שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן לד
שפע ברכות והצלחות לאחי הרב הגאון הצדיק המהולל כבוד הרב ר' נפתלי סופר נ"י אב"ד דק"ק פשנ"ד יע"א:
אהובי אחי נ"י בשבוע זו בא בעה"ב אחר שמכר ביתו הקטן לאיש אחד וכאשר ביקש המוכר דמי מזוזות שלו דחה אותו בלך ושוב עד שאומר לו בפה מלא שלא צריך לו לשלם כלל ושאל את פי ואשר חקרתי בו לזכות המוכר כנגד הלוקח אשלח לך ושים עינך עליו לטובה ותודיע לי דעתך דעת תורה בזה במהרה. שאלה בא לפני ישראל אחד מכר בית שלו הקטן לחבירו ואח"כ תבע ממנו שישלם לו המזוזות שבו והשיב לו כיון שקנה הבית גם המזוזות שלו המה והמוכר טוען הגם שלא יוכל ליקח גופי המזוזות כנהוג בישראל אבל תשלומי שווים צריך לשלם לו מעולם לא חשב בדעתו שמוכר המזוזות בכלל הבית כמו שלא מכר בכלל שאר חפצים. תשובה עלה בדעתי דהדין עם הלוקח דכל מחובר ביתדות הוה ספק אם נמכר בכלל הבית עיי' בחו"מ סי' רי"ד סעיף ו' וכאן דבכל אופן לא יוכל ליטול המזוזות גופם כמבואר ביו"ד סי' רצ"א דאסור ליטול המזוזות עצמן והוה כל הספק אי הלוקח צריך לשלם ממון למוכר ודומה לפ"ב בב"ב משנה ז' ספק אם העיר קודם או האילן קודם קוצץ ואינו נותן דמים דאמרינן לבעל האילן אייתי ראיה דאילן היה קדום ועיין בחו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ב והגם דבמשנה י"א אמרינן באילן של יחיד לא יקצוץ שאני התם אם לא מחזיק מספק באילן משלו אבל כאן במזוזה דבשום אופן לא יוכל ליקח המזוזות רק תובע ממון דומה כאילן של רבים שנקצץ דלא יוכל להוציא ממון מן הלוקח. אמנם אחר העיון אמרתי דהדין עם המוכר דהלוקח צריך לשלם לו מזוזותיו כפי השווים שלהם כאשר אבאר בעזה"י. הנה הגם דכל איש מישראל חייב לקבוע מזוזה בביתו אבל עכ"פ אין קפידה שיהיה המזוזה שלו דווקא היינו שיהי' ממונו דאפי' אם השאיל לו חבירו מזוזה או אפי' אם בא לידו מזוזת חבירו והוא אינו בביתו אמרינן ניחא ליה לאיניש שיעשה מצוה בממונו והוא קבע את המזוזה עד שיבוא חבירו ויחזירו לו יצא האיש ידי חובת מזוזה (ואפי' בס"ת דכתיב לכם כ' הפרמ"ג בפתיחה לה' תפילין שמסופק אם כ' ס"ת ותפילין ומזוזות על עור איסור הנאה של עכו"ם אי שריין או לאו וכ' וז"ל והנה מדכתיב כתבו לכם השירה הזאת לומר לכם משלכם לא מצאתי' כעת עכ"ל ואם מסופק בס"ת דכתוב לכם ק"ו במזוזה דלא בעי' הכתב שלכם ועיין במגילה דף ז' אין בין ספרים לתפילין ומזוזות ולחקירת הפרמ"ג יהי' הבדל דבס"ת בעי שלו משא"כ בתו"מ אלא עכ"ח אפי' בס"ת לא בעי' שלו) ולא מצאתי שיהיה המזוזה דווקא של הקובע ואפי' נאמר דבס"ת כתיב לכם שיהיה שלו וה"ה לתפילין ומזוזות צריך שלו אבל עכ"פ מהני במע"מ להחזיר דהא באתרוג כתיב לכם ומהני במעמ"ל עיין או"ח סי' תרמ"ט ועיין במג"א סי' י"ד ובט"ז שם בטלית ותפילין שעכ"פ מהני מעמ"ל וא"כ הגם שאסור להסיר המזוזות מהני שנותן לו במעמ"ל או אם יארע שהוא ישכיר הבית מן הלוקח יבוא לו מזוזותיו בחנם אין כסף כי חזרו המזוזות אלא שהוא בעל המזוזות ואפי' מתנה לזמן בודאי מהני במזוזות ועיין בקצו"ח סי' רמ"ג ושוב אין סכנה עוד כיון שלא לקח המזוזה ממקומה וכן אם לא יהיה התרשלות מן הבא אחריו דהא המזוזה נשארת במקומה ועכ"פ נשאר הוא בעל הממון אם יהיה יום החזרה אח"כ הי' מתנה למפרע וא"כ הלוקח צריך לשלם לו הדמים כי הגם שהמוכר אין רשאי להסיר המזוזה אבל עכ"פ אין צריך ליתן המזוזות ללוקח רק יתנו לו בשאלה או במתנה לזמן או במעמ"ל וכיון דיש ספק אם המה מכורים בכלל הבית או לא א"כ צריך הלוקח לשלם לו מיד אם מבקש לצאת מן הספק פן לא יוחזר לו בסוף והוא דר בלי מזוזה וא"כ נשאר עוד הדין הגם דיש ספק פן הם מכורים בכלל הבית הוה הלוקח מוציא מחבירו דאוקמי המזוזות בחזקת קמייתא והמה של המוכר רק דאסור להסירם וצריך להשאילם או ליתנם לו במעמ"ל ודוק. ואין להשיב דהלוקח אינו רוצה לקבלם במעמ"ל או במתנה לזמן זה אינו כלום עכ"פ המוכר אינו מחויב לעשות יותר רק שיוכלו המזוזות להשאר במקומם בחפץ מצוה ואם הלוקח לא חפץ במתנה א"כ צריך הוא להסירם ולהשיבם לבעלים או שצריך לשלם כסף מלא בעדם מיד למוכר ולא דמי לאילן ששם צריך קציצה שהוא איבוד האילן ורוצה רק תביעת ממון אבל כאן לא יחפוץ תביעת ממון רק נותן המזוזות במעמ"ל יותר מזה אינו מחויב לעשות כי בזה פעל שלא יסיר המזוזות ממקומם ומצפה שיבואו לו בחזרה והבן. ועוד הרי בשמ"ק בב"מ דף ק"ב בד"ה לא יטלנה בידו ויצא כתב וז"ל כלומר אלא ימכרנה לו בדמים שהוא שוה וכן כתב ר"א משבחא ז"ל בשאלתות שלו הר"ר יונתן ז"ל וז"ל ריטב"א לא יטלנה בידו ויצא פי' סתמא קאמר אפי' בשצריך אותה לבית אחר ומיהו אפשר שחיוב בע"ה לפרוע דמים וכן כתב באורחת חיים עכ"ל ובריטב"א בב"מ דף ק"ב וז"ל ואית דבעי למימר דמצי נמי ליטול דמים אעפ"י שאינה צריכה לו וכל כמה דלא יהב ליה דמים נוטלה ויצא עכ"ל וכפי הפשטות משמע כל זמן שלא יחפץ לשלם מותר ליטול אפי' המזוזות גופם ויצא א"כ אם יש ספק אם מכר לו המזוזות בכלל הבית דומה לאילן של יחיד אם יש ספק אם הוא מחוייב לקצוץ אינו קוצץ וה"ה כאן אינו מניח המזוזות עד שנותן דמים אם הבית בא בשכירות וא"כ אפי' מכר הבית והוה ספק אם מכר המזוזות הוה הלוקח התובע ומחוייב לשלם ודוק. גם יש לי לדון בשלומא אם מחבר ביתדות דבר חול תשמישי הבית שייך לחקור דבטל בכלל הבית וממילא הומכר בכלל הבית אבל מזוזה דהוא הי' חיוב מצוה לקבוע במזוזות ביתו לקיים מ"ע וצריך ליטלו משם פעמים בשבע שנים לבודקה עיין בשו"ע יו"ד סי' רצ"א א"כ אין קביעות ביתדות ביטול לגבי הבית דהא היה מוכרח לקבוע ביתדות לקיים המ"ע ועתיד ליטלה משם לבודקה או אם ימכור ביתו לנכרי וכדומה ודוק. ולא עוד הלא הלוקח צריך לברך כשנכנס בו אשר קדשנו במצותיו וציונו לדור בבית שיש בו מזוזה ואי יש שם ספק אי המזוזה שלו בלי פריעת דמים האיך יברך ואפי' כפי הנהוג שלא לברך הבא לדור ברכת אשר צונו לדור בבית שיש בו מזוזה ואולי מטעם הלא יכול לדור בבית אחרים שפטור מה"ת ממזוזה עכ"פ הוא נכנס בחיוב מזוזה ובפרט לפי דברי מוצל מאש סי' י"ג דאפי' ס"ס לא מהני לצאת מחיוב קיום המצוה עד שיודע שבודאי קיים אותו והארכתי בגליון שם דעונש ליכא אם הי' ס"ס אפי' כלפי שמיא נגלה שהי' אסור דהוא היה אנוס עפ"י דין תורה אבל שכר מצוה ליכא חוץ אם עשה באמת מצוה אבל בודאי לא נענש הגם שכלפי שמיא גלי' שלא קיים המצוה ואכמ"ל אבל עכ"פ מכח שאין מוציאין ממון מספק לא יוכל לקיים מצותו חיוב מצות מזוזה וא"כ אם יש ספק אם צריך לשלם ממון המזוזות לזה ואל"כ המה גזילה בידו לא יצא י"ח מצותו והבן זה. ומצאתי בפ"ת סי' רצ"א שמביא בשם שו"ת שיבת ציון סי' ק"ז שמביא דבכה"ג אפי' לצאת ידי שמים אין צריך הלוקח לשלם יעו"ש ועיינתי בספר הנ"ל שכתב יען שבכל אופן אין רשאי המוכר ליקח המזוזות ואם מחובר ביתדות הוה איבעי דלא איפשטא א"כ הוה המוכר המוציא מחבירו עליו הראיה דשאני חפצים שיכול המוכר ליקח גוף החפץ אז נשארו בחזקתו עכ"ד ובעיני יפלא שלא העיר ממשנה בב"ב פ"ב כלל וגם יפלא שהביא דברי הר"ר מנוח שאין מוציאין ממנו ממון ובש"ע משמע שמוציאין התשלומין וגם לא הביא מדברי שמ"ק וריטב"א דמשמע בלא תשלומין יכול ליקח אפי' המזוזות וגם יפלא שלא העיר דהנך חיבור יתדות במזוזה הוא אינו ביטול לבית דצריך לחברן בעבור קיום המצוה ועומד לסתור בעבור לבדוק המזוזה והעיקר יפלא בעיני הלא יכול המוכר לומר לו אני נותן לך במעמ"ל וא"כ נשאר הדין דהלוקח הוה המוציא מחבירו ולדעתי הלוקח צריך לשלם המזוזות ואם לא יאמר הלוקח אני נותן לך במעמ"ל למועד אשר אוכל ליקח המזוזות כנלע"ד כתבתי בעזה"י. ועלה בדעתי עוד לחקור הלא המנהג במזוזה עצמה אין קובעים יתדות רק מעטפים אותה בנייר ונותן היתדות בנייר או שנותן המזוזה במתכת דק שקורין בלעך ובאותו בלעך נותן היתדות לחבר במזוזה א"כ המזוזות גופא לא קבע ביתידות רק המסבב הוקבע ביתדות ובפרט ברוב מזוזות אפשר להשמיט שטח עליון אשר בו גנוז המזוזה מן שטח התחתון המחובר ביתדות א"כ שעח בלעך תחתון הוא מחובר ולא חלק העליון עם המזוזה ובודאי נשארו המזוזות גופי' למוכר. ואוסף עוד הלא על הבלעך אשר מחובר ביתדות אין איסור למוכר שיסירם כי הכי יש סכנה אם ישאר המזוזת כרוך רק בניירות וא"כ בכל אופן יקח הבלטכען מכח דהלוקח הוה התובע והמוציא מחבירו עליו הראי' וע"כ יסתור המוכר החיבור היתדות ובגמ' לא איבעי אי חיבור יתדות מהני אם יש ספק שהוא של הלוקח ואינו רשאי לבטל חיבור היתדות אבל כאן חיבר היתדות יבעל המוכר בכל אופן בעבור הבלעכין א"כ לא נשאר על המזוזות חיבור יתדות שיהי' בכלל הבית ע"כ מחויב הלוקח לשלם הכל עפ"י הדין כנלע"ד אחיך הנאמן הדש"ת: