנן ואעפ"כ חששו שלא למסור ביצה שלימה פן יחזור וימכור לישראל ועיין בנב"י מהד"ת שתמה באמת דבגמ' לא הוזכר רק ביצה טריפה שהוא דאורייתא אבל ביצה נבילה דרבנן אבל עכ"פ קשה מש"ע דכתב בסי' פ"ו גם ביצת נבילה ודוק. (ב) מה שכתב החכם צבי אלו היינו רואין קדשים אפי' בעלי מומין נחשב למצוה לקנותם מהם כדי שלא יבואו לידי ביזיון כי היכי דאשכחן בספרים תפילין ומזוזות שמצוה לקנותם כי היכי דלא לזלזלו בהו עכ"ד. נראה לי דשאני ספרים תפילין ומזוזות דכל הרואה תפילין ומזוזות וספרים אשר הגוי יזלזל בהם ניכר הזלזול בדבר שבקדושה כי המה רק חפצים של קדושה אשר הכתב והתמונה מגיד עליו שהוא קדוש דסתם ספרים תפילין ומזוזות ישראל כותבן ולכך נקחים מן הנכרים עיין במג"א סי' ל"ט ס"ק ט' שביאר כן בשם הפוסקים וא"כ ניכר הזלזול בקדושה הגם שהם ביד נכרי דכל הרואה הסת"ם ביד נכרי יודע דהמה חפצים של קדושה ומחויב לפדותם מעט יותר מכדי דמיהם עיין במג"א בסי' הנ"ל אבל בבכור אי נשאר פסולי מוקדשים וכדומה הגם אם מכיר שהמה פסולי קודש אבל אין ניכר בהם בעצמם שהם קודש וכל הרואה זלזול בהם לא יודע שהנכרי מזלזל בקודש וא"כ ממילא אין על ישראל מצוה לפדותן יען שאין כאן זלזול שהוא בזיון על כבוד ד' ומצותיו הגם שהוא מכיר בהם אבל המון עם רב לא יכירו ולא ידעו שאין ניכר בהחפץ שהוא קודש ודוק. ועוד שאני בסת"ם דהם עומדים רק לקיום מצוה וס"ת ללמוד מתוכה והגוי יעשה מהם רצועות חתיכות וכדומה אבל לא נשאר שישמש בו כראוי' אבל סוף בהמה לשחיטה עומדת בישראל ובגוי לנחירה ולא ניכר שהגוי עושה זלזול בו כי הלא עושה כאשר ראוי' לעשות בבהמה כי תאוה לאכול בשר ומה שיגוז או שיעבוד בו אין זה בזיון כי סתם בהמה עומד לכך תמיד וגוף הגזירה והעבודה בקדשים לא נאסר לגוי ולא שייך בו לפני עור לא תתן מכשול כאשר העיר החכם צבי בעצמו ודוק ומה שכתב החכם צבי שהמכירה לגוי קדשים בעל מום אין לך בזיון גדול מזה עכ"ל לא ידעתי מה בזיון הגדול כיון שמותר לנכרי לאכול בשר בכור בעל מום וסתם בהמה לשחיטה עומדת לאכול הבשר ובפרט אם מתנה עמו לשחוט ולאכול הבשר מאי בזיון יש בזה אם מוכר לו הבעל מום לאכול את בשרו והגם אפשר שהגוי יגוז או יעבוד בו קודם שישחוט הוא מדעת עצמו עושה אבל ישראל מוכר לו רק כדי שיאכול הבשר והגם אם כבר נשחט והבשר כשר אסור ליתן כולו לנכרי יען דאז כבר ראוי' שישראל בעצמו יאכל ממנו אבל אם מוכר לו קודם שנשחט שירא פן יהי' טריפה ויצרך לקבור אותו א"כ לא מבזה בו הבכור בעל מום הא עדיין לא הוכן לפני ישראל לאכול ממנו ודוק. (ג) גם מה שהשיג החכם צבי אם מוכר לנכרי בודאי ינחר אותו ויהי' נבילה ואז צריך קבורה הלא אין היתר רק שישראל יאכל ממנו ובהדי דהוא אוכל יוכל להזמין גם לגוי אבל לא שימכור אותו והגוי יעשה אותו נבילה ויאכל אותו הלא אין לישראל בו רק היתר אכילה עכ"ד. לדעתי בשלומא אם כבר נתנבל או נטרפה ולא יוכל ישראל לאכול ממנו אז אסור למכור אותו ויאכל אשר יקח בעבורו שיהי' זה קיום ואכלת אבל אם מוכר כשהוא חי ועפ"י רוב הוא כשר וראוי' לאכילה א"כ אם לוקח דמים או שאר דבר הנאה המביא לידי אכילה הוה כאכילה עצמו והוא בכלל היתר אכילה מה לי הבשר בעצמו או חלופו ותמורתו אשר יאכל וא"כ הוא מוכר בהיתר ואם יתנבל אח"כ ברשות גוי לא צריך קבורה דכבר יצא מרשות ישראל ע"י כסף קנינו בא הישראל לאכול ולהנות מהבכור בעל מום אבל משעה שנתנבל ביד ישראל ולא ראוי' הבשר בעצמו לאכול א"כ שוב אסור למכור אותו כיון דבעצמו אין לו בו היתר אכילה ודוק. והעיקר נ"ל דמעולם לא כיון רמ"א למכור אותו כולו חי רק שמוכר הבשר בעודנו חי לנכרי קודם השחיטה כמו בארבע פרקים בחולין ועיין בבעה"מ וברמב"ן במלחמות בב"מ בסוגי' דמשיכה ולכן הגם שיש לי עוד איזה הערות קצרתי ודוק:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה