אור ברסלב
שות מחנה חיים ה › סימן לב

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

ה · סימן לב

סימן לא

שמחת חג הפסח יחוג בשמחה הרב המאור בתורה מורג חרוץ הרב ר' משה כ"ץ נ"י בט' טערעבעש. אחד"ש מהדבר אשר ביקש כעת אין קול מדובר כלל ואודות שאלתו אשיב בקצירת אומר כי טרדותי רבו ואני חלוש מאוד. שאלה באשה אחת אשר לה ס"ת ונתנה בשנה העבר לסופר מומחה פלוני מק"ק פלוני והגיה ותיקן וקיבל שכר וכאשר קראו בו בשנה זאת מצא הקורא ג' טעותים ואין ידה משגת לשנם לסופר אחר ולהגיה ולאותו סופר אשר הגיה איתרע חזקתו ונח יועיל אם יחזור להגיה אם די נתקן אותן ג' טעותים ולקרות בו או שצריך לעמוד בפסול ולא יקראו בו. תשובה ראיתי שחקר למה מחזיקים בג' טעותים לפסול הספר הא לאו מיני' קא רבו כמבואר במג"א סי' תס"ז [ס"ק י"ב] בג' חטים שנמצאו אעתיק דברי פרמ"ג בסי' פ"ד ס"ק ל"ב בשפתי דעת וז"ל ודע דבא"מ הקשה על מ"ש דווקא תולעים מגופו הוי חזקה בג' הא מעלמא לא ממ"ש הב"י בשם הכלבו באו"ח בסי' תס"ז שעורים הוה חוקה כבר עמד המ"א שם אות י"ב וכתב דמשו"ה השמיטו בשו"ע שם דמעלמא אף שיש ג' לא הוי חזקה יעו"ש והא"מ כתב דאם נאמר כן א"כ בס"ת משנמצא ג' טעותים אם אין כתב ידי סופר א' בשהגיהו השלש טעות יהא מותר לקרות דנאמר זה הסופר מוחזק לכתוב בטעות לא אחר עסי' רע"ט וי"ל דבסי' נ"ז וכאן ובא"ח איכא חזקה להתירא משא"כ בס"ת ליכא חזקה להתירה ואף שהי' מוחזק תחלה בכשרות הרי ראינו שחזקה בטעות היתה נ"ל ועדיין צ"ע עכ"ל הרי שהעיר האורח מישור בזה וגם העיר להתיר אם אין כתב ידי סופר אחד אבל מסופר אחד אין להקל והפרמ"ג חוכך להחמיר הגם שהס"ת הי' מתחילה מוחזק בכשרות אבל הלא ראינו שהוחזק בטעות משא"כ בסי' נ"ז ובסי' פ"ד ובאו"ח סי' תס"ז הי' בודאי חזקה קמייתא להיתר ודוק. וזה כמה הי' פלא בעיני כיון דנאמר בג' טעותים איתרע חזקת הספר דהלא עין בעין נראה שלא הי' הסופר מומחה או שנודע שהוא מומחה עין בעין נראה שהתרשל במלאכתו א"כ מה מהני כלל אם נותן לסופר להגיה הלא דווקא במקום ידוע סמכי' על בדיקה אבל אם צריך בדיקה בכל איברים אין אנו סומכין על בדיקתינו עיין ש"ך יו"ד סי' ל"ג ס"ק ז' ובסי' נ"א ובסי' נ"ז וא"כ איך אנו סומכין על בדיקת מגיה בס"ת אשר צריכין להיות עיניו משוטטות באלפי אלפים אותיות שסופר בודק בכל אותיות ותיבות. ויותר הי' לפלא בס"ת אשר נפסקו אותיות מחמת ליחות או מחמת יושנן וכדומה איך סומכים על הגהת הסופר אשר צריך להיות בודק כל אותיות ותיבת אשר צריך להביט אם נשאר היודין בא' דבוק או היודין בעין וכדומה בזה. אמנם אמרתי בשלמא במחט וקוץ או טיפת ארס וכדומה אשר אין אנו חוששין רק על נקב אחד או טיפת ארס אחת אשר כל האיברים נכנסו בספק איה המקום אשר יצאה המחט או נקב הקוץ או נפל טיפת ארס א"כ הבודק מחפש אחר דבר אחד ועיניו משוטטים למצוא אותו נקב או אותו ארס אז באין מקום ידוע אין לו בדיקה אבל בס"ת אטו פסול אחד הוא מחפש ובודק אלא בכל אות חושש שמא נפסק ונפרד או הוכהה המראה וכדומה א"כ דומה כאלו יש לפניו אלף בהמות ובכל בהמה יש מקום ידוע לבדוק דמהני בדיקה לכל בהמה ובהמה לבדה וה"ה כל אות שנפסק נפסל ואין פסול אות מקושר באות שני והמגיה עיניו משוטטות בכל אות ואות לפני עצמו וכן כל תיבה ותיבה לפני עצמו וא"כ בשעה שהוא בודק תיבה אחת הוא מחפש רק אם נמצא בתיבה זאת טעות או לא וא"כ כל בדיקתו רק במקום ידוע היכא שנותן עיניו בו ומהני הבדיקה ודוק. והוספתי להפליא בזה בנידן אשר סופר לי שסופר אחד כתב ס"ת וכאשר מסר אותו לבעליו אמר אני אומר לפני שני עדים שנאבד לי בס"ת טעות שחסר תיבה אחת אשר חשבתי לתקן ויגעתי ג' פעמים לבדוק ולהגיה ולא מצאתי החסרון ושאל הבעל הספר לגדולי תורה ואמרו שיובדק ע"י ג' סופרים ואם לא ימצאו טעות מותר לקרוא בו והי' קוראים בס"ת י"ג שנים ואח"כ נמצא חסר תיבה אחת והיה נפלא בעיני איך סמכו הגאונים על בדיקת ג' מגיהים הלא אין זה מקום ידוע לסמוך על בדיקתינו וצע"ג וחקרתי אולי בחזקת אומנות שאני כי אומנות בעל מגיה הוא רגיל לדעת ולהרגיש אשר כל אדם לא ירגיש בו הוא מהני אפי' אם יחופש פסול בג' מאות אלפים אותיות כי עיניו ירגישו במהירות ובזריזות כאשר ראיתי עין בעין שהוא אומנות גדול ועיין בט"ז סי' ל"ג הבדל בין מחט לוושט ועיין בסי' נ"א ואכמ"ל. וראיתי למעלתו נ"י שרצה לומר דהך תירוץ רשב"א הוא דווקא שהסופר הוחזק בכשרות אבל לא ידענו מי הגיה אותו ס"ת אבל אם ידענו שאיש מומחה ומוחזק בפשרות הגיה אותו אז תלינן רק שהך טעותים דנמצאים ולא מחזיקים דיש טעותים עוד עכ"ד כבר הביא הבני יונה בספרו הארוך ששמע חילוק זה והוא האריך לסתור דאפי' אם כבר הי' נבדק הספר או הפירות מתולעים ואח"כ נמצא ג' תולעים או ג' טעותים יצא מחזקתו הראשונה ובפרט בס"ת עין בעין נראה כי שכיח טעותים במלאכה הזאת יעו"ש. וידע כי חשבתי עוד זאת דהך הרשב"א הוא דווקא אם נמצא ג' טעותים אשר ניכר ונדע שהמה מתחילת כתיבת הס"ת כגון טעות בכתיבת סתומות ופתוחות או בחסירות ויתרות דלא מצינו בהם פלוגתא או חילוף אותיות וכדומה הוא אות שהסופר וגם המגיה לא עסקו כדת במלאכתן אבל בודאי אם נמצא אח"כ אותיות נפסקות או אדומות או נקובות או מדובקות וכדומה אשר אפשר לומר ע"י סיבה נתהוה אז פשיטא דמהני חזקת המגיה מן המומחה וירא שמים לומר דנתהוה אח"כ כי כמו בטבח שנמצא חלב אחריו דהוא הוכחה דלא בדק יפה ה"ה בסופר אם נמצא טעותים אשר היה מעיקרא ולא אם נמצא טעותים אשר אפשר לתלות שנעשה אח"כ. ולדינא נ"ל דצריך הס"ת בדיקה מחדש והסופר שהגיה הוא ובדק עוד הפעם שנית חנם שנכנס בחיוב וספק אם יצא מחיובו אשר קבל עליו אבל יש לו נאמנות כי לא אבד חזקת כשרותו כי שכיח שהעלים עין כמ"ש הבני יונה וז"ל אבל בהגהה כמה וכמה מחשבות זרות יעברו באמצע קריאתו וצריך בקי גדול ועיון רב כאשר יעיד החוש עכ"ל וא"כ הרי הוא תריס שלא איתרע חזקת הסופר נהפוך הוא כעת ישמור עצמו לבדוק יפה שרואה כמה העלמת עין עושה או טרדות עושה וכדומה כנלע"ד ופלא שלא הודיע איזה סוג טעותים מצא חילוף או יתיר או תיבה שלא בדרא או טעות בפרשיות סתומות ופתוחות או פירוד אותיות או דיו קפוצה וכדומה כי לדינא נ"מ גדול לענין זה לענין אם יש חיוב שהסופר יבדוק שנית חנם אין כסף דברי הכותב בידים רפות הד"ש. שוב מצאתי שבפתחי תשובה סי' ער"ט ובנחלת צבי שם בש"ע הביאו דברי ר"י שאין הבדל אם הי' תחת יד סופר מומחה ובודאי שיו"ד החדשים ביד מעלתו נ"י והוא מציין גם דברי פרמ"ג בסי' פ"ד והי' לי להאריך בחקירת פרמ"ג והזמן בוגד בי:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה