שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ה · סימן לג
כתיבה וחתימה טובה לדיין המצוין אשר הלכות עולם לו שבילי הפוסקים ומורים נפתחים לפניו ה"ה כבוד הרב המאור ר' יחזקאל נ"י דיין דק"ק אליינאב יע"א. אחד"ש בשבוע העבר קבלתי מכתבו שנית ואני חלוש מאד ממרחץ ושאר טרדות וד' ירחם עלי וירפאני ויסיר מעלי כל יגון ואנחה ואשיב רק מפני הכבוד. שאלה אודות הסופר אשר כתב גט לאיש אחד לגרש בו אשתו בע"כ ונודע מי הוא ומתנצל עצמו שלא ידע שיש על הסופר חדר"ג ומתיירא בעבור ערכאות לגלות ברבים לאמור אנא שא נא חטאתי על כן התירו לו בקובץ עשרה שלא בפניו אחר שמעלתו נ"י גילה כל הענין ורבים מרננים אחריו ומבקשים שסופר צריך לאמור חטאתי ברבים ואם לא עשה כן לא מהני וצועקים שמעלתו נ"י החטיא רבים והציע טעמו ונמוקו כאשר יבואר בתוך דברי כ"ה. תשובה פתח דברי ראיתי שמעלתו נ"י העיר ואומר שהסופר לא הי' צריך התרה כלל כי נאמן שלא ידע שר"ג תיקן גם חרם על הסופר כיון שלא נמצא מפורש בש"ע שר"ג עשה חרם גם על הסופר והעדים כאשר באמת הגאון מהר"י מווארשא מחזיק כן שדעת רמ"א שלא הי' תקנת רגמ"ה להיות חרם על הסופר והעדים והגם דבנב"י מהד"ת סי' קכ"ט מחזיק בדעת מהר"ם מינץ דיש חדר"ג על הסופר והעדים עכ"פ נאמן הסופר שלא ידע מזה כמו בח"מ סי' ל"ד סעי' י"ב עכ"ד. הדבר מסתבר דסופר לא ידע שיש חדר"ג גם על הסופר כי כאשר ראיתי זה איזה שנים דברי הנב"י שמביא דברי מהר"ם שהנדוי חל על הבעל והסופר והעדים הי' לפלא בעיני מאוד כי לא שמעתי מעולם לחקור ולדרוש בגט בע"כ מי הי' הסופר והעדים כדי לנהוג בהם כדת ומסתמא המה בכל עיר ועיר שכותבים הגיטין בב"ד ולפי דברי הנב"י המה פסולים וחשבתי בלבי שטוב שלא לדרוש כלל כי אוקמה הסופר על חזקות כשרות שהוא שוגג שלא ידע שיש עליו חדר"ג וא"כ לא צריך התרה כלל ואם נחקור ויהיה נגלה שלא הי' שוגג ברור יהי' נולד חשש על הגט שכתב בב"ד בין הפרקים שכתב הגט בע"כ עד שנודע לנו על כן כיון שרמ"א בסי' קי"ט מתיר שהיא תוכל לינשא לאיש ע"י הגט בע"כ כאשר ביאר הבית מאיר סי' קי"ט דרמ"א לא כתב אם עברה ונשאה או דצריכה גט שני אלא ע"כ דמותרת לינשא בגט זה שנותן בע"כ יעו"ש וע"כ הרמ"א סובר דלא נתקבל רק שהבעל יהי' בנדוי ולא הסופר והעדים ונשאר הגט כשר ומותרת האשה לינשא בגט זה וא"כ טוב שלא לדרוש בהסופר והעדים שלא יהי' לנו מבוכה על הגיטין הכותבין בב"ד לחוש על ספק ואוקמי הסופר והעדים על חזקת כשרות שהם שוגגים ולא חוששים לעשות כרוז שידעו זאת שהם בנדוי מי שהי' הסופר ועדים בגט בע"כ שאין הדבר ברור כאחותך שאסורה שיהי' חיוב להודיע ברבים שיהי' מזידים מכאן והלאה כי לפי דברי הרמ"א על כרחך ליכא חרם על הסופר והעדים וא"כ הנח להם לישראל מוטב שיהי' שוגגים ולא יולד מבוכה ח"ו כך גמרתי בלבי כאשר בא אשה וצועקת שבעלה נתן לה גט בע"כ לרדוף האיש ולא לדרוש מי הוא הסופר והעדים ודוק. ועלה בדעתי שגם הרמ"א מודה שחדר"ג הי' גם על הסופר והעדים רק שדייק בלשון מהר"ם שכתב וז"ל לא יהי' אדם רשאי לזרוק גט לאשתו כי אם ברשות ג' קהלות ואם יעשה הבעל והסופר והעדים יהי' בנדוי כאשר תיקן רגמ"ה עכ"ל ודקדקתי למה לא כתב ואם יעשה הסופר והעדים והבעל יהי' בנדוי דמיד שמתחיל הסופר לכתוב הוא בחרם ואח"כ העדים ואח"כ הבעל שזורק הגט הלא הוא בא באחרון דהלא גוף התקנה הי' שלא יהי' אדם רשאי לזרוק גט לאשתו ולמה הקדים הבעל קודם וצע"ג. על כן הי' נ"ל דלא חל הנדוי על הסופר ועל העדים רק אחר הזריקת הגט מיד הבעל אז המה גרמו להבעל שיהי' בנדוי ע"כ גזר רגמ"ה שגם העוזרים לחטוא הסופר והעדים יהי' בנדוי אבל כל הנעשה בהכשר גט הי' הכל בטוב ועל כן היא מגורשת ונקרא הבעל עבריין עד שתנשא האשה וחולק הרמ"א רק בזה במה שכתב מהר"ם וז"ל ואין הגט כלום עכ"ל אשר חידש הנב"י מהד"ת סי' קכ"ט שהעדים הי' פסולים ורמ"א סובר נהפוך הוא דבשעת זריקת הגט לא הי' הסופר והעדים בנדוי והוה גט כשר ותוכל האשה לינשא בו והבאתי ראי' דגט פשוט סי' קי"ט ס"ק י"ט הביא דברי מהר"ם מפראג ומהר"ם מינץ שהחרם הוא שהבעל והסופר והעדים יהי' בנדוי ובס"ק כ"ד הביא דנראה מרמ"א דגט כשר בדיעבד אך שמצא בתשובת הר"ם מינץ שאם גרשה בע"כ לא הוה גט אפי' בדיעבד והוא חולק דמהר"ם מינץ בסי' ק"ב לא כתיב בה הכי יעו"ש וקשה מאי חקר הלא הביא בס"ק י"ט דברי מהר"ם מפראג ומהר"ם מינץ דסופר והעדים המה בנדוי וא"כ המה עדים פסולים וצע"ג ולפמ"ש יוכל להיות שהנדוי חל גם על העדים משעה שחל על הבעל מזריקה ואילך אבל עכ"פ הגט הי' בכשרות ומהני גירושין גמורים אבל עכ"פ גם הסופר בכלל ודוק וצריך התרה ברבים אם הי' מזיד וא"כ בנידן דידן עכ"פ צריך הסופר התרה ברבים ודוק. וזה מכבר עלה בדעתו דמה שכתב מהר"ם מינץ דלא הוה הגט כלום הוא דאנן סהדי דלא גירש באמת דלא יעבור על החרם ויהי' רע לשמים וגם לבריות כנגד אשתו ומה שזורק גט הוא שימצא אשה אשר תנשא לו הגם שיעבור ג"כ חדר"ג שיהי' לו שתי נשים טוב לו לעבור חדר"ג על שתי נשים ולא יעבור חדר"ג לגרש בע"כ שהוא חרם שפשט עצמו בכל ישראל וגם נעשה רע לבריות לצער אשתו אשר זכתה בזכות שלא לגרש אותה בעל כרחה וא"כ כל גירושין בע"כ אנן סהדי שהוא אחיזת עינים שמצא אשה אשר חפץ בה ולכן אפי' בדיעבד לא מהני זה סברת מהר"ם ודוק. אמנם כל זה אם אינו עובר חדר"ג בשתי נשים רק בשעת לקוחין א"כ אנן סהדי שבוחר לנפשו לעבור חדר"ג של שתי נשים מלעבור חדר"ג של גירושין בע"כ אבל אי עובר חדר"ג של שתי נשים בכל יום ויום ובכל ביאה וביאה א"כ לעבור חרם הקל כמה פעמים חמור מלעבור חדר"ג פעם אחד בשעת גירושין עיין ר"ן פרק יוכ"פ לאכול כמה זתים נבילה הוה כמו לשחוט בשבת יעו"ש ובמג"א הלכות יוכ"פ ובמ"ל פ"ד מריבית וא"כ בוחר לגרש בלב שלם וא"כ הרמ"א דסובר בסי' א' דעובר בכל יום ויום כשיש לו שתי נשים א"כ סובר דמגרש בלב שלם ומהר"ם סובר דאינו עובר על חדר"ג רק בשעת לקוחין עיין בכה"ג סי' א' אות ט' מבואר כן יעו"ש א"כ אנן סהדי דלא מגרש בלב שלם כי בוחר לעבור חרם דר"ג של שתו נשים דלא נתפשט בכל ישראל ואפשר רק עד אלף השישי והוא קל כנגד לגרש בע"כ ודוק. הארכתי לשעשע בהרחבת התורה והעיקר כי נאמן הסופר דלא ידע שיש עליו חדר"ג כי לא נודע בעולם חרם על הסופר והעדים וא"כ הוה שוגג באומר מותר ועיין בגט פשוט בסי' קי"ט ס"ק כ"ו דברי מהר"ם אלשקר דחדר"ג של גירושין בע"כ לא פשטה ומביא דברי ר"ן דפשטה יעו"ש ולדעתי פשטה כנגד הבעל ולא פשטה כנגד הסופר והעדים ונאמן הסופר דלא ידע מחדר"ג עליו ואין צריך התרה ודוק. ומה שהעיר עוד אם הסופר חייב נדוי משום שסידור הגט בלי ידעת הרב אב"ד דמתא כמו טבח שלא הראה סכינו לחכם נ"ל כיון דדבר זה אסור להרב דמתא לדעת מלבד חדר"ג הוא כנגד דינא דמלכותא שענוש יענש אם הי' להרב ידיעה א"כ לא פגע המסדר הגט בכבוד הרב כלל כי שם הי' לטבח להראות הסכין להחכם אבל כאן לא הי' להרב רשות לסדר גט כזה או להיות לו ידיעה מגט בע"כ שהוא נגד דינא דמלכותא ודוק וראיתי שמביא שו"ת שואל ומשיב פוסל גט יען שנסדר בלא רשות הרב דמתא אין הספר בידי לעיין ואם הי' בגט בע"כ אשר לא הי' רשות למסדר להודיע להרב הדבר פלא בעיני ואולי הי' נידן שלו בגט שהי' הרב דמתא יוכל לסדר ומדוע לא ציין היכן התשובה ההיא ואדע לדרוש. ואודות שעבר הסופר על לפני עור אם נפסול בזה לעדות דבודאי ידע שיש חדר"ג על הבעל וא"כ עבר על לפני עור והוכיח דלא נפסל כמו שכתב הריב"ש בשליח לגוי דלא נפסל לעדות דמשמע לאינשי לא תגנוב שלא וגנוב לעצמו והביא דברי הש"ך בסי' נ"ב שבריבית דרבנן גם רמב"ן מודה וחדר"ג הגם דהוה דאורייתא אבל בספיקא אזלינן להקל עכ"ד ויפה דבר. ולא אוכל להתאפק לשאול עכ"פ מאי לפני עור יש כאן הלא יוכל לכתוב בעצמו או לבקש סופר שלא יודע כלל שחפץ לגרש בע"כ הלא כותבי' גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ויעיין בנב"י מהד"ת סי' י"א ד"ה ועוד שחקר אם הבעל אומר שזינתה אשתו נאמן דאם משקר א"כ האשה יודעת שמשקר ויצרך ליתן הגט בע"כ א"כ יוכל מיד ליתן הגט בע"כ ואם כי לא ימצא לו ב"ד שיסדר לו גט הלא כותבים גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו יעו"ש וא"כ כוון שיוכל להיות לבעל גט אשר לא יעבור בו אדם לפני עור א"כ גם הסופר והעדים לא ועברו על לפני עור גם למ"ל שחולק על פני משה שהובא במ"ל פ"ד מהל' ריבית מודה בכה"ג ולא הוה רק מסייע לעוברי עבירה עיין רש"י גיטין דף ס"א ודוק. ואוסף שחקרתי אם לא ימצא סופר ועדים והוא שונא לאשה הזאת שלא יוכל לסבול א"כ יהי' מוכרח להרחיק נדוד ולישא שם אשה במקום שלא נודע שיש לו אשה ויעבור ג"כ על חדר"ג א"כ במה מכשילו מה לי לעבור חדר"ג משתי נשים או חדר"ג לגרש אשה בע"כ א"כ בכל אופן בא לידי מכשול עבירות חדר"ג וכי תימא שזה חדר"ג שלא לגרש חמור באיכות הלא להיות הוא אסור בכמות שעובר בכל יום וא"כ במה הכשילו בכל אופן יהי' עליו חדר"ג וכי תימא פן לא ימצא לו אשה להתקדש ולא יוכל לעבור חדר"ג משתי נשים וחדר"ג לגרש בע"כ הוה בידו מלבד שעפ"י רוב ימצא בהרחיק נדוד וגם בעוה"ר לרוב נכשלים בעונות חמורים גדולים אשר אין להם היתר וחדר"ג יש היתר לאיסור בעשרה ואיש גלמוד נלכד בעונותיו עד בלי מספר עכ"פ אם כבר לקח לו אשה אחרת ובגירושין בע"כ יצא מחדר"ג של שתי נשים לא הוה לפני עור הארכתי במקו"א מי שיש בידו נבילה לאכול כדי שביעה ואחד נותן לו טריפה תחתיו אינו עובר על לפני עור דמה לי לאו דטריפות או לאו דנבילות למשל ודוק. סוף דבר אני מאמין שעשה מעלתו נ"י כדין עם הסופר אבל חלילה לי להורות מלבד שאני חלוש ולא אוכל לירד לעיון גם זאת הלא בפולין יש גדולים חקרי לב ולא אכניס עצמי לדינא כלל ולא באתי להשיב אלא מפני כבוד התורה שתחת לשונו כמה הערות כי לא אחפוץ להורות לפולין: