אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן לה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן לה

סימן לד

שנית לאחי הגאון נ"י אהובי אחי נ"י מאוד שמחתי במכתבך אשר השבת בחכמה להצדיק הגאון שיבת ציון שלא הביא ממשנה בב"ב בספק אילן קדום ואמרת התם אי הי' העיר קודמת והוה הדין דצריך לקוץ בלא דמים א"כ לא הי' לו מעולם חזקת ממון וכן הדין בחו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ב אם העיר קודמת לא הי' לו מעולם חזקת ממון אבל במכירת הבית וספק על המזוזות לו יהי' שמכורין אבל עכ"פ מעיקרא הי' לו חזקת ממון על הבית וכל הדבוק בו א"כ אמרי' בספק ממון קולא לנתבע הוא המוכר כפסק הסמ"ע סי' רי"ד וע"כ לא חקר הבעל שיבת ציון מדין אילן עכ"ד. מאד שמחתי בו אבל בכל זאת לא ידעתי לדינא אם לא הי' לו חזקת ממון באילן כי הלא האילן נטוע בתוך שדה שלו ובודאי הפירות אשר על האילן המה ממונו וגם גוף העץ של האילן הוה שלו ורק מפני נוי עיר בא"י צריך להרחיב ולקוץ האילן אבל עכ"פ הי' לו חזקת ממון רק יש ספק אם צריך לקוץ בחנם או מתרפס ברצי כסף אבל עכ"פ יש לו חזקת ממון דמקדם הי' שלו ודוק. ואוסף עוד כיון דזה דצריך לקצוץ הוא משום נוי ארץ ישראל וא"כ הקציצה הוה ליפות נוי בא"י בזמן שישראל שרוין עלי' א"כ כל הקציצה הוה מצוה דילי' אבל עכ"פ יש לו חזקת קמייתא דלו יהי' שצריך לקצוץ בחנם אין כסף הוא כדי להדר נוי א"י ואם יש ספק אם האילן קדום צריך שר העיר או בני העיר לשלם לו דמים הוה הוא המוחזק לולא מפני שצריך לקצוץ ואח"כ אמרי' אייתי ראי' ומשקל ודוק. ובחבורי קול סופר על המשניות חקרתי אם רשאי כל איש ואיש לקצוץ את האילן או נימא דמצוה דילי' הוא ובעל האילן קודם לקצוץ רק אם מתרשל במלאכתו אז רשאי כל איש לקצוץ אותו אבל אם חפץ במצותו והקדימו אחר צריך לשלם לו הפסד מצותו הגם שאין על הקציצה ברכה עיין בש"ך חו"מ סי' שפ"ב ואעתיק מה שכתבתי שם בב"ב פ"ב משנה ז' וז"ל י"ל למה לא תני אם העיר קודם קוצץ ומקבל דמים וכן אם האילן קודם קוצץ ומקבל דמים ונ"ל דבעל האילן אינו צריך לקצוץ האילן אלא יש רשות לכל אחד מבני העיר לקוץ וזה רמז קוצץ ואינו נותן דמים ואם האילן קדום קוצץ ומי שקוצץ נותן דמים ובספק מי קדם ג"כ קוצץ ומי שקוצץ אינו נותן דמים אבל בעל האילן בעצמו בכל אופן אין צריך לקצוץ דדי שאם יבוא לתבוע אמרי' לי' אייתי ראי' ושקול אבל מהכ"ת שהוא שהוא צריך לקצוץ מספק וכן אפי' אם העיר קודם למה יקצוץ הוא הבעל העיר המה הב"ד ישלחו לקוץ ועיין בגמ' דף כ"ו אנא לא קייצינא וביותר כאן שהוא משום נוי העיר אך מדברי שמ"ק בשם ר' מאיר ז"ל משמע דבעל האילן צריך לקוץ בעצמו ויש לי עיון בזה בתוס' דף כ"ד ע"ב ד"ה מ"ש ובפ' החובל שפי' רש"י ורא"ש האילן העומד לקציצה אשירה או אילן הנוטה לרה"ר ולא פי' באילן הנטוע בתוך חמשים אמה ואולי יען דאין זה נוהג אלא בא"י בזמן שהי' הארץ ביד ישראל אבל הא אמרו בשור העומד להריגה ואם אין ב"ד מוסמך בא"י אין השור עומד להריגה הא יכול לשחוט אותו אלא עכ"ח כל איש ואיש רשאי לקצוץ רק עיין בטוש"ע סי' שפ"ב ודוק ועיין רמב"ם פ"ו מה' שכנים שכתב וכל אילן הנמצא קרוב לעיר קוצצים אותו עכ"ל שם על הגליון סוף דבר נ"ל דיש כאן חזקת קמייתא אפי' אם כל אדם רשאי לקצוץ וק"ו אם המצוה על בעל האילן ודוק. ומה שהשגת על מה שהערותי לדברי הריטב"א דיכול ליקח המזוזה עצמה א"כ דומה לספק אילן של יחיד והשגת ע"ז דשאני התם בספק אילן של יחיד אינו צריך לקצוץ כלל אבל כאן דאסור ליקח המזוזה רק אם הלוקח אינו רוצה לשלם לא עשו חכז"ל תקנה נגד חמסן אבל אם יש ספק דלא צריך לשלם דמזוזה בכלל מכר אז נשאר התקנה דאסור למוכר ליקח המזוזה וא"כ הוה המוכר המוציא מחבירו עכ"ד בקצירת אומר יפה אמרת ויישר כוחך. אהובי אחי נ"י לדעתי הוא כך לריטב"א הוה הדין במזוזה דמי שבא לבית צריך לשלם המזוזות ואל"כ יוכל הדר בו מקודם ליקח המזוזות ועכשיו עוד הספק אם בתוך מכירת הבית נכלל בו מכירת המזוזות א"כ כבר קבל הדמים בעד המזוזות ואם לא נכלל במכירת הבית מכירת המזוזות א"כ עדיין לא קיבל הדמים א"כ כל זמן שלא מברר הלוקח ששילם המזוזות נשאר המוכר שהוא בעל המזוזות בחזקתו הקודם שמזוזות הי' שלו מקודם והלוקח צריך לברר ששילם לו מעותיו ואם לא מברר ששילם יוכל המוכר ליקח המזוזות עצמן בשלומא אם בשום אופן אין רשאי ליקח המזוזות א"כ הוא בא רק לתבוע מעות ויוכל לומר הביא ראיה על הדמים אבל כיון שהוא יכול ליקח המזוזות אם אין נותן השומא א"כ הוה הספק רק דלמא כבר שילם לו המזוזות בכלל דמי מכר א"כ צריך הלוקח הביא ראיה ששילם לו ועיין במ"ל פט"ו מה' טוען ודוק. אך אין לחקור לדמות שחיוב בודאי ופרעון ספק והוה כאומר לויתי ואינו יודע אם פרעתי דחייב דשאני הכא קודם לקיחת הבית בודאי לא הי' חיוב וכאשר לקח הבית יש ספק שמא גם המזוזות בכלל הבית א"כ לא בא לכלל החיוב ועיין בש"ך חו"מ ה' טוען ונטען ועיין ט"ז סי' ע"ה דגם זה אינו יודע אם פרעתיך הוה מכח אוקמי מילתא אחזקה וזה לא שייך כאן ודל"ב. וראיתי שהערת דבמגילה דף ז' קאי אספרי תנ"ך ולא על ס"ת של מ"ע כתבו לכם אשר הפרמ"ג חקר שבעי לכם ולא איסור הנאה עיין בטו"א שם שחקר בזה דאם לא כן כתיבת ספר תורה לקיים מ"ע בעי לשון הקודש ולא יוצא בכל לשון יעו"ש וכנים דבריך. ואשר הצעת לפני כמה חקירות (א) מדאמרו לא יטלנה בידו ויצא משמע הוא בעצמו אבל ע"ו אחרים אפשר דמותר או אסור לו לגרום סכנה לחבירו אפי' ע"י נכרי וקטן (ב) אם נפל המזוזה מעצמו אפשר שאין צריך להחזירה למקומה או יש קפידה על יציאה מן הבית הגם דנפלה מעצמו לא יטלנה בידו ויצא (ג) אם נפל מזוזה מעצמה אסור לקטן להחזירה דאם בית הדר בו שלו א"כ הוה מחויב מדאורייתא וקטן מדרבנן ואם הבית שכור הוה הבעה"ב חד דרבנן והקטן תרי דרבנן המה חקירות לאותיות ואין לי כעת פנאי להשים עיני עליהם לטובה ועוד חזון למועד כי ירחיב ד' לי וינוח לי מדאבון הגדולות ויהיה לי רחבת לב אשיב לך אי"ה אחיך הנאמן:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה