שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן לו
שלומים אלף עם שפע ברכות לראש מחותני הרהמה"ג לממשלת התורה כבוד הרב ר' יצחק צבי נ"י אב"ד דק"ק ג' ס' מיקלאש יע"א ולחתנו ב"א הרבני היקר ר' מרדכי פישל נ"י ולביתו שלום וכ"ט. אודות אשר הציע לפני קו' א' אשר נשאל מאת הרבני מוה' מרדכי לעוו מפ' וועסעלע ואעתיק לשונו משנה ערלה פ"א מ"ו על תויו"ט שכתב דהרמב"ם כתב כאן ואין הל' כר"י ובחיבור פסק כר"י ויותר הי' לו לתמוה דבחבורו סותר מה שפסק בה"ת פי"ג במאה לגינין חולין וא' תרומה דלא יתלוש לכתחילה ואמאי אם בערלה דאורייתא פסק כר"י כ"ש בג"ת דרבנן דנאמר יתלוש ומבטלין משום דאין אדם אוסר כל שדהו בשביל לגין אחד וכמו דפי' טעמו בערלה ולא עוד הרי מסקנת ירושלמי הובא בר"ש פ"ה מ"ט דקתני אם ידוע שהחיטין של חולין יפות מתרומה מותר דטוחן לכתחילה אר"ז שכן דרך כהנים שטוחנים וכו' יעו"ש ובפי' הרא"ש דבזה אף ת"ק דר"י מודה דמותר לטחון ולבטל לכתחילה דהרי גם הכהנים ג"כ יטחנו ויבטל א"כ גם הישראל יבטל אף (לכתות) [לכתחילה] בטחינה וא"כ גם בג"ת ודאי ק' הרי עכ"פ לכהנים יתלוש ג"כ וא"כ גם הישראל יתלוש ויבטל בק"א ועוד ק' הרי הרמב"ם פסק באיסור דרבנן מבטלין לכתחילה כ"מ המ"א פט"ו הכ"ה והרי שום ובצלים ודאי רק תרומה דרבנן ולית לי' עיקר מה"ת מיקרי כמו בשר עוף בחלב יעו"ש עכ"ל. הנה טרם אענה לישב הקו' אקדים להעתיק דברי הרע"ב בפ"א מערלה משנה ו' ר"מ אומר אף יכווין וילקוט כתב הרע"ב דחזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת ולא חייש דלמא אתי לערב הנטיעה לכתחילה ואע"ג דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחילה הכא מלתא דלא שכיח היא ולא גזור עכ"ל וכתב עליו התויו"ט שם וז"ל ומ"ש הרע"ב ואע"ג דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחילה כלומר וטעמא שמא לכתחילה יערב איסור והיתר בכדי שיתבטל והכא נמי ניחש עכ"ל ולפום רהיטא דבריו נפלאים הלא בכאן כל זמן שהפירות מחוברים איך שייך בו ביטול כמ"ש רש"י הובא בתוס' חדשים שם וז"ל רש"י ה"ז לא ילקוט דכל זמן שהיא במקומה במחובר חשובה ולא בטל עכ"ל א"כ בשעה שליקט הפירות מתחיל הביטול א"כ לר"י דמתיר שיכוין ללקוט א"כ לכתחילה מערב איסור בהיתר וע"כ צריך לומר דהתירו לי לבטל איסור לכתחילה כפשטות הברטנורא וא"כ למה הוסיף התויו"ט לומר כלומר שיהי' דומה כאלו כבר נפל איסור בהיתר ואסור בעלמא להוסיף עליו היתר משום דלמא יערב פעם אחר בידים איסור לתוך היתר וקשה הלא כאן הוה באמת מבטל לכתחילה שמערב איסור בתוך היתר דהא כל זמן שהי' מחוברים אין כאן התחלת ביטול ואטו יען שאינו מכיר איזה איסור ואיזה היתר יהי' מותר לערב בעלמא איסור בתוך היתר וע"כ צריך לומר דכאן התירו כדברי הרע"ב ודברי תויו"ט נפלאים וצע"ג. ונלע"ד ואקדים דבלא"ה קשה לי מאוד לפי השיטות דסוברים אין מבטלים איסור הוא דאורייתא וכפי מה שביאר הנב"י מהד"ת יו"ד סי' מ"ה שביבש ביבש לכ"ע דאורייתא יעו"ש מילתא בטעמא וכן מצאתי כדבריו בהרא"ה א"כ איך מתיר ר"י כאן לערב לכתחילה. אמנם נ"ל בודאי אין אסור לבעל איסור בתוך היתר אם אין בהיתר שיעור כדי לבטל האיסור דאטו יש איסור לאסור ההיתר ע"י תערובות באיסור פשיטא דשרי לערב היתר באיסור רק כאשר יוסף עוד היתר להיות שיעור לבטל האיסור אז עושה מעשה איסור שמבטל האיסור ע"י ההיתר למשל ערלה שבטילה במאתים אם מפיל ערלה בתוך ק"ץ פעמים אין זה סרך איסור גברא דהא בזה לא נותר האיסור אבל אם יפול ערלה עד שיגמר מאתים פעמים היתר נגד האיסור שהוא שיעור ביטול אז נעשה איסור גברא וא"כ אפוא זה שמלקט הפירות ועושה הפירות תלושים כל זמן שליקט ע"ד ק"ץ מהיתר נגד האיסור אין בי סרך מעשה עבירה רק בליקוט האחרון שיוגמר מאתים היתר בליקוט פירות אחרונים הגומר מאתים נגד האיסור אותו ליקוט היא מעשה עבירה וזה שדייק רש"י בגיטין דף ל"ד וכתב וז"ל וכי לקיט לפירות ומבטל להו במאתים הוה מבעל איסור לכתחילה עכ"ל מבואר שעד שלא יבטל במאתים לא נקרא מבטל איסור רק כשיגיע שיהי' הביטול במאתים אז נעשה מבטל איסור ודוק. וזה שהמתיק התויו"ט כיון דתערובות בקצ"ט אין בו סרך איסור וא"כ הוה הליקוט מתחילה היתר גמור וכאשר בא ליקוט האחרון הגומר שיעור מאתים אז הוה רק כאלו איסור נתערב בהיתר ואין בהיתר כדי לבטלו ומוסיף עליו היתר כדי לבטלו דאסור משום שמא יבטל איסור בידים דכדי שיעור שיש בו כדי לבטל עיין בש"ע יו"ד סי' צ"ט סעיף ה' ובפר"ח שם וכאן לא גזרו בהוספה הנ"ל דלא גזרינן שמא לא יעשה סימן באילן הערלה דאין אדם אוסר כרמו בעבור נטיעה אחת ולא גזרו בו רבנן אבל בשאר איסור אם נימא דמותר להוסיף היתר שיהי' נגמר השיעור כדי לבטלו גזרינן שיעשה כן בידים שיפיל איסור בתוך שיעור היתר או שיעשה ערמה מתחילה יערב בפחות איסור בתוך היתר ואח"כ יוסף עליו השיעור לזה בודאי אסור דעכ"פ מערב איסור בידים כדי לבטלו בתוך היתר אבל כאן חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת וא"כ נשאר על הדין ודוק. אך כל זה דאין עבירה להטיל איסור בתוך היתר אם אין בהיתר כדי לבטלו דאדם יכול לעשות בשלו מה שלבו חפץ א"כ רצונו שהיתר שלו יהי' אסור ע"י תערובות איסור כמובן אמנם בתרומה חידש הגאון קצו"ח בתשובותיו סי' ח"י על קו' פר"ד למה מאכילין לחולה שיש בו סכנה טבל הא יכול לפרוש התרומה ולהחזיר התרומה ולבטלה דהא ברוב בטל מן התורה ואין מבטלין איסור מן התורה היא רק איסור קל כנגד טבל שהוא במיתה הוה עבירה חמורה ותי' הגאון ז"ל דשאני תרומה דמבואר בפרק ח' דתרומות וברמב"ם פי"ב דתרומות דיש מצות עשה ושמרתם משמרת תרומתי שלא להפסיד שם תרומה א"כ כשמבטלה נעשית חולין ומפסיד מתרומה שמה והוה הביטול להפך תרומה לחולין כאלו מאבד תרומה בידים לכן לא יוכל להפריש התרומה ולהחזירה אח"כ בתוכה דפח"ח והגאון ר' ענזיל שם בהגהותיו מסביר בדברי רבו ירושלמי אשר הובא בר"ש פ"ה דתרומות סוף משנה ט' וז"ל ירושלמי בשם ר"י כל איסורין שריבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור ולא מתניתין היא בשוגג מותר במזיד אסור מתניתין בתרומה אתי מימר לן אפי' שאר דברים עכ"ל והוא פלא ולפי דברי הקצו"ח יובן דס"ד בתרומה הביטול אסור דמאבד תרומה והלא כתיב ושמרתם את משמרת תרומתי אבל בשאר איסורין ס"ד אפי' אין איסור קמ"ל והבן. ומעתה מיושבים קו' הרבני הנ"ל בשלומא בערלה ובכלאי כרם דהמה רק איסורים והלא מותר לאבד איסור מן העולם א"כ בתחילת הליקוט אשר פועל בידים שיתערב איסור בתוך היתר ליכא איסור כלל רק כשיגיע ללקוט אחרון יתחיל מעשה עבירה שמבטל איסור ע"י שיתרבה ההיתר עד מאתים כנגד האיסור והלא אז הוה רק כמוסף היתר על איסור שנתערב בהיתר ולא הי' בהיתר שיעור כדי לבטל האיסור ולא גזרו כאן להוסיף היתר משום שמא יעשה מתחילה לבטל איסור בתוך היתר כשיעור ביטול דחזקה אין אדם אוסר כרמו בעבור נטיעה אחת דהלא יכול להנות עד אחר הליקוט ויהי' בהיתר מאתים כנגד האיסור אבל כל זמן שהוא כרם לא יוכל להנות כי במחובר ליכא ביטול ואסור הכרם רק עד אחר הליקוט יוכל לבוא לידי היתר וכל זה בערלה וכלאי כרם. אמנם בתרומה כיון דבמחובר ליכא ביטול א"כ אסור להתחיל ללקוט דמיד שיתערב התרומה בתוך רוב חולין מפסיד שם מתרומה דאורייתא חד בתרי בטל א"כ אסור ללקוט אפי' חד בתרי ואפי' כהן אסור ללקוט דפועל הפסד שם תרומה ע"י ביטול הגם שתרומה דרבנן הלא כשם שאסור להפסיד שם תרומה דאורייתא כך אסור להפסיד שם תרומה דרבנן דכעין תרומה דאורייתא תיקנו לכן פסק הרמב"ם בערלה דמותר ללקוט ולבטל ובתרומה פסק דאסור ללקוט הן כהן הן ישראל אפי' בתרומה דרבנן וגם לא קשה מן ירושלמי פ"ה דתרומות דשאני התם שכבר נדמעו ונתבטל התרומה בתוך היתר ואין כאן משום הפסד ואיבד שם תרומה דהלא הכהן ג"כ יטחון אותם ויוציא לאור דכבר רבו חולין על התרומה א"כ כבר נעשה מתרומה חולין אבל כאן במחובר ליכא ביטול ונשאר תרומה בשם תרומה ואסור ללקט כדי שיתבטלו דאז עושה מתרומה חולין ופועל איבוד שם תרומה ודוק וגם מיושב קו' הא בדרבנן מותר לבטל איסור היינו באיסור דרבנן אבל בשם תרומה דרבנן אסור לאבד שם תרומה להפך אותם לחולין כנלע"ד בעזה"י. ואשר מחותני נ"י העיר ממנחות דף כ"ג אי המבטל יכול להיות כבטל הוה מב"מ ואם אי אפשר למבטל להיות כבטל הוה מבשא"מ וחולין יכול להיות תרומה וזה שאינו ערלה לא יוכל להיות ערלה עכ"ד בקיצר לא ידעתי מה פעל בזה הלא הרמב"ם פסק מב"מ בטל עיין בב"י יו"ד סי' צ"ח ובמג"א סי' תמ"ח ועוד עיין בש"ך יו"ד סי' צ"ח בכל למעלה מס' בתר שמא אזלי' ועוד למה בלא מתכוין בטל והכלל שמעלתו נ"י קיצר במקום שהי' לו לבאר דברי מחותנו הדש"ת: