אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן לז

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן לז

סימן לו

רב ברכה ורב הצלחה לאיש יקר וחשוב ה"ה כבוד אהובי הרהמה"ג חריף ובקי מלתעות כפירים לו במלחמת התורה כמוה"ר ר' עקיבא קליין ג"י בק"ק נייטרא יע"א אחד"ש מכתבו עם שאלתו הגיעני ודברי תורתו שנונים פיפיות חרב השכל מונח על סברו ואשיב מפני כבוד אדם חשוב כמותו נ"י הנחתי מלאכתי ואשיב לו כעת אשר אין ספורות למלאכה גדולה אשר עמוס עלי ויהיה זה לאות אהבה לו הדש"ת. שאלה וז"ל באתי לדפוק על דלתי תורתו הרמה ולבקש מכה"ג נ"י להורינו להלכה ולמעשה בא' שקנה רחלים מנכרי ונתן לו מיד שני שלישי דמי מכר ועל שליש אחד נתן לו שטר שישלם לו לזמן ידוע והרחלים הניח עדיין ברשות הנכרי וכאשר עלה על דעת הישראל הקונה שיש בתוך הרחלים שלא ביכרו מכר הישראל אותן הרחלים שלא ביכרו לנכרי אחד כל או"א בסך ידוע והנכרי נתן לו דמי ערבון והמותר היתנה עמו ליתן לו כשימכרנה וילדו הרחלים שלא ביכרו עדיין ברשות הנכרי ומעתה יש לדון לענין דין קדושת בכור והנה מקור זה במחלוקת הפוסקים אי מעות קונה או משיכה דוקא לשיטת הסוברים כרש"י א"כ נכרי בכסף וקנאה הישראל וחייבים בבכורה ולשיטת הפוסקים דבר תורה מ"ק נכרי במשיכה וא"ח בבכורה ולדעת הט"ז ביו"ד קל"ב וכן לדעת הסמ"ע קצ"ה ישראל מנכרי קונה גם בקנין שקונה ישראל מישראל וא"כ בישראל מכרי מהני קנין מעות דלכ"ע ישראל מישראל קונה במעות וה"נ ישראל מנכרי ולרש"ל פשיטא דמהני ק"מ בישראל מנכרי וחייבים בבכורה עכ"ל והאריך בפלפול ובסוף דבריו כתב וז"ל ועתה בענין המדובר לשיטת רוב הפוסקים דלא מחלקין בין קנין ישראל מנכרי לקנין נכרי מישראל א"כ אם נאמר דמהני כסף וקנאה הישראל הלוקח הראשון לחייבי בבכורות ה"נ א"ל דקנאה הנכרי שנתן דמים להישראל הקונה ואפי' אם ניחוש לשיטת הטו"ז והסמ"ע למימר דישראל מנכרי קונה וא"כ קנינו של נכרי לא מהני וקנינו של ישראל מהני עכ"ז מידי ספיקא לא יצא וא"כ א"ל דפטורים מצד ס"ס חדא שמא ישראל מנכרי ג"כ לא קנה במעות וספק דילמא נכרי מישראל ג"כ קנאה במעות ואפי' בספק אחד נראה מסוגי' הש"ס בבכורות דפטורים בתוס' ר"פ שני בבכורות מדקדק מדקתני קנה וחייבת בבכורה דמקנה לחוד ה"א מספק ומ"ה קתני חייבת בבכורה ונראה דמספק אינו חייב בבכורה ועיין ברי"ט אלגאזי דהסביר שם סברת התוס' וא"כ ה"נ אפי' אינו אלא ספק א' מ"ק בישראל מנכרי ופטורים מבכורות עכ"ל. תשובה הקשה לשאול ממני כי מי יוכל להסתכל ולראות כל המון ספרן של צדיקים המדברים בעניני קנינים בדין בכור ומלבד מיעוט ספרים אשר לי מבלעדי זה אנכי איש חלוש ומעומל בסבל עבודת הקודש ואיך אפצה פה לדבר בזה בכל זאת לכבודו נ"י אדבר וד' יעזרני לכבוד שמו הגדול שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו. הנה מראשית אחקור על אשר העלה בסוף דבריו לחדש דיש להקל בספק אחד בבכור מכח דברי תוס' פ"ב דבכורות מדשנה קנה וחייבת בבכורה וכתבו התוס' וז"ל ואע"ג דשמעי' קנה איצטריך לאשמעי' דחייבת בבכורה דלא תימא קנה מספק או מדרבנן קמ"ל דקנה קנין גמור עכ"ל וכתב מעלתו נ"י וז"ל ונראה דמספק אינו חייב בבכורה ועיין ברי"ט אלגאזי דהסביר שם סברת התוס' וא"כ ה"נ אפי' לדידן אינו אלא ספק אי מ"ק בישראל מנכרי ופטורים מבכורה עכ"ל מאוד תמה אני איך עלה על דעתו כזאת הלא ראה כל חבל הפוסקים ביו"ד סי' ש"ך שמכח ספק הלכה אי כר"ת או כרש"י צריך שני קניינים כסף וגם משיכה והכי שכחו ח"ו דברי תוס' האלו בסוגיא דעסקו בה כי רחוק לומר יען דיש ספק בקנין ויחלוקו הוה שותפות גוי דפטור מבכורה כי הגם דיחלקו בשווי' עכ"פ גלוי כלפי שמים דהוא בהמת ישראל לגמרי ואיך נקל באיסור דאורייתא מספק דלמא כל פטר רחם בישראל כמובן. ואני אמרתי ליישב קו' זאת להסביר דברי תוס' בעזה"י בדבר חדש דרמב"ם פ"א מהל' בכורות הל' ד' כתב וז"ל מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה ויאמר הר"ז קדוש שנאמר תקדיש לד' אלקיך ואם לא הקדיש הר"ז מקודש מאליו וקדושתו מרחם עכ"ל והוא מגמ' פ' המקדיש שילפי' מפסוק כל הבכור אשר יולד בבקרך וצאנך הזכר תקדיש לד' אלקיך ומהרי"ט אלגאזי בספרו דף ד' בד"ה והנה נתן בזה טעם לשבח על דברי תוספתא דהפקר פטור מבכורה והגם דבכור מרחם קדוש והסביר בשלמא אם יש לו בעלים דראוי' לקיים תקדיש אז כל ראוי' לבילה אין בילה מעכב והוה הבכור קדוש אפי' לא הוקדש מפי הבעלים אבל בהפקר דאין איש אשר יוכל להקדיש ואין ראוי' לבילה בילה מעכב ולא חל קדושת בכור כלל דפח"ח בנועם מדברותיו. ובארתי במקו"א דבר חדש בעזה"י הגם דלשיטת הסוברים ספק דאורייתא לחומרא היינו אם חפץ לעשות מעשה לאכול ספק איסור או לבעול ספק עריות וכדומה אמרי' מספק אין רשאי לעשות להקל אבל אם אנו חוקרים אם צריך לעשות מעשה בקום ועשה לקיים מצוה מכח ספק אז לכ"ע ספק דאורייתא להקל להיות שב ואל תעשה דמקור הפלוגתא אי ספק ממזר שהחכמים אמרו דרק כאן הקיל התורה אבל בעלמא לחומרא אבל דווקא דומי' דממזר דחפץ לבעול בת ישראל הוא לעשות מעשה להקל וה"ה ספק ממזרת דהנאה נחשב למעשה דכתיב ונכרתו נפשות העושות עיין בב"ק בגמ' כ"ג אבל אי יש ספק אם מחויב לעשות מעשה למצוה לכ"ע ספק להקל להיות שב ואל תעשה והבאתי לזה ראי' בעזה"י. ולפ"ז שאני בבכור כיון דיש ספק אי הבהמה שלו או של נכרי א"כ לא חל עליו שום מצוה להקדיש דמכח ספק מותר להיות שבוא"ת וגם איך יקדיש בספק דבר שאינו שלו הלא אפי' בקדושת בדק הבית אמרה התורה כי יקדיש ביתו מה ביתו שלו ומה ביתו ברשותו ומכ"ש קדושת הגוף וכיון דאין ראוי' לבילה שאין כאן בעלים אשר יהי' מחוייבים ממילא אין כאן קדושת בכור וזה שרמזו שהו"א קנה מספק וממילא פטור מבכורה דשאני ספק איסור בכור מספק חלב או ספק טריפה דכאן יש ספק בקנין חסר הכח של תקדיש ולא יכול לחול איסור בכורה והבן. אך כל זה להס"ד דיש ספק לחכז"ל אי בגוי מעות קונה או משיכה או אפשר לגוי תרתי בעי' אז יש מקום לדברי תוס' אבל לדינא אשר נחלקו פוסקים אי משיכה בגוי קונה או כסף אז לכל שיטה ושיטה יש כאן בירור אי חייבת בבכורה ואטו משום דאנן מסופקים לדינא אי הלכה כרש"י או כר"ת נסמוך על ספק זה להקל ח"ו הלא לשיטות הסוברים דישראל קונה מגוי בכסף הוה שלו ואין לגוי חלק בבהמה וגם היה לבהמה בעלים שיוכלו לקדיש וע"כ הצריכו הפוסקים השני קנינים דאל"כ יש לחוש או לשיטת רש"י או לשיטת ר"ת דספק דאורייתא לחומרא ופלא בעיני על מעלתו נ"י איך מלאו לבו להקל בספק אחד ח"ו. ועתה אשים דברי על שורש השאלה בעזה"י ראיתי שפשיטא ליה לרוב פוסקים דלא מחלקי' בין אם ישראל קונה מנכרי או הנכרי קונה מישראל א"כ אם נאמר דקנאם ישראל הרחלים בכח קנין מעות א"כ הלא הוא מכר אותם אח"כ לנכרי וקנאם הנכרי מישראל שנתן הנכרי מעות לישראל ואין כאן חשש איסור בכור עכ"ד אף שאמר דבר ישר בשכל בכל זאת אחקור בו בעזה"י. הנה המרי"ט אלגזי עמד על דברי תוס' איך ס"ד קנאה מספק אבל אין מחוייבת בבכורה הא אם יש ספק בקנין נוקי' הפרה בחזקת מרא קמא ותי' דאין לגוי חזקת ממון ואין לנו לדון על ממונו בכח חזקה יעו"ש דבר זה חקרתי עליו במקו"א הגם דלא אמרי' כלל לדון בגוי בכח חזקת מרא קמא היינו כח חזקת מרא קמא הוא דבר שנתחדש במתן תורה לישראל דהא בחולין דף י"א אמרי' מנ"ל דאוקי מילתא על חזקה דהלא יוכל להיות שנשתנה ממה שהי' מכבר וילפי' מנגע דחידשה התורה אוקי אחזקה וא"כ לישראל חדשה תורה ולא לבן נח ונחשב רק לספק אבל יש עוד חזקה שהוא מסברה ולא צריך קרא הוא חזקת תפיסה דמכח ספק אין מוציאין מיד התופס בו חזקה זאת היא גם בב"נ ורק רוב פועל נגד חזקת תפיסה והבאתי ראי' מש"ע הל' בכור ועיין כל זה בספרי מ"ח ח"ש על יו"ד סי' ו' בד"ה והבדל יבואר שם יעו"ש שהשגתי שם על דברי מהרי"ט פ"ג מהל' בכורות וא"כ גם כאן חזרה הקו' על תוס' למקומה וצע"ג. ואמרתי לתרץ דכבר חדשו תוס' בכתובות דף כ"ג ע"א בד"ה תרווייהו שחידשו כיון דזרק לה קידושין א"כ לא שייך לומר אוקמי אחזקה יעו"ש והאריכו הפוסקים גדולים שאפי' מדאורייתא לא הוה חזקה דאיתרע חזקה כאשר האיר עינים בכלל זה אדמ"ו שר התורה בשערי תורה ח"ב בכלל גדול חבל גדולי פוסקים אשר חקרו ואחזו שער בזה כפנ"י ומהרי"ט ובכר דוד. וחדשתי בו דבר חדש בעזה"י מכמה פנים יש חזקה דאיתרע שיש לחקור בו אי אוקמי אחזקה או לא אם איש מקדש בפרוטה ואשה פושטת ידה להתקדש ויש ספק אי חלו הקדושין דנפלו קרוב לו או קרוב לה וכן בגט האיש ראוי' לגרש ובידו גט כשר וספק אי נעשה מעשה הגירושין כהוגן אשר יפעלו הכריתות או פעלו הכריתות וכן אם קידש ספק עריות בקדושין טובים דעכ"פ האיש הוא בר קידושין והאשה בת קידושין רק יש ספק אם הזאת הפעם פעלו הקידושין אצלה מאיש הזה או לא (ב) אם יש ספק אם קידש בפחות משוה פרוטה או אם גירש בגט כשר וכדומה א"כ יש ספק בעיקר הדבר אשר עשה אם הי' מעשה קידושין או מעשה גירושין כלל דבפחות משוה פרוטה אי אפשר לפעול קידושין וכן בגט שלא נכתב כדת אי אפשר לגרש בו הגם שאין גרעון בגוף המעשה שנתן בידה הקידושין או הגירושין הלא יש ספק בשורש הדבר אם הי' ראוי לפעול במעשה הנתינה מידו לידה בשלמא בפנים הראשון הי' עכ"פ באפשרות שיצמח קידושין או גירושין טובים אי הי' נפל קרוב לה אבל בפנים השני יש ספק בעיקר הדבר אם הי' באפשרות שיצמיח ממעשה הזה קידושין או גירושין אבל עכ"פ הי' ראוים לקדש ולגרש באופן המועיל באופנים הזה מסתברא דחזקה דאיתרע לא הוה חזקה כיון שעשה מעשה אשר חפץ לסתור החזקה ובמעשה הזה הי' באפשרות לסתור החזקה ואפי' אם יש ספק בעיקר הקדושין אי חלו או אם הגירושין יפעלו עכ"פ האיש והאשה המה בר קידושין ובר גירושין אשר להם כח לקדש ולגרש מעשה כזה נחשב שעשה עכ"פ דבר לסתור החזקה כמובן. אך יש פנים שלישי דיש ספק אם הוא בר ישראל שיוכל לקדש ישראלית שתוכל להיות מקודשת לו וכדומה אז לא שייך לומר דנעשה מעשה נגד חזקה קמא דהלא על זה אנו דנין אם גבר הנ"ל הוא בר קידושין אם יכול לפעול קידושין בעולם דעיקר הספק הוא אם יש לו כח לפעול קידושין כלל ואין שייך לומר דעשה מעשה לגרוע חזקה התוס' דן שהוא בר קידושין והיא בת קידושין וחפצו זה בזה רק יש ספק אם נעשה הפעולה באופן המועיל אבל אם יש ספק אם יש להם אותו כח לפעול במה נחשב המעשה הזה לסתור חזקת קמייתא מעשה קוף בעלמא הוא והוא סברה גדולה בעזה"י. ויען כי יפלא בעיניו על סברה שחדשתי בחזקה דאיתרע מפנ"י גיטין דף כ"ח דלמד דמדאורייתא לא הוה חזקה מיבמות דף קי"ג והלא שם הוה ספק בעיקר הכח בכל מקום אם יוכל לקדש שום אשה אעתיק דבר אשר כתבתי בחדושי על זה ואפס קצהו ולא כולו. ראיתי בפנ"י גיטין דף כ"ח שהעיר חקירה חדשה דחזקה דאיתרע לא הוה חזקה הוא דאורייתא עיין תוס' כתובות דף כ"ב והביא ראיה מיבמות דף קי"ג דחייב על אשת חרש אשם תלוי וקשה נוקמי האיתתא בחזקת פנוי אלא פשיטא יען דאיתרע החזקה במעשה קדושין נתבטל החזקה יעו"ש והוא קו' גדולה נגד אבות הפוסקים דסברו דסברת התוס' הוה רק חומרא וצע"ג. ונ"ל ליישב והוא דבלא"ה קשה לי הא תוס' קדושין דף ע"ט דחידשו דאם קדשה אביה בלחוד גם שמואל סובר אוקמי אחזקה חזקה חזקת פנוי' קשה הא איתרע החזקה בקבלת קדושין ועיין מהרש"א שם דה"ה קשה קו' תוס' על קדשה היא בלבד ועכצ"ל ג"כ כתי' התוס' וצע"ג ואמרתי דלק"מ דתוס' בכתובות חדשו סברא דווקא באשה דעכ"פ זאת בטח שהיא ראוי' להתקדש וכל הספק לפנינו רק על קידושין זה אם היה קרוב לו או קרוב לה אז נכון סברת התוס' כיון דגוף זה הי' ראוי' לפעול קדושין גמורים בקבלה הנ"ל וגם עשה מעשה לגמור קדושין באשה הזאת אז אמרינן כיון דנעשה מעשה שראוי' עכ"פ לגמור ולסתור החזקה איתרע החזקה אבל אם קידשה אביה בלבד וספק אם היא בוגרות ויש ספק אם האב יוכל לפעול כלל בעבורה להיות אשת איש וכן אם קבלה היא בלבד אולי היא עוד נערה ואין קבלתה יוכל לפעול אצלה אישות נמצא דנולד ספק אם הי' כלל באפשרות לעשות במעשה הנ"ל קדושין או אין כאן מעשה אשר יהיה נחשב לריעותא נגד החזקה דהא אם היא בוגרות אז הוה קבלת קדושין של אביה היתול וצחוק וה"ה אם היא נערה אז קבלתה הוה פטומי מילי ולא נחשב לריעותא כלל לגרוע החזקה והוא סברה נכונה והארכתי במקו"א להביא ראיה מרשב"א בת"ה בענין דרוסה ולפ"ז בחרש דיש ספק אולי גוף האיש הזה אין ראוי' כלל ליתן קידושין ומעשה קדושין שלו הוא היתול ומעשה הבל אז פשיטא קשה דנוקמה אשה על חזקתה דאין כאן ריעותא דע"ז אנו דנין אם התחיל כאן מעשה אשר הי' ראוי לפעול וצע"ג. אמנם במכ"ת הקדושה של פנ"י לדעתי אין כאן קושי' בשלמא בספק גט או קידושין דספק נולד בפעולות הגט או קידושין דמקודם אין כאן ספק בעולם דהיא בוודאי א"א רק כל הספק נולד ע"י הגט שהוא כורת האישות וכן בקידושין דהיא בודאי פנוי רק הקדושין יפעלו נחדש האיסור אישות ונולד הספק במעשה הקדושין אז שייך לחקור אוקמי אחזקה ולא נעשה השתנות על ידי הגט או הקידושין אבל בחרש הספק אם יש לו דעת צלולה או לא או אם הוא עתים שוטה ועתים חלים ועל גוף זה יש לידון מקודם על תרומה ונדר והקדש ושחיטה ולכל הדברים הנוגעים במצות התורה ואם שמואל סובר כר"א דתרומתו תרומה וכדומה א"כ על גוף זה אנו דנין קודם מעשה קדושין ומחליטין שכל מעשיו המה ספק דאורייתא יען דגופו הוא ספק בן דעת ואם קידש אח"כ אשה האיך נכריע חזקתה של האשה נגד מה שהחזקנו מכבר שהוא ספק בן דעת אבל בספק בוגרות בקידושין היא מחויבת בכל התורה משעת נערות ושעת בוגרות מחדש רק לענין קדושין והבן עד כאן בחדושי. וכן אני אומר אם עשה פעולה לתכלית קנין ואותו פעולה הוא עכ"פ קנין מעלי' בעולם רק יש ספק אם כח ההוא פועל רק מצד המוכר שהוא גוי כי בין גוי לגוי הוה כסף קנין ולא אם הלוקח ישראל או אם הפעולה הנעשה לתכלית הקנין הוא רק מצד הלוקח שהוא ישראל כי בין ישראל לישראל הוה כסף קנין ולא אם המוכר הוא גוי אבל עכ"פ נעשה פעולה לשם קנין אשר יש לו מקום מצד הלוקח לסתור חזקה קמייתא הוה הפעולה מעשה אשר מגרע חזקת קמייתא אבל מי שעושה פעולה אשר יש ספק בעיקר כח הפעולה אם יש מקום בעולם אשר פעולה הזאת תפעל בכה"ג קנין אז נקרא ספק אם הי' כאן מעשה אשר יוכל לסתור שם חזקת קמייתא לא נחשב מעשה זאת כלל דנאמר דמכח שעשה מעשה נפסק כח חזקה דדלמא לא הוה כלל מעשה שיוכל לפעול סתירת חזקה והבן. ולפ"ז כיון דשני קנינים כסף או משיכה חידש הקב"ה אחד בישראל ואחד בגוי בכל אופן הוה כסף בעולם בכח קנין ונולד הספק דלמא בין עכו"ם לישראל הוה קנין כסף א"כ נעשה מעשה דאיתרע כח חזקה קמייתא דנתינת הכסף הוה מעשה קנין או מצד הנכרי אם קנינו של נכרי מנכרי בכסף א"כ עשה המוכר מעשה קנין לסתור החזקה ואם קנינו של נכרי במשיכה א"כ קנינו של ישראל מישראל בכסף א"כ עכ"פ נעשה מעשה מלוקח אשר יש בו כח קנין בעולם רק יש ספק אם פעל קנין בין נכרי וישראל אבל בספק איבעי או ספק בדין א"כ יש ספק אי פעולה הנ"ל יש לו כח קנין בשום מקום בעולם אז אמרי' אוקי מילתא על חזקתו דדלמא בכה"ג ליכא לפעולה הזאת מקום בעולם א"כ לא עשה מעשה אשר יוכל לסתור חזקה ודוק. היוצא מזה לסדר מדרגות בחזקה דאיתרע (א) אם עשה פעולה אשר היתה ראוי' לגמור התכלית בגוף זה כמו בספק נפלה הקידושין קרוב לו או קרוב לה הוא בודאי מגרע כח חזקה דהא הלך והתחיל במעשה שראוי' בודאי לסתור החזקה (ב) אם קידש בספק בפחות משוה פרוטה או בספק גט כשר כדת משה וישראל דעכ"פ המה ראוי' לגמור פעולת קידושין וגירושין רק יש ספק אם החפץ הי' הגון וראוי' לתכלית הנרצה דגרע מפנים הראשון שיש ספק אם עשה מעשה כהוגן לסתור החזקה הגם שעכ"פ ראוי' הוא לעשות מעשה כזה שיפעל סתירת החזקה (ג) אם קידש קידושין ודאי והוא בר קידושין והיא בת קידושין רק יש ספק אם הוא והיא יוכלו לפעול קידושין ביניהם כגון ספק ערוה דלאשה אחרת יכול לקדש במעשה כזה וכן היא יכולה להתקדש במעשה כזה מאיש אחר אבל המה יתקדשו זה לזה הוא ספק דבעריות אין קידושין והגם דנעשה מעשה קידושין אבל בגוף זה הוה ספק וכן בספק קנין אשר בין גוי לגוי או בין ישראל לישראל הי' מועיל רק בין ישראל לגוי הוה ספק אם מהני או לא הוא גרוע אפי' מפנים השני דשם עכ"פ משכחת קידושין ביניהם אם הי' שוה פרוטה אבל כאן יש ספק אי מעשה כזאת יוכל לפעול בין גופי' פרטים האלה או לא כמובן (ד) אם יש ספק אם האיש או האשה המה בר כח לעשות פעולה הזאת לחדש קידושין כלל כגון ספק גוי או ספק חרש וכדומה והוא המעשה הגרוע מכל פנים הראשונים דיש ספק בעיקר שורש כוחו אם יוכל לפעול תכלית במעשה ההוא וכן בספק מעשה קנין אם פעולה כזאת יש לו כלל כח קנין בשום מקום בעולם (ה) אם כבר החלטנו האיש או האשה שהוא ספק בר מצוה וספק בר קנין וכדומה ואח"כ נולד ספק מעשה אשר יסתיר החזקה של גוף אחר לכ"ע דחזקה הזאת לא יפעל להקל במעשה של האיש או האשה להכריע להקל אבל אם ע"י המעשה אשר התחדש נולד ספק אז החזקה יוכל להכריע אם יש ספק בעיקר הכח של העושה הפעולה הזאת והבן כי אקוה שיש לו פנים בהלכה בעזה"י. נחזור לענינינו מה שהעיר מעלתו נ"י דממנ"פ אי מעות קונה לישראל מגוי ה"ה מגוי לישראל הוא בודאי שכל ישר וכן הובא בפתחי תשובה ביו"ד בשם מהרש"ק יעו"ש אבל יען שהוא ספק אי מעות קונה בעכו"ם א"כ ישראל קונה מספק דלגוי ליכא חזקת ממון וגוי מישראל לא קנה מספק דלישראל יש חזקת ממון והוה ספק ברור א"כ כבר הערותי דלגוי יש עכ"פ חזקת תפיסה ולא קנה ישראל ועכצ"ל דעשה מעשה קנין כנגד החזקה א"כ ה"ה הגוי הקונה מישראל עשה ג"כ מעשה קנין כנגד החזקת תפיסה וא"כ אין כאן קדושה ודוק. וגם יש לי הערה דלמה לא נאמר אוקי הולד על חזקת חולין דבמעי אמו אין בו קדושה רק בצאתו מרחם בא עליו הקדושה וא"כ אם יש ספק אם בא קדושה אוקמי על חזקת חולין ומצאתי שאדמ"ו ז"ל בספרו שערי תורה ח"ב כלל ד' פרט ה' עמד בקו' הנ"ל ותי' דבר חדש חזקה מהני כנגד ספק אם החזקה היתה קודם הספק כמו בנגע אבל ספק שהי' קודם החזקה לא אזלינן בתר החזקה דפח"ח והוא דבר חדש עיין דבריו כי נעימים ועל כרחך צריך לומר דבשלמא אם אנו חוקרים אם נעשה להשתנות חזקה קמייתא אז גילה התורה אוקי אחזקה ולא נחוש שנשתנה מאשר הוחזק פ"א וזה אוקי מילתא על חזקתה אבל קדושת בכור דממילא בא ע"י לידה א"כ ממנ"פ הלידה בודאי נעשה ואם ע"י הלידה חל קדושה ממילא על זה לא שייך אוקי אחזקה דאם הוא פטר רחם חל קדושה בלי השתנות כלל לא בפעולה ולא בדיבר כי בצאתו מרחם בא עליו הקדושה ועיין בשו"ת רשב"א סי' שי"א דלא שייך בו חזקת קמייתא דלא אתחזק בו ישראל יותר מכהן יען דמיד בשעת לידה בא הספק אם נולד לבעלים או לכהן יעו"ש וא"כ גם חזקת חולין אין לדון על הולד דבלי השתנות הוא קדוש מאליו ובכה"ג לא גינה תורה כח חזקה והבן וכל זה בספק בכור בישראל אם כבר ילדה וכדומה אבל אם יש ספק אם נעשה מעשה אשר יפעל שיוכל הולד להתקדש ממילא בצאתו מרחם אמו נימא אוקי הולד על חזקת חולין ולא יתקדש ממילא אמנם דבר זה תלי' אי אמרי' כח חזקה רק על העבר בשעה שאנו דנין אמרי' עדיין הוא בחזקתו אבל אין אומרים חזקה על העתיד דלא ישתנה בזמן אח"כ או נימא דאוקמי דבר על חזקתו שלא ישתנה גם בעתיד ומתוס' גיטין דף ל"ג בד"ה שמא יחפה על בת אחותו אין לברר זה הארכתי בחקירה הזאת במקו"א ואין כאן מקומו כי לא באתי אלא להעיר. אך מה שחקר מעלתו נ"י ס"ס חדא דלמא ישראל מנכרי ג"כ אינו קונה במעות ושנית דלמא גם נכרי מישראל קונה במעות עכ"ד לא נכון בעיני כי בלא"ה נתקשו הפוסקים דיהי' די אם גוי נתן מעות דיש ס"ס חדא דלמא כרש"י דקנינו של נכרי במעות ואת"ל כר"ת דלמא כרמב"ם דגוי קונה בין בכסף ובין במשיכה וכבר חקר המהרי"ט אלגזי בסוגי' דהוה ס"ס מעלי' וחידש דבר חדש יען דאין מוציאין ממון אפי' בס"ס ובבכור האיסור בתר ממון גרירא וא"כ אפי' אם יש לזכות גוי ס"ס שקנה אעפ"כ אין יכול להוציא מיד ישראל וא"כ חל האיסור בכורה יעו"ש בד"ה ואולם וא"כ ק"ו בנידן הנ"ל דכל אחד יש לו רק ספק אחד לגוי המוכר יש ספק אחד דלמא לא קנה ישראל ולגוי הלוקח דלמא קנה הוא במעות ויוכל הישראל לטעון נגד המוכר המעות קנה וכנגד השני המעות שלך לא קנה והגם בצירף שניהם יש ס"ס להתיר הלא בבכור איסורא בתר ממונא גרור ודוק. ובזה יש לסתור הממנ"פ אפי' לרש"י דכל קנינו במעות בין ישראל מעכו"ם ובין עכו"ם מישראל שהעיר מעלתו נ"י דבודאי מהני אם מכר הישראל הקונה מנכרי בכסף ומכר בכסף לנכרי אחר דלחקירה הזאת עכ"פ הנכרי הלוקח לא יוכל להוציא מישראל חוץ אם הנכרי הראשון אשר מכר הרחלים ימכור זכותו לנכרי השני הלוקח מישראל אז יבוא ויטען עליו בממנ"פ הרחלים שלי בנידן הס"ס שחידש מעלתו נ"י הוא הגוי המוכר יטעון משיכה קונה ולא קנה ישראל והגוי השני יטעון מעות קונה וקניתי אני מישראל ויקח זכותו של גוי המוכר ויבוא עלי בממנ"פ המה שלי והבן. והתבוננתי גם אם יקח אח"כ זכות גוי הראשון המוכר הרחלים עכ"פ בשעת לידה לא הי' קונה והי' ישראל יוכל לדחות כל גוי וגוי הן המוכר והן הולקח וכבר חלה קדושת בכור בשעת לידה וממילא לא יחול הקנין שאח"כ לעקור הקדושה שכבר חל על הבכור והוא דבר עמוק בעזה"י וא"כ אין כאן ממנ"פ אפי' לשיטת רש"י ודעמיה וצע"ג. ואחרי העיון ראיתי דנשאר הממנ"פ דמהרי"ט שם בד"ה והנה חידש אי אמרי' חקירה הנ"ל יען בדס"ס אין הב"ד מוציאין ממון ואיסורא בתר ממון גרירא אפי' אם נתן ישראל כסף לגוי בפרתו דיש ס"ס להחמיר דלמא כרמב"ם דגם בכסף קונה ישראל מגוי אפי' לר"י ואת"ל דלא כרמב"ם דלמא הלכה כר"ל וא"כ יש ס"ס דקנה ישראל הפרה אעפ"כ פטורה מבכורה דאין מוציאין מיד הגוי המוחזק אפי' בס"ס רק צידד אי אמרי' שלגוי ליכא חזקת ממון יעו"ש ולפמ"ש למעלה דחזקת תפיסה יש ג"כ לגוי וא"כ בנידן דידן יש ממנ"פ ויש ס"ס ואם נאמר כסברה הנ"ל דגוי עכ"פ לא יוכל להוציא מיד ישראל וחייבת בבכורה אנו נאמר ממנ"פ א"כ גם הישראל לא יוכל להוציא הרחלים מגוי ואפי' יש ס"ס להחמיר אינו קדוש בבכורה ודוק. וגם בעיקר הדבר אשר חידש המהרי"ט דאם מכר ישראל לגוי ויש לגוי ס"ס שזכה במקחו אעפ"כ יען דאין הב"ד מוציאין בס"ס מבעלים חייב בבכורה כמ"ש למעלה בשמו אני חוקר בו מאוד כיון דבכור הפקר אינו קדוש יען דכתיב תקדיש שמצוה שבעלים יקדישו את הבכור רק אם ראוי' לבילה שבעלים יכולים להקדישו אין בילה מעכב וקדוש אפי' מאליו אבל בהפקר שאין ראוי' לבילה שאין כאן בעלים א"כ בילה מעכב שצריך להקדיש הבכור ופטור הפקר מקדושת בכור כמובן וא"כ אי יש ס"ס דגוי קונה במעותיו רק הב"ד אין מוציאין מיד הבעלים אבל עכ"פ אין ישראל יוכל להקדיש אותו בכור אשר יש ס"ס דהחפץ אינו שלו דהא כי יקדיש איש ביתו כתיב ודרשי' מה ביתו שלו ומה ביתו ברשותו וא"כ הגם מכח חזקת תפיסה נקרא ברשותו אבל שלו לא הוה וגם בודאי אם יש ס"ס שהוא של גוי ליכא מצוה עליו להקדישו דאפי' בספק מצוה יוכל להיות שב ואל תעשה מכ"ש אם יש ס"ס שאין עליו מצוה שיוכל להיות שוא"ת וא"כ כיון שאין מצות בילה עליו היינו להקדיש הבכור בפה א"כ אינו קדוש כלל דאין כאן בעלים ישראל שיהי' מצוה עליו להקדישו וגם לא יוכל לעשות קדושת הגוף בממון של חבירו הגע בעצמך אטו יהי' יוצא אדם בלולב ביום ראשון של סוכת אשר יש ס"ס שהממון הוא של איש אחר והתורה אמרה לכם שלכם בודאי לא יוצא בלולב ואתרוג כזה וה"ה איך יקדיש קדושת בכור ודוק. ועתה באתי לגלות למעלתו נ"י דעתי בדבר חדש בעזה"י לבי אומר לי שאפי' אם יש ספיקות עפ"י שיטות הפוסקים אין להקל בבכורות ואקדים להעתיק דברי תוס' נדה דף כ"ז בד"ה חומר שכתבו וז"ל וא"ת לרבנן נימא שלא תשב רק ז' טומאת לידה דאימור אין ולד בשליא ואפי' יש שמא זכר הוא וי"ל דא"כ אם תראה ביום ל"ד ותחזור ותראה ביום מ"א איכא למימר נמי אימור לא ילדה כלל והוי במ"א שומרת יום כנגד יום ואפי' איכא ולד אימר נקיבה הוא ושתי ראיות דם טוהר הוא א"א בתרווייהו למיזל לקולא דסתרו אהדדי ואזלינן בתרווייהו לחומרא עכ"ל והוא סברה נכונה מאוד המקובלת בשכל. ולפ"ז אני אומר נחזי אנן לישראל יהי' ב' פרות מבכרות ומכר אחת לגוי בכסף ונאמר ס"ס חדא דלמא כרש"י דקנינו של גוי לקנות מישראל בכסף ואת"ל כר"ת דקנינו של גוי במשיכה דלמא כרמב"ם דגוי קונה גם בכסף ופרה השנית מכר הישראל במשיכה לגוי בלי קבלות כסף ונימא ס"ס שמא כר"ת דקנינו של גוי במשיכה ואת"ל כרש"י דקנינו של גוי בכסף דלמא כרמב"ם שקונה גם במשיכה יהיה תרתי דסתרי אהדדי דממנ"פ יעבור על איסור בכורה בכה"ג לא אזלינן בתר ספק ספיקא להקל דסוף כל סוף יעקר אצל האיש איסור בכורה בודאי ודוק. ואוסיף בסברה הלא שם בנדה לא ימצא תרתי דסתרי אהדדי בשעה אחת רק עכשיו תשב רק ז' לטומאה מכח ס"ס חדא דלמא אין ולד בשליא ואת"ל יש שמא הוא זכר חיישי' שמא אח"כ תראה ביום ל"ד וביום מ"א ונימא ס"ס להקל אימר לא ילדה והוה במ"א שומרת יום ואפי' את"ל הי' ולד שמא נקיבה והוה רואת דם טוהר אזלינן בשניהם להחמיר ק"ו כאן דמשכחת השני בכורים אצל אותו בעל הבית בעצמו בשעה אחת איך נשתמש בס"ס כאלה אשר בודאי יעבוד בממנ"פ בקדשים וישחט קדשים בלי מום וכדומה לרוב איסורין גיזה וחלב והבשר אסור בהנאה ושחיטת קדשים בחוץ ואכילת בשר קדשים בטומאת הגוף הוא בכרת כמו בעילת נדה. והואלתי לחוש עוד פן ישראל ימכור פרתו המעוברת לגוי בכסף ונאמר ס"ס להקל דלמא קנינו של גוי בכסף ואת"ל כר"י דלמא כרמב"ם דיקנה בין בכסף בין במשיכה וגם לקח הישראל מגוי פרה מעוברת ונימא ס"ס להקל דלמא אין קנין לישראל אלא במשיכה כר"ל דגוי קונה בכסף וישראל במשיכה ולא קנה ישראל ואת"ל כר"י דישראל קונה בכסף וגוי במשיכה דלמא דלא כט"ז וסמ"ע ואין ישראל קונה מגוי בכסף וישחט הישראל את שני הפרות אשר ממנ"פ אחת קדוש בקדושת בכור והוה תרתי דסתרי אהדדי ובשניהם אזלי' לחומרא ודוק ובזה יש לי השגה על מ"ל פ"ד מבכורות דחקר ס"ס בפרה חולבת שמא ילדה ושמא כסף קונה דא"כ אם הישראל קנה פרה חולבת נאמר בהיפך דלמא משיכה קונה. וגדולה מזו נראה לי אפי' לשיטת מהרש"ל שם בנדה דנתקשה שלא יהי' איסור דאורייתא בתרי קולי דסתרן אהדדי שאני התם דבא תמיד ספק חדש אבל כאן אותן שני ספיקות יחד יתהפכו בשעה אחת להקל להתיר קדשים בחוץ וקצרתי ברמז והבן וגם ידע שהמהרש"א חולק עליו על המהרש"ל אפי' שם ובכה"ג גם המהרש"ל מודה דהוה דאורייתא ועיין בתוס' בב"ק דף י"א אין שליא בלא ולד ודוק ויש לי בזה הערות גדולות כי יש לחקור הסתירה בשני גופין וכן אם יש סתירת הפכי' בספק איסור דאורייתא לרמב"ם אם להחמיר וכן בסתירת איסור דרבנן אבל אין כאן מקומו כי הוא ענין גדול וחמור ועוד חזון למועד אי"ה. סוף דבר הכל נשמע שאין אני מסכים להתיר בצירוף ספיקות ע"י שיטת הפוסקים וידעתי שימצא בשו"ת אחרים הרבה שדברו בס"ס להתיר בבכור וחלילה לי לחלוק עליהם אבל חלילה לי להכניס ראשי בדבר שלא נראה לי בלבי וגליתי למעלתו נ"י כמה הערות בסברות וחקירות בעזה"י וכעת אין לי פנאי לפלפל בפלפולו בסוגי' דמשיכה ואבקש שיעיין בדברי אחרונים ויודע אותם לי ואולי בחנוכה הבע"ל אי"ה אוכל להסתכל בדבריהם הלא ד' ברכו שלומד תורתו בעושר מתוך רווחה וגם יודיע דין של דיניהם של עכו"ם שבזה יהי' מקום להקל ואם יש למעלתו נ"י סתירת להערותי אל ימנע הטוב ממני כי רק האמת אחפוץ דברי הדש"ת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה